ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יקינטון גינון בע"מ נגד בנק לאומי בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת ליאת הר ציון

מערערת

יקינטון גינון בע"מ
ע"י עו"ד אלון וגנר

נגד

משיבים

בנק לאומי בע"מ
ע"י עו"ד צבי יעקובוביץ

פסק דין

רקע עובדתי

בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 ( להלן: ה"חוק") לביטול שיקים אשר סורבו בחשבון הבנק של המבקשת, ממניין השיקים המסורבים על ידי בנק ישראל.
המבקשת הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות גינון ציבוריות ( להלן : " יקינטון"). יקינטון לקוחה של המשיב ( להלן : " הבנק") למעלה מ- 4 שנים, וניהלה חשבון בנק במסגרת אשראי בסכום של 100,000 ₪.

יקינטון טענה כי הבנק לאורך תקופה התנהל באופן המאפשר ליקינטון לחרוג מהחשבון. הבנק הודיע ליקינטון אודות חריגות אשר כוסו על ידיה. לכן, ההתנהלות בחשבון הביאה לכך שהיה לחברה יסוד להניח שהשקים המסורבים יכובדו, או לחילופין שהבנק יודיע כי אין בכוונתו לכבד את השיקים.
עוד נטען כי הבנק השתמש בכספים שהופקדו בחשבון לכיסוי החריגה בעובר ושב, לפירעון הלוואות, במקום לנתבם לכיסוי החריגה בחשבון, כפי שהובטח על ידי הבנק.

יקינטון טענה עוד כי בסופו של יום, שישה שיקים מתוך השיקים המסורבים כובדו על ידי הבנק.

הבנק טען כי אין כל בסיס לגריעה מהשיקים המסורבים, מאחר ואין חולק כי בכל מועד בו הוצג איזה מן השיקים לפירעון הייתה חריגה בחשבון . עוד טען הבנק, כי הבנק לא העמיד הלוואות לפירעון מידי, אלא נטל כספים לצורך הלוואה מתחדשת שזמן פירעונה הגיעה.

הבנק טען עוד, כי הבנק החליט שלא לכבד את השיקים מאחר שיקינטון הונתה את הבנק בהפקדתה שיקים מוגבלים שאינם בתוקף. ביחס לטענה כי שישה מתוך השיקים המסורבים כובדו, השיב הבנק כי מדובר בחלקם של השיקים, וכי הסיבה לכך מקורה במערכת היחסים שבין הבנק לבנקים אחרים.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 10 לחוק קובע:
(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:
(1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;
(2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2 א;
(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;
...
כמצוטט לעיל, קיימות שלוש עילות אפשריות שבגינן רשאי בית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו עפ"י החוק, והן – טעות, עיקול, ויסוד סביר של הלקוח להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיק.
בענייננו, טוען המבקש כי היה לו יסוד סביר להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיק. להלן נדון בטענות אלה.

השיקים אשר סורבו בחודש פברואר 2017
כאמור, מתוך השיקים אשר בנק ישראל מנה ברשימת השיקים המסורבים, שישה מהשיקים חזרו בשל אי כיסוי בפברואר 2017.
יקינטון הפקידה שיקים ביום 27.2.17 בסכום של 200,000 שח לכיסוי החריגה, ומכאן עולה כי היתה פניה של הבנק אל יקינטון בעניין החריגה, אשר בעקבותיה הופקדו השיקים הנ"ל. המצהיר מטעם יקינטון לא התכחש לטענת הבנק כי לא ניתן היה בפועל להפקיד שיקים אלה ( בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 14-15). העד העיד כי היום הוא יודע על כך וכי " אז הלקוח אמר לי אז להפקיד את השיקים" (בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 15-16).
מהעתקי השיקים שצורפו לתגובת הבנק עולה כי אכן מדובר בשיקים שמועד פירעונם עבר שהופקדו על ידי יקינטון לחשבון ביום 27.2.17. מצהירת הבנק טענה כי השיקים היו מוגבלים אולם טענה זו לא הוכחה.
הבנק טען כי בעקבות גילויו ביחס לשיקים מיום 27.2.17 הבנק סרב לכבד את השיקים. הבנק אישר כי הוא פנה ללקוח להפקיד כספים נוספים אולם הדבר היה לצורך כיסוי החריגה בחשבון, ולא כהבטחה מצדו לכיבוד השיקים ( ר' בעמ' 8 לפרוטוקול שורות 1 ו, 21-22).
מכאן, ולאור התנהלות יקינטון בהפקדת השיקים ביום 27.2.17 – התנהלות אשר לא מצאה ביטוי בתצהיר מטעמה ולא הובא לה כל הסבר ונימוק אלא בתשובת המצהיר בחקירה הנגדית וגם אז באופן חלקי ולא ברור – אינני סבורה כי יקינטון היטה יכולה להסתמך על התנהלות הצדדים עד לאותו המועד, ולצפות כי השיקים יפרעו. הוכח כי הופקדו על ידי יקינטון שיקים שלא ניתן היה להפקידם בחשבון. התנהלות זו גרמה למשבר אמון מבחינת הבנק. אני מקבלת טענה זו כטענה המסבירה את טענת הבנק ביחס לסירובו לכבד את החריגה ממסגרת האשראי ביחס לשקים שחזרו.
במאמרו של כבוד השופט י. עמית חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981, הפרקליט מ"ד חוברת ג' בעמ' 467, נאמר:
העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהייתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי. כל הסכמה ונסיבותיה, על רקע הביטחונות של הלקוח בכל עת וכעת כשאת הסיכון נוטל הבנק. מקום שבו חורג הלקוח ממסגרת האשראי המוסכמת ניתן לומר כי לא בזכות עסקינן, אלא בציפייה מסחרית, אשר לכלל זכות לא הגיעה, ואין ניצבת מולה חובה של הבנק....

יקינטון טענה כי השיקים כובדו בסופו של יום על ידי הבנק. עיון בדפי החשבון מלמד כי שיקים אלה רשומים בדף החשבון במועדים הרלוונטיים ובמועדים מאוחרים יותר, בצורה לא ברורה אשר מקשה להבין את התנהלות הבנק ביחס לשיקים בסופו של יום. גם נציגת הבנק הבהירה בחקירתה כי " קשה להתייחס לדף של ה 28 כי חלק מזה זה שיקים שחזרו ונכנסו ולא היה להם כיסוי ולא לקחנו מעבר לחוב באותו היום . באותו היום היינו נסערים. רצינו לעזור לרונן ולגמור את היום הזה" (עמ' 8 שורות 30-32) .
נציגת הבנק הבהירה בחקירתה כי ב-26.2.17 הבנק כבד את השיקים על סמך מצגי יקינטון. על פי עדותה, בסופו של דבר החזירו את השיקים. המצהירה העידה כי כאשר הבנק גילה שהוא צריך להחזיר את השיקים כי אין להם כיסוי, לא הספיקו להחזיר אותם באותו היום, ולכן היו צריכים לשלם אותם. לטענתה, עם גילוי השיקים שהופקדו ביום 27.2, השיקים חזרו בהעדר כיסוי, אולם חלק מהבנקים לא קבלו את זה כי היה מאוחר ( בעמ' 10 שורות 1-3).
לענין שיק שסורב וכובד בשלב מאוחר יותר על ידי הבנק - בפסק הדין שניתן בבר"ע ( ת"א) 9075/96 יורי ד. הסעות בע"מ נ. בנק הפועלים (ניתן ביום 16.10.1996), נקבע כי שיק כזה לא יגרע ממניין השיקים המסורבים. באותו ענין קבע בית המשפט כי שיק שסורב בהצגה ראשונה שלו ונפרע בהצגה נוספת אין בעובדת פירעונו המאוחר כדי לגורעו ממניין השיקים לצורך ההגבלה על פי סעיף 2( א) לחוק בהיותו נופל להגדרה של שיק שסורב.
כבוד השופט י. עמית במאמרו דוגל בדעה כי שיק כזה לא יגרע ממניין השיקים המסורבים שכן הסכמת הבנק בשלב מאוחר יותר לכבד את השיק היא במישור היחסים בין הבנק ללקוח שאינה משפיעה על מניין השיקים כאשר הסירוב בפעם הראשונה היה במסגרת בה מטפל החוק והיה סירוב כדין ( בעמ' 455).
בענייננו, ובאנלוגיה מהאמור לעיל, אין להתעלם מכך שהסירוב הראשוני היה סירוב כדין ולכן הכללת השקים במניין השיקים מגשים את מטרת החוק בדבר הרתעת הציבור ממתן שיקים ללא כיסוי. לאור האמור, ולאור הסבר נציגת הבנק בדבר כיבוד של חלקם של השקים בדיעבד, לא מצאתי מקום להורות על גריעת שיקים אלה, על סמך טענה זו.
סיכומו של דבר: יקינטון הייתה בחריגה בחשבון בעת שהופקדו השיקים ביום 26.2.17. הופקדו על ידי יקינטון שיקים, שלא ניתן היה בפועל להפקידם בחשבון. עקב כך, הבנק החליט שלא לאשר למבקשת אשראי נוסף בגין שיקים אלה. עקב התנהלות יקינטון בהפקדתה את השיקים ביום 27.2.17 לא יכולה היתה יקינטון לצפות כי הבנק יכבד שיקים אלה, כפי הנוהג בין הצדדים בעבר.

השיקים הנוספים אשר חזרו בהעדר כיסוי מספק במרץ 2017 ברשימת השקים המסורבים נמנים שישה שקים שחזרו בהעדר כיסוי מספק בחודש מרץ 2017 ( ר' בסעיף 5 לבקשה לצו מניעה זמני). אני סבורה כי יש לקבל את טענת יקינטון, לפיה הייתה לה ציפייה סבירה כי השקים שסורבו במרץ 2017 יכובדו, לאור כספים שהופקדו בחשבון על ידיה, אולם הבנק העמיד את ההלוואות בחשבון ואת היתרות לפירעון מידי.
במאמרו של כבוד השופט י' עמית, מתייחס כבוד השופט עמית לציפיות הלקוח על התנהגות הבנק בכיבוד שיקים החורגים ממסגרת האשראי:
"... מקום שבו פועל הלקוח בתוך מסגרת האשראי המאושרת פועלים הצדדים במסגרת הסכמית, ועל הבנק לכבד משיכות של הלקוח במסגרת האשראי. אכן, רשאי הבנק על פי המערכת ההסכמית לצמצם או לבטל לחלוטין את מסגרת האשראי, אך זאת בכפוף לעילות האמורות בהסכם, בכפוף לחובת ההודעה מראש ובכפוף לחובת תום הלב ויחסי האמון בנק- לקוח...
.... את ההגנה על הציפיה של הלקוח ניתן לעגן בחובות האמון המיוחדים שבבסיס יחסי בנק לקוח ובעקרונות תום הלב. אל מול הצפייה הלגיטימית של הלקוח על הבנק לפעול בתום לב ובדרך, שאינה סותרת את הליכות הבנקאות המקובלות. מאחר שציפייה מסחרית חלשה בעוצמתה מזכות חוזית על פי הסכם, על הלקוח נטל כבד להוכיח כי הייתה לו ציפייה לגיטימית שהבנק יפעל בדרך מסוימת וכי הבנק פעל בניגוד לאותה דרך וסיכל את הציפייה הלגיטימית. הציפיה צריכה להיות בדרגה כזו שנאמר כי היא יצרה אצל הלקוח יסוד סביר אובייקטיבי להניח שהבנק מחויב לפרוע את השיק. ...
רוצה לומר, כי בהליכים שונים ייתכן שנגיע לתוצאה שונה לגבי אותו שיק. כך, לדוגמא, ייתכן כי במסגרת הליך אזרחי בין הבנק לבין הלקוח תידחה טענת הלקוח, שהבנק היה חייב לפרוע שיק מסוים שנשמך בנימוק, כי לא הצביע על " זכות" שנגדה " חובה" של הבנק. לעומת זאת, בדיון במסגרת סעיף 10 ( א) לחוק ייתכן, שנגיע למסקנה, כי הציפיה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח, כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק.
כל עוד לא נקבע בחוק, כי על הבנק לסרב לשיקים שחרגו ממסגרת האשראי הפורמלי, ללא הנחות וללא חסדים, נוצר מצב, שהלקוח תלוי בבנק- ברצותו מאשר וברצותו מסרב. "שינוי מדיניות" של הבנק כלפי הלקוח ללא הודעה מראש, וזיג- זג בהתנהגותו של הבנק- כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו- כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו. מאליו מובן, כי הנטל על הלקוח אינו קל" (בעמ' 469-471)

עיון בדפי החשבון מלמד כי ביום 28.2.17 הופקדו כספים על ידי יקינטון בסך של 340,000 שח ו-200,000 ש"ח. עוד עולה כי התקבל תקבול מעירית ראשון לציון בסכום של כ – 200,000 שח. במועד זה חשבון היה ביתרת חובה של 438,000 ש"ח. בחקירתה אישרה נציגת הבנק כי סכומים אלה הופקדו לחשבון על ידי יקינטון, וכי הכספים הופקדו בגין השיקים שנמשכו ויתרת החוב בחשבון .
הפקדת הכספים בחשבון בסכומים ניכרים שהיה בהם להביא לכיסוי החריגה בחשבון העו"ש, עולה בקנה אחד עם טענת יקינטון, כי סכומים אלה הופקדו לאור פניית הבנק להפקיד את הכספים לאור החריגה בחשבון.
תצהיר הבנק מפרט את התנהלותו ביחס לשיקים בפברואר 2017, כפי שפורט לעיל בחלק הקודם. יחד עם זאת, ביחס לשקים הנוספים אשר סורבו בחודש מרץ 2017 מתייחסת המצהירה מטעם הבנק באופן כוללני בסעיף 9 לתצהירה וטוענת כי " ביחס ליתר השיקים- ראה בדפי החשבון המצורפים כי אף ביחס אליהם לא הייתה יתרה מספקת בתוך המסגרת במועד הצגתם לפירעון וממילא בשלב זה כבר הבהרתי לנציגי המבקשת כי עלינו להחזיר את השקים מידית ככל שבמועד הצגתם לפירעון לא תהיה יתרה מספקת בחשבון" ( בסעיף 9 לתצהיר).
תצהיר הבנק אינו מתייחס לפעולות בדפי החשבון הסמוכות למועד חזרתם של השיקים. רק בחקירה הנגדית נפרסה הגרסה העובדתית של הבנק ביחס לכך, כאשר הדברים מהווים הרחבת חזית, ומעבר לכך לא הובאה להם כל אסמכתא בפני בית המשפט. ומכאן, כפי שיפורט להלן ביחס לשקים שסורבו במרץ 2017, מסקנתי, כי אכן בעת הפקדתם לא הייתה יתרה מספקת בחשבון. אולם, יש לקבל את טענת המערערת, שלא נסתרה, לפיה המקור לכך הוא התנהלות הבנק בחשבון על אף מצגיו ללקוח.
אפרט את הדברים : מדף החשבון עולה כי לאחר הפקדת כספים על ידי יקינטון ביום 28.2.17, , הבנק ניתב כספים בסך של 317,000 ש"ח לפירעון הלוואה. מצהירת הבנק בחקירתה טענה כי מדובר בהלוואה כנגד חשבוניות שהוצגו מעירית ראשון לציון, וכי היה פער בין התקבול לתשלום שהיה צריך לממן. המצהירה אף טענה כי הכספים הופקדו במסגרת הבנה בין הצדדים לסגירת החשבון וסגירת יתרת החוב, בהמשך להפקדת השקים מיום 27.2.17 , כאשר הבנק חש מרומה ( ר' בעמ' 11 שורות 14-15, בעמ' 9 שורה 1, בעמ' 8 שורות 14, 21-23).
טענת הבנק לא הוכחה. הבנק בתצהירו אינו מתייחס כלל להפקדת הכספים מצד הלקוח בסמוך למועבר חזרת השקים. לא הובאה כל אסמכתא המבססת את טענת הבנק, לפיה השיקים לא נלקחו כנגד העמדת החשבון לפירעון מידי. לא הובאה כל אסמכתא להלוואה שניתנה מול חשבונית, ולא הובאה כל אסמכתא להסכמות שבין הבנק ליקינטון במועדים אלה, עליהן מבסס הבנק את התנהלותו בחשבון.
אף שהבנק אינו חייב בצירוף תצהיר בהליך של ערעור על הגבלת שיקים, אין בכך כדי לפטור אותו מהחובה לתמוך את טענותיו העובדתיות במסמכים ובראיות. ראו בעניין זה פסק דינו של כבוד השופט א.חזק בעש"א ( אשדוד) 23/07 רמונה קשמה נ' בנק הפועלים בע"מ: "עיון בתקנת המשנה 6( ג) מעלה אכן , כי אכן בהתאם לתקנה זו, אין הבנק המשיב חייב להציג תצהיר מטעמו בתמיכה לתשובתו לבקשה. יחד עם זאת, לא ניתן יהיה להסיק מתקנת המשנה האמורה על פטור גורף שניתן למשיב מהגשת תצהיר מקום בו לא יוכל להוכיח טענותיו באמצעות מסמכים בלבד."
פסק הדין אושר על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א(ב"ש) 1061/09 בנק הפועלים בע"מ נ' קשמה רמונה.
מכאן, על בית המשפט לבחון, האם בהנחה שכל האמור בתצהירו של המערער נכון הוא, יש מקום לקבל את ערעורו. אם אלה הם פני הדברים, ברי כי הימנעותו של הבנק מלהביא ראיות לסתור, צריכה לפעול לטובת המערער.
בנוסף, כלל ידוע הוא כי הימנעות מהבאת ראיה מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, כי אילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו, הייתה פועלת לחובתו. בעניין זה ראה גם ע"א ( חיפה) 533/94 הבנק הבינלאומי הראשון נ' יוסף והבה, שם נקבע כדלקמן: "צירוף תצהיר מטעם הבנק איננו מנדטורי, אי-צירופו אינו מביא לאיונה של תשובת הבנק, ואולם, בבוא ביהמ"ש לשקול את מערכת הראיות שבפניו על ביהמ"ש להפעיל את הכללים הרגילים הנהוגים בבדיקתן של עובדות וראיות".
מאחר שחומר הראיות מלמד כי הופקדו בחשבון כספים על ידי יקינטון לבקשת הבנק, בסכום של כ- 700,000 שח שהיה בהם להביא לביטול החריגה במועד הרלוונטי, אין לקבל את טענת הבנק, ביחס לשקים המסורבים מרץ 2017, כי לא היתה יתרה מספקת בחשבון. הבנק בתצהירו התעלם מהתנועות בדף החשבון ואף בחקירתה, לא הציגה נציגת הבנק אסמכתאות לגרסתה ביחס להתנהלות הבנק כלפי יקינטון. בעדותה טענה נציגת הבנק על הסכמה בעל פה בין הצדדים אשר לא הובאה לה כל אסמכתא. המצהיר מטעם יקינטון אף לא נחקר בחקירתו הנגדית על כספים אלה שהופקדו לחשבון, ומכאן כי לא נסתרה גרסתו בהקשר זה.
על כן, לאור פניית הבנק ליקינטון להפקדת כספים בשיעור ניכר ביום 28.2.17, לאור הפקדת הכספים ומאחר שהבנק אישר כי יקינטון עמדה בפועל במועדי החזרת ההלוואות ( ר' בעמ' 8 שורות 33-34) , יש לקבל את טענת יקינטון כי הייתה לה ציפייה סבירה כי השיקים המסורבים יפרעו לאור הפקדת הכספים לחשבון.
אציין בהקשר זה כי המצהיר מטעם יקינטון העיד כי ביום 28.2.17 הבנק איפס את מסגרת האשראי. גם אם כך הדבר, וככל שהכספים המופקדים היו נזקפים לחריגה בחשבון העו"ש, הרי שהשקים לא היו מסורבים עקב חריגה, ובכל אופן היה על הבנק להציג אסמכתאות להתנהלותו בחשבון ביחס לכספים אלה.

סוף דבר
סוף דבר: אני מקבלת את הערעור ומורה על גריעת השיקים שמספריהם 364, 468, 704, 717, 568 ו-633, שסורבו במרץ 2017, ממניין השיקים המסורבים של יקינטון.
אין אני מוצאת לנכון לתת צו להוצאות במקרה דנן שכן הבנק פעל מתוקף החובות המוטלות עליו, בסברו כי הללו מחייבות אותו להגביל את חשבון יקינטון.
כספי הפיקדון שהופקדו על ידי המערערת יושבו לידיה.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדי.


מעורבים
תובע: יקינטון גינון בע"מ
נתבע: בנק לאומי בע"מ
שופט :
עורכי דין: