ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מור משה טואיטו נגד צדדי ג' :

בפני כבוד ה רשמת בכירה טלמור פרס

תובע

מור משה טואיטו

נגד

נתבעת

צדדי ג'

קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ

נגד

  1. מוסך אמינות בע"מ
  2. מרכז הגרים
  3. מרכז שרות כפיר – כ.פ. – א.ב. בע"מ

פסק דין

1. תביעה כספית על סך של 29,150 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת, לאחר שרכש ממנה רכב ולטענתו נתגלו בו ליקויים אותם לא גילתה לו הנתבעת במעמד הרכישה.

טענות התובע

2. על פי כתב התביעה, ביום 13.10.15 התקשרו הצדדים בהסכם לחכירת רכב הונדה, ש.י. 2010, בליסינג מימוני.
5 ימים לאחר התקשרות הצדדים, נאלץ התובע לפנות למוסך בשל תקלה, אז הוחלף גיר הרכב ולאחר מס' ימים נוסף, הכניס שוב את הרכב למוסך לשם החלפת ווסת.
לאחר החזרת הרכב, טוען התובע כי לא יכול היה להניעו בשל תקלה במנוע והסתבר שהמנוע פורק בעבר, תוך שבוצעה בו עבודה רשלנית שגרמה להרס המנוע.
לטענת התובע, התקלות הינן היסטוריות והיו ידועות לנתבעת בהיותה הבעלים של הרכב, אולם לא יידעה את התובע עליהן.

3. בשל אלה, עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום 7,650 ₪, עלות המנוע שהוחלף, 1,500 ₪ בגין חוות דעת שמאי ו-20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת מטעם שמאי רכב והסכם החכירה.

טענות הנתבעת

4. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי בין הצדדים נחתם הסכם חכירה - ליסינג מימוני ו כי אינה אחראית לנושא התפעולי ו המכני, למעט אחריות שניתנה לתובע על פי תנאי העסקה.
הנתבעת מודה כי אכן ביום 08.11.15 פנה אליה התובע בשל תקלה בגיר הרכב וביום 11.11.15 הרכב הוחזר לתובע לאחר טיפול והחלפת גידי צד ג' 3.

עוד מציינת הנתבעת כי לאחר מספר ימים נכנס הרכב פעם נוספת למוסך, לצורך התקנת חיישן והמדובר בתקלה פשוטה שתיקונה אורך דקות ספורות.

5. ביום 6.12.15, כך על פי כתב ההגנה, פנה התובע פעם נוספת לנתבעת וטען כי הרכב אינו מ ניע, נדלקת נורת "בדיקת מנוע" והרכב נגרר עוד באותו היום למוסך לאחר שנסע 1,586 ק"מ מהפעם האחרונה בה טופל על ידי המוסך.

6. לטענת הנתבעת, הממצאים מגלים כי הרכב התחמם עקב אי מילוי מים לאחר נסיעת התובע והמנוע של הרכב ניזוק ונהרס. הנתבעת טוענת כי היה על התובע להתייחס לסימנים, מלבד שעון החום של המנוע, שמעידים על תקלה במנוע, כגון: הפסקת פעילות המזגן וקיומם של צלצולים ורעשים ו בשל המשך הנסיעה נ גרם נזק למנוע, כל זאת, בניגוד להצהרת החוכר ולפיה מחובתו לבדוק הימצאות שמן גיר, שמן מנוע ומים ברכב.
לפיכך, סבורה הנתבעת כי האחריות לנזק הינה בשל מחדלו של התובע.

7. הנתבעת מתנגדת לאמור בחוות הדעת מטעם התובע ולאחר שביקשה ארכה, הגישה חוות דעת מטעמה. כמו כן, צורף לכתב ההגנה מסמך מטעם צד ג' 3 , הסכם החכירה, הזמנת תיקון מיום 11.11.15 ומיום 6.12.15 ותנאי כיסוי אחריות.

הנתבעת מצידה הגישה שלוש הודעות צד ג', כנגד שלושת המוסכים אשר טיפלו בעבר ברכב.

הודעות לצדדי ג'

8. כנגד צד ג' 1, טוענת הנתבעת כי על פי חוות הדעת מטעם התובע, נמצא לאחר פירוק ראש המנוע כי זה פורק בעבר ובין הצילינדרים למנוע נמצאו חלקי פלסטיק קטנים שאינם קשורים, תופעה המעידה על התרשלות בעבודה. לפיכך, מכיוון שצד ג' 1 הוא זה שביצע את עבודת שיפוץ המנוע ברכבו של התובע, סבורה הנתבעת כי הוא זה שצריך לשאת באחריות, ככל שייקבע שהמנוע נהרס.

9. טענות צד ג' 1 בתמצית הינן כי, ראש המנוע ברכב תוקן על ידו לפני למעלה מ-3 שנים כשהרכב נסע 90,000 ק "מ. צד ג' 1 מציין כי תיקן נזקי תאונה קלה בחזית, לרבות החלפת מצנן מים שניזוק ושיפוץ ראש מנוע שהתעקם כתוצאה מהתחממות המנוע בנסיעה, מחוסר מי קירור.

לטענת צד ג' 1, התיקון הושלם ביום 04.11.12 והאחריות לשיפוץ הינה לתקופה של 3 חודשים.
כעת משמוגשת הודעת צד ג' כנגד ו, לאחר שהרכב נסע 182,379 ק"מ ולמעלה מ-3 שנים לאחר התיקון, לא ניתן למצוא קשר סיבתי בין הנזק למנוע לבין עבודתו וקיומה של אבנית לכאורה בחיבור צנרת המים, על פי חוות דעת שמאי התובע , אינה מהווה הוכחה לנזילת מי קירור.

10. טענות הנתבעת כנגד צד ג' 2 הינן, כי ביום 06.02.15 ביצע המוסך טיפול להחלפת גיר ברכבו של התובע והיה על המוסך, אף לטענת התובע, לפרק את המנוע בכדי שתהיה לו גישה לטפל בגיר. לפיכך, בהערכה שכך הם פני הדברים, על המוסך לשאת באחריות על כל נזק שנגרם כתוצאה מפעולתו.

11. לטענת צד ג' 2 , בחוות דעת מטעם התובע נכתב כי ביום 20.12.15 היה חשש שהמנוע התחמם ולמרות זאת, התובע המשיך לנסוע.
עוד נטען כי צד ג' 2 טיפל ברכב ביום 06.02.15, כ-8 חודשים לפני האירועים נשוא התביעה ובמהלך הטיפול הוחלף גיר, ומשכך לא ברור כיצד נגרם הנזק נשוא התביעה.
צד ג' 2 מכחיש כי במהלך שיפוץ הגיר נגע במנוע ולפיכך לא ניתן לייחס לו אחריות. לכך מתווספת העובדה שהרכב טופל לאחר מכן על ידי מוסך אחר ואין כל קשר סיבתי בין הטיפול בגיר לתיקוני המנוע.

12. טענות הנתבעת כנגד צד ג' 3 הינן , כי ביום 08.11.15 ביצע המוסך טיפול להחלפת גיר ולפי טענת התובע, היה על המוסך לפרק את המנוע כדי שתהיה לו גישה לטפל בגיר ולפיכך על צד ג' 3 לשאת באחריות על כל נזק שנגרם.

צד ג' 3 בכתב ההגנה, טוען כי הרכב הגיע למוסכו לשם תיקון תקלת גיר ועל פי נהלי העבודה ואישור הנתבעת, בוצע פירוק הגיר והרכבת גיר אחר ללא נגיעה כלל במנוע.
לטענת צד ג' 3, לאחר שהרכב נסע כ-2,000 ק"מ נוספים, נגרר למוסך מאחר ולא הניע. הוסבר לתובע כי נסע ברכב ללא נוזל קירור וגרם נזק חמור למנוע.
במהלך הבדיקה נמצאו סימנים רבים במנוע ובצנרת המנוע של ניסיונות תיקון המנוע בעבר, בצורה לא מקצועית.
עוד טוען צד ג' 3 כי האחריות שניתנת על ידו הנה לתקינותו של הגיר בלבד, למשך 3 חודשים וכי הנתבעת מנסה להתחמק מלכבד את הסכם המכירה ולהטיל עליו האחריות.

13. ביום 24.07.16 התקיים דיון ראשון בתביעה, במעמד התובע בלבד, לאחר שהנתבעת לא התייצבה לדיון ו במסגרתו ניתן כנגדה פסק דין.
פסק הדין בוטל בכפוף לתשלום הוצאות התובע ונקבע דיון נוסף לבירור התביעה ליום 07.02.17. בתום הדיון השני ולאחר שהנתבעת ביקשה ל הגיש הודעות צד ג' וחוות דעת מטעמה, ניתנה לה ארכה לעשות כן ונקבע דיון שלישי להשלמת העדויות ליום 08.05.17.

14. מטעם התובע העידו הוא עצמו ושמאי מטעמו.
מטעם הנתבעת העיד מר אמנון תנעמי - מנהל סניף המכירה של הנתבעת, מר דורון קזז - מנהל טכני של הנתבעת, מר גדי נחשונוב - מנהל טכני.
מטעם צד ג' 1 העיד מר פנחס קריספל, מטעם צד ג' 2 העיד מר אבייב רמי ומטעם צד ג' 3 העיד מר טל קורן.

14. התובע סיפר בעדותו כי פנה לנתבעת על מנת לרכוש רכב בליסינג , בתנאי שהרכב יהיה תקין ושמיש. במעמד הרכישה, כך לטענת התובע, נאמר לו כי הרכב עבר שיפוץ אך לא נאמר לו שהרכב עבר תאונה טוטאלית ולא הוחלפו חלקים פנימיים (עמ' 1, ש' 12, 14). לטענת התו בע, לא הוצגו לו מסמכים במהלך המכירה, למעט רשימת טיפולים (עמ' 11, ש' 21 – 26) וכאשר שאל מהן העבודות שקשורות למנוע, נאמר לו כי אין קשר למנוע, כל זאת על ידי נציג הנתבעת מר תנעמי.
התובע הוסיף כי שאל האם יש תקלות מסוימות שהוא אמור לדעת עליהן ו נאמר לו שהרכב נמצא בחזקתו, אולם שייך לחברה, כל התקלות שקיימות יטופלו והן בתחום האחריות.

15. התובע חזר על טענותיו בדבר טיפולים נדרשים לגיר הרכב לאחר הרכישה והכחיש את הטענה ולפיה, נדלקה לו נורה המתריעה מפני התחממות המנוע. לטענתו, לאחר שהרכב כבה, התקשר לגרר והבחין בנזילת מים.
נוכח הטענה במוסך ולפיה ראש המנוע התקלקל בשל רשלנותו, הזמין התובע בו במקום שמאי לשם בדיקת הרכב וזה גילה שהשסתומים המחברים בין הצינורות, לא חוברו כנדרש ולא הייתה כל התרעה של המערכת על חסר במים.

16. נציג הנתבעת, מר אמנון תנעמי סיפר בעדותו כי במסגרת העסקה לחכירת הרכב הוצגו בפני התובע כל הנתונים הרל בנטיים של הרכב, קרי, רישיון הרכב, דוח בדיקת מכון והיסטוריית טיפולים. לדבריו, ההתייחסות לעסקה הייתה בדומה לקניית רכב והרכב עבר תהליך של בדיקה, השבחה ומתן אחריות למנוע ולגיר.

17. לדברי העד, התובע הלין מספר פעמים על תקלות ברכב , נורות האזהרה פעלו ובעקבות זאת הנתבעת נשאה באחריות וטיפלה בתקלות . בתום תקופת האחריות, אחרי 3 חודשים, חלה תקלה ברכב ולא ניתן לקבל את הטענה שמערכות הבקרה לא עבדו.

18. כמו כן, העידו שמאי מטעם התובע, מר שלמה שביב ו מנהל טכני מטעם הנתבעת, בכל הקשור לשאלה מהו מקור הכשל במנוע והאם קדמו לכשל סימנים שהתריעו בפני התובע על התחממות המנוע.

19. בדיון שהתקיים ביום 08.05.17 העידו צדדי ג', אשר חזרו על טענות ההגנה שנטענו בכתבי ההגנה מטעמם.

דיון והכרעה

20. לאחר שעיינתי בכל אשר הוצג ושמעתי עדויות הצדדים והעדים מטעמם, אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה בחלקה.

ראשית, תיבחן השאלה מהי חובת הגילוי המוטלת על הנתבעת בעת החכרת הרכב מכוח חוק מכירת רכש משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (להלן: " חוק מכירת רכב משומש ") ומכוח חובת תום הלב והאם הנתבעת גילתה לתובע את המידע הנדרש בעת ההתקשרות עימו.

21. סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש קובע –

"(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) ...
(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);
(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.
(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:
(3)-(1) ...
(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;
(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;
(6) ...
(ג)-(ד) ...

בהתאם להוראות החוק, חובה על המוכר ל יתן בידי הרוכש "טופס גילוי נאות" בו מפורטות בין היתר פגיעות שנגרמו לרכב, ולהחתימו שראה ועיין.

22. מקורות נוספים להטלת חובת גילוי על הנתבעת, הינם חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה מכוח הוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 והחובה מכוח הוראות סעיף 15 לחוק החוזים ולפיה :

" מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

23. מקור חוקי נוסף הינו סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 הקובע כי:

"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:
(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;
...
(14) חוות דעת מקצועית או תוצאות של בדיקה שניתנו לגבי טיב הנכס או השירות, מהותם, תוצאות השימוש בהם, והסיכונים הכרוכים בהם;
(15) השימוש הקודם שנעשה בנכס או היותו חדש או משופץ;
(17) תנאי אחריות לנכס או לשירות;
(20) היות מקורו של הנכס הנמכר בפשיטת רגל, בכינוס נכסים או בפירוק של חברה;
(21) תנאי הביטול של עסקה".

24. כמו כן, ניתן לבחון האם בנסיבות העניין יש להחיל את הוראות סעיף 11 חוק המכר התשכ" ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), הקובע כי -
המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –
(1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;
(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;
(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;
(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;
(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים".

25. אין מחלוקת בענייננו, כי עובר לרכישת הרכב שופץ מנוע הרכב לרבות מצנן מים שניזוק בעקבות תאונה קלה בחזית ועל הטיפול המקיף שנערך לרכב ניתן אף ללמוד מחשבונית התיקון שב יצע צד ג'1, מיום 4.11.12.

הנתבעת לא הכחישה, כי היה ידוע לה על שיפוץ ראש המנוע ועל הטיפול הנדרש בעקבות התאונה הקלה ומשכך, היה עליה למסור המידע המלא לתובע בעת עריכת ההסכם ביניהם.

26. לטענת התובע נאמר לו כי הרכב עבר שיפוץ, אך לא נאמר לו כי עבר תאונה וכי הוחלפו לו חלקים פנימיים (עמ' 1, ש' 13). התובע ביקש לבדוק תקלות או תאונות, אולם נאמר לו כי " הרכב לא עבר שום דבר" והוצגה בפניו רק נגררת טיפולי 10,000 (עמ' 3 ש' 16 וכן עמ' 11, ש' 24). לשאלות בית המשפט השיב התובע כי שאל מהן העבודות שקשורות למנוע, שנעשו במסגרת הטיפולים ו הושב לו כי אין קשר למנוע ( עמ'12 ש' 11). עוד טען התובע, כי כאשר ביקש לבצע בדיקה לרכב, נאמר לו על ידי מר תנעמי, כי אינו יכול לבצע בדיקה, מאחר והרכב לא שייך לו, אלא לחברה (עמ' 12 ש' 19-20).

27. מנגד, נציג הנתבעת, מר אמנון תנעמי סיפר בעדותו מיום 7.2.17, כי במסגרת העסקה הוצגו לתובע רשיון הרכב, דו"ח בדיקת מכון והיסטוריית טיפולים. העד סיפר כי התייחס לעסקה כעסקת מכר, הרכב עבר תהליך של בדיקה והשבחה והתובע קיבל אחריות למנוע ולגיר (עמ' 7 ש' 26 ואילך).

28. מבין גרסאות הצדדים, באשר לטיבו והיקפו של המידע שנמסר לתובע במהלך ההתקשרות ביניהם, נתתי אמון מלא בגרסת התובע אשר הייתה עקבית ואני סבורה כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי היה בידי הנתבעת מידע אותו היה ראוי לגלות, באשר למצב ו המכני של הרכב.
הנתבעת לא הציגה כל ראיה ולפיה החתימה את התובע על טופס גילוי והדבר מקים חזקה לפיה הנתבעת לא גילתה את מצב הרכב ומשכך מושתקת היא מלהעלות טענה בעניין זה.

29. גם דו"ח הטיפולים אשר אין מחלוקת כי הוצג לתובע, אין בו די לשם גילוי המידע הנדרש שכן אף לטענת נציג הנתבעת, מר גנאדי, רשימת הטיפולים במסמך ת/1, מהווה בדיקה כללית ומעידה על קיומן של תושבות ורעשים מהמנוע, אולם הטופס אינו יכול ללמד שהמנוע עבר שיפוץ. העד העיד כי "בטופס הזה לא כתוב כלום, הלקוח יכול היה לקחת אותו לבדיקה" (עמ' 13, ש' 6-17) .

30. אשר לטופס הבדיקה – צוין בו "בלוק מנוע: נקישות יתר, החלף תומכים, רעש אביזרי מנוע/רצועה/מותחנים וגלגלות, מערכת תיזמון, רעש שסתומים".
שעה שמקובלת עלי גרסת התובע ולפיה טופס זה לא הוצג לו, הרי שהתובע לא נחשף למידע שהובא במסגרת תוצאות הבדיקה.
יאמר, כי אף אם היתה מתקבלת גרסת הנתבעת, ולפיה הוצג בפני התובע גם טופס הבדיקה, הרי על פי תשובת עד הנתבעת, גנאדי, לשאלת בית המשפט " האם ניתן ללמוד מהטופס הזה שהיה שיפוץ מנוע, אני משיב שהוא לא מכונאי, הוא לא יכול היה לדעת" (עמ' 14, ש' 6) – ולפיכך, ספק אם מידע זה עונה על דרישת יידוע התובע באשר למצב הרכב.

יצוין כי דו"ח בדיקת המכון אשר נטען כי נמסר לתובע, לא צורף לכתב ההגנה, אלא הוצג לראשונה על ידי נציג הנתבעת אך בדיון השלישי שהתקיים ביום 8.5.17 . עוד יצוין כי העד אמנון תנעמי אשר היה אמון על המכירה כנציג הנתבעת, הגיע לדיון ביום 7.2.17, אולם לא הגיע לדיון הנוסף והנתבעת הסבירה הימנעותו מלהתייצב לדיון, בעובדה שאינו עובד עוד בחברה. לפיכך לא נסתרה טענת התובע ולפיה כאשר שאל לפשר הטיפולים, נענה כי אלו אינם קשורים למנוע.

31. בנסיבות אלה, כאשר לא קיימת התאמה בין הממכר, אני סבורה כי התובע יכול אף להיסמך אף ההוראה הקבועה ב סעיף 11 חוק המכר.
ערה אני להצהרות התובע בסעיף 4 לחוזה אשר לכאורה מתנות על האמור בחוק המכר ופיהן החוכר מצהיר "ידוע לו שהמחכירה אינה אחראית למצבם של כלי הרכב, התאמתם לפרטי ההזמנה, טיבן וכשירותם... כי יבדוק את כלי הרכב לפני מסירתו לידיו...." וכן להוראות סעיף 4(ב) לחוק המכר ופיהן " הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים".
יחד עם זאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק המכר –אם "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה".

32. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לחובת הגילוי המוטלת עליה בעת כריתת החוזה עם התובע. הנתבעת נמנעה מלתאר לתובע את מצבו המכני של הרכב ולא גילתה מידע נדרש וחשוב בנוגע להחלפת ראש מנוע והדבר נגוע בחוסר תום לב של הנתבעת. גם ה מידע החלקי שנמסר לתובע, לא היה בו די כדי ללמד על עובדת שיפוץ המנוע, עובר לרכישת הרכב ועל התאונה שעבר, כנלמד מרשימת הטיפולים שבוצעו ברכב על ידי צד ג'1.

בנסיבות אלה, רשאי היה התובע לבטל את חוזה ההתקשרות, אולם בענייננו עתר אך לפיצוי בגין עלות החלפת המנוע ודין תביעתו באשר לרכיב זה, להתקבל.

33. קביעתי לעיל, די בה לשם חיוב הנתבעת להשיב לתובע את ההוצאות שהוציא לשם החלפת המנוע.
למעלה מן הצורך, יאמר כי אף בחינת טענת הנתבעת ולפיה אין להחיל בנסיבות העניין את האחריות החלה מכוח הסכם החכירה, בשל מחדלו של התובע – דינה להידחות כפי שיפורט להלן.

34. על פי תנאי כיסוי אחריות אשר מהווים חלק מהחוזה שנכרת בין הצדדים ושצורף לכתב ההגנה, הנתבעת מתחייבת לבצע תיקון או החלפה בגין נזק שנגרם למנוע בתוך תקופת האחריות, שהינה " עד חצי שנה (ע"פ אישור הזכאות) ו/או 10,000 ק"מ (המוקדם מבניהם), לגבי רכבים מסוימים האחריות הינה ל-3 חודשים ו/או 5,000 ק"מ (המוקדם מבניהם) – ע"פ ההסכם עליו חתמ ת במעמד חכירת הרכב ."

לטענת הנתבעת, יש להחריג בענייננו את האחריות, שכן על פי הצהרת התובע בהסכם, חלה עליו חובה לבדוק הימצאות שמן גיר, שמן מנוע ומים ובמקום בו לא פעל התובע בהתאם להתחייבותו, מוחרגת אחריות הנתבעת.

35. התובע העיד כי כחודשיים לאחר ההתקשרות עם התבעת, במהלכ ם הוכנס הרכב פעמיים למוסך, נסע עם הרכב ליחידה בה הוא משרת כאיש קבע. במהלך הנסיעה כבה הרכב וה וא הזמין גרר. כבר בעת הרמת הרכב על ידי הגרר, כך לטענת התובע, הבחינו כי קיימת נזילת מים, אולם כשהגיע למוסך הופנתה אליו האשמה בטענה שלא מילא מים. נוכח האשמה זו, הזמין התובע בו במקום, שמאי לשם בדיקת הרכב וזה גילה כי השסתומים המחברים ב ין הצינורות, לא חוברו כראוי, כי המנוע עבר בעבר החלפת ראש מנוע וקיימת עדות להתחממות. (עמ' 1 ועמ' 3-4 ש' 26 ואילך ).

לשאלת בית המשפט השיב התובע, כי ברגע בו הרכב התחמם, הבחין כי המחבר בין המנוע לרדיאטור התנתק לגמרי והמערכת לא הספיקה לגלות את החסר במים (עמ' 4, ש' 15-13 ).
לשאלת נציג הנתבעת השיב התובע שבשל היותו איש צבא הנמצא רוב הזמן ביחידה, אשתו נוהגת רוב הזמן ברכב והוא בדק מידי שבוע שמן ומים (עמ' 4, ש' 22).

36. התובע תמך תביעתו בחוות דעת שנערכה על ידי שמאי רכב, מר שביב שלומי. על פי חוות הדעת, קיימים סימני איטום בחיבור צינורות המים של מערכת הקירור למנוע וניתן להבחין בסימנים של חומר איטום וחבק בין צינור המים העליון למנוע (עמ' 4 לחווה"ד) .

כמו כן, הבחין השמאי בסימני שחיקה במיסבי גל הארכובה המעידים שהמנוע התחמם. מערכת חימום תא הנוסעים המחוברת לצנרת המים במנוע, נמצאה מנותקת והדבר מעיד שהרכב סבל בעבר מבעיות דליפת נוזל קרור ונעשה מעקף על מנת לפתור באופן חלקי ולחסוך בעליות תיקון. עוד נמצא כי ראש המנוע פורק בעבר ונמצאו חלקי פלסטיק קטנים שאינם קשורים, בין הצילינדרים לבלוק המנוע, תופעה המעידה על התרשלות בעבודה קודמת.
על פי קביעתו של השמאי, מאחר וחיישן חום המנוע ברכב הוא מסוג 'טבלן' הנמצא בתוך נוזל הקרור ומודד את טמפרטורת הנוזל ומאחר והנוזל דלף, מד החיווי לא הציג כי המנוע מתחמם .

בסיכום חוות הדעת נכתב:
"הרכב הנדון סבל בעברו כפי הנראה מבעיות דליפת נוזל קירור. מערכת חימום תא הנוסעים נותקה בעבר על מנת לחסוך בעלויות תיקון.
סימני חומרי אטימה וחיבור בין צינורות נוזל הקירור לבלוק המנוע מעידים כי נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים להדק את הצינורות מאחר ונוזל קירור דלף החוצה מקצוותיהם.
ייתכן כי ניסיונות תיקון מערכת הקירור בעבר כשלו וגרמו ללחץ במערכת. מצב שיצר שנוזל הקירור דלף קלות דרך צנרת הקירור. ניסיון אטימת הצנרת מטפל בתוצאה ולא בסיבה וניתן להגיד שמשול לכוסות רוח למת.
נבדקה האפשרות להתרשלות הנהג ונשללה.
מד חיווי חום המנוע מחובל לטבלן הנמצא בתוך מערכת הקירור מאחר ודלף נוזל הקירור מד החיווי לא הציג כי מנוע הרכב מתחמם והנהג הסביר לא יכול להבחין בנעשה.
לאור האמור לעיל, ולצורך הקטנת עלויות הוחלף מנוע הרכב באחר משומש".

37. בעדותו הוסיף השמאי כי בדק את הרכב תוך פירוק המנוע לגורמים, על מנת לגלות מהו הגורם לכשל ולהתחממות המנוע. על פי ממצאיו, קיימת קורוזיה בצנרת מערכת הקירור ברמה בלתי סבירה, מערכת החימום בתא הנוסעים מנותקת והדבר מלמד על ניסיון לתקן את הרכב בעבר (עמ' 5 ש' 11-8 ). לדברי השמאי, כל מערכת הקירור נבדקה באופן יסודי ונמצאה תקינה.

לשאלת נציג הנתבעת, האם ניתן לומר כי מערכת ההתראה לא פעלה, השיב השמאי - " אני לא יכול לדעת אך הנושא נבדק ... מד חום המנוע בהונדה סיוויק עובד בשיטת טבלן, זה חיישן שיושב במערכת הקירור ומודד טמפרטורת נוזל הקירור. ברגע שהנוזל יורד מתחת למפלס המינימלי, החיישן נעצר. מפלס הנוזל ירד, המחוג נתקע על האמצע והלקוח בכלל לא יכול היה לדעת שהמנוע התחמם וזה עונה על השאלה האם ניתן היה להבחין במנוע שמתחמם. אני לא ישבתי באוטו אבל השיטה של החיווי יכולה להעיד על זה שהוא לא יכול היה לדעת. " (עמ' 6 ש' 6)

לשאלת בית המשפט הוסיף: " ... אני יכול להעיד שתיתכן סבירות גבוהה שמד החום בכלל לא הראה את הטמפרטורה הנכונה של הרכב בגלל איבוד נוזל קירור ... מאחר שלהבנתי הרכב נקנה לאחרונה מחברת קל אוטו ונעשו שם שינויים שהם לא על פי הנחיות היצרן ב-100%, מעקף של מערכת החימום, קורוזיית יתר, מעיד על זה שהרכב נמסר לו במצב לא תקין." (עמ' 6, שורה 21 – 26) .

לשאלה האם הקורוזיה והמעקף הם בהכרח אלו שהובילו לתקלת המנוע, השיב העד: "הם מעידים שהייתה תקלה ישנה שמישהו ניסה לפתור ... ראיתי סימנים שהעידו למה המנוע איבד את הנוזל" וכן הוסיף כי אפשר לומר חד משמעית שהקורוזיה היא זו שהובילה לאיבוד הנוזלים ולא נמצאה סיבה אחרת, שכן הקורוזיה גורמת לאכילה של מתכת (עמ' 6, ש ' 27-32).

38. הנתבעת הגישה בקשה להארכת המועד להגשת חוות דעת נגדית מטעמה וזו הוגשה בסמוך לפני הדיון שהתקיים ביום 08.05.17.

39. על פי חוות דעת הנתבעת, הרכב טופל במוסכים מורשים בעקבות תקלות מכניות וכל הבעיות נפתרו. היות ומדובר במוסכים חיצוניים ולא במוסך בבעלות הנתבעת, יש להפנות את התלונות למוסך המטפל בלבד.
בהסתמך על תמונות הרכב בלבד, כך על פי חוות הדעת, לא נראה כי ניתוק מערכת החימום מעיד שהרכב סבל מבעיות דליפת נוזל קירור ופגיעה זו אינה מעידה בהכרח על נזק בלתי הפיך למנוע. בנוסף, ברכב קיים חיישן טבלן ובהימצא חיישן מסוג זה, לא קיימת סבירות שנורת חום המנוע לא נדלקה.
שמאי הנתבעת לא נחקר על חוות דעתו.

40. מר דורון קזז, מנהל טכני מטעם הנתבעת העיד שקורוזיה מסוג זה שנצפתה בתמונות הרכב, הינה סטנדרטית. העד הוסיף כי לגישתו הניתוח הטכני שנערך על ידי מומחה התובע, אינו נכון, חיישן מסוג זה המותקן ברכב מדליק מנורת תקלה ואין לקבל הטענה שלא עבדו נורות אזהרה בזמן שהמנוע החל להתחמם (עמ' 8, ש' 20-31).

41. מבין חוות הדעת וגרסאות הצדדים באשר למקור הכשל במנוע הרכב ולשאלה האם קדמה לכשל התראה, אני מוצאת לבכר את חוות דעתו של מומחה התובע, אשר מסקנותיו בחוות דעתו, כמו גם עדותו בבית המשפט, לא נסתרו בראיה של ממש על ידי עדי הנתבעת וחוות דעת המומחה מטעמה.

42. יודגש כי השמאי מטעם הנתבעת , לא בדק את הרכב טרם עריכת חוות הדעת. יודגש כי לא הייתה כל מניעה לבדוק את הרכב, החל ממועד הלנת התובע על הנזק לראשונה עם הגעתו למוסך ו לאחר מכן עם הגשת התביעה ועד הדיון השני שהתקיים ביום 7.2.17 , אל א שהנתבעת השתהתה ולא עשתה כן ובחלוף כ-10 חודשים הושבת הרכב בעקבות תאונה.
לפיכך חוות דעת השמאי שהגישה הנתבעת, אינה נסמכת על בדיקת הרכב, אלא על תמונות שהעביר שמאי התובע ועל סמך חשבוניות מוסך ובמצב דברים זה אין ליתן לה משקל זהה לזה הניתן לחוות הדעת מטעם התובע שנערכה לאחר מספר בדיקות שונות ומפורטות .

בדומה לזה, אף המשקל שיש ליתן למכתב צד ג' 3, מטעם מוסך כפיר, אשר צורף לכתב הה גנה, אינו רב.
על פי מכתב זה, אשר נכתב ביום 17.11.16, כשנה לאחר הגעת הרכב למוסך בשל הכשל במנוע, מסקנת המוסך הינה כי "ברכב הייתה דליפת נוזל הקירור מצנרת המים של המנוע".
אולם, המכתב מוסיף ומפרט שלושה סימנים מקדימים מהן ניתן היה ללמוד על התחממות המנוע ולהימנע מהנזק שנגרם וביניהם – שעון החום, הפסקת פעולת המזגן ורעשים ודפיקות חזקות מכוון המנוע.
אף בהתעלם מהעבודה כי אין מדובר בחוות דעת העונה על הוראות פקודת הראיות, בהתחשב בניהול ההליך בתביעות קטנות, הרי שיש במכתב כדי לחזק טענות התובע ולפיהן נוזל הקירור דלף מצנרת המים והתקלה אינה נובעת מהימנעותו לבדוק מים ושמן.

43. מעבר לאמור, חוות דעת מטעם מומחה התובע, נערכה לאחר ארבע בדיקות שבוצעו לרכב, טרם פירוק המנוע, לאחר פירוק המנוע ולאחר התקנת המנוע החדש ולא עלה בידי הנתבעת לסתור המסקנות אליהן הגיע בחוות דעתו ואותן הסביר בעדותו המפורטת בבית המשפט.

תביעות הנתבעת כנגד צדדי ג':

44. לטענת הנתבעת, בהסתמכה אף על חוות הדעת מטעם התובע, י ש להורות על חיוב צדד י ג' בתשלום הפיצוי לתובע, שכן הם אשר טיפלו ברכב עובר להתקשרות עם התובע – האחד ביצע עבודת "שיפוץ מנוע" ביום 30.10.12 (צד ג' 1), השני החליף את הגיר ביום 6.2.15 (צד ג' 2), והשלישי החליף את הגיר ביום 8.11.15 (צד ג' 3).

45. יאמר כבר עתה כי דינן של ההודעות כנגד צדדי ג' להידחות, משהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח עובדתית ומשפטית, שעבודות צדדי ג' בוצעה באופן רשלני ולא עלה בידיה להוכיח הקשר הסיבתי בין עבודות צדדי ג', להשבתת מנוע הרכב.

46. אין מחלוקת כי צד ג'1, ביצע טיפול לרכב ביום 12.7.12 שכלל החלפת מצנן מים ושיפוץ ראש מנוע. יחד עם זאת, אין בכך די לשם הוכחת ביצוע עבודה רשלנית על ידו ולשם הוכחת הקשר הסיבתי בין עבודתו ובין הנזק שנגרם לתובע, בחלוף למעלה משלוש שנ ים, לאחר שהרכב נסע כ-90,000 ק"מ נוספים וב התחשב בתקופת האחריות שהינה לשלושה חודשים או לנסיעה של 6,000 ק"מ, לפי המוקדם.

47. לטענת הנתבעת, היה מצופה מצד ג' 1 להתריע על קיומה של קורוזיה בעת פירוק המנוע.
אני סבורה כי אין מקום לקבל טענה זו, שעה שהועלתה לראשונה בדיון שהתקיים ביום 8.5.17 ולאור הסברי נציג צד ג' 1 שרק ראש המנוע פורק ולא המנוע כולו.

48. אשר לצדדי ג'2 ו-3 – אין מחלוקת כי צד ג' 2 ט יפל ברכב ביום 6.2.15, כ-8 חודשים לפני ההתקשרות בין התובע לנתבעת והחליף גיר ברכב וכי צד ג' 3 טיפל ברכב ביום 11.11.15 ואף הוא החליף גיר ברכב.
לטענת צדי ג' 2 ו-3 בכתבי ההגנה ובעדותם בבית המשפט, אין כל קשר בין החלפת הגיר לנזק במנוע הרכב ובעת החלפת הגיר לא נוצר מגע עם המנוע כמו כן חלפה תקופת האחריות.

טענות אלה של צדדי ג' 2 ו-3, לא נסתרו על ידי הנתבעת, בין אם בחקירת נציגי צדדי ג' ובין אם בהגשת חוות דעת אשר יכולה הייתה ללמד על הצורך בפירוק המנוע לשם הרכבת הגיר ולפיכך לא עלה בידי הנתבעת להוכיח התרשלות צדדי ג' 2 ו-3 בעבודתם וקיומו של קשר סיבתי בין עבודתם והחלפת הגיר לנזק המאוחר לתיקון, במנוע.

49. הנתבעת סמכה טענותיה כאמור, על חוות הדעת מטעם התובע ומצאה לנכון להגיש הודעות כנגד המוסכים אשר טיפלו ברכב , בין אם מדובר בטיפול משנת 2012 ובין אם מדובר בטיפול בגיר הרכב, אשר לא הוכח הקשר בינו ובין הנזק למנוע ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח הקשר בין טיב עבודת צדדי ג' ובין התקלה שאירע ה לאחר עבודתם.
יצוין כי חוות דעת התובע, אמנם מציינת כי ראש המנוע פורק בעבר ונמצאו חלקי פלסטיק היכולים להעיד על התרשלות בעבודה בפעם הקודמת, אולם אינה קושרת בין עבודה ספציפית של מי מצדדי ג' לבין הנזק למנוע וככל שביקשה הנתבעת להוכיח טענ ה בדבר רשלנות מי מצדדי ג', שהינה שאלה שבמומחיות, היה עליה להגיש חוות דעת בעניין זה.

50. לאור הנימוקים שפורטו לעיל דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל באופן חל קי ודין הודעות צד ג' להידחות.

הנתבעת תישא בתשלום הסך של 7,650 ₪ לתובע, בגין החלפת המנוע ובתשלום שכר טרחת מומחה התובע בסך של 1,500 ₪ .
כמו כן, בהתחשב בהיקפה של יריעת המחלוקת, בעובדה כי התקיימו שלושה דיונים (לאחר שלדיון הראשון לא התייצבה הנתבעת ודיון שלישי נקבע על מנת לאפשר לנתבעת להגיש חוות דעת), תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובכלל זאת אגרת משפט, בסך של 700 ₪.

51. התובע עתר לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש – סכום מ ופרז ביחס לשיעור הנזק שנגרם לו וביחס לטרחה שהצריך הטיפול ברכב. יחד עם זאת, איני סבורה שיש לפטור הנתבעת מפיצוי התובע בגין רכב זה, בשים לב למספר התקלות שדרשו תיקון במוסך, במהלך ה תקופה הקצרה שהרכב היה בחזקת התובע באופן ש פגם בנוחותו וגרם לטרדה ולבזבוז זמנו.
לפיכך בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, תישא הנתבעת בתשלום הסך של 1,000 ₪.

52. נוכח דחיית הודעות צד ג' שהגישה הנתבעת, תישא הנתבעת בהוצאות צדדי ג' בסך של 400 ₪ לכל אחד.

53. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הפסוקים לעיל, המסתכמים בסך של 10,850 ₪ וזאת תוך 30 ימים.

משנדחו ההודעות לצדדי ג', תשלם הנתבעת לצדדי ג' את הוצאותיהם בסך 400 ₪ לכל אחד וזאת תוך 30 ימים.

לא ישולמו הסכומים הפסוקים המועד, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ז, 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מור משה טואיטו
נתבע: צדדי ג'
שופט :
עורכי דין: