ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'בר מריח נגד ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל :

בפני כבוד ה שופט וויליאם חאמד

משיבה

ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל

נגד

מבקש

ג'בר מריח

החלטה

בקשה לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות הגנה למבקש, לפי סעיף 80 לחוק העונשין , תשל"ז 1977.

המבקש הועמד לדין, במסגרת כתב אישום שהוגש ביום 13/4/11, ב גין עבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר ושימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, בכך שביום 12.1.11 או בסמוך לכך, בשטח בנוי בטמרה, ביצע , ללא היתר , בניה של קומה ב' מעל שתי קומות קיימות , בשטח של 153 מ"ר לערך, ועשה במקרקעין שימוש חורג , ללא היתר.

בישיבת יום 14/12/15 כפר המבקש במיוחס לו בכתב האישום , והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 30.1.17.

ביום 15/1/17 הגישה המשיבה הודעה על חזרה מכתב האישום, ובהחלטה מיום 18.1.17 נעתרתי והוריתי על ביטול כתב האישום, ובהתאם, על זיכוי הנאשם מהעבירות הנ"ל.

בפניי בקשה לחייב את המשיבה בהוצאות הגנה.

לטענת המבקש, החזרה מכתב האישום לאחר מתן תשובה לאישום ולפני תחילת פרשת התביעה מלמדת כי לא היה ברשות המשיבה ראיות שהצדיקו העמדתו לדין ולא היה יסוד לאשמה מלכתחילה, שהרי, לא השתנה דבר, במצב הראייתי, מאז ההחלטה להעמידו לדין ועד למתן תשובה לאישום, משלא הוגשו ראיות ולא נשמעו עדויות בתיק. המבקש הוסיף וטען כי לא ניתן כל הסבר סביר לחזרתה של המשיבה מכתב האישום, בחלוף 6 שנים לערך לאחר הגשתו, והדבר תומך במסקנה בדבר העדר בסיס ראייתי מלכתחילה להעמדתו של המבקש לדין. ב"כ המבקש עתר לחיוב את המשיבה בהוצאות הגנה בסכום מקסימלי לפי התקנות , וביקש כי על בית המשפט להתעלם מהראיות שצורפו לתגובה בכתב מאת המשיבה , מאחר ואלו לא הוגשו במהלך המשפט ולכן לא ניתן להסתמך עליהן בהליך זה.

ב"כ המשיבה טען בהסתמך על הראיות שהיה לנגד עיני המשיבה היה יסוד לאשמה ולכן הוחלט להעמיד את המבקש לדין, כאשר כתב האישום התבסס בעיקרו על הודאתו של המבקש, שניתנה במסגרת חקירתו על ידי מפקח הבניה, בביצוע העבירות. ב"כ המשיבה הסביר כי החזרה מכתב האישום הייתה בעקבות פגם טכני בכתב האישום, שעניינו חוסר התאמה בין פרטי הזיהוי של המקרקעין כפי שנטענו בכתב האישום ( שהוגדרו שם כשטח בנוי ) , לבין פרטי הזיהוי של אלה כפי שתועדו בהודאתו הנ"ל של המבקש בפני מפקח הבניה. לטענתו, טעות סופר בפרטי הזיהוי של המקרקעין, שהביאה לביטול האישום כאמור , לא אמורה לזכות את המבקש בהוצאות הגנה או פיצוי, מאחר ומדובר בזיכוי טכני. עוד טען ב"כ המשיבה כי המבקש לא התייצב ל- 11 ישיבות שנקבעו בעניינו ואשר התקיימו במשך למעלה מ- 4 שנים , והתייצבותו הראשונה לדיון בתיק זה הייתה אך ביום 14.12.15, אז כפר במיוחס לו וסמוך לאחר מכן היא חזרה בה מכתב האישום, ולכן , ה ימשכות ההליכים הייתה תוצאה של התנהלות לקויה של המבקש ולא בשל רשלנות ומחדל של המשיבה עצמה, ולכן, יש לקבוע כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות חיובה בהוצאות הגנה. עוד נטען כי המבקש לא הגיש ראיות ללמד על מצוקה מיוחדת שנגרמה לו עקב העמדתו לדין והוא לא היה עצור כלל במסגרת תיק זה, וזיכויו בסופו של יום מהעבירות הנ"ל היה בשל טעות סופר ולא בשל טענות הגנה מהותיות שלו .

הוראת סעיף 80(א) לחוק העונשין קובעת כי:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד לאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם למבקש הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי..."

יוצא כי, על העותר לחיוב המאשימה בהוצאות הגנה לפי סעיף 80 הנ"ל לקיים אחר שני יסודות מצטברים:
האחד, זיכוי מהאשמה או ביטול כתב אישום לפי סעיף 94(ב), והשני, קיום אחת משתי העילות: העדר יסוד לאשמה או נסיבות אחרות המצדיקות חיוב בהוצאות.

הפסיקה אימצה את הכלל לפיו בית המשפט מוסמך לחייב את המדינה בהוצאות הגנה הן במקרה של זיכוי מוחלט ומלא והן במקרה של זיכוי מחמת הספק הסביר, וזאת, בהתקיים שני היסודות שצוינו מעלה, והמעוגנים בהוראת סעיף 80 לעיל.

בעניינו של המבקש כאן, התקיים היסוד הראשון שעניינו זיכוי מהאשמה, שכן, המאשימה חזרה בה מכתב האישום לאחר מתן תשובה לאישום, שבעקבותיו נקבע כי המבקש זכאי מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ( כמצוות הוראת סעיף 94 (א) לחסד"פ ) . יחד עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, משלא הוכח קיומה של אחת משתי העילות שבהוראה הנ"ל – העדר יסוד לאשמה או נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת הוצאות הגנה.

כבר אציין כי טענת הסנגור לפיה חזרה מכתב אישום בטרם החלה פרשת התביעה, מוכיחה, כשלעצמה, העדר יסוד לאשמה, דינה לדחייה. אימוץ טענה זו מביא לתוצאה כי חזרה מכתב אישום בטרם החלה פרשת התביעה מביאה למסקנה אוטומטי ת לחיוב המאשימה בהוצאות, ללא צורך בהוכחת אחת משתי העילות הנ"ל, שהינן תנאי מצטבר והכרחי. המחוקק ציווה כי אין די בזיכוי הנאשם מהעבירה על מנת לאפשר ח יוב המדינה לשלם לו הוצאות הגנה, אלא שחובה על נאשם זה, לאחר שזוכה מהאשמה, להוכיח אחת העילות שהוסדרו בסעיף 80 הנ"ל. אוסיף כי, חזרה מהאישום בפתח המשפט איננה בהכרח תוצאה של העדר תשתית ראיה מלכתחילה, אלא שהיא עשויה להיות נסיבה אחרת, לרבות נסיבות אישיות חריגות של הנאשם שנודעו למדינה לאחר הגשת כתב האישום (בדומה לנסיבות אישיות מיוחדות אשר מצדיקות עיכוב הליכים במנותק מהמסקנה בדבר ביצוע העבירה ע"י אותו נאשם), גילוי ראיה חדשה לאחר הגשת כתב האישום, אשר תומכת בהגנת הנאשם, הערכה מחודשת של כל הראיות או כל סיבה אחרת שמצדיקה שינוי עמדה של המאשימה, אף שמלכתחילה היה יסוד להעמדה לדין.

לעניין עצמו אציין כי, הנטל להוכיח את יסודות הוראת סעיף 80 הנ"ל, לרבות קיומה של אחת משתי העילות המעוגנות בו, מונח לפתחו של העותר לחיוב המדינה בהוצאות, היינו, הנאשם . לא מצאתי כי המבקש הניח בפני בית המשפט תשתית ראיה להוכיח העדר יסוד לאשמה , כאשר המשיבה טענה כי החזרה מהאישום לא הייתה תוצאה של העדר ראיות מפלילות אלא בשל טעות סופר שנפלה בניסוח כתב האישום, והיא אף הוסיפה כי בתיק החקירה קיימת ראיה מהותית שהצדיקה העמדת המבקש לדין, והיא הודאת ו של זה בביצוע עבירה לפי חוק התכנון והבניה. עיינתי באותה חקירה של המבקש ומצאתי כי הוא מודה בביצוע עבירות בניה במקרקעין שתוארו שם, ולכן, יש לקבוע כי היה יסוד להעמידו לדין, וההליך הפלילי הופסק מאוחר יותר לאחר שהוברר קיומה של טעות סופר בניסוח כתב האישום, לעניין פרטי זיהוי המקרקעין. גם בהנחה והייתי מקבל את טענת המבקש להתעלם מהראיה הנ"ל, שצורפה לתגובה בכתב, מכיוון וזו לא הוגשה במשפט, עדיין חל הכלל לפיו הנטל להוכיח העדר יסוד לאשמה מוטל על כתפי המבקש, שהיה עליו להציג את הראיות שברשות המשיבה על מנת להוכיח כי הן לא מקימות יסוד לאשמה, והוא לא עשה כן.

באשר לעילה השנייה שעניינה נסיבות המצדיקות חיוב תשלום הוצאות הגנה, לא מצאתי כי מתקיימות כאלה. ביטול כתב אישום ניתן בטרם החלה פרשת התביעה, ולכן , הנאשם לא נדרש להתמודד עם עדויות עדי תביעה בבית משפט או לזמן עדים מטעמו. מאז הגשת כתב האישום בשנת 2011 ועד לביטולו בינואר 2017 התקיימו 14 ישיבות לערך , כאשר הנאשם, שזומן כדין לחלק מהם והוצאו נגדו מספר צווי הבאה, התייצב אך לישיבת יום 14. 12.15, במהלכה הוא השיב לכתב האישום וכפר במיוחס לו, והדיון נדחה לפי בקשות שונות מטעם שני הצדדים עד ליום 08.11.16, אז התקיים דיון במסגרתו נקבעה ישיבת הוכחות, שלא התקיימה מכיוון וכתב האישום בוטל לבקשת המשיבה במועד לפני מועד ישיבת ההוכחות. כך שהנאשם נכח בשתי ישיבות בלבד מתוך 14 ישיבות, ולכן, הימשכות ההליכים הייתה תוצאה של אי התייצבות הנאשם למשפטו ולא עקב התנהלות רשלנית ולקויה של המשיבה. משנעדר הנאשם מכל הדיונים, למעט שני הדיונים האחרונים שלא נקבעו לשמיעת עדויות אלא למתן תשובה, ומשלא התייצב לחלק מהדיונים כאמור חרף זימונו כדין וחרף מתן צווי הבאה, אין לומר כי התקיימו נסיבות המצדיקות לה יעתר לבקשה.

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לחייב את המשיבה בהוצאות הגנה או פיצוי, מכוח הוראת סעיף 80 לחוק העונשין .

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ז, 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'בר מריח
נתבע: ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל
שופט :
עורכי דין: