ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי נצח נגד מאיר רעננה מרכז שירות בע"מ :

לפני: כבוד השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

מר איתן קירשנר – נציג ציבור (מעסיקים)

התובע
אלי נצח ת.ז. XXXXXX972
ע"י ב"כ עו"ד יעל מיליקובסקי – לוי
-
הנתבעות

  1. מאיר רעננה מרכז שירות בע"מ – ח.פ. 514173152
  2. מרכז שירות מאיר- אהרון בע"מ – ח. פ. 514173152

ע"י ב"כ עוה"ד אורית ז'ילוני קליינמן ו/או שרון לולצ'י

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרשי תגמולים, הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי לפי חוק הגנת השכר, תוספת וותק, קרן השתלמות והודעה מוקדמת בסכום כולל של 140,854 ₪.

העובדות
1. התובע יליד שנת 1945 הועסק אצל הנתבעים מיום 1.2.09 ועד ליום 31.12.14 במתכונת כדלקמן:
ביום 1.2.09 התקבל התובע לעבוד במוסך שהיה בבעלות משותפת של מר אהרון מוכתר ומאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ. בהמשך בחודש אוקטובר 2010, המוסך עבר לבעלות מלאה של חברת מאיר ושמה שונה ל"מאיר רעננה מרכז שירות בע"מ" (להלן: "הנתבעת1"), כאשר מ – 1.1.11 הניהול נעשה על ידה.

2. אין חולק כי מחודש ינואר 2011 הועסק התובע כנהג ושולם לו שכר חודשי בסך 5,000 ₪ ברוטו לחודש. סכום זה עודכן בחודש מאי 2014 ל- 5,500 ₪ ברוטו.

3. התובע סיים עבודתו ביום 31.12.14 ושולמו לו פיצויי פיטורים.

4. על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים משנת 1995. (להלן: "צו ההרחבה")

טיעוני התובע
5. התובע טוען כי עם תחילת עבודתו אצל הנתבעים ביום 1.2.09 היה אמור לעבוד בהתאם לכתב ההסמכה לניהול מקצועי של תיקון מרכבי רכב ושל צבעות רכב אשר בידו, אולם בפועל שימש כנהג במחלקת השירות של הנתבעים ועל כך הלין פעמים רבות בפני האחראים עליו.
6. לטענתו ביום 2.12.14 נמסר לו בהפתעה גמורה מכתב ובו הודע לו כי הוא עתיד לפרוש לגמלאות ביום 31.12.14. עוד צוין במכתב כי הוא ימשיך בתפקידו עד ליום 11.12.14 וכי החל מיום 12.12.14 ייצא לחופשה עד לסיום עבודתו. התובע מציין כי בטרם מסירת המכתב לא נערכה כל שיחת שימוע ולפיכך הוא זכאי לפיצוי.

7. לטענת התובע מתחילת עבודתו ועד לערך חודש יוני 2012 עבד 9 שעות ביום והחל מחודש יולי 2012 עבר לעבוד 7.5 שעות ביום והיקף משרתו שונה ל- 82% . התובע טוען כי אין לכלול במסגרת שעות זו הפסקה בת חצי שעה שכן הפחתת חצי שעת הפסקה לא הייתה חלק מההסכם שבינו לבין הנתבעים.

התובע טוען כי היקף עבודה של 7.5 שעות ביום תואם מסגרת העסקה בהיקף של 88% ובהתאם יש לקבוע כי שכרו יעמוד ע"ס 5,902.44 ₪.

התובע מוסיף וטוען כי בכל חודש ביצע שעות נוספות באופן קבוע, כך שבכל יום נוספה לו בממוצע שעת עבודה. מכאן שלמעשה עבד בפועל 8.5 שעות ביום, קרי הועסק במשרה מלאה.

8. לטענת התובע הנתבעים החלו להפריש עבורו לביטוח מנהלים רק בחודש דצמבר 2011 באופן רטרואקטיבי מחודש ינואר 2011. על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה היה עליהם להפריש 6% בגין תגמולים בעוד שבפועל הפרישו רק 5%, לכן לשיטתו קיים חסר בהפרשות לתגמולים חלק מעביד. התובע מציג 4 חלופות לפיהן יש לחשב את ההפרשים החסרים (לפי היקף משרה של 82%, 82% בתוספת 1% לשנה, 88% ו- 100% משרה).

9. התובע טוען כי על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המוסכים הוא זכאי בתום שנת עבודה לתוספת וותק בשיעור 1% משכרו החודשי אשר לא שולמה לו. כמו כן בהתאם להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה הוא זכאי לקרן השתלמות. הנתבעת לא מילאה אחר חובתה ולא הפרישה הכספים לקרן ולכן יש לחייבה בפיצוי בגובה ההפרשות.

10. התובע טוען כי עבודתו אצל הנתבעים הסתיימה בפועל ביום 31.12.14 חרף זאת שולמו חלק קטן מפיצויי הפיטורים רק ביום 1.2.15. החלק הנותר שולם לתובע רק ביום 1.3.15.כמו כן ברשלנות הנתבעים עוכב שחרור הפיצויים שהצטברו לזכותו בקופת הגמל. לפיכך לטענתו יש לחייב את הנתבעים בתשלום הלנת פיצויי פיטורים. כמו כן יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר מחודש אפריל 2009 ועד לחודש ינואר 2011.

טיעוני הנתבעות
11. לטענת הנתבעת 1 התובע גויס כעובד בניסיון למוסך כאשר הייתה כוונה להעסיקו כצבע או כפחח, ואולם הניסיון לא עלה יפה. לפיכך מחודש אפריל 2009 הסתייע המוסך בהסמכה של התובע מטעם משרד התחבורה לעיסוק בפחחות וצבע ובתמורה שולם לו מדי חודש סך של 2,500 ₪.

בחודש ספטמבר 2010, בעקבות מהלכים שבוצעו לקראת העברת ניהול המוסך לנתבעת , התברר לראשונה כי התובע כלל לא עבד במוסך והתמורה שולמה לו בעבור קבלת שירותים מקצועיים שלא כנגד תלושי שכר. בהתאם הנחה סמנכ"ל הכספים של החברה כי מכאן ואילך תשלום התמורה ישולם בתלוש שכר והתשלום שקיבל מינואר עד ספטמבר חושב בתלוש שכר אחד שהונפק בחודש ספטמבר 2010. שכרו נקבע על 3,850 ₪ ברוטו.

הנתבעת 1 מציינת כי למן 2009 ועד חודש אוקטובר 2010 כלל לא הייתה מעורבת בניהול המוסך ובהעסקת התובע ולפיכך דברים שסוכמו עם התובע בתקופה זו כמו גם התנהלות המוסך אינם בידיעתה האישית.

בעקבות השינוי בבעלות הנתבעת, בחודש ינואר 2011 זומן התובע לשיחה והוסכם כי היקף משרתו יעמוד על 82% וכי התובע יעבוד 5 ימים בשבוע 7 שעות ביום. בתמורה הוסכם כי שכרו יהיה בסך 5,000 ₪ ברוטו שעלה בחודש 5/14 ל- 5,500 ש"ח ברוטו.

12. הנתבעת 1 טוענת כי תוספת הוותק במלואה כבר נלקחה בחשבון לצורך קביעת שכרו של התובע וממילא השכר ששולם לו היה מעבר לטבלאות השכר הענפי.

13. לטענת הנתבעת 1 ביום 13.11.14 בפגישה שנערכה עם התובע סוכם עמו, על רקע מצבו הבריאותי, על פרישתו לגמלאות ב- 31.12.14 עם הגיעו לגיל 70. במעמד זה ניתנה לתובע הודעה מוקדמת כאשר סוכם כי התובע יעבוד במהלכה ועד ליום 11.12.14 ולאחר מכן יצא לחופש.

במצב דברים זה הנתבעת 1 לא הייתה מחויבת בשימוע שכן התובע לא פוטר ולחילופין יש לראות בפגישה שקוימה עם התובע כשיחת שימוע.

14. הנתבעת 1 טוענת כי יש לחלק את תקופת ההתקשרות לתקופות באופן שפיצויי הפיטורים יחושבו בהתאם לשכרו האחרון בכל אחת מן התקופות. מכל מקום טוענת הנתבעת 1 כי שילמה לתובע פיצויי פיטורים העולים על הסכום לו היה זכאי גם אם היינו רואים את כל תקופת ההתקשרות כתקופה אחת ולפי שכרו האחרון.

15. הנתבעת 1 מציינת כי כבר ביום 28.1.15 פנתה לסוכנות הביטוח והורתה כל שחרור הכספים הצבורים לתובע לרבות פיצויי הפיטורים. חלקם של הפיצויים הועברו לחשבון התובע כבר ביום 1.2.15, ובהמשך הועבר לו סכום נוסף במועד שסוכם עם התובע. המצב דברים זה אין לחייבה בפיצויי הלנה.
16. לנתבעת 1 אין כל ידיעה בדבר נסיבות מסירת/ אי מסירת הודעה לתובע על תנאי עבודתו קודם להעברת הבעלות במוסך לידיה. לשיטתה מקום בו תלושי השכר שנמסרו לתובע הינם מפורטים וברורים וכוללים את כל הפרטים כמתחייב לא נגרם נזק לתובע ואין לחייבה בפיצוי.

17. יש לדחות ניסיונו של התובע לטעון לליקוים בתלושים המתייחסים לשנים 2009-2010 ושתוקנו זה מכבר.

תצהירים ועדויות
18. מטעם התובע ובנוסף לתצהיר עדותו הראשית נשמעה עדותו של מר גמליאל אשכנזי חברו לעבודה. כמו כן לכתב התביעה צורפה חוות דעת אקטוארית מאת ד"ר תמיר לוי.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של מר אופיר אליהו המכהן כמנהל המוסך במרכז שירות הלקוחות בנתבעת 1 החל מיוני 2013 וכן תצהירה של הגב' מריאלה נורמן המשמשת כמנהלת משאבי אנוש בחברת מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ .

דיון והכרעה
תקופת עבודה , היקף משרה ושכר קובע
19. אין חולק כי התובע החל לעבוד במוסך בחודש פברואר 2009, חרף העובדה כי יש חוסר בהירות באשר לזהות המעסיק בתקופה שעד ינואר 2011 ולאופן העסקתו, יש לראות בתובע כמי שעבד אצל הנתבעים החל מחודש פברואר 2009 ועד לחודש דצמבר 2014 כתקופה רציפה אחת. לראיה, בתלוש השכר לחודש פברואר 2015 שהנפיקה הנתבעת 1 מופיע התאריך 15.2.09 כמועד תחילת העסקתו והנתבעת 1 אף שילמה לתובע במועד סיום העסקתו פיצויי פיטורים למן תחילת העסקתו בחודש פברואר2009 אשר חושב לפי שכרו האחרון אצלה. (רא ו גם דו"ח רשימת מעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי שצורף כנספח ב' לכתב התביעה ושם דווח על התובע כעובד הנתבעת 1 החל מחודש פברואר 2009).

20. אשר להיקף משרתו ושכרו הקובע – אין כל בסיס ראייתי לטענת התובע כי במועד תחילת העסקתו סוכם עמו על שכר של 8,000 ₪. סכום זה לא שולם לתובע בשום שלב בכל תקופת עבודתו, משך 6 שנים והתובע לא הביא בדל של ראיה להוכיח כי הלין על כך בפני מנהליו.
מנגד אין בידינו לקבל טענת הנתבעים באשר לשכרו של התובע בתחילת תקופת העסקתו כמפורט בתצהירה של הגב' נורמן ולפיה עד לחודש ספטמבר 2010 השתכר התובע סך של 2,500 ₪ וממועד זה ועד ינואר 2011 סך של 3,850 ₪.

הנתבעים לא הציגו תלושי שכר לתקופה זו או כל מסמך רשמי אחר המתעד תשלום לתובע בסכומים האמורים. מנגד הוצגו בפנינו שני תלושי שכר בודדים לחודשים פברואר ומרץ 2009 ולפיהם השתכר התובע בחודש אחד סך 3,937 ₪ ובחודש השני סך 4,715 ₪, נתונים אשר אינם תומכים בגרסת הנתבעים. כמו כן הוצג תלוש שכר לחודש ספטמבר 2010 ובו בנוסף לשכר של 3,850 מופיעה שורה של משכורת בגובה 20,000 ₪ שלא ברור לאיזה תקופה מתייחסת ולפי איזה סכום חושבה. לפיכך ומשאף הנתבעים שילמו לתובע פיצויי פיטורים לכל תקופת עבודתו לפי שכרו האחרון בסך 5,500 ₪ (ראו עדות הגב' נורמן עמ' 23 ש' 25-26) , נקודת המוצא תהייה כי החל מחודש פברואר 2009 ועד לחודש מאי 2014 השתכר התובע סך 5,000 ₪ ברוטו לחודש וממועד זה ועד לסיום העסקתו השתכר סך של 5,500 ₪ לחודש.

21. הן מר אופיר והן הגב' נורמן מטעם הנתבעות העידו, כי סוכם עם התובע (לכל הפחות מחודש ינואר 2011) כי מתכונת עבודתו היא חמישה ימים, 7 שעות עבודה ביום ובתוספת חצי שעה הפסקה, קרי מהשעה 8:00 ועד השעה 15:30. בהתאם התובע עבד 154 שעות חודשיות המהוות 82% משרה , ואכן בכל תלושי השכר של התובע נרשם כי התובע עובד 82% משרה.

22. התובע מנגד מציע שתי חלופות לחישוב אחוז משרתו. על פי החלופה הראשונה הוא עבד 7.5 שעות ביום ובהיקף משרה של 88% ויש לדחות טענת הנתבעים כי יש להפחית חצי שעה של הפסקת אוכל, משעות עבודתו. טענה זו לשיטתו מהווה הרחבת חזית ונועדה להסדיר את חוסר ההתאמה בין היקף המשרה הנקוב בתלושי המשכורת לבין העובדה כי עבד 7.5 שעות. כמו כן לא הוכח כי חצי שעת הפסקה הייתה חלק מההסכם שבין התובע לבין הנתבעים. לפיכך יש להתאים שכרו להיקף משרה של 88% ולהעמידו על 5,902 ₪.

על פי החלופה השנייה יש להתחשב בעובדה שעבד בכל חודש שעות נוספות ובממוצע שעת עבודה ביום, כך שלמעשה עבד 8.5 שעות ביום ובהיקף משרה של 100% כך ששכרו המותאם צריך לעמוד ע"ס 7,198 ₪ לחודש.

23. אין בידינו לקבל טענות אלו של הנתבע. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי במוסך נהוגה הפסקת אוכל בת חצי שעה, וכי בדרך כלל גם הוא היה מקבל הפסקה בת חצי שעה, ככל שאר עובדי המוסך, באופן שהלכה למעשה יום העבודה שלו כלל 7 שעות עבודה:
"ש. יש הפסקת אוכל של חצי שעה?
ת. יש
ש. אתה היית אוכל חצי שעה כמו כולם?
ת. כשעבדתי בתור נהג הרבה פעמים לא אכלתי בחדר אוכל הייתי בנסיעות. לא הייתי יושב ואוכל. בדרך כלל הייתי יושב ואוכל בחדר אוכל. המוסך נסגר ב- 16:20 " (עמ' 14 ש' 1-6) .

24. מנהל המוסך מר אופיר הצהיר כי התובע לא נדרש לביצוע עבודה שחרגה מ- 7 שעות ביום, וככל שהתובע נשאר במקום העבודה מעבר לכך, על פי רוב הדבר נעשה שלא בשל צרכי עבודה אלא בשל העובדה כי התובע עסק בשעות העבודה בענייניו האישיים או "מתח " את יום העבודה, שלא לצורך והנתבעת 1 אשר ידעה כי התובע הוא אדם מבוגר וערירי בשל רחמים כלפיו ועל אף שהתובע התבקש ללכת לביתו בסיום יום העבודה, לא נקטה בפעולות נוספות לשם הוצאתו משטח המוסך ואף לא דרשה שיעביר את כרטיס הנוכחות בסיום המטלות שלו. כך יצא שדוחות הנוכחות שהחתים עברו ישירות למחלקת שכר ובדיעבד הסתבר כי שולמו לפי הדיווח ולא על עבודה בפועל.

25. שעה שלא הוצגו בפנינו דוחות נוכחות של התובע ולאור העובדה כי משך כל שנות עבודתו לא העלה התובע ולא טען כי הוא נדרש לעבוד באופן קבוע ועקבי בהיקף עבודה העולה על היקף העבודה שסוכם עמו או כי זכויותיו קופחו, הרי המסקנה המתקבלת היא כי יש לחשב את זכויותיו לפי היקף משרה של 82% כפי שצוין בתלושי השכר.

יפים לעניין זה הדברים הבאים:
"כאמור, בית הדין קבע כי תלושי השכר של המערערים ובהם ציון היקף ההעסקה של כל אחד מהם נמסרו להם וכי המערערים לא העלו כל טענה כאילו הנקוב בהם אינו תואם את היקף העבודה בפועל. בנסיבות אלה הגם שאין דיווחי נוכחות יש דיווח חליפי לעניין היקף העסקה" (ע"ע 1697-07-12 צאלח רגא אבו צפטט ואח' נ' ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ, מיום 20.11.12).

26. מעבר לכך אף אם היינו מקבלים את גרסת התובע כי עבד ב- 88% משרה או 100% משרה, הרי שמקום בו שכרו (ללא שעות עודפות ושעות נוספות) עלה על שכר המינימום, אין לבצע כל התאמה בשכרו כפי שמוצע על ידו.

תוספת וותק
27. סעיף קטן (ג) לפרק 8 לצו ההרחבה, שכותרתו "תוספת ותק" קובע:
"לאחר שנת עבודה במוסך יקבל עובד תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה".

לטענת הנתבעים תוספת הוותק נלקחה בחשבון בשכרו של התובע אשר היה גבוה מהשכר שנקבע בטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה.

28. מטרת תשלום תוספת הותק לעובד כמו תוספות אחרות, נדונה בין היתר בפסק דינו של בית הדין הארצי, בע"ע 1059/02 עמיר אבילאה נ' מדינת ישראל (מיום 28.7.03) שם נפסק:
"עובד מקבל שכר, תוספות ותשלומים כאלה ואחרים. התוספות או התשלומים, על פי טיבם, נועדו למטרות מסוימות: כך, תוספת ותק נועדה להעניק ביטוי לנסיונו של העובד בעבודה, תוספת משמרות נועדה לתת פיצוי על עבודה בתנאי משמרות, תשלום לקרן השתלמות נועד ליצור לעובד קרן אשר תעמוד לו, לימים, לשימוש להשתלמות ועוד. יחסי עבודה מתוקנים מחייבים שתשלומים הניתנים למטרות מסוימות - ומהם נגזר אף שמם - ייועדו למטרות אליהן נקבעו. כך הכלל. לפי זה, תוספת הניתנת למטרה מוגדרת ואף נושאת את שם המטרה (למשל - תוספת ותק או תוספת משמרות), חזקה עליה שניתנה למטרה הנושאת את שמה".

29. אין לקבל את טענות הנתבעות לפיהן אין לתובע זכות לתוספת ותק מן הטעם ששכרו ששולם בפועל גבוה מהשכר התעריפי.

הוראות ההסכם הקיבוצי הינן ברורות ואין לפרשן אחרת . פרק 1 לצו ההרחבה שכותרתו "הגדרות", קובע בין היתר, כי:
"שכר משולב" – שכר יסוד משולב בצירוף כל התוספות המשתלמות לעובד והם חלק בלתי נפרד משכרו (תוספת ותק, משפחה, תוספת מקצועית, תוספת מחלקתית או כל תוספת אחרת המוסכמת ע"י הצדדים להסכם זה);

וכי:
"שכר כולל" – שכר משולב כולל שעות נוספות, פרמיות, מענקים וכו', למעט החזר הוצאות".

בדונו בשכר המשתלם לעובד, נוקט צו ההרחבה במונח "שכר משולב", בהתייחס לשכר היסוד המשולב של העובדים, ובמונח "שכר כולל" בהתייחס לשכר משולב כולל שעות נוספות, פרמיות, מענקים וכו', למעט החזר הוצאות. כך גם מפרט צו ההרחבה מהם "תעריפי שכר משולב לעובדי מוסכים בכל המקצועות השונים במוסך", כאמור בטבלה שברישא לפרק 8 לצו ההרחבה.

עם זאת בדונו בתוספת הוותק המגיעה לעובד, נוקט צו ההרחבה בלשון "תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה".

על אף ריבוי ההגדרות והמונחים צו ההרחבה אינו קובע כי תוספת הוותק, תהיה בשיעור של "1% משכרו המשולב של העובד", או בשיעור של "1% משכרו הכולל של העובד", ועל כן אין בידינו לשעות לטענתה של הנתבעת כי על פי צו ההרחבה תוספת הוותק תחול על השכר התעריפי (שכר משולב) שנקבע בצו ההרחבה.

הואיל וצו ההרחבה אינו מפרש את המונח "שכרו החודשי" של העובד, אין לנו אלא לפרש את המונח כפשוטם של דברים, היינו כשכרו החודשי של העובד המשולם לו בפועל.

30. אי לכך, ובהתאם להוראות צו ההרחבה היה התובע זכאי לתוספת וותק בתקופת עבודתו אצל הנתבעת. אלא שעיון בכתב התביעה כמו גם בסיכומים מלמד כי כלל לא נתבע סעד של תוספת וותק כשלעצמה ובהתאם גם אין תחשיב וכימות של רכיב זה כשלעצמו.

ההתייחסות היחידה לתוספת וותק היא איפוא במסגרת התביעה בגין חסר בהפרשות תגמולי מעביד ועל כך התייחסותנו בהמשך.

נסיבות סיום עבודתו של התובע
31. התובע טוען כי ביום 2.2.14 נמסר לו בהפתעה מכתב ובו הנתבעת 1 מודיעה לו כי הוא עתיד לפרוש לגמלאות ביום 31.12.14, כי ימשיך בתפקידו עד ליום 11.12.14 וכי החל מיום 12.12.14 ייצא לחופשה עד לסיום עבודתו ביום 31.12.14.

לטענת התובע בטרם קבלת המכתב האמור לא נערכה לו כל שיחת שימוע.

32. מר אופיר מנגד העיד כי בתקופה שמאוגוסט לאוקטובר 2014 התובע נעדר מהעבודה מפאת מחלה. בשובו לעבודה , פנה אליו התובע וטען שקשה לו לבצע את תפקידו כנהג וביקש יותר מנוחות בין משימות. מכיוון שממילא הייתה אי שביעות רצון מעבודתו, השיב לתובע כי הוא נדרש לבצע עבודתו כבעבר ובמסגרת השעות שהוסכמה עמו.

נוכח זאת, ביקש התובע לשנות תפקידו כנהג בשל קושי בביצוע התפקיד על רקע מצב בריאותי.

לגרסת מר אופיר הוא הבהיר לתובע כי ככל שקיימת לו מניעה לבצע תפקידו הוא מתבקש להמציא אישור מרופא תעסוקתי. התובע לא עשה כן ובהתחשב בעובדה שמרבית התפקידים במוסך דורשים עבודה פיזית או התמחות שונה מזו של התובע, הרי שלא היה תפקיד אחר להציע לו. על רקע זה, ביום 13.11.14 התקיימה פגישה עם התובע בנוכחות שלמה לוי מנהל העבודה ובה הוסכם עם התובע על פרישתו לגמלאות ב- 31.12.14 עם הגיעו לגיל 70.

33. במצב דברים זה, מקום שהתובע לא פוטר, טוענת הנתבעת 1, כי לא הייתה מחויבת בשיחת שימוע. מכל מקום לטענתה שעה שהשיחה קוימה עם התובע על רקע טענותיו שלו בדבר קושי בהמשך ביצוע תפקידו כנהג, לאחר שלא המציא אישורים רפואיים ולאחר שלא נמצאה חלופה להציע לו וכפי שניכר מהמכתב שנמסר לתובע בסיום השיחה, הרי שמבחינה מהותית קוימה לתובע שיחת שימוע.

34. גרסתו של מר אופיר הייתה עקבית והוא חזר עליה אף בחקירתו הנגדית:
"התובע חזר אחרי שלושה חודשים שהוא היה בחופשת מחלה ופנה אלי והבהיר לי שהוא בעצם לא יכול יותר לבצע את עבודתו כנהג. התחיל מזה שהוא ביקש להמשיך בעבודה כנהג אבל שאתן לו עוד מנוחות והפסקות במהלך יום העבודה. אני הבהרתי לו שבעצם גם ככה המשרה שלו היא יחסית קטנה ואני לא יכול להיענות לבקשתו לעוד הפסקות ואז הוא אמר לי אם אפשר לתת לו תפקיד אחר במוסך והבהרתי לו שאין לי תפקיד אחר, כי כולם מאוישים ומקצועיים ואמרתי לו שמה שאני מציע שילך לרופא תעסוקתי ויביא אישור שאכן הוא לא יכול להמשיך לעבוד כפי שהוא עובד היום במוסך ועם אשור כזה אני יכול לפנות ל משאבי אנוש ולהחליט איך מתקדמים. לי לא היה משהו אחר להציע לו". (עמ' 26 ש' 18-26).

ובהמשך –
"ש: הודעת לו שהוא יכול להתייעץ עם מישהו?
ת: זו הייתה שיחה בין מנהל לעובד שלו. זה לא היה זימון לשימוע וזאת היתה שיחה שאני יוזם עם הרבה עובדים. השיחה הזאת היא בעקבות מה שהוא אמר לי רציתי שנשב בצורה מסודרת והתייעצתי עם משאבי אנוש וחיכיתי תקופה שאולי הוא יביא לי אישור מרופא תעסוקתי שנדע איך להתקדם, אישור כזה לא קיבלתי וקראתי לו לשיחה והוא הבהיר לי שהוא לא מסוגל לעשות את תפקיד הנהג. מאחר וכך, מה שסוכם בשיחה ביני לבינו את מה שכתוב במכתב.
ש: אתה יודע בן כמה היה התובע במועד שיחה איתו?
ת: תאריך הלידה שלו 1.1.45. ב-1.1.15 היו אמורים למלות לו 70 שנה". (עמ' 27 ש' 11-19).

35. כתמיכה לגרסתו צורף מכתב סיכום פגישה הנושא תאריך 13.11.14 ובו הועלו הדברים על הכתב כדלקמן:
" ...
2) לקראת יציאתו לגמלאות זומן אלי יחד עם מנהלו הישיר שלומי משה לשיחה שלהלן סיכומה:

  1. ב- 31.12.14 יפרוש אלי לגמלאות.
  2. בפועל אלי ימשיך לעבוד במרכז שירות רעננה עד ליום 11.12.14 וילווה את הנהג החדש בכניסה לתפקיד.
  3. החל מיום 12.12.14 יצא אלי לחופשה עד לסיום עבודתו 31.12.14...". (נספח ג' לתצהיר התובע).

כמו כן הגב' נורמן העידה כי השיחה עם התובע קוימה בתיאום מלא עמה :
"כשקבענו שבסוף דצמבר לאור זאת שאין תפקיד ולאור זאת שהאדם הגיע לגיל 70 והוא לא יכול להמשיך לשמש כנהג וכל המשרות שיש במרכז השירות אינן תואמות את כישוריו, יכולתו הפיזית, הוא יפרוש לגמלאות ביום 31.12.12 (צ"ל – 31.12.14 –ש.ט). הכל היה ברוח טובה והוסכם על ידו.
ש. מתי דווח לך בפועל שהשיחה התקיימה?
ת. באותו חום לאחר קיומה. ידעתי שהיא אמורה להתקיים ודווח לי מיד לאחר שהיא קוימה". (עמ' 24 ש' 20-27).

36. התובע מאשר כי התקיימה שיחה ב- 13.11.14 בנוכחות מר אופיר ומנהל העבודה אלא שלטענתו דובר בה על נושאים אחרים ה קשורים בעבודתו (עמ' 15 ש'21-25). כן טוען התובע כי קיבל את המכתב האמור רק בחודש דצמבר 2012. לטעמנו מכלול הראיות והעדויות תומכות בגרסת הנתבעות. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי כבר בשנת 2011 פנה לממונים עליו והלין כי העבודה כנהג קשה עבורו (ראה עמ' 13 ש' 11-21). כך גם עד התובע מר גמליאל אשכנזי אישר כי בסמוך לסיום יחסי העבודה התובע טען בפניו על תחושת מיאוס ממנהלו וכן העיד כי התובע התעלף במקום העבודה עד כדי שהיה צורך בפינויו באמבולנס מה שמחזק את גרסת הנתבעות באשר למצבו הרפואי (עמ' 19 ש' 28 – עמ' 20 ש' 2).
37. הגב' נורמן אף העידה כי במקרה של פיטורים יש נוהל מסודר, הכולל הוצאת מכתב זימון לשימוע וכן מכתב פיטורים על ידי מחלקת משאבי אנוש – נוהל אשר לא הופעל במקרה של התובע שכן לא דובר בפיטורים (עמ' 24 ש' 1-10).

38. התובע שתחילה ניסה להכחיש את היעדרותו הממושכת מפאת מחלה בת חודשיים ימים בסמוך למועד סיום עבודתו, נסוג מהכחשתו מאוחר יותר נוכח דוחות הנוכחות שהוצגו לו במהלך הדיון :
"ש. זה נכון שמחודש אוגוסט היית חולה ולא הגעת לעבודה עד 26.10.14 כמעט חודשיים היית במחלה?
ת: לא זוכר דבר כזה. אני זוכר שהייתי חולה לא תקופה כזו ארוכה.
ש: אם אני מציגה לך את דוחות הנוכחות לחודשים האלה אתה רוצה לשנות את התשובה שלך?
ת: יכול להיות.
ש: אחר כך הצגת אישורי מחלה לאופיר?
ת: הצגתי ". (עמ' 15 ש' 11-18).

39. נוכח האמור, אנו מקבלים את גרסת הנתבעות לפיה, התובע לא פוטר מהעבודה, וסיום קשר העבודה עמו היה בעקבות טענה שהעלה בדבר חוסר מסוגלות להמשיך ולבצע עבודתו על רקע מצבו הבריאותי ובהיעדר שיבוץ חלופי אפשרי, בהחלטה מוסכמת בדבר פרישה לגמלאות.

במצב דברים זה , אין חובה על נתבעת 1 לזמן את התובע לשיחת שימוע כמקובל במצב של פיטורים ומכל מקום השיחה שקוימה עם התובע ובה העלה טענותיו והצדדים הגיעו להסכמה משותפת, כמוה כשיחת שימוע מן הבחינה המהותית.

כפי העולה מתלוש השכר לחודש דצמבר 2014 לתובע ניתנה הודעה מוקדמת.

הלנת פיצוי פיטורים
40. התובע טוען כי עבודתו אצל הנתבעים הסתיימה בפועל ביום 31.12.14. חרף זאת שולם לו חלק קטן מהפיצויים בסך 5,000 ₪ רק ביום 1.2.15 וחלק נוסף בסך 10,546 ₪ שולם לו כחודש מאוחר יותר ב- 1.3.15.

בנוסף רק לערך ביום 10.3.15 העבירה הנתבעת לידיו טופס 161 ושחרור הפיצויים הממוען לחברת הפניקס. לטענת התובע אין די במכתב שצורף כנספח ד' לתצהירה של הגב' נורמן שעה שאין מדובר במכתב לשחרור כספים אלא בהעברת נתונים לסוכנות הביטוח.

41. הנתבעת טוענת מנגד כי כבר ביום 28.1.15 פנתה לסוכנות הביטוח והורתה על שחרור הכספים הצבורים לזכות התובע בקופת הגמל, לרבות פיצויי פיטורים. תוך שביום 1.2.15 הועברו לחשבון הבנק של התובע 5,000 ₪ ע"ח פיצויים, ובהמשך חודש זה אף נאמר לו על ידי גב' ראובן ממחלקת שכר כי הוא יכול להגיע למשרד לשם קבלת המחאה על סכום נוסף בסך 10,546 ₪. התובע העדיף לייתר הגעה למשרדים וביקש כי סכום זה ישולם לו ב- 1.3.15 מועד בו משלמת הנתבעת משכורות לעובדיה.

42. סעיף 20 (א) ל חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע כדלקמן:
"המועד לתשלום פיצויי פיטורים לגבי עובד או מי שזכאי לפיצויי פיטורים מכוחו - המאוחר שבין המועדים האלה:
(1) יום הפסקת יחסי עובד ומעביד;...".

סעיף 20(ב) ל חוק הגנת השכר, קובע כי:
"יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם...".

בסעיף 20(ה) ל חוק הגנת השכר נקבע:
"מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלום ששילם לה המעביד, לא יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב תוך 15 יום מהמועד לתשלום פיצויי פיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם ...".

בענייננו, המועד הקובע לתשלום פיצויי פיטורים, לפי סעיף 20(א)(1) לחוק, הוא יום סיום יחסי עובד ומעביד.

מכאן שהיה על הנתבעת למסור מכתב שחרור לקופת הגמל וכן טופס 161 לא יאוחר מיום 15.1.15.

43. מהחומר שבפנינו עולה, כי "הודעה על עזיבת עבודה" ובמסגרתה הוראה לשחרור כספי הפיצויים הועברה לסוכנות הביטוח ביום 28.1.15 (לא ברור אם בצירוף טופס 161) . כמו כן הועבר לחשבונו של התובע סך 5,000 ש"ח ביום 1.2.15 וסכום נוסף ביום 1.3.15 כהשלמת פיצויי פיטורים.

לאור האמור, הרי שהנתבעת התעכבה בהעברת כספי הפיצויים לתובע.

44. יחד עם זאת, כאמור, לבית הדין סמכות להפחית ואף לבטל כליל את החיוב בפיצויי הלנה, על יסוד הנסיבות הקבועות בסעיפים 20(ד) או 18 ל חוק הגנת השכר.

גם בעניין זה, נקבע כי על ביה"ד למצוא את האיזון הנכון בין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק, וכי ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב תשלום, צריך להתפרש לקולא. (ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל, מיום 31.5.00).
45. במקרה דנן שוכנענו, כי לא הייתה כוונה זדונית מטעם הנתבעת 1 לאי תשלום פיצויי פיטורים במועד, וניכר, לאור פרק הזמן הקצר שעבר עד למועד תשלומם בפועל, שהדבר לא נעשה על מנת להשיג רווח כלשהו לנתבעת 1.

לאור האמור, יש מקום להפחתת פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים והעמדתם על גובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום 1.1.15 ועד למועד התשלום בפועל.

קרן השתלמות
46. לטענת התובע לא הופרש עבורו כל סכום בגין קרן השתלמות ועל כן זכאי הוא לסך של 974 ₪.

47. פרק 26 לצו ההרחבה קובע כי –
"הנהלות המוסכים יפרישו על חשבונן מידי חודש בחודשו 0.2% משכרם הכולל של העובדים וכן ינכו 0.1% משכר העבודה של העובד לקרן ההשתלמות לעובדי המוסכים".

אין מחלוקת כי במהלך תקופת העבודה לא הפרישה הנתבעת כספים עבור קרן השתלמות. אלא שהסעיף קובע הפרשה לטובת קרן מסוימת, היא קרן השתלמות לעובדי המוסכים, ואינו קובע זכאות אישית של התובע לכספים האמורים. לא הוכח כי מדובר בכספים המופקדים מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה לקרן אישית, על שמו של התובע ולחשבונו. לפיכך, אין בידנו להיעתר לתביעתו של התובע ברכיב זה ולהורות כי הנתבעת תשלם את הסכום האמור לתובע עצמו. נציין כי לא נעלמה מעינינו המחלוקת בין שופטי בתי הדין האזוריים בשאלה זו.

48. שאלה נפרדת היא בידי מי הזכאות לתבוע את הכספים שלא הופרשו לקרן הנ"ל, והאם לתובע מעמד בהגשת תביעה לביצוע הפרשות על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה ברכיב זה. עם זאת, משהסעד הנתבע לא היה העברת הכספים לקרן, ממילא פטורים אנו מלהידרש לשאלה זו.

פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד
49. התובע טען כי עם קבלתו לעבודה ובמהלכה, לא נמסרה לו הודעה בדבר תנאי עבודתו, ומשכך עתר לפיצוי בסך 9,000 ש"ח, מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.

הנתבעת 1 טענה כי בתקופה בה גויס התובע לעבודה היא לא הייתה מעורבת כלל בניהול והפעלת המוסך ולא הייתה לה כל ידיעה בדבר מסירת או אי מסירת הודעה לעובד ו/או הפקת תלושי שכר לתובע.
החל מינואר2011 עת הבעלות וניהול המוסך עברו לידיה, היא פעלה לתיקון ליקויי העבר, ממועד זה הופקו תלושי שכר מפורטים. עוד נטען בהקשר זה כי התובע לא טען דבר בעניין לכל אורך תקופת עבודתו- 6 שנים.

50. אף אם נקבל טענת הנתבעת 1 באשר לתקופה שעד לחודש ינואר 2011 הרי שממועד זה אין חולק כי ניהול המוסך היה בבעלותה. לטעמנו אין די בכך שהנתבעת 1 דאגה להנפיק לתובע תלושי שכר מפורטים בכדי שתצא ידי חובתה במילוי אחר הוראות חוק הודעה לעובד.

בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לזכותו פיצוי מתאים בסך של 2,500 ₪.

פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר
51. אין חולק כי בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד לחודש ינואר 2011 לא נמסרו לתובע תלושי שכר. בתקופה זו וכפי שהובהר קודם לכן לא הייתה הנתבעת 1 מעורבת בניהול המוסך באופן ישיר ואין עוררין כי מחודש ינואר 2011 החל התובע לקבל תלושי שכר מפורטים מדי חודש בחודשו.

התובע אישר בחקירתו את האמור:
"קבלתי תלושים ואני זוכר את השנה 2010 שהייתה קצת בעייתית ובשנת 2011 כשמאיר נכנסה בתור בעלת העסק, קבלתי ממנה תלושים אבל לא הנפיקו לי תלושים מסודרים משנת 2010 וגלשו שלשנת 2011 ולא הנפיקו לי תלושים שהייתי אצל מוכתר והיה מרווח. מאיר הוציאה בתלוש אחד ונתנה לי משכורת על שנת 2010. מתחילת 2011 היה כבר מסודר והוצאו תלושים". (עמ' 13 ש' 1-5) .

במצב דברים זה ושעה שהליקוי תוקן וממועד התיקון חלפו כ- 4 שנים, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובע פיצוי ברכיב זה.

הפרשי תגמולים
52. אין חולק כי הנתבעים החלו להפריש עבור התובע לביטוח מנהלים רק ביום 1.12.11 באופן רטרואקטיבי מחודש ינואר 2011 (דו"ח ביטוח מנהלים מטעם הפניקס מיום 31.12.13 צורף לתצהיר התובע כן עדות הגב' נורמן בעמ' 23 ש' 16-19). כמו כן מתלושי השכר עולה כי בניגוד לקבוע בצו ההרחבה הפרישו הנתבעים לתובע רק 5% לטובת תגמולים במקום 6%.

53. בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה ובסיכומי התובע פורט תחשיב ולפיו החסר בתגמולי המעביד עומד ע"ס 6,849 (לפי שכר קובע בתוספת 1% ותק לשנה). מכיוון שהנחות העבודה עליהן התבססה חוות הדעת (תקופת העבודה, שכרו של התובע במהלך תקופת עבודתו, אחוזי ההפרשות) מקובלים עלינו ובהיעדר תחשיב נגדי מצד הנתבעת אנו מקבלים רכיב תביעה זה , כך שעל הנתבעים לשלם לתובע בגין חסר בהפרשי תגמולים מעביד סך 6,849 ₪.

סיכום
54. הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים:
פיצוי לפי חוק הודעה לעובד בסך 2,500 ₪.
הפרשי תגמולים 6,849 ₪.
סה"כ 9,349 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום ההעסקה (31.12.14) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לכך ישלמו הנתבעים לתובע הפרשי הצמדה וריבית כדלקמן:
על הסכום של 5,000 ₪ מיום 15.1.15 ועד ליום 1.2.15.
על הסכום של 10,546 ₪ מיום 15.1.15 ועד ליום 1.3.15.
על הסכום של 20,454 ₪ מיום 15.1.15 ועד ליום 2.3.15.

הואיל ורובה ועיקרה של התביעה (שעמדתה ע"ס 140,854 ₪) נדחה והתובע זכה בסכום מזערי ביחס להיקף תביעתו – הן בהתייחס לעיל ות התביעה והן בהתייחס לסכום הכספי – אנו מחייבים את התובע בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ז, (17 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איתן קירשנר
נציג ציבור (מעסיקים)

שמואל טננבוים, שופט
סגן נשיא


מעורבים
תובע: אלי נצח
נתבע: מאיר רעננה מרכז שירות בע"מ
שופט :
עורכי דין: