ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורלי בן דוד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה

המערערת
1. אורלי בן דוד ת.ז. XXXXXX609
ע"י ב"כ: עו"ד הילה כהן
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (אי כושר- נכות כללית) מיום 1.11.15 (להלן: ההחלטה , הועדה)

רקע
המערערת, ילידת 1967, היא קוסמטיקאית העובדת בביתה.
למערערת נקבעו נכויות בתחומם שונים בשעור משוקלל של 79% ע"י ועדה רפואית .
פקיד התביעות קבע כי המערערת לא איבדה 50% מכושר השתכרותה ועל כך הגישה המערערת ערעור בפני הועדה.הועדה דנה בעניינה של המערערת וקבעה:
תובעת בת 48 הסובלת מסוכרת עם סיבוכים בשעור 60% לפי 64ב'. הסבוך הנדון הוא רטינופטיה אשר לפי קביעת רופא העינים ד"ר סימקוביץ מיום 6.5.15 אין השפעה על כושר העבודה . כמו כן C.T.S. בשמאל 10% וקרע חלקי בשרש סופרספינטוס 10%. קשיון נוח אצבע ימין 5%. המלצת ועדה רפואית לעררים 1.9.15 - .. במשרה מלאה ללא מאמץ פיזי עקב סוכרת עם פגיעה נוירופטית אך למעשה מדובר בפגיעה עינית כמו שצוין לעיל.
עיון בדו"ח עובדת השיקום מיום 29.12.13 עולה כי עובדת כעצמאית בביתה כקוסמטיקאית. המלצתה להכיר בתובעת כבעלת כושר השתכרות מלא.
אמנם 65% נכות רפואית זה ערך גבוה אך הוא ניתן עקב הפגיעה העינית הרטינופטיה אשר כפי שצוין לעיל לא מהווה גורם שמגביל את כושר העבודה. גם התסמונת תעלה קרפלית ביד שמאל והקרע החלקי של שריר אינם מהוים גורמים המגבילים את התובעת.
המסמכים שהציג בא כוחה של התובעת שבביקורת הרפואית עולה לכאורה שבין 2007 ועד 9/13 לא היו ביקורים בגין הכתף ובגין תעלה קרפלית. לגבי הפניות לחדר מיון מדובר בכאבים בחזה ובמקרה אחר כאבי בטן אשר אינם קשורים למחלות הבסיסיות . לאור האמור לעיל קובעת הועדה שהתובעת מסוגלת להמשיך בעבודתה . הועדה קובעת שאין לראותה כמי שאבדה מכשרה להשתכר בשעור 50% ודוחה את הערר.

טיעוני הצדדים
אליבא דמערערת: אין בהחלטה כל נימוק לקבי עה שלא איבדה יותר מ50% מכושרה להשתכר. בכלל זה אין נימוק לקביעה שהרטינופטיה העינית אינה מהווה גורם שמגביל את כושר העבודה. כך גם אין כל הנמקה לקבי עה כי תסמונת התעלה הקרפאלית והקרע החלקי של השריר אינם גורמים המגבילים את המערערת ,זאת גם בהתחשב בסוג עבודתה ; בפועל המערערת עובדת שעתיים ביום בממוצע שכן אינה מסוגלת ליותר מכך, וחלה ירידה של 80% בהכנסתה; על הועדה לפרט את נסיבותיה האישיות של המערערת- גיל, השכלה, יכולת פיזית ואינטלקטואלית ולהתיחס לכך שעובדת שעות בודדות בלבד; אין לראות בהפניה לקביעת הועדה הרפואית מ 1.9.15 משום הנמקה; לא היתה ההתיחסות של רופא העינים על קביעותיו מתבססת הועדה , לטענה שהעלתה בפניו המערערת לפיה חשה טשטוש ראיה המפריע לעבודתה כשערכי הסוכר בדם גבוהים. המערערת מעירה כי אף רופא העינים סבר כי יש מקום לעבודה במשרה מלאה ללא מאמץ ; הסתמכות הועדה על חוו"ד עובד השיקום בעיתית שכן עת ניתן דו"ח זה היו אחוזי הנכות שנקבעו למערערת נמוכים בהרבה ( פחות 30%); לא היה מקום כי הועדה תסתמך על העדר תיעוד של ביקורי רופאים שכן כאבי כתף והתעלה הקרפלית אינם ניתנים לטיפול נוסף.
המערערת טענה תחילה לענין הרכב הוועדה , אך חזרה בה מטענתה זו בשלב מאוחר יותר.
טוען המשיב כי ההחלטה סבירה ומנומקת דיה; הועדה מודעת ומתיחסת אל מכלול ליקויי ה הרפואיים ולעברה התעסוק תי של המערערת. הוע דה הבהירה מפורשות שלמרות הנכות הרפואית הגבוהה אינה סבורה כי היא משליכה על כושר ההשתכרות; אין כל מעמד מחייב לחוו"ד פקיד השיקום- זוהי המלצה בלבד לפקיד התביעות. הועדה עצמה כוללת מומחה בתחום השיקום ואף אינה נדרשת להתעמת עם ממצאי המלצת פקיד שיקום; הועדה הסתמכה על חוו"ד רופא עינים אשר לא קובע כי יש מגבלת מאמץ לעבודתה. רופא העינים מתיחס לטשטוש הראיה וקובע למרות זאת נכות בשל טשטוש בשעור 0%; התערבות בקביעת החלטת ועדת אי כושר, תעשה רק במקרים קיצוניים הגובלים בא י סבירות שכמוה כטעות בחוק.

דיון והכרעה
לאחר שעמדתי על טיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. להלן טעמי:
כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
ועדה לעררים (אי כושר) , להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן, אולם בית הדין יעשה שימוש בסמכותו להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (דב"ע שמ/01-X318 יצחק עטיה - המוסד, פד"ע טו', 60). לא מצאתי טעות משפטית ובכלל זה חוסר סבירות בהחלטה.
ראשית אבהיר כי סבורני ש קביעות הוועדה מנומקות היטב ונית ן להתחקות אחר אומד דעתה. הוועדה התיחסה ספציפית לכל הנושאים הרלבנטיים לשאלת ההשלכה על כושר ההשתכרות של המערערת- שעורה הגבוה של הנכות הרפואית והפער שהוועדה מוצאת בין כך לבין שעור הנכות התפקודית, וכן הטענות בדבר הליקויים הספציפי ים שנוכח טענות המערערת לפניה ונוכח תחום עיסוקה- יכול ויהא בהן טעם לפגיעה תפקודית.
הקושי שמוצאת המערערת באופן מהותי בהחלטת הוועדה הוא קושי מתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה- שבו אין בית הדין מוסמך להתערב. המערערת סבורה בתמצית כי לא יתכן שיקבע ביחס לקוסמטיקאית אשר נזקקת לשם עבודתה בעיקר לעיניה ולידיה, כי לא נפגע כושר השתכרותה ב50% כאשר סובלת מליקוים הן בידה (ובכתפה) והן בעיניה. אף שלכאורה מתעורר קושי כאמור, הרי שלמעשה עיון מדוקדק בממצאי הועדה ו באלה שעליהם הסתמכה, מעלה כי ה"נתונים" דלעיל אינם מדויקים, כפי שמציינת הוועדה עצמה. אבהיר:
אכן המערערת סובלת מתסמונת התעלה הקרפלית וכן מקרע חלקי של השריר וקשיון לא נח באחת האצבעות. עם זאת שעורי הנכות הרפואית שנקבעו בגין כל אחד מאלה הם נמוכים ביותר (5%-10%). באותו אופן- המערערת טוענת לפגיעה העינית ואולם חווה"ד של רופא העינים אשר בפניו העלתה המערערת טענתה בדבר טשטוש ראיה (שהוא פועל יוצא של הרטינופתיה הסכרתית) מעלה כי אף שקיימת רטינופתיה כאמור שיעורה עומד (כשלעצמו) על 0%(לפי ס' 52 1-2 לרשימת הליקויים) ). לענין זה יובהר כי בניגוד לטענת המערערת ישנו נימוק בתוך קביעת רופא העינים לקביעותיו- כיון שהוא מציין כי שעור הנכות בגין הרטינופתיה הוא כאמור 0%, ומכאן ברי כי אין הוא מוצא השפעה תפקודית לליקוי זה . יוסף כי ממצא זה של שיעור הליקוי מבוסס על בדיקה שערך קלינית שערך ושאת תוצאותיה פרט.
אם כן נמצא כי שיעורי הלקויות בעינים וביד הם נמוכים ביותר ומכאן גם שהחלטת הועדה לפיה אין בהם כדי להשפיע על יכולת ההשתכרות של המערערת בשעור 50% נדמית סבירה ביותר ואינה מגלה עילה להתערבות בית הדין.
בשולי הדברים ובהתיחס ליתר טענות המערערת יוסף: א. רופא העינים שעל חוו"הד שלו הסמכה הועדה לא קבע דבר ביחס לעבודה ללא מאמץ (זאת קבע ד"ר אילסר אשר בסופו של דבר פסל עצמו ממתן חוו"ד ולפיכך אין להתיחס לחוות דעתו). ב. התיחסותה של הוועדה למסמכי האשפוזים בחדר המיון של המערערת נבעה מבחירת המערערת להציגם לפניה. הועדה אינה פוטרת המסמכים בלא כלום אלא מבהירה מדוע אין הם למעשה רלבנטיים לליקוים הרפואיים שנקבעו לוועדה . ג. מקובלות עלי טענות המשיב לענין חוו"ד פקידת השיקום. הוועדה אינה מסתמכת בסופו של דבר על קביעה זו אלא מנמקת בעצמה את שיקוליה. ד. משקבעה הוועדה כי שיעורי הנכות הרפואית בתחומים שלהם השלכה תפקודית בתחום עבודתה של המערערת הם שוליים ואינם משפיעים על כן, על תפקודה, הרי שמאליו נגזרת מכך התיחסות למאפיינים הספציפיים של המערערת עצמה כפי שנקבע בהלכת מוהרה.

סוף דבר, הערעור נדחה.

משעסקינן בהליך מתחום הבטחון הסוציאלי, לא יעשה צו להוצאות.

ניתן להגיש לבית הדין הארצי בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מיום מסירתו.

ניתן היום, ה' אב תשע"ז, (28 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אורלי בן דוד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: