ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף זמר נגד ספיריט :

לפני כבוד ה שופט רועי פרי

התובע:

יוסף זמר

נגד

הנתבעת:

ספיריט - מועדון שייט בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעה קטנה, שעיל תה לפי חוק איסור הפליה, במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000 (להלן: "חוק ההפליה"), בסך של 7,500 ₪.

2. בהתאם לדין – תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות – פסק הדין ינומק ב אופן תמציתי.

3. התובע, עבר קורס שייט למפרשיות עד 7 מטרים והיה חבר מועדון השיט: SEATIME, במשך כעשרה חודשים במהלך שנת 2014. (להלן: "המועדון").
המועדון הינו בבעלות הנתבעת, ומנוהל ע"י בעליה: מר יונתן ברסלר ומר בן זגלשטיין.
ביום 22.12.16 שלח התובע מייל למנהלי הנתבעת, וביקש לדעת, לאור נסיונו בעבר, אם הוא מנוע מלהצטרף להפלגות חבריו, במסגרת המועדון, כאורח.
התובע טען בכתב תביעתו כי בעבר: "מנע בן מהתובע מלהצטרף כאורח, להפלגה עם חברו, מעמד שביזה והשפיל את התובע".
ביום 23.12.16 השיב מר ברסלר לתובע במייל לפיו המדיניות לא השתנתה וכן מנוע התובע מלהצטרף כאורח להפלגות חבריו.
התובע טוען כי בכך מפלה הנהלת המועדון אותו משאר האורחים המצטרפים להפלגות חבריהם, היות וההנהלה כלל איננה בודקת מי מהאורחים מצטרף לשייט, ובכך יש בדברים איסור הפליה לפי החוק.
התובע לא טרח לציין בכתב תביעתו כי נוהלו הליכים משפטיים קודמים בינו לבין מנהלי הנתבעת.

4. בכתב הגנתה, מציינת הנתבעת כי בעבר הגיש התובע תביעות אישיות כנגד מנהלי הנתבעת, ת"ק 28382-03-15, ת"ק 11934-10-15 אשר נדחו ע"י בית המשפט וכן נדחתה בר"ע שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין – רת"ק 20432-09-16.
בנוסף הוגשה תביעה נוספת כנגד מר ברסלר – ת"ק 50862-12-16.
הנתבעת מלינה על כך כי מנהליה מוצאים עצמם זו הפעם הרביעית מתגוננים מפני אותה תובענה "מיותרת לחלוטין המעלה בפעם הרביעית את אותן הטענות, הפעם כנגד הנתבעת".

לגופו של עניין, מציינת הנתבעת כי אכן בעבר שימש התובע כחבר מועדון, עם זאת חברותו הופסקה והנהלת המועדון מנעה השתתפותו כאורח בהפלגות חבריו, בעקבות הפרות חמורות, חוזרות ונשנות של כללי בטיחות השייט המקובלים והנהוגים במועדון ואשר אי קיומם עלול להוביל לנזקים ואובדן רכוש, פציעה חמורה או אף גרוע מכך. הנתבעת מפרטת באריכות את מהותה של הפלגה בכלי שייט, תוך שחבר אחד נקבע כסקיפר והיתר מסייעים בתפעול, הסיכון הקיים בהפלגה בים, נושאי בטיחות וכיו" ב'.

הנתבעת מציינת כי להנהלת המועדון אין כל דבר אישי כנגד התובע ומעולם לא נקטה כנגד התובע או כלפי כל חבר מועדון אחר בהפליה. טרם הפסקת חברותו במועדון, ניסתה ההנהלה מספר פעמים להעיר לתובע על מנת שימשיך להפליג במסגרת המועדון אולם משזה לא קיבל את ההערות ואירועי הבטיחות חזרו על עצמם, כך נטען אליבא דֶנתבעת: "לא היה מנוס מהפסקת חברותו".

5. ביום 26.7.17 קיימתי דיון ממצה, במעמד הצדדים, במהלכו העיד בפני התובע ונציג הנתבעת, מר ברסלר. התובע ציין כי במידה ותתקבל תביעתו הוא מבקש מבית המשפט כי ייתן גם צו עשה כנגד הנתבעת, שתאפשר לו להצטרף כאורח להפלגות חבריו.

במהלך עדותו של מר ברסלר, נציג הנתבעת, שאלתיו האם אין תקופת צינון, לאור אירועי העבר, לפיה ניתן יהיה לאפשר לתובע להצטרף להפלגת חבריו כצופה בלבד, והלה השיב כי כל הדינמיקה עם התובע כלפי הנתבעת ומנהליה היא אובססיבית. התובע יכול לפנות למועדון שייט אחר, "אני מפחד, זאת הפרנסה שלי, כל נזק פיזי, סירה זה עניין של חיים של בן אדם, אני מפחד מזה".

התובע טען בעדותו, בין היתר, תוך שהפנה לפרוטוקול הדיון, עת חקר בתביעה הקודמת את המנהל הנוסף, מר זגלשטיין – ת"ק 11934-10-15 מיום 14.7.16, ע' 5, ש' 20-22 – אם הטענה כלפיו שהוא כה מסוכן כסקיפר, מדוע אפשרו לו להפליג מדי שבוע. כמו כן הפנה התובע לחליפת מיילים משנת 2014 בינו לבן מר ברסלר (ת/1) ולתקנון המועדון (ת/2) שאינו מקנה סמכות להנהלה למנוע ממנו להצטרף כאורח להפלגה.

מר ברסלר ציין כי המדובר במייל מהתקופה שלפני האירוע הבטיחותי, ובאותה תקופה "אכן סמכנו עליו שיפליג עם אחרים כמלווה, זה היה בספטמבר 2014".

האירוע הבטיחותי שאירע לאחר מכן היה אירוע עם פוטנציאל לנזק גדול יותר, העיד נציג הנתבעת, שכן פעולת התובע היתה חסרת אחריות. "הבעיה שלי היא לא הפעולה שהוא עשה כי אנשים טועים ומותר לטעות אלא התגובה להערה שלי, אני מקבל כל היום אנשים שטועים הבעיה הייתה עם התגובה שהוא לא קיבל את דעתי, טען כי הוא פעל במלוא המקצועיות והציל את הסירה מטביעה, וזה לא נכון" – ע' 4-5, החל משורה 30 ואילך.

באשר לתקנון (ת/2), ציין נציג הנתבעת, כי אכן סוגיית האורחים איננה מוסדרת בו, עם זאת הסמכות לשלול עליה כנוסע לספינה נובעת מתוך האחריות לבטיחות הנוסעים, בדיוק כמו במטוס.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופות, שמעתי ברוב קשב את עדותו של התובע ועיינתי במסמכים הנוספים שהגיש במהלך הדיון, שמעתי את עדותו של נציג הנתבעת ועיינתי בפסקי הדין, שכבר ניתנו בין הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

7. חוק איסור הפליה קובע בסעיף 3(א) כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי לא יפלה בהספקת המוצר או השירות, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן השירות – מ חמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.

אציין כי הפרת חוק זה מהווה עבירה פלילית וניתן לתבוע בגינה במשפט אזרחי, שכן מהווה המה עוולה אזרחית, בהתאם לסעיף 5 .

בתיקון לחוק משנת 2011 (תיקון מס' 2) נקבע כי: "לעניין סעיף זה רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין".

בסעיף 3(ד) מציין החוק, רשימת נסיבות, שבהתקיימותן אין לראות בהפליה, ובין היתר, נקבע במקרה הראשון: "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי" – ראו סעיף 3(ד)(1) לחוק.

לאור מכלול הנסיבות והראיות שהוצגו בפני, אני קובע, כי אין במעשי הנתבעת משום הפליה אסורה עפ"י החוק כלפי התובע.
התובע לא הופלה, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.

הנסיבות של מניעת השתתפות התובע כאורח בהפלגות חבריו במועדון, עולות כדי הנסיבות המופיעות בסעיף 3(ד)(1) לחוק: "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי".

אין ספק, ולא יכול להיות ספק כי שיט בלב ים, בספינה, הינו דבר הכרוך בסיכון, ובתוך כך מחויב הדבר במקצועיות, בהכשרה, בשמירה על כללי בטחון וברישוי.

לא בכדי קבע המחוקק בחוק הספנות (ימאים), תשל"ג – 1973 וב תקנות הספנות (ימאים) (משיטי כלי שיט קטנים), תשנ"ח-1998, כי: "לא ישיט אדם ולא יהיה אחראי על מכונותיו של כלי שיט קטן, אלא אם כן בידו תעודת משיט וההשטה נעשית בהתאם לתנאים ולהגבלות שבתעודה".

בנסיבות תיק זה, לאור האירוע עליו עמד נציג הנתבעת בעדותו, בשים לב לאופיו של השירות, שייט בספינה בים, גם כאורח, הגעתי לכלל מסקנה כי אופי השירות ומהותו, מלמדיניעת ההשתתפות אינ ה עולה כדי הפליה על פי החוק .

ודוק, נציג הנתבעת, מר ברסלר, הותיר בי רושם חיובי, כמי שעוסק בתחום השייט מזה 25 שנים, מנהל את המועדון עם שותפו מזה 7 שנים, התרשמתי כי אכן הבסיס למניעות כלפי התובע הינה בטיחותית.

8. בנוסף להכרעתי לגוף העניין, כאמור לעיל, מצאתי לנכון, להוסיף ולקבוע, כי דין התביעה להידחות גם בנסיבות של השתק עילה והשתק פלוגתא, לאור ההליכים המשפטיים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים או חליפיהם – ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561;
וכן ראו בספרה של ד"ר נינה זלצמן, "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי", הוצאת רמות –אונ' תל אביב.

9. העילה בהליכים המשפטיים הקודמים שבין הצדדים היתה, בין היתר, אותה עילה של טענת ההפליה.
על פי הפסיקה שציינתי לעיל גם אם התובע מגיש את תביעתו פעם כנגד מנהל אחד ופעם כנגד המנהל השני ופעם כנגד החברה, שהינם מנהליה, המדובר בעילת תביעה זהה, בגין אותה מסכת עובדות, היוצרות את העילה, ואין הדבר משנה כי המדובר באותו בעל דין או חליפו.

תביעותיו של התובע בגין עילה זו נדחו, בשנה שעברה, הן ע"י כבוד השופט תדמור ברנשטיין מיום 14. 7.16, ת"ק 11934-10-15, והן ע"י כבוד השופט הורוביץ ביום 30.10.16 במסגרת ת"ק 28382-03-15 (דחייה בהסכמה, ללא צו להוצאות).
כבוד השופט תדמור שמע הוכחות בתיק ופירט בפסק דינו, על פני 5 עמודים, את הדברים, תוך שקבע כי חוק ההפליה לא הופר בעניין זה – ראו סעיף 12 לפס"ד. גם בפס"ד זה העלה התובע את עניין התקנון – ראו סעיף 14 לפס"ד.
גם בפני כבוד השו' תדמור וגם בענייננו לא הביא התובע עדים מטעמו – ראו סעיף 15 לפס"ד.
בשולי הדברים אף נקבע כי ראוי היה לצרף את הנתבעת ולא את המנהל – ראו סעיף 20 לפס"ד.

סיים כבוד השופט תדמור את פסק דינו, כהאי לישנא: "בשל תחושות התובע, אף שהיה ראוי להטיל הוצאות בענייננו ומשום שמדובר במועדון שהוא אינטימי ושבו היה התובע חבר משך תקופה, אינני מוצא לחייבו בהוצאות" – סעיף 22 לפס"ד.

על פסק דינו של כבוד השופט תדמור הוגשה בר"ע לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר נדחתה ביום 11.9.16, אף ללא צורך בתגובה, ע"י כבוד השופטת אביגיל כהן (רת"ק 20432-09-16).
כבוד השופטת כהן, מציינת בשולי החלטתה, כהאי לישנא: "למעלה מן הצורך אוסיף, כי תוצאת פסק הדין מקובלת עלי לגופו של עניין. עילה ההפליה לא הוכחה ובית המשפט שוכנע, כי המבקש לא הופלה כמשמעות עוולה זו בחוק" – פסקה 8.

10. בעניין השתק הפלוגתא, תביעתו של התובע נסמכת על אותה מסכת עובדות כבהליכים הקודמים. העובדה כי בחר לשלוח פנייה חדשה במייל לנתבעת או מנהליה וסורב, אינה מחדשת או מפריכה חיים בפלוגתא, הקיימת בין הצדדים, שכבר הוכרעה כאמור.
יש בכך השתק עקיף – ראו ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561.

הדברים הוכרעו כאמור בפסק דינו של כבוד השופט תדמור, בצורה מובהקת, ומכאן נקבע ממצא.
לדידי, אין במייל החדש ששלח התובע למנהל הנתבעת, משום נסיבות חדשות, שלא הוכרעו בעבר.
רוצה לומר, במשפט הקודם, בפני כבוד השופט תדמור, הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, באופן מובהק, ומכאן כל נסיון לייצר מסכת עובדות חדשה, על פני המסכת העובדתית שכבר הוכרעה, מהווה השתק בין בעלי הדין וחליפיהם, ובשים לב לזהות העילה.

מצאתי זהות בפלוגתא, כאמור לעיל, קיימת זהות בין בעלי הדין וחליפיהם, הדיון בפני כבוד השופט תדמור הוכרע במפורש, בקביעת ממצא פוזיטיבי ואף בר"ע שהוגשה לבית המשפט נדחתה, דהיינו עניין לנו בפס"ד חלוט וההכרעה היתה כאמור חיונית לצורך ההתדיינות שבין הצדדים.

10. מכלל הטעמים דלעיל, התביעה נדחית בזאת.
התובע יישא בהוצאות משפט כלפי הנתבעת בסך של 1,000 ₪, בתוך 30 ימים, מיום המצאת פס"ד לצדדים, אחרת יישא סכום זה, ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום פס"ד ועד למועד התשלום בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ה' אב תשע"ז, 28 יולי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף זמר
נתבע: ספיריט
שופט :
עורכי דין: