ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צ'ארלס אלעדי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט מ' אילן

העורר: צ'ארלס אלעדי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 27.4.99 בב"ש 90747
(ת.פ. 29/99) שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה

תאריך הישיבה: ט"ו באב תשנ"ט (28.7.99)

בשם העורר: עו"ד גד זילברשטיין

בשם המשיבה: עו"ד עודד שחם

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

נגד העורר הוגש בבית משפט השלום בתל-אביב כתב אישום המייחס לו עבירת של תקיפת אשתו ואיומים כלפיה. כן הוא נאשם בהפרת צו מניעה שניתן נגדו בבית המשפט לעניני משפחה והאוסר עליו ליצור קשר עם אשתו. לפי הנטען גם ההפרה הזאת היתה כדי לאיים עליה. האישום החמישי מיחס לעורר תקיפת אשתו בנסיבות מחמירות כאשר באה לבקרו בבית המעצר.

העורר מכחיש את כל האשמות. העובדה היחידה שהוא מודה בה היא שאמנם ניתן נגדו צו מניעה בבית המשפט לעניני משפחה.

העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו לפי החלטה של כבוד השופט בנימיני בבית משפט השלום בתל-אביב, וזאת ב28.3.99-. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ובית המשפט המחוזי דחה את הערר ביים 27.4.99.

החלטה אחרונה זו היא נשוא הערר שלפני. יש לציין שמלבד הערר שהוגש לבית משפט זה על החלטת כבוד השופטת סירוטה הוגשה בבית משפט השלום בתל-אביב בקשה לעיון מחדש בנושא המעצר ובקשה זו נדחתה על ידי כבוד השופטת נירה לידסקי אשר לא מצאה נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש.

עוד פרט שכדאי לציין אותו הוא שהמתלוננת במקרה דנן עשתה לה מנהג לכתוב לשופטים הדנים בענין.

פעם אחת שלחה פקס לביתה של כבוד השופטת סירוטה וגם שלחה לה מכתב. השופטת ראתה לנכון לקיים ישיבה מיוחדת בענין זה ולהביא לידיעת בעלי הדין את קבלת המכתבים ולבקש התייחסותם.

עקרו של המכתב הוא סתירת הדברים שאמרה המתלוננת לשופטת בבית המשפט. כאשר נדון הערר בפני כבוד השופט סירוטה היו נוכחות באולם המתלוננת ובתה. המתלוננת הודיעה לשופטת שהיא סולחת לעורר ורוצה בשובו הביתה. במכתב לשופטת הסבירה שאמרה את הדברים בבית המשפט בגלל פחדה מהעורר אשר הסתכל עליה בעיניים "מזרות אימה". האמת היא שהיא חוששת מפניו ואינה רוצה בשובו הביתה.

גם לשופטת נירה לידסקי כתבה המתלוננת והשופטת מגלה דבר קבלת המכתב בהחלטה בבקשה לעיון מחדש.

אין ספק שמשלוח מכתבים לשופט הדן בענין הוא דבר פסול והוא גם יכול להביא לידי כך שהשופט יאלץ לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בענין. במקרה דנן כל אחת משתי השופטות לא ראתה צורך לפסול את עצמה, לאחר שהביאה את דבר המכתב לידיעת בעלי הדין ואף אחד מהם לא בקש שהשופטת תפסול את עצמה. תוכן המכתבים נדון באולם, ולכן לדעתי, אי אפשר להתעלם מהם כאשר דנים במשקלם של הדברים שאמרה המתלוננת באולם המשפט.

כאמור, אני דן בערר על החלטת כבוד השופטת סירוטה מיום 27.4.99, כבוד השופטת סירוטה מתיחסת בהחלטה לדברים שאמרה המתלוננת באולם המשפטים בעת שבקשה לשחרר את בעלה. השופטת אינה מיחסת כל משקל לדברים אלה לאור מכתב ששלחה המתלוננת בו הסבירה שאמרה את הדברים מתוך פחד וכי היא תומכת בעמדת המדינה, דהיינו בהמשך המעצר.

עקר החלטתה של כבוד השופטת סירוטה היא שאין היא מוצאת שכבוד השופט בנימיני בבית משפט השלום טעה כאשר החליט על מעצר עד תום ההליכים.

אין ספק שהעובדה שאדם הפר צו הרחקה של בית המשפט הוא נימוק טוב לא לתת בו אמון יותר, ולא להסתפק בחלופת מעצר. כאשר קובעים חלופת מעצר בתיק מסוג זה שאני דן בו, עצם קביעת חלופת המעצר יש בה משום הבעת אמון בנאשם. חזקה על אדם, אפילו הוא חשוד בעבירה, שהוא שומר חוק ומציית לצווי בית המשפט. אם הוא סתר חזקה זאת בהתנהגותו שוב אי אפשר לסמוך עליו בענין זה.

דא עקא; הראיה בתיק זה הוא עדותה של המתלוננת בלבד, כולל לענין הפרת צו ההרחקה. זו בעצם המילה של המתלוננת מול המילה של העורר. העורר טוען כי המתלוננת מעלילה עליו דברים מפני שהם בהליכי גרושין והוא מקווה לשפר את מצבה בהליך הגרושין, אם העורר ימצא אשם.

בא כוח העורר צירף לערר מכתבים שכתבה המתלוננת לבתה רות ומהם משתמע שהיא משתמשת באופן קבוע בכדורים מסויימים. וכן מכתב שכתב הבן יהודה לבית המשפט המחוזי בן ציון שבעת מריבה בין ההורים הוא שמע גם את אמו מאיימת על האב, וכי האב נבהל מדבריה.

בא כוח העורר הגיש לי תיק שלם של מסמכים ובהם מסמכים רפואיים המעידים לדעתו על מצב נפשי מעורער של המתלוננת כמו גם מכתבים שונים של בני משפחה שאינני חושב שהם קבילים אפילו לצורך הדיון בקשה זו. כן הוגשה לי אמרה של המתלוננת במשטרה בה היא מביעה דעתה שלבעלה יש בעיה פסיכיאטרית.

אינני חושב שיש במסמכים הללו להשפיע על החלטתי לכאן או לכאן.

הסכום הוא כי מדובר בתלונה של האשה נגד בעלה כאשר הבעל מכחיש את הדברים. לעת האחרונה יש רגישות גדולה והולכת לרעה חולה זו ששמה אלימות במשפחה. תרומתו של בית המשפט לעקירת נגע זה הוא לא בענישה מחמירה בלבד אלא גם בתגובה מהירה ובהגנה על קורבנות האלימות הזאת.

בא כח העורר טוען שחרף האמור לעיל יש מקרים שאין לעצור את הבעל על יסוד דברי התלונה של האשה לבדם, וכי זהו אחד המקרים האמורים. הוא מפנה בין היתר לבש"פ 6648/93 (לא פורסם), שם שוחרר המשיב על ידי בית המשפט העליון (כבוד השופט חשין) בחלופת מעצר הגם שהנסיבות היו חמורות מאלו שבתיק זה. אינני חושב שזו אסמכתה טובה, כי השופט חשין כותב בהחלטתו שהשתכנע "מהנסיבות המאוד מיוחדות" של אותו תיק. מה הן הנסיבות המאד מיוחדות סתם ולא פירש, ולכן אינני יכול לדעת אם יש מקום להשוואה.

במקרה דנן, אם גרסתה של המתלוננת אמת, כולל העובדה שהעורר הפר צו הרחקה של בית המשפט למשפחה, בודאי שאין מקום להזקק לחלופת מעצר. מאידך אם גרסת העורר אמת נגרם לו עוול גדול.

העורר טוען שהמתלוננת אינה מאוזנת מבחינה נפשית וכי זו הסבה לתלונות השוא. אין לנו סמכות לצוות על הסתכלות פסיכיאטרית של מתלונן. בתיק יש ראיה לכך שהמתלוננת היתה מטופלת בעבר בנושא של בריאות הנפש ההסבר שלה שהצורך בטפול נבע מן הבעיות שבינו לבינה. מכל מקום אין שום ראיה המצביעה על מחלת נפש ועל כך שהתלונות שלה הן פרי דמיון. אמנם בא כוח העורר צירף לערעור מכתב של הבן אלעד המעיד על אלימות קשה של המתלוננת דוקא נגד ילדיה וכן מכתב של המתלוננת לבתה רוית הגרה בארה"ב, בה המתלוננת מתנצלת על אלימותה בעבר כלפי הבת הזאת. המכתבים הללו אינם קבילים כראיה אלא אם כן יעידו כותביהם, ובכל אופן העובדה שהמתלוננת נהגה באלימות כלפי ילדיה אינה ראיה שבעלה לא נהג באלימות כלפיה.

בנסיבות כאלו כשאין שום ראיה אוביקטיבית התומכת בגרסת המתלוננת מחד וגם אין שום סבה להניח שתלונותיה תלונות שוא מאידך, הפתרון הנכון הוא לשמוע את המשפט עצמו בהקדם האפשרי, כי רק כששני בני הזוג יעמדו על דוכן העדים יוכל שופט להכריע בין הגרסאות.

במקרה דנן יש טענה שנובע ממנה שיכולה להיות גם ראיה אוביקטיבית לסתירת חלק מגרסתה של המתלוננת.

האישום החמישי שבכתב האישום דן בין היתר בתקיפה בנסיבות מחמירות. לטענתם כי במהלך בקור של המתלוננת בבית המעצר תקף הנאשם את המתלוננת "בכך שתפס את ידה דרך הסורגים, עקם אצבעותיה וגרם לה עקב כך לכאבים".

בפני נטען בערעור שהתיאור הזה בלתי אפשרי כי הסורגים הם רשת צפופה שאינה מאפשרת העברת אצבעות.

אני צריך להניח שהמשטרה בדקה טענה זאת ואם הוחלט להגיש בכל זאת כתב אישום בנושא זה כנראה שגרסת המתלוננת אפשרית.

אם הדבר לא נבדק כדאי שיבדק עכשיו.

התוצאה היא שאני דוחה את הערר, אך מפנה תשומת לב נשיאת בית משפט השלום בתל-אביב שיש לתת לתיק זה קדימות ולשמוע את הראיות בהקדם האפשרי.

עוד אני מציין שאם עד היום לא נבדקה הטענה שהכתוב באישום החמור בלתי אפשרי או אוביקטיבית יש לבדוק את הטענה, ואם יתברר שאמנם כך, תהיה זו סבה טובה לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון מחדש בנושא המעצר.

ניתנה היום, כ"ז באב תשנ"ט (9.8.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99048460.T03


מעורבים
תובע: צ'ארלס אלעדי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: