ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עליזה שביט נגד א.ל.מ. סחר 2000 בע"מ :

לפני כבוד ה שופט נצר סמארה

תובעת

עליזה שביט, ת.ז. XXXXXX452

נגד

נתבעת

א.ל.מ. סחר 2000 בע"מ, ח.פ. 511021495

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי כספי שעילתה הטעיה בעת רכישת טובין ועיכוב באספקתם.

הצדדים

התובעת רכשה מהנתבעת מספר מוצרי חשמל ביתיים וחדשים עבור דירתה.
הנתבעת הינה חברה פרטית, משווקת קמעונאית, של מוצרי חשמל בחנויות בפריסה ארצית.

תמצית טענות התובעת

ביום 29.07.2016 ניגשה התובעת לחנות הנתבעת בסניף רמת-גן/ בני-ברק (להלן: "הסניף" ) ובנוכחות בעלה,ביקשה לרכוש שישה מוצרי חשמל ביתיים עבור דירה חדשה שהיא עתידה הייתה להיכנס אליה במהלך חודש אוקטובר 2016. בין המוצרים האלו היו שני מקררים אינטגרליים בעלות של כ- 32,000 ₪ (לא כולל הנחה שניתנה בסוף החשבון).

לטענת התובעת, בעת ביצוע ההזמנה, הובטח לה הן על ידי המוכר בסניף, בשם "קלאודיו" והן על ידי מנהל הסניף בשם "ליאור" כי זמן האספקה של כל מוצרי החשמל הוא עד 60 יום.

לטענת התובעת, בעלה והיא הבהירו לנציג ולמנהל הסניף כי בחודש אוקטובר 2016 הם עוברים לדירה חדשה ריקה מכל מוצר חשמלי ומועד אספקת הפריטים הוא קריטי עבור ההחלטה לרכוש אותם אצל הנתבעת.

לטענת התובעת, ביום 28.09.16 הודע לה כי כל המוצרים החשמליים, מלבד המקררים, הגיעו, וכי המקררים לא יסופקו במועד. לטענת התובעת, קלאודיו אמר לתובעת כי קיימת בעיה עם אספקת המקררים ומאחר שמדובר במוצר בייבוא אישי האספקה יכולה להתארך עד לטווח של 90 יום.

התובעת טוענת כי הזמנת המקררים אצל הנתבעת (לאחר שהובטח לה כי האספקה תהיה תוך 60 יום) הייתה הסיבה בגינה בחרו לבצע את ההזמנה של כל מוצרי החשמל אצל הנתבעת.

התובעת טוענת כי ביום 28.09.2016 שבו הגיעו יתר מוצרים החשמל למחסני הנתבעת או למחסני חברת "אלקטרה" (היבואן הרשמי של המקררים), הגיעה לסניף כדי לבדוק אם בכלל קיימת ההזמנה של המקררים במערכת ההזמנות של "אלקטרה" שם פגשה במקרה את הסוכן של אלקטרה בשם "רמי" שבדק במחשבו וראה כי "אלקטרה" התחילה לטפל בהזמנה ביום 10.10.16. משום כך, טוענת התובעת כי למעשה נציגי הנתבעת בסניף שכחו לבצע את ההזמנה של המקררים בעת ביצוע ההזמנה ביום 29.07.2016.

התובעת טוענת כי מדובר בהפרה יסודית של עסקת הטובין אשר בגינה יכולה הייתה לבטל העסקה. אולם, מאחר שדובר על מקררים איטגרליים שהותאמו לדגם ספציפי של מטבח שהוזמן על ידה, הרי שהתובעת הייתה לקוחה "שבויה" של הנתבעת, והנתבעת באמצעות נציגיה הטעו את התובעת על מנת שזו תבצע את ההזמנה אצלה.

לטענת התובעת, במצב דברים זה היא נאלצה לשהות בדירתה החדשה ללא מקרר וללא אפשרות לאכסן מוצרים הדורשים שמירה בקירור וכיוצא בזה במשך תקופה ארוכה נאלצה יחד עם בני משפחתך לסעוד במסעדות, ולא בדירה. התובעת טוענת כי אמנם הנתבעת סיפקה לה מקרר חלופי חודש ימים לאחר שעברו להתגורר בדירה החדשה על מנת שזה ישמש אותה עד לאספקת המקררים המוזמנים, אלא שדובר על מקרר קטן ולא היה בו די.

לטענת התובעת, ככל שעבר הזמן היא ביקשה להיות בקשר עקבי עם הסניף ועם שירות הלקוחות של הנתבעת על מנת לבדוק אם יש חדש בדבר מועד האספקה ואלו משכו את הזמן, ואף בחלק מן הפעמים לא ענו לשיחות הטלפון שלה.

התובעת טוענת כי הנתבעת באמצעות השירות הלקוחות הטלפוני הציעה לתובעת כי תוכל לבטל את העסקה ומלוא כספה יוחזר לה. בסופו של יום מאחר שלא יכולה הייתה התובעת עוד לעמוד בהמתנה הארוכה, ביטלה את העסקה.

התובעת טוענת כי בשל התנהלותה של הנתבעת ובייחוד לאור אי אספקת המקררים במועד שמקורי שהובטח נגרמו לה הנזקים הבאים:

הוצאות עבור מסעדות במשך חודש ימים מכיוון שלא יכולה הייתה להכין מזון בבית מאחר ולא ניתן היה לשמור אותו במקרר שכן לא היה מקרר, עד להגעתו של המקרר החלופי, וכן נזק כספי שנגרם לה על זריקת אוכל בשל אי יכולת לשמור אותו, ביחס לאותה תקופת זמן.

פגיעה בעבודה מאחר שנאלצה להתעסק בעניין המקררים, הווי אומר שיחות רבות עם הסניף ועם שירות הלקוחות, לקטט רגליה לסניף שהוא רחוק ממקום מגוריה, וכל זה במשך תקופה של חמישה חודשים עד לביטול העסקה בנוגע למקררים.

עגמת נפש מאחר שלא יכולה הייתה לארח משפחה וחברים דבר שהיא נוהגת לעשות מידי שבוע. וכן עוגמת נפש משום שלאחר שביטלה את העסקה הזמינה את אותם המקררים בדיוק ממשווק אחר אך מאותו היבואן ואלו סופקו לה תוך 4 ימים בלבד.

סבל נפשי ודיכאון מאחר שלא יכולה הייתה לעשות חנוכת בית ולקיים ארוחת יום הולדת עבור יום הולדת 60 של בעלה.

"עלבון צורב" והאשמות בעקבות מכתב התשובה של העו"ד מטעם הנתבעת למכתב ההתראה של העו"ד מטעם התובעת.

"מפח נפש" שגרם לביטול העסקה בעקבות אי עמידה במועד אספקה של כחמישה חודשים שנטען במכתב התשובה של העו"ד מטעם הנתבעת, לאחר שמשיחה שקיימה התובעת בחודש דצמבר 2016 עם נציג בסניף נודע לו כי ההאספקה תתבצע לאחר חודשיים נוספים מחודש דצמבר 2016.

תשלום לעו"ד בגין מכתב התראה.

תמצית ההגנה

לטענת הנתבעת, היא אינה היצרנית או היבואנית של המקררים אלא משווקת בלבד, ולכן מועדי האספקה תלויים בהימצאות המוצר במלאי היבואן ואינם תלויים בנתבעת.

לטענת הנתבעת, עוד במעמד הרכישה נאמר לתובעת כי מאחר שמדובר במקררים אינטגרליים, שהרי שמדובר בהזמנה מיוחדת על ידי היבואן "אלקטרה", והנתבעת הודיעה לתובעת כי מועד האספקה הוא 90 ימי עסקים על פי הנתונים שמסרה לה נציג אלקטרה (האם יש אסמכתא בעניין).

כמו כן, טוענת הנתבעת כי במועד הרכישה, ביום 29.07.2016 מסרה לה התובעת מספר זהות שגוי, דבר שאותר על ידי נציג הסניף רק לאחר שהתובעת יצאה מהסניף כאשר התברר לנציג הסניף כי העסקה אינה מאושרת. לטענת הנתבעת, נציגיה ניסו להשיג את התובעת במשך מספר ימים, ללא הצלחה, ורק ביום 11.08.2016 נאותה התובעת למסור לנתבעת את מספר הזהות התקין ורק לאחר מכן העסקה אושרה.

באשר למקרר החלופי הרי הנתבעת טוענת כי התובעת הסכימה למקרר החלופי כך שהתובעת לא יכולה לטעון בדיעבד כי לא היה די במקרר החלופי.

לתובעת לא נגרם כל נזק והנתבעת פעלה כדין.

דיון והכרעה

ביום 25.07.2017 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, והעידו בפניי התובעת, ששטחה בפני בית המשפט את כל טענותיה, המוכר בסניף שטיפל בהזמנה בשם "קלאודיו", ומנהל כוח האדם אצל הנתבעת.

עתה לא נותר אלא לדון ולהכריע בתובענה.

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות העדויות שנשמעו בפניי והתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים והמוצגים שהוגשו לי במהלך ישיבת ההוכחות (ת/1, ת/2 ו-נ/1), תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, אני סבור כי דין התביעה להתקבל חלקית, כפי המפורט להלן:

המסגרת הנורמטיבית

טענותיה של התובעת על פי כתב התביעה, שברור כי אינן כתובות ב"שפה משפטית" ובכלל זה אינן מפנות לדין, הינן טענות העוסקות באופן מובהק בהפרת דיני הגנת הצרכן.

סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") קובע:

"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:

...

(3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות;

(ההדגשות אינן במקור – נ.ס.)

וכך קובע סעיף 22ג(ב) לחוק:

"הפר עוסק הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 45,000 שקלים חדשים, ואם הוא אינו תאגיד – בסכום של 25,000 שקלים חדשים:
...
(1) עשה דבר העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה, בניגוד להוראות סעיף 2(א) או (ג)"

אמנם, הסקנציה המנויה בהוראת סעיף 22ג(ב) לחוק היא סנקציה מינהלית. אולם, לשון הוראת חוק זו וגובה העיצום הכספי שרשאי "הממונה על הגנת הצרכן וסחר הוגן" להטיל על עוסק מפר, מלמד ים על תכלית החוק שהיא הגנה על הצרכן , בין היתר, מפני הטעיות של העוסק.

על תכלית החוק ראו גם: ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584 (02.07.2001), שם נקבע:

"החוק בא להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן. על-מנת להגן על הצרכן נקבעו בחוק "...שורה של חובות ואיסורים על העוסקים – היצרנים, היבואנים, הסוחרים ונותני השירותים – שמטרתם הכוללת היא למנוע הטעיית הצרכן, להביא לידיעתו מידע מלא ככל האפשר על טיב העסקה שהוא עומד לעשות, ולתת לו כלים לממש את זכויותיו..." (דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן, תש"ם-1980, בעמ' 302)."

ראו גם: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (11.08.2003).

עתה נותר לבחון מהו מועד האספקה שהנתבעת התחייבה לספק לתובעת את המקררים, בשים לב לטענתה של התובעת, לפיה הובטח לה מועד אספקה של 6 עד 60 יום ממועד ההזמנה, והאם הנתבעת עמדה במועד זה.

כלל הוא כי 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

התובעת היא זו שצריכה להוכיח את הטענה העיקרית, לפיה הובטח לה מועד אספקת המקררים תוך 60 יום או כל מועד אחר שהנתבעת לא עמדה בו.

לכתב התביעה צורפה חשבונית ההזמנה בה אין מופיע מועד האספקה של המוצרים, גם לא אלו שאין חולק כי סופקו לתובעת במועד (נספח ב' לכתב התביעה), אלא צורפה רק קבלה בסכום עסקת כל מוצרי החשמל שנרכשו (נספח א' לכתב התביעה), שם אין זכר למועד האספקה.

מכאן, שאין לי אלא להסתמך על העדים שנשמעו בפניי.

התובעת העידה בעדותה כי המוכר בסניף "קלאודיו" הבטיח לה בעל פה כי כל המוצרים שהזמינה מהנתבעת יסופקו לה תוך 60 יום, וזאת מבלי לעשות כל אבחנה בין המקררים ליתר המוצרים אלא התייחסו לכל הפריטים כמקשה אחת (עמ' 2, שורות 8-7 ושורות 30-29 לפרוטוקול). למעלה מזאת, מעידה התובעת כי קלאודיו בדק את זמינות המוצרים במלאי וטען בפניה כי המוצרים כולם מצויים במלאי (עמ' 2, שורות 31-30 לפרוטוקול).

כמו כן, העידה התובעת כי רק לאחר שהודע לה כי כל המוצרים, זולת המקררים, הגיעו נמסר לה על ידי נציגי הנתבעת בסניף כי הזמנת המקררים היא בגדר הזמנה מיוחדת וב"ייבוא אישי" (עמ' 2, שורה 31 לפרוטוקול).

מנגד טוען קלאודיו כי מהרגע הראשון שבו התובעת ביקשה סוג מסויים של מקררים הוא הבין כי מדובר בהזמנה מיוחדת ומועד האספקה של הזמנה מיוחדת הוא תוך 90 יום (עמ' 4, שורות 20-18 לפרוטוקול). קלאודיו העיד עוד כי אמר לתובעת ולבעלה כי מועד האספקה של המקררים הוא 90 ימי עסקים (עמ' 4, שורות 22-21 לפרוטוקול).

התובעת טוענת כי לאחר שהודע לה על הגעתם של יתר המוצרים כאשר במעמד שיחה זו הודע לה גם שמועד האספקה של המקררים הוא חודש ימים נוסף (לאחר שחלפו 60 יום), ולאור זאת קלאודיו הבטיח לספק לה מקרר חלופי עד להגעתם של המקררים שהיא הזמינה מהנתבעת, אלא שמקרר חלופי זה הגיע לדירתה החדשה חודש ימים לאחר שהיא ובני ביתה נכנסו לדירה, מה גם שדובר על מקרר חלופי קטן שלא תאם את צרכי בני הבית.

לטענת התובעת, לאחר מספר שבועות כאשר ניגשה לסניף כדי לבדוק היכן עומד מועד אספקת המקררים נודע לה על ידי סוכן של אלקטרה בשם "רמי" כי הנתבעת הקלידה את ההזמנה של המקררים רקב יום 28.09.2017, דהיינו המועד בו הגיעו יתר המוצרים שהזמינה מהנתבעת. לתמיכה בגרסתה זו הביאה התובעת צילום מסך המחובר למחשבי הסניף בו נקוב התאריך 28.09.2016 (מוצג ת/1).

איני יכול לקבל טענה זו של התובעת. מוצג ת/1 אמנם מצביע על התאריך 28.09.2016 אולם תאריך זה יכול להיות באותה המידה התאריך בו המחשב היה פתוח, קרי ביום 28.09.2016 ניגשה התובעת לסניף וצילמה את המסך שבו מופיעה ההזמנה. הא ותו לא.

זאת ועוד, שהתובעת לא צירפה את פרטי ההזמנה בהם נמנים כל המוצרים שהזמינה התובעת מהנתבעת, שם לבטח נרשמו המקררים מושא המחלוקת, שהרי לא סביר בעיניי כי אם על פי סכום הקבלה בגין תשלום עבור כל המוצרים שהזמינה התובעת עולה כי התשלום הוא גם עבור המקררים (נספח א' לכתב התביעה), הנתבעת תשכח לבצע הזמנה של המקררים.

למעשה, הטענה של התובעת לפיה נציגי הנתבעת בטעות שכחו לבצע את ההזמנה של המקררים אלא נזכרו לעשות זאת, במועד מאוחר יותר, אין לה על מה שתסתמך.

עם זאת, אני מקבל את טענתה של התובעת לפיה בעת ביצוע ההזמנה ביום 29.07.2016, קלאודיו לא הבהיר לתובעת את מועד האספקה הארוך יותר של המקררים בהשוואה ליתר המוצרים, והתייחס אולי בשוגג לכל המוצרים כמקשה אחת.

לא בכדי קלאודיו ביקש לספק לתובעת מקרר חלופי, שירות שלא היה ניתן לתובעת אלמלא טעותו של קלאודיו או מי מהסניף לגבי עדכון הלקוח בדבר מועד אספקה ארוך יותר.

יתירה מזאת, עדותו של "קלואדיו" בשאלה האם הודיע לתובעת בדבר מועד האספקה המיוחד של המקררים, הייתה מהוססת ומגומגמת מאוד, המלמדת על ניסיון להתחמק מהפגם שנפל בהתנהלותו.

ברם, מאחר שבעלה של התובעת העיד כי שיפוץ הדירה הסתיים בסוף חודש אוקטובר 2016 וכי הם רצו לדחות את מועד האספקה של המוצרים לאחר סיום השיפוץ בדירה (עמ' 4, שורות 7-5 לפרוטוקול), הרי שבפועל לא היה נגרם לתובעת כל נזק אם האספקה של המקררים אכן הייתה מתבצעת לאחר 90 יום.

אולם בכך לא די, הואיל והנתבעת לא סיפקה את המקררים לתובעת גם לא בחלוף 90 יום, גם לא בחלוף 120 וגם לא בחלוף כ-150 יום.

יש לציין כי ממכתב התשובה של ב"כ הנתבעת מיום 05.12.2016 למכתב ההתראה ששלח ב"כ התובעת, עולה כי מועד האספקה של המקררים הוא 90 ימי עבודה אשר נמנים מיום 11.08.2016 (המועד בו עודכנה מספר תעודת הזהות הנכונה), כך שמועד האספקה אמור היה להיות, לכל המוקדם, באמצע חודש דצמבר 2016. מכאן, שלא רק שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לספק את המקררים בחלוף 90 ימי עבודה מיום 11.08.2016 אלא בעזות מצח של ממש הודע לתובעת בחודש דצמבר 2016 כי מועד האספקה של המקררים יהיה בחודש פברואר 2017. דהיינו כשבעה חודשים ממועד ההזמנה.

עם התנהלות מכוערת זו של הנתבעת איני יכול להשלים.

נכון, אני סבור כי גם התובעת יכולה הייתה לבטל את העסקה מבעוד מועד כאשר נודע על העיכוב הניכר בהזמנתה, ולבצע את ההזמנה אצל משווק אחר, שהרי בסופו של יום כך פעלה התובעת. עם זאת, לטעמי הנתבעת באמצעות נציגיה ניצלו את תמימותה של התובעת ודחו אותה בלך ושוב, וכך למעשה, שמו אותה על Hold כדי שהתובעת לא תחזור בה מן העסקה, ובכך למעשה דחו את קץ העסקה.

משכך, אני סבור כי התובעת זכאית לתבוע את נזקיה, במידה ויוכחו, בגין ההטעיה בדבר מועד אספקת המקררים והעיכוב באספקתם.

הנזק

התובעת מנתה בכתב תביעתה רשימה של נזקים שנגרמו לה לכאורה בנסיבות העניין. חלקם נזקים ממוניים וחלקם בלתי ממוניים.
באשר לנזקים הממוניים שהתובעת תבעה, בדמות הוצאות עבור מסעדות, בזבוז כספים בגין מזון שנזרק, הרי שהתובעת לא הביאה כל ראיה בעניין. אולם, אני סבור כי אכן נגרמו לה הוצאות ממין זה, אם כי לא בהיקף בו היא טוענת.

לכן, אני מקבל ראש נזק זה בחלקו ומעמידו בסך של 3,000 ₪.

באשר לנזק הממוני בגין פגיעה בעבודה, גם בעניין זה לא הביאה התובעת כל ראיה, ואף לא ראשית ראיה, בנוגע לעיסוקה, לשכרה, היקף משרתה וכד'. מה גם שאני סבור כי התעסקותה של התובעת בעניין המקררים אינו עניין שיש בו כדי לפגוע בעבודה, במיוחד כאשר התובעת טענה כי היא עובדת מהבית, כך שיכולה הייתה להשלים את עבודתה בשעות האחרות של היממה.

באשר לנזק הממוני בגין תשלום שכ"ט לעו"ד עבור משלוח מכתב התראה, הרי שמאחר שצורפה קבלה כדין, המעידה על התשלום בפועל, ומאחר ומדובר בסכום סביר, הרי שאני מקבל ראש נזק זה, בסך של 400 ₪.

באשר לנזקים הבלתי ממוניים שהתובעת תבעה בגין עגמת נפש, "סבל נפשי" ו"מפח נפש" הרי שביטויים אלו אינם אלה אותה הגברת בשינוי אדרת.

התובעת טוענת כי לא יכולה הייתה לארח משפחה וחברים דבר שהיא נוהגת לעשות מידי שבוע. מלבד העלאת הטענה לא הביאה התובעת כל ראיה לתמיכה בראש נזק זה. גם טענתה של התובעת כי נגרמה לה עגמת נפש גדולה יותר כאשר המקררים מאותו סוג בדיוק התקבלו אצלה תוך 4 ימים ממועד הזמנתם אצל משווק אחר, אינו ראוי. התובעת יכולה הייתה לבטל את העסקה מיד לאחר שהבינה כי חל עיכוב באספקת המקררים.

יחד עם זאת, אני סבור כי אכן נגרמה לתובעת עגמת נפש בגין התנהלותה הקלוקלת של הנתבעת ושל נציגיה אשר לא היו שקופים איתה מלכתחילה בדבר מועד האספקה של המקררים, ואשר לא עמדו בהתחייבותם לספק את המוצרים גם לא בחלוף המועד המאוחר שהוקצב לכך.

לכן, בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת אני קובע כי על הנתבעת לשלם לה סך של 3,000 ₪.

באשר לראש הנזק הבלתי ממוני בדבר סבל נפשי ודיכאון, הרי שגם טענה זו לא הוכחה ואף לא בראשית ראיה. מה גם שהביטוי כגון דיכאון שחשה בעקבות היעדר אספקת המקררים הוא חוטא לאמת וסבורני כי נועד רק להעצים את התביעה, באופן מיותר, ועל מנת לנפח את סכום התביעה.

באשר לראש הנזק הבלתי ממוני בדבר "עלבון צורב" והאשמות בעקבות מכתב התשובה של העו"ד מטעם הנתבעת למכתב ההתראה של העו"ד מטעם התובעת, הרי שלא מצאתי במכתב התשובה של ב"כ הנתבעת כל ביטוי קשה כנגד התובעת, ובטח ובטח שלא ביטויים כמו "תחמנית" או "שקרנית", שמשום מה התובעת בחרה לקורא אותם במכתב.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 6,400 ₪ בגין נזקיה של התובעת.

סך של 500 ₪ בגין הוצאות התובעת בהליך זה.

הסכומים לעיל ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עליזה שביט
נתבע: א.ל.מ. סחר 2000 בע"מ
שופט :
עורכי דין: