ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מקסים סנדרוסי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' זמיר

העורר: מקסים סנדרוסי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 4.2.99 בב"ש 20088/99 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' גלעדי

תאריך הישיבה: ג' באייר תשנ"ט (20.4.99)

בשם העורר: עו"ד מאיר זיו

בשם המשיבה: עו"ד עודד שחם

בבית המשפט העליון

החלטה

זהו ערר על החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ג' גלעדי) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי, יחד עם זוסלין אלחרר, באישום של החזקת סם מסוכן (קוקאין במשקל של 840 גרם לערך וכ3700- טבליות סם מסוג MDMA המכונה אקסטזי) שלא לצריכה עצמית, וכן החזקת כלים (מאזניים אלקטרוניות) לסם מסוכן, בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

הסמים נתפסו בדירתה של ניקול בוסקילה בבאר-שבע. לפי הודעות שניקול מסרה במשטרה, היא נתבקשה על ידי העורר להחזיק את הסם בדירתה. היא הסכימה, כיוון שהעורר היה חבר של בת-דודתה, והניחה את הסם, לדבריה בלי שידעה כי מדובר בסם, במחסן שבדירתה. לאחר מכן, לדבריה, הביא העורר לדירתה גם את המאזניים האלקטרוניות. העורר היה מגיע לדירתה של ניקול מפעם לפעם, ובכך הוא מודה, אם כי, לטענתו, היה מגיע כדי לקיים יחסי מין עם ניקול. ניקול מכחישה טענה זאת. לדבריה העורר היה מגיע לדירתה ומסתגר במחסן לזמן קצר. כך גם לפי בתה של ניקול. על גבי האריזות שבהן נמצאו הסמים נתגלו טביעות אצבע של העורר וכן של זוסלין אלחרר. כשנתפסו הסמים על ידי המשטרה, חיפשה המשטרה את העורר כדי לחקור אותו. אך הוא נעלם מביתו והסתתר מן המשטרה, עד שנתפס לאחר שבועיים בבת ים, בלי שהיה בפיו הסבר על כך שנמלט והסתתר.

המשטרה והתביעה האמינו לדבריה של ניקול כי הסמים שנתפסו נמסרו לה על ידי העורר, ומכל מקום לא היו שלה, אם כי לא האמינה לניקול שלא ידעה, או לפחות חשדה, כי מדובר בסמים. לפיכך הועמדה ניקול לדין פלילי בנפרד באישום של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. היא לא נעצרה. משפטה החל אך טרם נסתיים.

העורר וזוסלין אלחרר הועמדו לדין על פי כתב אישום אחד, ובית המשפט המחוזי נתבקש לעצור את שניהם עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי יש ראיות לכאורה נגד העורר והחליט לעצור אותו כמבוקש.

לגבי זוסלין אלחרר קבע בית המשפט המחוזי כי אף אחד מן העדים, לרבות ניקול, אינו קושר אותה באופן כלשהו לסמים, ואף אחד מהם אף אינו קושר אותה לעורר. אין נגדה ראיות אלא טביעת האצבע שלה שנמצאה על גבי אריזת הסם. במצב זה, החליט בית המשפט, אין הצדקה לעצור אותה עד תום ההליכים, והוא הסתפק בחלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא מחוץ לבאר-שבע.

בא-כוח העורר מבקש שבית משפט זה יסתפק בחלופת מעצר גם לגבי העורר. אמנם הוא מודה כי יש ראיות לכאורה נגד העורר. אכן, ההודעה המפורטת של ניקול, המייחסת לעורר את מסירת הסמים והמאזניים האלקטרוניות וטיפול בסמים מפעם לפעם בעת ביקורי העורר אצל ניקול, יחד עם טביעת האצבע של העורר על גבי אריזת הסם, וראיות אחרות המחזקות את ההודעה של ניקול, יש בהן ללא ספק ראיות לכאורה בעוצמה מספיקה כדי להקים עילת מעצר נגד העורר. לפי החוק עילה כזאת יוצרת חזקת מסוכנות. לפי המדיניות הנקוטה בידי בית המשפט, בעילה כזאת, כאשר מדובר בהחזקת כמות גדולה של סם מסוכן ובחשד שהסם הוחזק לצורכי מסחר, בדרך כלל אין בית המשפט מוכן להסתפק בחלופת מעצר. המסוכנות הרבה הנובעת ממסחר בסם, והאפשרות לעסוק במסחר כזה גם בתנאים של מעצר בית, מצדיקה מעצר ממש. בהתאם לכך, צדק בית המשפט המחוזי כאשר החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בעצם, הטענה של בא-כוח העורר נגד ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים מתמקדת, לא בשאלה אם מוצדק היה לעצור את העורר על יסוד הראיות התומכות באישום נגדו, אלא בשאלה אם מוצדק להבדיל בינו לבין ניקול, או בינו לבין זוסלין אלחרר, בנוגע למעצר עד תום ההליכים. הוא טוען כי שתיהן אינן מצויות, בפרשה נשוא האישום, במצב טוב יותר מן העורר. והנה, לגבי ניקול לא נתבקש כלל מעצר עד תום ההליכים, ולגבי זוסלין אלחרר, אף שהתביעה ביקשה מעצר כזה, בית המשפט סירב והסתפק בחלופת מעצר. לטענתו של בא-כוח העורר, זוהי הפליה שאין לה הצדקה, ודי בה כדי שבית המשפט יסתפק בחלופת מעצר גם לגבי העורר.

טענת ההפליה נטענה כבר בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הסביר את ההבדלים בין העורר לבין ניקול מזה וזוסלין אלחרר מזה. ההבדל בין העורר לבין ניקול הוא, בעיקר ובתמצית, שהתביעה האמינה לגרסתה, כפי שהיא עולה מן הראיות, שהסמים היו של העורר, ואין ראיות המסבכות אותה במסחר בסמים. ואילו ההבדל העיקרי בין העורר לבין זוסלין אלחרר הוא שלגבי זוסלין אין שום ראיות הקושרות אותה לסמים או לעורר, להוציא טביעת האצבע, שלדברי בית המשפט המחוזי יכול להיות לה הסבר שאינו קשור לאישום. בשל הבדלים אלה, אין מקום לדבר על הפליה. מכל מקום, העובדה שניקול וזוסלין אלחרר אינן נתונות במעצר אין בה, כשלעצמה, כדי לשחרר את העורר, שהמעצר שלו מוצדק על פי כתב האישום והראיות התומכות בכתב האישום.

לפיכך אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ט (22.4.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99021930.I02


מעורבים
תובע: מקסים סנדרוסי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: