ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י.ש.ע השקעות ויזמות בע"מ נגד ורד בר גינון ופיתוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת עירית קויפמן

תובעים

י.ש.ע השקעות ויזמות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון סוויסה

נגד

נתבעים

1.ורד בר גינון ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ירון זמר
2.יוזמה פיתוח ותשתיות בע"מ – לא בעניינה

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעות על סך 125,424 ₪ בגין כספים המגיעים לה לטענתה לאחר שפעלה למימון פרויקט פיתוח פארק בעיר נתיבות ( להלן: "הפרויקט").
כפי שעולה מכתב התביעה, הנתבעת 1 זכתה במכרז לביצוע הפרויקט ושכרה את שירותיה של הנתבעת 2. מאחר שהנתבעת 2 לא יכולה היתה לממן את השתתפותה בפרויקט ונזקקה למימון, ולאחר שפנתה לתובעת בעניין זה, נתנה התובעת מימון עבור הפרויקט.
בתמורה לכך, חתמה הנתבעת 2 על המחאת זכות בלתי חוזרת לטובת התובעת, ולפיה כל הכספים אשר יגיעו מהנתבעת 1 לנתבעת 2 עבור הפרויקט יועברו מהנתבעת 1 לידי התובעת.
להשלמת התמונה יצוין כי שמה של הנתבעת 2 במועד הרלוונטי היה " גלנור בנגב בע"מ" ולאחר מכן שונה שמה לשם אשר מופיע בכתב התביעה.

2. לטענת התובעת, הנתבעת 2 חתמה בתחילת חודש ינואר 2012 על המחאת זכות ראשונה, אולם לאחר שהנתבעת 1 סירבה לקיים אחר הוראות המחאת הזכות הראשונה בטענה כי היא כללית מידי, ובעקבות דרישתה כי הצדדים יחתמו על המחאת זכות בנוסח שונה, חתמו הצדדים על המחאת זכות ביום 16.1.2012 ( להלן: "המחאת הזכות השניה"). ואולם, לטענת התובעת, הוסכם כי אם יסופקו חומרי גלם מעבר לאמור בהמחאת הזכות השנייה, יש לפעול על פי הוראות המחאת הזכות הראשונה.
אין חולק כי המחאת הזכות השנייה התייחסה לשני תשלומים עוקבים בסך של עד 35,000 ₪ כל תשלום לפני מע"מ.
כמו כן, אין חולק כי בחודש מרץ 2012 נתנה הנתבעת 1 לתובעת שיק על סך של 82,418 ₪ ( שיק מספר 5335912), כאשר סכום זה מורכב משני סכומים – 40,600 ₪ לפי חשבונית 100019 ו-43,500 ₪ לפי חשבונית 100020.
לטענת התובעת, הסכום הראשון מהווה את התשלום הראשון על פי המחאת הזכות השנייה, והסכום השני הינו עבור אספקת חומרי גלם ללא קשר להמחאת הזכות.
לטענת התובעת, הנתבעת 1 לא המשיכה למלא אחר הוראות המחאת הזכות השניה, חדלה לשלם לתובעת עבור חלקה השני של המחאת הזכות השניה ובדיעבד נודע לתובעת כי הנתבעת 1 העבירה את הסכום האמור ישירות לנתבעת 2 בניגוד להמחאת הזכות.
על כן, טוענת התובעת כי הנתבעות חבות לה סך של 35,000 ₪ בגין אי תשלום מחצית המחאת הזכות השנייה.
עוד נטען כי הנתבעות חבות לתובעת סך של 36,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הזמנה מספר 4816 ו-36,200 ₪ בתוספת מע"מ בגין הזמנה מספר 4822.

3. הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ומשכך ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה ביום 2.1.2014.

4. הנתבעת 1 טוענת כי העבירה את כל הסכומים להם התחייבה לתובעת.
כן טוענת הנתבעת 1, כי כלל לא ידעה על המחאת הזכות הראשונה ופעלה בהתאם להמחאת הזכות השנייה.
לטענת הנתבעת 1, לא היתה כל מניעה להעברת תשלומים דרך הנתבעת 2 והדבר נעשה באישור התובעת.

5. מטעם התובעת העיד מר איתן אילוז – בעלים ומנהל התובעת, ומטעם הנתבעת העיד מר רונן שטיינר – בעלים ומנהל הנתבעת.
במהלך הדיון בתיק, הודיעה התובעת כי אינה עומדת עוד על טענתה לפיה הזמנה מספר 4816 לא שולמה ומאשרת כי הזמנה זו שולמה ( סיכומי ב"כ התובעת עמ' 30 ש' 15 לפרוטוקול) ומכאן שיש להפחית מסכום התביעה סך של 36,000 ₪ בתוספת מע"מ.
כמו כן הובהר כי התובעת אינה עומדת עוד על טענתה בנוגע להמחאת הזכות הראשונה, ככל שהדברים אמורים בתביעה זו, ולמעשה התביעה הינה מכוחה של המחאת הזכות השנייה בלבד ( סיכומי ב"כ התובעת עמ' 29 ש' 25 - 27 לפרוטוקול).
מכאן, שנותר לדון בשאלה האם הנתבעת 1 פעלה בהתאם להמחאת הזכות השניה והעבירה סך כולל של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ לתובעת, מתוך כספים אשר הגיעו לנתבעת 2 בגין עבודתה וזאת מכוחה של המחאת הזכות השניה, וכן בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום מכח הזמנה מספר 4822 על סך 36,200 ₪, בתוספת מע"מ.

6. אין מחלוקת באשר לתוקפה של המחאת הזכות מיום 16.1.2012 לפיה תעביר הנתבעת 1 שני תשלומים עוקבים בסך של עד 35,000 ₪ כל תשלום לפני מע"מ לתובעת, וזאת בגין כספים המגיעים לנתבעת 2 בגין עבודות הפיתוח בפארק.
כמו כן, אין מחלוקת כי סך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ אכן הועבר וכלול בתוך השיק שנושא תאריך 22.5.2012 ( נספח ו' לתצהיר התובעת).
מכאן, שעל הנתבעת 1 , הטוענת כי שילמה גם את התשלום השני על פי המחאת הזכות, להוכיח כי אכן עשתה כן.

7. לטענת הנתבעת 1 , כפי שעולה מסעיף 12 לתצהירו של העד מטעמה מר רונן שטיינר וכן מנספח 1 לתצהיר – מכתב הנתבעת 1 מיום 12.6.2012, הנתבעת 1 שילמה את מלוא התמורה המגיעה לתובעת.
על פי גרסת הנתבעת 1, התשלום של יתרת המחאת הזכות השניה הועבר לתובעת באמצעות הנתבעת 2.
כך, במכתב הנתבעת מיום 12.6.2012 ( נספח 1 לתצהיר הנתבעת), נאמר כדלקמן: "בחודש שעבר הועברו אליכם צ'קים מספר: 36045, 36044, + 35912 (מתוך צ'יק זה 40,600) עבור חשבונית 100019 בסכום כולל של 87,555 אלף ₪ דרך חב' גלנור לכיסוי יתרת התשלום בהמחאת הזכות בסך 35,000 אלף ₪ שנותרה לתשלום אישרתם את קבלת הכספים כך שבפועל למרות שלא הוצאה על ידכם חשבונית על הסכום האמור 35,000 אלף ₪ התשלום הועבר לכם".
מנספחים ו' ו-ז' לתצהיר התובעת עולה כי שיק מספר 35912 הינו השיק על סך 82,418 ₪ וכי שיקים מספר 36044 ו-36045 הינם שני שיקים לפקודת " גלנור בנגב בע"מ" על סך 26,384 ₪ ו-19,683 ₪ בהתאמה נושאי חותמת הנתבעת 1 ללא חתימה.
העד מטעם הנתבעת מר רונן שטיינר, העיד לעניין זה כדלקמן:
"... זה שני השיקים שניתנו לגלנור. זה שני שיקים שקיבלנו מכתב מהתובעת שאומרת למסור לגלנור את השיקים והם יעבירו לתובעת. ויש מכתב של גלנור שאומר שהם קיבלו את כל מה שמגיע להם...". (עמ' 20 ש' 11 - 13 לפרוטוקול).
מעדותו עולה כי שיקים אלה, על אף שרשומים לפקודת " גלנור בנגב בע"מ", הועברו על ידי גלנור בהסכמת התובעת, מהנתבעת 1 לתובעת. לעניין זה, הסתמך העד על נספח ג' לתצהירו שם אישרה התובעת למסור לאמין אבו עראר את השיקים עבור התובעת ( עמ' 20 ש' 17 לפרוטוקול ועמ' 21 שורות 21 - 22 לפרוטוקול).
כן ציין העד כי השיקים נמסרו עם חותמת ללא חתימה וזאת על מנת לוודא כי הם אכן יגיעו לתובעת ( עמ' 20 ש' 26 - 35 לפרוטוקול).
לטענת העד מטעם הנתבעת 1, מר שטיינר, השיקים לא ניתנו לפקודת התובעת ולמוטב בלבד, מאחר שהתובעת לא הוציאה לנתבעת חשבון ( עמ' 21 ש' 20 לפרוטוקול).
כאמור, לתצהיר העד מטעם הנתבעת צורף מסמך החתום על ידי התובעת ולפיו התובעת מאשרת למסור לאמין אבו עראר את השיקים עבור התובעת ( נספח ג') וכן מכתב אישור של גלנור ( הנתבעת 2) ולפיו הנתבעת 1 מסרה לנתבעת 2 שני שיקים שמספריהם 533644 ו-533645 עבור התובעת וכי שיקים אלה נמסרו לתובעת ( נספח ד').
התובעת מאשרת את האמור בנספח ג' הנ"ל אולם לטענתה מדובר רק בשיקים הרשומים לפקודתה. באשר לנספח ד', התובעת מכחישה את האמור בו בסיכומיה ואולם יצוין כי התובעת לא התנגדה להגשת המסמך ללא חקירת עורכו על אף החלטה מיום 11.2.2014.
מהאמור עולה כי טענת הנתבעת 1 היא ששני השיקים, על אף שנמסרו לנתבעת 2 ולפקודתה, מהווים למעשה תשלום לתובעת על פי המחאת הזכות.
ויודגש, לו היו בפני בית המשפט ראיות אלו בלבד, היה קושי לקבל את גרסת הנתבעת 1 בעניין זה, שהרי הנטל על הנתבעת 1 להראות כי בפועל השיקים אכן הגיעו לידי התובעת. אחרת, לא ניתן יהיה לקבל את גרסת הנתבעת 1.
ואולם, כפי שיפורט להלן, אני סבורה שהנתבעת 1 עמדה בנטל המוטל עליה להראות שהשיקים הגיעו בפועל לידי התובעת.

8. התובעת אשר צירפה שיקים אלה לתצהירה, טוענת בהתייחס לשני השיקים שמספריהם 36044 ו-36045 (נספח ז' לתצהירה) כי מדובר בכספים אשר הועברו על ידי הנתבעת 1 ישירות לנתבעת 2 בניגוד להסכמות הצדדים ובניגוד להמחאת הזכות (סעיף 27 לתצהיר מר אילוז).
דא עקא שבמהלך הדיון התברר כי בפועל שיקים אלה כן התקבלו אצל התובעת והופקדו בחשבונה (ר' גם סיכומי ב"כ התובעת עמ' 29 ש' 9 לפרוטוקול) , אם גם נטען על יד העד מטעמה מר איתן אילוז, כי הם התקבלו במסגרת עסקת ניכיון שיקים.
כך: "ש. אתה מצרף בנספח ז' לתצהיר שלך שני שיקים. איך השיקים האלה הגיעו אליך?
ת. ניכיתי אותם. יש לי חברת ממון.
...
יש פה שני שיקים שהם ניתנו לגלנור והם לא למוטב בלבד. השיקים האלה היו בפרויקט שאין לי המחאת זכות ואני לא נתתי שם מימון. זה בגדרה וזה לא קשור אלי, וגלנור קיבלו את השיקים האלה והם הוציאו חשבונית לחברת הנתבעת 1, וזה לא קשור למימון שנתתי בפרויקטים שנתתי שיש לי המחאת זכות". ( עמ' 16 ש' 23 - 34 לפרוטוקול).
ואולם, קשה לקבל גרסה זו שכן לו אכן מדובר בשיקים שאינם קשורים למימון שניתן על ידי התובעת בפרויקט זה, אלא לפרויקט אחר בגדרה, כטענת העד מטעם התובעת, מדוע בחרה התובעת לצרפם לראיותיה כהוכחה לטענתה כי הכספים הועברו לנתבעת 1 בניגוד להמחאת הזכות (ס' 27 לתצהיר מר אילוז) ?. לתובעת הפתרונים.
יתרה מזו, מקום בו מאשרת התובעת כי בסופו של דבר קיבלה את השיקים, הרי שהנטל להראות כי מדובר בשיקים שהתקבלו במסגרת ניכיון שיקים ולא כחלק מתמורת מימון הפרויקט, עובר אל התובעת.
הואיל והתובעת לא הראתה כל אסמכתא לכך שאכן מדובר בעסקת ניכיון שיקים שאינה קשורה לתביעה נשוא תיק זה, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

9. טוען ב"כ התובעת כי לא היה על התובעת להביא ראיות כי מדובר בעסקת ניכיון שיקים שכן טענה הנוגעת לשיקים כלל לא נטענה על ידי הנתבעת 1 בכתב הגנתה.
אין בידי לקבל טענה זו.
לכתב התביעה צירפה התובעת את מכתבי הנתבעת 1 מיום 12.6.2012 ומיום 19.6.2012, המתייחסים מפורשות לשיקים האמורים.
בנוסף, התובעת היא שבחרה לצרף את השיקים האמורים כנספח ז' לראיותיה ומשכך עשתה, וכאשר הטענה בעניין השיקים עלתה עוד בנספחי כתב התביעה, ודאי שהיה מקום שהתובעת תתייחס לעניין זה ותביא ראיות.

10. הואיל והתובעת אישרה קבלת השיקים, כפי שגם עולה מסיכומי בא כוחה ( עמ' 29 ש' 21 - 22 לפרוטוקול), היה על התובעת להוכיח כי השיקים אינם קשורים להמחאת הזכות ולהביא ראיות בעניין זה, ומשלא עשתה כן, לא עמדה בנטל המוטל עליה.
לאמור יש להוסיף את הסתירה בין טענת העד מטעם התובעת בתצהירו לפיה מדובר בכספים שהועברו לנתבעת 2 בשיקים בניגוד להמחאת הזכות (ס' 27 לתצהירו), לבין טענתו בעדותו לפיה לשיקים אין כל קשר להמחאת הזכות והם ניתנו לנתבעת 2 בקשר עם פרויקט אחר (עמ' 16 ש' 29 – 31 לפרוטוקול) . סתירה זו מקשה אף היא על קבלת גרסת התובעת בעניין זה.
על כן התובעת לא הוכיחה גרסתה בעניין זה והיא נדחית.
על כן, משהוכח כי השיקים התקבלו בפועל על ידי התובעת וגרסת התובעת בעניין זה נדחתה, אני סבורה שעלה בידי הנתבעת 1 להוכיח גרסתה לפיה שולמו השיקים כחלק מהמחאת הזכות.

11. לאור האמור, טענת התובעת שעניינה אי תשלום מחצית מסכום המחאת הזכות בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ נדחית.

12. נותר לדון בטענת התובעת לפיה הנתבעת 1 לא שילמה כל סכום בגין הזמנה מספר 4822 בסך 36,200 ₪ בתוספת מע"מ.
הנתבעת 1 בכתב הגנתה טענה כי שילמה את מלוא הסכומים להם התחייבה.
יצוין כי ההזמנה האמורה כלל לא צורפה לכתב התביעה ומכאן שלא ניתן לקבל את טענת התובעת להעדר התייחסות מפורטת בנוגע להזמנה זו בכתב ההגנה של הנתבעת 1.
כן יצוין כי במסגרת כתב התביעה, עלתה טענה גם בנוגע לאי תשלום הזמנה מספר 4816 , אולם, כאמור, אין חולק כי הזמנה זו שולמה במסגרת שיק מספר 5335912 הנזכר לעיל.

13. אין חולק כי הזמנה מספר 4822 ( נספח ח' לתצהירי התובעת) אינה מאושרת על ידי הנתבעת 1 או הנתבעת 2, זאת בניגוד לרישום המצוי על הזמנה 4816 ( נספח ה' 2 לתצהירי התובעת).
כמו כן, אין חולק כי לא הוצאה חשבונית בגינה.
עיון במכתב הנתבעת 1 מיום 19.6.2012 ( צורף לראיות התובעת כחלק מנספח ט'), מעלה כי עוד במועד האמור, הודיעה הנתבעת 1 לתובעת כדלקמן:
"2. לנושא הזמנות עבודה כאמור מזה יותר מ-45 יום דרשנו מכם לראות הזמנות חתומות ומאושרות ע"י גלנור כולל ת.מ מאושרות להספקת הטובין. היום הגיעו אלינו הזמנות בלבד.
3. פרט להזמנות אין כל תיעוד לאספקת הטובין. דבר המעורר ספק והתהיות רבות בכל הקשור להספקת הטובין.
4. במינימום ההכרחי אבקש אישור קבלת כל הטובין חתומים ע"י גלנור עם תאריך על כל הזמנה בנפרד".
מהאמור עולה כי עוד בחודש יוני 2012 דרשה הנתבעת 1 לקבל אסמכתא בנוגע לקבלת הסחורה וכי אסמכתא כזו לא הוצגה מאז ועד הדיון בתובענה, לרבות במהלך הדיון בתובענה.
טוען המצהיר מטעם התובעת בתצהירו, כי כל החשבונות שהגישה הנתבעת 1 למזמין העבודה, החברה הכלכלית בעיריית נתיבות, אושרו על ידי מזמין העבודה ואף שולם לנתבעת 1 כספה.
דא עקא, שאין די בעצם התשלום לנתבעת 1 מאת מזמין העבודה כדי להוכיח כי מי שסיפק את החומרים נשוא ההזמנה, זו אכן התובעת ולא גורם אחר כלשהו.
בנסיבות אלה, בהעדר אסמכתא לאספקת ההזמנה בפועל, כגון תעודת משלוח או אישור המקבל על גבי ההזמנה, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה ברכיב זה.

14. לאור כל האמור, אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה ועל כן אני מורה על דחיית התובענה.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 14,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: י.ש.ע השקעות ויזמות בע"מ
נתבע: ורד בר גינון ופיתוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: