ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלירן לוי נגד יניב נסים אנושי :

לפני כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובע

אלירן לוי

נגד

הנתבעים

1.יניב נסים אנושי
2.איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מונחת לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 7.11.2016 ( להלן: "התאונה").

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

עיקר טענות הצדדים

התובע טוען, בין השאר, כי ביום 7.11.2016, אשתו נהגה ברכבו ( להלן בהתאמה: "הנהגת", "רכב התובע") וביקשה לבצע פניית פרסה לצד ימין. במהלך ביצוע הפנייה האמורה, הגיח רכב הנתבע 1 (להלן: " הנתבע"), במהירות ובחוסר זהירות, ופגע ברכב התובע בחלקו הקדמי-ימני. התובע העמיד את תביעתו על סך 5,111 ₪ כאשר סכום זה כולל בין השאר, עלות תיקון הרכב ( סך 4,031 ₪), החזר שכר טרחת שמאי (580 ₪) וכן פיצוי בגובה 500 ₪ בגין בזבוז זמן והוצאות.

הנתבעים טוענים בין השאר, כי יש לדחות את התביעה נגדם שכן נהגת רכב התובע אשר חנה בצד שמאל של הכביש ובניגוד לכיוון התנועה, החל בנסיעה באופן פתאומי, ללא איתות, והחל בביצוע פניית פרסה משמאל לימין ופגע ברכב הנתבע בחלקו הקדמי-שמאלי. לטענת הנתבעים, הנהגת ביצעה פניית פרסה במקום שאסור בו לעשות כן.
דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי הטיעון מטעמם, ממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן ובשים לב להוראת תקנה 15( ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות ( סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, על בעל הדין שתובע את חברו, מוטל הנטל להוכיח את גרסתו ואת עילת תביעתו במשפט. הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תיבחנה לפי מאזן ההסתברויות. במילים אחרות, ככל שהעותר נגד יריבו חפץ בקבלת תביעתו, מוטל עליו הנטל לשכנע את בית המשפט כי גרסתו עדיפה על גרסת יריבו, סבירה יותר ממנה, וכי גרסתו מקימה עילת תביעה נגד יריבו.

טענת הנהגת לפיה רכבו של הנתבע פגע ברכבה עת ביצעה פניית פרסה לצד ימין, מסתברת יותר מטענת הנתבע בנדון. ראשית: מעיון בתמונות מוקדי הנזק ברכב התובע, ניתן להבחין כי בחלקו הקדמי-ימני של הרכב קיימת פגיעה של ממש, שכוללת פירוק (תלישה) חלקו הימני של הפגוש, זאת לרבות סימני משיכה [ מוצג ת/1]. סימנים כאמור, יש בהם כדי לחזק את הגרסה לפיה רכבו של התובע נפגע בשעה שעמד כבר באופן מאוזן למדרכה ( קרי: בזווית אנכית של 90 מעלות). כמו כן, מעיון בתמונות מוקד הנזק ברכב הנתבע [ מוצג נ/1] נראים שריטות וסימני משיכה בחלקו הקדמי-שמאלי דבר שמתיישב עם הגרסה לפיה הוא הרכב הפוגע ולא הרכב הנפגע. לו נניח כי רכב הנתבע הוא הרכב הנפגע כפי שנטען, סביר כי הוא היה נהדף הצידה ולא היו מופיעים עליו סימני משיכה דווקא. שנית: עדות התובעת לפיה רכבה נפגע במהלך עצירה באופן מאוזן למדרכה וזאת במסגרת ביצוע פניית פרסה ( שורה 11, עמוד 2), היא עדות עקבית ( העולה בטופס הדיווח לחברת הביטוח, כתב התביעה וגם בדיון), והותירה רושם אמין.

עם זאת, מטיעוני הצדדים ניתן להבין כי רכב התובע, לפני שהחל בביצוע פניית פרסה חנה בניגוד לכיוון התנועה ברחוב, ובמהלך ביצוע הפנייה, נאלץ לנסוע אחורנית כדי להשלימה ( שורה 20, עמוד 1; שורה 5, עמוד 2). עוד עולה מעדות הנהגת כי היא ביקשה למעשה, לבצע פניית פרסה, שבמהלכה להסתובב ימינה, לגלוש לנתיב הנגדי ולאחר מכן להשתלב לנתיב נסיעתה. מטיעוני הצדדים ומהסרטון שהוצג במהלך הדיון ניתן להתרשם כי מדובר ברחוב צר, שני הנתיבים לא מסומנים, כאשר תחילת הרחוב ובמהלכו הדרך עקומה ולכן שדה הראיה של הנוהג מכיוון נסיעת רכב הנתבע הוא מצומצם. הנהגת העידה, בין השאר: "כשהוא מגיע מהכביש הוא לא רואה אותי, הוא היה צריך מן הסתם להאט ולעבור" (שורות 25-24, עמוד 1).

בנסיבות העניין, ניתן להתרשם כי ביצוע פניית הפרסה על-ידי הנהגת, במקום שבו בוצעה, יצר סיכון ממשי לרכבים שעוברים בכביש, זאת בשים לב לכך כי רוחב הכביש אף לא אפשר ביצוע פניית פרסה כאמור, אחרת לא היה צורך שהנהגת תיסע אחורנית ותעמיד את רכבה באופן מאוזן למדרכה. לכך יש להוסיף כי בהמשך הרחוב, כעולה מהעדויות, קיימת רחבה מרווחת שניתן לבצע בה סיבוב פרסה בבטחה. על-יסוד האמור, סבורני כי אף שהנתבע אחראי להתרחשות התאונה, אך התובעת תרמה להתרחשותה באופן משמעותי.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בנדון דנן ומהתרשמותי מעדויותיהם, סבורני כי שני הצדדים נושאים באחריות להתחרשות התאונה, במידה שווה. על כן, מסך הנזק שייקבע, יופחת אשם תורם של נהגת רכב התובע, בשיעור 50%.

ביחס לגובה הנזק, התובעת הציגה חוות דעת שמאי. ממצאי השמאי ואומדנו לא נסתרו על-ידי הנתבעים. כמו כן, שכר טרחתו של השמאי, גובה באמצעות קבלה אשר תוכנה לא נסתר על-ידי הנתבעים.

סיכום

על יסוד האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 2,306 ₪ בצירוף עם סך 400 ₪ כאשר מובהר כי סכום אחרון זה כולל הוצאות משפט. הסכומים האמורים, ישולמו לתובע, תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות ( סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלירן לוי
נתבע: יניב נסים אנושי
שופט :
עורכי דין: