ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה אלון נגד פרקליטות המדינה :

פסק-דין בתיק בג"ץ 2855/17

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

כבוד השופט ג' קרא

העותר:
אריה אלון

נ ג ד

המשיבות:
1. פרקליטות המדינה

2. משטרת ישראל

משיבים פורמאליים:
3. יצחק צנוע

4. שלמה צנוע

5. עו"ד דניאל פרידמן

בקשה למתן צו על תנאי

בשם העותר:
עו"ד ליאור שטלצר

בשם המשיבים:
עו"ד יצחק גליק

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר להורות למשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיבים 5-3 (להלן: הנילונים).

רקע

1. ביום 5.8.2013 העותר הגיש תלונה פלילית במשיבה 2 (להלן: המשטרה) נגד הנילונים. במסגרת תלונתו טען העותר כי 12 שנים קודם לכן, הנילונים זייפו את צוואתה של דודתו המנוחה, שהייתה מאושפזת באותה עת במחלקה לתשושי נפש. בנוסף טען העותר, כי 10 שנים קודם להגשת התלונה החתימו הנילונים את המנוחה על תצהיר וייפוי כוח לקיום צוואתו של בעלה. לדברי העותר, בעקבות מעשי זיוף אלו קיבלו הנילונים כספים ונכסים במרמה.

2. יצוין כי התלונה הוגשה לאחר ניהולו של הליך אזרחי בין הצדדים בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא. במסגרת הליך זה ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים וכן ניתנה הוראה לקיום הצוואה לאחר ביצוע פעולות המנויות בהסכם. כמו כן, לאחר הגשת התלונה, הגיש העותר בקשה לבית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה. במסגרתה זו העלה לראשונה את הטענה כי הצוואה מזויפת וביקש לקבל העתק ממנה על מנת לבחון את מהימנותה. בית המשפט דחה את הבקשה והורה על ביצוע הפעולות הקבועות בהסכם הפשרה ועל קיום הצוואה לאחר מכן.

3. ביום 18.11.2014 החליטה פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) לסגור את תיק החקירה מחמת התיישנות העבירות הנטענות ובשל מסקנתה כי ההליך הפלילי אינו המסגרת המתאימה לבירור טענות העותר. שני העררים שהגיש העותר על החלטה זו נדחו על ידי המשיבה 1 (להלן: מחלקת עררים). ביום 1.6.2016 הגיש העותר תלונה נוספת במשטרה באותו העניין, תוך הדגשת החשד לשימוש שנעשה על ידי הנילונים במסמך מזויף בעת הגשת הבקשה לקיום הצוואה בשנת 2012. המשטרה החליטה שלא לחקור את התלונה, מחמת חוסר התאמתה למסגרת ההליך הפלילי. העותר הגיש ערר על החלטת המשטרה למחלקת עררים. מחלקת עררים דחתה את הערר על יסוד הקביעה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס חשד לביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף שיש בה כדי להצדיק פתיחה בחקירה או להתגבר על מחסום ההתיישנות.

מכאן העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים

4. העותר טוען כי החלטות המשיבות שלא לפתוח בחקירה פלילית לוקות בחוסר סבירות קיצוני המחייב את התערבותו של בית משפט זה. העותר מדגיש כי בקשתו נוגעת רק לפתיחת חקירה וגיבוש תשתית ראייתית להבדיל מקבלת החלטה מקצועית על העמדה לדין ועל כן יש מקום להתערבותו של בית המשפט. לטענתו, המשיבות השתהו בבחינת התלונה הראשונה שהגיש במשך שנה וארבעה חודשים, תוך שיצרו כלפיו מצג שווא כי תלונתו מצויה בטיפול, ועל כן הן נושאות באחריות לכך שמרבית המעשים הנטענים התיישנו לכאורה. לחלופין, נטען כי התלונה הראשונה שהגיש העותר לא התיישנה "בשים לב לדיני ההתיישנות הקבועים בחסד"פ", ועל כן ההחלטה לסגור את תיק החקירה אינה סבירה וגורמת לעיוות דין מהותי. מעבר לכך, נטען כי התלונות שהוגשו מבוססות על תשתית עובדתית מספקת לצורך פתיחה בחקירה, שכן לעותר חוות דעת מומחה ביחס לשאלת זיוף חתימת המנוחה על הצוואה. כמו כן, נטען כי השיקול שהוזכר בהחלטות הדחייה של מחלקת העררים הנוגע לתוצאות ההליך האזרחי שהתנהל בין הצדדים הוא בלתי רלבנטי. לטענת העותר, יש בשיקול זה כדי להעיד על כך שהתלונה נגנזה בקלות דעת בלתי סבירה. העותר הדגיש כי תלונתו אינה מתייחסת למועד ביצוע הזיוף, אלא גם לעצם השימוש בצוואה.

5. המשיבות טוענות כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות שהתקבלו הן על ידי המשטרה והן על ידי מחלקת העררים, בהתאם לאמות המידה המצומצמות להתערבותו של בית המשפט בהחלטות רשויות החקירה והתביעה. נטען כי המשיבות סברו כי התלונה מבוססת על תשתית ראייתית דלה, אשר הוגשה בחלוף שנים רבות ממועד הזיוף הנטען, כאשר התנהל הליך משפטי אזרחי בעניין אשר הסתיים בפסק דין חלוט, מבלי שהוגש בגינו כל ערעור ועל כן אין הצדקה לפתוח בחקירה פלילית. לשיטתן, העותר לא הוכיח כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יתערב בית המשפט בהחלטות מסוג זה.

דיון והכרעה

6. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית, בהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984.

7. הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק בסוגיות של ניהול חקירה והעמדה לדין, אלא במקרים חריגים בהם ניכר כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי [השוו: בג"ץ 9960/08 רמילה נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל, פסקה 3 והאסמכתאות שם (23.2.2009)]. לא שוכנענו כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו.

8. אנו סבורים כי המשיבות צדקו בקביעתן לפיה ההליך הפלילי אינו המישור המתאים לטיפול בסכסוך שלפנינו, שהינו אזרחי במהותו. זאת ועוד, הגורמים המוסמכים במשטרה ובמחלקת העררים בחנו את תלונותיו של העותר וקבעו כי לא קיימת תשתית ראייתית התומכת בטענתו כי הצוואה אכן זויפה. על רקע זה, ולנוכח חלוף הזמן ממועד הזיוף הנטען וקיומם של הליכים אזרחיים בנדון, נקבע כי אין מקום לפתיחת חקירה פלילית.

9. לא מצאנו כי החלטות המשיבות לוקות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי ועל כן אין בדעתנו להתערב בהן.

10. העתירה נדחית אפוא על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבות בסך של 3,000 ש"ח.

ניתן היום, ‏כ"ב בתמוז התשע"ז (‏16.7.2017).


ת


מעורבים
תובע: אריה אלון
נתבע: פרקליטות המדינה
שופט :
עורכי דין: