ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתמר ינקוביץ נגד שונית :

בפני כבוד ה שופט אהרון שדה

תובעים

איתמר ינקוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד ת. איסק
נגד

נתבעים

1.שונית - ביץ' ריזורט בע"מ
2.כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י בכ עוה"ד ש. גליק

פסק דין

התובע יליד 1982 נפגע לטענתו ביום 11.9.11 עת שהה בפארק מים המופעל ע"י הנתבעת במסגרת יום כיף שאורגן ע"י מקום עבודתו.

הצדדים הגיעו להסכמה על פיה הנכות הרפואית שנגרמה לתובע עקב התאונה תעמוד על 8% לאחר שמומחה מטעמו קבע לו נכות בשיעור 14.5% ואילו המל"ל ומומחה מטעם הנתבעות קבעו לו נכות בשיעור 5%.

הצדדים הגישו תצהירים מפורטים, פרוטוקול דיון ההוכחות משתרע על פני 34 עמודים, גם היקף הסיכומים רחב ונראה כי בהליך זה העוסק תאונה שהותירה נכות נמוכה יחסית ובו המחלוקות מצומצמות ומוגדרות, אין עוד טעם לחזור על טענות ודברים שממילא מצויים בתיק.

התובע מתבסס על שתי עדויות, האחת שלו והשנייה של מי שהיה בשעתו מנהלו בחברה מר מידד ענתבי (התובע העיד גם חוקר פרטי מטעמו ברם זה העיד על שיחה שהייתה עם עד הנתבעת ולחוקר אין שום ידיעה אישית ביחס למה שקרה ביום ובמקום התאונה).

אשר לאופן קרות התאונה, בנקודה זו עומדת רק עדותו של התובע, עדות יחידה של בעל דין ואין עד אחר אשר ראה איך אירעה התאונה.

העד מר ענתבי גלש כפי הנראה במגלשה אחרת אשר מגיעה לאותה בריכה והוא לגרסתו ראה את התובע רק לאחר התאונה וכשזה כבר יצא ועמד על שפת הבריכה כשהוא אוחז בידו וסובל מכאבים.

בתחילת חקירתו של התובע ולאחר שלא התקבלה מצדו תשובה ברורה בעניין זה, הוא נשאל על ידי מהו המפגע שגרם לפגיעתו, תשובתו הייתה " מפלס המים לא היה בסדר".

הוסיף התובע והבהיר שלמעשה מדובר במסקנה שהגיעה אליה משום שלטעמו הוא עשה שימוש רגיל במגלשה ובכל זאת נפגע. רק בהמשך עדותו טען כי הסתכל וראה שמפלס המים נמוך אך הודה שאיננו מומחה בתחום, איננו יודע מה צריך להיות מפלס המים אך כאמור הוא סבור שעצם קרות התאונה מעיד שתחושתו או מסקנתו נכונות ומעבר לכך ציין "אין לי איזה שהיא הוכחה שאני יכול להוכיח שמפלס המים היה נמוך" (עמ'7 ש' 7).

התובע הסתבך מעט בתשובותיו עת טען כי נפגע קרי חש בחבלות (ללא נזק ממשי) גם בשתי הגלישות שביצע לפני זו בה נגרם לו הנזק וחזר על עניין ההטחה בעוצמה למים.

גם מר ענתבי הסתבך בנקודה זו, קשה היה להבין האם טענתיו מופנות כלפי המגלשה עצמה או שמה כלפי עוצמת ההטחה במים או אולי בכלל מדובר בפגיעה בקרקעית הבריכה.

מר ענתבי טען שקיבל מכה ונחבל אך ללא שנגרם לו נזק ממשי ברם מתשובותיו ניתן היה להבין כי הוא מייחס את המכות גם לגלישה עצמה (חוסר מים במגלשה שגרם לשפשופים ומכות מדפנותיה) וגם להטחה והמפגש עם מי הבריכה ולמצער איננו קושר את אותה חבלה שבה נחבל לקרקעית הבריכה באופן מובהק וממוקד.
בסיכומי התובע הוא נתפש לתשובת מר ענתבי לפיה אחרי שתי גלישות הפסיק להתגלש בגלל הסכנה ברם העדות מצביע על תמונה אחרת, מר ענתבי פגש לגרסתו בתובע הפצוע כשיצא מהברכה אליה גלש (עמ' 14 ש' 30) ומאז ליווה את התובע עד שזה פונה באמבולנס דבר שארך כשעתיים (עמ' 15 ש' 4-9) ולכן יש להניח שתאונת התובע היא זו שגרמה לו להפסיק לגלוש ולא חוויותיו האישיות בזמן הגלישה. עובדה היא (שלא נטען ולא הוכח) ששאר החברים לעבודה לא הפסיקו ואף לא הוזהרו והונחו להפסיק לגלוש.

מר ענתבי ניסה לטעון כי גם הוא ראה שמי הבריכה נמוכים, קשה לקבל טענה זו מכמה טעמים אם כי בהחלט ייתכן שכיום כך הוא מאמין שהיה.

ראשית, גם למר ענתבי לא היו ואין את הכלים לקבוע כי מפלס מי הבריכה היה נמוך "מדי", מר ענתבי לא בדק את גובה המים, לא בדק את עומק הקרקעית מפני המים, לא בדק את גובה תעלות הגלישה אליהם גולשים מי הבריכה (ועל כך בהמשך), עניין זה של בעיה במפלס מי הבריכה לא עלה בשום שיחה עם גורם שלישי ושאלת השאלות, אם כבר בזמן אמת גילה וידע מר ענתבי-מנהלו של התובע, שעובד שלו נפגע באורח ממשי כתוצאה מבעיה במפלס המים ואם ממילא הגיעו על פי עדותו גם מנהלים אחרים בחברה והתעניינו במה קרה, איך זה שלא יצאה הוראה לאנשי החברה להפסיק לגלוש לאותה בריכה ואיך לא הועלתה טענה או בוצעה פניה למי מטעם הנתבעת להפסקת הפעילות עקב סיכון כה ממשי?

הדברים הם בבחינת קל וחומר כשמר ענתבי טוען מצד אחד שראה שהמפלס נמוך וקישר זאת גם לחבטות שהוא קיבל וגם לחבלת התובע ומנגד העיד שלא דיבר מיוזמתו עם התובע על אופן קרות התאונה ולא שאל דבר מעבר למה שסופר לו ע"י התובע. זאת ועוד, מר ענתבי העיד שמיוזמתו הוא שאל ובירר מול התובע רק בעניינים שנגעו למצבו הרפואי וסבלו (עמ' 15 ש' 23-28) אך כאמור לא ביחס לסיבת התאונה והסיכון שכביכול גרם לה. לא סביר שמנהל ועובד שהם חלק מקבוצה מגובשת, לא ידברו על הנושא ולא יחשבו שיש להזהיר את הקבוצה מפני סיכון כה מוחשי.

מר ענתבי בתצהירו ובכלל, לא טוען כי התובע אמר לו שנפגע בגלל מפלס מים נמוך אלא כי התובע אמר לו שנפגע מקרקעית הבריכה ומדובר בשני דברים שונים.

כאן ראוי לקבוע כבר עתה כי אין כל טענה, חוו"ד ובוודאי לא ראיה או ראשית ראיה לפיהן יש פגם במגלשות עצמן שגרם לתאונה. אין טענה כי גובהן לא תקין, כי עשויות הן מחומר בלתי תקין או מתאים, כי זווית הגלישה או זווית היציאה אל המים לא תקינות או כי יש פגם תכנוני ביחס שבין המגלשות ועומק הבריכה במקום יציאתן ויש לומר שעוצמת פגיעתו של הגולש במי הבריכה אליה הוא גולש היא עניין שלא הוכח לגביו שאיננו תקין, איננו סביר או מסוכן מעבר לצורך.

זה גם המקום לומר כי מדובר בפעילות מהנה אשר טבוע בה סיכון מסוים, אדם מטפס לגובה, מסכים לגלוש במהירות רבה לכיוון בריכת מים, ללא יכולת אמיתית לשלוט ולתמרן באותה גלישה או במהירותה והוא יודע שלא לומר מצפה לכך שבסופה של הגלישה ייזרק למים ובמהירות. יאמר מי שיאמר וכנראה לא יטעה שככל שהמגלשה גבוהה יותר, המהירות רבה יותר גם "הכיף" רב יותר ולכן יש להניח שתחושת סיכון זו מהווה חלק מיסודות ההנאה והחוויה שהמגלשה מספקת, פארקי מים הם מוקד משיכה לציבור, פעילות הזוכה לביקוש רב וכמובן שאין כל פסול בפעילות זו כשלעצמה.
ספורט בכלל, ספורט אתגרי בפרט ופעילויות כגון זו נשוא תיק זה, טבוע בהן אלמנט של סכנה במידה כזו או אחרת ומוכנות של העוסק בהן להסתכן, אין בנמצא סיכון שאיננו מתממש לעולם, אם כך היה, לא בסיכון היה מדובר.

התובע הוא בבחינת המוציא מחברו ועליו הראיה. יש לומר כבר עתה, אין מקום להיפוך נטל הראיה משום שהתובע על פי גרסתו יודע גם יודע מה גרם לתאונה-מפלס מים נמוך מדי.
משכך עליו עתה הנטל להוכיח טענה זו.

כאמור, התובע ניהל הליך זה ללא ביצוע שום בדיקה של הבריכה, מתקניה, גובהה וכיו"ב, לתובע אין שום ראיה אובייקטיבית מכל סוג שהוא, לא מדידה, לא תמונה ולא חוות דעת. בסיכומיו טוען התובע כי לא היה טעם בהגשת ראיות או חוות דעת שאותרו או נערכו לאחר התאונה ויש להסכים עמו שקשה מאד להוכיח מה היה בדיוק גובה מפלס המים בעת התאונה.
בסיכומיו טוען התובע כנגד הנתבעות כי כשלו מלהביא ראיה כזו או אחרת אך בעל האינטרס, בעל הידיעה על התביעה הממשמשת ובאה ומי שמרגיש על בשרו את תוצאת התאונה הוא התובע והוא זה שהיה צריך מיידית , לפנות, לתעד, לדרוש ולבסס את תביעתו. בפארק המים עוברים עשרות אלפי אנשים בשנה ואנשיו אינם ממוקדים באירוע כזה או אחר ובוודאי שאינם צריכים שנים לאחר האירוע, להוכיח עבור התובע את תביעתו.
כאשר "קשה להוכיח" הדבר פועל כנגד מי שצריך להוכיח. לא לכל נזק יש כתובת ולא כל תביעה חייבים להגיש.

כדי לזכות בתביעתו צריך התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו, נהגה באופן בלתי סביר, הפרה חובת זהירות קונקרטית כלפיו (אין חולק שחובת זהירות מושגית קיימת) או שהפרה חובה חקוקה.
לא פחות חשוב, עליו להוכיח קשר סיבתי בין מחדל כלשהו שיוכח ולבין אירוע הנזק.

הדבר לא קרה והתובע לא עמד בנטל.

מוכן אני לקבל את מירב טענות התובע ביחס לעדויות עדי הנתבעת אלא שגם אז התוצאה לא תהיה שונה.

עדי הנתבעת לא הבריקו בעדותם אך כאמור דווקא בנקודות הקריטיות וכפי שפורט לעיל, עדות התובע ועדות מר ענתבי בקשר לכך שראו מפלס מים נמוך לא עשו רושם משכנע , רחוק מכך אך גם אם היה "נראה להם" (בזמן אמת ולא היום בראיה סובייקטיבית בדיעבד) שמפלס המים מעט נמוך, מה משמעות הדבר?

ללא הוכחה מהו מפלס המים התקני בבריכה הספציפית, לא ניתן לקבוע כי המפלס נמוך.

יש לומר דבר פשוט, מה שחשוב בכל הפרשה הזו איננה השאלה עד כמה מפלס המים נמוך משפת הבריכה אלא עד כמה מפלס המים גבוה מקרקעיתה. השאלה בתיק זה איננה אם "הרווח" בין מפלס המים לשפת הבריכה נראה סביר לעיניו של מי שנפגע ומתפתל מכאבים אלא השאלה האם עומק המים בבריכה באותה עת היה תקין.

בתיק הזה לא רק שאין איזו הערכה מספרית כלשהי, במ"מ, בס"מ, בקו"ב או בכל מידה אחרת ביחס למפלס המים הנראה לעין אלא שאין אפילו מדידה של עומק הבריכה בכלל.
הרי אם לצורך הדיון האקדמי בלבד, עומק הבריכה 15 ס"מ וחסרים 10 ס"מ למפלס המרבי, כל מי שיגלוש לבריכה יפגע-ברמת וודאות גבוהה ביותר .
מאידך גיסא, אם עומק הבריכה 4 מטרים, גם אם יהיו חסרים 100 ס"מ, יש להניח ברמת וודאות גבוה למדי שאיש לא יפגע מהקרקעית.
יש להניח שתכנון בריכה ומגלשות קובע טווחי ביטחון אך שום נתון כזה לא הובא בתיק כאן והתובע כלל לא בירר נקודה זו.

נתון בסיסי זה לא קיים. נתון כזה היה צריך להיות כלול בחוות או במערכת נתונים שלמה שהייתה יכולה להביא למסקנה שבנתוני המגלשה הספציפית ונתוני התובע, די היה בחוסר של כך וכך ס"מ למפלס כדי לגרום לתאונה אפשרית.

מול חוסר ראייתי זה עומדת טענה חזקה שהועלתה מצד הנתבעת ואשר היא לא נסתרה בדבר הקשר בין מפלס גובה המים בבריכה ולבין ניטור איכות המים והיכולת לסנן ולווסת את חומם.
קשר זה בין המפלס ולבין חובת הנתבעת על פי דין לבצע את הניטור עלה כבר בשלבים מוקדמים של ניהול התיק ואיש מטעם התובע לא בדק מה גובה תעלות הגלישה או כיצד מתבצעת הסירקולציה של מי הבריכה.

הסבירו עדי הנתבעת בכלל ומר יוסי לדוביץ בפרט (שעדותו עשתה את הרושם הטוב ביותר מבין כל עדויות הנתבעת) שהדין מחייב ביצוע ניטור ורישום של תוצאותיו ביחס לאיכות המים בבריכה (חומצת מלח, כלור וכיו"ב) וללא גלישת מי הבריכה לתעלות הגלישה לא מתבצע סינון או וויסות טמפרטורה, מים לא מגיעים לחדרי המכונות, אין באמת שליטה על הוספת מה שצריך למים והדבר משפיע מאד על איכות המים. כך גם הוסבר ע"י מר משה בן חמו שבכל בריכה תעלת הגלישה ממוקמת באופן שונה ויש בריכות בהן היא נמוכה משפת הבריכה ולכן לצופה מהצד שאיננו מבין כי גובה המים צריך להגיע לשולי תעלת הגלישה ולא לשפת הבריכה נראה כי פני המים נמוכים ולא כך הדבר.

זאת ועוד, לא נסתרה טענת עדי הנתבעת לפיה אין חובה שבדין לרשום את מפלס המים ואין שיטה אחרת לבדיקת גובה המים אלא באמצעות בדיקה ויזואלית (ולמצער התובע לא הביא ראיות על שיטה אחרת). מר משה חמו ציין כי בעצם הגדרת תפקיד המציל כלולה גם החובה לבדוק ויזואלית כי מפלס המים תקין כלומר מאפשר גלישת מים לתעלות הגלישה.

די בכך.

זה המקום לומר כי ב"כ התובע התמקד בתשובות חסרות לכאורה בתצהיר התשובות ובכך שלא הובאו כרטיסי העובדים ליום התאונה ברם אינני מקבל טענות אלה, תצהיר תשובות לשאלון איננו בגדר תצהיר עדות ראשית, נשאלת שאלה, ניתנת תשובה, לא תמיד השאלה מלאה או ברורה או מובנת ע"י המשיב כפי שמצפה השואל ולא תמיד יש צורך להרחיב בתשובה מעבר למה שנשאל.
בתצהיר תשובות לשאלון אין את האינטראקציה שיש בין החוקר לנחקר בחקירה נגדית ועם מגבלות אלה יש לחיות. לא ראיתי בשאלות ובתשובות "התחמקות", נהפוך הוא, התשובות נענו כפי שהובנו ע"י מר משה חמו ודי בכך.
לתובע עמדה הזכות לבקש ביקור מומחה מטעמו במקום (ולבסוף אף וויתר על חקירת מהנדס הבטיחות מטעם הנתבעות מר דדיה שנתן אישור לפעילות פארק המים) , עמדה לו הזכות לבקש מיוזמתו העתק של כרטיסי העובד הספציפיים ליום התאונה ו כאן יאמר כי הנתבעת הייתה מוכנה גם בשלב השמיעה לחפש ולהציג את אותם כרטיסים.
מכל מקום, אין חולק כי מר רולנד החובש שהעיד מטעם הנתבעת היה במקום ואני מאמין למר לדוביץ כי במשך 10 שנות עבודתו, לא נעדר ולו פעם אחת מהעבודה, עדותו הייתה נחרצת, הוא עשה רושם של אדם רציני, מסור הלוקח את עבודתו ברצינות וגם בכך די.

אשר על כן, התובע לא עמד בנטל, לא הוכיח מפגע, התרשלות, הפרה חובה חקוקה ולא הוכיח קשר סיבתי בין מעשה או מחדל כלשהם אחרים של הנתבעת ולבין התאונה והנזק שנגרם לו.

מכל מקום, כל הדיון לעיל וכל ההכרעה המהותית נעשים על בסיס העדפת עדויות התובע ומר ענתבי (על כל הבעייתיות שהתגלתה בהן) על פני עדותו של מר רולנד החובש שטען כי התובע סיפר לו 3 גרסאות שונות למה שקרה והיכן זה קרה.

העדפה זו איננה נובעת מהתרשמות חד משמעית מאיזו מן העדויות וגם כאן עדות מר רולנד וטענות הנתבעת בדבר מתן מספר גרסאות מצד התובע בעת שהגיע למרפאה במקום מאבדת מעוצמתה ומשקלה בשל מחדל ראייתי באי שמירת סרט צילום שלכאורה היה קיים והאופן בו נרשמים ומתויקים הביקורים במרפאה (אוסף דפים ללא תאריך וללא יכולת אמיתית לברר את מועדם ומקוריותם). הווה אומר שניתן המשקל הראוי לטענות התובע במישור זה של אי שמירת סרט הצילום ובעקיפין גם לטענות הכלליות שהעלה ביחס לעדי הנתבעת.

אך כאמור, גם אם לא אירעה התאונה בחוף הים, תוך משחק כדורעף כפי שנטען ע"י הנתבעת אלא במהלך הגלישה במגלשה, לא הוכח שהנתבעת כשלה במשהו ולא הוכח מה הייתה יכולה לעשות היא כדי למנוע את התאונה.
כפי שכבר צוין לעיל, יש פעילויות שטמון בהם סיכון, סיכון מטבעו ומעצם הגדרתו, עשוי להתממש.

וטרם כתיבת השורה התחתונה, גם אם הייתה מוכחת התביעה, נוכח עדויות התובע ומר ענתבי על חבלות שסבלו בגלישה לפני התאונה ונוכח מחדלם בכך שלא הלכו לברר או להתלונן והמשיכו לסכן עצמם ולסכן את שאר חבריהם לעבודה, היה מושת כאן אשם תורם לא מבוטל.

אשר לנזק, נוכח תוצאת ההכרעה בשאלת החבות שוב אין צורך להתעמק בו, את התשובה הבסיסית לשאלה איך מוכיח התובע כי לאחר התאונה השתכר פחות מאשר לפניה לא הצליח הוא לתת בחקירתו, אין שום ראיה בדבר "ירידה בתפוקתו" בעבודתו או כי פיטוריו לאחר יותר משנתיים קשורים בדרך כלשהי לתאונה, כך אין בנמצא ולו קבלה אחת על הוצאות שהוצאו והרי מדובר בנזק מיוחד. אינני רואה כיצד נכותו משפיעה באמת על מקצועו בשיווק מוצרים פנסיוניים ועל כושר השתכרותו בשים לב לנתוניו, לתובע יש רקע רפואי שאיננו קשור בתאונה ושאין צורך להיכנס אליו כרגע, התאונה היא תאונת עבודה שהוכרה ע"י המל"ל ומכוסה על ידו ולכן אם הייתה מתקבלת התביעה, היה מקום לפסוק לתובע סך של 25,000 ₪ בגין כאב וסבל וסך נוסף וגלובלי של כ- 35,000 ₪ בגין כלל הנזקים העתידיים הכל לפני ניכוי אשם תורם.
הפסדי ההשתכרות לעבר מתקזזים כנגד דמי הפגיעה ואין ראיה על נזק גדול מכך.

אשר על כן נדחית התביעה.

אשר להוצאות, הדבר מצוי בשיקול דעתי, התלבטתי לא מעט בסוגיה זו, היות ואני מעדיף (ולו במעט) את גרסת התובע שנפגע בשטח הבריכה על פני גרסת עדי הנתבעות לפיה מסר התובע גרסאות שונות בתכלית ביחס לפגיעתו והיות ואין חולק כי על הנתבעת 1 חלה חובת זהירות מושגית כלפי התובע והיות והתובע נכנס בריא לפארק המים ויצא נכה בשיעור המוסכם, מצאתי מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ז, 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איתמר ינקוביץ
נתבע: שונית
שופט :
עורכי דין: