ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר זבורוב נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון

המבקש: מאיר זבורוב

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשה להארכת מועד

בשם המבקש: עו"ד פנינת ינאי

בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל

בבית המשפט העליון

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לעניין פסלות שופט בהליך פלילי.

הבקשה שהוגשה נומקה כדלקמן:

"בשל בעיה טכנית, וטעות של הח"מ בחישוב הימים, וכן בשל התרשלות של שליח שהתחייב להגיש את הבקשה עוד קודם ליום זה, הוגשה הבקשה בסופו של דבר, ביום 13 למאי...".

בא-כוח המדינה התנגד לבקשה הן מהטעם שמניין הימים שחלף עד להגשת הבקשה כפול מזה הקבוע בחוק; הן לאור העובדה שלא פורטה הבעיה הטכנית ולא הוגש תצהיר של השליח ופירוט ההתרשלות המיוחסת לו, הן בכך שגם הבקשה לפסלות הוגשה באיחור ולא במועד הראשון בו ניתן היה להגישה. בא-כוח המדינה מציין כי המועדים הנקובים להעלאת טענת פסלות ולערעור עליה הם קצרים במיוחד, כדי שניתן יהיה לזכור מה נאמר, ולא להאריך את ההליך, ולכן יש להאריך מועדים אלו רק בנסיבות מיוחדות.

סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982- (להלן: החסד"פ), קובע את האפשרות לערער על החלטת שופט בעניין פסלות באופן מיידי ולא במסגרת הערעור על פסק הדין, וזאת כחריג להליך הפלילי, בו אין אפשרות לערער על החלטות ביניים, אלא במסגרת פסק הדין. בסעיף 147 האמור נקבע כי ערעור כאמור יוגש תוך חמישה ימים מהיום שבו הודעה לבעלי הדין החלטת השופט. החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 2.5.99, בנוכחות הצדדים, והבקשה שבפני הוגשה רק ביום 14.5.99. מכאן שמדובר באיחור ניכר יחסית לזמן שנקצב להגשת ערעור מעין זה.

בב"ש 293/87, הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' הלוי, פ"ד מא(2) 530 נקבע, כי הוראת סעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], המקנה סמכות לרשם להאריך מועדי ערעור, חלה על כל אותם ערעורים, כמו זה שבפני, שנקצב מועד להגשתם בלא שנקבעה סמכות מפורשת להארכת מועד. עוד נקבע, כי בניגוד לסידרי הדין במשפט אזרחי, אין צורך בטעם מיוחד ודי "בהתקיים נימוק סביר, המצדיק הארכת מועד" (שם).

באשר לשיקולים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין בעניין פלילי נקבע כי ככלל, רשלנות משמשת גורם גורם לדחיית בקשה בהקשר זה. בב"ש 230/86, עצמון נגד מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 353 קבע כבוד השופט ד' לוין (בעמוד 356), כי לאור מהותו של ההליך הפלילי יש לתת סמכות רחבה וגמישות לבית המשפט בדונו בבקשות להארכת מועד. על אף שהשופט ד' לוין חוזר ומדגיש את חשיבות בירור ההליך הפלילי ואת החשיבות שבהענקת סמכות רחבה להקל בענייני פרוצדורה. הוא מוסיף וקובע (שם, בעמוד 357):

"7. על-אף האמור לעיל אין להתעלם גם מהיבטים אחרים, שראוי להם שינחו את בית המשפט שעה שהוא דן בבקשה להארכת מועד. בין היתר, ראוי להתחשב בכלל המקובל עלינו, כי יש להציב גבול להתמשכותם של הליכים, וכי יש לחזק את היציבות הנדרשת כסיום נחזה של הליכים על כל המשמעויות הנובעות מכך; יש לתת את הדעת לסיבות ולגורמים, שבעטיים הוגש הערעור באיור. אם היה זה בשל גורמים שבשליטת המערער, כגון רשלנות וזלזול בטיפולו בעניין, או שמא היה זה בשל סיבות לא צפויות, שלמערער לא היתה שליטה בהן, כגון קריאת פתע לשירות מילואים וכולי.

מבחינה זו יש טעם רב בדברים שנאמרו על-ידי הרשם ברטוב בהחלטתו בנושא הארכת מועדים, המבחינה בין הליך פלילי לאזרחי, בב"ש 665/83 (5), בעמ' 365, לאמור:

"... כאן, כפי שעינינו רואות מנוסח הסעיף המצוטט (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] - ד' ל'), אין הגבלה בסמכותו של בית המשפט להאריך מועדים...
עם זאת, אין להעלות על הדעת, שבית המשפט ישתמש בסמכותו ויאריך מועדים שהוחמצו בהליך פלילי כדבר שבשגרה. גם כאן על המבקש להסביר את סיבת האיחור, ועל בית המשפט לבחון, אם אכן סיבה זו מתקבלת על הדעת ומזכה את המבקש בהארכה המבוקשת".

מתוך גישה נכונה ועקרונית זו צודק היה באותו עניין לדחות את הבקשה, שכן המבקשת שם לא השכילה להסביר, כיצד קרתה טעות בחישוב המועד להגשת הערעור, מי טעה באותו עניין, ומה מקורה של אותה טעות.

על-פי אותה השקפה עקרונית בהחלט מתקבל על הדעת, שבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, גם בהליך פלילי, תסורב, אם המבקש ממש התרשל בהגשת הערעור, אם איחר מטעם לא מובן ולא מוסבר בהגשתו, על אחת כמה וכמה כשמדובר באיחור ניכר יחסית".

ומוסיף כבוד השופט לוין:

"מאידך גיסא, הנטייה היא לדחות בקשה כזו, כשבידי בעל הדין היה להימנע מאיחור זה. כך, למשל: חוסר עירנות וחוסר זריזות מספיקים מצד המבקש הצדיקו דחיית הבקשה (ע"א 916/79 [9]); ניהול משא ומתן של הסניגור עם הפרקליטות להשגת הסכם לאי-הגשת ערעור, שלא עלה יפה (המ' 592/80 [10]; וראה גם: המ' 423/60 (ע"א 298/60) [11]; ב"ש 665/83 [5] הנ"ל).
בהסתמך על הכללים, כפי שהתגבשו, עורך כבוד הרשם בב"ש 56/86 [12] את ההבחנה הבאה:

"... ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין... לפי אותו עקרון טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כמצדיקים הארכת מועד, כגון - התרשלות של בעל הדין...".

הבחנה זו בעיקרה מקובלת עלי, אך הייתי מוסיף וקובע זאת: ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים, הנוטים לדחיית הבקשה, וככל שמשך האיחור קצר יותר או מזערי, וככל שמשך האיחור קצר יותר או מזערי, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים, הנוטים לקבלת הארכה.

משקל מסויים ראוי לייחס גם למהותו של העניין שעליו סב הערעור (כגון חשיבותו המשפטית והציבורית, היקפו של העניין וכד') וכן לסיכויים לכאורה שבערעור (ככל שניתן לעמוד על כך על פני הדברים).

הרחבתי בהבאת הדברים, שכן במקרה שלפני ברור, על פי מבחנים אלו, כי יש מקום לדחות את הבקשה. כפי שהבהיר כבוד השופט לוין, מקום שלא היה הסבר לטעות בחישוב המועד ומהו מקורה, אין מקום לקבל בקשה להארכת מועד.

צודק בא-כוח המשיבה בטענתו, כי אין כל הסבר, לא כל שכן "הסבר מתקבל על הדעת", לאיחור. יש טענה כללית בדבר "בעיה טכנית"; טעות של באת-כוח הנאשם בחישוב הימים, שגם היא אינה מפורטת ולא ברור כיצד קרתה טעות זו, וכן התרשלות של שליח, שגם היא אינה מפורטת ואינה נתמכת בתצהיר.

בנסיבות אלו, לא מתקיימים המבחנים להארכת מועד.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' בסיון תשנ"ט (14.6.99).

מיכל אגמון, שופטת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99032390.P02


מעורבים
תובע: מאיר זבורוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: