ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שאדי חטיב נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' אנגלרד

העורר: שאדי חטיב

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום 6.7.99 בב"ש 887/99 שניתנה על ידי
כבוד השופט ה' חטיב

תאריך הישיבה: ז' באב תשנ"ט (20.7.99)

בשם העורר: עו"ד אחמד מסלחה

בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל

בבית המשפט העליון

החלטה

בהסכמת בא-כוח העורר הדיון יתקיים שלא בנוכחות העורר.

ניתנה היום, ז' באב תשנ"ט (20.7.99).

ה

1. לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בב"ש 887/99, מפי השופט ה' חטיב, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 312/99.

2. לבית המשפט המחוזי בנצרת הוגש, ביום 17.6.99, כתב אישום, המייחס לו ביצוע מעשה סדום בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-) וכן הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין).

על פי כתב האישום ביצע העורר מעשי סדום במתלונן, קטין, שהוא קרוב משפחה של העורר. במשך למעלה משנה נהג העורר לקחת את המתלונן, יליד 1988, אל חורשת עצים מבודדת, או אל הקומה השניה שבביתו שבבנייה, שם ביצע את מעשיו. כל זאת עשה העורר, כך נטען, תוך שימוש בכוח, סתימת פיו של המתלונן, והתעלמות מבקשותיו שימנע מלהכאיב לו. בנוסף, ניסה העורר להניא את המתלונן מלמסור הודעה או להניע אותו למסור הודעת שקר, באמצעות איומים והפחדה.

3. בהחלטתו, מיום 6.7.99, קבע בית המשפט קמא כי התביעה הציגה תשתית ראייתית לכאורה לנטען בכתב האישום. בית המשפט הסתמך על הקלטות שהנציחו את עדויות המתלונן, על עדות אמו של המתלונן לפיה זיהתה על תחתוניו כתמי דם, על ההובלה וההצבעה שנעשו על ידי המתלונן, ועל תרשים דירתו של העורר, כפי ששורטט על ידי המתלונן.

4. בית המשפט קבע כי לטעמו חל על נסיבות המקרה סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, סעיף המקים חזקת מסוכנות. בנוסף נקבע כי גם אם הסעיף אינו חל במקרה הנדון, קיימת עילת מעצר שכן שחרורו של העורר עלול לסכן את ביטחון הציבור, וזאת בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות, לגיל הקורבן ולשימוש בכוח על ידי העורר תוך התעלמות מתחנוני המתלונן. בית המשפט בחן את החשש מפני שיבוש הליכי המשפט ומצא כי קיים חשש רציני כי העורר ינסה להשפיע על עדים, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר בבני משפחתו. בית המשפט קמא הוסיף כי אין לבטל כליל את החשש מפני הימלטות העורר מאימת הדין.

5. בית המשפט פנה אפוא לדיון בחלופת מעצר וקבע:

לגישתי סכנתם של מבצעי עבירות אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה סדום בנסיבות מחמירות, לביטחון הציבור כה רבה, עד כדי שלא ניתן למנוע סכנה זו אלא, ע"י מעצרם של מבצעי מעשים אלה מאחורי סורג ובריח, וכי רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר.

במקרה שלפני, לא מצאתי נסיבות כאלה. אולם גם אם הייתי מוצא נסיבות מיוחדות שיצדיקו שחרור בחלופת מעצר, לא הייתי מסתפק בחלופה שהיא פחות ממעצר בית מלא ובישוב מרוחק ממקום מגורי המתלונן. החלופה שהוצעה ע"י ב"כ ה[עורר], אין בה כדי להשיג ולו חלק ממטרות המעצר, אולם כאמור המקרה אינו מתאים כלל לחלופת מעצר.

6. לפניי טען בא כוח העורר ככל אשר ניתן לטעון. ראשית, העלה בא כוח העורר השגות כנגד התשתית הראייתית. כך ציין את הבדיקות הרפואיות שלא הניבו ממצא פוזיטיבי שיעיד על בעילה או על חבלה בפי הטבעת; את עדותו של המתלונן במשטרה, אותה תיאר כקולחת ואשר אינה מעידה על טראומה; את העובדה כי חפצים שתאר המתלונן לא נמצאו בזירת האירועים; את העובדה שכתם הדם בתחתוני המתלונן נמצא ביום שישי האחרון שלפני המעצר ואילו המתלונן העיד שהבעילה האחרונה התרחשה חודש קודם לכן; ואת העובדה כי המתלונן הגיש תלונתו לאחר שיהוי, כהגדרתו, בן חודש ימים. שנית, טען בא כוח העורר כנגד עילות המעצר. נטען כי חזקת המסוכנות אינה קמה בעניין הנדון, שכן לא מדובר באלימות פיסית מופלגת. בא כוח העורר ציין את עברו הנקי של מרשו ואת העובדה כי מדובר באדם עובד. עוד נטען, כי גם אם קיימת מסוכנות, הרי היא מתעוררת נקודתית כלפי המתלונן ולא כלפי כולי עלמא. בא כוח העורר חלק גם על קביעות בית המשפט בדבר החשש לשיבוש הליכי משפט ובדבר החשש להמלטות מפני אימת הדין, וזאת בטענה כי אינן מבוססות בחומר הראיות.

בא כוח העורר הציע בפני בית המשפט שתי חלופות מעצר. האחת, מעצר בית מלא בבית סבתו של העורר בנצרת. הוצע כי אל הסבתא תצטרף אמו של העורר לשם השגחה עליו. השניה, מעצר בית אצל דודו של העורר, המוכן להעביד ולהלין את העורר באחד מבתי עסקו. בא כוח העורר הביע הסכמה לכל תנאי מגביל נוסף, כגון התייצבות יומית במשטרה.

7. באת כוח המדינה התנגדה לאפשרות של חלופת מעצר. לשיטתה קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת: תאורי המתלונן פרטניים, וכוללים תאורי איומים בסכין ובאולר, גרימת כאב וצעקות שנחסמו. לדבריה, אין יסוד להנחה כי המתלונן העליל על העורר. יתרה מזו חוקר הנוער התרשם שהמתלונן היה נסער רגשית בעת עדותו, שתק במבוכה והשפיל עיניו. באת כוח המדינה ציינה כי מפגיעה מינית חוזרת ונשנית בילד בן עשר ניתן ללמוד על מסוכנותו של העורר לציבור. לכך הוסיפה את האיומים שאיים העורר על אמו של המתלונן ואת העובדה שתקף את אביו של המתלונן במקל משנחשפה הפרשה.

8. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הנוגע לעניין, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט ביסס כראוי את מסקנתו בדבר קיום עילת מעצר על פי החוק ונימוקיו מקובלים עליי. באשר לחלופת המעצר, הרי טענותיה של באת כוח המדינה בדבר מסוכנותו של העורר בדין יסודן.

אי לכך הערר נדחה.

ניתנה היום, ח' באב תשנ"ט (21.7.99).


העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99046950.Q03 /שב


מעורבים
תובע: שאדי חטיב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: