ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גראור שרית נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רוית צדיק

המערער
גראור שרית
ע"י ב"כ: עו"ד מוטי זילבר
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

1. ערר המערערת לוועדה הרפואית לעררים בגין אי הפעלת תקנה 15 נדחה, מכאן ההליך אשר בפניי במסגרתו מלינה המערערת על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 23.11.16.

טענות הצדדים:
2. לטענת המערערת, תביעתה להכרה במחלת מקצוע בגין פגיעותיה בידיים ותסמונת התעלה הקרפלית דו צדדי(CTSׂ) הוכרה על ידי הנתבע .הועדה הרפואית אשר דנה בעניינה של המערערת קבעה 5% נכות בגין יד ימין ו- 5% אחוזי נכות בגין יד שמאל , סה"כ נכות משוקללת בשיעור 9.75%. המערערת ערערה על החלטת הועדה בטענה כי יש להפעיל את תקנה 15 מאחר ולא עבדה תקופה ובהמשך חזרה לעבודה חלקית ושכרה ומטלותיה הופחתו באופן משמעותי.

3. הועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה ביום 23.11.16 הותירה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון על כנה תוך התעלמות ממכלול טענות ומגבלות המערערת ומהמסמכים הרפואיים בעניינה. כמו כן הוועדה כלל לא בדקה את המערערת.

4. הועדה התעלמה מהעובדה כי המערערת פוטרה מעבודתה סמוך לחודש 8/13 בשל מצבה הרפואי ומגבלותיה ורק כעבור למעלה מחצי שנה שב ה לעבודה חלקית בלבד בתפקיד אחר , כאשר שכרה הופחת מעל למחצית השכר הקודם אותו השתכרה. הועדה לא נמקה מדוע בנסיבות מקרה זה אין מקום להפעלת תקנה 15, לא התייחסה לאופי העבודה ונתוני השכר , לא ערכה דיון ממשי ולא התייחסה לטענות המערערת.

5. עד לשנת 2013 השתכרה המערערת סך של כ-20,000ש"ח אולם בעקבות מגבלותיה שבה לעבודה חלקית והשתכרה שכר ממוצע של כ- 9,000 ₪ דבר המוכיחה בפועל את ההפחתה בשכרה אליה כאמור לא התייחסה הועדה כלל וכלל.

6. לטענת המשיב, הועדה התייחסה לבדיקת EMG אשר הדגימה שיפור ניכר אל מול מצבה של המערערת טרם הניתוח ואף מציינת את הממצאים מתוך בדיקה זו. הועדה ציינה כי מצאה כי בדיקת המערערת תקינה לפיכך כתוצאה ממנה קרוב לוודאי כי לא היו נקבעים אחוזי נכות.

7. הועדה סבורה כי לאחר הניתוח וממצאי בדיקת ה- EMG,סוג ואופי הפגימה אינו מפריע למערערת לחזור לעבודתה מבחינה רפואית. הועדה לא הפחיתה את אחוזי הנכות ובדקה את המערערת בדיקה קלינית על פיה אין באחוזי הנכות אשר במועד בדיקת המערערת עמדו על 5% לכל יד להפריע בעבודתה.

8. כמו כן המערערת לא הצביעה על קשר סיבתי בין הירידה בשכר הנטענת לבין מצבה הרפואי והפיטורים. מהמסמך אשר צורף על ידי המערערת עולה כי מדובר בסיום עבודה ולא בפיטורים או התפטרות על רקע מצב בריאותי. המערערת סיימה עבודתה בחודש 8/13 ושהתה בתקופת אבטלה. לאחר מכן חזרה לעבודה במקום אחר בהיקף אחר בהתאם לרצונה. אין כל אינדיקציה כי עקב המצב הרפואי צומצם היקף משרתה. ממילא הועדה סבורה כי המערערת מסוגלת לחזור לעבודה מאחר ומדובר בליקויים קלים בשתי הידיים.

דיון והכרעה:
9. בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מכוח סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1955 (להלן – החוק) כאשר הערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים הינו רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו-עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).כן נפסק כי אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו-דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פדע טו 60; דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (להלן:" עניין לביא ")) בעניין לביא נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי " ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

10. תקנה 15 לתקנות קובעת כדלקמן:
"15 (א) הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 32 (ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ – 20% ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר , לדעתה, הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו ".

מלשון התקנה עולה מפורשות כי הועדה רשאית להגדיל את דרגת נכותו של הנפגע ככל שמתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והשני – הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

11. אשר לשיקול דעת הוועדה במסגרת הפעלת תקנה 15 נפסק, כי "הגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 מחייבת בחינת העניין לפי המבחנים שנקבעו לכך בתקנה עצמה. קרי, בחינת השלכת מקצועו של המשיב במצב שבו 'אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו' ובחינת השלכת גילו. בחינת שיקולים אלה והשלכתם על הצורך בהגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 ועל שיעור ההגדלה, היא החלטה מקצועית המסורה לסמכות הגופים המקצועיים שנקבעו לכך בתקנות, ובית הדין לא יפעיל סמכויות אלה במקומם, אלא במקרים נדירים של טעות אריתמטית או טעות סופר" (ראו עב"ל (ארצי) 9591-10-14 המוסד לביטוח לאומי - יגאל אטיאס [פורסם בנבו] (2.2.15) .

12. הועדה לעררים דנה בעניינה של המערערת וקבעה בהחלטתה ביום 23.11.16 את הדברים הבאים:
"הנבדקת אינה מערערת על גובה הנכות אלא על תקנה 15 בלבד. בדיקתEMG אחרונה מ-7/16 מדגימה שיפור ניכר לעומת המצב הטרום ניתוחי כאשר , החביון המוטורי מימין 3.9. .....
מדובר בבדיקה למעשה תקינה מימין שעליה הייתה נקבעת כיום קרוב לוודאי נכות בשיעור 0%. משמאל הממצא גבולי ביותר ומתאים לפי EMG ל- 5% לכל היותר.
הועדה סבורה כי סוג ואופי הפגימה איננו מפריע לתובעת בעבודתה".

13. מעיון בהחלטת הועדה עולה כי הועדה סברה כי המערערת מסוגלת לחזור לעבודתה בהתבסס על ממצאי בדיקת ה- EMG. מדובר בהחלטה מובהקת מתחום הרפואה שכן הועדה נמקה והבהירה מדוע על פי ממצאי הבדיקה המערערת סובלת מהגבלה קלה ביד שמאל ובאשר ליד ימין כלל לא מצאה הגבלה או פגימה בגינה יש להעניק אחוזי נכות.

14. שעה ששוכנעה הועדה כי אין מניעה כי המערערת תשוב לעבודתה , לא המשיכה ובחנה את השלכות הירידה בהכנסות מאחר ומדובר בתנאים מצטברים ונוכח העובדה כי המערערת נמצאה כמי שאינה עונה על תנאי 'המסוגלות לחזור לעבודה' אשר כאמור הינו תנאי מצטבר לשאלת הירידה בהכנסו ת(ראו-ברע (ארצי) 53456-03-16 שריף אבו שאח נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.11.16)).

15. אשר על כן, לא מצאתי כי נפלה בהחלטת הוועדה לפיכך, דין הערעור להידחות.

מאחר ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי , אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ה' אב תשע"ז, (28 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: גראור שרית
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: