ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה מימון נגד שמשון עמרוסי :

בפני כבוד ה שופטת רבקה איזנברג

תובע

אריה מימון

נגד

נתבע

שמשון עמרוסי

תובעת א.ע מחסני רהיטים צפון בע"מ

נגד

נתבעים גיא צפון נדל"ן והשקעות בע"מ
אריה מימון

פסק דין

1. לפניי שתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד:
ת"א 33924-10-14 –את התביעה הראשונה הגיש התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע" או "מימון") כנגד הנתבע (להלן:"הנתבע" או "עמרוסי") תביעה שעניינה חוב נטען בגין הלוואות שהלווה לנתבע ובגין חוב נוסף בגין רכישת חלקו של התובע בסחורה שהוחזקה ע"י הנתבע. בתצהירו של מימון הובהר כי החוב הנוסף הינו תוצאה של שיתוף פעולה עסקי שהתקיים בין הצדדים ובמסגרתו מימן מימון רכישת סחורות שהוחזקו ע"י עמרוסי.
ההלוואות נשוא התביעה הינן,לטענת מימון, הלוואות שניתנו במהלך שנת 2012 בסך -40,000 ₪, על פי הפירוט הבא:
סך של 15,000 ₪ לפי שטר עסקה מיום 15.11.12.
סך של 10,000 ₪ לפי שטר עסקה מיום 24.12.12.
סך של 15,000 ₪ לפי שטר מיום 27.12.12.
על יסוד סעיפים 4 ו-6 לשטרות, התחייב עמרוסי,לטענת מימון, להחזיר לו את ההלוואות בתוך 6 חודשים ממועד החתימה על השטר בצירוף ריבית שנתית בשיעור 12% עד למועד פירעון ההלוואה בפועל.
לעניין החוב נשוא שיתוף הפעולה העסקי הפנה מימון להסדר חוב מיום 15.8.14 (להלן: "הסדר או "הסדר החוב""),עליו חתום עמרוסי ועל פיו התחייב לשלם למימון 35,200 ₪ בתשלומים רצופים כל 10 ימים, בעבור סחורה שהוחזקה על ידי עמרוסי ותמורתה לא הוחזרה לו.מימון טען כי עמרוסי שילם תשלום בודד של 1,500 ₪ ומכאן שיתרת החוב הנומינאלית היא בסך של 33,700 ₪.
בבקשת הרשות להתגונן שהגיש עמרוסי העלה עמרוסי טענות רבות הנוגעות לשותפות העסקית בין הצדדים (להלן:"השותפות"). מאחר שהטענות הועלו גם בתביעה המאוחדת שהגישה החברה שעמרוסי הינו מנהלה,יפורטו הטענות בסעיף 2 להלן.

2. בתביעה המאוחדת40986-03-15 שהגישה חברת א.ע מחסני רהיטים צפון בע"מ (שעמרוסי הינו מנהלה ,להלן: " החברה"),מס' חודשים לאחר התביעה הראשונה נטען כנגד מימון, וחברת "גיא צפון נדל"ן והשקעות בע"מ" (להלן: "הנתבעת"),כי מימון, יחד עם נתבעת זו, נותרו חייבים לתובעת 153,910 ₪ (סך של 149,600 ₪ בערך נומינאלי).
בתביעה נטען כי במהלך חודש 10/12 ביקש מימון מעמרוסי לסייע לו בגביית חוב מאת אדם בשם סעדיה וסוכם כי עבור היעוץ בעניין, הדרכה, פגישות ודיונים בנושא בתל אביב תקבל החברה עבור כל יום כל נסיעה לניהול מו"מ סך של 2,000 ₪ וכן 250 ₪ לשעת עבודה.
החברה טענה כי עד שלהי 2012, נותר חוב עבור ייעוץ והדרכה בסך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. במסגרת הנסיעות הרבות לתל אביב, נחשף מימון לפעילות החברה וביקש להיכנס לשותפות ,כאשר הוא ישקיע ברכישת סחורה ועמרוסי ימכור אותה, בסיום יערכו הצדדים התחשבנות. החברה טענה כי מכיוון שהטיפול בעניינו של מימון התארך, שילם מימון מדי פעם על חשבון החוב. לאחר מספר חודשים, ומסיבות הלכתיות, ביקש מימון מעמרוסי לחתום על שטרות עסקה. לטענת עמרוסי, מאחר שידע כי מגיעים לו כספים ממימון,חתם על שטרי העסקה ללא היסוס. עמרוסי טען כי החברה הוציאה לנתבעת שתי חשבוניות,כל אחת ע"ס 58,500 ש"ח, עבור הכספים שהגיעו לה ואולם, מתוכם שולם רק המע"מ בסך 17,000 ₪ (2 תשלומים ע"ס 8,500 ₪ בלבד).עמרוסי טען כי מימון הוציא גם המחאות ע"ס 50,000 ₪ כל אחת אולם,לטענתו, שמר מימון את ההמחאות לעצמו ופרע אותן בעצמו. בהמשך נטען כי הצטבר לטובת התובעת חוב נוסף בגין היעוץ וההדרכה בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ.
עמרוסי פרט את התחשבנויות שנערכו ואת יחסי השותפות שעלו על שרטון. לטענת עמרוסי, מימון והנתבעת הם שחבים לו כספים בסופו של יום.עמרוסי התייחס להתחשבנות בגין עסקת "קיקה",בה היה שותף נוסף העונה לשם מריו (להלן:" מריו").ע"פ הנטען, בשלב מסוים הלווה מימון למריו כספים תוך שסוכם כי אם ההלוואה לא תוחזר, אזי מריו לא יהיה זכאי לקבל רווחים מהעסקה ורק מימון ועמרוסי יתחלקו בתמורת הסחורה. נטען כי,מריו לא עמד בהחזר ההלוואה ולכן בשלב זה נותרו עמרוסי ומימון שותפים יחידים ואולם בהמשך ובניגוד להסכמתה של התובעת ומתוך אנטרס של מימון , החזיר מימון את מריו לשותפות. נטען כי בהתחשבנות הסופית בגין עסקת קיקה ועסקאות נוספות שבוצעו במסגרת השותפות ולאחר קיזוז השקעות מימון,נותר מימון בחוב של 30,860 ₪.
בסופו של דבר נטען כי החוב הכולל, הן בגין היעוץ וההדרכה והן בגין עסקי השותפות , עומד ע"ס 149,600 ₪.
עמרוסי טען כי חתימתו על הסדר התשלומים מכוחו טען מימון לחוב,נעשתה ללא קשר להתחשבנות בין הצדדים ורק מאחר שמימון ביקש לדעת את אופן התשלום עבור סחורה שנרכשה ממנו ע"י החברה.
הנתבעת ומימון הכחישו את טענות החברה. לטענתם, תביעה זו הוגשה כמשקל נגד לתביעה הראשונה וכי מאחר שעמרוסי חתום על הסדר חוב ,הרי כל טענותיו הן למעשה טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב בניגוד לדין. הנתבעת ומימון טענו כי אין ביניהם לבין החברה כל יריבות.

דיון
3. מטעם הצדדים העידו עמרוסי ומימון בלבד.
כבר בראשית הדברים אציין כי מערכת היחסים העסקית בין הצדדים,לא נחשפה במלואה ואף אחד מהצדדים,לא טרח לצרף כרטסת הנהלת חשבונות של החברות,תדפיסי חשבון בנק של הצדדים ,לזמן עדים הרלוונטיים לעסקאות השותפות וכיוב'.
יחד עם זאת בעוד מימון הסתמך בתביעתו על מסמכים בכתב עליהם חתום עמרוסי : 3 שטרי עסקה עליהם חתם עמרוסי והסדר חוב אשר גם עליו חתם עמרוסי,הרי רב טענות עמרוסי נסמכו על מסמכים שערך הוא עצמו ומימון כלל לא חתום עליהם. בנוסף וכפי שהבהרתי לעמרוסי גם במהלך הדי ון,תצהירו היה מבולבל ,לא תאם חלק מהטענות שהועלו בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידו בעבר ואף עדותו בחקירתו לא תאמה בהכרח את הנטען על ידו בתצהיר, או בתביעתו. ניתן לקבוע שגרסתו של עמרוסי הייתה מבולבלת והשתנתה מעת לעת.
4. שכר טרחה בעבור שירותי ייעוץ והדרכה-מימון הודה כי התחייב לשלם בגין הייעוץ (עמ' 12 שורה 11) ואולם , לטענתו שילם סכום זה .אכן לאחר בחינת הראיות שהוצגו, שוכנעתי כי נטל ההוכחה לעניין פירעון הסך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ,הורם ע"י מימון והנתבעת ולא ניתן להעדיף את טענת עמרוסי כי רק רכיב המע"מ שולם. עמרוסי הודה כי קיבל 17,000 ₪-רכיב המע"מ וטען כי הסך של 100,000 ₪ לא שולם. אולם,בהתאם לחשבוניות מס ולקבלות עליהם חתום עמרוסי בעצמו, שולם סך כולל של 117,000 ₪ (100,000 ₪ בתוספת מע"מ ) -ראה חשבוניות מס, האחת ע"ס 58,500 ₪ מיום 30.12.12 מס' 1878, השנייה על ס כום דומה מיום 5.1.13 מס' 1882. קבלה 226 ע"ס 50,000 ₪ וקבלה 227 ע"ס 8,500 ₪ (מע"מ) נועדו לכסות את חשבונית 1878 ואילו קבלה 234 נועדה לכסות את חשבונית 1882. כלומר, הסך הכולל של 117,000 ₪ שולם לנתבע. משהוצגו קבלות על כל הסך של 117,000 ₪ הרי הן מעידות לכאורה על תשלום בפועל, שאחרת די היה בהוצאת חשבונית בכדי להצביע על דרישת תשלום.
עמרוסי טען כי שתי ההמחאות ע"ס 50,000 ₪ כ"א נותרו ברשות התובע, כ"בטוחה" להשקעות בשותפות. יחד עם זאת,עצם הוצאת החשבוניות ובעיקר הקבלות אינן מתיישב ות עם הטענה להשארת השיקים אצל מימון.זאת ועוד, ככל שאכן סוכם בין הצדדים כי שכר הטרחה עבור ייעוץ יוותר כעירבון , על שום מה יצאה חשבונית שלמעשה כמוה כדרישת תשלום בפועל ממימון?.
טענת עמרוסי בעניין זה הינה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב ולא מצאתי טעם משפטי המאפשר קבלתה. טענה זו אף אינה הגיונית שכן אם כך היה הסיכום בין הצדדים,לא היה כל צורך להוציא , באותו שלב, המחאות ולהנפיק קבלות והצדדים יכלו להמתין ולערוך בסוף התחשבנות כוללת שתביא בחשבון את ההשקעה המשותפת בשותפות, לצד החובה לשלם בעבור הייעוץ וההדרכה.
זאת ועוד,מתדפיס העו"ש שמתייחס לחשבון הנתבעת, עלה כי כל 4 ההמחאות נפרעו. המחאה מס' 206 ע"ס 50,000 ₪ נפרעה ביום 30.1.13. המחאה מס' 208 ע"ס 8,500 ₪ נפרעה ביום 15.2.13. המחאה מס' 207 ע"ס 50,000 ₪ נפרעה ביום 3.3.13 ואילו המחאה מס' 209 ע"ס 8,500 ₪ נפרעה אף היא וזאת ביום 15.3.13.
מחקירת מימון ע"י ב"כ עמרוסי עלה כי, לטענתו,עמרוסי לא יכול היה לפרוע את השיקים שהיו מסומנים בקרוס שכן חשבונו היה מוגבל וכי יש בכך להוכיח לטענתו, כי השיקים נפרעו ע"י מימון עצמו. טענה זו נסתרה : כאמור,גם המע"מ וגם הסך של 50,000 ₪ נמשכו מחשבון הנתבעת (על שמה יצאו החשבוניות והקבלות). משהוצאו הקבלות המעידות על קבלת התשלום, עבר הנטל אל התובעת ועמרוסי, להראות כי התשלומים לא התקבלו למרות אישורם לכך בכתב, בקבלות. בנוסף,עמרוסי הודה כי את השיקים של המע"מ הצליח לפרוע "קיבלתי 17,000 בשיקים...כל הכסף הזה פרעתי אותו בלי שום בעיה או דרך החשבון שלי היה מוגבל חמור כמו שאריה ציין בתצהירו"(עמ' 5 שורות 29-30). ובהמשך:" בפועל מה שקיבלתי מאריה לא היתה לי שום בעיה לפרוע את השיקים ולכן גם פרעתי אותם"(עמ' 6 שורות 5-6).
בניגוד לנטען ע"י עמרוסי, מימון לא טען בתצהירו כי לקח את השיקים ובמקומם נתן לעמרוסי את הסכום במזומן ,אלא כי עמרוסי פנה אליו וביקש כי יאפשר לו למשוך את סכום השיקים במזומן וכך היה-סעיף 21.4 לתצהיר מימון. וכן ראה בעדותו: "הוא הלך לבנק ולא אישרו לו להפקיד את זה, אז אח"כ הוא הלך ופרע אותם".(עמ' 13 שורות 16-17).

גם אם השיקים היו עם סימון קרוס, הרי ככל שהיו פתוחים, לא הייתה כל מניעה שעמרוסי יפרע אותם אצל צד ג' ,אשר יפקידם לחשבונו ואכן מימון השיב בחקירתו כי הוא חושב שלא רשם את שם עמרוסי כנפרע בשיקים(עמ' 13 שורות 23-24). המדובר באותה סדרת שיקים (מספרם 206,207,208,209 ),כאשר אין חולק כי שניים מהם-ע "ס המע"מ כן נפרעו ע"י עמרוסי.

אם לא די באמור, לאחר דיון ההוכחות ובטרם הגשת הסיכומים, לבקשת התובעת, ניתן צו המופנה לבנק לאומי על מנת לברר על ידי מי נפרעו שני השיקים ע"ס 50,000 ₪. מעיון בשני השיקים עולה כי על גביהם יש סימון קרוס "למוטב בלבד", כאשר הנפרעת היא "נמרוד מכשירים פיננסים בע"מ". כלומר, יש ממש בטענת מימון כי השיקים נמסרו פתוחים, נגרעו מחשבון הנתבעת והופקדו בחשבון חברה אחרת, וייתכן כי נמשכו לאחר מכן במזומן על ידי עמרוסי. לא מצאתי בסיס ראייתי לטענתו של עמרוסי בסיכומיו, כאילו לא הייתה לו כל היכרות עם חברה זו וכאילו לא סביר שפרע את השיקים אצלה שכן נהג לפרוע שיקים דווקא בחשבון ע"ש ביתו , או בחשבון של אחד בשם דהן מטבריה. לא רק שהדברים נטענו על דרך הסתם ללא כל אסמכתא המעידה על פירעון שיקים אחרים בדרך זו,אלא שגם אם עמרוסי היה מוכיח זאת,לא מצאתי מדוע יש בכך ראיה כי באותה פעם,לא בחר לפרוע את השיקים בנתניה.אין לעמרוסי להלין אלא על עצמו, על שביקש לקבל היעתקי השיקים רק לאחר סיום ישיבת ההוכחות. יש לתמוה מדוע לא ביקש לקבלם עובר לקיום ההוכחות,באופן שניתן היה לברר באמצעות זימון אותה נפרעת מי פרע את השיקים אצלה ויש גם בכך כדי לעמוד כנגד גרסתו.מכל מקום, משעמרוסי הוציא קבלות, לפנינו ראיה ברורה כי קיבל את מלוא התמורה ומשלא הצליח לסתרה,יש לקבל את טענת מימון (למעשה עמרוסי אף לא טרח כלל לנסות ולסתור החזקה העולה מהו צאת הקבלות על ידו -שכן כאמור, לא ביקש כלל לזמן את הנפרעת של השיקים,בעניין).
עוד יש להוסיף את העובדה שנושא חוב זה לא עלה עד להגשת התביעה. כפי שיפורט להלן,עמרוסי לא הלין , סמוך לחתימה על הסדר החוב , על אודות חוב נטען זה בגין שירותי ייעוץ ואף בהקלטות שהושמעו,בהן התחייב לעמוד בהסדר,לא העלה ולו ברמז, קיומו של חוב בסכום ניכר זה . יש בכך כדי להפריך את טענתו שעל פיה הסך של 100,000 ₪ לא שולם.
5. חובות נטענים בגין השותפות העסקית -מימון טען כי חובו של עמרוסי כלפיו בגין יחסי השותפות שהסתיימו, עומד ע"ס 35,200 בהפחתת תשלום אחד ששילם ע"ס 1,500 ₪ ששילם עמרוסי. כתמיכה בטענה זו הציג מימון הסדר חוב חתום על ידו ועל ידי הנתבע מיום 5.8.14. עמרוסי והחברה טענו כי מימון והנתבעת הם שנותרו חבים בגין יחסי השותפות וחובם ביחד עם חוב היעוץ, עומד על סך כולל נומינאלי של 149,600 ₪.
בהסדר החוב התחייב עמרוסי לשלם לתובע 35,200 ₪. הסדר זה כולל גם את אותן התחשבנויות חלקיות ביחס לעסקאות פרטניות, שטען עמרוסי: חוב עמרוסי בגין נעלי "נייק" בסך של 15,000 ₪; חוב בגין עסקת קיקה בסך 10,000 ₪; חומרי ניקוי 1,700 ₪; תריסים 13,500 ₪ ובקיזוז 5,000 ₪ ששולמו על חשבון עסקת התריסים.
במעמד הסדר החוב שילם עמרוסי 1,500 ₪ ואישר זאת בחתימת ידו.
המדובר במסמך היחיד שהוצג, המתייחס לחובות השותפות והחתום ע"י שני הצדדים. עמרוסי הפנה למסמכים שנערכו על ידו בלבד,לא חתומים ע"י מימון וכפי שיפורט אף אינם תואמים את הגרסאות הרבות והמשתנות שהציג עמרוסי ביחס לסכום החוב הנטען על ידו.
לפיכך, מצאתי להעדיף את גרסת מימון:
"היו הרבה עסקאות, היה קיקה, מולר, נעלי נייק כאשר אני השקעתי את כל הכסף. בסוף ב-15.8.14 החלטנו להיפרד. אני השקעתי לדוגמא 50,000 ₪ על נעלי הנייק. שמשון אמר "גנבו לך את כל הסחורה, למה לא באת לקחת". רהיטי קיקה השקעתי שם מעל 120,000 ₪, הוא היה אומר שהוא משלם לי רק 10,000 ₪. נעלי נייק השקעתי 50,000 ₪, הוא היה מוכן לשלם רק 15,000 ₪. חומר ניקוי רק 1,700 ₪ הוא היה מוכן לשלם לי, תריסים רק 13,500 ₪. סה"כ 40,200 ₪ אמרתי לו שאין בעיה, ובזה מסתיימת המחלוקת בינינו וכל אחד ילך לדרכו. אז הוא נזכר שעל התריסים הוא שילם לי 5,000 ₪, ואמרתי שגם זה בסדר. היתרה 35,200 ₪ הוא הסכים ואני הסכמתי, ובזה הסתיימו המחלוקות וכל אחד הולך לדרכו, ואז נוצר לוח הסילוקים כמו ששמעו בהקלטה, הוא היה מוכן לשלם עד 1,500 ₪, גם על זה הסכמתי. הוא שילם תשלום אחד וזהו, ותו לא. זה כל הסיפור. (עמודים 15-14 לפרוטוקול)
עמרוסי חתם על הסדר החוב אשר לכאורה מהווה חשבון סופי ביחס לכלל העסקאות . וכפי שהעיד מימון כי במהלך העבודה לא הסכים עמרוסי לעריכת התחשבנות סופית והיא בוצעה רק ביום 15.8.14 (עמ' 20 שורות 3-9).בהתאם להלכה הפסוקה צד לחוזה או הסכם לא ישמע בטענה, כאילו לא ידע על מה חתם ועל מה התחייב:
"דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא". (ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים , פ"ד מד(1) 341, בעמ' 348).
אם לא די בחתימת עמרוסי על הסדר החוב,הרי צודק מימון בטענתו בסיכומיו כי מחקירתו של עמרוסי הסתבר,כי במעמד החתימה נ כחה גם אשתו של עמרוסי . לפיכך בנקל יכול היה עמרוסי לתמוך טענתו כאילו מימון הבטיח לו שאין המדובר בהתחשבנות סופית אלא, ש :"מהתשלום הראשון והשני נשב על החשבון ותקבל כל מה שמגיע לך, ומה שמגיע לך תקבל בתשלומים" (עמ' 4 שורות 24-23),באמצעות העדת אשתו. למרות זאת,לא טרח עמרוסי לזמן את אשתו לעדות ויש בכך כדי לעמוד כנגד גרסתו. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).
אל מול הסדר החוב החתום ע"י שני הצדדים,הציג עמרוסי גרסה מבולבלת ביחס לסכום חובות הנתבעת ומימון ביחס לשותפות. המדובר בגרסה שהשתנתה מעת לעת ואשתמכה בראיות ובעדויות שהיה בהן כדי להוכיחה :
גרסת עמרוסי אשר עולה מתצהירו, הינה למעשה נספח ב' לתצהירו המסכם את כל חובות מימון והנתבעת שהסתכמו, לטענתו, בסך של 242,600 ₪ מתוכם שולמו 93,000 ₪ בלבד. מנספח זה עולה כי , לטענת עמרוסי , לנתבעת חוב ע"ס 100,000 ₪ + מע"מ בגין שירותי ייעוץ והדרכה – סעיפים 1 ו- 2 בנספח (58,500 ₪ פעמיים- 117,000 ₪). אף סעיפים 14 ו- 15 עוסקים ב-80 שעות ייעוץ (20,000 ₪) וחמש נסיעות לתל אביב (10,000 ₪). כלומר ע"פ נספח זה שהינו גרסת עמרוסי כפי שצורפה לתצהירו - המדובר לטענת עמרוסי בחוב של ב-147,000 ₪ בגין שירותי ייעוץ ואילו היתרה -95,600 ₪ הינה חוב ביחס לשותפות. (יצויין כי כפי שיפורט להלן,גרסאות עמרוסי השתנו מעת לעת במסגרת ההלכים בביה"מ והנה גם בסיכומיו (סעיף 130) הופיעה לפתע גרסה נוספת בה מופיעים סכומים אחרים מהאמור בנספח שערך וצרף בעצמו לתצהירו!!!).
עמרוסי הודה בנספח זה כאמור, כי שולמו 93,000 ₪ .מאחר שהסכומים ששולמו ואינם קשורים לחוב השותפות,לטענתו,הינם:סך של 17,000 ₪ עבור שירותי הייעוץ וההדרכה (מרכיב המע"מ) וכן סך של 39,000 ₪ בשלוש פעימות (כפי שיפורט להלן, מדובר למעשה בתשלומי ההלוואה), היינו 56,000 ₪ הרי היתרה מהסך של 93,000 שלטענת עמרוסי עצמו,שולמו-(93,000-56,000)-37,000, ש"ח מבטא ים בהכרח תשלום ביחס ל חוב השותפות.
לאור האמור,ע"פ גרסת עמרוסי כעולה מנספח ב' לתצהירו, חוב מימון והנתבעת בגין השותפות עומד ע"ס שהינו ההפ רש שבין 95,600 ₪(חוב השותפות ראה לעיל) לסכום ששולם -37,000 ₪ קרי 58,600 ₪.
גם אם אתעלם מהסדר החוב עליו חתום הנתבע כאמור ואף אם אתעלם ממועד עריכת נספח זה שנערך לכאורה לפני הסדר החוב (שכן המועד האחרון שמופיע על גביו הוא 5.1.13- היינו לפני הסדר החוב),הרי סכום חוב זה שונה מסכומי החוב האחרים (אשר אף הם שונים זה מזה),להם טען עמרוסי בגרסאותיו השונות ביחס לחוב השותפות:
בבקשת רשות להתגונן טען עמרוסי כי לאחר בחינה של כל העסקאות בשותפות , מגיע לו מהתובע לאחר קיזוז השקעות, סך של 23,360 ₪ על יסוד דף החישוב המסומן ג' ג' 6 שצורף לבקשת רשות להתגונן (סע' 51). (יצוין כי הנתבע התעלם מכך שישנו עמוד 7 לדף החישוב, שם צוין כי עמרוסי עצמו חב לשותפות 5,334 ₪ ). משעומת עמרוסי בחקירתו עם נתון זה, טען לפתע כי החוב הוא בדמות ההפרש שבין החוב שלו (5,334 ₪) לחוב של מימון לשותפות (52,053 ₪), היינו כי מימון חב לו 47,000 ₪ .
בנוסף ל3 סכומים שונים אלו ( 58,600-כעולה מנספח ב' לתצהירו,23,600-כעולה מבקשת הרשות להתגונן,47,000-כעולה מחקירתו),הרי בכתב התביעה על בסיס אותו מסמך בדיוק , טען הנתבע כי המדובר בחוב של 30,860 ₪. יצוין כי המדובר במסמך שנערך על ידי עמרוסי עצמו והוא נוגע, אם בכלל, להתחשבנות עם מולר. בעמוד הראשון להתחשבנות זו מצויים תאריכים קודמים להסדר החוב שנעים בין ה-29.11.12 ל-26.12.12 כאשר בהמשך לא צוינו תאריכים נוספים.
יצויין כי מסעיפים 131-130 לסיכומיו עולה כי אפילו עתה-בסיכומים-מופיע לפתע סכום חדש של חובות.
לא רק שגרסאות עמרוסי בחס לחוב השותפות השתנו כאמור,אלא שאף לא ניתן לעקוב אחרי כל ההשתלשלות המבולבלת הנטענת.המדובר במס' עסקאות שכללו השקעות לרכישות ומכירת הסחורה, כשלא צורפו חשבוניות עסקה ,או כל מסמכים שהם המוכיחים את הסכומים הנטענים (והמשתנים) ביחס לעסקאות הפרטניות. כל שעמרוסי הסתמך עליו הינם רישומים בכתב ידו,אשר אינם מגובים במסמכים ובניגוד להסדר החוב,לא חתומים ע"י שני הצדדים.
אם לא די באמור,הסתבר כי גם אין המדובר בשני שותפים בלבד ,אלא במספר עסקאות שבכל פעם היה שותף נוסף אחר. וראה את הנטען בסיכומי עמרוסי עצמו בסעיף 47 בו הפנה עמרוסי לכך שבעסקאות היו מעורבים אנשים נוספים. למרות זאת, לא זימן את "מריו" או את נציג חברת "מולר" (על פי הנטען מר דודו מאבו גוש) , שהיו צדדים לשותפות (באחוזים בלתי מבוטלים) לחקירה על מנת שיאשרו את טענותיו העובדתיות הרבות. כך למשל,על פי התחשיב של עמרוסי (נספח ב' כאמור לתצהיר), טען (סע' 7) שבמערכת היחסים המשולשת- מימון- עמרוסי- מריו , נותר עם יתרת זכות ש ל 71,000 ₪ . עמרוסי טען כי מימון הלווה למריו כ-75,000 ₪. סוכם בין מריו למימון כי אם הראשון לא יעמוד בהחזרי ההלוואה יגרע חלקו מן השותפות. לאחר שמריו לא עמד בהחזרי ההלוואה החזיר מימון את מריו כשותף באופן שגרע מחלקו של עמרוסי מרווחי השותפות . מימון שלל בחקירתו קשר בין ההלוואה לשותפות ולדבריו עד היום לא קיבל את כספיו ממריו. בחקירתו אף הוסיף מימון כי הסיבה שהוציא את מריו היתה שמריו לא קידם את המכירות. לאחר מכן, הוחזר מריו לשותפות כדי לקדם את המכירות. המדובר בגרסאות סותרות,כאשר אותו מריו לא זומן למתן עדות. באי הצגת הראיות (זימון מריו והשותף בעסקת מולר,הצגת חשבוניות, או לפחות כרטסת הנהלת חשבונות וכיוב'),יש כפי שפורט לעיל כדי לעמוד כנגד גרסת החברה ועמרוסי שכן החזקה הראייתית בדבר הימנעות צד מהבאת ראיה רלוונטית, קובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595 .
עמרוסי טען בחקירתו כי בתחילת 2014 או שלהי 2013 דרש מהתובע "חד משמעית" לשבת על החשבונות (עמ' 9 באמצע). הצדדים נפגשו ובסיומה של הפגישה, כך נטען, סוכם כי נכון לאותו מועד מימון חייב לעמרוסי כ-40,000 ₪ (על פי סיכום חלקי).
לא סביר שמספר חודשים מאוחר יותר חתם עמרוסי על הסדר החוב מבלי שהעלה את סיכום הפגישה הקודמת. גם בשיחה שנערכה בין הצדדים ביום 25.8.14 –נ/2,לא העלה עמרוסי כלל את הטענה כאילו מימון חייב לו כספים. אדרבה, בתחילת השיחה לא התכחש לחובה לשלם את התשלום השני באותו היום, והשיב: " אני אתן לך היום, אני אתן לך היום בסוף היום, אין בעיה" עמ' 1 שורה 11 לתמליל, נ/2) .גם בשיחה שהתנהלה למחרת (26.12.14) לא הלין עמרוסי על חובת התשלום מכוח הסדר החוב והשיב למימון: "אם היה לי הייתי מביא לך אתמול, מה אני צריך לחכות" (עמ' 1 שורה 23).וכן: "כל פעם תחזור לי על זה שדיברנו ועשינו, אז מה אם עשינו." (עמ' 2 שורה7), ובהמשך: "טוב אריה נו אתה ידעת בדיוק איך אני עובד, אז תפסיק עם הזה שלך". (שם, שורות 12-11).
אין כל היגיון כי אילו אכן סבר עמרוסי שלמימון ולנתבעת חוב כולל בסכום של כ 150,000 ₪ יבטיח לעמוד בחוב של 32,000 ₪ ולא יזכיר כלל את החוב הגדול בהרבה של מימון והנתבעת כלפיו.
לאור כל האמור,מצאתי להעדיף את גרסת מימון על כי הסדר החוב שעל פיו על עמרוסי לשלם למימון 33,200 ₪ , הוא הסדר המחייב את הצדדים.
6. חוב נטען בגין הלוואות-לטענת מימון,המדובר בחוב ע"ס 40,000 ₪,ע"פ 3 שטרות עסקה שצרף לתצהירו ואשר עליהם חתום עמרוסי. עמרוסי לעומת זאת טען בתצהירו, כי אין המדובר בכספים שקיבל כהלוואה, אלא בתשלומים שקיבל עבור הסיוע והייעוץ למימון: "סכום כסף ע"ח העבודה שביצעתי וכל זאת על מנת שאוכל להמשיך ולהתקיים".(סע' 13 סיפא לתצהיר).בסעיף 15 לתצהירו פרט עמרוסי את הסכומים ומועדם: 15.11.12 (15,000 ₪) ובימים 24.12.12 (10,000 ₪) ו- 27.12.12 (15,000 ₪). המדובר באותם מועדים וסכומים של שטרות העסקה עליהם חתם עמרוסי. כלומר,התשלומים, שאת השבתם דורש עתה מימון בטענה כי מדובר בהלוואות שהעניק לטענתו לעמרוסי,הם, לשיטת עמרוסי בתצהיר ו, תשלומים ששולמו לו. ראה גם התחשיב "האחרון" של עמרוסי מושא נספח ה' בסעיפים 5-3 שם נכתב: " ניתן תשלום ע"ח מאריה לשמשון" וכן באותו נספח ב': "אריה מימון שילם לשמשון על חשבון הייעוץ בשלוש פעמים"-כאשר ברובריקה של הזכות מופיע סך של 39,000 ₪.
דא עקא, גרסה זו של עמרוסי לא מתיישבת עם עדותו בביה"מ,במסגרתה הודה מפורשות כי הוא חייב סכום זה למימון.הנתבע הודה בחקירתו כי הוא זה שחייב לתובע כ-40,000 ₪:
"אני רוצה להוסיף, אני מעולם לא טענתי שלא מגיע לו הסכום הזה שמופיע פה וגם לא הסכום של ה-40,000 ₪, זה מגיע לו וגם עכשיו אני טוען שזה מגיע לו, אבל הוא התעלם מכל מה שמגיע לי, ולי מגיע הרבה יותר כסף ממה שהוא רשם שמגיע.." (עמ' 4 שורות 27-25, ראו גם עמ' 10 שורות 5-4). כן ראה סעיף 23 סיפא לתצהיר בקשת הרשות להתגונן שהגיש עמרוסי, שם הודה מפורשות כי מדובר בהלוואות שהתקבלו באופן אישי ממימון .
מלבד הודאתו של עמרוסי בחוב-הודאה שאינה מתיישבת עם הטענה כי מדובר בתשלומים עבור עבודה,שהרי אז לא היה צריך להשיב ,גם לגישתו, סכומים שקיבל כתמורה ולא כהלוואה,עמרוסי הרי אף חתם על שטרות העסקה.שטרות העסקה הינן במהותן שטרות המעידים על הלוואות (מטעמים דתיים מוגדרת ההלוואה כעסקה-השקעה המותרת על פי היהדות, כאשר ההחזר מוגדר כרווח מהצלחת העסק בתוספת סכום שמטעמי דת כאמור, אינו מוגדר כריבית, אלא כרווח). אם וככל שגרסת עמרוסי בתצהירו,כאילו המדובר בתשלומים עבור שירותים שסופקו לו ,הייתה נכונה ,לא ברור מדוע הודה עמרוסי בחקירתו שהוא צריך להשיב 40,000 ₪ ומדוע חתם על שטרות העסקה?? ?. אין שום הגיון לחתום על שטרות שלפיהן דווקא עמרוסי חייב למימון כסף בגין הלוואות שנטל . בעניין זה מצאתי את תשובתו של עמרוסי לפיה מימון ביקש את חתימתו לצרכי מע"מ , בלתי סבירה ובלתי מהימנה (עמ' 4 שורה 2). בתצהירו מסר עמרוסי גרסה אחרת שלפיה "סיבות הלכתיות" שאותן הציג מימון הן שהובילו אותו להיעתר לדרישה.
אם לא די באמור,הרי גם במקרה דנן המדובר בטענה בעל פה (שלפיה השטרות נועדו לכיסוי חוב עבור ייעוץ והדרכה), הסותרת מסמך בכתב- שטרות העסקה. בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאנית . משלא התקיימו החריגים המאפשרים סתירת המסמך בכתב ,לא ניתן לקבל את טענת עמרוסי בעניין.
אין חולק כי ההמחאות הללו נמשכו , כך הודה עמרוסי בתצהירו, מחשבונו הפרטי של מימון. גם עמרוסי הודה בתצהירו כי בחודש פברואר פנה אליו מימון ביקש לבצע הפרדה בין העניינים הפרטיים לעניי נים העסקיים (סע' 21 לתצהיר).
לאור האמור,מצאתי לקבל את תביעת מימון גם בעניין זה.
7. לאור כל האמור אני מורה על דחיית התביעה בתיק40986-03-15 ומחייבת את הנתבע בתיק 33924-10-14 לשלם לתובע בתיק זה:
א. סך של 51,560₪ (יצוין כי עמרוסי לא חלק בתצהירו על חישובי הריבית שנטענו בתביעה זו -נספח 5 לתביעה),בתוספת הפרשי ריבית בשיעור 12% לשנה בחישוב חודשי ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
ב. סך של 33,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
ג.הוצאות משפט בסך, כולל שכ"ט עו"ד , של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"א אייר כ"א אייר תשע"ז,17 מאי 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אריה מימון
נתבע: שמשון עמרוסי
שופט :
עורכי דין: