ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהלומי מור ברדרס בע"מ נגד יורי מור :

החלטה בתיק רע"א 4131/17 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:
1. יהלומי מור ברדרס בע"מ

2. יוחנן מור

נ ג ד

המשיב:
יורי מור

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב -יפו מיום 19.04.2017 בהפ"ב 4374-07-15 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' חסדאי

בשם המבקשים: עו"ד יוסף כהן; עו"ד דורון דן

החלטה

1. המבקש 2 (להלן: המבקש) והמשיב הם אחים, שהיו חברי בורסת היהלומים הישראלית (להלן: הבורסה ליהלומים). בין האחים התגלע סכסוך בנוגע לעסקי היהלומים בהם היו שותפים. המשיב הגיש, ביום 22.8.2012, כתב תביעה נגד המבקשים למוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים (להלן: מוסד הבוררות). המבקש פנה אל המחלקה המשפטית של הבורסה ליהלומים וטען כי הסכסוך הוא משפחתי במהותו ולא קשור לענייני הבורסה ולכן לשיטתו מוסד הבוררות אינו מוסמך לדון בבוררות. המחלקה המשפטית של הבורסה ליהלומים החליטה כי התביעה תתנהל במוסד הבוררות "ותידון אך ורק בנושא מפעלי יהלומים, סחורות, משרד וחניות בבניין וכסף שקשור לעסקי היהלומים".

2. ביום 21.7.2014 נחתם "הסכם בוררות", בו הסכימו הצדדים להביא את מלוא המחלוקות והסכסוכים ביניהם להחלטת הבוררים שימונו על ידי הנהלת הבורסה ליהלומים. כן הצהירו הצדדים כי הם מסכימים שהבוררות תתנהל לפי תקנון הבורסה ליהלומים "והם אף מסכימים לפעול ולנהוג על פי ובהתאם לנהלים ולכללים הנהוגים בין כתלי הבורסה אשר נקבעו ונקבעים מעת לעת על ידי מוסדותיה המוסמכים של הבורסה ו/או תקנותיה ולמלא אחר החלטות הבורר/ים".

3. מוסד הבוררות נתן פסק בוררות ביום 3.9.2014 ובו חייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סך של 1,350,000 דולר ארה"ב בששה תשלומים חודשיים וכן להמציא כל מסמך נדרש לצורך העברת שתי החניות נשוא הסכסוך על שם המשיב. פסק הבוררות הומצא, עוד באותו יום, לבנו של המבקש, שאישר את קבלתו בשם המבקשים.

4. ביום 2.7.2015 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות. המבקשים לא הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות בכל שלב שהוא. ביום 20.9.2015 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין המאשר את פסק הבוררות (להלן: פסק הדין).

5. ביום 21.4.2016 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין ולהארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשים העלו שני נימוקים המצדיקים לשיטתם את ביטולו של פסק הדין: ראשית, לפי הנטען, פסק הדין ניתן בחוסר סמכות שכן בהתאם לצו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), התשנ"ו-1996, בית המשפט לענייני משפחה הוא שהיה מוסמך לאשר את פסק הבוררות ולא בית המשפט המחוזי. בהקשר זה טענו המבקשים עוד כי הופעלו עליהם איומים שונים מצד המשיב או מי מטעמו וגם מטעם זה פסק הבוררות בטל. שנית, טענו המבקשים כי יש לבטל את פסק הדין מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), מכיוון שהבקשה לאישור פסק הבוררות לא הומצאה להם כדין (ביטול מחובת הצדק); וכן מכיוון שסיכויי ההצלחה בהליך העיקרי טובים (ביטול בהתאם לשיקול דעת בית המשפט).

6. בית המשפט המחוזי דן בטענותיהם של המבקשים ודחה אותן, כדלקמן:

ראשית, התייחס לטענת חוסר הסמכות וקבע כי המבקשים מנועים מלטעון כי הסכסוך שנדון בבוררות היה סכסוך "משפחתי" להבדיל מסכסוך "עסקי", זאת בהתחשב בעובדות הבאות: המחלקה המשפטית של הבורסה ליהלומים קבעה כי הסכסוך יידון בפני מוסד הבוררות והמבקשים לא ביקשו לערער על כך ואף לא העלו טענת חוסר סמכות לאורך כל הליך הבוררות או לאחריו; המבקשים לא הגישו בקשה לביטול הבוררות בטענת היעדר סמכות; הסכם הבוררות מלמד על הסכמתם של המבקשים להידון בפני מוסד הבוררות; עיון בפרוטוקולים של הליך הבוררות אינו מלמד על כך שעלו במסגרת הבוררות נושאים הנוגעים לענייני "משפחה". נוכח כל אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לטענת חוסר הסמכות על מה שתסמוך. בית המשפט ציין עוד כי טענת האיומים עלתה לראשונה במסגרת הבקשה נשוא פסק הדין ומעולם לא הועלתה לפני כן – לא בפני הבוררים ולא במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות. לא ניתן להכשיר בדיעבד מדיניות זו של "שב ואל תעשה".

שנית, בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשים מעולם לא הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות. פרק הזמן להגשת בקשה מעין זו הוא מוגבל (45 ימים ממועד מתן הפסק או המצאתו), וניתן להאריכו רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו", בהתאם לסעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). המבקשים לא הציגו טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשה לביטול. מכאן הסיק בית המשפט המחוזי כי ממילא לא נפל פגם באישורו של פסק הבוררות ופועל יוצא הוא כי גם אם יבוטל פסק הדין הרי שסיכויי ההליך העיקרי מבחינת המבקשים אינם טובים (אין בכוחם להביא לביטולו של פסק הבוררות). עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקשים ידעו על פסק הדין שניתן נגדם, לכל המאוחר, בתחילת מרץ 2016, ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 21.4.2016 (היינו, למעלה מ-30 ימים לאחר מכן). קביעה זו התבססה על עיקרון "הידיעה הממשית" (אף שלא הוכחה המצאה כדין של פסק הדין), מאחר שכבר ביום 10.3.2016 חתם המבקש – בקונסוליה ביפן – על ייפוי כוח המסמיך את בא כוחו לפעול לביטול פסק הדין. גם בהקשר זה, נדרש קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, דבר שלא עלה בידי המבקשים להוכיח.

7. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה חוזרים המבקשים על טענותיהם, לפיהן יש להורות על ביטול פסק הדין, בין "מחובת הצדק" ובין לפי שיקול דעתו של בית המשפט. לטענתם, משעה שהבקשה לאישור פסק הבוררות לא הומצאה להם כדין, הרי שפסק הדין, שניתן בהיעדר תגובה מצדם, בטל מעיקרו ויש לבטלו, ללא כל קשר לטענות לגופו של עניין או לאירועים שאירעו לאחר מכן. כן חוזרים המבקשים על טענותיהם בעניין ה"איומים" מצד המשיב, אשר לטענתם מחייבים את ביטול פסק הדין. המבקשים מוסיפים וטוענים כי על בית המשפט לבטל את פסק הדין מכיוון שקיים טעם טוב להיעדרות המבקשים מההליך נשוא פסק הדין (הכוונה לכך שהמבקש מתגורר בעיקר בחו"ל ולכן לא זומן כדין לדיון בבית המשפט) וכן מאחר וסיכויי ההצלחה בהליך העיקרי טובים. לבסוף חוזרים המבקשים וטוענים כי בית המשפט לענייני משפחה הוא שהיה בעל הסמכות העניינית לדון בבקשה לאישור פסק הבוררות.

8. השאלה הראשונה בה יש להכריע במקרה דנן היא האם יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין; התשובה לשאלה זו שלובה בשאלה השנייה העומדת על הפרק והיא, האם יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין – זאת משום שבמסגרת הבקשה להארכת מועד, יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי (בהקשר זה הבקשה לביטול פסק הדין) ולבחון את סיכוייו הלכאוריים [רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (16.8.2012)]; והנה, במסגרת המענה לשאלה זו יש להשיב, בין היתר, על השאלה – האם בכוחם של המשיבים להביא לביטולו של פסק הבוררות. זאת, שכן כאשר נטען לביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט (להבדיל מביטול מחובת הצדק), נדרשת בחינה של סיכויי הצלחתו של ההליך העיקרי (בהקשר זה – התנגדות המבקשים לאישור פסק הבוררות) [רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 והאסמכתאות שם (8.10.2015)].

9. האפשרות להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד מעוגנת בתקנה 201 לתקנות. בקשה לביטול פסק דין כאמור צריכה להיות מוגשת תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש. מכיוון שזהו מועד הקבוע בחיקוק, הרי שנדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו לשם הארכתו (תקנה 528 לתקנות). המבקשים לא הצביעו על טעמים מיוחדים להארכת המועד, אלא טוענים כי הבקשה להארכת המועד הוגשה למען הזהירות בלבד, שכן פסק הדין לא הומצא להם כדין ונודע להם עליו רק ביום 21.3.2016, ומכאן שהבקשה לא הוגשה באיחור. אין בידי לקבל טענה זו, שכן בית המשפט המחוזי קבע ממצא עובדתי ולפיו ביום 10.3.2017 ידעו המבקשים בפועל על פסק הדין (בהתבסס על מועד חתימת ייפוי הכוח לטובת בא כוחם). למעשה קיימות אינדיקציות לכך שהמבקשים ידעו על פסק הדין אף מוקדם מכך, אולם מועד זה מהווה אינדיקציה ברורה שהמבקשים אינם מתכחשים לה. זה מכבר נקבע כי משעה שהוכחה ידיעה מלאה וברורה של בעל דין על פסק דין שניתן בעניינו, ובייחוד בנסיבות שבהן יש אינדיקציה לחוסר תום לב, הרי שיהא מושתק מלטעון כי המועד לנקיטת הליכים מתחיל להימנות רק ממועד ההמצאה בפועל [רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.7.2007) והסקירה המובאת שם]. בנסיבות העניין, כאשר ברור כי ביום 10.3.2017 המבקש כבר "פעל" בעניינו של פסק הדין, עת ייפה את כוחו של עורך דינו לפעול לביטולו, הרי שיש לראות במועד זה, לכל המאוחר, כמועד שממנו יימנו המועדים להגשת בקשה לביטול.

10. גם אם נאמר כי אכן רק ביום 21.3.2016 נודע למבקשים על פסק הדין, כטענתם, ולכן לא נדרשה הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, הרי שלדידי לא היה מקום לבטל את פסק הדין. ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות. למרות זאת, בענייננו – כפי שקבע בית המשפט המחוזי – לא היה מקום להורות על ביטול פסק הדין. אפרט: בית המשפט רשאי לאשר פסק בוררות בהתאם לסעיף 23(א) לחוק הבוררות, אולם לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא על דרך של בקשה לביטולו (סעיף 23(ב) לחוק הבוררות). בקשה לביטול פסק בוררות ניתן להגיש בתוך 45 ימים ממועד מתן או המצאת פסק הבוררות. מועד זה ניתן להארכה מטעמים מיוחדים שיירשמו (סעיף 27(א) לחוק הבוררות).

המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הבוררות משני טעמים: היעדר סמכות וטענות ל"איומים" כלפיהם מצד המשיב. אף אחד מאלה אינו בגדר "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשת בקשה לביטול, בוודאי שעה שפסק הבוררות ניתן כבר בחודש ספטמבר 2014 ואילו הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה עשרה חודשים לאחר מכן (היינו, לא מדובר באיחור של ימים או אף שבועות). בשום שלב לפני הבקשה לביטול פסק הדין לא העלו המבקשים את טענות חוסר הסמכות או את טענת ה"איומים", וצדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי המבקשים מושתקים מלהעלותן.

11. הנה כי כן, פסק הבוררות הפך חלוט. גם אם יבוטל פסק הדין המאשר את פסק הבוררות, לא יהיה בידי המבקשים להביא לשינוי התוצאה. ודוק: לא מדובר בתביעה אזרחית רגילה אשר הנטל על התובע להוכיחה וניתן במסגרתה פסק דין בהיעדר הגנה, שאז ביטול פסק הדין יביא לבירור התביעה לגופה. מדובר בסיטואציה של בקשה לאישור פסק בוררות אשר הדרך היחידה להתנגד לה היא בדרך של בקשה לביטול, ובקשה לביטול לא הוגשה מעולם. במצב דברים זה, גם אם יבוטל פסק הדין, הרי שמצד אחד, הדבר ממילא לא יוכל להועיל למבקשים שמנועים מלבקש את ביטולו של פסק הבוררות, ומצד שני, ייגרם נזק (גם אם נזק בר פיצוי) למשיב, שייגרר להליך משפטי נוסף. צדק, אם כן, בית המשפט המחוזי כשדחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

12. בקשת רשות הערעור נדחית, וזאת ללא תגובה. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ג באב התשע"ז (‏15.8.2017).


מעורבים
תובע: יהלומי מור ברדרס בע"מ
נתבע: יורי מור
שופט :
עורכי דין: