ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נטלי ממן נגד אושיק הוד :

בפני כבוד ה רשמת בכירה אפרת רחלי מאירי מרקוביץ

תובעת

נטלי ממן

נגד

נתבע

אושיק הוד

פסק דין

מונחת לפניי תביעה כספית על-סך 12,745 ₪ במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בהשבת סכומים ששולמו בגין שכר דירה ששכרה ממנו ואחזקתה, כאשר לטענתה בשל חיבורים פיראטיים של חשמל וגז שהיו בה, נשאה היא בתשלום חשבונות ביתר. פסק דין בהעדר הגנה ניתן ביום 01.02.2016 על יסוד אישור מסירה ותצהיר המוסר. פסק הדין בוטל בהחלטה מיום 12.04.2016.

בין התובעת לנתבע נערך הסכם לשכירת דירה הנמצאת ברח' שבת צדק 2, ירושלים ( להלן: "הדירה" או " הנכס") לתקופה שבין 30.07.2014 ועד 31.07.2016.

טענות הצדדים
אליבא דגרסת התובעת, כבר מתחילת תקופת השכירות בדירה, קיבלה חשבונות מים וחשמל בסכומים " לא הגיוניים", בהתחשב בעובדה כי הייתה שוכרת יחידה בדירה וכי לא עשתה שימוש חריג במים או בחשמל בדירה. בשל כך פנתה התובעת מספר פעמים לנתבע, אשר סיפק לדבריה תירוצים והסברים שונים, לרבות טיעון של חיבור מים לבית דפוס סמוך, אשר לא הביאו לכלל פתרון. התובעת פנתה אף לשכניה, המתגוררים אף הם בדירה המושכרת על-ידי הנתבע, אך אלה השיבו לה, כי הם משלמים בגין חשבונות הצריכה סך קבוע כל חודש ישירות לנתבע. לאור תשובתם זאת, פנתה התובעת למומחה לשם קבלת חוות דעת מקצועית לפשר מקור סכומי החשבונות אותם היא מקבלת.
ביום 10.05.2015 ביקר המומחה בנכס ובדק את חיבורי המים והחשמל. לפי ממצאי חוות דעתו, ישנם חיבורים פיראטיים של החשמל והמים מהדירה לדירת השכנים, המונה לטענתה 5 נפשות ואלה משלמים סכום קבוע ישירות לנתבע ובכך קיבל כפל תשלומים, וזו הסיבה לסכומים הגבוהים. משהתברר לה פשר הדבר, הגישה התובעת תלונה במשטרה כנגד הנתבע ועקב הסכסוך בין השניים ביקשה לסיים את השכירות בהקדם האפשרי, ופינתה את הדירה שנה קודם לכן, ביום 31.06.2015. דא עקא, שלאור העובדה כי התובעת שילמה את דמי השכירות שנה מראש ומאחר ונאלצה לעזוב מוקדם מן המוסכם ולאחר 11 חודשים, הנתבע לא השיב לה את הכספים שנגבו מראש, הגם שלא קיבלה תמורה בעדם. התובעת שילמה עבור חודש שבו היא בכלל לא שכרה את הדירה מהנתבע.
התובעת שלחה לנתבע מכתב התראה ובו דרישה להשבת הסכומים האמורים. אף על פי כן, סירב הנתבע להשיב לתובעת את כספה בטענה כי התובעת גרמה לנזקים בדירה. ואולם, עם עזיבתה של התובעת את הדירה, פנתה היא למומחה על מנת שיבחן את מצב הנכס, וזה קבע כי כל הליקויים שנמצאו בה אינם נובעים משימוש השוכרת.
כללו של דבר, טוענת התובעת כי התנהלות הנתבע מהווה עשיית עושר ולא במשפט בכל האמור ביחס חשבונות החשמל והמים אשר שולמו ביתר ואשר נבעו מחיבורים פיראטיים לטובת הנתבע. כן עותרת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש ולהשבת עלות חוות דעת המומחה.

הנתבע מנגד, מבקשת לדחות את התביעה ולו מכוח מעשה בית דין. טענות התובעת ביחס לתשלום ביתר של חשבונות מים וחשמל ולהשבת דמי השכירות כבר נדונו ונדחו בפסק דינו של בית המשפט בת"ק 51600-01-15 שניתן על ידי כבוד הרשם הבכיר ניר נחשון, ועל כן מנועה התובעת מלטעון טענותיה בשנית בשל מעשה בית דין. משכך טוען הנתבע, כי כל מטרתה של התובעת הינה לסחוט ממנו כספים בדרכים לא כשרות. עוד מציין הנתבע, כי הדירה נמסרה לתובעת כשהיא ללא כל רבב ודופי ובמצב תחזוקתי לשביעות רצונה, והושבה תחת נזקים במושכר.
הנתבע מכחיש את טענות התובעת לחיבורים פיראטיים שהובילו לחיובה ביתר. לגרסתו, התובעת לא חיה בדירה בגפה, אלא עם בן זוגה. יתרה מכך, נהגה היא להביא פעמים רבות חברים לדירה ולהשתמש יתר על המידה במכשירי החשמל – מה שמסביר את גובה חשבונות המים והחשמל. יחד עם זאת, ניאות הנתבע לדרישת התובעת לבדוק את העניין, ואולם מהנדס חשמל שנשלח לדירה נתקל בארון החשמל כשהוא נעול כשהתובעת מסרבת לפותחו. כן סירבה התובעת להצעתו של הנתבע להיפגש עם החשמלאי שהזמינה. עוד טוען הנתבע בהקשר זה, כי התלונה שהגישה התובעת כנגדו במשטרה נסגרה ללא ממצא נגדו. בנוסף, טוען התובע כי לחיבור המים לבית הדפוס אין כל קשר לתביעה. כן, בדירה הנוספת מתגוררים זוג ללא ילדים הנמצאים מחוץ לדירה ברוב שעות היום.

הצדדים הופיעו בפניי.
דיון מקדמי במעמד הצדדים התקיים ביום 11.09.2016. בדיון נכחו הצדדים ובאי-כוחם. לטענת התובעת, פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות לא דן בסוגיות החשמל והמים מושא תביעה זו, ומשכך לא חל בענייננו מעשה בית דין. מנגד, הנתבע חזר על טענותיו לפיהן ישנו מעשה בית דין ביחס לטענות התובעת ובדבר צריכת היתר של התובעת בחשמל ומים בדירה. ישיבת הוכחות התקיימה בפניי ביום 07.02.2017.

המומחה מטעם התובעת, מר יהונתן ממן, העיד בפניי. לגרסתו, הוזמן לדירה לשם בדיקה האם קיימת דליפה עודפת של מים מהמערכת. הלה ערך בדיקה חיצונית של מערכת המים בדירה וגילה אמנם כי אין דליפה עודפת, אך קיימות שתי יחידות מדידה המחוברות לשעון אחד. יחד עם זאת, מר ממן לא יכול לדעת האם ישנה גניבת מים ומה סיבת הצריכה הגבוהה.

מומחה נוסף מטעם התובעת, מר דומניס וידלסב העיד בפניי. לגרסתו, הגיע לדירה לבדיקת החשמל וכאשר ארון החשמל לא היה נעול. מבדיקתו עלה, כי בלוח החשמל נמצא חיבור לכיוון דוד שמש של דירה אחרת. לשאלת הנתבע, טען כי הוא עוסק באופן מעשי בחשמלאות ללא תעודת חשמלאי מוסמך.

התובעת אשר חזרה בעדותה בפניי על עיקר הנטען בכתב התביעה. כן הוסיפה, כי פנתה לחברת החשמל אשר מסרו לה כי ישנה גניבת חשמל והמליצו לה להזמין מומחה ולהגיש תלונה במשטרה.

מטעם הנתבע העיד בנוגע לסוגיית המים מר נועם בן משה, עובד חברת " הגיחון" אשר ביקר בדירה לבקשת הנתבע בנוגע לטענת גניבת מים בנכס. מבדיקה שביצע לכל שעוני המים מצא, כי לא קיים שימוש לרעה במים.

הנתבע חזר בעדותו בפניי על עיקר הנטען בכתב ההגנה. כן הוסיף, כי בית הדפוס פנה אליו בבקשה לשלם את דמי המים כיוון שדוד שלו היה גר ביחידה אותה רכש הנתבע, אליה היה מחובר שעון מים שחובר גם לבית הדפוס.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

עיון בפרוטוקול הדיון ובפסק דינו של בית משפט זה בת"ק 51600-01-15 (להלן: "ההליך הקודם" או "ההליך שם") מגלה כי נתקיים מעשה בית דין. הרציונל העומד מאחורי הכלל הוא שלבעלי הדין המתדיינים ולמערכת המשפט יש עניין לשים קץ להתדיינויות בעניין בו היה לבעלי הדין – הן לתובעת דנן והן לנתבע דנן – יומם בבית המשפט, באותו עניין שבו מוצו ההליכים או לפחות הייתה הזדמנות לבעלי הדין למצות את ההליך עד תום -

"שני טעמים עיקריים לכלל זה: הראשון – מניעת הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בענין שכבר נדון והוכרע; והשני – מניעת העמסת יתר על מערכת המשפט לקיים התדיינויות נוספות בענינים שכבר הוכרעו... המבחן על פיו מוכרעת אלת קיומו של השתק עילה הוא מבחן זהות העילה להבדיל ממבחן זהות הסעד.. כדי לקבוע אם קיימת זהות בין העובדות בשני ההליכים יש לבחון את כתבי התביעה ולעניין זה לא חייבת להיות זהות מוחלטת ביניהם, אלא השאלה היא האם היה בידי התובע לרכז בתובענה הראשונה את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנטען... כלומר ' אם כל אחת משתי התביעות מבוססת על עילה שהיא, ביסודה, זהה אך התביעה השניה מכילה פרט או פרטים שלא נכללו בתביעה הקודמת, הגם שהיו קיימים בעת שזו הוגשה, אזי במשפט השני תעמוד לנתבע הטענה של מעשה בית דין'..." ( רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ"ד נז (5) ,691, 706).

מניעת הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בעניין שכבר נדון והוכרע כולל בחובו גם מתן הזדמנות לבעל דין להעמיד עניין לדיון ולהכרעה במסגרת התובענה הראשונה (ראו ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ (23.5.2001) ; נ' זלצמן מעשה בי-דין בהליך אזרחי (1991) , עמ' 31; עניין ברנוביץ).

אמת המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי-התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה אם מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו, ומקום שהתובע היה יכול לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות – ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה – במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות ( ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז (2) 441, בעמ' 450; זלצמן, בעמ' 50; ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש – מושב עובדים, פ"ד לח (4) 797, בעמ' 801).

ודוק:
"מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו ע"י בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותם במסגרת הליך זה... העובדה כי בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול היה להעלותה בפני ביהמ"ש במסגרת הליך משפטי, ולא עשה כן, עולה בקנה אחד עם השיקולים העומדים בבסיס דוקטרינת ' מעשה בית דין'" ( ראו ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי (8.9.2005), עמ' 10).

"מבחן " זהות העילות" בהקשר של עקרון מעשה-בית-דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקת בתי-המשפט. הוא מתקיים מקום ששתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן, גם אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת ( ראו ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166; ע"א 151/87 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני, פ"ד מג (3) 489; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561).

מבחן העילה בסוגיית השתק עילה הוא מבחן רחב-
"מבחן העילה לצורך כלל ההשתק מבוסס בכל מקרה על בחינת התשתית העובדתית, שעליה מתבסס התובע, בכל אחת מהתובענות, את תביעתו לסעד משפטי" (ראו נ. זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, עמ' 50. להלן: זלצמן).
אשר על כן, מכח כלל השתק העילה, מונע פסק דין שניתן בתובענה אחת התדיינות נוספת בין בעלי הדין לא רק בפלוגתאות שנידונו בפועל והוכרעו בפסק הדין, אלא " גם בטענות, נימוקים או תיאוריות שכלל לא הועלו לדיון במסגרת ההתדיינות הראשונה, ובלבד שבאותה עילת תביעה מדובר בכל אחת מההתדיינויות" ( זלצמן, עמ' 46). יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בעניין ג'ארח:

"'עילת תביעה' לענין חובתו וכוחו של בית המשפט לפסוק בתובענה אינה כ'עילת תביעה' לענין מעשה בית דין. לענין הראשון המבחן הקובע הוא, אם העובדה נטענה כראוי בכתב התביעה ועלתה על שולחן הדיונים, ולענין השני, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה... בתובענה אחת. לענין הראשון פירושו של הדיבור צר יותר... לעניין השני המבחן רחב יותר, כי כאן קובע השיקול שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה..." (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ארח, פ"ד יז 2617)

צא וראה, כי המונח " עילה " לצורך החלת " השתק עילה" כולל את כל המסכת העובדתית אשר עמדה בבסיסו של האירוע בגינו הוגשה תביעה. עילת תביעה בהקשר של מעשה בי דין משמעה התשתית העובדתית העומדת בבסיס התביעה ולא דרך תיאורו או הגדרתו של הסעד הנתבע או המתווה משפטי הרלוונטי. רוצה לומר, כי גם אם בכתבי הטענות הוצגו טענות ועובדות שאינן זהות לחלוטין, הרי שהן נובעות מאותה תשתית עובדתית בסיסית ( ראו לעניין זה גם ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561).
10. התשתית העובדתית עליה מבוססות שתי התובענות היא זהות אף שעתה נוספו בגינה סעדים נוספים באופן מפורש , להשבת סכומים שנגבו ביתר לכאורה בגין שימוש בחשמל ובמים.
התובעת עתרה בתביעה חוזית – כספית על סך של 33,800 ₪ לבית המשפט לתביעות קטנות במסגרתה ביקשה לחייב את הנתבע להשיב לה כספים שנטל ממנה במסגרת הסכם שכירות של דירת מגורים שלא כדין, בהתבסס על אותו הסכם שכירות ועבור אותה תקופה בה היא עותרת בהליך דנן. על פי הנטען שם, כפי שנטען בהליך דנן, היא שילמה מראש 40,000 ₪ והנתבע מסרב להשיב לה דמי שכירות. בין היתר, טענה שם כי במשך תקופת השכירות הנתבעים לא תיקנו ליקויים שונים שנפלו במושכר כגון שסתימות ונזילות מים דבר אשר גרם לה נזקים בדמות תשלום חשבונות מים גבוהים. כן טענה כי הנתבע ניסה להעביר על חשבונה חוב מים בגין המושכר לחברת הגיחון שנוצר עובר לתקופת השכירות.
בכתב תביעתה שם צוין מפורשות "עד היום מיום שנכנסתי לדירה בעל הבית מר אושיק הוד לא תיקן את הליקויים שהבטיח בכניסתי לדירה כגון: סתימות, נזילות מים שגרמו וגורמים לי לשלם חשבונות מים של 500 ₪ ואני גרה לבד בדירה". כן התייחסה לנסיונו לכאורה של הנתבע להעביר על שמה חוב בחברתה גיחון שהוא חייב מלפני שנכנסה לדירה. היא צירפה את הסכם השכירות.
במסגרת הדיון בהליך הקודם הגיש הנתבע אישור תשלום עבור המים בהתייחס לטענות התובעת לגניבת חשמל ומים ( נ/5 שם). מטעם הנתבעים העיד מר ברקאת רשק, מהנדס חשמל מוסמך אשר בדק את מערכת החשמל של המושכר כאשר הגיע למסקנה כי דירת הנתבעים אינה מוזנת מהמונה המותקן במושכר.
בדיון מיום 23.7.2015 בהליך הקודם, העידה התובעת "יש לי נזילה שהוא לא מתקן, אני תובעת אותו על כל מה שהוא עשה לי. הוא חיבר את הדירה שלי עם עוד דירה בבניין, של חמישה אריתראים, יש לי דו"חות של חברת החשמל והגיחון, ששילמתי על עוד דירה שלו, 1800 ₪ חשמל, ו-1300 ₪ מים..." ( עמ' 1, שורות 12-15). בגין אי התייצבות של הנתבע ניתן פסק דין בהעדר הגנה בו חויב הנתבע בכל סכום התביעה ( סך של 33,800 ₪). במסגרת דיון בביטול פסק הדין ובעקבותיו נתקיים דיון לגופו של עניין, טען הנתבע כי התובעת תבעה אותו בנוסף על "גניבה של חשמל ומים. יש לי יחידה שם. לגבי חשמל, לקחתי מהשכן ליד, שמעון בניפלה, היה שם בית דפוס מאחור ממנו שנים לקחתי מים ושילמתי לו. אני מציג אישור תשלום עבור המים נ/5. הכי חשוב, הזמנתי מהנדס חשמל שיתן חוו"ד אם גנבתי חשמל" ( עמ' 4 לפרוטוקול מיום 23.3.2016).
משכך, לא ברורה טענתה של התובעת בדיון שנתקיים לפניי ביום 11.9.2016: "אני ביקשתי לא לדון בדיון אצל כבוד הרשם ניר נחשון בעניין של המים והחשמל" ( עמ' 2, שורה 10). מכל מקום, טענה זו גובשה כבר אותה עת ועל התובעת היה למצות גם טענות אלו באותה פרשה עובדתית. התובעת אף לא ביקשה לתקן את כתב תביעתה.
העד ברקאת רשק, מהנדס חשמל מוסמך, העיד. הוא טען כי נתבקש על ידי הנתבעים לבדוק את החשמל האם הנתבע מקבל חשמל מהדירה של השכן או מהמונה שמזין את הדירה, "אורגינלי". ולדבריו:
"ביקשתי מהתובעת, אמרתי לה שאושיק הזמין אותי אני מהנדס חשמל, בדקתי את החשמל הוא בא מהשכן. יש עוד דירה ממש לידם. התובעת חושבת שהדירה השנייה מוזנת מאותו מונה שלה. בדקתי וראיתי שזה מוזן לא מאותו מונה אלא משכן אחר...התובעת סירבה שאני אפתח את לוח החשמל כדי לבדוק את זה...בדקתי את הכבל שבא מהשכן ולא בא מהמונה. אני מציג תמונה של הכבל של היחידה הנוספת שיש לנתבע בבניין, מגיע מבית אחר ולא מהדירה שהושכרה על ידי התובעת. נ/5" (עמ' 7, שורות 20-29).

התובעת בחרה שלא לחקור את העד.
11. אכן, בית המשפט לא פסק בעניין החשמל והמים לגופם אלא הכריע כי התובעת החזיקה במושכר ב-11 חודשים ועשתה בו שימוש מלא ובנסיבות אלו היא זכאית להשבת דמי השכירות ששולמו עבור החודש האחרון. "עם זאת, נוכח העובדה, כי דחיתי את מירב טענות התובעת מצאתי להשית עליה הוצאות החשמלאי בסך 500 ₪". ככלל, בית המשפט היושב כערכאה ראשונה אינו חייב להתייחס באופן קונקרטי לכל טענה וטענה באופן שאי התייחסות כזו פירושה התעלמות " לחלוטין". בית המשפט מתייחס לטענות שנראות בעיניו משמעותיות ורשאי הוא שלא להתייחס לטענות שאינן נראות לו לצורך הכרעה. ככל שבית המשפט לא נעתר לסעד שכן כבר נתבקש, הרי שחזקה על בית המשפט ששקל את כלל השיקולים הרלוונטיים והכריע את אשר ראה לנכון. מכל מקום, התובעת השלימה עם תוצאות פסק הדין ולא השיגה נגד פסק הדין בכל דרך שהיא, והלה הפך חלוט.
12. התובעת טוענת כי אין המדובר במעשה בית דין משהיא לא העלתה את סוגיית החשמל והמים ולא ביקשה להכריע בה. מכל מקום, המבחן הוא לא אם בית המשפט פסק בסוגיה אלא האם הועלתה הטענה ולחילופין האם הייתה הזדמנות להעלות את הטענה במסגרת אותה מסכת עובדתית ולא לחלק באופן מלאכותי את הטענות הנובעות מאותה מסכת עובדתית לתביעות שונות, ובכך לחטוא לכלל סופיות הדיון. משמדובר באותה מסכת עובדתית שיכלה להצמיח כבר אותה עת טענות בדבר המים והחשמל ובית המשפט יכריע בכל הסוגיות השנויות במחלוקת בגין אותה פרשה, ובמקרה דנן טענות אלו הועלו כאמור במהלך הדיון כחלק מטענות התובעת ומשכך הנתבע העיד את המומחה מטעמו כתגובה לטענותיה – הרי שעניין זה מוצה, גם אם לא לרוחה של התובעת.
לשון אחר; על התובעת היה לכלול את מלוא סעדיה בגין תשתית עובדתית זו בתובענה אחת ומשלא עשתה כן היא מנועה מחמת השתק עילה מלתבוע בשנית בגין אותה תשתית אפילו תמצי לומר כי כאמור נוספו לה סעדים שלא נתבקשו באופן מפורש בתובענה הראשונה.
ודוק; לכתב תביעתה הנוכחי צירפה התובעת מכתב התראה מעו"ד מיום 16.6.2015 שנכתב לנתבע, עוד קודם להליך בת"ק 51600-01-15 ) אשר התייחס לחיבור הפיראטי עליו היא מלינה, חשבונות המים והחשמל וביקשה השבתם, עליהם קיבלה מענה בכתב מטעם הנתבע. רוצה לומר, כי העילה נתגבשה עוד קודם להליך הקודם ומשכך היה עליה לרכז את כלל טענותיה במסגרת ההליך הקודם.
13. הנה כי כן, לתובעת הייתה גם הייתה הזדמנות למצות את ההליכים וייתכן שמחמת טעות, לא עמדה על כלל טענותיה באותה מסכת עובדתית שכבר הייתה ידועה לה, והיא בחרה לשים דגש בעניין דמי השכירות, שאף סוגיות התשלום עבור אחזקת הדירה השכורה שנגבה לטענתה ביתר הן אינהרנטיות וכרוכות " מטיבן וטבען" לתביעה להשבת דמי השכירות שנגבו לטענתה ביתר. הנזקים להם היא טוענת עתה בהליך דנן בדמות גבייה ביתר של דמי המים והחשמל כבר התגבשו לחלוטין בעת הגשת ההליך הראשון. משכך, היה על התובעת להגיש תביעה כוללת ומקיפה, להעלות את טענותיה כמקשה אחת ככל שהתגבשו ולתבוע את כלל הסעדים הנובעים מעילת התביעה כאמור, או לחלופין לבקש היתר לפיצול סעדים, דבר אשר לא עשתה. ההליך דנן אינו יכול להיות "מקצה שיפורים" לתביעה שנידונה זה מכבר, מקום בו לא נתקבל הסעד במלואו או נשכח מלהתבקש. בית המשפט לא יכול לתת ידו לכך שכל טענה באותה מסכת עובדתית תידון כתובענה עצמאית.
14. ודוק; התובעת עצמה טענה כי הגישה את התביעה המתייחסת לתשלומי חשמל ומים ששולמו ביתר מאוחר לתביעה להחזר מלוא כספי השכירות ו"לא היה בדבריה כל כוונה להכיל את הנושאים שנתבעו מאוחר יותר" ( ס"ק 7 לסיכומיה).

בכל הנוגע לדמי השכירות שנתבעו גם בהליך דנן על סך של 3,333 ₪ והעניין נדון לגופו בהליך הקודם ( ת"ק 51600-01-15), מעבר לעובדה שאף עניין זה כבר נידון והוכרע, התובעת ויתרה על השבת דמי השכירות בסיכומיה להליך דנן.

15. אף לגופו של עניין מצאתי לדחות את התביעה. כלל מושרש במשפטנו כי המוציא מחברו עליו הראיה. על התובעת חלה החובה להוכיח את יסודותיה המהותיים של תביעתה, כאשר הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה. סבורני, כי התובעת לא עמדה בנטל זה בנסיבות העניין, בשל העובדה כי לא עלה בידה להוכיח טענותיה בדבר גניבת ומים וחשמל. העד מטעמה, מר יהונתן ממן, אשר ערך בדיקה חיצונית של מערכת המים בדירה ציין כי אכן ישנה התחברות על השעון לשתי יחידות חיצוניות אולם גילה כי אין דליפה עודפת ואמר בהגינותו, כי אינו יכול לדעת האם יש גניבה ומה סיבת הצריכה הגבוהה. זאת, בשים לב לחוות הדעת שהוגשה בכתב מטעמה. כן הוסיף במענה לשאלת הנתבע האם התובעת התלוננה על גניבת מים, כי לא התלוננה "איך גניבה, השעון היה במרחק סביר מהדירה" ( עמ' 3, שורה 15). הוא הבהיר כי "יש לנו מספר בדיקות שאנו מבצעים...אנחנו ביצענו בדיקה וראינו בנקודת זמן של הבדיקה השעונים היו תקינים" ( עמ' 3, שורות 21-22). זאת, בנוסף לנציג חברת " הגיחון", לפיה מבדיקה שביצע לכל שעוני המים מצא כי לא קיים שימוש לרעה במים. לדבריו, "הגעתי לשם אמר לי יש פה גניבת מים" ( עמ' 11, שורה 20). על פי הנוהל, "אם הייתה גניבת מים הייתי מודיע מיד למשטרה זה התפקיד שלנו" (עמ' 11, שורה 17). הוא הבהיר כי ראה שעון ראשי " אני לא צריך לדעת של מי מהדירות, אני בא באחד השעונים שם אם הייתי רואה שימוש לרעה אני מיד רושם ומדווח למוקד...בדקתי את השעון הראשי, כל השעונים ולא מצאתי שימוש לרעה" (עמ' 11, שורות 23-26).

אכן, יש ממש בטענות התובעת כי לא ניתן לדעת את גובה הצריכה כי אין שעונים נפרדים לשתי הדירות, ואם המים מגיעים ליחידה הנוספת מבית הדפוס הקרוב, כי אז מדוע היא מחוברת לאותו שעון מים של הדירה האחר. לשיטת הנתבע, באישור שצורף לפיו שילמה את תשלום המים על סך של 1027 ₪ תחת תשלום חד פעמי, הרי שאין בכך סכום החורג מן המקובל עת מדובר ב-11 חודשי שכירות. ברם, לא צוין באישור כי מדובר בסכום עבור כל תקופה זו. בחינת התשלומים, מעלה כי 1037 ₪ נדרשו לתשלום עבור שבועיים ימים, דבר שבוודאי אינו אפשרי לדייר אחד ואף לא לשש נפשות. אולם, בחינת הודעות החיוב מגלה כי הסכומים כוללים חובות עבר שלא שולמו ואין המדובר בסכומים עבור אותה תקופת צריכה. אשר על כן, לא הוכחה גניבת מים ולא נטען לנזילה או כי זו הוכחה.

יצוין, כי התובעת לא עדכנה את מספר הנפשות המגוררים בדירה ולא הוכיחה כי בדירה האחרת מתגוררים 5 נפשות.

16. כך, אם החשמל מגיע לדירה משכן אחר, והיא מתגוררת לבדה או עם בן זוג, אכן לא ברור כיצד הגיעו הסכומים לממדים כה גבוהים. התובעת שילמה לבדה את חשבונות המים והחשמל שהונפקו משהנתבע קיבל מהדירה האחרת את הסכומים באופן קבוע ישירות, במנותק מחשבון המים והחשמל. ברם, בחינת חשבונות החשמל שצירפה מעלים כי הסכומים אינם כה חריגים כפי שתואר, למעט עבור 60 יום בו נדרשה לתשלום סך של 1389 ₪. חודשיים קודם לכן שילמה עבור 56 יום, 976 ₪. אכן, אף סכום של 841 ₪ הוא גבוה אולם מדובר ב-70 ימים. יוער, כי ביום 25.6.2015 נדרשה לשלם עבור יום אחד סך של 1154 ₪. ברי כי אין בדבר ללמד כי באותו יום הייתה צריכה כה גבוהה שהגיע לסכום שכזה, אלא ישנם תשלומים שלא שולמו ומדובר בסכום מצטבר עד כי צוין בהודעת התשלום כי היו התראות לניתוק חשמל.

העד מטעם התובעת מר וידלסב העיד על ממצאי בדיקתו מהם עולה כי בלוח החשמל נמצא אומנם חיבור לכיוון דוד שמש של דירה אחרת וכשניתק את החשמל ראה שאין חשמל "וזה הולך לשמה הכבל" ( עמ' 5, שורות 17-18), אולם קשה להסיק מכך כי עסקינן במקרה של גניבת חשמל. כן לא הביאה התובעת כל ראיות בדבר ההודעה שנמסרה לה מחברת החשמל, עת העידה "הבאתי אישור שיש גניבת חשמל עם חותמת של חברת חשמל ישראל..יש שתי מכתבים מאושרים על ידי היועץ המשפטי של חברת החשמל, לאחר שפניתי אליך וראיתי שהסיפורים שלך לא נפסקים, הזמנתי את חברת חשמל ששם הם אמרו לי גברת יש לך פה גניבה" ( עמ' 9, שורות 11-14). הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ראו ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245)

17. אשר על כן ולנוכח האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה. אכן, אודה כי עניין שיתוף השכנים במתחם בדירות המושכרות על ידי הנתבע והחיבורים לשעון הראשי מעוררים תחושה של אי נחת וריח לא כשר בחינת " רוח חכמים אינה נוחה הימנו" הגם שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה. במאמר מוסגר יוער, כי כל התביעות ההדדיות המעסיקות בית משפט זה ( חמישית במספר) במסגרת יחסי שוכר-משכיר בדירה בה שהתה התובעת אך 11 חודשים מלמדות כי הצדדים הכריזו " מלחמה" אחד כלפי השנייה ועושים שימוש לרעה בהליכים המשפטיים, כפי שהתרשמתי, כל אחד מטעמיו שלו. מכל מקום, וזה העיקר, לא הוכח בפניי כי אכן נגבה מהתובעת ביתר. אכן, חוות דעת המומחה שצירפה התובעת מגלה כי אין בעיה בצנרת אלא נמצאו התחברויות פרוביזוריות הגורמות לעליית צריכת המים כתוצאה משימוש בדירה נוספת מימין בתחום החצר וכי יש חיבור מים בגג יחידת הדיור המספק ליחידת הדיור הנוסף ובאופן דומה לגבי החשמל מארון חיצוני. עם זאת, אין בכך ללמד בהכרח כי זה הגורם לגבייה ביתר וכמה נגבה ביתר עת הסכומים שנגבו כללו חובות עבר וכל שכן עת העד מטעמה הוא אשר טען שלא מצא דליפה עודפת או כי יש גניבת מים, וזה העיקר. כך או כך, יש לכל היותר להפחית את הסכומים שגבה הנתבע מהשכנים משזה הנתון העומד מנגד וזאת על סך של 70 ₪ בחודש, שלטענתו סופקו המים לשכנים מבית הדפוס ומשכך בחר לקבוע סכום משוער קבוע ולא הוצבע על כל אינטרס מדוע יסכים כמשכיר כי השוכרים האחרים ישלמו סכום נמוך משמעותית לו אכן החיבור הוא לאותו שעון, עת היחסים בינו לבין התובעת היו טובים תחילה והסכומים לא היו נמוכים עבור צריכתה מלכתחילה. מכל מקום, מדובר בהפחתה משוערת בת 770 ₪ שלא הוכחה אולם בנסיבות העניין מצאתי שלא לפסוק צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו ובזאת הסאגה בין הצדדים בגין שכירת הנכס ברחוב שבת צדק 2 בירושלים, תבוא לסיומה.

סוף דבר. התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ התובעת ולנתבע עצמו.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ז, 19 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נטלי ממן
נתבע: אושיק הוד
שופט :
עורכי דין: