ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מילאד חטיב נגד שירות בתי הסוהר :

פסק-דין בתיק רע"ב 5754/15 בבית המשפט העליון

רע"ב 5754/15
רע"ב 3122/16

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש ברע"ב 5754/15:
מילאד חטיב

נ ג ד

המשיבים ברע"ב 5754/15:
1. שירות בתי הסוהר

2. שירות הביטחון הכללי

המבקש ברע"ב 3122/16:
זיאד ג'בארין

נ ג ד

המשיבים ברע"ב 3122/16:
1. שירות בתי הסוהר

2. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 22.7.2015 בעת"א 7172-03-15 שניתנה על ידי כבוד השופט י' בן-חמו

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.3.2016 בעת"א 25153-12-15 שניתנה על ידי כבוד השופט י' בן-חמו

תאריך הישיבות:
א' בתמוז התשע"ו
(7.7.2016)

י"א בטבת התשע"ז
(9.1.2017)

בשם המבקש ברע"ב 5754/15:
עו"ד עביר בכר

בשם המשיבים
ברע"ב 5754/15:

עו"ד מוריה פרימן, עו"ד יונתן ציון מוזס

בשם המבקש ברע"ב 3122/16:
עו"ד ד"ר חגית לרנאו, עו"ד ד"ר אושרה קנצפולסקי

בשם המשיבים
ברע"ב 3122/16:

עו"ד רן רוזנברג

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1. אסירים המוגדרים כ"ביטחוניים" מוחזקים בבתי הסוהר באגפים שונים בהתאם למה שמכונה "השיוך הארגוני" שלהם. באלו תנאים יכול אסיר ביטחוני להביא לשינוי בהגדרתו כבעל שיוך ארגוני? באיזה הליך הוא יכול לנקוט לשם כך ומהי התשתית העובדתית שאמורה לשמש בסיס להחלטה כזו מבחינת הרשות? אלו, בתמצית, השאלות שעמדו במרכז ההליך שבפנינו, תוך התמקדות באסירים ביטחוניים שהם אזרחי המדינה או תושביה.

המסגרת הנורמטיבית והנהלים הרלוונטיים

2. לצורך הדיון בבקשות רשות הערעור שבפנינו יש להקדים ולהבהיר את המסגרת הנורמטיבית החלה על סיווגם של אסירים ביטחוניים ואת הפרקטיקה הנוהגת בתחום זה.

3. החזקתם של אסירים בבית סוהר והעקרונות החלים עליה מוסדרים, ראשית לכול, בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), ובהמשך לכך בנהלים של שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) (המכונים "פקודות נציבות").

4. פקודת בתי הסוהר עצמה עוסקת בהבחנה בין קבוצות אסירים שונות רק במספר היבטים (כדוגמת ההבחנה בין אסירים בגירים לקטינים, ההבחנה בין אסירים ואסירות וכולי, כמפורט בסעיף 10 לפקודה זו). בנוסף לכך, הלכה למעשה, נוהגות הבחנות נוספות בין סוגי אסירים, כמפורט להלן.

5. ההבחנה בין אסירים המוגדרים "פליליים" לאסירים המוגדרים "ביטחוניים" מעוגנת בפקודת הנציבות 03.02.00 שנושאת את הכותרת "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: נוהל האסירים הביטחוניים). כן נמסר לנו, מבלי שהופנינו לעיגון פורמאלי של הדברים, כי האסירים הביטחוניים מחולקים לאגפים בהתאם ל"שיוך הארגוני" שלהם.

6. באופן יותר ספציפי, הוסבר לנו כי ברגיל יוחזק אסיר ביטחוני באגף שבו מוחזקים אסירים נוספים ה"שייכים" לאותו ארגון טרור, וכי הזיקה הארגונית נקבעת בהתאם לזהותו של ארגון הטרור שעמו עמד האסיר בקשר במועד ביצוע העבירות על ידו. כן הוסבר כי אסירים המשויכים לארגונים קטנים, ולחלופין אסירים המשויכים לארגונים הנחשבים לקיצוניים במיוחד, מפוזרים בין אגפים שבהם מוחזקים אסירים של ארגונים אחרים.

7. נוהל האסירים הביטחוניים קובע מגבלות מיוחדות שחלות על אסירים ביטחוניים בכל הנוגע לקשר עם החוץ, ובכלל זה בנושאים שונים כדוגמת חופשות וביקורים. עם זאת, סעיף 4(ב) לנוהל האסירים הביטחוניים מכיר באפשרות שיוסרו מאסיר ביטחוני המגבלות המיוחדות החלות על אסירים ביטחוניים אם גורם ביטחוני שוכנע כי "חל באסיר שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע, ישיר או עקיף או ארגון כאמור" ובכפוף למתן חוות דעת ביטחונית בנושא. באופן יותר ספציפי, מורה סעיף 4(ב) בעניין זה כך:

"(1) מדובר באסיר שלא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה או באסיר שהיה חבר בארגון עוין או סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה, ושב"כ או גורם ביטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו שוכנע, לאחר שקיבל נתונים אודותיו מגורמי המודיעין בשב"ס, כי חל באסיר שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ו/או עם חברי ארגון כאמור והוא אינו מקבל כל טובת הנאה מארגון כאמור.
(2) ניתנה חוות דעת שב"כ או גורם ביטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו, לאחר שקיבל חוו"ד גורמי המודיעין בשב"ס כי לא נשקפת כתוצאה מכליאתו בנפרד מאסירים ביטחוניים או מאי הטלת מגבלות מיוחדות עליו סכנה לפגיעה בביטחון המדינה. חוות הדעת כאמור לא תינתן אלא לגבי מי שנתקיים לגביו כל האמור בסעיף קטן (1) לעיל".

יצוין כי הכרה בכך ש"חל באסיר שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע, ישיר או עקיף עם ארגון כאמור" מכונה בפועל, כך למדנו, "הסרת שיוך ארגוני". ההליך שבפנינו נסב על השאלה מהו ההליך הראוי לבירור השאלה האם יש להסיר את שיוכו הארגוני של אסיר ביטחוני.

8. נפקות משמעותית לסיווגו של אדם כאסיר ביטחוני שהוא נעדר שיוך ארגוני היא האפשרות להיות משולב במסלול של שיקום. אכן, סעיף 11ד לפקודת בתי הסוהר (שנוסף בה בחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 42), התשע"ב-2012 (להלן: תיקון 42)), מחיל על נציב בתי הסוהר חובה סטטוטורית לבחון את האפשרויות לשיקומם של כלל האסירים שהם אזרחים או תושבים, כדלקמן:

"(א) נציב בתי הסוהר יבחן אפשרויות לשיקומו של אסיר שהוא אזרח ישראלי או תושב ישראל וינקוט צעדים להבטחת שילובו המרבי בפעילויות שיקום בין כותלי בית הסוהר.
(ב) אסיר כאמור בסעיף קטן (א) ישולב בפעילויות שיקום, ככל שיימצא מתאים לכך, במועד, בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות.
(ג) השר יקבע, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, הוראות לעניין סעיף זה".

אולם, בכל הנוגע לאסירים ביטחוניים קובעת פקודת נציבות 04.54.02 הנושאת את הכותרת "מסגרות שיקום לאסירים" כי רק אסיר ביטחוני העומד בתנאי סעיף 4(ב) לנוהל האסירים הביטחוניים שפורט לעיל זכאי להשתתף בהליך שיקומי.

9. המסקנה הנובעת מצירוף ההוראות שפורטו היא, אם כן, שקביעה כי האסיר הביטחוני אינו "משויך" עוד ארגונית היא בעלת חשיבות מכרעת ביכולתו להשתלב בהליכי שיקום בכלא.

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה

10. בשלב זה אפנה לבחון באופן קונקרטי את שתי בקשות רשות הערעור שבפנינו. בקשת אלה נסבו על פסקי דין שניתנו בעתירות אסירים. בשני המקרים הוגשו הבקשות על-ידי אסירים ביטחוניים שהורשעו בעבירות ביטחוניות ומרצים עונשי מאסר בבתי כלא בישראל. שניהם טוענים, כל אחד בהקשרו, כי "שיוכם הארגוני" המקורי אינו משקף את העובדה כי אין להם עוד זיקה, מעשית או אידיאולוגית, לארגון הטרור שלו "שויכו" וכי הם זכאים לכך שטענתם זו תיבחן במסגרת הליך מתאים. להלן יובאו הפרטים הרלוונטיים ביחס לכל אחת מהן בנפרד.

עניינו של חטיב

11. בקשת רשות ערעור אחת (רע"ב 5754/15) הוגשה על-ידי מילאד חטיב (להלן: חטיב), אזרח המדינה שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, שבוצעו בשנים 2012-2007, ומרצה עונש מאסר בפועל מיום 2.9.2012. חטיב נפגש מספר פעמים בדנמרק ובתורכיה עם אדם המשתייך לארגון חיזבאללה. חטיב התבקש לאסוף עבור חיזבאללה מידע אסטרטגי-ביטחוני על מקומות ואנשים בישראל, והוא עשה כן. להשלמת התמונה יצוין כי בכתב האישום המתוקן שבו הורשע חטיב לא יוחס לו מניע אידיאולוגי.

12. כפי שעולה מתגובת המשיבים, בשל הנסיבות שבהן בוצעו העבירות שיוחסו לחטיב, ולאחר קבלת עמדת גורמי הביטחון בעניינו, הוא הוגדר בתחילת מאסרו כאסיר ביטחוני המשויך לארגון חיזבאללה. כיוון שבאותה עת לא היה אגף מיוחד לאסירים מארגון זה נדרש חטיב לבחור באגף שבו מוחזקים אסירים המשויכים לארגון אחר. הוא בחר באותה עת בזיהוי עם ארגון פת"ח. לדבריו, הוא בחר בזיהוי זה מאחר שפת"ח נחשב לארגון מתון יותר, באופן יחסי.

13. בהמשך, חטיב פנה וביקש שלא להיות מסווג כאסיר ביטחוני המזוהה עם ארגון חיזבאללה. פנייתו בעניין זה נדחתה על-ידי שירות בתי הסוהר לאחר שהועברה להתייחסות השב"כ.

14. ביום 26.2.2015 הגיש חטיב עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי (עת"א 7172-03-15, השופט י' בן-חמו) בבקשה להסיר את שיוכו הארגוני. חטיב טען בשלב זה כי יש מקום להסיר את שיוכו מאחר שאינו משתייך לאף ארגון. עוד נטען כי השתייכות ארגונית המיוחסת לאסיר ביטחוני תושב או אזרח ישראל מונעת ממנו את האפשרות לפנות להליכי שיקום וטיפול במהלך תקופת מאסרו.

15. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של חטיב בקבעו כי במקרה הנדון לא התקיימו התנאים המקימים עילה להתערבות בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים והמוסמכים באשר לקביעת שיוכו של אסיר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי חטיב לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש על מנת לשנות את שיוכו הביטחוני. זאת, כך נקבע, בין היתר נוכח העובדה כי הועמד לדין משמעתי בגין עבירות משמעת קולקטיביות באגף שבהן לקח חלק (בהתייחס לפעולות מחאה שבהן השתתפו כלל האסירים באגף). בית המשפט המחוזי דחה את טענת חטיב לפיה הוא היה כפוף להנהגת האסירים באגף שבו הוחזק אשר החליטו על פעולות מחאה קולקטיביות (כדוגמת החזרת ארוחות כחלק משביתת רעב או חלוקת ממתקים במועדים חשובים לארגון הפת"ח). כן נדחתה טענתו כי לא יכול היה לפעול לשינוי שיוכו הארגוני גם מאחר שבקשות מטעם אסירים עוברות לאנשי הסגל של הכלא באמצעות דובר האגף, המשמש כנציג האסירים. בעניין זה קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המחלקה המשפטית של שב"ס שעמדה על זכותו של כל אסיר ביטחוני להעביר כל פנייה הנוגעת לעניינו הפרטני באופן ישיר ובלתי אמצעי למנהל האגף שבו הוא מוחזק.

עניינו של ג'בארין

16. בקשת רשות ערעור נוספת (רע"ב 3122/16) הוגשה על-ידי זיאד ג'בארין (להלן: ג'בארין), אזרח המדינה שהורשע בעבירות ביטחוניות שונות, ובהן מגע עם סוכן זר, סיוע לאויב במלחמה, סיוע לניסיון רצח ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. בשנת 2002 ג'בארין הסיע מפגע כשעליו חגורת נפץ וכלוב ממולכד, ביודעו על כך, ואף כאשר נדרש לעצור לא עשה כן. בסופו של דבר הפיגוע לא הושלם הודות לערנותו של אזרח שהבחין במפגע והזעיק את כוחות הביטחון. ג'בארין מרצה מאסר בפועל בן 20 שנה מיום 13.3.2002. עם תחילת מאסרו התבקש ג'בארין להצהיר על שיוכו הארגוני, ולאחר שהצהיר על זיקתו לארגון פת"ח הוא סווג כך. בשנת 2008 החל ג'בארין לפנות לרשויות בתי הסוהר שבהם שהה בבקשות להסיר את שיוכו הארגוני תוך שהוא מצהיר על התנגדות לאלימות ועל תמיכה בדו-קיום בין יהודים וערבים. בקשותיו סורבו על בסיס עמדה עקבית של השב"כ כי אין כל אינדיקציה ממשית הנוגעת לניתוק הזיקה האידיאולוגית או הארגונית שלו. בהמשך לכך, שב"ס סירב גם לשילובו של ג'בארין בהליך טיפולי על בסיס התפיסה כי אדם שלא ניתק זיקה אידיאולוגית אינו בעל פוטנציאל שיקומי.

17. ביום 13.12.2015 הגיש ג'בארין עתירה בבקשה לשלבו בהליך טיפולי (עת"א 25153-12-15, השופט י' בן-חמו). בית המשפט המחוזי ציין כי מדו"ח סודי של חטיבת המודיעין – ענף פח"ע בשב"כ מיום 25.2.2016 עולה כי אין כל אינדיקציה ממשית המלמדת על ניתוק זיקה אידיאולוגית או התנתקות מהשתייכות ארגונית, והוסיף כי על בסיס זה אין לקבוע כי חל שינוי בולט וממשי בג'בארין. בהתאם לכך, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, וקבע כי לא נפל פגם בהחלטה המינהלית המצדיק התערבות.

הטענות בהליך הנוכחי

18. בעיקרו של דבר, שתי בקשות רשות הערעור מבוססות על טענה עקרונית כנגד עמדת השב"ס לפיה הדרך היחידה הפתוחה בפני אסירים ביטחוניים לשכנע כי השיוך הארגוני שנקבע להם אינו משקף עוד את עמדתם או מצבם (אף אם היה נכון בעבר) היא קבלת חוות דעת של גורמי הביטחון.

19. לשיטת המבקשים, הסתמכות על עמדתם של גורמי הביטחון בלבד אינה מאפשרת לאסירים להציג את עמדתם ואת התייחסותם העדכנית לעבירות שביצעו ואת התהליכים שעברו מאז החלו לרצות את מאסרם. המבקשים מוסיפים כי אף לשיטתם אין מקום לסמוך על הצהרה חד-צדדית מצדם של אסירים, אלא שיש לאפשר להם להציג את עמדתם העדכנית ולשכנע בה, למצער באמצעות פגישות עם עובד סוציאלי מטעם השב"ס שיוכל לבחון באופן ביקורתי את מידת נכונותו של האסיר לעשות שינוי בחייו. המבקשים מדגישים כי גורמי טיפול מעורבים בכל קבלת החלטה הנוגעת לאסיר, ומצביעים על כך שמפגש עם עובדים סוציאליים הוא עניין שגרתי ככל שמדובר באסירים פליליים.

20. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מדיניות זו מסכלת למעשה את תכליתו של תיקון 42 לפקודת בתי הסוהר על-פיו יש לבחון אפשרות שיקומם של אסירים אזרחי ותושבי ישראל ולנקוט צעדים להבטחת שילובם המרבי בפעילויות שיקום בין כותלי בית הסוהר.

21. לצד ההיבטים העקרוניים המשותפים לשתי הבקשות, הוסיפו המבקשים והתייחסו לנסיבותיהם הפרטניות כמפורט להלן.

22. טענות פרטניות של חטיב – לטענת חטיב בעת בחינת בקשתו יש לתת משקל לכך שהוא לא הורשע בחברות בארגון טרור ולא נקבע כי ביצע את העבירות שבהן הורשע על רקע אידיאולוגי. כן יש לתת משקל, כך טען חטיב, לדבריו בחקירות, לתסקיר שירות המבחן בעניינו, ולבקשות שהגיש במהלך מאסרו להסיר את שיוכו הארגוני. חטיב עומד על כך שלמעשה מעולם לא השתייך רעיונית או אידיאולוגית לארגון חיזבאללה, ומעידתו הקשה נבעה מלחץ שהופעל עליו מצד סוכן הארגון שעמו היה ביחסים חבריים. תסקיר המבחן בעניינו של חטיב, כך נטען, תומך אף הוא במסקנה כי מעידתו לא באה על רקע הזדהות רעיונית עם הארגון, אלא על רקע חולשת אופי. לבסוף, חטיב עומד על טענתו לפיה לא ניתן לזקוף לחובתו את השתתפותו בעבירות משמעת קולקטיביות שהתבצעו באגף בו הוא כלוא.

23. חטיב הוסיף והתייחס לקשיים שבהם נתקל עד כה. לדבריו, אסיר ביטחוני אינו יכול לפנות להנהלת בתי הסוהר באופן אינדיבידואלי, ובפועל דובר האסירים משמש מעין "צנזור" לפניות האסירים. על כן, כך נטען, הוא נאלץ לשתף פעולה עם עבירות המשמעת שבוצעו באופן קולקטיבי באגף, מבלי שיכול היה להביע מחאתו על כך בפני הנהלת בית הסוהר באופן ישיר.

24. טענות פרטניות של ג'בארין – לטענת ג'בארין, הוא הצהיר בהזדמנויות רבות, בעל-פה ובכתב, כי אינו קשור עוד לארגונים עוינים, כי הוא מתנגד לאלימות ומאמין בהידברות, וכי הוא אינו מעוניין להשתתף בשביתות רעב באגף בו הוא כלוא. ג'בארין אף הצביע על כך שבפועל הוא לא נטל חלק בפעולות מחאה מסוג זה, חרף הסיכון הממשי שהיה כרוך בכך מבחינתו.

25. ג'בארין הפנה להחלטה קודמת של בית משפט זה בעניינו (רע"ב 1981/14, מיום 5.2.2015), שבה נקבע כי:

"המבקש רשאי לשוב ולעתור לקבלת טיפול סוציאלי במסגרת הכלא בעוד ששה חודשים ובקשתו תיבחן על רקע חוות-דעת עדכניות ונתונים עדכניים. ככל שיימצא כי קיימות אינדיקציות ממשיות למגמה הנטענת על ידו כרצון להתנער מן האידיאולוגיה שעמדה בבסיס העבירות שבהן הוא הורשע ולהתנתק מכל השתייכות ארגונית, יהיה מקום לשקול אפשרות לטיפול הפרטני המבוקש (מפגש עם עובד סוציאלי), בלא שהדבר יותנה בהיותו של המבקש מסווג כאסיר טעון השגחה".

ג'בארין טען עוד כי מאז ניתנה ההחלטה האמורה, למיטב ידיעתו, לא נאסף נגדו מידע שלילי. יצוין עוד כי ג'בארין נפגש בכלא עם עובדים סוציאליים אך זאת לצורכי טיפול בלבד.

26. עמדת המשיבים בעניינן של שתי הבקשות הייתה שדינן להידחות. בעיקרו של דבר, המשיבים טענו כי אין מקום ליתן רשות ערעור בשתי הבקשות שנסבות על מקרים פרטניים ובדיקה קונקרטית של נסיבותיהם של אסירים.

27. לגוף הדברים, המשיבים טענו כי בעניינם של שני המבקשים לא נמצאו אינדיקציות משמעותיות דיין לניתוק ההשתייכות הארגונית שלהם, חרף הצהרותיהם בנושא. לשיטת המשיבים, שאלת התאמתו של אסיר ביטחוני לפעילות שיקומית היא שאלה שנתונה להערכה פרטנית של גורמי המקצוע, על בסיס נתוניו האישיים של האסיר כמו גם הרקע לביצוע העבירות והמניעים שעמדו ביסודן. בעניינם של המבקשים, כך נטען, הגורמים המקצועיים בחנו את הבקשות להסרת השיוך, והגיעו לכלל מסקנה כי לעת הזו יש לדחות את הבקשות.

28. המשיבים התייחסו גם לטענותיהם הפרטניות של המבקשים. לשיטת המשיבים, עמדה בפני חטיב האפשרות שלא לקחת חלק בשביתות רעב ובעבירות משמעת קולקטיביות באגף על-ידי מתן הודעה מתאימה לרשויות שב"ס. בעניינו של ג'בארין נטען כי ככל שבעתיד יימצאו אינדיקציות ממשיות לניתוק השתייכותו הארגונית, סלולה בפניו הדרך לשוב ולפנות למשיבים לקבלת הכרעה בבקשתו. עוד הובהר כי אם ג'בארין יהיה זקוק לטיפול סוציאלי על רקע בריאותי (בשונה משיקומי), הוא יהיה זכאי לו, כפי שאכן נעשה בעבר.

הדיונים בבית משפט זה והתפתחויות נוספות

29. לצורך הדיון בבקשות רשות הערעור התקיימו בפנינו שני דיונים – ביום 7.7.2016 וביום 9.1.2017. בדיונים אלה פרסו הצדדים את עמדותיהם.

30. בהמשך לכך, הגישו המשיבים הודעות עדכון נוספות – ביום 27.10.2016 וביום 24.1.2017. הודעות אלה התייחסו לנתונים מספריים לגבי האסירים הביטחוניים. בנתונים אלה חלים, מעת לעת, שינויים, ועל כן די אם נאמר באופן כללי כי בתקופות הרלוונטיות נע מספרם הכללי של האסירים הביטחוניים בין 5,000 ל-6,000, כי מתוך מספר זה פחות מ-200 הם אזרחי המדינה או תושביה, וכי בשנים 2016-2015 הוגשו 13 בקשות לביטול שיוך ארגוני של אסירים, מתוכן 11 בקשות של אזרחי המדינה או תושביה. שתיים מהן התקבלו.

31. אשר להעסקת עובדים סוציאליים באגפים המיועדים לאסירים ביטחוניים, נמסר כי בשירות בתי הסוהר מועסקים כיום 280 עובדים סוציאליים, וכי בעיקרו של דבר עובדים אלה נותנים שירות סוציאלי לאסירים פליליים. בנוגע לאסירים ביטחוניים נמסר כי ניתן להם מענה של עובד סוציאלי במקרה שאסיר נמצא במצב נפשי בו קיימת סכנה שיפגע בעצמו.

32. עוד נמסר בשמה של ראש חטיבת תקון בשב"ס (שמופקדת בין השאר על תחום הטיפול והשיקום של אסירים) כי מנקודת מבטה טיפול בבקשה לביטול שיוכו הארגוני של אסיר אינה חלק מעבודתם של העובדים הסוציאליים של השב"ס. באשר לפן הפרגמטי של דרך מסירת בקשה בעניין פירטו המשיבים בהודעה כי אסיר בטחוני רשאי להעביר את בקשתו להסרת שיוך ארגוני דרך מפקד האגף, קצין המודיעין של בית הסוהר, מפקד בית הסוהר וקציני המטה, מכתב בתיבת פניות האסירים המצויה בכל אגף, פניה אל סגל הפיקוד במסגרת הסיור השבועי המתקיים בכל אגפי בית הסוהר, ופניה אל הגורמים השונים באמצעות עורך דינו של האסיר.

33. בנקודה זו אציין כי בעקבות הבהרות שהתקבלו והתקדמות שהושגה בינתיים באפיקים אחרים המחלוקת בהליך זה אינה נוגעת עוד לשאלת דרך העברת הבקשה להסרת שיוך ארגוני. אכן, האפשרות לעשות כן בעבר רק באמצעות "דובר האגף" הייתה בעייתית ביותר, ואין צורך להכביר על כך מלים. אולם, בעיה זו נפתרה (ראו: רע"ב 5278/14 זועבי נ' משטרת ישראל (28.4.2015) (להלן: עניין זועבי)), ועל כך יש לברך. עם זאת, נותרה השאלה כיצד מטופלת בקשה זו מעת שהועברה ומהו היסוד העובדתי שעליו יש להתבסס על מנת להכריע בה. זהו העניין שעומד במוקד המחלוקת שבפנינו.

דיון והכרעה

34. נוכח החשיבות הציבורית של הסוגיה והשלכות הרוחב שלה אציע לחבריי לדון בבקשות כאילו ניתנה הרשות לעשות כן והוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה. בהתאם לכך, המבקשים יכונו מעתה המערערים.

35. לאחר שהוספתי ובחנתי את טענות הצדדים לגופן עמדתי היא שיש מקום לקבל את הערעורים בחלקם וכך אציע לחברי לעשות.

36. כאמור, לשיטת המשיבים, מה שהיה הוא שיהיה במובן זה שבדיקת הבקשות להסרת שיוך ביטחוני תיעשה על-ידי גורמי הביטחון בלבד. לעומת זאת, לשיטת המערערים, יש לאפשר להם להציג את עניינם בפני גורם טיפולי. הם מצביעים על כך שבחינת הבקשה על-פי מעשיהם בעבר אינה משקפת את מצבם הנוכחי, וכי כל עוד הם חיים באגף של אסירים ביטחוניים, אפשרותם להציג את השקפת עולמם העדכנית עלולה להעמיד אותם בסיכון, או למצער בפני קשיים רבים בחיי היומיום.

37. לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי הדין עם המערערים. אני סבורה כי יש מקום לפתוח פתח, ולו פתח צר, לאפשר למי שהוא אסיר ביטחוני המזוהה עם ארגון עוין להוכיח באמצעות גורם טיפולי כי חל אצלו שינוי מהותי המצדיק שלא לראות בו מי שמזוהה עם אותו ארגון אליו שויך. להשקפתי תומכים בתוצאה זו שיקולים עקרוניים ופרגמטיים כאחד.

38. ראשית, פקודת בתי הסוהר מכירה בזכותו של אסיר שהוא אזרח או תושב ישראל להיות משולב במסגרות של שיקום. יתר על כן, היא מחייבת את מי שמכהן כנציב בתי הסוהר (כיום, נציבת בתי הסוהר) להפעיל שיקול דעת באשר לדרכי שילובו של האסיר בכך, בהתאם ללשונו של סעיף 11ד המורה כי "נציב בתי הסוהר יבחן אפשרויות לשיקומו של אסיר". והנה, הפרקטיקה הנוהגת בשב"ס כעת, כפי שהיא משתקפת אף בפקודות הנציבות הקיימות, היא שדרכם של אסירים ביטחוניים נחסמת כליל לשיקום כאשר הם מוגדרים כבעלי שיוך ארגוני, ללא נכונות לקבל מהם מידע סותר באופן בלתי אמצעי. ההסדר הנוהג אינו תואם אפוא את מצוות המחוקק. על כך יש להוסיף, כי בית משפט זה כבר הבהיר כי הענקת סמכות משמעה חובה להפעיל שיקול דעת ולבחון את הצורך בהפעלתה (ראו: בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29 (1983)).

39. שנית, כידוע, תנאי מוקדם לקבלתה של החלטה מינהלית תקינה הוא הביסוס העובדתי לה, כשאחת מהחובות המוטלות על הרשות המינהלית בהקשר זה היא החובה לאסוף ראיות שישמשו כתשתית להחלטה (ראו: בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 426-423 (1994); בג"ץ 8569/96 הסתדרות הנוער העובד והלומד נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד נב(1) 597, 621-620 (1998); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 440 (2010) (להלן: ברק-ארז, משפט מינהלי א)). בהיעדר תשתית עובדתית הולמת, מתעורר החשש כי בעת קבלת ההחלטה לא היו בפני הרשות כלל הנתונים החשובים והדרושים לשם כך. על כן, פגם באיסוף הראיות יכול לשמש בסיס לביקורת שיפוטית גם במקרים שבהם מדיניות ההתערבות של בית המשפט היא מצומצמת מאוד בכל הנוגע לשיקול הדעת של הרשות (ראו: ברק-ארז, משפט מינהלי א, בעמ' 441 וההפניות שם).

40. במבט רחב יותר, יש לומר כי החלטה בעניין סיווגם של אסירים ביטחוניים חייבת להיות מבוססת על עקרונות של הליך תקין. לתקינות ההליך חשיבות רבה מכמה בחינות: יש לה ערך פנימי של הגנה על ערכי ההגינות והשוויון; היא משמשת כערובה, חלקית אמנם, לכך שההחלטות יהיו ראויות לגופן; מבחינה דמוקרטית היא מאפשרת שקיפות כלפי מושאי ההחלטה ושיתוף שלהם בהליך הנוגע להם; כתוצאה מכך, להליך תקין נודעת השפעה גם על תחושותיו של הפרט והאמון שירכוש כלפי ההחלטה בעניינו וכלפי הרשות המינהלית; לבסוף, הליך תקין מאפשר ביקורת אפקטיבית על ההחלטות שהתקבלו (ראו: רע"ב 4644/15 ראעי נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 16 (15.6.2016); ברק-ארז, משפט מינהלי א, בעמ' 263-262).

41. יישום עקרונות אלו מוביל למסקנה לפיה יש לאפשר למבקשים להיפגש עם גורם מקצועי-טיפולי (בשונה מביטחוני) של השב"ס במסגרת בחינת בקשותיהם להסרת שיוכם הארגוני על מנת שחוות דעתו של איש המקצוע תובא בפני הגורמים המוסמכים בשב"ס ותישקל יחד עם מכלול השיקולים הנוספים בטרם תתקבל החלטה בבקשות.

42. אכן, שאלת הזיקה הארגונית והאידיאולוגית של אסיר ביטחוני היא שאלה שבחינתה אמורה להיעשות גם בכלים ביטחוניים. אולם, הדגש הוא בכך שמדובר גם בכלים ביטחוניים, ולא רק בהם. הכלים הנתונים בידי איש מקצוע טיפולי לבחינת עמדתו של האסיר הביטחוני שונים במהות ובתכלית מהכלים הנתונים לאנשי הביטחון. בעוד אנשי הביטחון בוחנים את המידע המודיעיני, אנשי מקצוע טיפוליים הוכשרו לבחון את מעמדו המשפחתי, האישי, האידיאולוגי והחברתי של המבקש (ראו למשל: Isadora Hare, Defining Social Work for the 21st Century – The International Federation of Social Workers' Revised Definition of Social Work, 47(3) International Social Work 407 (2004); עידית וייס-גל "גישת האדם בסביבתו וביטויה באידיאולוגיה המקצועית ובפרקטיקה של עובדים סוציאליים בישראל" חברה ורווחה כז 567 (2007)). במובן זה דומה כי המלצה של אנשי המקצוע הטיפוליים היא הכרחית על מנת לקבל את התמונה המלאה בנוגע לכנות הבקשה להסרת סיווג ביטחוני. כמובן, שאין בכך כדי להקנות לעמדתם של גורמי הטיפול משקל מכריע. אולם, אין ספק שיש לה חשיבות לצד המידע המגיע מגורמי הביטחון, והיא אף חיונית להשלמת התמונה העובדתית בעניינם של האסירים, כדי שיוכלו לממש את זכותם החוקית שהאפשרות של שיקום לפחות תישקל בעניינם.

43. אני סבורה כי מסקנה זו שאליה הגעתי אף מתחזקת כאשר היא נבחנת בפרספקטיבה של המקרים שבפנינו שבהם עברו שנים מאז החלו המערערים לרצות את מאסריהם. משחלף זמן רב מאז בוצעו העבירות, הדעת נותנת כי הגורמים הטיפוליים יוכלו להצביע על אינדיקציות אישיות, משפחתיות וחברתיות שיהיה בהן כדי לשפוך אור על מצבו הנוכחי של האסיר הביטחוני מבחינת שיוכו הארגוני. כאמור, כלל הנתונים יצטרכו להיבחן על-ידי מקבלי ההחלטות, כשעמדת הגורמים הטיפוליים אמורה להיות רק חלק מהמערך העובדתי הכולל בעניינם.

44. בהקשר זה, אני מבקשת להתייחס לעמדת המשיבים הנותנת משקל לשאלת השתתפותו של אסיר בטחוני בצעדים קולקטיביים של הארגון אליו הוא משתייך. לשיטתי, יש לייחס לנתונים אלה משקל מוגבל בלבד. אין לכחד כי הצגת עמדה "עצמאית" לחלוטין באגפים שבהם הם שוהים הייתה מעמידה אותם בפני קשיים לא מבוטלים, ובעניין זה יש אף ניסיון מצטבר בעניינו של ג'בארין. איני מקבלת את הטענה כי המבחן לשינוי בעמדה האידיאולוגית של האסיר אמור להיות מבוסס אך על היכולת לעשות כן באופן הצהרתי ומתריס. תנאי מסוג זה יכול להפוך את האפשרות להסרת שיוך ארגוני לבלתי ישימה ממש, בהתחשב במציאות המורכבת שבה נמצאים אותם אסירים השוהים בצוותא חדא עם אסירים ביטחוניים שלעיתים מחזיקים בעמדות אידיאולוגיות קיצוניות, ודי לחכימא.

45. אם כן, על מנת שההחלטה בעניינו של האסיר הביטחוני המעוניין בכנות בטיפול ושיקום תתקבל על בסיס כל הנתונים הרלוונטיים, אני סבורה כי יש לבחון את בקשתו אף באמצעות גורם מקצועי-טיפולי מטעם שב"ס אשר יוכל להעריך את כנות הבקשה. הליך כזה יסייע באופן ניכר לרשות באיסוף המידע הנחוץ לה וביצירת תשתית עובדתית הולמת לשם קבלת החלטה תקינה. כמו כן, הליך כאמור נושא בתוכו את שלל המשמעויות והערכים של ההליך המינהלי התקין שעליהם עמדתי לעיל.

46. בשולי הדברים, בבחינת למעלה מן הצורך, ראוי להוסיף כי אף התבוננות פרגמטית בדברים מובילה לדעתי לאותה תוצאה, ואף ביתר שאת. כאשר מדובר באסירים ביטחוניים שהם אזרחי המדינה ותושביה, בסיומה של תקופת המאסר הם צפויים בסופו של דבר להשתחרר לחיים במדינת ישראל. האם אין למדינת ישראל אינטרס, ואף אינטרס מובהק, בכך שיזנחו את דרכם האידיאולוגית ואף יעברו דרך של שיקום? למצער, יש מקום לבחון אפשרות זו.

47. עוד אפשר להוסיף כי נוכח ההיקף המצומצם של הבקשות שהוגשו עד כה על-ידי אסירים ביטחוניים שהם אזרחי המדינה או תושביה אינני צופה שההיערכות המעשית ליישום פסק דיננו זה צפויה לעורר קושי, אם כי הדברים אינם תלויים בכך כמובן.

48. לבסוף יוער, הגם שלא זה העניין שעמד בפנינו, כי יש לשאוף לכך שהפרקטיקות העיקריות הנוגעות להחזקתם של אסירים יהיו מעוגנות בנהלים הכתובים והמסודרים של השב"ס. החזקתם של אסירים לפי "שיוך ארגוני" לא נזכרת במפורש בנוהל האסירים הביטחוניים, ואף לא הוצג לנו נוהל אחר שבו היא מעוגנת. לכאורה, יש מקום לכך שעניין מהותי מסוג זה יוסדר באופן פורמאלי.

סוף דבר

49. נקודת המוצא של המשיבים לפיה אין די בכך שאסיר ביטחוני מצהיר על עצמו כמי שאין לו זיקה ארגונית היא נכונה. אולם, בכך אין די. הכנסת קבעה כי ככל שמדובר באזרחי המדינה ותושביה יש לבחון לגבי כלל האסירים, ללא הבחנה בין אסירים ביטחוניים ופליליים, את האפשרות לפסוע בדרך השיקום. על כן, אפשרות זו אמורה להישאר פתוחה, גם אם פתח שהמעבר בו אינו טריוויאלי.

50. הלכה למעשה, אציע אפוא לחברי לקבוע כי יש לאפשר לאסיר ביטחוני המבקש להסיר מעצמו שיוך ארגוני להציג את עניינו בצורה מסודרת גם בפני בעל תפקיד טיפולי בשב"ס (דהיינו עובד סוציאלי או בעל תפקיד אחר בעל הכשרה מתאימה). פנייה מסוג זה אינה מהווה סוף פסוק, אולם היא יכולה להיות תחילתה של דרך. בהתאם לכך, יש מקום לתקן בהתאם את נוהל האסירים הביטחוניים.

51. בנסיבות העניין, אני אף סבורה שיש לאפשר זאת לשני המערערים שבפנינו.

52. אם תישמע דעתי, יתקבל אפוא הערעור בחלקו כמפורט בפסקאות 51-50 לעיל. המשיבים ישלמו לכל אחד מן המערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל.

ת

השופט י' דנציגר:

אני מסכים.

השופט נ' סולברג:

1. לדידי, מלכתחילה, לא היה מקום ליתן רשות ערעור בהליכים אלו. פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, בשני ההליכים, עוסקים בעניינם הפרטני של המבקשים, ולא בהיבטים עקרוניים הנוגעים לאופן בחינת 'השיוך הארגוני' על-ידי שירות בתי הסוהר. משכך, לפי כללי ההלכה הפסוקה בעניין מתן רשות ערעור, ובהעדר טיעון ודיון עקרוני בערכאה הדיונית, לא היה מקום ליתן למבקשים רשות לערער על פסקי הדין (השוו: רע"ב 7588/16 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר (24.4.2017)).

2. אולם, משרבּו עלי חברַי והחליטו ליתן רשות ערעור ולדון בשאלה העקרונית בנוגע לאופן שבו יש לבחון בקשות לשינוי 'שיוך ארגוני' – הריני מצרף דעתי בעניין זה לדעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז. הוראת סעיף 11ד לפקודת בתי הסוהר, סעיף שנתחדש על-ידי המחוקק אך לאחרונה, מורה לנציב בתי הסוהר לבחון אפשרויות לשיקומו של אסיר, ככל שמדובר באזרח או תושב ישראל. מוּשׂכּלות יסוד במשפט המינהלי מחייבים כי החלטה בעניין חשוב שכזה תתבסס על תשתית עובדתית מקיפה ככל הניתן. בנסיבות היחודיות שבהן מצויים אסירים ביטחוניים, המקשות על האסיר עד מאד לבצע שינוי – פנימי וחיצוני – ביחסו לארגון שבמסגרתו פעל, דומה כי עובד סוציאלי או גורם טיפולי אחר בשב"ס יֵדע לנתב את פנייתו של אסיר המבקש לשנות את שיוכו הארגוני, לתעל אותה אל הגורם המתאים, להפיק ממנה את המֵרב. שמיעת עמדתו של גורם טיפולי בעניין עשויה לסייע, ולוּ במקצת, לתמונה הכוללת שתצטייר ולגיבוש ההחלטה. ברי כי אין די בהגיג ולא במחשבה של אסיר על שינוי שחל בו; צריך לצרף מחשבה למעשה והנטל הוא כבד. ברם, המשאבים הנדרשים אינם רבים, מעטים הם האסירים הבטחוניים המבקשים לעשות שינוי בשיוך הארגוני, ומכל מקום – הצר שווה בנזק המלך.

3. ודוק: עניינו של פסק הדין הוא בגיבוש התשתית העובדתית לקבלת ההחלטה. אין הוא עוסק בשאלה, מה משקל יש ליתן להתרשמותו של הגורם הטיפולי, ומה יהא היחס בינו לבין עמדת גורמי הביטחון. סביר להניח כי המשקל ישתנה ממקרה למקרה; על כל פנים, זהו עניין לשיקול הדעת העתידי של המשיבים, והללו יעשו כחכמתם, לאחר שתמונה שלמה תיפרש לעיניהם.

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.

ניתן היום, ‏ח' בתמוז התשע"ז (‏2.7.2017).



ת


מעורבים
תובע: מילאד חטיב
נתבע: שירות בתי הסוהר
שופט :
עורכי דין: