ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חאדר אל מרעאנה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר עדי גולד
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף הלפרין

התובע
חאדר אל מרעאנה, ת"ז XXXXX442
ע"י ב"כ: עו"ד שניר שוורץ
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

פסק דין

זוהי תביעה להכיר בפגימות בגבו ובצווארו של התובע כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה בהתאם להוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק).

רקע עובדתי
1. התובע יליד 1961.

2. התובע הועסק בין השנים 1985 – 2014 כעובד שכיר בשרפי כרמל בע"מ בעתלית, העוסקת בייצור חומרים כימיים שונים ( להלן- המפעל). תפקידו של התובע במפעל היה אחראי משמרת במתקן הייצור.

3. אורך יום עבודתו של התובע במפעל הוא בן 8 שעות, שבוצעו במסגרת משמרות בוקר, ערב ולילה. בכל משמרת הועסקו בפועל אחראי משמרת ולצידו שני פועלים נוספים.

4. התובע תאר כי במסגרת תפקידו ביצע בין היתר משימות שכללו: הפעלת מלגזה, הרמת שקים וג'ריקנים שמשקלם נע בין 25-50 ק"ג, וכן הרמת ודחיפת שקים כבדים יותר שמשקלם עד כטון, וזאת באמצעות גלגלת ובסיוע פועלים נוספים.

5. ביום 16.7.14 הגיש התובע לנתבע טופס תביעה להכרה בפגימה בעמוד השדרה על דרך המיקרוטראומה (נספח ב' לכתב התביעה).
כתיאור הפגיעה, נרשם בטופס התביעה "משנת 1985 עד 2014 עבדתי כעובד יצור במתקן. נסעתי על מלגזה תוך קפיצות נשנות עם מטענים לא יציבים. כמו כן עסקתי בפריקה והעמסה של שקים במשקל 25-50 ק"ג.".

בטופס השאלון למבוטח (נ/1) תאר התובע את עבודתו באופן הבא:
"עבדתי כעובד ייצור במתקן כימי וכמלגזן, מדי יום עבדתי על מלגזה כשעתיים- שעתיים וחצי, כולל העמסה ופריקה של משאיות. המלגזות ישנות בלי בלמי זעזועים ובלי מראות, הייתי מבצע הטיות של הצוואר כי המלגזות ללא מראות, בנוסף הרמתי שקים וג'ריקנים במשקל שבין 25-50 ק"ג.".

6. במכתבו מיום 26.7.15 דחה פקיד התביעות את התביעה מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב עבודת התובע ואשר הביאו לכאבי צוואר וגב תחתון להם טוען התובע; לא מתקיים קשר סיבתי בין הליקויים הנטענים לבין תנאי העבודה.
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

7. בתביעתו זו ייחס התובע את הפגיעה הנטענת בגבו ובצווארו לתנאי עבודתו כעובד קו ייצור וכמלגזן, בין השאר בשל הקפיצות החוזרות והנשנות של המלגזה עליה הוא עובד, ובהיעדרן של מראות צד במלגזה, וכן בשל הרמת נשיאת ודחיפת משאות כבדים.
לתביעתו צרף התובע חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר שי פריימן המתייחסת לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי ( נספח א' לכתב התביעה). התובע הבהיר בדיון שהתקיים ביום 13.7.16 כי הוא טוען לקיומן של פגימות הן בגב והן בצוואר.

8. ביום 9.2.17 נשמעו בפנינו עדותם של התובע ושל העד מטעמו מר רידא יאסין ( להלן- רידא), אשר הגישו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית .
מטעם הנתבע, נשמעה עדותו של מר והיד מוטפציץ אשר שימש כמנהל עבודה במפעל במהלך חלק מהתקופה הרלוונטית ( להלן- והיד).

טענות התובע
9. לטענת התובע, הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לצורך בחינת הפגיעה בצוואר ובגבו של התובע בהתאם לתורת המיקרוטראומה.
התובע טען כי המשימות העיקריות במסגרתן בוצעו תנועות חוזרות ונשנות שהן זהות במהותן הן:
נהיגה במלגזה בשטח המפעל –
לטענת התובע הוכיח כי נהג במלגזה למשך פרקי זמן ממושכים (4 שעות ביום לפחות בעשרים השנים הראשונות לעבודתו, ובין 2-3 שעות מדי יום בעשר השנים שלאחר מכן).
עוד נטען כי התובע עמד בנטל להראות כי הנהיגה בוצעה בשטח משובש ולא סלול וזאת במשך תקופה בת 13 שנים, וכי גם לאחר סלילתו היה שטח המפעל משובש ומלא מהמורות. עוד נטען כי צמיגי המלגזה היו פגומים, מה שהיה בו כדי להחמיר את הטלטולים והקפיצות.
התובע טען כי נהיגה במלגזה בתנאים אלה מהווה משום סדרה של פעולות זעירות חוזרות ונשנות בעלות פוטנציאל לפגיעה בצוואר ובגב.

סיבוב והטיית הראש בזמן נסיעה-
התובע טען כי במלגזות לא הותקנו מראות צד, והתובע הוכרח לבצע פעולות חוזרות ונשנות של סיבוב והטיית הצוואר לאחור ולצדדים בזמן הנהיגה - פעולה המקימה אף היא תשתית עובדתית ראויה לבחינת עילת המיקרוטראומה.

הרמת משאות –
לטענת התובע, במסגרת עבודתו נדרש להרמת שקים, ולריקונם לתוך מיכל הריאקטור בקו הייצור. לטענתו מדובר בפעולה המבוצעת מספר רב של פעמים מדי יום, ובמסגרתה הרים בין 30-40 שקים מדי יום, שמשקל כל אחד מהם כ- 25-30 ק"ג.

משיכה ודחיפה של עגלה, והרמת משאות באמצעות גלגלת -
התובע תאר עוד כי נדרש להעביר שקים שמשקלם מגיע לכדי טון, וזאת באמצעות דחיפה של עגלה עליה הונח מטען זה ותוך הסתייעות בשניים או שלושה פועלים נוספים. על-פי תיאורו של התובע, התובע והפועלים המסייעים בידו משכו והדפו את המשא על גבי העגלה מהמשטח עליו הונחה עד לסמוך למיכל הריאקטור. משם הורמו מיכלים אלה באמצעות גלגלת ידנית אותה משכו התובע יחד עם עובדים נוספים, עד לריקון תכולת השק אל תוך מיכל הריאקטור.

טענות הנתבע:
10. הנתבע טען כי אין מקום למנות מומחה בנסיבות העניין, שכן התובע לא הוכיח כי התקיימו בו כל התנאים העובדתיים והמשפטיים להכרה בפגיעות להן טוען התובע בצווארו ובגבו כפגיעות בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.

11. הנתבע הפנה לעדותו של העד והיד, שעדותו עמדה בסתירה לגרסת העד בדבר תנאי העבודה הכרוכים בהפעלת המלגזה. הנתבע טען כי בהתחשב בעדות זו, התובע לא הוכיח שהיה המלגזן היחיד ו/או הקבוע במפעל וכן לא הוכיח כי התקיימו תנאי דרך משובשים או כי לא הותקנו מראות צד במלגזה, וכי נסתרו טענות התובע בדבר פרקי הזמן בהם נהג במלגזה.

12. עוד עמד הנתבע על כך כי אין לקבל את גרסת הנתבע בדבר מהות המשימות שנדרש לבצע והכרוכות בהרמת ונשיאת משאות כבדים, בהתחשב בכך שהתובע משמש כאחראי משמרת ועיקר תפקידו בביצוע משימות של ניהול ופיקוח.

דיון והכרעה
13. בעב"ל ( ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.14) סוכמו התנאים לביסוס הטענה בדבר פגיעה בעבודה על דרך הטראומה באופן הבא:
"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ( היסוד השני) ומנגנון הפגיעה ( היסוד השלישי)".

ומכאן, שעל התובע להראות כי התקיימו התנאים הבאים:
(א) ביצוען של תנועות חוזרות ונשנות " זהות במהותן", כלומר דומות אחת לרעותה והפועלות על מקום מוגדר;
(ב) התנועות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על-פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. התדירות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה וללא הפסקות, וניתן לבודד פעולות מסוימות מתוך מכלול הפעולות המבוצעות במהלך יום עבודה;
(ג) אפשרות לבודד את תנועות הגוף החוזרות והנשנות הפועלות על איזור מוגדר במשך פרקי זמן רציפים ומשמעותיים, גם מתוך עבודה שהיא בעיקרה מגוונת.

14. לצורך הוכחת היסוד הראשון - ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, אין חובה להוכיח כי מדובר בתנועות זהות, ודי בכך שהן " זהות במהותן", היינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שהן פועלות על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי ( בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529; עב"ל ( ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לה, 529).

באשר לתדירות התנועות נפסק כי אין מדובר בהכרח בתדירות קבועה וסדירה ללא הפסקה, אלא די בכך שניתן לבודד פעולות אלה ממכלול הפעולות שהמבוטח מבצע במהלך יום עבודתו ( עב"ל ( ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי (20.12.07)), וזאת בתכיפות " הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עניין יניב).

על-פי פסיקת בתי הדין יכול שתימצא תשתית עובדתית מספיקה על פי תורת המיקרוטראומה גם שעה שעבודתו של המבוטח היא מגוונת ודורשת ביצוע פעולות שונות במהלך שגרת העבודה. זאת, כל עוד ניתן לבודד בתוכה רצף או רצפים של תנועת דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף וכל עוד מדובר ברצף או רצפים המשתרעים על פני פרקי זמן משמעותיים ( עב"ל ( ארצי) 90/06 אמנון כובש - המוסד לביטוח לאומי (17.8.06); וכן עניין יהודאי).

15. בענייננו, כמפורט לעיל, מבקש התובע לבסס את טענתו בדבר פגיעה על דרך המיקרוטראומה בהתייחס לביצוע הפעולות/ המשימות הבאות: נהיגה במלגזה בדרכים משובשות ו/או על גבי צמיגים פגומים; סיבוב והטיית הראש בזמן הנהיגה במלגזה, במיוחד בהתחשב בהיעדרן של מראות צד; הרמת משאות כבדים; משיכה ודחיפה של שקים כבדים המונחים על גבי עגלה; הרמת שקים כבדים באמצעות גלגלת ידנית ובסיועם של עובדים נוספים.
להלן, נבחן את הפעולות הכרוכות בביצוע משימות אלה אחת לאחת.

נהיגה במלגזה
16. אין מחלוקת בענייננו כי במסגרת עבודתו במפעל, נהג התובע במלגזה, בנוסף לעבודתו כאחראי משמרת במתקן קו ייצור. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתדירות ומשך זמן הנהיגה במלגזה וכן באשר ליתר תנאי הנהיגה, לרבות תנאי הדרך וקיומם של פגמים בגלגלי המלגזה.

17. בעב"ל ( ארצי) 66671-10-13 נתן חדד זכריה – המוסד לביטוח לאומי ( 14.5.15) מנה בית דין הארצי את היסודות הנדרשים להקמת תשתית מיקרוטראומטית הנוגעת לעבודת נהיגה והם: תקופת הנהיגה, שעות הנהיגה, טיב הדרכים, טיב הרכב והימצאותם של בולמי זעזועים ו טיב הכסא.

תדירות ומשך זמן הנהיגה במלגזה
18. התובע טען בכתב התביעה ( סעיף 4) כי נהג במלגזה בנוסף לעבודתו כאחראי משמרת לפרקי זמן של שעתיים-שלוש מדי יום, וזאת לצורך שינוע חומרים אל מתקן הייצור וממנו, ולצורך העמסת ופריקת משאיות המובילות סחורה אל המפעל וממנו.
בתצהירו ( סעיף 4) חזר התובע על גרסתו זו.
במסגרת חקירתו הנגדית העיד התובע כי הוא היה המלגזן היחיד במפעל וזאת עד השנתיים האחרונות לעבודתו ( פרו:5; ש: 1-2). בהמשך הבהיר כי היה המלגזן היחיד במשמרת בה עבד אך לא בכל המפעל, ופרט כי במשמרות בוקר הועסק מלגזן בחצר המפעל ( פרו: 8; ש: 11-13).
התובע תאר כי בראשית כל משמרת עיין בתכנית העבודה ולפיה היה אמור לדאוג לאספקת חומרי הגלם לקו הייצור , ולשם כך נדרש לנהוג על המלגזה בראשית כל משמרת ולפרקי זמן של כ- 3/4 שעה ( פרו: 8; ש: 6-8). עוד תאר התובע כי בנוסף לשימוש במלגזה בראשית המשמרת, סייע למלגזן בחצר המפעל לפרוק משאיות, וכי משימה זו ארכה בין חצי שעה לשעה וחצי ( פרו: 9; ש: 3-5, 17-26).
התובע העיד כי מלגזן חצר קבוע הועסק רק בעשר השנים האחרונות לעבודתו וכי קודם לכן אחראי משמרת הבוקר הוא זה שביצע את כל העבודה הדורשת את הפעלת המלגזה, והקדיש למשימה זו מחצית מזמן משמרת הבוקר ( פרו: 9; ש: 23-24) וכשעתיים-שלוש במשמרות ערב ולילה ( פרו: 9; ש: 25-29).

19. כתמיכה בטענותיו של התובע הובאה עדותו של העד רידא. בעדותו הובהר כי רידא לא הועסק במפעל אלא במפעל סמוך. לאור האמור לא מצאנו כי יש בעדותו של העד רידא כדי לסייע לשפוך אור על תנאי עבודתו של התובע. רידא לא הועסק באותו מפעל, ואף שמדובר במפעל סמוך וייתכן לכאורה קשר עין בין מקומות העבודה - לא הוכח בפנינו כי רידא עבד באופן קבוע או מרבית הזמן במקביל למשמרות בהן עבד התובע. על-פי עדותו של רידא ( פרו: 15; ש: 10-13) יכול היה להבחין ב- 70% מהזמן בעבודות שביצע התובע – טענה שאינה מתיישבת בהכרח עם גרסת התובע שהעיד כי נהג במלגזה בחצר רק חלק מהזמן ואילו ביתרת הזמן נהג במלגזה שלא בחצר המפעל או עסק בהרמת ונשיאת משאות כבדים בתוך המפעל.

20. בשאלת תנאי עבודתו של התובע, מצאנו להסתמך בעיקר על עדותו של העד והיד, לפחות לגבי התקופה 1995 ועד 2016 במהלכה הועסק והיד במפעל. עדותו היתה רציפה ועשתה רושם מהימן. בנוסף, והיד כבר אינו מועסק במקום העבודה ולא התרשמנו כי הוא בעל אינטרס להעיד בדרך זו או אחרת.
והיד אישר בעדותו כי התובע היה אחראי משמרת במתקן קו יצור וכן כי שימש בפועל כמלגזן ( פרו: 15-16; ש: 30-31, 16-17).
והיד העיד כי התובע נהג על המלגזה שלא באופן יומיומי וקבוע אלא לפי הצורך. על-פי עדותו במשמרת בוקר בדרך כלל ביצע את משימת הנהיגה והשימוש במלגזה מלגזן החצר, ורק כאשר זה לא התייצב לעבודתו - נהג התובע במלגזה. על-פי עדותו כך היה גם במשמרות ערב ולילה. עוד ציין והיד בעדותו כי גם במשמרות ערב ולילה לא תמיד היה והיד היחיד בעל רישיון מתאים לנהיגה במלגזה, ולעתים ביצעו משימות אלה עובדים אחרים. כך תאר והיד את עבודתו של התובע הכרוכות בנהיגה והפעלת המלגזה ( פרו: 16 ש: 32 עד פרו: 17 ש: 5):

" ש. באיזו תדירות להערכתך שימש התובע כמלגזן אצלכם, ממה שאתה יודע?
ת. גם זה לפי הצורך. יש במשמרת בוקר בדרך כלל מלגזן שעובד בחצר, שמביא את החומרים ואם אין מלגזן, אחראי המשמרת חייב להביא את זה. כך גם במשמרת ערב ולילה, אם אין מלגזן, התובע חייב לעשות עבודת מלגזה.
ש. הבנתי שבמשמרת בוקר בדרך כלל יש מלגזן ובמשמרת ערב ולילה בדרך כלל אין מלגזן קבוע?
ת. בבוקר יש מלגזן חצר בוקר, ובמשמרת עצמה, שבה היו שני מפעילים היה להם רישיון מלגזה. במשמרת ערב, יכול להיות שלמפעיל אחד של התובע היה רישיון מלגזה ולפעמים לשני המפעילים.
התפקיד של מלגזן החצר להביא את החומר לקו היצור במשמרות בוקר.
ש. אנחנו הבנו שיש אצלכם גם מה שנקרא העמסה ופריקה של משאיות?
ת. כן.
ש. האם התובע היה צריך לעשות את הפעולה הזו עם המלגזה או שזה תפקיד של מלגזן הבוקר?
ת. אחראי משמרת דואג לכל הפעולות במשמרת שלו. לפעמים בבוקר אין מלגזן והוא עושה את זה.
ש. אני מדברת על מקרים של בדרך כלל ולא כשהמלגזן לא היה מגיע.
ת. אם יש מלגזן בחצר, או מלגזן מבין אחד המפעילים, אז הם עושים את הפעולות ולא מנהל המשמרת, אם הם בעבודה אין לו צורך, הוא צריך לדאוג לתהליך קו היצור. בדרך כלל במשמרת הבוקר יש מלגזן בחצר בנוסף למלגזן שיש בדרך כלל מבין המפעילים.
ש. אני הבנתי ממה שטוען התובע, שהוא היה המלגזן היחידי במשמרות שלו, זה נכון?
ת. זה לא היה קבוע, היו מקרים שהוא היה מלגזן יחיד ואין לו מלגזן."

21. מעדותו של והיד כמפורט לעיל עולה כי תפקידו העיקרי של התובע במפעל הוא אחראי משמרת ואחראי על קו יצור, כשלצד עבודה זו עשה התובע שימוש במלגזה וזאת רק כאשר לא היה במשמרת מלגזן חצר או עובד אחר בעל רישיון להפעלת מלגזה.
חיזוק לעדותו זו של והיד בדבר תפקידו העיקרי של התובע נמצא בטופס התביעה ( עמוד 1 לנספח ב' לכתב התביעה) שם הגדיר התובע את תפקידו במפעל כ"כעובד יצור", ללמדך על תפקידו העיקרי של התובע במפעל.
עדותו של והיד בדבר עבודתו העיקרית של התובעת מתיישבת גם עם הגדרת תפקידו של התובע כאחראי משמרת, תפקיד אותו תאר התובע עצמו באופן הבא ( פרו: 4; ש: 19-25):
"הייתי מנהל משמרת....ומכיוון שאני הייתי מנוסה ובקיא בתהליכים, בחרו אותי כמנהל משמרת ובנוסף, היית גם עם רישיון נהיגה ונתנו לי אישור לעבוד כמלגזן כדי לספק חומר....הייתי מלגזן, מנהל משמרת ואחראי על צוות העובדים שכלל 3 מפעילים בדרך כלל."

22. בעדותו של והיד כמפורט לעיל יש בכדי לסתור ולו באופן חלקי את גרסת התובע באשר לתנאי עבודתו עד לשנת 1995 ( מועד תחילת עבודתו של העד והיד).
באשר לפרקי הזמן שהוקדשו לנהיגה במלגזה בשנים 1985 – 1995 הועמדה בפנינו עדותו היחידה של התובע. אלא שגם באשר לתקופה זו לא ניתן לקבל את גרסתו של התובע במלואה - התובע לא טען וממילא לא הראה כי תנאי העבודה השתנו במהלך שנות העבודה לעניין משימת הנהיגה על מלגזה. לאור האמור, אין בכך שהעד והיד מתייחס בעדותו לתקופה שמשנת 1995 ועד 2014 ואילך כדי להצדיק את קבלת גרסת התובע בנוגע לתקופה שקדמה לכך.

לאור האמור, יש לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי נהג במלגזה פרקי זמן ממושכים בני כשעתיים וחצי ומעלה בכל משמרות כטענתו, וכי מדובר במשימה קבועה שבוצעה מדי משמרת.
נדגיש כי גם אם היינו מקבלים את טענת התובע כי בתקופה 1985 – 1995 נהג במלגזה במשך שעתיים-שעתיים וחצי ביום – לא היה באמור כדי להוביל בהכרח למסקנה בדבר קיומה של תשתית עובדתית נדרשת לצורך ביסוסה של עילת המיקרוטראומה, שכן כפי שיפורט להלן – לא עלה בידי התובע להראות כי הנהיגה בוצעה בתנאי דרך משובשים, שיש בהם כדי לחשוף את הנהג לפגיעות זעירות הנובעות מטלטולי המלגזה עקב שיבושי הדרך.

תנאי הדרך
23. התובע תאר כי נהג את המלגזה על פני דרך כורכר לא סלולה בשטח המפעל, וזאת עד לשנת 1997, אז בוצעו עבודות סלילה בשטח המפעל . התובע תאר עוד כי גם לאחר סלילת שטח המפעל בשנת 1997, היה משטח הנסיעה משובש ורצוף מהמורות, בורות ובליטות שגרמו לטלטול המלגזה בעת הנהיגה.

24. העד והיד תאר בעדותו כי הדרכים הראשיות בשטח המפעל סלולות בחלקן בכביש אספלט וחלקן בבטון. על-פי עדותו באיזור המחסן חלק מהשטח היה משטח בטון וחלקו כורכר. והיד תאר עוד בעדותו כי כשהיו מהמורות או בורות בכבישים הראשיים היה המפעל דואג לביצוע תיקונים בסמוך לגילוי התקלה, וכפי שתאר באשר לקיומם של בורות בכביש " יכול להיות שהיו כמה, לא הכל חלק. אם היה למחרת מתקנים" (פרו: 17; ש: 16-21).

25. בשאלה הנוגעת לתנאי הדרך – אנו מעדיפים את גרסתו של העד והיד על-פני גרסת התובע. כמפורט לעיל, מצאנו את עדותו של והיד אמינה, רצופה וקוהרנטית. מנגד, התובע לא תמך את עדותו בדבר תוואי הדרך המשובש בכל ראיה אובייקטיבית, כגון צילומים או תמונות, למרות שהיה יכול לעשות זאת בנקל.

26. זאת ועוד, לא עלה בידי התובע אף להראות כי עד לשנת 1997 לא היו משטחים סלולים בשטח המפעל וכי כל הנהיגה עד מועד זה בוצעה על גבי משטחי כורכר. כאמור, העד והיד החל לעבוד במפעל עוד בשנת 1995 ותאר בעדותו כי בכל תקופת עבודתו במפעל הדרכים הראשיות בשטח המפעל היו סלולות. גרסה זו אינה מתיישבת באופן מלא עם גרסת התובע לפיה סלילת הדרכים נערכה בשנת 1997. לעד והיד לא הוצגו כל שאלות בחקירה נגדית בעניין זה, והוא נשאל רק אם יוכל להעיד על מצב הכבישים לפני תחילת עבודתו בשנת 1995 – שאלה עליה לא יכול היה להשיב שכן לא עבד במפעל בתקופה זו.
הימנעות מהצגת שאלות לעד אודות מצב הדרכים במפעל בתקופה 1995 עד 1997 ראוי שתפעל לחובתו של התובע.

27. אין מחלוקת כי חלק משטח המחסן לא היה מרוצף ורצפתו משטח כורכר. לא מצאנו כי יש בעובדה זו כדי להקים תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה, שכן התובע לא הוכיח בפנינו מהם פרקי הזמן שהוקדשו לנהיגה באותם חלקי המחסן שאינם סלולים ושרצפתם עשויה משטח כורכר.

28. התובע לא עמד בנטל להראות כי גלגלי המלגזה בה נהג היו פגומים באופן שהחמיר את טלטולי המלגזה.
גרסת התובע בעניין זה נסתרה אף היא בעדותו של העד והיד שתאר כי אכן קיימת שחיקה בגומי ממנו עשויים גלגלי המלגזה, אלא שהדבר נכון רק לחלק מהזמן, וכי גלגלי המלגזה היו מוחלפים מעת לעת בשל שחיקה זו. העד תאר " זה גומי שנשחק ומחליפים אותו. זה כל הזמן בתנועה, כמו גלגלים של רכב" (פרו: 19; ש: 1-9). גם בעניין מצב הגלגלים לא תמך התובע את עדותו בראיה אובייקטיבית כלשהיא כדוגמת צילומים.

29. לסיכום פרק זה, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להוכיח מה תדירות ומשך פרקי הזמן בהם נהג במלגזה וכי מדובר בפרקי זמן משמעותיים, וכן לא עלה בידו להראות כי מדובר בנהיגה במהלך פרקי זמן משמעותיים בתנאי דרך משובשת.

סיבוב והטיית הראש בזמן נהיגת המלגזה
30. התובע טען כי נדרש לבצע פעולות של סיבוב והטיית הראש לצדדים בזמן הנהיגה במלגזה וזאת בהיעדר מראות צד ( סעיף 5 לתצהירו). התובע לא הציג כל ראיה אובייקטיבית לתמיכה בטענותיו בעניין זה, כדוגמת צילומים של המלגזה.
כנגד גרסתו זו הוצגה עדותו של העד והיד לפיה במלגזות הותקנו מראות צד וככל שיה צורך בכך, היה מבוצע בהן תיקון תוך מספר ימים ( פרו: 17; ש: 29-30).

31. מכל מקום, גם אם היתה מתקבלת גרסתו של התובע בדבר היעדר מראות צד – לא היה בכך כדי לבסס תשתית כנדרש, שכן לא עלה בידי התובע כמפורט לעיל להראות כי נדרש לבצע פעולות נהיגה לפרקי זמן משמעותיים ואת משכם, ומכאן שגם לא הוכיח מהם פרקי הזמן או תדירות ביצוע תנועות הטיית וסיבוב הראש בהיעדר מראות צד. בעניין תדירות תנועות הסיבוב וההטיה של הצוואר ומשכן מסר התובע גרסה כללית ובלתי מפורטת, לפיה נדרש לבצע את פעולת ההטייה והסיבוב לשם תמרון המלגזה – גרסה עליה לא ניתן לבסס מסקנות בדבר תדירות הפעולות ומשכן, ובהתייחס לשאר הפעולות והתנועות המגוונות שהוא מבצע במהלך שעות עבודתו.
לאור האמור והמפורט לעיל, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל להראות כי פעולות סיבוב והטייה של הצוואר בוצעו באופן חוזר ונשנה כנדרש להוכחת תשתית עובדתית בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

הרמת משאות כבדים
32. התובע תאר בתצהירו כי במסגרת עבודתו נדרש להרים שקים וג'ריקנים שמשקלם נע בין 25 ק"ג ל-50 ק"ג. על-פי תיאורו של התובע, משימה זו כללה פעולות של הרמה ונשיאה של שקים וג'ריקנים, כדי להזין את פתח הריאקטור בחומרי הגלם המצויים בשקים ובג'ריקנים אלה.
התובע תאר כי פעולות אלה בוצעו באופן רציף ומהיר עד הכנסת מלוא כמות חומר הגלם הנדרשת לריאקטור לצורך יצירת ריאקציה מתאימה. התובע פרט בתצהירו דוגמאות פעולות הייצור בין השאר באופן הבא ( סעיף 6 לתצהיר התובע):
"..לדוגמה בייצור של מלנין הרמתי כ-40 שק שמשקל 25 ק"ג כל אחד לתוך הריאקטור. בייצור של פולוין אלכוהול הרמתי בין 72-78 שקים במשקל 25 ק"ג....".

התובע תאר עוד ( סעיף 6 לתצהירו) כי פעולה זו בוצעה לעתים לבד ולעתים בסיוע פועל נוסף.
על תיאור זה חזר התובע גם בשאלון למבוטח ( נ/1), וכן בעדותו בפנינו במסגרתה תאר כי הרים כ- 30-40 שקים ובהם חומר גלם במהלך משמרת בת 8 שעות ( פרו: 6; ש: 23-26).
עוד תאר התובע בעדותו כי בנוסף לחומרי הגלם המצויים בשקים, נדרש להרים ולשאת חומרי גלם נוזליים שאוחסנו בג'ריקנים, שמשקלם בין 20-25 ק"ג, וכן בקוביות וחביות ( פרו: 7; ש: 1-5).

בנוגע לתדירות ומשכך ביצוע פעולת הרמת השקים תאר התובע כי "זה תלוי בסוג החומר, יש חומרים שאם הג'ריקן גבוה, אני יכול לשאוב אותם במשאבה ידנית, ואז אני לא צריך להרים אותם" ובהמשך " לגבי הג'ריקנים שאני כן מרים, מדובר ב- 20-25 ק"ג, והתדירות להרים אותה תלויה בסוג החומר שאני צריך, בוא נגיד כמה פעמים בשבוע. הטווח תלוי בתוכנית העבודה שקיבלתי. בשבוע זה מעל 10-12 פעמים" (פרו: 7; ש: 16-21).

מהאמור עולה כי משקל המיכלים שבהם אוחסנו חומרי הגלם ואשר היה צורך בנשיאתם וריקונם לתוך מיכל הריאקטור – השתנה לפי סוג החומר וסוג המיכל בו אוחסנו, החל משקים וג'ריקנים שמשקלם כ- 20-25 ק"ג ועד לחומר גלם נוזלי שאוחסן בחביות שמשקלן בין 150-220 ק"ג שהועבר והורם באמצעות מלגזה (פרו: 7; ש: 7-15).
על יסוד עדות התובע כמפורט לעיל, לא ניתן היה לבסס ממצאים בנוגע לתדירות ביצוע הפעולות הכרוכות בהרמת ונשיאת שקים וג'ריקנים, שכן בעוד מתצהירו עלה לכאורה כי מדובר במשימה יומיומית של הרמת עשרות שקים וג'ריקנים, הרי שבחקירה הנגדית השתנתה הגרסה ותואר כי מדובר במשימה המבוצעת מספר פעמים בשבוע, כי חלק מהעבודה הוטלה על מפעלם אחרים בקו הייצור (פרו: 7; ש: 28-29), וכי לא תמיד יש צורך בהרמת הג'ריקנים לצורך ריקון תכולתו לתוך הריאקטור.

33. לכך נוסיף כי גרסתו של התובע כאמור בתצהירו באשר להרמת שקים וג'ריקנים נסתרה בעדותו של העד והיד.
והיד תאר כי הפעולות הכרוכות בריקון חומרי הגלם אל תוך הריאקטור בוצעה על-פי-רוב על-ידי הפועלים, כשהתובע ששימש כאחראי משמרת היה מסייע להם לפי הצורך בכדי שיוכלו לסיים את תכנית העבודה ( פרו: 16; ש: 9-10).
והיד תאר כי רק כאשר היה במשמרת עובד אחד בלבד בנוסף לתובע נדרש התובע לסייע לו, וכי "... אם יש לו עובדים אין לו צורך, הוא נותן לעובדים הוראות לפי הוראות העבודה" (פרו: 16; ש: 7-15). עדותו של והיד בדבר ביצוע עיקר עבודת ההרמת והריקון על-ידי הפועלים הכפופים לתובע מתיישבת עם תפקידו כאחראי משמרת, לו כפופים על-פי תיאורו של התובע עצמו 2-3 פועלים במשמרת ( פרו: 5; ש: 29-31).

34. משאלו הם פני הדברים, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל להראות את תכיפותן של תנועות הרמה המשאות ואת ביצוען במשך פרקי זמן רציפים ומשמעותיים, כנדרש לצורך הוכחת התשתית העובדתית הנדרשת בעילת המיקרוטראומה.

משיכה ודחיפה של שקים כבדים והרמתם באמצעות גלגלת ידנית 35. התובע תאר כי בשנת 1993 החל המפעל לעשות שימוש במנוף בקו הייצור לצורך הרמת וריקון של משאות כבדים שמשקלם עד כטון אל תוך הריאקטור ( פרו: 12; ש: 15-16).
על-פי הנטען בסיכומים מטעם התובע, לצורך ביצוע משימה זו היה צורך במשיכה ודחיפה של שק מסוג " ביג-בג" אשר הונח על גבי עגלה, אותה דחפו שני עובדים תוך שעובד נוסף מושך את העגלה. לאחר דחיפת העגלה הורם המיכל על-ידי המנוף תוך שהעובדים מבצעים פעולת משיכה בסיוע גלגלת ידנית.

36. הפעולות הכרוכות בדחיפת עגלה כמתואר בחקירתו הנגדית של התובע ובסיכומים מטעמו לא הוזכרו בטופס התביעה, ואף לא בשאלון למבוטח ( נ/1), לא בכתב התביעה ואף לא בתצהירו של התובע. גרסתו של התובע בעניין זה הוצגה לראשונה במסגרת החקירה הנגדית ( פרו: 11; ש: 17-30). יש באמור כדי לפגום בגרסתו של התובע באשר לביצוע פעולות אלה.
מכל מקום, לא עלה בידי התובע להראות מה משכן ותדירותן של ביצוע פעולות אלה של דחיפת ומשיכת העגלה, ולא ניתן לבסס מסקנות עובדתיות בשאלות אלה. כך, למשל, לא ברור אם מדובר בפעולה יומיומית או כזו המבוצעת בתדירות נמוכה יותר, מה משך הפעולות השונות הכרוכות בדחיפת ומשיכת עגלה כאשר הן מבוצעות, ומה חלקו של התובע במכלול הפעולות מתוך כלל המשימות שבוצעו על-ידי הפועלים במשמרת.

37. באשר לפעולות הכרוכות בהרמת שקי הביג בג שמשקלם מעל לטון באמצעות גלגלת ידנית תאר התובע בתצהירו (סעיף 7) כי מדובר בפעולה שהצריכה משיכות ודחיפות של הגלגלת והקרס המחובר אליה עד לריקון תכולת השק שמשקלו מעל לטון אל תוך הריאקטור, וכי מדובר בפעולה שבוצעה מדי יום .
בחקירה הנגדית תאר התובע כי לאחר שהעגלה ועליה הביגבג הובאה אל מתחת לגלגת הידנית, נדרש למשוך את הגלגלת הידנית כך שהביגבג יורם עד לפתח הריאקטור ( פרו: 11, ש: 30 עד פרו: 12 ש: 2).

גם בעניין פעולה זו לא הובאו די פרטים רלוונטיים נוספים מהם ניתן היה להסיק מה משך ביצוע הפעולה ומה חלקו של התובע לעומת חלקם של עובדים אחרים בביצוע משימה זו.
נוסיף על כך כי התובע תאר בחקירה הנגדית כי מעל מחצית מהריאקטורים (3 מתוך 6 סך-הכל הקיימים בקו הייצור) הותקנה גלגלת חשמלית ולא נדרש כוח פיזי לצורך הרמת המיכלים מעל לריאקטורים אלה – עבודה שלא נזכרה בתצהירו. התובע לא הראה מה תדירות השימוש בגלגלת הידנית לעומת השימוש בגלגלת החשמלית שאינה דורשת הפעלת כח פיזי.
לכך נוסיף עוד כי על-פי עדותו של העד והיד, התובע כלל לא נדרש לבצע בעצמו או לבדו באופן קבוע את פעולת ההרמה באמצעות הגלגלת הידנית, אלא רק בנסיבות שלא היו די פועלים נוספים ובמקרים אלה היה התובע עוזר בביצוע פעולה זו ( פרו: 18; ש: 7-10).

38. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להראות את תכיפותן של תנועות הדחיפה והמשיכה של העגלות ושל פעולת ההרמה באמצעות גלגלת ידנית, כמו גם את ביצוען של פעולות אלה במשך פרקי זמן רציפים ומשמעותיים, הכל כנדרש לצורך הוכחת התשתית העובדתית הנדרשת בעילת המיקרוטראומה.

סוף דבר
39. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית ראשונית נדרשת לפגיעה בגבו ובצווארו על דרך המיקרוטראומה, ומכאן שיש לדחות את התביעה.
אין צו להוצאות.

40. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מהיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, (03 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר עדי גולד

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר יוסף הלפרין


מעורבים
תובע: חאדר אל מרעאנה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: