ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יערה לוין נגד אבאר בנין בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת רנה הירש

מבקשים

יערה לוין
אילון לוין
ע"י עו"ד דנה פלפול סגל

נגד

משיבה

אבאר בנין בע"מ
ע"י עו"ד נטע יוסף-בודניק

החלטה

1. בפניי בקשה להמרת עיקול, כך שעיקול שהוטל ברישום, עד לסכום של 2,124,687 ₪, על נכס מקרקעין שבבעלות המבקש – הנתבע 2, יומר ויחול על סכום של 318,998.5 ₪, שיופקד בקופת בית המשפט.
אקדים ואציין כבר בפתח ההחלטה כי מצאתי לדחות את הבקשה.
הרקע וטענות הצדדים
2. התובעת, חברה קבלנית, התקשרה עם הנתבעים ( אח ואחות) בהסכמים לבניית שני בתים צמודי קרקע, המהווים יחד " בית דו-משפחתי", בתמורה מוסכמת של 925,000 + מע"מ לכל בית ( להלן: הסכמי הבנייה או ההסכמים).
הנתבעים הגישו תביעה כספית כנגד התובעת בתיק 48233-07-15 ( להלן: ההליך הנוסף), בה ביקשו לחייב את התובעת בסכום של כמיליון וחצי ₪, בטענה כי התובעת הפרה את הסכמי הבנייה ונמצאים ליקויי בניה משמעותיים בבתים שנבנו.
3. תובענה זו הוגשה במרץ 2016, ובה עתרה התובעת לחייב את התובעים בסכום העולה על 2 מיליון ₪, בגין יתרת חובם של הנתבעים לתובעת בגין עבודות הבנייה. התובעת טענה כי הנתבעים לא שילמו את מלוא התמורה עבור שירותיה, למרות שקיבלו חזקה בבתים ואף השכירו אותם לאחרים, תוך הפרת ההסכמות שהיו בין הצדדים וניצול יחסי האמון ששררו בין הורי הנתבעים לבין מנהל התובעת.
עם הגשת כתב התביעה בתיק זה, הוגשה גם בקשה למתן צו עיקול זמני, והוטל עיקול זמני ברישום בלבד, על נכס המקרקעין הידוע כגוש 3899 חלקה 242 ( להלן: צו העיקול), שסכומו הוגבל לסכום התביעה.
הבקשה להמרת העיקול
4. המבקש ( להלן: הנתבע) ביקש להמיר את העיקול שהוטל על חלקו במקרקעין בהפקדה כספית בסך של סך של 318,998.5 ₪, סכום שהוא לשיטת הנתבע, מלוא החוב המיוחס לו על פי כתב התביעה. הנתבעים מבקשים להותיר את צו העיקול הזמני על זכויות הנתבעת 1 ( להלן: הנתבעת), כאשר מסכום הצו שהוטל, יופחת סך ההפקדה הכספית הנ"ל.
הבקשה להמרת העיקול הוגשה כבקשה דחופה, תוך שנטען בה כי הנתבע מעוניין למכור את זכויותיו במקרקעין לצד שלישי, ונמצא לקראת סיום התהליך ובשלב מו"מ מתקדם לגיבוש טיוטת הסכם מכר. לצורך כך, מבקש הנתבע למחוק את העיקול הרשום על זכותו בלשכת רישום המקרקעין. הנתבע טען כי דחיית הבקשה תסכל את מכירת זכויותיו במקרקעין, ותגרום לו "נזק ממשי ושלא בצדק".
5. המבקש טען כי על פי כתב התביעה, הוא חייב לשיטת התובעת שני סכומים בלבד: סך של 108,530 ₪ על חשבון תמורת עבודת הבנייה ( סעיף 46 לכתב התביעה), ומחצית מהחוב עבור עבודות נוספות שבוצעו בשני הבתים, בסכום כולל של 420,937 ₪. המבקש מציין כי בכתב התביעה נטען כי הנתבעים חייבים ביחד ולחוד בגין התמורה עבור העבודות הנוספות, אולם טענה זו אין בה ממש, שכן לא היתה ערבות הדדית בין הנתבעים. המבקש הוסיף וטען כי פנה לתובעת בבקשה להסכים למתווה המרת העיקול כמבוקש, אולם התובעת סירבה לבקשה, ודרשה את תשלום מלוא החוב, דרישה שאינה מתקבלת על דעתו, ולכן פנה לבית המשפט.
6. המשיבה ( להלן: התובעת) מתנגדת לבקשה שכן לגישתה, החוב כולו משותף לשני הנתבעים, לא ניתן להפריד בין חלקו של הנתבע בסכום נמוך לבין מלוא החוב. התובעת טענה כי החוב " כמעט כולו אינו מוכחש" וכי העיקול נדרש להבטחת אפשרותה להיפרע מהנתבעים, אם תזכה בתביעתה. לשם כך נדרש להבטיח כי הנתבעים לא ימכרו את הבתים וישתמשו בתמורה לצרכים אחרים.
התובעת טענה כי עד לבקשה זו, ניהלו הנתבעים את ההליך יחד תוך שהנתבעת מנהלת עבור שני הנתבעים יחד את כל נושא התכנון והבנייה של המבנה הדו-משפחתי. כך, ניהלה הנתבעת בעצמה עבור שני חלקי המבנה את התקשורת עם האדריכל ואת תשלומי הציוד והשירותים הנדרשים עם גורמים חיצוניים. התובעת הוסיפה וטענה כי אמנם כל אחד מהסכמי הבנייה מתייחס לכל בית מגורים בנפרד, אולם בפועל הבנייה בוצעה ביחד, ואף הוצאו חשבוניות לטובת " משפחת לוין" בלא לציין מאופן מפורש את שמו של אחד מהנתבעים. לשיטת התובעת החוב כולו הוא "חוב משותף" של שני הנתבעים.
על מנת שלא למנוע מהנתבע למכור את ביתו, הציעה התובעת להמיר את העיקול שהוטל ברישום בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט. התובעת מציינת כי בישיבת הבוררות הודיעו הנתבעים כי כל כספי התמורה המגיעים לתובעת עפ"י כתב התביעה מצויים בידם והופקדו בחשבון מיוחד אשר יועד לכך.
7. הנתבע בתשובתו הבהיר כי אם לא יבוטל צו העיקול הקיים על זכויותיו, קיים חשש שהרוכש המיועד יחזור בו מנכונותו לרכוש את הנכס, וכי לגישתו, עמדת התובעת אינה סבירה.
8. התובענות בשני ההליכים אוחדו. הצדדים הגישו הודעה לבית המשפט ביום 01.08.16, על פיה הגיעו להסכמה להעביר את הדיון לבוררות, וחתמו על הסכם בוררות. בהחלטתי מיום 03.08.16 קבעתי כי אני רואה בהודעה זו משום בקשה לעיכוב ההליכים בתובענה, והוריתי על עיכוב ההליכים בשתי התביעות שאוחדו בתיק זה.
ביום 08.12.16 הוגשה הודעה על פיה שני הצדדים מסכימים כי העיקול הזמני לא יבוטל עד לסיום הליכי הבוררות. להודעה צורף פרוטוקול ישיבת בוררות בה נרשמה ההסכמה האמורה, ונתבקשתי לקבוע כי העיקול הזמני שהוטל בתיק יוותר על כנו, תוך המשך עיכוב ההליכים בתיק עד לסיום הליכי הבוררות בין הצדדים. נעתרתי לבקשה זו ( ולבקשה נוספת שהוגשה בהמשך) והוריתי על "הותרת העיקול הזמני על כנו".
9. מאחר שהצדדים לא התייחסו כלל בטיעוניהם להסכמה הדיונית אליה הגיעו בדבר המשך תוקפו של העיקול הזמני שהוטל, ביקשתי מהצדדים להשלים התייחסותם להסכמה ולמשמעותה.
התובעת הודיעה כי יש להורות על הארכת תוקפה של ההחלטה להותרת העיקול על כנו, עד לסיום הליכי הבוררות, ןזאת בשים לב להסכמה אליה הגיעו הצדדים על פיה "העיקול הזמני לא יבוטל עד לסיום הליכי הבוררות בתיק". התובעת טענה כי הליך הבוררות מתקרב לסיום, ונדרש פרק זמן קצר נוסף להשלמתו, במהלכו יש להותיר את העיקול הזמני על כנו.
הנתבעים מסרו כי הצדדים נמצאים בעיצומו של הליך הבוררות, כי שלב ההוכחות טרם החל וכי לא ניתן לדעת מתי יינתן פסק דינו של הבורר. עוד טענו הנתבעים כי מונה שמאי לבדיקת הנכס, וכי נערך ביקור משלים של השמאי לאחרונה בשל ליקויים נוספים שנתקלו במקום, והתפתחות זו עשויה לגרום להתמשכות ההליך. הנתבעים אישרו כי "בעבר היתה הסכמה דיונית בדבר הותרת העיקול על כנו, אלא שהנסיבות השתנו" באופן המצדיק את המרת העיקול כמבוקש.
דיון והכרעה
10. לטעמי, לא ניתן לקבל את הבקשה, לנוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים במסגרת הליך הגישור. על פי אותה הסכמה, אותה אישרו הנתבעים הן בישיבת הגישור והן בתגובתם האחרונה בה התייחסו להסכמה זו, "העיקול הזמני שהוטל במסגרת בית המשפט... יישאר על מכונו על תוך הליך הבוררות".
נוסח זה של הסכמה, שקיבל תוקף של החלטת בורר ולאחר מכן תוקף של החלטת בית המשפט, תוחם את זכויות הצדדים ואינו מאפשר קבלת הבקשה כפי שהוגשה, להמרת העיקול .
כפי שנקבע בע"א 130/77, יצחק עוזרי נ' שמשון עוזרי, פ''ד לג(2) 346 [29.04.1979], בעמ' 352:
"... כאן לא מדובר על העלאת טענה משפטית חדשה גרידא, אלא על סטייה מהסכם דיוני שהמערער היה צד לו. סדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום, אלא מכשיר לייעולה של עשיית המשפט, והנוקשות המופרזת לא יאה להם... במקרה ראוי, בו הצדק יחייב זאת, יכול בית המשפט על כן להתיר גם חזרה מהסדר דיוני מוסכם, אך כל דבר נבחן על יסוד נתוניו, ובאלו אשר לפנינו אין מאומה כדי להצדיק חזרה מן ההסדר המוסכם. הווה אומר, אין לפנינו עילה של ממש להתיר התעלמות מדברים שסוכמו מפורשות וברורות..."
אין הצדקה במקרה דנן לאפשר לנתבעים או לנתבע לחזור בו מההסכמות שגובשו. כדי לשנות הסדר דיוני על המבקש להראות כי ההסכמה שניתנה על ידו היתה פגומה, ודבר זה לא נעשה על ידו. גם לא הונחה בענייננו תשתית על בסיסה ניתן לקבוע כי קיימת " עילה של ממש", כלשון ביהמ"ש העליון, המצדיק שינוי מהסכמות מפורשות שמצאו ביטוי בהסכם דיוני והחלטות שיפוטיות. המבקש היה צד להסכם הדיוני והיה מיוצג כאשר ניתנה הסכמתו אשר מצאה ביטוי בפרוטוקול ישיבת הבוררות.
על כן, ההסדר הדיוני שריר וקיים, והוא מחייב את הצדדים.
ככל שהנתבע מבקש לבטל את ההסכמה הדיונית, מדובר בבקשה שונה לחלוטין מזו שהוגשה, המקבילה לבקשה לביטול חוזה, כאשר קיימות עילות ביטול הקבועות בדין, ויש להוכיח כי קיימת לנתבע עילה מתאימה המזכה אותו בסעד המבוקש.
11. בשל המסקנה אליה הגעתי, אין עוד צורך לדון בבקשה לגופה. עם זאת, ראיתי לנכון להמשיך ולדון בה, בבחינת למעלה מן הצורך.
הנתבע מעולם לא הגיש בקשה לביטול העיקול, ועל כן בקשתו הנוכחית נבחנת על בסיס המצב העובדתי הנכון, כאשר קיים עיקול זמני על מלוא סכום התביעה, הרשום על זכויותיהם של שני הנתבעים בנכס, באופן מאוחד. על פי הבקשה, מעוניין הנתבע להמיר את העיקול ברישום שהוטל על חלקו בנכס, בהפקדה כספית בסכום מוצע ומוגדר. ניתן לראות בבקשה להמרת העיקול משום בקשה לעיון מחדש בצו זמני, בהתאם לסעיף 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).
12. בית המשפט מוסמך לשנות או לבטל את ההחלטה למתן צו זמני, רק במקרה של שינוי נסיבות או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו. אינני סבורה כי העובדה כי הנתבע מעוניין כעת למכור את ביתו היא בבחינת עובדה חדשה שנתגלתה, או שינוי נסיבות, שמצדיקות שינוי מצבה או זכויותיה של התובעת, כפי שאלה קיימים היום, בשים לב לצו העיקול כפי שהוטל.
יש להניח כי הנתבע ידע – או למצער יכול היה לדעת – כי בשלב מסוים ירצה למכור את זכויותיו בנכס. אפשרות זו היתה קיימת מאז הסתיימה בניית הבית, והיא קיימת כל עוד הנתבע הוא בעל הזכויות בנכס. רצונו של הנתבע למכור את זכויותיו, ומציאת קונה לבית, מצדיקה אולי המרת העיקול בעיקול שווה ערך, אולם לא את שינוי סכומו או את הקביעה כי יש להורות על חלוקתו בין הנתבעים, חלוקה שלא נקבעה בצו במתכונתו המקורית.
13. ככל שניתן היה לקבל את עמדתו של הנתבע כי יש מקום לדון בבקשתו חרף האמור לעיל, נקודת המוצא לדיון בהמרת העיקול הינה, כי זו אפשרית רק אם אינה פוגעת באפשרות התובעת (אשר לבקשתה הוטל העיקול), להיפרע באם תזכה בתביעתה. לעניין זה, נבחנות טענות התובעת בכתב התביעה בלבד, כפי שאלה נבחנו בעת מתן צו העיקול, ואלה בלבד.
בסעיפים 19 ו-46 לכתב התביעה נטען כי הנתבע חייב את התשלום האחרון על פי ההסכם הבנייה, בסך של 92,500 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.
בסעיפים 37 ו-48 לכתב התביעה נטען כי עבור עבודות נוספות שביצעה התובעת לבקשת הנתבעים, חייבים הנתבעים יחד ולחוד סך כולל נוסף של 358,000 ₪ בצירוף מע"מ.
בסעיף 47 לכתב התביעה נטען כי הנתבע חב ביחד עם הנתבעת את סכום החוב בגין עלות עבודות פיתוח המקרקעין בסך של 92,300 ₪ + מע"מ, מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הוא נהנה מעבודות הפיתוח ולא שילם תמורתן. זאת, למרות שמלוא עלות עבודות הפיתוח נכללה בסכום הלוואה שנתנה התובעת לנתבעת, אלא שהלוואה זו לא נפרעה.
על כן, לו ניתן היה להמיר את העיקול הזמני שנקבע בתיק זה, היה נדרש הנתבע להפקיד ערובה כספית מתאימה על הסכום המקסימלי אשר הוא עשוי להתחייב בו, אם תתקבלנה כל טענות התובעת כנגדו על פי כתב התביעה. מהנתונים שפורטו לעיל עולה, מדובר על סכום של כ- 650,000 ₪ ( סכום הכולל מע"מ ושערוך להיום).
סוף דבר
14. הבקשה להמרת העיקול – נדחית.
15. חרף האמור, אין כל מניעה כי הנתבעים או מי מהם יפקיד ערובה כספית או ערבות בנקאית לטובת התובעת בגובה מלוא סכום העיקול, ובכפוף לכך, יוסר העיקול הרשום על זכויות שני הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין. באופן זה, יובטחו זכויות התובעת ככל שתזכה בתביעתה, ומנגד יוכל הנתבע לפעול להשלמת הליכי המכר של ביתו, ואף הנתבעת – ככל שתחפוץ בכך – תוכל למכור את זכויותיה בכל עת.
16. לפנים משורת הדין, מאחר שהתובעת ( באדיבותה) לא עתרה בתגובתה לבקשה לפסיקת הוצאות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יערה לוין
נתבע: אבאר בנין בע"מ
שופט :
עורכי דין: