ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רויטל כהן נגד מלונות הכשרת הישוב בע"מ :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובעת

רויטל כהן

נגד

הנתבעת

מלונות הכשרת הישוב בע"מ (רשת מלונות רימונים ומועדון הרימון)

פסק דין

רקע
1. לפני תביעה כספית, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת – המנהלת ומפעילה את "רשת מלונות רימונים" ובין היתר היא מפעילה את מלון "גלי כנרת" בטבריה (להלן: "המלון"), לשלם לה סך כולל של 6,154 ₪, כפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב ליקויים בנופש שרכשה מהתובעת, במלון גני רימונים בטבריה.
טענות התובעת
2. התובעת שהתה עם בן זוגה במלון, למשך שני לילות, בין התאריכים 15/11/13 – 17/11/13. מטרת התובעת ובן זוגה, היתה לנוח ולנפוש והם הגיעו למלון מפתח תקווה, שילמו במיטב כספם כדי ליהנות מאירוח נעים ושקט, אולם למרבה הצער, לא רק שהתובעת ובן זוגה לא נהנו, אלא סבלו ומצבה הבריאותי של התובעת אף החמיר. הטלט לה וחוסר הפרטיות שחוותה התובעת הכריעו את הכף והתובעת נאלצה בדלית ברירה להזמין רופא בתשלום למלון. יתרה מזו, כששבה התובעת לביתה, היא אושפזה ל- 4 ימים בבית חולים השרון בפתח תקווה, כך שלמעשה כל הכסף המיועד להבראה, נזרק לפח ולא נשאר כסף לחופשה מתקנת.

3. התובעת הדגישה בהזמנתה כי מבוקשת סוויטה שקטה, מפנקת. למרות זאת, במשך כל הלילה נשמעו דפיקות מבהילות מהמעלית. לאחר פניות רבות, הועברו התובעת ובן זוגה לסוויטה אחרת, שם המזגן לא עבד כל הלילה ואיש לא הצליח לתקן את התקלה. לכן, בחדר היה חם ומחניק, התובעת ובן זוגה נאלצו לפתוח את החלון כדי שייכנס אוויר ואז התמלא החדר בברחשים בכמויות גדולות. במשך כל שעה-שעתיים, הגיע לסוויטה איש שירות ששאב את החרקים באמצעות שואב אבק, אך בכך לא הסתיימה הבעיה, היות ומעל הסוויטה נשמעו "רעשים מבהילים של מנועים". לאחר מכן, התברר שהרעשים נשמעו מחדר מפוחים שממוקם בדיוק מעל הסוויטה. לכן, לתובעת ולבן זוגה לא היה שקט ולא היתה פרטיות וכפי שתיארה התובעת לעיל, גם מצבה הבריאותי הורע.

4. התובעת פנתה מיד לגורמים בכירים במלון וגב' דגנית בלחסן – מנהל מועדון הרימון, התנצלה על אי הנעימות והמציאה כפיצוי, הנחה של 20% לחופשה הבאה. התובעת ובן זוגה לא יכולים היו להרשות לעצמם לממן חופשה נוספת ולכן דגנית הציעה כי יקבלו יום כיף זוגי, כולל ארוחות ועיסויים. התובעת ביקשה כי ישיבו לה את מלוא הסכום ששילמה בגין הנופש, כדי שתוכל לצאת לנופש מתקן, אולם בקשה זו לא אושרה על ידי הנתבעת.
התובעת ובן זוגה עברו תאונה והיו עסוקים בטיפול רפואי ולכן, במהלך השנים היו עסוקים בבדיקות רפואיות ובביקורים אצל רופאים.

5. כחודש לפני הגשת התביעה, פנתה התובעת שוב לדגנית והסבירה שבגלל מצבה הבריאותי "נושא הפיצוי נותר באוויר". התובעת ביקשה החזר כספי כדי לצאת לחופשה וליהנות ואז קיבלה סירוב. דגנית שוב הציעה יום כיף, כפי שהובטח בעבר, אולם למרבה הפלא, "לא כולל עיסויים". התובעת סבורה כי מדובר בפיצוי לא הולם ולא הוגן, בגין הנופש הלא ראוי שקיבלה.
טענות הנתבעת
6. דינה של התביעה להידחות. מדובר בתביעה קטנונית וטורדנית, שמטרתה ליצור עילת תביעה, יש מאין, במטרה פסולה של התובעת, להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת ולהשיב לעצמה את הכסף ששילמה עבור חופשה, אותה מיצתה עד תום, לפני למעלה מ- 3 שנים. לא בכדי, טענות התביעה אינן מבוססות באסמכתאות בכתב ודבר זה מלמד על מהימנות כתב התביעה.

7. התובעת אכן שהתה במלון שני לילות, בין התאריכים 15/11/13 – 17/11/13. ההזמנה המקורית הי יתה לסוויטה מסוג כנרת, על בסיס חצי פנסיון והתובעת שילמה סך של 4,571 ₪ עבור חופשה זו, אותה מיצתה התובעת עד תום ועזבה את המלון, רק בתום השהות, במועד העזיבה המתוכנן.

8. במהלך שהותה של התובעת בסוויטת כנרת, היא התלוננה על רעשים לכאורה וכן טענות שונות לגבי האירוח במלון. צוות המלון נתן מענה מידי ומלא לכל תלונות התובעת. התובעת הועברה מידית לסוויטת בן גוריון במלון, שהיא הסוויטה המפוארת והיקרה ביותר במלון. ההפרש הכספי ביחס לסוויטה זו, הוא למעלה מסך של 1,000 ₪. המזגן בסוויטה תוקן והתובעת נשארה במלון עד תום החופשה, תוך מתן מענה מלא והתייחסות לתלונתה מצד צוות המלון.

9. למרות כל זאת, בעקבות פנייתה של התובעת לגב' דגנית בלחסן – מנהלת "מועדון הרימון" (מועדון הלקוחות של רשת רימונים), הציעה דגנית לתובעת, לפנים משורת הדין ובשל תודעת השירות הגבוהה ברשת, פיצוי באמצעות מתן הנחה של 20%, במחיר השהייה הבאה של התובעת, באחד ממלונות הרשת ובנוסף הדגישה דגנית כי תדאג ותוודא שהשהייה הבאה של התובעת תהיה חוויה מתקנת עבורה ועבור בן זוגה.

10. התובעת סירבה לפיצוי הנ"ל. למרות זאת, בשל רצון טוב ולפנים משורת הדין, הוצעה לנתבעת, בסמוך למועד החופשה, אז, לפני כ- 3 שנים, יום כיף זוגי במלון, הכולל ארוחת בוקר, ארוחת צהריים ושימוש במתקני הספא. התובעת לא השיבה כלל להצעה זו. למעשה, ויתרה התובעת על הצעה זו, לכן היא מושתקת ומנועה מלדרוש את יום הכיף שהוצע, כיום, בשיהוי כה ניכר. למרות הזמן הרב שחלף ולמרות שהתובעת קיבלה מענה מלא מהנתבעת, הן בזמן אמת בעת הנופש מושא התביעה והן לאחר מכן, התעוררה התובעת רק לאחר כ- 3 שנים ודרשה מחדש לקבל פיצוי.

11. הנתבעת, לפנים משורת הדין, למרות העובדה שחלפו 3 שנים ולמרות שסברה כי לא מגיע לתובעת דבר, מתוך רצון לשמר את התובעת כלקוחה, הסכימה הנתבעת להעניק פיצוי נדיב לתובעת, יום פינוק זוגי באחד ממלונות הרשת של הנתבעת, הכולל שימוש במתקני המלון - מתחם הספא, בריכה חיצונית וחוף הים וכן ארוחות בוקר וצהריים במלון. התובעת לא הסתפקה בהצעה נדיבה זו וביקשה לערוך מקצה שיפורים לכל ההצעות שהוצעו לה, בטענות שונות ובלתי ענייניות, בין היתר כי יום הפינוק אינו כולל עיסויים. יתרה מזו, התובעת אף כתבה לדגנית "חבל דגנית. אני חייבת לשתף אותך שהרודס פיצו אותנו (בגלל מקרה אחר), בנדיבות!! ביום כיף עשיר כולל הכל מכל. מה הקשר ל- 3 שנים שחלפו? ".

12. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת, לא היה כל רעש מעל חדרה של התובעת, ששודרגה כאמור ללא תשלום נוסף לסוויטה המפוארת והיקרה כביותר במלון, וגם טענות לגבי החרקים שנשאבו לכאורה מוכחשות. המלון נוקט במלוא אמצעי הזהירות למניעת כניסת חרקים למלון, אך למרות זאת לא ניתן למנוע כניסה מוחלטת של חרקים בשל אופיו של האזור בו שוכן המלון, בחיק הטבע, סמוך לכנרת ורחוק מהעיר.

13. עוד ציינה, כי המלון מתריע בפני אורחיו שלא להשאיר דלתות או חלונות פתוחים, כשדולק האור בחדר. מידע זה מפורסם בשילוט המצוי בחדרי המלון ובדף המידע שנמסר לכל אורח.

14. "הנזקים" הנטענים לכאורה על ידי התובעת, לא צורפו לגביהם אסמכתאות בכתב. כל הנזקים הנטענים מוכחשים ואין קשר סיבתי בין האירוח ושהותה של התובעת במלון לבין הנזקים הנתבעים.
דיון והכרעה
15. כידוע נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעת להוכיח את תביעתה בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

16. ביום 8.5.17, התקיים לפניי דיון בתביעה במעמד התובעת ונציגת הנתבעת, גב' דגנית בלחסן- מנהלת מועדון לקוחות של רשת רימונים, והיא זו שה ייתה בקשר עם התובעת לגבי מתן פיצוי בגין הליקויים הנטענים שנפלו לטענת התובעת במועד שהותה במלון.

17. לעניין טענת הנתבעת כי התביעה דנן הוגשה בחודש דצמבר 2016, בשיהוי של 3 שנים, ממועד הנופש מושא התביעה בחודש נובמבר 2013, השיבה התובעת כי פנתה כבר במהלך הנופש עצמו להנהלת המלון, גוללה את מסכת טענותיה וביקשה שימצא להן פתרון.

18. נציגת הנתבעת העידה:
"ביום הראשון להגעתה של התובעת למלון היא טענה כי יש רעשים מהמעלית שמפריעים את מנוחתה בחדר בו היא שוהה. הנהלת המלון היתה קשובה לטענותיה של התובעת ולמרות שהתפוסה היתה מאוד גבוהה, בחרה להעביר את הגב' ובן זוגה לסוויטה הנשיאותית של המלון, מדובר בסוויטה יחידה, הנקראת סוויטת בן גוריון.
גם לאחר שהועברה התובעת יחד עם בן זוגה לסוויטה הנ"ל היא לא היתה מרוצה והתלוננה על ברחשים שנכנסו לחדרם. כשהיא היתה בסוויטה היא התלוננה שעוצמת המזגן אינה מספיקה. התובעת סיימה את שהותה במלון עד תום ורק לאחר ששבה לביתה, פנתה אלי אישית כמי שמנהלת את מועדון החברים של רשת מלונות רימונים. כמחווה של רצון טוב אני הצעתי לה 20% הנחה בשהייה הבאה כמובן שמדובר בשהייה בסדר גודל של השהייה מושא התביעה. התובעת לא היתה מרוצה מהפיצוי שהצעתי לה, הצעתי לה מחווה נוספת של יום אירוח ללא לינה כפי שמפורט בנספח שצירפנו לכתב התביעה. התובעת לא אהבה את הצעתי וכך זה נשאר מאז.
שלוש שנים לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון, ושאלה אם אני זוכרת אותה, נכנסתי למחשב ושאלתי מה היא מבקשת והיא אמרה שהיא רוצה לנצל את יום הכיף שהצעתי לה שלוש שנים קודם לכן באחד ממלונות הרשת.
ממקום שירותי למרות שתוקפו של המכתב חלף לו, אמרתי לה שאשמח לקבל את בקשתה ולממש את הפיצוי שקיבלה. מאז היא ביקשה לממש את הנופש במלון רימונים בעכו וביטלה, ביקשה לממש אותו במלון רימונים בגלי כינרת, קבעתי לה יום כבקשתה ואף תיאמתי זאת מול מנהל המלון, מאותו הרגע היא יצרה קשר ואמרה כי בנוסף למה שהצענו היא גם מבקשת לקבל טיפולים בספא בהנחה. טלפנתי למנהלת הספא וביקשתי לאשר לתובעת הנחה של 20% על טיפולי הספא. התובעת התקשרה וחזרה אלי טלפונית ואמרה שהמחיר שהוצע לה יקר עבורה. לאחר מס' ימים היא יצרה קשר והתייעצה עם עו"ד, והחליטה לחזור בה.
היא אמרה לי לפני כמה ימים שהיא חזרה מחופשה ממלון, "הרודס" ושהם קיבלו מהם פיצוי הולם ומקווים שאנחנו נהיה נחמדים כמוהם" (פרוטוקול, עמוד 2).

הימנעות מהבאת ראיות

19. התובעת טענה טענות שונות, והיה על הנתבעת להציג ראיות כדי להזימן. כך לדוגמא, התובעת טענה כי המיזוג בחדר לא פעל או לא קירר מספיק, כמו כן עקב כניסת חרקים לסוויטה, אנשי שירות נאלצו להגיע לסוויטה כדי לשאוב את החרקים, ובכך נפגעה פרטיותם של התובעת ובן זוגה. הנתבעת, לא הביאה למתן עדות את אנשי השירות במלון כדי שיבואו להעיד על האירוח מושא התביעה וכן יביאו איתם יומן עבודה/ יומן פניות בו נרשמות פניות/ תלונות האורחים במלון.

20. אף התובעת חדלה בכך שלא הביאה למתן עדות את בן זוגה. גם אם בן זוגה של התובעת אינו בקו הבריאות, עדותו חיונית כדי לאמת את עדותה של התובעת מכלי ראשון.

21. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).

וכן "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקארחברה).

22. בנסיבות העניין ולאור העובדה כי שני הצדדים חדלו בכך שלא הביאו עדים רלבנטיים לעימות גרסתם לתביעה, אני קובע כי אין בכך כדי להטות את הכף לטובת צד זה או אחר.

23. בכתב התביעה ציינה התובעת את רכיבי התביעה כדלקמן:
2,925 ₪ - עלות האירוח במלון – במהלך הדיון תיקנה התובעת את רכיב תביעה זה והעמידה אותו על סכום עלות האירוע , וסכום זה מוסכם על הצדדים;
300 ₪ - עלות הרישום למועדון רימון;
600 ₪ - הוצאות דלק;
229 ₪ - הזמנת רופא למלון וכן טיפול דיקור מיד עם חזרתה הביתה;
2,000 ₪ - עלות ימי חופשה x 2 (יום ה ' ויום א').
24. לאחר שעיינתי בכובד ראש בכתבי הטענות, כתב התביעה וכתב ההגנה, והתרשמתי מטיעוני הצדדים לפניי במהלך הדיון, אני סבור כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי כפי שיובהר כדלקמן.

25. ראשית לטענה המקדמית של שיהוי בהגשת התביעה. אמנם משך הזמן להתיישנות תביעה הוא בדרך כלל 7 שנים, אולם גם כאשר תביעה מוגשת בפרק זמן קצר יותר, יש לבחון האם יש בכך שיהוי שיש בו כדי לפגוע בנתבעת. כך לדוגמא, כאשר חולפות מס' שנים ממועד האירוע מושא התביעה ועד למועד הגשת התביעה, יש בכך כדי לגרום ל"נזק ראייתי" לנתבעת, שכן בחלוף הזמן פרטי האירוע נשכחים או מטשטשים, לעתים גם לא נשמרים ראיות ומסמכים, כך שיש בכך כדי לפגוע באפשרויות הנתבעת להתגונן כראוי כנגד התביעה.

26. הגשת תביעה לאחר כ- 3 שנים ממועד האירוע, מהווה לכאורה שיהוי אולם בכל מקרה, עלינו לבדוק האם לגופם של דברים אכן נגרם נזק לנתבעת כתוצאה משיהוי זה.
במקרה שלפנינו, בפועל לא נגרם כל נזק לנתבעת, שכן כיום ניתן לשמור את כל התיעוד הנדרש במחשבי הנתבעת ולכאורה, אין בשיהוי כדי לפגוע בהגנתה כנגד התביעה.
יחד עם זאת, הגשת התביעה בשיהוי, יש בה כדי ללמד על כך שייתכן שהתובעת חזרה בה מכוונתה להגיש את התביעה או שהנזקים הנטענים אינם חמורים עד כדי כך שהתובעת, הייתה מגישה את תביעתה בסמוך להתרחשותם.
לפיכך, אני קובע כי אין בשיהוי בהגשת התביעה, כדי לפגוע באמינות גרסתה של התובעת לגבי התביעה.

27. לעניין רכיבי התביעה:
רכיב התביעה בסך של 300 ₪ - עלות הרישום למועדון רימון - גם לו סברה התובעת כי האירוע במלון לא ענה על ציפיותיה, עקב הליקויים הנטענים בתביעה זו, אין בכך כדי לזכות את התובעת, בהשבת הסכום הנ"ל ששולם בגין רישום למועדון רימון, לפיכך אני דוחה רכיב תביעה זה.
רכיב התביעה בסך של 600 ₪ - הוצאות דלק – אני דוחה רכיב תביעה זה. בכל מקרה, היה על התובעת להוציא הוצאה זו ואין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין רכיב זה.
רכיב התביעה בסך של 229 ₪ - עלות הזמנת רופא למלון וכן טיפול, דיקור, מיד עם שיבת התובעת לביתה – אני דוחה רכיב תביעה זה. אני סבור כי התובעת לא הוכיחה כל קשר סיבתי בגין הוצאות אלו, לאירוח במלון, לפיכך אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין רכיב זה.
רכיב התביעה בסך של 2,000 ₪ - עלות 2 ימי חופשה – אני דוחה רכיב תביעה זה. אין כל מקום לפסוק פיצוי בגין עלות ימי חופשה והדבר אף נחשב ככפל פיצוי. זאת, מעבר לעובדה שלא צורפה לכתב התביעה אסמכתא כלשהי לביסוס רכיב תביעה זה. גם אם אושפזה התובעת לאחר החופשה לא הוכח קשר סיבתי בין האשפוז לאירוח במלון.
28. רכיב התביעה העיקרי בתביעה זו, הינו החזר הכספים ששילמה התובעת, עבור עלות הנופש, בסך של 4,571 ₪. הזמנה של אירוח במלון, מהווה למעשה הסכם, גם אם הוא לא נערך בכתב, לכך שבתמורה לתשלום שמשלם האורח, במקרה שלפנינו – התובעת, הוא יקבל שירותי אירוח במלון של הנתבעת. כמובן שהאורח מצפה כי יקבל תמורה נאותה לתשלום ששילם למלון.

29. ככלל, במקרה שלפנינו, כמו גם במקרים אחרים בהם האורח טוען כי נגרמו לו נזקים וביניהם, עוגמת נפש בגין ליקויים שנפלו באירוח במלון, אין מקום להורות על השבת מלוא התשלום ששילם האורח, אלא על בית המשפט לקבוע תחילה, האם אכן הליקויים הנטענים התקיימו ולאחר מכן, להעריך מהו הסכום שיש לקזז מהתמורה ששולמה ולהורות על השבתו לאורח.

30. לאחר עיון בכתבי הטענות והתרשמותי מן הצדדים, אני סבור כי אכן נפלו ליקויים באירוח של התובעת במלון. הנתבעת נהגה כהלכה, בכך שקיבלה את טענות התובעת, גם אם לא הסכימה לנכונותן לגבי הסוויטה בהזמנה המקורית והעבירה אותה לסוויטה אחרת – סוויטת בן גוריון.
במהלך הדיון, טענה נציגת הנתבעת כי התובעת התלוננה בהיותה בסוויטה המשודרגת, שעוצמת המזגן אינה מספיקה.
הנתבעת לא הביאה כל אסמכתא לכך שהמזגן היה תקין, אף לא הובא לעדות נציג שירות או עובד של הנתבעת, שביקר בסוויטה במהלך האירוח של התובעת שם. לכן, אני מקבל את גרסת התובעת באופן חלקי. אינני סבור שהמזגן לא עבד כלל ונראה שהמזגן עבד, אולם בהספק חלקי ולא היה בכך כדי לקרר את הסוויטה, בהתחשב בכך שמזג האוויר בסמוך לכנרת, חם.
לכן, נאלצה התובעת לפתוח את חלונות הסוויטה כדי שייכנס אוויר לחדר וכך למעשה נכנסו חרקים לחדרה.
מעבר לכך, אני מקבל את טענת התובעת, כי כתוצאה מהעובדה שנציגי שירות של הנתבעת ניסו לתקן את המזגן ושאבו חרקים מהסוויטה, נגרמה פגיעה בפרטיותה, שכן, ברור שמי שמזמין נופש בסוויטה, מצפה לרוגע, נחת ופרטיות מרבית ולא שנציגי שירות של המלון יסתובבו בחדרו .

31. אני מקבל את גרסת הנתבעת, כי אכן נוהל משא ומתן מתמשך, בינה לבין התובעת, במסגרתו, אף נאותה התובעת לקבל את הפיצוי שהוצע לה, בדמות יום נופש זוגי, הכולל ארוחות בוקר וצהריים במתקני המלון.
בסיכומו של דבר, יש לקחת בחשבון את נכונותה של הנתבעת לפצות את התובעת, כמו גם את העובדה שבמשך מס' שנים לא טרחה התובעת להגיש תביעה לבית המשפט וייתכן שבתחילה הצעות הנתבעת לפיצוי היו מקובלות עליה, אולם מאוחר יותר, היא חזרה בה מהסכמתה להצעות אלו.
32. כמובן שבמסגרת פסיקת הפיצוי, יש לקחת בחשבון את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת ולבן זוגה, בגין העובדה שהנופש שהזמינו לא ענה על ציפיותיהם. לא ברורה לי טענת הנתבעת כי התובעת ובן זוגה ניצלו את החופשה עד תום.
אני מקבל את גרסת התובעת, כי בשל העובדה שבן זוגה שומר שבת, הם לא יכולים היו לעזוב את המלון, טרם יציאת השבת. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי עלות הנופש כוללת גם רכיבים נוספים כגון ארוחות, כך שלא ניתן לומר כי התובעת ובן זוגה לא קיבלו תמורה כלשהי בגין האירוע והם זכאים להשבת מלוא התמורה ששילמו.

33. לעניין פיצוי בגין עגמת נפש - בפסיקת בתי המשפט נקבע פעמים רבות כי עוגמת נפש היא צער עמוק ופגיעה משמעותית. אולם לא כל אי-נחת או אכזבה שגרמו לעוגמת נפש , מזכות בפיצוי כספי.
לענייננו יפים דבריה של כבוד השופטת נועה גרוסמן:
"כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים" (ת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ) (11/02/04) (פורסם במאגרים משפטים).

34. לסיכום, לאחר שקלול מלוא הנתונים בתביעה דנן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 2,000 ₪ בלבד, שישול ם בתוך 30 יום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

מי שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי להגיש בקשת רשות ערעור עליו לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ז, 19 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רויטל כהן
נתבע: מלונות הכשרת הישוב בע"מ
שופט :
עורכי דין: