ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עאמר ופא נגד מדינת ישראל :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין
נציגת ציבור (עובדים) גב' נחמה אנג'ל
נציג ציבור (מעסיקים) מר נתי ביאליסטוק

התובע
עאמר ופא ת.ז. XXXXXX784
ע"י ב"כ: עו"ד משה דנוך
-
הנתבעים

  1. מדינת ישראל – הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל
  2. שירות בתי הסוהר

ע"י ב"כ: עו"ד מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

לפנינו תביעתו של התובע, אשר עניינה החלטת הגף להערכת תארים ודיפלומות בחו"ל במשרד החינוך (להלן – הנתבע) שלא ליתן אישור שקילות לצרכי דירוג ושכר בגין התואר אשר נלמד על ידי התובע בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן – ההחלטה).

הצדדים
התובע, המועסק בשירות בתי הסוהר, סיים את לימודיו לתואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה של אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן – שלוחת לטביה), ביום 15.6.01.
הנתבע הינו גוף מיוחד העוסק בהערכת תארים שניתנו במוסדות אקדמאיים מחו"ל והמעניק "אישורי שקילות". על פי אישורים אלה, התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל שקולים לתארים הניתנים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
הנתבעת 2 הייתה מעסיקתו של התובע בזמן לימודי והשלמת התואר מושא ההליך שבפנינו.

הרקע להליך
בשנת 1996 החלה שלוחת לטביה לפעול בישראל, כנציגות אוניברסיטה זרה ונוהלה על ידי חברת " מודום ייעוץ והכוונה בע"מ" (להלן – מודום). במסגרת אישור הפעולה אשר ניתן לה על ידי המועצה להשכלה גבוהה העניקה שלוחת לטביה תארים במנהל עסקים ובחינוך בשיטת הלמידה מרחוק. במועד פתיחתה של השלוחה, לא נדרש אישור המועצה להשכלה גבוהה לקיום פעילות אקדמית של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל ובאישור שקיבלה השלוחה, צוין כי היא אינה רשאית לפרסם שהתוכנית שלה פועלת בהיתר המועצה או באישור של משרד החינוך והתרבות בישראל.
בחודש יוני 2001, בעקבות חקירה משטרתית שנערכה לגבי פעילות שלוחת לטביה, אשר העלתה כי תארים שונים ניתנו בה שלא כדין, נתקבלה החלטת פרקליטות המדינה, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את הטיפול בבקשות לאישורי שקילות שהוגשו על ידי תלמידי השלוחה עד לתום החקירה המשטרתית.
על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק במסגרתה הוחלט שלא להתערב בהחלטה, אך נקצב מועד לקבלת החלטה סופית בנידון ( בג"צ 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח' (26.8.02)).
ביום 20.3.03 התקבלה החלטה גורפת שלא להכיר בתואר שניתן על ידי שלוחת לטביה כשקול לתואר אקדמי ישראלי לצרכי שכר, וזאת מבלי שנערכה בדיקה אישית של כל אחד מהבוגרים. על החלטה זו הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט הגבוה לצדק ( בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה (18.3.04); להלן – בג"צ מוסטקי הראשון ). בפסק הדין נקבע, שלא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל בוגרי שלוחת לטביה אינם זכאים לקבלת אישורי שקילות וכי על המדינה לבחון את עניינם הקונקרטי של כל אחד מהעותרים בטרם קבלת החלטה בעניינו.
לאור החלטה זו, החל הנתבע לערוך בדיקה פרטנית של כל בוגר על בסיס בקשתו לאישור שקילות, החומר שנאסף בתיק האישי, שאלונים שנשלחו ובהם שאלות הנוגעות ללימודים ולקורסים שלמד וכן באמצעות עריכת ריאיון אישי.
הליכים אלו נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (27.5.07); להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (15.9.09), להלן – בג"צ בן שמעון). בית המשפט העליון אישר את הליכי הבדיקה שבהם נקט הנתבע, ודחה טענות שונות שהועלו כלפי ההליכים הפרטניים תוך שנקבע כי אלה מתנהלים באופן ראוי, וכי השגות הבוגרים נבחנות בכובד ראש ובלב פתוח.
עוד נפסק, כי כל בוגר אשר טוען כי עניינו לא טופל בדרך נאותה, יהיה רשאי לפנות בהשגה מנומקת על ההחלטה ובהתאם יבחן הנתבע האם יש מקום לקיום ריאיון חוזר או לשינוי ההחלטה. המדינה תהיה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי השלוחה כאשר קיימות הוכחות " ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על פי מבחן הראיה המנהלית" שהתואר הושג בדרכים שאינן הולמות. שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות הוא שיקול דעת מקצועי שבית המשפט יטה שלא להתערב בו, אל אם קיימת עילה מתחום המשפט המינהלי להתערבות.
ביום 6.9.11, בעקבות הגשת תביעות רבות לבית דין זה, ניתנה החלטה כי התביעות בהליך שאוחד, תוכרענה על פי סיכומים בכתב. החלטה זו אושרה על ידי בית הדין הארצי ( בר"ע 44860-09-11 (24.1.12), החלטתו של כבוד הרשם ( כתוארו אז) השופט אילן סופר, להלן – החלטת בית הדין הארצי).
בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כי במסגרת הסיכומים יוכלו הצדדים לטעון טענות עובדתיות נוספות וכן לצרף כל מסמך התומך בגרסתם. עוד נקבע כי במקרים המתאימים יוכלו התובעים לטעון כי נדרשת שמיעת ראיות ובית הדין ישקול את בקשתם.

רקע עובדתי בעניינו של התובע
ביום 15.6.01 סיים התובע את לימודיו, אשר התקיימו בשלוחת חיפה וביום 24.9.01 הגיש התובע בקשה למתן שקילות לצרכי דירוג ושכר בגין התואר אותו למד.
ביום 25.1.05, כחלק מההליך לבדיקת תקינות הליך הלימודים, נערך לתובע ריאיון. ביום 6.3.05 נשלח לתובע מכתב הדוחה את בקשתו לקבלת שקילות לתואר. במכתב זה צוין, כי עלה חשד שעבודת הגמר אשר הוגשה על ידי התובע לא הוכנה על ידו שכן התובע לא הראה התמצאות בסיסית בעבודה ובאופן ביצועה, התובע סירב להשיב לשאלות המראיינים וכן נכתב כי תכנית הלימודים שלימדה מודום, אינה תואמת את תכנית הלימודים שנדרשה על ידי שלוחת לטביה ( נספח א5 לסיכומי נתבעים).
ביום 15.1.06 השיב התובע, כי הוא נמנע מלהשיב על חלק מהשאלות בעצת עורך דינו, הלין על כך שלא אפשרו לו להיות מיוצג ועל כך שלא פורט בפניו מהות וטיב החשדות כלפיו וכן כי לא ניתנה לו הזדמנות לעיין בחומר הלימודים בטרם הריאיון ( נספח א6 לסיכומי נתבעים).
ביום 15.3.05 העביר בא כוחו של התובע דאז, בקשה נוספת למתן שקילות לתואר במסגרתה טען כי לאחר עיון בהקלטת הריאיון נמצא כי התובע הפגין " בקיאות מספקת" בנושא העבודה והמחקר, שיתף פעולה עם המראיינים וגילה התמצאות רבה. עוד נטען כי ההחלטה התקבלה ללא ביסוס ראייתי ובניגוד לפסיקות בג"צ ( נספח א7 לסיכומי נתבעים).
במענה למכתב זה השיב הנתבע ביום 23.2.06, כי אין מקום לשנות מההחלטה הקודמת הואיל והתובע לא הראה התמצאות בנושא עבודת הגמר שביצע והקורסים אותם למד כאשר השאלות שנשאל לא הצריכו חזרה על חומר לימודי כזה או אחר וניתן היה להניח כי התובע ידע להשיב על שנשאל גם בחלוף הזמן ( נספח א8 לסיכומי נתבעים).
בין הצדדים נוהלה תכתובת נוספת, אשר כללה בקשות נוספות שנשלחו על ידי התובע לקבלת שקילות ונדחו על ידי הנתבע ( מכתבים מיום 24.6.07, 19.4.09, 26.7.09 אשר צורפו כנספחים א9, א11 ו-א13 לסיכומי הנתבעים, בהתאמה).
ביום 27.10.11 שלחה הגב' ציפי וינברג מטעם הנתבע מכתב ובו צוין כי בדיקה נוספת של תיקו של התובע העלה כי " מצויה עבודה נוספת הזהה לעבודתך או הדומה לה במידה רבה" וכי האמור מצטרף לנימוקים אחרים אשר צוינו בעבר בגינם נדחתה בקשתו לקבלת אישור שקילות לצרכי דירוג ושכר ( נספח א15 לסיכומי נתבעים).

טענות התובע בקצרה
בסיכומים שהוגשו מטעמו, טען התובע טענות שונות, הנוגעות הן לאופי ההליך המשפטי והן להחלטה שהתקבלה בעניינו. נעמוד על עיקרי טענות אלו כדלקמן:
פגיעה בזכויות דיוניות – ההחלטה על איחוד התיקים והדיון בהם כהליך מנהלי, פגעה בזכותם הדיונית של המבקשים לקיים דיון הוכחות. התובע הוסיף, כי כתב ההגנה שהגישה המדינה הוא כללי וכוללני והתייחס רק לחלק מהתובעים ולא לכולם.
חלוף הזמן בין לימודי התובע לריאיון – הנתבע לא נתן משקל מתאים לכך שחלף זמן רב בין לימודיו לריאיון ולכך שהוא לא התבקש להתכונן על החומר ולרענן את זיכרונו.
התואר הוא לצרכי דירוג שכר בלבד – התובע לא עשה שימוש במושגים המקצועיים אותם למד שכן הם אינם בתחום עיסוקו ועל כן, ואין בעובדה כי לא ידע להשיב על הגדרה מקצועית כזו או אחרת כדי להעיד על כך הלימודים לא הותירו בו את הרושם הנדרש.
הורם נטל ההוכחה כי התובע השלים את לימודיו בהליך לימודים תקין – בניגוד לטענות הנתבע, מהקלטת הריאיון ניתן ללמוד כי התובע סיפק מידע כמיטב זכרונו, שיש בו כדי להעיד כי השתתף בקורסי הלימוד. התובע עמד במטלות הקורסים השונים בשלמות ותכלית ה"אקדמיזציה" הוגשמה בעננינו, שכן הוא הרחיב את אופקיו, שיפר את כישוריו האקדמיים וכיו"ב.
ריקון זכות השימוע מתכנה – לתובע לא הוצגה עבודת הגמר לפני קיום הריאיון והמראיינים לא הכירו או לא הבנו את עבודתו, כך שהשימוע לא התקיים ב"לב פתוח ובנפש חפצה".
פגיעה בזכות הקניין ובזכות לשם טוב –בהחלטת הנתבע יש כדי לפגוע בשכרו החודשי של התובע, בשכרו הפנסיוני ובפיצויים בעת הפרישה לגמלאות. ביחס לפגיעה בשמו הטוב הטעים, כי מכח תפקידו ותחום עיסוקו – שמו הטוב הינו ערך חשוב ויש בהחלטה המנהלית כדי להטיל בו דופי.
פגיעה בעיקרון ההסתמכות – התובע הסתמך על המצג שנוצר על בסיס המדיניות של הנתבע לפיו התנאים המצטברים לצורך מתן שקילות הינם היות המוסד בו למד מוכר על ידי המדינה ועמידה בדרישותיו של המוסד. התובע השקיע ממיטב כספו, מרצו וזמנו מתוך ציפייה לקבל את התואר האקדמי אשר יזכה אותו בהטבות שכר.
פגיעה בזכות התובע לקיום ריאיון חוזר –סירובו של הנתבע לערוך לו ריאיון נוסף עומד בניגוד לנפסק בבג"צ מוסטקי השני. ההחלטה למנוע מהתובע קיום ריאיון חוזר הינה חסרת ביסוס ויש בה כדי להוות פגיעה קשה בזכויותיו.
חוסר מידתיות וחוסר סבירות ההחלטה –אין תשתית ראייתית מספקת להחלטה לשלול את זכאותו של התובע לאישור השקילות והמדובר בהחלטה שאינה מידתית.
אי התיישנות התביעה – עילת התביעה התגבשה ביום 6.3.05, המועד בו נדחתה בקשתו של התובע לקבלת אישור שקילות לתואר. הואיל והתביעה הוגשה ביום 7.3.11, הרי שתביעתו לא התיישנה ויש לדון בה.
בשל כל הנימוקים לעיל, עתר התובע לביטול החלטתו של הנתבע שלא להעניק לו שקילות בגין התואר ולחילופין, להורות על זימונו לריאיון חוזר ובנוסף, להורות לנתבעת לשלם לתובע את הטבות השכר מכח אישור השקילות, לרבות תשלום רטרואקטיבי.

טענות הנתבעים בקצרה
בפתח כתב ההגנה טענו הנתבעים, כי יש להבחין בין עניינו של התובע בו לא ניתן מעולם אישור שקילות ולתובע לא הייתה זכות מוקנית כלשהי לזכות כספית זו או אחרת למקרים שבהם נשלל אישור השקילות למפרע, תוך פגיעה בזכות מוגדרת.
ביחס לטענות השונות שהעלה התובע שעניינן אופיו של ההליך וההחלטה כי הוא ינוהל על דרך של סיכומי תובע בכתב, הרי שהמדובר בטענות אשר הוכרעו בערכאות השונות, בפסקי דין שפורטו לעיל ועל כן אין לשוב ודון בטענות הללו ולפתוח את יריעת המחלוקת בנושאים שהוכרעו.
הטענה לפיה התואר נועד לצרכי דירוג ושכר בלבד אינה מאפשרת להכשיר את ההליך כהליך תקין שבגינו המדינה תשקיע מכספי ציבור, כאשר אין הדבר כך. טענת התובע, לפיה הוא עבר הליך לימודים תקין, אשר תרם ליכולותיו ולשיפור כישוריו האקדמיים, אינה מתיישבת עם העובדה לפיה התובע לא יכול היה לנהל שיחה בסיסית בתחום לימודיו.
בעניינו של התובע חלים "כללי רכלבסקי" משנת 2000 אשר קובעים במפורש את סמכות הרשות לדרוש דרישות נוספות לפי העניין, לצורך אישור השקילות. בהתחשב בחשד שעלה ביחס לתקינות הלימודים ולחשדות למרמה, מובן כי בסמכות הנתבע לקיים הליכים לבחינת כשירותו של התואר מכוחו דורש התובע הטבת שכר.
במסגרת ההליכים המנהלים השונים קיבלו חלק גדול מבוגרי שלוחת לטביה אישורי שקילות דבר שיש בו כדי להעיד על סבירותם ותקינותם. עוד נטען, כי הנתבע לא נדרש להוכיח מעשה מרמה בפועל אלא די אם יוכח כי הליך הלימודים היה "לא תקין", כאשר די באי התמצאות במושגי בסיס, בקורסים ובתכנית הלימודים על מנת להצדיק את ההחלטה.
הנתבעים פירטו בהרחבה את ההליכים שהתקיימו לבחינת תקינותו של הליך הלימודים, אשר כללו ארבעה שלבים:
השלב הראשון, משלוח שאלונים הנוגעים להליך הלימודים בשלוחה ביחס למועד קיום הלימודים ומקום עריכתם, הקורסים שנלמדו וכן עבודת הגמר שהוגשה כתנאי לקבלת התואר;
השלב השני והשלישי, זימון לריאיון אישי ועריכתו – לכל בוגר נשלח מכתב ובו הוא נתבקש להביא עמו כל חומר המצוי ברשותו והעשוי להיות רלבנטי. מטרת הריאיון הייתה לאפשר התרשמות בלתי אמצעית מכל בוגר, תוך אימות מהלך לימודיו, הכנת המטלות ועבודת הגמר;
השלב הרביעי, קבלת ההחלטה על סמך כלל החומר שבתיקו של כל בוגר – בקשתו לאישור שקילות, שאלון בצירוף תצהיר (במידה וחתם), עבודת הגמר, עבודות נוספות (ככל שהיו בתיק), הקלטת הריאיון והתמלול, סיכום הריאיון וכן כל חומר שהציג המרואיין.
הריאיון הותאם לבוגר תואר ראשון סביר ונערך במסגרת זמנים מספיקה המאפשרת התייחסות רצינית מצד המרואיין ואף אפשרות לתיקון והשלמה. התובע לא נשאל שאלות תוכן מקצועיות אלא שאלות בסיס אשר נועדו לאפשר התרשמות מאופי הליך לימודיו.

דיון והכרעה
בפתח הדברים והואיל ובית הדין בוחן את ההחלטה שהתקבלה בעניינו של התובע בכלים של ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית נציין כי ככלל, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, כל עוד היא התקבלה באופן ענייני, בהגינות והיא עומדת בדרישת הסבירות והמידתיות.
החלטת הנתבע, ככל החלטה מינהלית, צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית ראויה המבוססת על איסוף כלל הנתונים הרלוונטיים, הסתמכות על נתונים אמינים שאדם סביר היה סומך עליהם לצורך קבלת ההחלטה הנדונה ותשתית ראיות מוצקה במידה מספקת לצורך קבלת ההחלטה, בהתאם למהותה.(עשר (ארצי) 57737-11-11 סופר סקיוריטי בע"מ נ' מדינת ישראל (10.1.12); י' זמיר, הסמכות המנהלית , עמ' 734 ואילך).
בענייננו, בית הדין אינו נדרש להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הנתבע באשרו או בדחותו בקשה לאישור שקילות שהוגשה אליו, אלא לבחון האם בהחלטתו לדחות את בקשת התובע נפל אחד מהפגמים המנהליים המוכרים, ובכלל זה האם ההחלטה לוקה בשיקולים זרים, חוסר סבירות או חוסר מידתיות.
בבג"צ בן שמעון, עמד בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על טיב שיקול הדעת המסור בידי הנתבע, וקבע:
"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כבעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם קיימת עילה מינהלית להתערבות שכזו"

משאלו הם פני הדברים, נפנה לבחון, האם הצביע התובע בנסיבות המקרה שבנדון, על פגם בהחלטה שיש בו כדי לזכותו בסעדים שנתבעו, כולם או חלקם, תוך התייחסות לטענותיו.
נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו, הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להידחות ולהלן נפרט נימוקינו.
טענות התובע בדבר פגיעה בזכויותיו הדיוניות - המסגרת של ניהול הדיון בדרך של הגשת סיכומי תובע בכתב אושרה בהחלטת בית הדין הארצי, כפי שפורט לעיל. מסגרת דיונית זו נקבעה בהסכמת הצדדים כאשר התובע היה מיוצג בהליכים אלו וחזקה עליו כי שקל את השיקולים הרלוונטיים בטרם הסכים להצעת בית הדין הארצי. מכל מקום, הואיל ומסגרת זו נקבעה זה מכבר, בשלב זה, שנים ארוכות לאחר הגשת התביעה, אין מקום להעלות טענות כנגדה.
מבלי לגרוע מהאמור, בהחלטת בית הדין הארצי נקבע כי במקרים המתאימים ניתן יהיה לבקש שמיעת ראיות, תוך נימוק בקשה זו. התובע לא פנה בבקשה כלשהי בעניין ולא ניצל זכות זו שהוקנתה לו. לפיכך, דין הטענות בעניין זה להידחות.
ביחס לריאיון שעבר התובע ולמשקל שניתן לתשובותיו - המדובר בטענות שכבר נדונו והוכרעו ברובן במסגרת בג"צ מוסטקי השני ובג"צ בן שמעון. כך סיכם את הדברים בית המשפט העליון בעניין בן שמעון:
"בצדק טען אפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נשאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12). משלא הצביעו העותרים, שרובם ככולם היו צד לעתירות הקודמות בפרשה, על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה"
מרבית הטענות העולות בסיכומי התובע כנגד ההליך שהתקיים בעניינו הם חזרה על הטענות שכבר נדונו והוכרעו בבית המשפט העליון ואין בדעתינו לשוב ולהידרש לעצם קיום הריאיון במתכונת בה התקיים.
בחינת ההחלטה בעניינו של התובע וסבירותה - החלטת הנתבע שלא להכיר בתואר לשם קבלת אישור השקילות התבססה על כך שהתובע לא סיפק את המידע הנדרש ובכלל זה לא השיב באופן מלא על השאלון שנשלח אליו ולא ידע להשיב על השאלות אותן נשאל במסגרת הריאיון. בהתאם לבג"צ מוסטקי השני, ויתר הנתבע על טענת אי ההתאמה ולפיכך לא נתייחס לנימוק זה כעומד בבסיס הדחייה (החלטת הנתבע מיום 28.2.05).
מעיון בתמלול הריאיון שצורף כנספח א2 לסיכומי הנתבעים עולה, כי בפת הריאיון טען התובע כי הוא מילא לבקשת הנתבע את השאלון ואת התצהיר שנשלח אליו. לאחר שהמראיינים ביקשו מהתובע לצלם את ההעתק שהיה ברשותו, השיב התובע כי הוא לא יכול לתת להם לצלם את החומר. כשנשאל מדוע, השיב: "יש לכם חומר הכל, שלחתי רשום, שמור, לצלם חומר לא יכול לתת לך סליחה".
לגופן של עניין, התובע הרבה להשיב כי הוא אינו זוכר את שנשאל. וכך נשאל והשיב:
"ש.מכל הרשימה של הקורסים יש איזה קורס שאתה זוכר? שאתה יכול לספר לנו עליו?
ת.אני התחלתי ללמוד ב-99 מאז עברו 6 שנים. אני עובד בשב"ס. ידוע לך ששב"ס זה אסירים, זה שחיקה.
ש.משהו אתה זוכר.
ת.לא זוכר מה הקטע.
...
ש.אתה זוכר איזה עבודה עשית?
ת.לא זוכר. לא יכול להיכנס לפרטים אני לא זוכר בדיוק.
ש.אני רוצה לראות אם תוכל לזכור משהו.
ת.אני מבקש, שאלות כלליות, לימודים, בבקשה אשמח עד מחר לענות לך, אין לי בעיה, שאלות של ידע אני לא, אני באתי לריאיון.
...
ש.יש עבודה שעשית שאתה יכול לספר לנו? אני לא שואל אותך משהו ספציפי, עבודה שאתה זוכר משיווק, מסטטיסטיקה, מפילוסופיה, תרבות מערבית, לא משנה איזה עבודה, מה שאתה רוצה.
ת.עבודה או מטלה?
ש.או עבודה או מטלה, מה שאתה רוצה.
ת.לא. אני אגיד לך בכללי שוב, אני לא זוכר את הפרטים ופרטי פרטים, אני זוכר שעשיתי עבודה נניח, מטלה במתמטיקה.
ש.מה היה שם?
ת.מטלה.
ש.אתה זוכר מה היה? מה עשית? בגדול, באיזה נושא?
ת.אני אומר לך בכללי זה מטלה במתמטיקה, לקחתי, ישבתי, זה הזכיר לי את הלימודים שלי הבגרות שלח, של הימי לימודים".
ביחס לעבודת הגמר שהגיש התובע, אשר עסקה בנושא "בעיות שיווק בחברת ברקנט באינטרנט" לא ידע התובע להשיב מי עזר לו בהדפסת העבודה ובתרגומה לאנגלית. בנוסף, לא ידע התובע לספר על האופן בו ביצע את המחקר, על העזרים בהם השתמש או על החומר הלימודי (עמ' 13-16 לתמלול):
"אתה יכול לספר לנו באיזה כלים השתמשת ?סקר? שאלון? תצפיות?
חומר לימוד, נעזרתי, מאמרים, ספרים.
ומבחינת שאלונים, מחקר, ביצעת מחקר בכלל?
לא זוכר. כי העבודה, לא זוכר שעשיתי מחקר."
כשהופנה לכך שבעבודה יש הערות של המרצה ביחס לקשר שבין תוכן העניינים לעבודה ולכך שמספר העמודים לא תואם, ושהוא לא ביצע מחקר או סקר, השיב התובע: "זה העבודה. זה מה שהגשתי, זה המנחה אישר, בחן, אישר אותו בדק אותו."
כשנשאל לגבי נתונים שאוזכרו בעבודה השיב כי הוא אינו זוכר וכך גם כשנשאל לגבי נספחים חסרים שלא צורפו. כשנשאל, האם הוא יכול לספר על המסקנות של עבודתו "בגדול" ולא לעומק, השיב התובע: "לא זוכר. אני מבקש לא לשאול אותי שאלות של ידע, מסקנות מלפני 6 שנים, מאיפה אני אזכור."
זה המקום לציין כי בשער של עבודת הגמר, שצורפה כנספח א4 לסיכומי נתבעים כתב המנחה את ההערות הבאות:
" - הקשר בין תוכן העניינים לעניינים סמלי בהחלט!!!
- עריכה, הגהה והגשה לא כמצופה מעבודת גמר
- ציינת נספחים - איפה הם?
- נתונים ישנים לעבודה העוסקת בענף האינטרנט – חלקם ממש היסטוריים!!!
- לא ערכת שום מחקר, לא בדקת דבר – עבודה ספרותית לחלוטין"
ב"טופס סיכום הליך: ריכוז החומר מתוך איסוף חומר, שאלון וריאיון" (נספח א3 לסיכומי נתבעים) צוין כי המרואיין טען כי הוא שלח את כל החומר שנשלח אליו אולם סירב לאפשר למראיינים לצלמו במועד הריאיון.
עוד נרשם כי המרואיין מסר אינפורמציה מלאה לגבי הפרוצדורה הקשורה בהליך הלימודים: רישום, תשלומים, כיתות לימוד, דרכי לימוד וכיו"ב וכי לטענתו, תוכן הלימודים לא היה תואם את גיליון הציונים אלא את הגיליון מטעם חברת מודום. בהמשך נכתב כי המרואיין לא זכר, קורסים עבודות ומטלות, לא ידע מאומה על החומר הנלמד, ידע את תהליך ההגנה על העבודה אולם לא זכר אם ביצע מחקר, מסקנות או נתונים פיננסים.
בשולי המסמך צוין כי נגד המרואיין הייתה בעבר חקירת מח"ש בגין העתקת עבודות היות והוא סוהר כאשר לדבריו התיק נסגר וכן כי בעבודה נמצאו נתונים שונים על אודות הצפייה באינטרנט והמרואיין לא ידע לתת הסברים.
התובע טען כי הוא סיפק מידע שיש בו כדי להעיד על הליך לימודי תקין. אלא, שבניגוד לטענת התובע, עיון בתמלול הריאיון מעלה כי התובע לא ידע להשיב על שאלות בסיסיות. יודגש, כי התובע לא התבקש להשיב על שאלות הדורשות רמת ידע גבוהה, מיומנויות נוספות או יכולת זיכרון גבוהה. המדובר בשאלות בנוגע לקורסים אותם טען שלמד, מושגי יסוד העומדים ביסוד התואר וכן פרטים ביחס לעבודת הגמר שביצע, אשר על אף חלוף הזמן, ניתן היה לצפות כי ידע לספקם. המדובר בעבודה מקיפה בת עשרות עמודים אשר אמורה אמורה הייתה לשקף בחינה מעמיקה של הנושא הנבחר. עבודה מהסוג הנ"ל דורשת השקעה מרובה, של זמן ומשאבים ומן הראוי לצפות כי עבודה בהיקף זה, תותיר רושם כלשהו על התובע באופן שהוא יוכל לספר אודותיה, לכל הפחות את עיקריה. היעדר יכולת לעשות כן – מבססת את החשד לפיה עבודת הגמר לא הוכנה על ידי התובע.
לפיכך, מקובלת עלינו טענת הנתבע לפיה לנוכח התשובות שסיפק התובע בריאיון כמו גם בשאלון, לא היה מקום לזמנו לריאיון נוסף. אין בטענה לפיה הוא לא היה מרוכז כמו גם כי חלפו מספר שנים ממועד סיום הלימודים עד לריאיון כדי להצדיק חוסר ידע כה מובהק.
ביחס לפסק הדין אליו הפנה התובע שניתן על ידי כבוד השופט יוחנן כהן (פ"ה 48573-02-13 גבצו עמוס נ' מדינת ישראל (14.3.15)) כראיה למקרה שהנתבע חזר בו מסירובו לקיים ריאיון חוזר, הרי שאין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה המדובר היה בתובע אשר הוחלט לשלול לו את אישור השקילות שניתן לו ואשר עתר לביטולה של ההחלטה. זה לא המקרה שבפנינו.
צודקים הנתבעים בעצם ההבחנה בין סירוב ראשוני להענקת השקילות ובין שלילתה. ההבחנה בין מהות ההחלטה היא במשקל הנדרש מהראיות המשקף את מהות הזכות והאינטרס הצפויים להיפגע מן ההחלטה המנהלית ואת עוצמת הפגיעה שתיגרם על ידי ההחלטה (ראו בג"צ 799/80 פנחס שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים פ"ד לו(1) 317; בג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשייה, פד"י ו' 696, 700).
מכל מקום, הנתבע הדגיש כי ההחלטה התקבלה על יסוד כלל החומרים שבתיק ולא על הריאיון לבדו ואכן, בחינה של כל החומר הרלוונטי, כפי שפורטה לעיל בתמציתיות מעלה כי לא נפל פגם בהחלטה בעניינו של התובע.
מכל האמור מתבקשת המסקנה, כי החלטת הנתבע אשר התבססה על המפורט לעיל, הינה סבירה ומידתית ולא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק את התערבותו של בית דין זה.
בהקשר זה נציין כי יש לדחות את טענת התובע בדבר הגשמת עיקרון האקדמיזציה ופגיעה באינטרס ההסתמכות. לימודים אקדמאיים אשר אינם מותירים כל רושם בזיכרונו של הלומד, באופן שלא ניתן ככל להצביע על הרחבת אופקים או רכישת השכלה, אינם מגשימים את התכלית שבעידוד רכישת השכלה ומתן הטבות שכר בגינה.
לעניין זה נוסיף, כי לא מצאנו שנפגמה זכותו של התובע לשימוע כטענתו, שכן ניתנה לו מלוא ההזדמנות להשיב על השאלות שנשאל ולפרוס את המידע העובדתי על בסיסו תתקבל החלטת הנתבע האם לאשר את בקשתו או לדחותה.
בשולי הדברים וביחס לטענה בדבר פגיעה בשמו הטוב של התובע, יצוין כי המדובר בהחלטה מנהלית שעניינה אי מתן אישור על שקילות לתואר בשל אי קיום הליך לימודים תקין. אין המדובר בטענות המקימות חשד לפלילים או בהעמדת התובע בסכנה אפשרית לפגיעה בשכרו או בדרגתו. לפיכך, על אף שיתכן ויש בהחלטה זו משום פגיעה מסוימת בתובע, הרי שאין בכך כדי להצדיק את פסילת ההחלטה בנסיבות שתוארו בהרחבה לעיל.

סוף דבר
מכל הטעמים שפורטו לעיל, הוכח להנחת דעתנו כי בשים לב לראיות שעמדו בבסיס החלטת הנתבע, ההחלטה שהתקבלה הינה סבירה ומידתית ומצויה היא בתחום שיקול הדעת המקצועי של הנתבע. לפיכך - דין התביעה להידחות.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציגת ציבור(ע)
נחמה אנג'ל

נציג ציבור(מ)
נתי ביאליסטוק

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, (03 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: עאמר ופא
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: