ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רפי שיקרגי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' אנגלרד

העורר: רפי שיקרגי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 8.7.99 בב"ש 91473/99
שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר

תאריך הישיבה: ז' באב תשנ"ט (20.7.99)

בשם העורר: עו"ד מיכל עורקבי-דנציגר

בשם המשיבה: עו"ד אורלי מוראל

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 8.7.99, בב"ש 91473/99, לפיה הושאר העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2. לבית משפט השלום בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו החזקת סם שלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים (נוסח חדש), תשל"ג1973-) והחזקת כלים לצריכת סם (עבירה לפי סעיף 10 לפקודת הסמים). על פי כתב האישום, החזיק העורר בביתו סם מסוג מריחואנה במשקל נטו של כ- 697 גרם. בנוסף, כך נטען, החזיק העורר בביתו משקל ידני ושני בקבוקי פלסטיק המשמשים ככלים מאולתרים לצריכת סמים.

3. ביום 23.4.99 החליט בית משפט השלום, בב"ש 2447/99, מפי השופטת ג' רביד, על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט קבע כי העורר לא סתר את החזקה לפיה הסם שייך לו, חזקה שקמה עם מציאת הסם בביתו, תחת מיטתו, כאשר הנסיבות מלמדות כי יש לו בדרך כלל נגישות לסמים מסוג זה. לפיכך נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. עוד נקבע כי העבירה הנדונה יוצרת חזקת מסוכנות מכוח החוק ומכאן שקיימת עילת מעצר. בית המשפט דחה אפשרות של חלופת מעצר בהתחשב בהרשעותיו הקודמות הרבות של העורר בעבירות סמים ובעבירות אלימות ובהתחשב בהיותו אסיר ברישיון. ביום 11.5.99 נדחה ערר על החלטה זו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בב"ש 90913/99, מפי השופטת ש' סירוטה. בית המשפט קבע כי אין בגרסת הנאשם כדי לעורר ספק סביר. בית המשפט התיחס לנסיבותיו האישיות של העורר, אשר מאז מות אשתו שוהה בתו בת השמונה במוסד, אולם בשל עברו הפלילי והיותו אסיר ברישיון החליט שלא להסתפק בחלופת מעצר.

4. ביום 24.5.99 כפר העורר באשמה. דיון ההוכחות נקבע ליום 15.6.99. בתאריך זה התיצבו עדי ההגנה לדיון, אולם עדי התביעה נעדרו כולם. בנסיבות אלו נדחה הדיון ליום 13.9.99. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר, ב"ש 3521/99, אשר נדחתה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 24.6.99. בית המשפט קבע, מפי השופטת נ' לידסקי, כי במעט התחשבות ותשומת לב ניתן היה למנוע את התקלה. עם זאת, החליט בית המשפט כי:
יש על כן בסיס לבקשה שבפני, ואם היה האישום אחר מזה המיוחס ל[עורר] - הייתי נעתרת לבקשה ומורה על שחרורו.

אלא שעל פני הדברים, ומעובדות כתב האישום בלבד, אני למדה כי מדובר בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, הנושקת בנסיבותיה את עבירת הסחר;
כמו"כ לאור הרשעותיו הקודמות של ה[עורר], היותו אסיר ברשיון ומעורבותו בעבר בעניני סמים; אני סבורה כי עלי להתחשב אף בטובת הציבור.

אני דוחה, על כן, הבקשה שלפני, תוך אמירה, שלטעמי לפחות, אם יקרה הדבר שנית בתיק הזה ועדי התביעה לא יתייצבו, יהא בכך כדי לגרום לשחרורו של ה[עורר]. (עמוד 2 להחלטה).

5. גם על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 8.7.99 ניתנה ההחלטה נשוא ערר זה. בית המשפט - מפי השופטת ע' קפלן-הגלר - דחה את הערר שלפניו בקביעה כי "באיזונם של דברים לא יהיה זה נכון לאור עברו של ה[עורר], היותו אסיר ברשיון, לשחררו היום ממעצרו ולא ראיתי לשקול בעניין זה שיקול של חלופת מעצר מאותם נימוקים". בית המשפט ציין עם זאת את התנאים הקשים בהם מוחזק העורר (בין השאר בשל היותו סוכן משטרתי בעבר), ואת נסיבותיו האישיות וקבע כי יש לדאוג לבטחונו המוחלט של העורר ולהקפיד על בריאותו. לבקשת הסניגורית הורה בית המשפט גם על בדיקתו של העורר על ידי פסיכיאטר.

6. בפניי חזרה באת כוח העורר על הטענה כי הסם שנתפס אינו שייך לעורר. נטען, כי רוב הסם נתפס בחבילה אחת ולא חולק למנות קטנות, חלוקה שעלולה ללמד על סחר. צוין מחדלה של התביעה שבגינו לא התייצבו עדי התביעה, וכן פורטו נסיבותיו האישיות של העורר: תנאי המעצר הקשים במיוחד, באגף טעוני ההגנה, הנדרשים בשל עברו כסייען למשטרה, ומצבה של בתו בת השמונה, אשר התייתמה מאמה זה מכבר ושוהה כיום במעון. באת כוח העורר טענה, כי גם כאשר קמה חזקת המסוכנות ניתן להסתפק בחלופת מעצר, מה גם שבית המשפט הביע דעתו, כי אם ידחה הדיון בשנית יתכן ויהיה מקום לשחרר את העורר. בית המשפט התבקש לשים לבו לעובדה שבמועד הדיון שנקבע לעתיד העורר תקופת המעצר של העורר תעלה כדי חמישה חודשים.

לעומת זאת, באת כוח המדינה טענה בפניי כי האחריות למחדל בהזמנה רובצת לפתחו של בית המשפט קמא וכי גם לו נמצא כי התביעה אחראית לביטול הדיון, בית משפט זה אינו נוהג להעניש את התביעה על ידי שחרור ממעצר של אדם אשר מהווה סיכון לשלום הציבור. נטען, כי מסוכנותו של העורר נקבעה על ידי שתי ערכאות, כי הסם נמצא מחולק לחבילות קטנות וכי החזקת הסם נעשתה בעת שהעורר אסיר ברשיון.

7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הנוגע לעניין, לא השתכנעתי כי יש להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערר על החלטתו של בית משפט השלום. נימוקיהם של בתי המשפט מבוססים כראוי. קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר בעבירות הסמים המיוחסות לו. לעורר עבר פלילי מכביד הכולל גם עבירות סם ועבירות אלימות, והעבירה המיוחסת לו בוצעה בעת שחרורו ברשיון. נמצא, כי חזקת המסוכנות לא נסתרה וכדין מצאו בתי המשפט כי אין לסמוך על חלופת מעצר. על רקע נסיבות אלה, אין לתת משקל מכריע לתקלה שארעה במהלך הדיון.

אי לכך הערר נדחה.

ניתנה היום, ח' באב תשנ"ט (21.7.99).


העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99047190.Q03 /שב


מעורבים
תובע: רפי שיקרגי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: