ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוקובי אטברק דרכון נגד טלרן אחזקות ונקיון בע"מ חברות :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים) מר נמרוד משאלי
התובע
אוקובי אטברק דרכון 462893573
ע"י ב"כ: עו"ד אהרון הלוי
-
הנתבעת
טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ חברות 512963620
ע"י ב"כ: עו"ד ארצי בן יעקב

פסק דין

הנתבעת היא חברה שנותנת שירותי ניקיון לבתי מלון.
התובע, מר אוקובי אטברק, עבד אצל הנתבעת מיום 5.4.10 עד ליום 1.11.13 .
לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לגמול עבודה בשעות נוספות, פיצויי הלנת שכר, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע, פיצוי לדוגמה בשל אי מתן הודעה על תנאי עבודה והחזר ניכויים.
הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הודתה בסכומים שונים שהיא חייבת לתובע בחלק מרכיבי התביעה, כפי שיפורט להלן, והכחישה את חבותה מעבר לכך.
במהלך ההליך זנח התובע את תביעתו להחזר ניכויים בסך 699 ₪.

עובדות שאינן במחלוקת
התובע הינו עובד זר אזרח אריתריאה.
התובע הועסק על ידי הנתבעת כעובד שעתי לפי שכר מינימום שעתי. תקופת העבודה, כאמור, היא מיום 5.4.10 עד ליום 1.11.13.
על העסקת התובע חלים צווי ההרחבה בענף הניקיון.
הנתבעת מנהלת רישום של נוכחות עובדיה ובכלל זה של התובע .
התובע קיבל תלושי שכר. עד 1/12 תלושי השכר כללו רק רכיב של שכר יסוד, כאשר לעיתים פוצל רכיב שכר יסוד ל"שכר יסוד 1", "שכר יסוד 2", "שכר יסוד 3". החל מ-2/12 מופיע בתלושי השכר רכיב "חדרים נוספים", וזאת בנוסף לרכיב "שכר יסוד".
הנתבעת לא הפרישה לפנסיה עבור התובע.
בתלוש המשכורת עבור חודש 10/13 מופיע תשלום של 5,400 ₪ כ"הפרשות סוציאליות".
אין מחלוקת כי תביעות התובע לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנו.
הנתבעת הודתה בחבותה לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 2,220 ₪ ודמי חגים בסך 5,050 ₪ והתובע זנח בסיכומיו את טענותיו בדבר חוב הגבוה מסכומים אלו. לפיכך נפסוק סכומים אלו לתובע.

המחלוקות הטעונות הכרעה
להלן המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך:
מה היה היקף משרתו של התובע? האם 95% כטענתו או שמא 80% כטענת הנתבעת?
האם התובע פוטר או התפטר? בהתאם לכך, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת או שמא זכאית הנתבעת לקיזוז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות?
ככל שהתובע התפטר, האם הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפיצויי פיטורים במסגרת הפרשות לפנסיה ובאיזה שיעור?
האם התובע הועסק בשעות נוספות והאם הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות ובאיזה שיעור. לעניין זה, האם נכונה טענת התובע כי הנתבעת פיצלה בתלושי השכר באופן מלאכותי בין "שכר יסוד 1", "שכר יסוד 2" וכו', כדי להימנע מתשלום גמול עבודה בשעות נוספות, או שמא כטענת הנתבעת מדובר ברישום שעות עבודה שהתובע ביצע אצל לקוחות שונים? כמו כן – האם רישום שכר בגין "חדרים נוספים" אף הוא נועד להסתיר את העובדה שהתובע ביצע שעות נוספו ת, כטענת התובע, אם לאו?
מהו שיעור הפיצוי המגיע לתובע בגין אי הפרשה לפנסיה, האם 9,237 ₪ כטענת התובע או 5,400 ₪ כטענת נתבעת. כמו כן, האם סך 5,400 ₪ ששולם לתובע בחודש 10/13 עבור "הפרשות סוציאליות" הינו פיצוי שהנתבעת שלמה לתובע בגין אי הפרשה לפנסיה?
האם נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 ובהתאם לכך האם זכאי הוא לפיצוי בשל אי מסירת הודעה כאמור, ובאיזה שיעור?

היקף משרת התובע
שבוע העבודה של התובע היה בן שישה ימים, כעולה מתלושי השכר. לפיכך בחודשים בהם עבד 26 ימים או יותר, היקף העבודה שלו היה מלא – 100%. בחודשים בהם התובע עבד פחות מ-26 ימים, היקף עבודתו הוא כשיעור המנה המתקבלת מחלוקת ימי העבודה באותו חודש ב-26.
על פי חישוב שבית הדין ערך בהתאם לרישום ברובריקה של "ימי עבודה" בתלושי השכר, וזאת על סמך תלושי שכר שהוצגו לבית הדין מתוך תקופת עבודתו של התובע (חסרים שלושה תלושים מתחילת ההעסקה) , כאשר בחודשים שבהם שולמו דמי חופשה בית הדין הוסיף ימי עבודה בהתאם לחלוקת דמי החופשה בערך יום העבודה המצוין בתלושים, היקף המשרה של התובע הוא 78%. הואיל וחישוב זה אינו כולל את שלושת החודשים הראשונים של התובע, והואיל ונראה מהתלושים כי בשנים הראשונות לעבודתו התובע נטה לעבוד בהיקף מלא (אך בהמשך נטה לעבוד באופן חלקי), יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה היקף משרתו של התובע עמד על 80%.

נסיבות סיום העבודה – התביעות לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין במחלוקת בעניין נסיבות סיום העבודה אנו מעדיפים את גרסת התובע לפיה פוטר. להלן נימוקינו:
תחילה נציג את העדים: התובע העיד לעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר דרור מצא, מנהל סניף ירושלים של הנתבעת (להלן: "דרור").
התובע טען בכתב התביעה כי פוטר ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע. התובע לא טען מעבר לכך דבר, כך שנסיבות הפיטורים - זהות הגורם המפטר, אופן מתן הודעת הפיטורים, המקום בו ניתנה הודעה הפיטורים – נותרו סתומות. בתצהיר עדותו הר אשית חזר התובע על תיאור סתמי זה.
הנתבעת טוענת כי יש לזקוף לחובת התובע אי פירוט גרסה באשר לנסיבות הפיטורים בכתב התביעה ובתצהיר.
יש טעם בטענת הנתבעת. התובע נושא בנטל להוכיח כי פוטר ולכאורה משלא פירט כל עובדות באשר לנסיבות פיטוריו, לא הרים נטל זה.
למרות זאת, בית הדין סבור שמכלול העדויות והראיות מצביע על כך שהתובע פוטר, ובמה דברים אמורים?
התובע נשאל על נסיבות פיטוריו בחקירתו הנגדית וכך ניתנה לו הזדמנות להרחיב על נסיבות סיום העבודה שנותרו סתומות בתצהירו .
האמת ניתנת להיאמר שעדותו של התובע הייתה לא ברורה ולכאורה כללה סתירות. פעם התובע טען כי משה, מנהל האחזקה במלון בו הוא עבד, פיטר אותו בשעה 7:00 בנוכחותו של דרור. בהמשך טען כי משה הודיע לו שאינו מסכים לקבלו לעבודה ולאחר מכן הוא הלך למשרד הנתבעת ודרש מדרור תשלום פיצויי פיטורים, ומשום מה דרור הזמין משטרה.
דרור הכחיש את טענת התובע כי נכח בשעה 7:00 במלון בעת שמשה פיטר אותו. לטענת דרור, המקובלת עלינו, עבודתו אינה מתבצעת במלונות שאליהם שולחת הנתבעת עובדים, וגם כאשר הוא מגיע למלונות, הוא אינו מגיע בשעה 7:00. בשעה זו דרור עסוק בפיזור לדיו בבתי הספר. עדות זו מהימנה עלינו.
ואולם, מעדותו של דרור עולה כי לאחר שבחודשים האחרונים התובע מיעט להופיע לעבודה במלון שאליו נשלח, ובין היתר נעדר ממשמרות אליהן שובץ, מנ הל האחזקה במלון, משה, סירב לקבל את התובע לעבודה. או אז פנה התובע לדרור ודרש הצבה במקום עבודה אחר או לחילופין - תשלום פיצויי פיטורים. וכדברי דרור בעדותו:
"ש. בחקירה כאן שמענו שהיה עניין עם משטרה. הוא בא למשרדך והיה עניין שהזמנת משטרה. מה הייתה הדרישה?
ת. הוא הגיע למשרד. לא זוכר תאריך מדויק. באזור ספט', אוק', אפשר לראות בתלוש (מעיין בתלוש). בחודש ספט' 2013, אחר י שהוא עזב את מלון רמאדה, וכנראה משה סרב לקבלו בחזרה, הוא הגיע אלי למשרד, אמר לי משה לא רוצה אותי בעבודה, או שתשיג לי עבודה א חרת או שתעשה לי גמר חשבון, אמרתי לו במפורש שאתן לו את כל מה שמגיע לו על פי הח וק להבנתי. הוא התחיל להתפרע, אני רוצה את הכסף עכשיו, הפקידה שלי הרגישה מאוימת הוא הרים כסא, היא התקשרה למשטרה, שני שוטרים הגיעו לעצור אותו. הגשת י נגדו תלונה במשטרה. לצערי התיק נסגר".
....
ת. אמרתי שלפי הבנתי הוא לא זכאי לפיצויים ואוריד לו הודעה מוקדמת. לכן הוא כעס. אמרתי לו אתה עזבת את העבודה מרצונך, נעלמת. אמרתי שאעביר זאת לחברה. לא אני עושה חישובים, יש חשב.
ש. אמרת נעלמת מעבודה, איך ידעת?
ת. ידעתי. אני מעודכן שעובדים שלי לא מגיעים לעבודה, מעדכנים אותי. מה קורה.
ש. למה משה לא רצה אותו לעבודה, כי הוא נעדר?
ת. אמרתי כי הוא נעלם, לא רק נעדר, אנשים יכולים להעדר מסיבות מוצדקות. האם ניתק טלפון לא קיים.
ש. האם פרטת בפניו שמשה לא רוצה אותו לעבודה בגלל שהוא עושה בעיות?
ת. כן. הוא עושה לא רק אצל משה, אלא גם ממשיך מה שעשה בשערי ירושלים. הוא לא מגיע. יש סידור עבודה ולא מגיע".

לדעתנו, עדותו של דרור מבססת את המסקנה שהתובע פוטר. משה אינו נציג מעסיקו של התובע, אלא הוא האחראי מטעם מזמין השירות. לאחר שמשה הודיע לתובע כי הוא אינו מעוניין בהמשך עבודתו במלון , התובע פנה לדרור ודרש שיבוץ מחדש או לחילופין גמר חשבון. דרור לא שיבץ את התובע לעבודה חדשה אלא הודיע לתובע שהוא התפטר, ובכך ביצע מעשה פיטורים.
דרור טען שהתובע התפטר בכך שהפסיק להתייצב לעבודה וניסה לבסס טענה זו במיעוט ימי העבודה שהתובע ביצע בחודשים 10/13 (5 ימים), 9/13 (9 ימים) ו-8/13 (יום אחד) .
אלא שעבודת התובע יום אחד בלבד בחודש 8/13 לא הביאה את הנתבעת לקבוע כי התובע התפטר, והיא המשיכה להעסיק אותו בחודשים 9/13 ו-10/13, הגם שלמספר ימים מצומצם ביחס להיקף עבודתו של התובע עד ל-8/13. בשים לב לכך שהתובע הינו עובד שעתי, ולא נטען, וממילא לא הוכח כי התחייב למספר שעות או ימים מינימלי, מיעוט הימים שבו התובע עבד בחודשים האחרונים לא היה יכול להתקבל באופן סביר על ידי דרור, כהבעת רצון חד משמעית מצד התובע להביא לגמר את יחסי העבודה שלו עם הנתבעת.
בנסיבות אלה, לא היה בסיס לקביעתו של דרור שהתובע התפטר בכך שהוא נעלם, והודעתו של דרור לתובע כי התובע התפטר, היא בעצמה מעשה פיטורים.
אשר על כן בית הדין מקבל את תביעת התובע לפיצויי פיטורים.
בהתאם להלכת סנונית, בית הדין ביצע חישוב של ממוצע משכורתו של התובע בשנים עשר החודשים האחרונים להעסקתו, ולעניין זה בית הדין לקח בחשבון את כל מופעי השכר של התובע, ביניהם "שכר יסוד 1" "שכר יסוד 2" וכן "חדרים נוספים". לפי חישוב זה השכר הקובע של התובע לפיצויי פיטורים הינו 3,125 ₪.
לפי תקופת עבודה של 43 חודשים, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 11,198 ₪.
באשר לתביעה לדמי הודעה מוקדמת: בהתאם לסעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, עובד בשכר זכאי לאחר שנת עבודתו השלישית להודעה מוקדמת בת 30 ימים. הנתבעת לא טענה טענות כלשהן להפחתת דמי הודעה מוקדמת בשל הפרות משמעת, ובנסיבות אלה נראה כי יש לפסוק לתובע דמי הודעה מוקדמת ללא הפחתה. על כן נפסוק לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 3,125 ₪.
החלטנו לדחות את תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע, וזאת על בסיס עדותו של דרור, המצוטטת לעיל, לפיה הוא הסביר לתובע שמשה לא רצה את התובע בגלל שהוא עושה בעיות, קרי: אינו מגיע למשמרות אליהן הוא משובץ. אמנם דרור ניסה לאפיין את התנהגותו של התובע כהתפטרות, מבלי שהיה לכך בסיס, ובפועל, על פי קביעתנו, פיטר את התובע. אך לא שוכנענו כי דרור פעל בעניין זה בחוסר תום לב. סיכומי של דבר: סיום עבודתו של התובע לא נעשה באופן שרירותי, ללא שמיעת טענות התובע.

התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות
תחילה נתייחס לטענות התובע באשר לכוונת ההסתרה של עבודה בשעות נוספות על ידי רישום מפוצל של שעות עבודה כ"שכר עבודה 1", "שכר עבודה 2" ו"שכר עבודה 3".
דרור הסביר כי הפיצול מבטא עבודה בבתי מלון שונים. עדות זו מקובלת עלינו שכן התובע בתצהירו העיד שהוא עבד בשלושה בתי מלון: קראון פלאזה, ג'רוזלם הוטל ורמדה רנסנס.
השאלה החשובה שיש להכריע בה היא האם התובע הועסק בשעות נוספות, אם לאו, ולא השאלה אם הייתה לנתבעת כוונת הסתרה (בין היתר משום שלא נתבע פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26ב לחוק הגנת השכר בשל פגמים בתלושי השכר).
דרור טען בדיון המוקדם שעובדי ניקיון במלון רמדה רנסנס "כמעט" לא עבדו בשעות נוספות, שכן המשמרות בהן עבדו היו מ-7:00 עד 16:00.
אין לבסס על עדות זו מסקנה כי התובע לא עבד בשעות נוספות, שכן התובע לא עבד רק במלון רמדה רנסנס. יתר על כן, מתלושי השכר של התובע עולה בבירור שבחודשים רבים הוא הועסק בשעות נוספות, ובחלק מהתלושים אף שולמו שעות נוספות, גם אם לא באופן שמשכנע שהתובע קיבל את מלוא השעות הנוספות שעבד. כך למשל, בחודש 12/10 על פי תלוש השכר התובע עבד בכל אחד משלושים ואחד מהימים באותו חודש, אך שולמה לא שעה אחת נוספת לפי 125%. בחודש 4/11 התובע עבד 29 ימים ושולמה לו שעה אחת נוספת לפי 125%. דרור אישר בחקירתו הנגדית שבחודשים אלו התובע עבד 254 שעות ו-232 שעות, בהתאמה, וקיבל גמול עבודה בשעות נוספות עבור שעה אחת.
עיון בתלוש 4/11 מצביע על כך שתשובתו של דרור מבוססת על סיכום 176 שעות בגינן שולם לתובע "שכר יסוד" ו-56 שעות ששולמו כ"שעות שבת". סך הכל: 232. הוא הדין באשר לתלוש 12/10: 254 שעות מהוות סך של 6 שעות ששולמו כ"שכר יסוד", 217 שעות ששולמו כ"שכר יסוד 2" ו-31 שעות שבת.
בתלוש 4/11, ובתלושים נוספים, מופיע תשלום בעד "חדרים נוספים". התובע טען כי מדובר ברישום שנועד להסתיר ביצוע עבודה בשעות נוספות. דרור לא הסביר עניין זה בתצהירו, אך בדיון המוקדם דרור הסביר:
"לשאלת בית הדין, הוא עובד לפי שעות. כשעה מעל מכסת חדרים מסויימת היה בונוס. ללא שעות נוספות. הוא יכל לעבוד 8 שעות ולעשות בהן 20 חרדים שזה יותר מהנורמה. ואז הוא יקבל בונוס של "חדרים נוספים". הוא לא עבד שעות נוספות אלא קיבל גמול בעד החדרים שעבד מעל המכסה. באיזשהו שלב הופסקה השיטה הזאת ועבדו לפי חדר, שתמיד זה יוצא יותר מהשעות. גם יצא להם יותר משתלם. בכל מקרה זה לא יפחת משכר מינימום. בשלב השני, אוספים את כל החדרים שלו, נניח 50 חדרים, 10 ₪ לחדר, 5000 ₪. תמיד זה יהיה יותר משכר מינימום. אם עובד לא הגיע לשכר מינימום, מובטח לו שכר מינימום. הם חותמים נוכחות. בשיטה השניה זה ללא שעות בכלל. רק לפי חדרים. אבל תמיד הוא יקבל יותר. במשרד אנחנו מוציאים תלוש וריטואלי של שעות, לעומת תלוש של חדרים".
היו חודשים שבהם שכרו של התובע שולם לפי "חדרים נוספים" בלבד. כך למשל, בחודשים מרץ עד דצמבר 2012 התובע קיבל את שכרו רק לפי מספר "חדרים נוספים". לשם הדוגמה, בחודש 4/12 נרשם בתלוש השכר של התובע 348 חדרים נוספים לפי 11 ₪ לחדר, ושולם לתובע סך 3,828 ₪. גם בחודש 3/12 שכרו של התובע שולם לפי "חדרים נוספים" בלבד. בחודש 2/12 קיבל התובע תשלום בעד 24 שעות "שכר יסוד", 16 שעות "שכר יסוד 2" ו-144 חדרים נוספים לפי 11 ₪ לחדר.
נראה אם כן, שבאותם חודשים שבהם התובע קיבל את שכרו רק לפי "חדרים נוספים", הוא הועסק בשכר שנקבע "לפי כמות התוצרת", אפשרות המוכרת בסעיף 10 לחוק הגנת השכר.
אין כל הוראה בחוק שעות עבודה ומנוחה הפוטרת מעסיק מתחולת הוראות החוק כאשר העובד מועסק "לפי כמות התוצרת", ונראה כי המטרה הסוציאלית של הגבלת שעות עבודת העובד ושמירה על איזון ראוי בין עבודה לפנאי, חלה גם על עובד כזה. לפיכך, החובה לנהל פנקס שעות עבודה הקבועה בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, חלה גם על מי שמועסק לפי תוצרת. בחודשים שבהם שולם שכרו של התובע לפי "חדרים נוספים" בלבד, אין לבית הדין כל אינדיקציה לגבי שעות העבודה של התובע.
בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את הסברו של דרור לפיו "חדרים נוספים" נעשים בתוך השעות הרגילות, אך לא בשעות נוספות.
למעשה, בשל אי הצגת רישומי הנוכחות של התובע, יש מקום בענייננו להטיל על הנתבעת להוכיח שבחודשים שהתובע טוען שביצע עד 60 שעות נוספות, הוא לא ביצע אותן, וזאת בהתאם לסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר.
התובע ביצע חישוב של גמול עבודה בשעות נוספות וצירף אותו לתביעתו ולתצהירו. החישוב מבוסס על סיכום שעות "שכר יסוד" לסוגיו, וכן על "שעות שבת". ברוב החודשים שבהם התובע טוען שהוא עבד שעות נוספות, מספר השעות הנוספות שהוא טוען לו נמוך מ-60, ובחודשים המעטים שהתובע טוען שעבד יותר מ-60 שעות חודשיות, אנו סבורים כי הנתונים הם סבירים, שכן עולה מהם שהתובע זקף כשעות עבודה כשליש מהמספר המופיע תחת הרובריקה "כמות" של החדרים הנוספים, בשים לב לכך שהתעריף של החדרים הנוספים הינו כשליש מתעריף השכר השעתי של התובע.
בהתאם לכך, בשים לב לכך שהנתבעת לא סתרה את החישוב שהציג התובע לגבי רוב חודשי העבודה בעדם הוא תובע גמול עבודה בשעות נוספות עבור עד 60 שעות נוספות, בית הדין מאמץ את החישוב של התובע בכתב התביעה ובתצהירו.
לפיכך בית הדין מקבל את תביעת התובע לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 7,765 ₪.

התביעה להפרשי פנסיה
תביעת התובע הוגשה על סך 9,257.
הנתבעת טוענת שהחישוב של התובע שגוי שכן הוא לוקח בחשבון תשלומי שעות נוספות. לטענת הנתבעת, הפיצוי המגיע לתובע הינו בסך 5,400 ₪, אשר שולם לו בחודש 10/13, ועל כן לא נותרה יתרה.
במהלך ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ התובע כי התובע אינו חולק על כך שסך 5,400 ₪ ששולם לתובע בחודש 10/13 שולם כפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. בסיכומיו חזר בו ב"כ התובע מהודייה זו.
בהתחשב בכך שעל פי צו ההרחבה בענף הניקיון התובע היה זכאי להפרשות לגמל בשיעור 6%, הרי שהפרשות בסך כולל של 5,400 ₪ מבטאות בסיס הפרשה של 90,000 ₪. סכום של 9,257 ₪ מבטא בסיס של 154,283 ₪.
סיכום סך התשלומים המופיעים בחודשים דצמבר בשנים 2010, 2011, 2012 וכן אוקטובר 2013, ברובריקה של "נתונים מצטברים", הינו 196,012 ₪.
גם אם נניח שחלק מן התשלומים הכלולים ב-196,012 ₪ הינם עבור שעות נוספות, נראה כי יש להעדיף את גרסת התובע לפיה בסיס ההפרשה הנכון הוא 154,283 ₪.
לפיכך הסכום המגיע לתובע כפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה הינו 9,257 ₪.
בית הדין אינו מקבל את חזרת ב"כ התובע מהודייתו כי סך 5,400 ₪ שולם לתובע כפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. טענת ב"כ התובע בסיכומיו כי מדובר בתשלומים שיש לזקוף אותם על חשבון דמי הבראה, אינה מקובלת על בית הדין, שכן התובע לא טען זאת בתצהירו, למרות שהנתבעת טענה במפורש בכתב ההגנה שמדובר בתשלום בגין פנסיה. דרור הצהיר על כך בתצהירו ולא נחקר על כך.
בהתאם לכך, נפסוק לתובע את ההפרש שבין 9,257 ₪ ל-5,400 ₪, ובסך הכל 3,857 ₪.

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה במחלוקת בשאלה אם ניתנה לתובעת הודעה על תנאי עבודה, אנו מעדיפים את גרסת התובע, ולו מן הטעם שהנתבעת לא המציאה את ההודעה לעובד שלטענתה נתנה לתובע.
דרור העיד שכל עובדי הנתבעת מקבלים הודעה בכתב על תנאי עבודה בהתאם להוראות החוק. אין די בעדות זו כדי להרים את הנטל להוכיח שהנתבעת נתנה לתובע הודעה על תנאי עבודתו. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה בערבית ואישר בחתימתו קבלתה. בדיון המוקדם הנתבעת הציגה מסמך בעברית וטענה שזו ההודעה על תנאי עבודה שנמסרה לתובע. מר מצא הצהיר בתצהירו כי נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה בערבית ולא צירף לתצהיר כל הודעה כזו. לאור האמור, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. ודאי שלא הוכיחה כי מסרה לתובע הודעות על שינוי תנאי עבודתו כל אימת שחל שינוי בשיטת התגמול של התובע.
התובע מבקש מבית הדין לפסוק לתובע פיצוי לדוגמה שאינו תלוי בנזק, בשיעור המכסימלי לפי 5(ב)(2) לחוק. הסמכות לפסוק פיצוי לדוגמה קמה כאשר בית הדין משתכנע שלא נמסרה לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו ביודעין.
כאשר דרור נשאל בחקירתו הנגדית אם הוא יכול להציג את ההודעה בכתב שנמסרה לתובע על תנאי עבודתו, הוא העיד ש"אין לי כאן. אין עובד אחד שנכנס לאתר כלשהו בלי לדעת מהם תנאי העסקתו, בלי שאקריא לו בלי שיתורגם לו". ב"כ הנתבעת הודיע באותו מעמד ש"ב"כ התובע קיבל זאת בגילוי מסמכים. ניתן להציג לעד".
תמוה ביותר בעיני בית הדין כיצד הנתבעת טוענת שהיא גילתה בגילוי מסמכים מסמך המהווה הודעה בכתב על תנאי עבודה של התובע, ויחד עם זאת לא צירפה מסמך זה לתצהירו של העד מטעמה.
בנסיבות אלה, ובשים לב גם לכך שהנתבעת לא הציגה את רישומי הנוכחות של התובע למרות שאין חולק על כך שהיא קיימה רישום של שעות עבודתו, אין לבית הדין אלא להסיק כי הוכח שהנתבעת לא נתנה לתובע הודעה לעובד ביודעין, באופן שקמה סמכותו של בית הדין לפסוק פיצוי לדוגמה ללא הוכחת נזק.
מקובלת על בית הדין טענת התובע כי בעניינו הפרת החובה לתת לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודה וכן לתת הודעה על שינוי בתנאי עבודה, פגעה בתובע שכן היא יצרה קושי להבין את אופן תגמולו של התובע, לרבות השיטות השונות של תשלום לפי שעות ולפי תוצרת והשילוב ביניהם. כמו כן, הפרת החובה יצרה קושי לתובע להוכיח את תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות, בהיעדר פירוט של אורכו של יום העבודה הרגיל בהתאם לסעיף 2(א)(6) לחוק.
בנסיבות העניין, בית הדין רואה לפסוק פיצוי לדוגמה על הצד המחמיר, גם משיקולים של הרתעה כללית וספציפית, ולהעמיד את הפיצוי על סך 12,000 ₪.

סוף דבר
התביעה מתקבלת כמפורט להלן. הנתבעת תשלם לתובע סך 12,000 ₪ כפיצוי לדוגמה בשל אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה, וכן את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.13 עד לתשלום בפועל:
פיצויי פיטורים בסך 11,198 ₪.
דמי הודעה מוקדמת בסך 3,125 ₪.
גמול עבודה בשעות נוספות בסך 7,765 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,857 ₪.
פדיון חופשה בסך 2,220 ₪.
דמי חגים בסך 5,050 ₪.
הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז, (14 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: אוקובי אטברק דרכון
נתבע: טלרן אחזקות ונקיון בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: