ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זיו כהן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין

המערער
זיו כהן ת.ז. XXXXXX289
ע"י ב"כ: עו"ד רונן מורנו
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 21/7/16, אשר דחתה את הערר שהגיש המערער בגין פגיעתו בעבודה מיום 22/6/15 , בצוואר ובגב.
הרקע לערעור:
המערער, מרצה במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 22/6/15.
הוועדה הרפואית לעררים חזרה על קביעת הפוסק מדרג ראשון והשאירה על כנה את ההחלטה על פיה הוענקו למערער נכות זמנית של 25% מתאריך 6/7/15 ועד 6/3/16 ונכות יציבה בשיעור 5% החל מ-7/3/16, בגין הפגיעה בצוואר.
בגין החלטה זו הגיש המערער ערעור זה לבית הדין.
עיקר טענות ב"כ המערער:
הוועדה הרפואית לעררים לא דנה בחוות דעתו של ד"ר קאופמן שהוגשה לה.
הוועדה לא דנה בערר שהוגש.
הוועדה הרפואית "שכחה" לדון בטענת המערער בקשר של עמ"ש מותני.
מדובר בוועדה מוטה שלא התנהלה בצורה תקינה.
מנגד טוען ב"כ המשיב כי הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קאופמן, התייחסה לערר וכן לחוות דעתו של ד"ר קאופמן. הוועדה בדקה את המערער וממצאיה הקליניים שונים משל ד"ר קאופמן, מה גם שבדיקותיה היו יסודיות יותר. לכן , עצם השוני בתוצאות הבדיקות גורם בהכרח למסקנות שונות ואין צורך, ע"פ הפסיקה, בהנמקה נוספת.
דיון:
בטרם אתייחס לקביעת הוועדה אתייחס ל"סיכום מידע רפואי" של ד"ר קאופמן:
ד"ר קאופמן, אשר חוות דעתו צורפה על ידי המערער לוועדה, שמע את תלונות המערער , ערך לו בדיקה וקבע:
"מגבלה כואבת בטווחי התנועה של עמ"ש צווארי: כיפוף עד שני ס"מ מעצם החזה. הטיות 25 מעלות דו צדדי. הפניות 60מעלות לימין 70מעלות לשמאל. מגבלה כואבת בטווחי התנועה של עמ"ש מתני: בכיפוף מגיע עם קצות אצבעות עד לאמצע גובה השוקיים. מגבלה פחותה מקלה בהטיות ובהפניות.
בדיקה נוירולוגית תקינה. בדיקות עזר – לא בוצעו".
לדעת ד"ר קאופמן יש להעניק למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי פריט 5.37א' לתקנות הביטוח הלאומי, וכן נכות צמיתה בשיעור 5% לפי פריט 7.37 א' לתקנות.
קביעת הוועדה לעררים:
הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בחומר הרפואי (כולל חוו"ד של ד"ר קאופמן) בדקה את המערער וקבעה כי:
"בבדיקה ע"ש צווארי תנועות סיבוביות לכל צד 70 מעלות בבדיקה.
כיפוף סנטר לחזה, יישור 50 מעלות. הטיה לכל צד 35 מעלות. תנועות כתפיים מלאות כתפיים – מלאות החזרים תקינים אין החזרים פתלוגיים.
ע"ש מתני – יושב על מיטה ברגליים ישרות חופשי למדי. אין כיווץ שרירים פאטברלים. SLR שלילי, החזרים תקינים... יישור 20 מעלות. הטיה לכל צד 30 מעלות. הוועדה עיינה באישור הרפואי מ-15/7/16, ד"ר קאופמן – מסקנת הוועדה שונה ממסקנת ד"ר קאופמן.
אבחנות – כאבי צוואר+ גב תחתון.
סיכום ומסקנות: הוועדה דוחה את הערר" (ההדגשות לא במקור – י.ש). ג. אף כי בסיכום ומסקנות הסתפקה הוועדה במשפט קצר על פיו "הוועדה דוחה את הערר", יש לראות את התמונה כולה, ואת כלל החלטתה של הוועדה. ראשית, הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קאופמן ולערר, וכמו כן התייחסה ובדקה גם את העמוד
השידרה המותני. שנית, כאמור לעיל , הוועדה ערכה למערער בדיקה יסודית בעמוד השידה הצווארי ובעמוד שידרה מותני , ואף בלי להיות רופא ניתן לראות כי ערכה בדיקות נרחבות יותר מאלו שערך ד"ר קאופמן. לכן טענות ב"כ המערער כי הוועדה לא התייחס לכל אלו
– אינה יכולה להתקבל. ד. הוועדה בדקה את המערער, אך ממציאה הקליניים היו שונים משל אלו של ד"ר קאופמן. מובן מאליו שאם הממצאים הקליניים שונים - אף המסקנות הנובעות מאותם מממצאים אלו תהיינה שונות. בעניין זה נקבע לא אחת בפסיקה כי קביעה כי הממצאים בבדיקה הקלינית שונים, מהווה הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות
דעת. וכלשון הפסיקה: "שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות. מכאן כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת" ( דב"ע נא /122-99 חיים רוזלר - המוסד פד"ע
כג.(169 כך גם חזר בית הדין הארצי בעב"ל 17991-04-13 המוסד – עזמי מסראווה.
דברים אלו נכונים גם בענייננו. ה. ד"ר קאופמן מצא בעניין הצוואר כיפוף עד 2 ס"מ מעצם החזה, בעוד שהוועדה מצאה בבדיקתה כיפוף מלא. ד"ר קאופמן מצא הטיה לצד 25 מעלות דו צדדי, והוועדה מצאה 35 מעלות. אין צורך שהוועדה תכתוב בכל אחד ממצאיה מה כתב ד"ר קאופמן ומה ממצאיה שלה. די בכך שציינה שעיינה בחוות דעתו של ד"ר קאופמן , כי ערכה לו
בדיקות וכי ממצאי בדיקתה (שפורטו כאמור, בהרחבה) שונים משלו.
ו. יתרה מכך, עולה מבדיקת הוועדה כי בדיקתה יסודית ומקיפה יותר משל ד"ר קאופמן. כך למשל ד"ר קאופמן לא פירט את טווחי התנועות בגב, בעוד שהוועדה בדקה את טווחי
התנועה כמו יישור והטייה. ה. הוועדה (כמו גם הדרג הראשון), העניקה למערער מחצית מפריט הליקוי בעניין הצוואר - בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר. לעומת זאת, בנושא הגב הוועדה מצאה כי
הבדיקה הייתה תקינה ולא מצאה הגבלה, ולפיכך לא העניקה לו אחוזי נכות בעניין זה. בעניין זה מקובל עלי האמור בסיכומי ב"כ המשיב, כי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה שנקבעה עוד בעב"ל 78/03 אברהם – המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 10/1/16, כי אין פסול בקביעת נכות מותאמת לפי מחצית פריט הליקוי שמדבר על
הגבלה קלה, כאשר הוועדה מוצאת כי ההגבלה עקב הליקוי הינה אף "פחות מקלה". ז. בטרם מתן פסה"ד עיינתי גם בדברים שכתב כבוד הרשם, על פיו חסרה לכאורה הנמקה למסקנת הוועדה, אשר כתבה באופן לאקוני כי היא דוחה את הערר. ואכן, ראוי היה לתת הסבר נוסף למסקנתה, כמו גם להסב יר למי שאינו מצוי ברפואה מה ההגבלה בצוואר שמצאה. אעפ"כ, מעיון בכלל חוות דעתה עולה כי ההנמקה מבוססת על ממצ איה ועל השוני בממצאים אלו בינם ובין ד"ר קאופמן, ואינני מוצאת טעות משפטית המצדיקה החזרת העניין לוועדה. משהוועדה בדקה את המערער באופן יסודי והגיעה למסקנות שונות של ד"ר קאופמן, מבחינה רפואית, השוני בממצאים מהווה הנמקה מספקת כנדרש בפסיקה. זאת, גם אם לא התייחסה פריט פריט והשוותה
אותו בין ממצאיה שלה לממצאי ד"ר קאופמן. לאואמור לעיל אימצה הוועדה את קביעת הוועדה מדרג ראשון והשאירה לתובעת את אחוזי הנכות הזמנית ואת 5% שנקבע בוועדה מדרג ראשון בגין המגבלה
בצוואר.

סוף דבר:

מכל האמור לעיל – לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועל כן הערעור נדחה.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, (03 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: זיו כהן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: