ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרץ יצחקי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' זמיר

המערער: פרץ יצחקי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערעור על גזר-דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום 7.1.99 בתיק בד"מ 6/98

תאריך הישיבה: כ"ה באייר תשנ"ט (11.5.99)

בשם המערער: עו"ד דניאל גושן

בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא

בבית המשפט העליון

פסק-דין

1. המערער, יליד שנת 1941 היה עובד המדינה, בתפקיד של מפקח מס הכנסה, במשך 35 שנים. בשנת 1993 הוא נחשד בביצוע עבירות שונות תוך כדי מילוי תפקידו כעובד המדינה, ובמרכזן עבירות רבות של לקיחת שוחד, הושעה מעבודתו בשירות המדינה והועמד לדין פלילי. הוא הורשע על ידי בית המשפט המחוזי. ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחה. וכך פסק בית המשפט העליון (ע"פ 20/98):

"1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 12/93 בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, לקיחת שוחד, קבלת דבר במירמה וקשירת קשר לביצוע פשע, בכך שהסדיר שלא כחוק, בתוקף תפקידו כמפקח מס הכנסה, החזרי מס כביכול ל60- נישומים שעשהו מקבל בתמורה כ30%- עד 37% מן הסכומים שקיבלו הנישומים כ'החזרי מס' שלא הגיעו להם. בסך הכל קיבל המערער בתמורה להסדרת החזרי המס כאמור כ150,000- ש"ח; וזאת במשך תקופה של כשנתיים בנשים 1991-1992. המערער לא קיים מגע ישיר עם הנישומים; והטיפול בעניינם נעשה ביוזמתו באמצעות מתווכים שהם, כמובן, שותפיו של המערער.

בשל הרשעתו בעבירות האמורות, נדון המערער - שלא הודה באשמתו והורשע רק לאחר משפט ממושך - לשש שנים ממאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; וכן הושת עליו קנס בסך 150,000 ש"ח שישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים לאלתר.

2. הערעור מכוון כנגד מידת העונש, שבפיו של ב"כ המערער שתי טענות מרכזיות בענין זה: האחת - כי בית המשפט לא נתן משקל נאות למצב בריאותו הקשה של המערער, שהוכר כנכה בשיעור של למעלה מ90%- בשל אוטם שריר הלב, ניתוחי מעקפים וארוע מוחי ולעובדה כי נכונו לו דין משמעתי ופיטורין ללא זכויות; והשניה - כי שותפו לחלק מן המעשים, 'המתווך' אורי באבו נדון לששה חודשים מאסר לריצוי בעבודות שירות בלבד.

בטענותיו בפנינו הודיע לנו הסניגור כי בינתיים הורשע המערער בדין משמעתי ופוטר ללא פיצויים וללא גימלה; וכן הגיש לנו מסמך רפואי המעיד על ליקוי נוסף בבריאותו".

בית המשפט העליון הוסיף ואמר כי בעבירות מסוג זה נודע לנסיבות אישיות, לרבות מצב הבריאות, משקל דל. לפיכך הותיר על כנו את עונש המאסר שהושת על המערער. הוא קיבל את הערעור בעניין אחד בלבד: תשלום הקנס נדחה עד לאחר ריצוי עונש המאסר.

2. לאחר שהמערער הורשע בדין על ידי בית המשפט המחוזי, הוגשה נגדו תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בית הדין הרשיע אותו, על יסוד הממצאים והמסקנות של בית המשפט המחוזי, בעבירות משמעת של הפרת חוק והוראות, התנהגות שאינה הולמת את תפקידו, התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו והרשעה בעבירה שיש עמה קלון, לפי סעיפים קטנים 17(2), 17(3), 17(4), ו17-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963-.

בגזר הדין אמר בית הדין למשמעת כך:

"היות שלא חומרת העונש של בית המשפט היא שמכתיבה לנו את אמצעי המשמעת, אלא מהות העבירות, חומרתן מבחינת שירות המדינה, והעבודה השיטתית של הנאשם 'למכור' הסדרים של החזרי מס, שהוא שוד קופת המדינה, חד וחלק, מגיע בית דין זה למסקנה שיש אכן... להטיל על הנאשם את אמצעי המשמעת החומרים ביותר שמסמך בית דין זה להטיל. היות שאין מנוס מפסילתו של הנאשם לשירות המדינה לצמיתות, הרי שלפי סעיף 15(4) לחוק הגימלאות אין הוא זכאי כלל לקיצבת פרישה...

בית הדין מחליט להטיל על הנאשם את אמצעי המשמעת:

(1) נזיפה חמורה;

(2) פיטורים לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים וללא תשלום גימלאות כלשהם;

(3) פסילה לשירות המדינה לצמיתות".

3. הערעור נסב על גזר הדין של בית הדין למשמעת. הטענה של המערער, בהודעת הערעור, היא כי "בהתחשב במצבו האישי והרפואי, בוותקו במקום העבודה ובתקדימים המשפטיים, זכאי המערער לקבל את הגמלאות המגיעות לו בעד שנות עבודתו הרבות".

המערער שם את הדגש בעיקר על מצב הבריאות הקשה שלו בשנים האחרונות.

עוד מוסיף המערער וטוען כי בית הדין למשמעת לא היה צריך לפסול את המערער לשירות המדינה, שכן המערער הודיע לבית הדין למשמעת כי אין הוא מעוניין לחזור ולעבוד בשירות המדינה.

4. אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין למשמעת, אם קלים ואם קשים, צריכים להיות הולמים את עבירות המשמעת. לפיכך ראוי לציין, בתכלית הקיצור, מה הן העבירות בהן הורשע המערער. וכך אמר בית המשפט המחוזי בגזר הדין שנתן בסיום המשפט הפלילי נגד המערער:

"הנאשם הורשע בעבירות חמורות שביצע במסגרת תפקידו כמפקח באגף מס הכנסה, כאשר טיפל בהכנת שומות מס לנישומים שכירים ובבקשות להחזרי מס בגין נקודות זיכוי ממס לבן משפחה נטול יכולת לפי הוראות סעיף 45 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

הנאשם הורשע בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, לקיחת שוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע, בהתייחס ל60- מקרים של נישומים שקיבלו החזרי מס שלא כדין, בתקופה של כשנתיים ימים. בכל מקרה ומקרה קיבל הנאשם שוחד בסכומים נכבדים ובשיעור שנע בין 30-37% מהחזרי המס שקיבל כל אחד מן הנישומים.... .

אני סבורה כי אין להתחשב בתקופת עבודתו הממושכת של הנאשם בשירות המדינה, ובעובדה שאין לו הרשעות קודמות, כדי להקל בדינו של הנאשם - ההיפך הוא הנכון. דווקא תקופת עבודתו בשירות המדינה והאמון שנתנו הממונים עליו, חייבה אותן לבל ייכשל ולא יבצע עבירות שהמרכיב העיקרי שלהן שחיתות, תאוות בצע בקבלת טובות הנאה בסכומי כסף נכבדים, וניצול מצוקתם, חולשתם וחוסר הבנתם של אנשים שכירים, קשיי יום, על מנת לגרוע מקופת המדינה ומכספי אותם נישומים כדי להתעשר ולעשות רווחים קלים.

במקום שבו עומדים בדר"כ הנישומים, 'יראים' מפניחיובם במס הכנסה, נמצא הנאשם שהוא מנצל את מעמדו, תפקידו ויכולת השליטה הכמעט בלעדית שלו, על החומר הנמצא בטיפולו, חסר פחד ובושה, כדי לקבל לעצמו טובות הנאה בסכומי כסף נכבדים.

...

אין זה מתקבל על הדעת שנזקיו של הנאשם בשל השעייתו או העמדתו בעתיד בפני בית הדין המשמעתי והסנקציות להן הוא צפוי ייזקפו כנסיבה מקילה לעונשו, שהרי אלו תוצאה נגזרת ממעשיו הנלוזים. קשה ככל שתהיה השפעתן של אלו על גורלו, חייבים אנו להפקיד על שמירת הנורמות הבסיסיות של שירות הציבור ושל העובדים במערכת הציבורית על מנת להעניש את מי שבפועל עבר עבירות חמורות כאלו ועל מנת להרתיע עבריינים בכורח.

מאחר והנאשם הכחיש באופן טוטלי ולאורך כל הדרך את מעשי העבירה שתוארו נגדו, אך טבעי הוא שלא נשמעה מפיו ולו מילת חרטה אחת".

5. אכן, העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות ביותר, הן מבחינת המהות, הן מבחינת הכמות והזמן, והן מבחינת הנזק לשירות המדינה. החומרה של העבירות מכתיבה את החומרה של אמצעי המשמעת. חומרה מירבית, כמו במקרה זה, דורשת אמצעי משמעת מירביים.

המערער טוען כי לא היה צורך להטיל עליו אמצעי משמעת של פסילה לצמיתות לשירות המדינה כיוון שהוא הודיע כי ממילא אין בכוונתו לחזור לעבודה בשירות המדינה. ולא היא. שורה של פסקי דין קובעים כי עובד מדינה שהורשע בעבירות חמורות של שוחד וגניבה מכספי המדינה אין לו יותר מקום בשירות המדינה. הפסילה אינה תלוייה ברצונו או בכוונתו של עובד המדינה, גם אילו היה בטחון שעובד המדינה לא ישנה את רצונו או כוונתו לאחר זמן, אלא היא הצהרה רשמית ומחייבת, לא רק כלפי אותו עובד מדינה אלא כלפי עולם ומלואו, כי אדם שהורשע בעבירות כאלה אינו ראוי, ולא יורשה, לשרת את המדינה.

הפסילה של המערער לשירות המדינה לצמיתות גוררת אחריה, מכוח החוק, את שלילת הזכות לקיצבת פרישה. הדבר נקבע בסעיף 15(4) לחוק שירות המדינה (גימלאות) ובפסקי דין של בית משפט זה. ראו, לדוגמה, עש"מ 7641/98 רפאל נוימן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); עש"מ 590/99 יעקב אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

במהלך הדיון בפני הוסיף בא-כוח המערער כי, אם החוק אינו מאפשר לו לקבל קיצבת פרישה, הוא מבקש לקבל פיצויי פיטורים. אך בית הדין למשמעת החליט לשלול מן המערער גם את פיצויי הפיטורים. אכן, במקרים חמורים מעין אלה, השלילה של פיצויי הפיטורים היא אמצעי משמעת מקובל. ראו, לדוגמה, עש"מ 7641/98 רפאל נוימן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). איני רואה הצדקה להתערב בהחלטה של בית הדין למשמעת.

אמנם, אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער חמורים מאוד. אך העבירות שביצע חמורות ביותר, ולא מצאתי לו כף זכות, אלא מצב הבריאות הקשה שלו. אין להתעלם ממצב הבריאות של המערער, ועם זאת אין להתעלם גם מן האינטרס הציבורי. על כן, עם כל הצער, כפי שבית המשפט אמר לא אחת, בעבירות חמורות כל כך, יש להעדיף את האינטרס הציבורי, המחייב ענישה חמורה, על פני האינטרס האישי של מי שמעל באמון הציבור באופן בוטה כל כך. ראו, לדוגמה, עש"מ 5/79 פרקליט המדינה נ' אסא, פ"ד לג(3) 665.

הערעור נדחה.

ניתן היום, ח' בסיון תשנ"ט (23.5.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99005920.I03


מעורבים
תובע: פרץ יצחקי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: