ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית... נגד AU Optronic Corporation :

החלטה בתיק רע"א 925/17

לפני: כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:
הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר)

נ ג ד

המשיבות:
1. AU Optronic Corporation

2. LG Display Co. Ltd

3. Samsung Electronics Co. Ltd

4. Chimei Corporation

5. Sharp Corporation

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.12.2016 בע"ר 57451-03-17, ע"ר 8048-04-16, ע"ר 8606-04-16 וע"ר 8762-04-16 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ר' אמיר

בשם המבקשת: עו"ד אורי ברעם; עו"ד יעקב סבו

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ר' אמיר) מיום 29.12.2016 אשר קבע כי לא יינתנו למבקשת היתרי המצאה מחוץ לתחום המדינה ביחס למשיבות 2-1 ו-5-4 (להלן: המשיבות) בקשר לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת נגד המשיבות 5-1.

1. המבקשת הגישה ביום 27.11.2013 לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות 5-1, בעילה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1998 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים), בטענה כי בין השנים 2006-2001 הן היו חלק מקרטל בין לאומי שבמסגרתו תואמו מחיריהם של פאנלים לייצור מסכים שטוחים מסוג LCD (Liquid Crystal Dispaly) (להלן: הפאנלים), המשמשים למגוון מוצרים ובהם טלוויזיות, מחשבים ניידים וטלפונים סלולריים. על פי הנטען בבקשה, המשיבות 5-1 הן יצרניות פאנלים, ותיאום המחירים במסגרת הקרטל הוביל לעלייה במחירי המוצרים שבהם שולבו הפאנלים, באופן שגרם נזק לרוכשי המוצרים במדינות רבות ברחבי העולם ובהן בישראל. כעולה מבקשת האישור, בעקבות חשיפת הקרטל הטילו מדינות שונות ברחבי עולם על חברות בקרטל קנסות פליליים ומנהליים בסכומים של מאות מיליוני דולרים, ובמישור האזרחי הוגשו במספר מדינות (אך לא בישראל) תובענות ייצוגיות שהסתיימו בהסכמי פשרה.

תחילה ניסתה המבקשת להמציא למשיבות 5-1 כתבי בי-דין בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ומשדרך זו לא צלחה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום המדינה מכוח תקנה 500(7) לתקנות, הקובעת כי בית המשפט רשאי להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ למדינה אם "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". בקשה זו התקבלה ביום 5.9.2014, ובעקבות כך הגישו המשיבות בקשות לביטול היתרי ההמצאה שניתנו למבקשת (משיבה 3 לא הגישה בקשה דומה ולא ברור האם קיבלה את כתבי בי-הדין). ביום 6.3.2016 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם א' פורג) כי היתרי ההמצאה שניתנו למבקשת לגבי משיבות 2-1 ו-5 יעמדו בתוקפם ואילו היתר ההמצאה שניתן לה לגבי משיבה 4 יבוטל.

2. על החלטה זו הוגשו לבית המשפט המחוזי 4 ערעורים לפי סעיף 96(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: המבקשת עתרה לשינוי החלטת הרשם בכל הנוגע לביטול היתר ההמצאה למשיבה 4, ומשיבות 2-1 ו-5 ערערו – כל אחת בנפרד – על ההחלטה ליתן למבקשת היתר המצאה ביחס אליהן. עיקר המחלוקת בין הצדדים בערעורים אלה נסבה סביב שאלת תחולתה של תקנה 500(7) לתקנות במקרה דנן. בתמצית, טענת המבקשת הייתה כי מכירת המוצרים שבהם הותקנו הפאנלים, אף אם לא נעשתה על ידי המשיבות, היא "מעשה" כהגדרתו בסעיף 500(7) לתקנות שאותו יש לייחס להן. לשיטת המבקשת, המשיבות צפו וכיוונו לכך שמוצרים שבהם שולבו הפאנלים שמחירם תואם יימכרו במחיר גבוה במדינות רבות ובהן ישראל ואין לפטור אותן מהנזק שגרמו לציבור בישראל. לחלופין טענה המבקשת כי בדיני ההגבלים העסקיים בישראל חלה "דוקטרינת ההשפעות" (Effects Doctrine) שלפיה הגשמת תכליתו של חוק ההגבלים העסקיים מחייבת להחילו גם על פעולות אשר לא נעשו כולן בישראל במקרים שבהם פעולות אלה פגעו בתחרות בישראל. בהתאם לדוקטרינה זו טענה המבקשת כי "ההשפעה" של הקרטל על התחרות בישראל הוא "המעשה" שאותו ביצעו המשיבות בישראל. המשיבות טענו מנגד כי במקרה דנן לא חלה תקנה 500(7) לתקנות מאחר שהן לא ביצעו "מעשה או מחדל" בישראל ואין די בגרימת נזק בישראל כדי שתקום עילה למתן היתר המצאה. המשיבות הוסיפו כי אין לייחס להן את מכירת המוצרים שבהם שולבו הפאנלים בישראל מאחר שהן עצמן לא מכרו בישראל דבר והמוכרים הם גופים עצמאיים שאינם קשורים אליהן. בכל הנוגע ל"דוקטרינת ההשפעות" טענו המשיבות כי ההשפעה הנטענת על ידי המבקשת איננה אלא נזק, כי מדובר בדוקטרינה שעניינה קביעת כללי ברירת דין ולא כללי רכישת סמכות שיפוט בינלאומית וכי דוקטרינה זו עוסקת במשפט המנהלי ולא במשפט האזרחי.

3. הדיון בארבעת הערעורים אוחד וביום 29.12.2016 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' אמיר) את ערעוריהן של המשיבות 2-1 ו-5 ודחה את ערעור המבקשת, בקובעו כי היתרי ההמצאה שניתנו למבקשת ביחס למשיבות אלה יבוטלו וכי לא יינתן לה היתר המצאה ביחס למשיבה 4. בית המשפט קבע כי אין די בכך שנגרם נזק בישראל כדי ליתן היתר המצאה לפי תקנה 500(7) לתקנות, וכי נדרש כי הנתבע או מי מטעמו יבצעו בישראל "מעשה או מחדל". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי במקרה דנן אין מחלוקת כי המשיבות לא עשו מעשה כלשהו בישראל, שכן תיאום המחירים בוצע לכאורה מחוץ מישראל ואילו המוצרים שבהם שולבו הפאנלים נמכרו בישראל על ידי גורמים אחרים. בית המשפט אף דחה את טענת המבקשת שלפיה יש לייחס למשיבות את המכירות שנעשו על ידי צדדים שלישיים בישראל, בציינו כי המבקשת לא טענה בשום שלב כי אותם צדדים שלישיים קשורים למשיבות בדרך כלשהי. בית המשפט אף דחה את טענת המבקשת שלפיה "השפעת" הקרטל שבו היו המשיבות חברות על ישראל יש בה כדי לקיים את יסוד "המעשה" הנדרש על פי תקנה 500(7), מכוח "דוקטרינת ההשפעות". הוא קבע כי אף אם נצא מנקודת הנחה שלפיה דוקטרינה זו חלה במשפט הישראלי, אין בכך כדי לסייע למבקשת שכן היא עוסקת בשאלת ברירת הדין ולא בשאלת קניית סמכות שיפוט על נתבע זר, וכי "ההשפעה" הנטענת של הקרטל איננה אלא הנזק שנגרם לכאורה לציבור בישראל ואיננה רלבנטית לקיומו של מעשה או מחדל כנדרש על פי תקנה 500(7) לתקנות. מטעמים אלה כולם ביטל, כאמור, בית המשפט את היתרי ההמצאה מחוץ לתחום שניתנו למבקשת ביחס למשיבות 2-1 ו-5 והותיר על כנה את החלטת הרשם שביטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום ביחס למשיבה 4.

4. בבקשת רשות הערעור דנן טוענת המבקשת כי משמעות החלטתו של בית המשפט המחוזי היא שלא ניתן לתבוע את המשיבות בישראל או בכל מקום אחר, אף שהן היו צד לקרטל בינלאומי שגרם לעליית מחירים בישראל, רק מאחר שהן עצמן לא עסקו במכירת המוצר לצרכנים הסופיים. לשיטת המבקשת מדובר בתוצאה פרשנית "שלא ניתן להסכים לה" ויש לקבוע כי תקנה 500(7) מתקיימת במקרה דנן וכי המשיבות עשו "מעשה בישראל" משום שהקרטל גרם לעליית מחירי המוצרים הסופיים בישראל והשפיע על הצרכנים הישראלים. לטענת המבקשת פרשנות זו עולה בקנה אחד עם התכליות של חוק ההגבלים העסקיים באופן שאינו מסכל את זכות התביעה העומדת לציבור בישראל, ומוסיפה כי אין פורום אחר שבו יוכל הצרכן הישראלי לקבל סעד מהמשיבות משום שכללי המשפט הבינלאומי הפרטי אינם מאפשרים לבתי משפט במדינות אחרות לדון בהפרת דיני ההגבלים העסקיים הישראלים, ומשכך בקשת אישור זו היא בבחינת מוצא אחרון לציבור בישראל להיפרע מהמשיבות. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא ניתן לייחס למשיבות את מכירת המוצרים בישראל. זאת, משום שהעלייה במחיר התשומה – הפאנלים – היא שגרמה לעלייה במחירי המוצרים הסופיים, ומשכך ואין לנתק את האחריות של המשיבות מתוצאה זו גם אם לא הן שמכרו לבסוף את המוצר לצרכן הסופי. המבקשת מוסיפה בהקשר זה כי המשיבות צפו וכיוונו לפגוע בצרכנים שיקנו את המוצרים במדינות השונות ומשכך יש לקבוע, בהתאם לעקרון הצפיות, כי ניתן יהיה לתבוע אותן בישראל, וכי לתוצאה זו ניתן להגיע גם מכוח "דוקטרינת ההשפעות" והפגיעה הקשה שגרם הקרטל לצרכנים בישראל.

5. דין הבקשה להידחות.

תקנה 500 לתקנות קובעת מהן הזיקות הענייניות שבהתקיימן רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה ובכך להרחיב את סמכות השיפוט של בית משפט בישראל כלפי נתבעים הנמצאים בחוץ לארץ (סיליה וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי 388 (2013) (להלן: פסברג); טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 37 (2000) (להלן: קונפינו-שר); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 76 (מהדורה 12, 2015)). אחת הזיקות הללו הקבועה בתקנה 500(7) מתקיימת במקרים שבהם "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה", והיא שאובה מנוסחה של תקנה ישנה מהמשפט האנגלי אשר תוקנה מאז, ולכך אתייחס בהמשך. לשון התקנה אינה מגבילה את תחולתה על ענף משפט מסוים, ואכן בתי המשפט בישראל יישמו אותה לגבי תביעות בעילות מתחומי משפט שונים (ראו לדוגמא: רע"א 2752/03 Metallurgique de Gerzat S.A נ' ד"ר נחמן וילנסקי, פ"ד נז(6) 145 (2003) (להלן: עניין וילנסקי) בעילה נזיקית; ע"א 9725/04‏ אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' ‏CAE Electroics Ltd (4.9.2007) בעילה חוזית). ואולם, לא אחת נפסק כי בהתאם ללשונה של תקנה 500(7), המעשה או המחדל צריכים להתרחש בישראל, ואין די בכך שהנזק אירע בישראל כדי להקים עילת המצאה על פי תקנה זו. (ע"א 565/77‏ אפרים מזרחי נ' ‏NOBEL'S EXPLOSIVES CO. LTD פ"ד לב(2) 115, 120-119 (1978); עניין וילנסקי, בעמ' 149-148; רע"א 6403/14 שירות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ'WHIRLPOOL EURPE S.R.L ITALY, בפסקה 18 (7.1.2015); פסברג, בעמ' 388; קונפינו-שר, בעמ' 99-98; משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך א 179 (מהדורה חמש עשרה, 2007)). כך לדוגמא, בעניין וילנסקי פסק בית המשפט כי לא יינתן היתר המצאה לחברה זרה שייצרה מכלי צלילה שנטען כי היו פגומים ואשר יובאו ונמכרו בישראל על ידי צד שלישי.

בענייננו, המבקשת אינה חולקת על כך שתיאום המחירים לא בוצע בישראל והמוצרים שבהם שולבו הפאנלים נמכרו בישראל על ידי צדדים שלישיים שאינם קשורים למשיבות. למעשה, גם לטענת המבקשת הדבר היחיד שקושר בין הקרטל הנטען לבין מדינת ישראל הוא שמוצרים שבהם שולבו הפאנלים נמכרו בישראל במחיר גבוה מהמחיר שבו היו נמכרים אלמלא חברו המשיבות לאותו קרטל נטען. משכך, נראה כי זהו מקרה מובהק שבו נגרם בישראל נזק בשל מעשה או מחדל שנעשו מחוצה לה, ושאינו בא על כן בגדרי תקנה 500(7) לתקנות. המבקשת ערה לקושי זה, ולטענתה יש לייחס למשיבות את מכירת המוצרים בישראל ולחלופין לראות בפגיעה שנגרמה לצרכנים בישראל כ"מעשה", בין היתר מכוח "דוקטרינת ההשפעות". זאת, לשיטתה בשל יסוד הכוונה של המשיבות אשר לכאורה חברו לקרטל ופעלו לפגיעה בתחרות ולעליית מחירים. טענות אלה דינן להידחות בשל טשטוש המושגים שבו לוקה עמדת המבקשת בין מה שהוא בבחינת "מעשה או מחדל" ובין מה שהוא "נזק". כפי שקבע בית המשפט המחוזי בצדק אין די בהתרחשותו של נזק בישראל כדי לבסס עילת המצאה על פי לשונה של תקנה 500(7) מקום שהמשיבות עצמן לא עשו מעשה או חדלו מחדל כלשהו בתחומי המדינה. כמו כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "דוקטרינת ההשפעות", ככל שהיא חלה במשפט הישראלי, עניינה בברירת הדין החל ולא בקניית סמכות שיפוט בינלאומית.

6. לפני סיום אוסיף כי התוצאה שאליה הגעתי יש בה כדי לעורר אי נחת מסוימת. אכן, מצב שבו הצרכן הישראלי לא יוכל להיפרע מגופים שחברו, לכאורה, לקרטל בינלאומי שבעטיו נגרם לו נזק הוא מצב בלתי רצוי, ומבחינה זו ספק אם התקנה בנוסחה הנוכחי הולמת את מגמות הגלובליזציה וההתפתחויות הטכנולוגיות בעולמנו (לביקורת על נוסחה של תקנה 500(7) ראו: קונפינו-שר, בעמ' 107-102). בדין האנגלי ממנו שאובה הוראת תקנה 500(7) במקור, שונה זה מכבר נוסח התקנה באופן המקים עילה להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום המדינה גם במקרים שבהם הנזק בלבד קרה בתחומי המדינה וללא קשר לשאלה היכן ארע המעשה או המחדל שגרמו לו (לנוסח האנגלי ראו: CPR PD 6B 3.1, (9)(a)). עוד ראיתי לציין כי בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2014, ניתנה הדעת לסוגיה זו והוצע לתקן את נוסח התקנה כך שתקום עילת ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה במקרים שבהם "מבוקש סעד לגבי מעשה, מחדל או נזק שניתן היה לצפותו מראש, שנעשה, עומד להיעשות או צריך היה להיעשות בתחום המדינה" [ההדגשה הוספה]. מכל מקום, תקנה 500(7) כנוסחה היום שוללת אפשרות למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה אם לא נעשה מעשה או מחדל בישראל, ומשכך דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ח' באב התשע"ז (‏31.7.2017).

ת


מעורבים
תובע: הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת
נתבע: AU Optronic Corporation
שופט :
עורכי דין: