ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלעד שרעבי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט בכיר אהוד שוורץ

תובע

אלעד שרעבי

נגד

נתבעת
מדינת ישראל

פסק דין

תובענה להחזרת תפוס לפי ס' 192 לפקודת המכס [נוסח חדש].

טענות הצדדים
לטענת התובע ביום 4.12.14 נתפסה ע"י פקידי המכס חבילה המכילה 180 מטחנות טבק.
בתאריך 26.2.15 נתפסה חבילה נוספת של מטחנות טבק , בהתאם לרשימון היבוא הוצהר ע"י התובע על מכשירים מכניים.
נטען כי הטובין נרכשו על ידי התובע, במטרה לשמש לעיבוד מוצרי טבק ותבלינים בלבד , ואף חתם על הצהרה בהתאם לדרישת המכס. ובנוסף הסב את תשומת לב פקיד המכס כי מדובר בטובין הזהים לטובין שיובאו חודשיים וחצי קודם לכן, וללא כל בעיה .
נטען כי הטובין נתפסו מכח ס' 188 לפקודת המכס נוסח חדש, ונמסרו לתובע אישורי תפיסה 593386 ו-593387.
ב 7.12.14 ביקש התובע להשיב לו את הטובין, באשר מדובר בטובין חוקי אשר מותר בייבוא ושנתפס בשגגה. נטען כי חוו"ד מטעם המוסמך במטה הסמים, ושבה נקבע כי מדובר בטובין שמטרתם העיקרית היא עישון סמים, לא הועברה לעיונו, וקביעת וועדת התפיסות המקומית, הינה קביעה שרירותית שאינה משקפת את המצב בפועל.
נטען כי הטובין נתפסו שלא כדין, הואיל ולא מדובר בטובין אסורים או מוברחים.
נטען כי החרמת הטובין מהווה פגיעה בלתי סבירה בזכות הקניין/חופש העיסוק של התובע , במידה העולה על הנדרש ושלא כדין.

לטענת הנתבעת ביום 1.12.14 הגיש התובע , באמצעות סוכן המכס שלו רשימון יבוא מס' 445712342 בו הצהיר, כי הטובין המוצהרים הם פריטים ממתכות פשוטות . בבדיקה פיזית נמצאו 180 כלי עישון מסוג מקססות, שנתפסו לפי אשור בדבר תפיסה (להלן :"אב"ת") 593386 מיום 4.12.14 שנמסר לנציג חברת השילוח שחתם עליו .
ביום 7.12.14 הגיש התובע בקשה לשחרור הטובין , באותו יום התקבלה חוו"ד של אהוד אורטל , ממונה בכיר במטה הסמים , ולפיה השימוש הנעשה בטובין שיובאו, הינו לצורך הכנה ועישון סמים מסוכנים , האסורים בהתאם לס' 10 לפקודת הסמים המסוכנים. ביום 18.12.14 התקיימה וועדת תפיסות, אשר אימצה את חוו"ד של מר אהוד אורטל, והוחלט על חילוט הטובין, ובהתאם נשלחה לתובע הודעת חילוט ביום 22.12.14 .
נטען כי ביום 5.1.15, הגיש התובע לנתבעת באמצעות סוכן המכס שלו, רשימון ייבוא מס' 549024693 באותו רשימון הוצהר על טובין שהינם פריטים ממתכות פשוטות.
בבדיקה פיזית נמצעו 120 כלי עישון מסוג מקססות שנתפסו לפי אב"ת מיום 7.1.15 ושנמסרו לשליח שחתם עליו. בקשר לטובין אלה התובע לא הגיש בקשה לשחרור טובין, ביום 8.1.15 התקבלה חוו"ד של מר אורטל ולפיה השימוש הנעשה בטובין שיובאו, הינו לצורך הכנה ועישון סמים מסוכנים , האסורים בהתאם לס' 10 לפקודת הסמים המסוכנים. ביום 18.2.15 התקיימה וועדת תפיסות , אשר החליטה לקבל חוו"ד של אהוד אורטל, והוחלט בעקבותיה על חילוט הטובין, ומשכך נשלחה לתובע הודעת חילוט ביום 26.2.15.
נטען כי ביום 24.2.15 נתקבל מכתב מאת ב"כ התובע לפיו טופס אב"ת לא הועבר אל היבואן, אולם כאמור, הטופס נמסר לסוכן המכס של התובע אשר חתם עליו.
נטען כי לתובע תיק קודם , במסגרתו נתפסו 194 מטחנות טבק לפי אב"ת 578930 מיום 21.8.14 , לפי החלטת וועדת התפיסות מיום 5.11.14 הוחרמו בשל העובדה שלא הוגשה בקשה להשבתם ע"י התובע.
רשימון נוסף שהגיש התובע ב 10.9.14, לא נבדק ושוחרר, בהליך הקרוי, תהליך ד'.
נטען כי פעולת החילוט מהווה סנקציה אזרחית אשר מופעלת, מקום בו מתקיים אחד התנאים המנויים בסעיף 204 לפקודה, וחולטו כדין. נטען כי התובע ניסה לעקוף איסור יבוא כלים מסוג זה האסורים בייבוא, ומשכך מדובר בטובין מוברחים.
עוד נטען כי כאמור לפי חוו"ד של מר אורטל ושעליה נסמכה וועד ת התפיסות , ייעודם העיקרי של הטובין המוצהרים הוא כלים המשמשים להכנת סם מסוכן, או לצריכתו כמשמעותם בפקודת הסמים המסוכנים, ומדובר בטובין שייבואם אסור.
נטען כי באיזון שבין אינטרס התובע לשמירת קניינו, וחופש עיסוקו, לבין אינטרס המדינה לפקח על טובין המיובאים ארצה ועל הפגיעה שעלולה להיגרם מהם לבריאות הציבור, כוחו של האחרון גובר.
עוד נטען להצהרה כוזבת של התובע, הרשימון שהגיש כוזב, שכן התובע הצהיר על פריטי מכס 8309-9090 ו 8210-0007 שלא ניתן לקבוע על פיהם, שמדובר בכלי עישון.

דיון
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם הנתבעת הוגשו גם חוות דעת מומחה.
בדיון הוכחות העידו התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת, הגב' רות גרנות, מר תמיר לאון-אנתרופולוג, ומר אהוד אורטל – מנהל תחום מבצעים במטה הסמים.
וניתן צו לסיכומים בכתב.

ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי החילוט נעשה בהיעדר סמכות, ובניגוד להוראות הדין, ככל שהטובין המיובא, אינו חוקי, כטענת הנתבעת, יש להסדיר הדבר באמצעות חקיקה מתאימה. מדובר במכשיר מכאני גרידא, שיוצקים לו, באופן בלתי ראוי וסביר, תכנים פליליים, וכאשר את העיבוד האסור, הנטען, ניתן לבצע גם באמצעות סכין וקרש חיתוך.
נטען כי התנהלות המכס, לרבות מנגנון קבלת ההחלטות מנוגד לכללי המ ינהל התקין ,שעה שאין בידיו כל נתון עלי ו מבסס את החלט תו. התובע לכל אורך הדרך טען כי מדובר במטחנת טבק. הפגיעה בקניינו של התובע נעשית בחוסר סבירות קיצונית ובשרירות.

ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה כי החילוט נעשה כדין, פעולת החילוט מהווה סנקציה אזרחית. הטובין בענייננו אסורים בייבוא ובהתאם לסעיפים 41-42 לפקודת המכס.
בבואנו לאזן בין אינטרס התובע לקניינו / חופש עיסוקו, לבין אינטרס וחובת המדינה לפקח על יבוא טובין ומנ יעת פגיעה בבריאות הציבור , כוחם של האחרונים גובר. כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשה לוועדת התפיסות , וכן חוו"ד שהוגשה לתיק, לא יכול להיות ספק כי ייעודם של הטובין הוא להכנת סם מסוכן או לצריכתו, כמשמעותם בפקודת הסמים המסוכנים. כך גם מסקנתו של האנתרופולוג, שהעיד וקבע בחוו"ד , כי השימוש העיקרי בטובין הוא להכנת סם מסוכן, והתובע , לא טרח להביא חוו"ד מטעמו לסתור, לא בהליך התפיסה , ולא בהליך כאן.

הכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לדחות את התביעה ואלו נימוקי:

"נטל ההוכחה
חובת ההוכחה כי המכס פעל שלא כדין, מוטלת מכוח הדין, על התובע, שעליו להוכיח כי אין מדובר בכלי להכנת סם מסוכן.
חובת ההוכחה - החלה על התובע, שלושה מקורות לה:
א. על תובע, להוכיח תביעתו - נטל וחובה המוטלים מכוח הדין בכלל.
ב. "חזקת התקינות" - של רשות מינהלית.
ג. הוראות ס' 229 לפק' המכס- הקובע מפורשות, כי על התובע מוטל נטל ההוכחה, שהעשייה בטובין הייתה כדין.

חובת ההוכחה שבדין הכללי
התובענה שבפני עניינה בהליך מיוחד, שבו דורש התובע החזרת תפוס ( ס' 192 לפק' המכס).
העובדה כי הטובין נתפסו ע"י המכס, לכאורה, במסגרת ובסמכות שעל פי דין, מטילה על מי שתובע השבה, להוכיח תביעתו.
חובה שכזו, ואולי ניתן לומר- חובה מוגברת שכזו, הוטלה במפורש על כתפי מי שתובע השבה (ס' 229 לפקודה) לפי פק' המכס, אך חובה זו קימת, מימים ימימה, על כל מי שתובע מחברו - זכות כלשהי, פיצוי, השבה, אכיפה וכד'.
"המוציא מחברו עליו הראיה"; יכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכול לפי העניין; מהרגע שהמכס תפס את הטובין, הוא מחזיק בהם כדין לכאורה, ומי שמבקש השבתם, הינו בגדר מי שמבקש "להוציא מחברו".

חובת ההוכחה מכוח "חזקת התקינות"
בתי המשפט בדרך כלל, מייחסים לרשות, את "חזקת התקינות" והכופר בחזקה זו, הנטל עליו להוכיח כי הרשות פעלה שלא כדין, אך מאידך על הרשות להקפיד ולשקוד, כי מעשיה ופעולותיה יבוצעו בהתאם לדין ולרוחו של החוק כדי שחס וחלילה, לא ירמסו ויבוטלו זכויותיו של האזרח, בניגוד לכל דין.
"לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה, כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין.PRAESUMUNTUR RITE ET SOLEMNITER ESSE ACTA OMNIA . ניתן כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית". (מתוך ע"א 6066/97, 6123/97 עיריית ת"א נ' אבן אור פסגות רוממה בע"מ פדי נ"ד(3) 749 מפי כבוד הנשיא (בדימוס) ברק, חזקה זו, חלה בכל תחומי המשפט הציבורי (ראוF. BENNION, STATUTORY INTERPRETATION 888 (1997, D ED3) והיא בלאו הכי חלה על פעולות המכס.

חובת ההוכחה מכח הוראות ס' 229 לפק' המס
בס' 229 ל פקודת המכס נקבע, כי נטל השיכנוע והבאת הראיות מוטל על התובע:
"נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין הייתה כדין, תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור על התובע".
וכך פסקו בעבר בתי המשפט כשעסקו בשאלת נטל ההוכחה, במקרים דומים. בהליך לפי ס' 192- חובת הראיה ונטל השכנוע מוטלים על התובע ( ע"א 8817/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ, תק-על 2002(3)640, רע"א 2919/98 אריה חברה לקלפים (1982) בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ, פ"ד נג(4)411, ות"א (אשדוד) 1464/03 ג.ח. פארק השקעות בע"מ נ' האוצר/אגף המכס והמע"מ). "

ראה לעניין זה : תא (ת"א) 189219/02צמרת מועדוני ביליארד בע"מ נ' מדינת ישראל האוצר אגף המכס ומע"מ [פורסם בנבו]

לטענת התובע , מהוראות החוק אליהן מפנה וועדת התפיסות עולה כי הטובין שחולטו הינם כלי אסור כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים, והעניין בעייתי במיוחד בשל העובדה שהמסלול הפלילי והאזרחי מטילים חובות שונים על התובע. זאת בכל הנוגע למועדי תביעת השבת התפוס, בפרט ומצב בו התובע אף עשוי לשאת באחריות פלילית שעה שאין כל חוק מופר על ידו .

הנתבעת טוענת כי פעולת החילוט מהווה סנקציה אזרחית, המופעלת בהתקיים אחד מהתנאים המנויים בסעיף 204 לפקודת המכס.

יש לאבחן בין תפיסת טובין לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 ובין פקודת המכס; כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון:
"הדין מבחין היטב בין תפיסת חפצים במסגרת הכוחות, הניתנים למשטרה על פי פקודת מעצר וחיפוש, לבין חילוט טובין חבי מכס על פי סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. שני אלה הם מסלולים נפרדים, שאין לערבב ביניהם. התפיסה על פי פקודת מעצר וחיפוש היא מעשה, שנעשה במהלכה של חקירה פלילית, והשאלה היא, אם יש צידוק להחזיק בחפץ במשך מהלך התקופה האמורה, בין אם הוגש כתב אישום ובין אם לאו, וכן, מה יעשה בחפץ עם מתן פסק הדין. כן ניתן לחלט את החפץ על ידי הכרעה שיפוטית, בנוסף לכל עונש, שבית משפט יטיל (סעיף 39 לפקודת מעצר וחיפוש). שונה החילוט על פי סעיף 204 ל פקודת המכס [נוסח חדש]. חילוט זה מהווה תוצאת לוואי לעבירת מכס, כמוגדר בסעיף 204 ל פקודת המכס [נוסח חדש]. עם החילוט נוצר סכסוך בין המכס לבין האדם שטוביו חולטו, ו פקודת המכס [נוסח חדש] קובעת הליך שיפוטי מיוחד להכרעה בסכסוך" ( בג"צ 252/81 מנהל אגף המכס והבלו נ' דוד שועה, פ"ד לה(4) 558 (להלן: "בג"צ שועה")).

ס' 190 ל פקודת המכס, קובע:
"אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו בתור מחולטים ולא היו הקברניט או הבעל נוכחים בשעת התפיסה, חייב התופס למסור לקברניט או לבעל או לסוכן של התפוס, הודעה בכתב על התפיסה ועל סיבתה, בין במסירה אישית ובין במכתב אליו שנשלח בדואר, או שנמסר, למקום מגוריו או עסקו הידועים לאחרונה; וכל אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו יראו כמוחרמים. אם האדם שמידו נתפסו או בעל התפוס לא מסר לגובה המכס במקום הקרוב ביותר, תוך חודש מיום התפיסה, הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס; אולם אם היו הטובין שנתפסו דבר האבד או בעל חיים חי, רשאי גובה המכס למכרם או להשמידם מיד גם אם הם טרם מוחרמים.
על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי המנהל להורות לגבי סוגי טובין מסוימים, כי אם האדם שמידו נתפסו הטובין כאמור בסעיף קטן (א) או בעל התפוס לא ימסור הודעה בכתב בתוך שבעה ימים מיום התפיסה כי הוא תובע את התפוס, יראו את הטובין שנתפסו כמוחרמים".

ס' 190 לפקודה מטיל על גובה המכס את החובה למסור הודעה בדבר תפיסת הטובין לבעל או לסוכן של התפוס. נפקותה של ההודעה בתחילת מרוץ הזמנים להגשת התביעה להשבת התפוס.

ראה: עח (ב"ש) 55056-01-11 דובק בע"מ נ' גובה המכס [פורסם בנבו]

בס' 192 לפקודת המכס [נוסח חדש] נקבע:

"(א) אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס ומסר בעל התפוס לגובה המכס תביעה עליהם, רשאי גובה המכס להוסיף ולהחזיק בתפוס ולעשות אחד משני אלה –
(1) לא לנקוט הליכים להחרמת התפוס אלא לדרוש מהתובע, בהודעה חתומה בידו, שיגיש נגדו תובענה להחזרת התפוס, ואם לא עשה זאת התובע תוך חדשיים מיום מתן ההודעה, יראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים;
(2) להביא בעצמו לידי הגשת תובענה להחרמת התפוס.
(ב) אם תוך שלושה חדשים לאחר קבלת התביעה על התפוס לא דרש גובה המכס מהתובע להגיש תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(1), אף לא הביא בעצמו לידי הגשת תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(2), יימסר התפוס לידי התובע"

בע"א 545/96 Sheridon Exim Ltd נ. רשות הנמלים והרכבות [פורסם בנבו] נקבע כי "החרמה, לפי פקודת המכס [נוסח חדש] היא פעולה שיפוטית, המפקיעה את הבעלות על טובין שבהם נעברת עבירת מכס, ומעבירה אותה לידי המדינה. בכך היא נבדלת מן החילוט, שהוא אמצעי מנהלי, המונע מבעלים של טובין שתפסו את השימוש והחזקה בהם באופן זמני, עד לקבלת החלטה בעניין החרמה " (פ"ד נג(2) 289, בעמ' 327). טובין עשויים להיתפס "בתור מחולטים" בהתאם להוראת סעיף 204 לפקודה המונה 17 קטגוריות של טובין "שיחולטו למדינה" כאשר הראשונה היא "טובין מוברחים".
ההליך אותו קובעת פקודת המכס בכל הנוגע לטובין שנתפסו "בתור מחולטים" עד להחרמתם או להחזרתם לבעליהם הוא הליך רב שלבי. ראשית, ככל שמדובר בטובין שנתפסו ולא היה הבעל נוכח בשעת התפיסה חייב התופס למסור "לבעל או לסוכן של התפוס הודעה בכתב על התפיסה ועל סיבתה". שנית, "האדם שמידו נתפסו או בעל התפוס" רשאי להגיש תוך חודש מיום התפיסה הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס. לא עשה כן יראו את הטובין כמוחרמים. שלישית, נמסרה הודעה כאמור על ידי "בעל התפוס", רשאי גובה המכס לדרוש מהתובע את הטובין כי יגיש תובענה להחזרתם בתוך חודשיים ממועד ההודעה או להגיש תובענה בעצמו להחרמת המיטלטלין. לא הוגשה תובענה להחזרת התפוס בתוך חודשיים ממועד ההודעה, רואים את הטובין כמוחרמים. לא פעל גובה המכס כאמור בשלב השלישי, נמסר התפוס לידי התובע. לבסוף, גם הרשעה בעבירה הגוררת חילוט מוליכה להחרמת התפוס (לחמשת הדרכים בהן יכולה להתבצע החרמת תפוס על פי הפקודה, ר' ע"א 8817/96 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ, [פורסם בנבו] סעיף 8).

ראה גם : תא (י-ם) 16137-02-14 Antoine Masson נ' מנהל המכס והמע"מ ( ממונה מעברים( [פורסם בנבו]

בענייננו, אין חולק כי הטובין נתפסו על פי אישור בדבר תפיסה 593386 מיום 4.12.14. התובע הגיש בקשה לשחרור טובין ביום 7.12.14 . ביום 18.12.14 וועדת התפיסות החליטה על חילוט הטובין ובהתאם לחוו"ד של הממונה הבכיר במטה הסמים, שקבע כי השימוש העיקרי בטובין הוא להכנת סם מסוכן, שייבואם אסור.

בפקודת המכס נקבע, וכמצוין בסיכומי הנתבעת,

4". לא ייבא אדם טובין שייבואם אסור.

42. ואלה טובין שייבואם אסור:
(1) טובין שייבואם נאסר בפקודה זו או בכל חוק אחר שהוא בר-תוקף בישראל אותה שעה, או על פיהם;"

סעיף 2 לצו תעריף המכס ( איסור יבוא) התשס"ה 2005- קובע: "הטובין המפורטים בתוספת אסורים ביבוא לישראל , כמפורט להלן: ( 1) אם בטור א' בתוספת צוין " שונים", יחול איסור היבוא על כל הטובין העונים לתיאור הטובין המופיע בטור ב';"
בתוספת לצו, בפרט 16 , נקבע: "טובין שהם כלים מן הסוג המשמש להכנת סם מסוכן או לצריכתו, כמשמעותם." בסעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים ( נוסח חדש), התשל"ג" 1973.
סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים קובע: "לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו, שלא בהיתר; ..."
זאת ועוד, סעיף 10 א לפקודת הסמים קובע: "(א) לא ייצר אדם כלי אסור, לא ימכרו, לא יציגו למכירה, לא ייבאו,לא ייצאו, לא יסחר בו או יעשה בו עסקה אחרת ולא יחזיק בו במטרה לעשות אחת מהפעולות האמורות, שלא בהיתר: העובר על הוראות סעיף זה, דינו- מאסר חמש שנים.
(ב( בסעיף זה, "כלי אסור" – כלי שייעודו העיקרי, דרך כלל, הוא להכנת סם מסוכן או לצריכתו, כגון הכלים המנויים להלן: ( 1) באנג".

שאלה מרכזית שבמחלוקת האם הטובין ומעבר להצהרה עצמה, הינם כלי לעיבוד טבק ותבלינים או כלי שיעודו דרך כלל להכנת סם מסוכן , עניין זה מחייב גם פרשנות החוק לעיל. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה פרשנות החוק צריכה להיות סבירה ומעוגנת בלשונו, אך עליה גם לקדם הלכה למעשה את תכליתו. תכליתו של כל חוק הינה היעדים, המטרות, האינטרסים והערכים אשר החוק בא להגשים.
לטעמי ומעבר לעניינים כלכליים, ומחלוקות הקשורות למיסוי ושיעורו, סיווג טובין,ועוד, לנתבעת בגדר החוקים לעיל , סמכות לשקול שיקולים בהקשר בריאות הציבור ובטחונו, ולא רק שיקולים כלכליים כספיים , ומדובר בהסמכה מפורשת כאמור לעיל.

התובע , שעליו כאמור נטל ההוכחה בעניין , ועל פי מאזן הסתברות אזרחי, ולהבדיל מרמת הוכחת אישום בהליך פלילי, לא הביא עדות או חוו"ד מומחה לסתור באופן מספק את עמדת וראיות הנתבעת, ולטעמי לא נתן הסבר משכנע, לקבלת עמדתו בעניין מרכזיות ונחיצות הטובין לגריסת טבק, המיועד לעישון, בדרך של גלגולו בתוך נייר מתאים, תוך תהליך הכנת סיגריה על ידי המעשן, מאידך הנתבעת הביאה שני מומחים, שהעידו כי השימוש השגור, הבלבדי ושנעשה בפועל בטובין, הינו להכנת סם מסוכן , ובאופן שלא משתמע לשתי פנים. טענת הנתבעת בעניין, לא נסתרה בהליך זה, ומתקבלת על ידי בית המשפט, ולאחר שגם צפה בטובין ועיין בראיות ובעדויות.
בהליך שבפניי, שבמהותו אזרחי, על התובע לשכנע לא רק שלטובין פוטנציאל לשמש כמכשיר טחינה לתבלין כזה או אחר, או לגריסת טבק, אלא לשכנע ולסתור את מה שהוצג בחוות הדעת ועדויות הנתבעת, ושוכנעתי לגביו, לפיו השימוש שנעשה בפועל בטובין הינו שימוש אחר ואסור, שעניינו הכנת או צריכת סם מסוכן.
האנתרופולוג מר ליאון שערך מחקר אנתרופולוגי בנושא וקבע כי השימוש העיקרי באותם טובין הוא להכנת סם מסוכן.
"העד , מר לאון : אם זה , אם זה הנושא , אני חייב להגיד , זו חוות דעת מאוד מדויקת . אותי שאלו בחוות הדעת משפט , האם סעיף 10א' אומר – האם המכשיר לצורך העניין עיקר שימושו הוא לסמים מסוכנים או לא . מבחינתי נכון לרגע זה בישראל – עיקר שימושו וזה לא רק עיקר שימושו , זה לא היה , אפילו עיקר אני כותב , ניתן לומר כי המסקנה חד משמעית , אוקיי , במחקר זהה והוא מפורט , נכון לכתיבת דעת זו , אוקיי, זה סוף 2015, כי בישראל קיימת זיקה מלאה בין השימוש במגססת גריינדר ובין צריכת סמים מסוכנים מסוג קאנביס . הסיבה לכך היא כפולה , האנשים אשר רוכשים מגססה עושים זאת למטרת צריכת הקאנביס , ובנוסף לא נמצאו צרכני טבק , ש : הבנתי . תמיר אפשר ,
ת : שמשתמשים . זאת אומרת זה פשוט אך ורק לשם , וזה רעיון . אם מישהו עושה את זה , אפשר לעשות הרבה דברים . אבל עיקר השימוש חד משמעית ." (עמ' 21 לפרוטוקול)

וכן ראה בעמוד 23, שורות 1-5:
"שהמוכרים, אני הרי ראיינתי מוכרים, מוכרים בפיצוציות. והם אומרים שכשמגיע אליהם בן אדם ולכאורה ברור להם מהשיחות האלה שהוא צורך סמים מסוכנים, הם מציעים לו את המגסטה בתור, בתור דבר, בגלל שאת זה צריך לסמים מסוכנים. אם הוא מגיע והוא סתם מבקש טבק, הם לא מציעים לו את זה.

וכן ראה בעמוד 19 שורות 29-32

" זה מוכן, כל הרעיון הוא – המעשן, ניקוטין הוא הסם הממכר ביותר, המעשן לא רוצה לעבור תהליך אר וך עד שהוא מגיע לסיפוק הצרכים שלו. הוא מוציא את זה ותוך זמן קצר ביותר של שניות, הוא מגלגל סיגריה. והוא לא צריך שום כלי מעבר לזה. בכל מקום כשאתה נמצא במקום".

כך גם מעיד מר אורטל , המומחה הבכיר ביחידת הסמים , שערך את חוו"ד לוועדת התפיסות, "ש : אז מה , מה ההבדל ?
ת : חד משמעי לא . חסר את כף הפלסטיק הקטנה לניקוי ה- TVC . הסמים מתחת לרשת שזה הופך את הכלי משמעותי לשימוש מריחואנה , קאנביס , חשיש חד משמעי. (ש' 26 לפרוטוקול)
וכן בעמוד 27, שורות 15-27

"עו"ד וקראט : אם זה אביזר מתחכם או מצוי על סף הדו שימושי ? זה מה שכתבת בחוות הדעת .
ת : נכון . זה על סף הדו שימושי .
ש : אז כן או לא ?
ת : על סף הדו שימושי , היות ויש אנשים כמו כבוד התובע שטוען , שטוען שאפשר לגרוס בזה דברים אחרים . לכן כתבתי שזה על גבול הדו שימושי , נדמה לי שזה אפילו עם דגש או משהו , בסוגריים שזה מתחכם , והיות והשימוש העיקרי שלו חד משמעית ואני מצהיר את זה פה , " ( עמ' 27 לפרוטוקול)

" אך ורק לסמים.
לא. אך ורק זה לא עיקרי. זה בנוסף.
ייעודו העיקרי הוא לסמים.
בנוסף.
אם תרצה לשים בזה חול ולגרוס אותו אולי זה אפשרי. אני לא יודע, אבל זה לא הייעוד העיקרי שלו וזה לא שימושי.

אני סבור כי נוכח עדויות המומחים שלא נסתרו, ניתן לקבוע כי השימוש בפועל בטובין נשוא התביעה הינו להכנת סם מסוכן, משכך, חולטו כדין ולפי סעיפים 41-42 לפקודת המכס.
ברי לטעמי , שהאיסור בא מפני החשש הברור לפגיעה שהטובין עלולים לגרום, בין חשש בריאותי , בטיחותי או פלילי, והעדפה הברורה של האינטרס הכללי לשלום הציבור , על פני האינטרס הפרטי של התובע.

לאור האמור לעיל בהינתן, שהמכס פעל דיונית , ומהותית לפי סמכותו וכפי שפורט לעיל, והתובע לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו, ולעניין הצדקת ההשבה, אני מחליט לדחות את התובענה .

סוף דבר
התביעה נדחית
אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלעד שרעבי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: