ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ידידיה ממן ת.ז. נגד פבל לפירב ת.ז. :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובעים

  1. ידידיה ממן ת.ז., 300765377
  2. אמנון סומך ת.ז., 027726850

נגד

הנתבע

פבל לפירב ת.ז., 317441582
ע"י ב"כ עוה"ד ירון הוד

צד ג' בני חיון ת.ז. XXXXXX187

פסק דין

בפניי תביעתם של התובעים לקבלת פיצוי בסך כולל של 8,000 ₪ בקשר עם עסקה של רכישת אופנוע מהנתבע, עסקה מיום 26.12.2014 (להלן: "העסקה"), ולחלופין לביטול העסקה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו ולאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי וקראתי את סיכומי הצדדים החלטתי לדחות את התובענה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית, התנצלותי על העיכוב במתן פסק הדין.

ואלו העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. ביום 26.12.2014 רכשו התובעים מהנתבע אופנוע מוטוקרוס מדגם הונדה CR 125 (להלן: " האופנוע") במחיר של 14,000 ₪. אין מחלוקת כי התמורה שולמה במלואה ו כי האופנוע נמסר לתובעים.
בין הצדדים נערך זיכרון דברים שבו צוין דגם האופנוע ומספר הש לדה (להלן: "זיכרון הדברים").

2. בכתב התביעה טענו התובעים כי שבוע לאחר מכן כאשר הגיעו עם האופנוע למוסך המטפל באופנועים התברר להם כי שנת הייצור של האופנוע אינה שנת 2004 כפי שציין הנתבע לטענתם אלא שנת 1998.

3. התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת של מומחה מטעמם, מר רפאילוב (להלן: " המומחה"), שחיווה דעתו באשר להבדל המחיר השוק שבין אופנוע מאותו סוג ששנת הייצור שלו 2004 לבין מחירו של אופנוע מאותו סוג ששנת הייצור שלו הינה 1998.

4. התובעים טענו כי שנת הייצור של האופנוע היא עובדה חשובה בקביעת המחיר וטענו כי בנסיבות בהן הציג הנתבע בפני התובעים נתון לא נכון ביחס לשנת הייצור הוא הטעה אותם וגרם להם לשלם מחיר גבוה בהרבה ממחירו הנכון של האופנוע.
התובעים טענו כי הנתבע נהג שלא בתום לב בהציגו בפניהם שנת ייצור לא נכונה.
התובעים טענו כי הצגת שנת ייצור לא נכונה מהווה הפרה יסודית של ההסכם וזו מזכה אותם בפיצוי או בביטול החוזה.

5. התובעים עתרו לביטול העסקה ולהשבת הסכום ששילמו עבור האופנוע וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש ובגין עלות חוות הדעת ולחלופין עתרו לפיצוי בגין ההפרש בין שוויו של האופנוע משנת ייצור 2004 לבין שוויו של אופנוע משנת ייצור 1998, הפרש של 7,000 ₪ לשיטתם.
יודגש כי בסעיף 20 לכתב התביעה עתרו התובעים לסעד עיקרי של פיצוי וציינו כי רק במידה ובית המשפט לא יוכל לקבוע את סכום הזיכוי לו הם זכאים מבוקש כסעד חלופי להורות על ביט ול העסקה.

6. הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי את האופנוע רכש ביום 15.07.2014 מאדם בשם בני חיון וצירף את זיכרון הדברים מאותו מועד שבו צוין כי שנת הייצור של האופנוע היא 2004.
הנתבע טען כי היה ברור לו שמדובר באופנוע משנת ייצור 2004 שכן כך רכש אותו.

7. הנתבע טען עוד כי תוצאות הבדיקה שצרף המומחה אינה חושפת את כל הנתונים וכי המומחה צרף רק את החלק שמתאים לו שכן לשיטתו של הנתבע נתון נכון ביחס לשנת הייצור שאליו ניתן להגיע מאתר האינטרנט שבו עשה שימוש המומחה מחייב הקלדת 17 ספרות של מספר השלדה ולא 14 ספרות שכפי שהקליד המומחה.
לגופו של עניין, טען הנתבע כי לאופנועים מהסוג נושא התובענה אין מחירון וכי אלו אינם רשומים במשרד הרישוי וכן טען כי מחירם של אופנועים כאמור נקבע לפי מחיר השוק הנסמך כמעט אך ורק על מצב האופנוע קרי רמת התחזוקה, אביזריו ומצבו החיצוני והמכני.

8. באשר למומחה טען הנתבע כי הוא אינו שמאי רכב ואין לו תואר אחר המעניק לו מעמד של מומחה וכי הוא אינו מומחה יותר מא נשים אחרים העוסקים בתחום ומכירים את התחום.
הנתבע צרף לכתב ההגנה פרסומים באתר יד 2 של אופנועים זהים לאופנוע נושא התובענה משנות ייצור שונות.

9. הנתבע טען כי שנת הייצור כלל לא ה ייתה במחלוקת במהלך המשא ומתן ולכן לא חזר וציין את שנת ייצור האופנוע.
הנתבע טען כי לנוכח מצבו הטוב של האופנוע, פיזית ומכאנית, בעת המכירה הסכום שבו נמכר האופנוע משקף את השווי הראוי של האופנוע.

10. הנתבע טען עוד כי במידה ובית המשפט יורה על ביטול העסקה יש לקזז מעלות ההשבה סך של 400 ₪ ליום המשקף דמי שימוש בגין האופנוע לפי המחיר המקובל בשוק.

11. ביום 25.05.2015 התקיים דיון ובו הציגו התובעים תדפיס מאתר האינטרנט עם 17 ספרות של מספר השלדה, תדפיס המעיד גם הוא ששנת הייצור של השלדה הינה 1998.
בדיון הסכים הנתבע שהתביעה תתנהל על ידי שני התובעים חרף טענתו בכתב ההגנה להעדר יריבות.
הצדדים הגיעו להסכמה כי ינסו למכור את האופנוע למרבה במחיר ובמקרה כזה יעודכן סכום התביעה.
הצדדים הסכימו שיינתן צו המורה לאתר יד 2 למסור לצדדים העתק המודעה שפרסם הנתבע והסכמת הצדדים בעניין זה קיבלה תוקף של החלטה.

12. לאחר הדיון שהתקיים הודיעו התובעים כי האופנוע נמכר למר בורהאני (להלן: מר בורהאני") בסכום של 7,500 ₪ ו על כן הפחיתו את סכום התביעה לסך של 8,000 ₪.

13. בהודעה שהוגשה ביום 19.08.2015 הודיע הנתבע כי מכירת האופנוע לבורהאני נעשתה שלא בידיעתו ולא על דעתו וטען כי המחיר שבו נמכר האופנוע אינו הסכום האמיתי והוא משקף שווי מגוחך.
הנתבע הוסיף עוד כי התובעים מכרו את האופנוע למר בורהאני כשהוא במצב ירוד הרבה יותר מכפי שנמכר לו.

14. בדיון שהתקיים ביום 31.12.2015 הגישו התובעים צילום של מספר הש לדה של האופנוע וכן את זיכרון הדברים שנתחם בינם ובין מר בורהאני ביום 29. 05.2015.
ניתנה לנתבע אפשרות להגיב לזיכרון הדברים ולצילום של מספר השלדה.

15. הנתבע אכן הגיש הודעה ובה שב על טענתו כי האופנוע נמכר למר בורהאני ללא ידיעתו ובאשר לצילום מספר השלדה אישר הנתבע כי אלו אכן הספרות שראה על גבי שילדת האופנוע בבדיקה שנעשתה על ידו לאחר הדיון מיום 25.05.2015.

16. ביום 23.05.2016 נשמעו הראיות ובתום הדיון ביקשו התובעים לסכם את טענותיהם בכתב.
(אני מורה על תיקון טעות סופר שנפלה בעמוד 15 לפרוטוקול שורה 32 כך שבמקום המילים "בעל פה" יש לרשום "בכתב").
הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

17. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לשנת הייצור של האופנוע, לידיעתו של הנתבע על נתון זה בעת ביצוע העסקה, לשאלה האם עסקינן בהטעיה מצדו של הנתבע או שמא בטעות בלבד מצדם של התובעים, לשאלה האם נהג הנתבע בחוסר תום לב בעת ביצוע העסקה וכן לפער, אם קיים , שבין אופנוע שנת ייצור 2004 לבין אופנוע שנת ייצור 1998, שהוא המחיר במחלוקת.

דיון והכרעה

שנת הייצור של האופנוע

18. לכתב התביעה צרפו התובעים עותק מתדפיס בדיקה באתר הרשמי של חברת הונדה לטענתם ולפיו שנת הייצור היא 1998.
לכתב ההגנה צרף הנתבע את נספח ג' המעיד אמנם כי על מנת לקבל נתון מדויק יש להקליד 17 ספרות ולא 14 ספרות וזאת ביחס לשנת ייצור שהיא מאוחרת לשנת 1981.
באותו שלב לא התייחס הנתבע למספר השלדה המלא, שכן כפי הנראה נתון זה לא היה ברשותו.

19. בדיון הראשון הציגו התובעים תוצאות של בדיקה מאתר האינטרנט של חברת הונדה, פעם אחת עם 14 הספרות שאליהם התייחסה הבדיקה כפי שצורפה לכתב התביעה, ופעם שנייה עם 17 הספרות המלאות של מספר השלדה.
תוצאות בדיקה אלה סומנו ת/2 ות/3 ועל פיהן נראה אכן כי שנת הייצור של האופנוע הינה אכן 1998.
בדיון מיום 31.12.2015 הוגש צילום של מספר השלדה המלא של האופנוע וצילום זה סומן ת/5.
עולה בבירור כי המספר שהוקלד במוצג ת/3 זהה למספר המופיע בת/5.
כאמור לעיל, הנתבע אישר בהודעה שהגיש כי מוצג ת/5 מהווה את המספר הנכון של הש לדה.

20. בדיון טען הנתבע כי עד היום הוא בטוח שהאופנוע הוא משנת 2004 וכי גם מכונאי שלו מסר את מספר השלדה אמר לו שהוא לא בטוח שהבדיקה באתר של חברת הונדה מדויקת.
המכונאי האמור לא הובא לעדות ולא די בכך שהנתבע עצמו בטוח ששנת הייצור היא אכן 2004.

21. על יסוד הראיות שהוגשו הגעתי למסקנה כי טענת התובעים ולפיה שנת הייצור של האופנוע הינה שנת 1998 לא נסתרה.

ידיעתו של הנתבע על שנת הייצור של האופנוע

22. הנתבע רכש את האופנוע ממר בני חיון ובזיכרון הדברים ביניהם (נספח א' לכתב ההגנה) צוין כי האופנוע הינו שנת 2004.

בדיון הראשון טען הנתבע כי רכש את האופנוע ממר חיון ונאמר לו שהאופנוע הוא משנת 2004.

23. בחקירתו הסביר הנתבע מה בדק כאשר רכש את האופנוע והעיד כי "לפי הפלסטיקה שהייתה זו לא שנת 1998, אני הבנתי שזה בטוח שזה מעל שנת 2002-2003 בדקתי אותו ויזואלית והבדיקה נתנה לי אינדיקציה שזה מספיק ".
הנתבע הוסיף כי מהשנים 20056-2006 יש מדבקה של היצרן ועליה כתוב השנתון ובאופנוע שרכש לא הייתה מדבקה כזו.
עדותו של הנתבע לא נסתרה והיא מהימנה בעיניי ושוכנעתי די הצורך כי בעת ביצוע העסקה הנתבע אכן היה משוכנע כי שנת הייצור של האופנוע הינה שנת 2004 ולא הייתה לו סיבה לחשוד אחרת בהתחשב בכך כי לשיטתו עניין זה של שנת הייצור אינו רלוונטי בעת מכירת/רכישת אופנוע מסוג זה.
גם המומחה לא סתר את עדותו של הנתבע ביחס לזיהוי שנת הייצור או לפחות שנת הייצור המשוערת על יסוד הבדיקה הוויזואלית.
המסקנה היא אפוא פשוטה: הנתבע לא ידע על הטעות ביחס לשנת הייצור ולא היה עליו לדעת על הטעות.
לא הוכח כלל כי הנתבע פעל בחוסר תום לב והתרשמתי כי בדיוק ההיפך קרה.

24. הנתבע נשאל בחקירתו ביחס לבדיקה באתר של חברת הונדה והוא השיב "את זה אני יודע היום. עד היום לא ידעתי".
גם עדותו זו מהימנה בעיניי ובעניין זה של הבדיקה באתר חברת הונדה ראוי היה כי דווקא התובעים, שהם בעלי האינטרס ביחס לשנת הייצ ור בעת ביצוע העסקה, היו בודקים זאת במעמד ביצוע העסקה.

טעות או הטעייה

25. ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: " חוק החוזים") עוסק בסעדים האפשריים במקרה של הטעייה בעוד שס' 14 לחוק החוזים עוסק בתוצאותיה של טעות ומבחין בין מצב שבו הצד השני ידע או היה עליו לדעת על הטעות לבין מצב בו הצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על הטעות .
לנוכח המסקנה ולפיה שוכנעתי די הצורך כי בעת ביצוע העסקה סבר הנתבע בתום לב כי מדובר באופנוע משנת ייצור 2004, הרי שהטענה להטעיה נדחית.

26. לצד זאת, ולנוכח הממצא שאליו הגעתי ולפיו שנת הייצור של האופנוע בפועל אינה 2004 אלא שנת 1998 הרי שאין ספק שעסקינן בטעות. ודוקו, טעות של התובעים. שלא באשמתם הישירה כמובן.
ס' 14 ד' לחוק החוזים קובע כי טעות, לענ יין שני הסעיפים האמורים, כוללת טעות בעובדה וטעות שבחוק, אך אינה כוללת טעות שאינה אלא בכדאיות הע סקה.

27. בחקירתו הנגדית העיד התובע 1 "אם הייתי יודע שזה שנת 1998 לא הייתי משלם את המחיר הזה בחיים".
דברים ברורים אלו עונים על ההגדרה של טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה ומשמעות הדברים כי במצב בו היו התובעים יודעים על שנת הייצור הנכונה הם היו מציעים סכום נמוך יותר.
בס' 46 לכתב ההגנה טען הנתבע מצדו כי גם אם היה מדובר בשנת ייצור 1998 הוא לא היה מוכר את האופנוע מפחות מהסכום בו נמכר לתובעים וזאת לנוכח מצבו המעולה של האופנוע.

28. במצב דברים בו הנתבע לא ידע על הטעות שהתבררה מאוחר יותר כפי שקבעתי לעיל ולא היה עליו לדעת על הטעות הרי שיש לבדוק אם חל בענייננו ס' 14 (ב) לחוק החוזים.
כאמור ס' 14 (ד) לחוק החוזים מחריג מהגדרת "טעות" טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה והטעות בענייננו היא בדיוק כזו.
לפיכך, אין תחולה לס' 14 (ב) לחוק החוזים.

29. גם אם היינו קובעים כי ס ' 14 ב' לחוק החוזים חל בענייננו הרי שהסעיף מאפשר לבית המשפט לבטל את ההסכם אם ראה שמן הצדק לעשות זאת וזאת לבקשת הצד שטעה .
הסעיף קובע כי במקרה כזה של ביטול רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני .

30. בענייננו אין כל רלבנטיות לביטול העסקה כפי שיפורט בהמשך ובכל מקרה הסיפא של ס' 14 ב' לחוק החוזים אינה רלבנטית לענייננו שכן מי שטעה ומבקש לבטל את ההסכם הינם התובעים ולא הנתבע וברור שאין הצדקה לחייב את התובעים בפיצוי בעד הנזק שנגרם לנתבע כאשר הנתבע עצמו אינו טוען לנזק כאמור.

ביטול העסקה

31. כפי שציינתי קודם הרי שהסעד העיקרי בכתב התביעה הינו פיצוי והתובעים ציינו את הסעד של ביטול ההסכם כסעד חלופי (סעיף 20 לכתב התביעה).
כפי שציינתי הרי שלאחר הדיון הראשון מכרו התובעים את האופנוע והוא לא ברשותם עוד.

32. בנסיבות אלו אין כל מקום לביטול העסקה ולהשבת מלוא התמורה ששולמה והתובעים עצמם הודיעו כי הם מעמידים את סכום התביעה על סך כולל של 8,000 ₪ כאמור בהודעתם מיום 14.06.2015 ממנה ניכר בבירור כי ויתרו על הסעד של ביטול העסקה.

העסקה

33. אין מחלוקת כי התובעים הגיעו אל הנתבע בעקבות פרסום מודעה באתר יד 2 וכי בין הצדדים נוהל משא ומתן.
העתק המודעה שפרסם הנתבע ביד 2 לא צורף לתיק בית המשפט אולם בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי "במודעה ביד 2 אני פרסמתי את האופנוע ביד 2 כאופנוע שנת 2004"
התובע 1 אישר בחקירתו כי הגיע לביתו של הנתבע ביחד עם התובע 2 ועם אדם נוסף בשם אבירם אשר אמר לו "שהאופנוע במצב טוב והמליץ לי לקחת אותו".

34. עיון בזיכרון הדברים מיום 26.12.2014 מעלה כי שנת הייצור של האופנוע לא צוינה.
עוד צוין בזיכרון הדברים כי "ה קונה בדק את האופנוע ומצא את האופנוע תקין".
בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע ציין בפניהם כי שנת הייצור של האופנוע היא 2004 ועל סמך מידע זה הסכימו התובעים לתנאי העסקה.
טענה זו לא הוכחה והיא נדחית .

35. התובעים לא סיפקו הסבר כלשהוא לשאלה מדוע לא טרחו לציין ב זיכרון הדברים את הנתון הנוגע לשנת הייצור אם נתון זה הוא אכן נתון שבהסתמך עליו הסכימו התובעים לתנאי העסקה.
בדיון הראשון טען הנתבע כי " במעמד הרכישה התובעים כלל לא דיברו על השנתון וזה לא היה שיקול בקביעת המחיר". דבריו אלו של הנתבע לא נסתרו ועדותו בעניין זה מהימנה בעיניי.

36. אף שאין מחלוקת כי במודעה שפורסמה ע"י הנתבע צוין כי שנת הייצור היא 2004 הרי שלנוכח העובדה כי זיכרון הדברים נעדר הת ייחסות לנתון זה, נתון שהתובעים טוענים כי הוא מהותי ומהווה לשיטתם את אחד משלושת המרכיבים על פיהם נקבע מחיר האופנוע (מצבו הפיזי, מצבו המכאני והשנתון) הגרסה המ סתברת יותר הינה כי עניין זה של השנתון כלל לא עלה במהלך המו"מ.
הנתבע אמנם וייתר על חקירתו של התובע 2 אך בעניין זה אין כל רבותא שהרי התובע 2 הוא בוודאי בעל אינטרס כפי התובע 1.
לו רצו התובעים להוכיח כי הנתבע שב והדגיש את שנת הייצור של האופנוע כפי שטענו בכתב התביעה היה עליהם להעיד מטעמם את אותו חבר בשם אבירם שהתלווה אליהם לפגישה עם הנתבע, פגישה שבסיומה ולאחר בדיקתו של האופנוע נערכה העסקה בין הצדדים.
התובעים לא העידו את העד האמור והימנעות זו פועלת לחובתם.
העדרו של הנתון הנוגע לשנת הייצור בזיכרון הדברים תומך בטענת הנתבע כי עניין זה כלל לא עלה במהלך המו"מ ולא היווה שיקול בקביעת המחיר עליו הוסכם.

37. אין לומר כמובן כי נתון זה אינו יכול להוות שיקול, והרי כל נתון יכול להוות שיקול שכן עסקינן בשוק חופשי, אולם מצב דברים כאמור מחייב את הקונה דווקא לשאול את השאלות שהן מבחינתו רלוונטיות.

38. בהקשר זה אציין כי המשפט בזיכרון הדברים ולפיו הקונה בדק את האופנוע ומצא את האופנוע תקין עשוי להיות בעל פרשנות מרחיבה יותר מאשר כזו שמתייחסת רק למצבו הפיסי והמכאני של האופנוע.
אם סברו התובעים בעת ביצוע העסקה כי שנת הייצור הינה נתון רלבנטי הרי שהעובדה כי ציינו שהאופנוע מבחינתם תקין, לאחר שבמודעה שפרסם הנתבע צוין כי מדובר ב אופנוע שנת 2004, יכולה להתפרש כמי שחלה גם על נתון זה של שנת הייצור.
והרי דבר לא מנע מהתובעים לבצע בדיקה מקיפה יותר אצל בעל מקצוע מטעמם, למשל המומחה מטעמם, או לבדוק כבר אז באתר חברת הונדה את השנתון של האופנוע לפי מספר השלדה.

39. אניח כי כפי שציין הנתבע ביחס לעצמו עצם האפשרות של ביצוע בדיקה באתר חברת הונדה לא היה ידוע גם לתובעים בעת ביצוע העסקה. דווקא משום כך היה על התובעים לבצע בדיקה מעמיקה יותר אצל בעל מקצוע מטעמם.

40. בכל עסקה מעורבים אינטרסים שונים. דבר אחד חייב להיות משותף: החובה שלא להונות ולא להטעות את הצד שכנגד.
הנתבע לא פעל בניגוד לחובה זו לשיטתי שכן הביא בפני התובעים את המידע כפי שהיה ידוע לו בעת ביצוע העסקה, הן על יסוד הנתונים שקיבל ממי שממנו קנה את האופנוע מספר חודשים קודם לכן והן על פי הבדיקה הוויזואלית שהוא עשה בעת שרכש את האופנוע.
במצב דברים זה נותרנו עם אינטרסים שעשויים להיות הופכיים: הנתבע מעוניין להשיג את המחיר הגבוה ביותר ואילו התובעים - להיפך. לא מדובר בעסקה, ל משל, לקבלת שירות או מוצר אשר בהתקיימה הצד שמקבל את התשלום נותן שירות או מוצר בעתיד.
בענייננו האופנוע היה קיים וכל שנותר כדי להשלים את העסקה הייתה הסכמה על התשלום.
עניין זה של התשלום הוא הרי בשליטתם המלאה של התובעים והם בוחרים איזה סכום הם מעוניינים להציע.
מצב דברים זה מחייב את התובעים לבצע את כל הבדיקות האפשריות קודם שהם מגיעים להסכמה על תשלום.

41. לא שוכנעתי כלל כי שנת הייצור היוותה מבחנת י התובעים שיקול כלשהו בקביעת מחיר העסקה.
הנתבע נשאל בחקירתו לגבי פערים בשנת ייצור ביחס לרכב פרטי והוא השיב כי "זה לא רלבנטי זה משהו שונה לגמרי". תשובה זו מקובלת עלי והיא מתיישבת היטב עם השוני המובהק שבין מחירונים של רכב לבין מחיר השוק של האופנועים מהסוג של האופנוע נושא התובענה.

42. בסיכומיהם טענו התובעים כי הנתבע הפר את הוראות סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968.
לנוכח המסקנה אליה הגעתי ביחס לנתון הנוגע לשנת הייצור בעת ביצוע העסקה כאמור בס' 41 לפסק הדין איני סבור כי הנתבע הפר את התחייבויותיו לפי סעיפים 11(2) ו- 11(5) לחוק המכר.

שווי האופנוע

43. אין מחלוקת כי האופנוע אינו מופיע במרשם כלי הרכב של משרד התחבורה ואינו נושא לוחית רישוי (ס' 1 לכתב התביעה).
התובעים טענו בכתב התביעה כי מחירם של כלי רכב ממונעים לרבות האופנועים נקבע על סמך שנת ייצורם וצרפו לכתב התביעה תדפיס ממחירון לוי יצחק לאופנועי הונדה.
התובעים ציינו בהגינותם כי האופנועים מהסוג של האופנוע נשוא כתב התביעה אינם מופיעים במחירון האמור וזאת בהיותם חסרי מספר רישוי.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי סבורני שאין כל רלבנטיות בענייננו למחירון לוי יצחק.

44. התובעים עצמם לא הסתמכו על המחירון של לוי יצחק אלא צרפו חוות דעת של מומחה מטעמם שעיסוקו מכונא ות אופנועים.
המומחה מטעם התובעים העיד בחקירתו כי " המחירון לא רלוונטי לאופנוע נושא כתב התביעה".

45. בחוות דעתו קבע המומחה כי מחירו של האופנוע במצבו של האופנוע נושא התובענה כאשר הוא משנת 2004 הינו 16,000 ₪ ואילו מחירו של האופנוע האמור כאשר שנת הייצור היא 1998, הוא בסך של 7,000 ₪.

46. בכתב ההגנה טען הנתבע כי אין מחירון ביחס לאופנועי מוט וקרוס ומחירם נקבע בשוק חופשי בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון, לפי מחיר השוק "הנסמך (כמעט) אך ורק על מצב האופנוע ( רמת תחזוקתו, אביזריו, מצבו החיצוני והמכאני)" (ראו ס' 11 וס' 40 לכתב ההגנה).
הנתבע צירף לכתב ההגנה דוגמאות לפרסומים באתר יד 2 של אופנועי מוטוקרוס מהסוג של האופנוע נושא התובענה משנים שונות, דוגמאות שאף כי משקפות מחיר מבוקש, מדגימות שונות ניכרת במחירים ושוללות, לכאורה, את טענות התובעים לפיה "ככל ושנת הייצור ישנה יותר כך מחירו יורד בהתאמה" (ס' 7 לכתב התביעה).

47. בעוד שחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים הינה מצומצמת למדי, הרי שהחקירה הבהירה באופן ממצה יותר את המחלוקת המהותית שבין הצדדים ביחס לשווי האופנוע ונדון בה להלן.
ראשית נתייחס למומחיותו של המומחה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי המומחה אינו שמאי רכב ואין לו כל תואר המעניק לו יתרון על פני אנשים אחרים העוסקים בתחום מכונאות אופנועים והוא בוודאי אינו מומחה בקביעת מחירי אופנועי מוטוקרוס.
אין חולק כי הכשרתו המקצועית של המומחה הינה בתחום המכונאות.
בחוות דעתו ציין המומחה כי יש לו ניסיון רב בביצוע עסקאות הנוגעות לאופנועים אלו וכי תיווך במאות עסקאות במהלך השנים בהן הוא עוסק בענף.

48. לאחר ששמעתי את המומחה והתרשמתי מעדותו סבורני כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי יש למומחה מומחיות מיוחדת שתצדיק הסתמכות על חוות דעתו.
קביעה זו אינה מעידה דבר על מקצועיותו של המומחה בתחום המכונאות אולם בין כך ובין קביעה כי עסקינן במומחה לסמוך ידינו עליו אין דבר וחצי דבר.
המומחה העיד על ותק של "17 שנה בתחום" ואף אם אניח כי אין חשיבות להיעדרה של השכלה פורמלית בתחום הרי שההגדרה " תחום" הינה, בכל הכבוד הראוי, רחבה מדי ואינה ממוקדת.

49. אין חולק על ניסיונו המקצועי של המומחה בתחום המכונאות ודומני כי לכך כיוון הנתבע את דבריו בדיון ול פיהם "אני מכיר אישית את המומחה ומהבחינה המקצועית". ענייננו אינו בחינה מכאנית של האופנוע וקביעה האם קיים באופנוע ליקוי כלשהוא (והרי התובעים העידו כי לא קיים ליקוי כאמור) אלא קביעת מחיר השוק.
לא עלה בידי התובעים להוכיח כי יש למומחה מומחיות מיוחדת בעניין זה.

50. הנתבע אמנם לא הביא גם הוא חוות דעת של מומחה מטעמו אולם בנסיבות העניין לא ראיתי לייחס זאת לחובתו. דבר זה עשוי היה לפעול לחובת הנתבע לו אכן היה המומחה מטעם התובעים מומחה לעניין קביעת מחירי השוק אך אין צורך בחוות דעת נגדית שעה שלא הוכחה מומחיות של המומחה מטעם התובעים בעניין נושא המחלוקת.
המומחה אמנם ציין בחוות דעתו את ניסיונו בעסקאות אולם לא הביא דוגמא לניסיון זה ולא הביא ראיות שתעדנה כי הוא עצמו עוסק במכירה. ותיווך בעסקאות אינו מעיד לטעמי על מומחיות מיוחדת שתסייע בקביעה כי יש למומחה מומחיות בקביעת מחירי השוק.
בהקשר זה יש לציין את דבריו של המומחה עצמו שלפיהם "קיימים עוד הרבה מומחים בארץ, חלקם הרבה יותר טובים ממני".

51. גם אם אניח לצורך הדיון כי יש למומחה מומחיות במחלוקת נושא התובענה הרי שאין בכך כדי לסייע לתובעים ולא עלה בידי התובעים להוכיח את שוויו של אופנוע כדוגמת האופנוע נושא התובענה כאשר הוא משנת ייצור 1998 ולא עלה בידם לסתור את טענת הנתבע כי מחיר העסקה משקף מחיר שוק חופשי בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון ללא תלות בשנת הייצור.

52. ראשית לעניין המחירון: בחוות דעתו לא התייחס המומחה כלל לעניין קיומו של מחירון לאופנועי מוטוקרוס. לעומת זאת, בחקירתו נשאל המומחה האם יש מחירון לאופנועי מוטוקרוס והוא השיב בחיוב. בהמשך העיד המומחה כי לשנת 1998 אין מחירון. באשר לשנת 2004 העיד המומחה כי יש מחירון וציין " אין לי את זה כאן". בהמשך העיד המומחה כי "לגבי אופנוע חדש יש מחירון כאמור והמשחק לגביו הוא מינורי".
בהמשך חקירתו העיד המומחה כי יש מחירון באופנוע מוטוקר וס (עמ' 9).
מחירון, ולו לגבי אופנוע חדש, לא הוצג.
התובעים לא עשו כל ניסיון להציג את המחירון של אופנוע חדש משנת 2004 על מנת שניתן יהא לקבל אינדיקציה כלשהיא לגבי המחיר שבמחלוקת, קרי מחירו של אופנוע שנת ייתור 1998 במצבו הפיזי והמכאני של האופנוע נושא התובענה .

53. סיכומו של דבר, קיומו של מחירון אשר יוכל לסייע בידינו בקביעת המחיר שבמחלוקת לא הוצג. נבחן אפוא את האופן בו קבע המומחה את המחיר שבמחלוקת.
בס' 2 לחוות דעתו קבע המומחה כי מחירו של אופנוע נקבע בשוק על פי שלושה קריטריונים: מצבו הפיזי, מצבו המכאני והשנתון.
בחוות דעתו קבע המומחה כי כאשר שני הנתונים הפיזיים והמכאניים הם זהים ורק השנתון שונה אזי אופנוע משנת ייצור מוקדמת יתומחר בסכום נמוך יותר מאופנוע אחר בעל אותם נתונים משנת ייצור מאוחרת.
לא די בכך כי הקביעה כשלעצמה נשמעת הגיונית.
על מנת לבחון את המחיר במצב דברים כזה יש לוודא ראשית כי המצב הפיסי והמכאני של שני אופנועים משנת ייצור שונה הוא אכן זהה לחלוטין ושנית יש לבחון איזה משקל יש להעניק לכל אחד משלושת המרכיבים שציין המומחה.

54. ראשית איני משוכנע כי מצבם המכאני של שני אופנועים משנת ייצור שונה, ובעניינו מדובר בהפרש של 6 שנים, יכול , או חייב בהכרח, להיות זהה גם אם האופנועים במצב נסיעה זהה.
אופנוע מורכב מחלקים רבים שלחלקם יש בלאי טבעי שתלוי בזמן ולגבי חלקם יש רלוונטיות למונח "עייפות החומר".

55. בחקירתו העיד המומחה כי יש לבדוק את כל המרכיבים וכי אין סדר בין המרכיבים לבין עצמם.
המומחה לא התייחס לחשיבות שיש לייחס לכל אחד משלושת המרכיבים וסבורני שעניין זה הוא בעל חשיבות.
גם אם הייתי מניח שכאשר מדובר בשני אופנועים זהים לחלוטין משנות ייצור שונות, היה על המומחה להוכיח כי הירידה בשווי היא ליניארית.
דבר זה לא הוכח ולא ניתן לשלול כי שיעור הירידה במחיר הולך ופוחת, דבר, אשר בדיוק כפי בשוק הרכב הכללי, מבטא ירידת ערך של רכב.

56. בחוות דעתו קבע המומחה כי האופנוע מתומחר בשוק במחיר של 7,000 ₪ כאשר שנת הייצור שלו היא 1998.
בחקירתו כבר היה המומחה נחרץ פחות וציין כי "המחיר לשנת 1998 מתחיל בין 7,000 לבין 9,000 ₪ ואתה יכול לבקש מחיר גבוה יותר" ובהמשך העיד כי "המחירון של האופנוע משנת 98 מתחיל מ- 7,000 ₪ ויכול להגיע יותר".
תשובות אלו אינן מתיישבות עם הקביעה הנחרצת בחוות הדעת ודי בכך כדי לערער מאד את מהימנותה של חוות הדעת.

57. יתרה מזו, וזאת עיקר, בחקירתו העיד המומחה כי "כשאני בודק אופנוע אני בודק את המצב המכני ואת פרטי הזיהוי שלו וגם את המצב הקוסמטי".
בהמשך חקירתו העיד המומחה כי כאשר בדק את האופנוע בעת שהגיעו אליו התובעים, האופנוע היה יפה (עמ' 9).
המומחה העיד בחקירתו כי "לא בדקתי את האופנוע מבחינה מכנית לעומק...אני לא יכול לשלול שמבחינה מכנית האופנוע תקין כי לא בדקתי אותו" ובהמשך העיד כי "בדקתי שהוא מניע ונוסע אך לא בדקתי את המצב המכני".
עדות זו של המומחה, שהיא הגונה כשלעצמה, שוללת באופן ברור את האפשרות להסתמך על חוות הדעת.

58. המומחה ציין כי המצב המכני הוא אחד המרכיבים שלפיהם נקבע מחירו של האופנוע, מרכיב שגם הנתבע עצמו אינו חולק עליו, אולם הוא לא טרח לבדוק את מצבו המכני של האופנוע לא רק בשלב שהאופנוע הובא אליו על ידי התובעים כאמור בס ' 6 לכתב התביעה אלא גם לצורך חוות הדעת.
בהעדר בדיקה ביחס למצבו המכני לא ניתן לשלול את טענתו של הנתבע כי מצבו המכני והפיסי של האופנוע הם שהביאו אותו לדרוש 16,000 ₪ עבור האופנוע והם אלו , שלאחר מכן ומתן בין הצדדים, הביאו את הצדדים להסכמה על מחיר של 14,000 ₪.

59. המומחה העיד בחקירתו כי "בעל האופנוע יכול לקבוע את המחיר במחירון וכמה רוצים להוסיף למעלה, אם השקיע קוסמטיקה בדברים מכניים".
בנסיבות אלו גרסתו של הנתבע ולפיה מצבו הפיסי והמכני של האופנוע היה במצב מצוין (ס' 46 לכתב ההגנה) לא נסתרה והיא מקובלת עלי לחלוטין.
לו רצו התובעים להוכיח את טענתם להפרש במחיר היה עליהם לוודא כי המומחה מטעמם מתכבד ובודק את האופנוע ולא רק מסתכל עליו ומוודא שהוא במצב נסיעה.

60. בחקירתו העיד התובע 1 כי ההפרש בשנתונים "מצביע על כל האופנוע ויש שינוי משמעותי בטכנולוגיה".
טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר והיא לא נטענה על ידי המומחה מטעם התובעים ודינה להידחות.

61. לכתב ההגנה צרף הנתבע ארבעה פרסומים שונים מאתר יד 2 המתייחסים לאופנוע מהסוג של האופנוע נושא התובענה.
פרסומים אלו משקפים אמנם מחיר מבוקש ולא ע סקה בפועל, כפי שציין המומחה בחקירתו, אולם הם מדגישים שונות משמעותית שעשויה לנבוע בעיקר ממצבו המכני של האופנוע הנמכר.

62. סיכומו של דבר לא עלה בידי התובעים להוכיח כי מחירו של האופנוע במצב כפי שנמכר להם משנת ייצור 1998 הוא אכן 7,000 ₪ כפי שצוין בחוות דעת של המומחה מטעמם.
למעלה מן הצורך נאמר כי טענה זו ביחס לשווי נסתרת גם מעצם העובדה כי ששה חודשים לאחר שנרכש האופנוע על ידי התובעים הוא נ מכר במחיר של 7,500 ₪ וזאת לאחר שנעשה בו שימוש על ידם.
גם אם אתעלם מטענת הנתבע כפי שהופיע בהודעתו לבית המשפט לאחר המכירה למר בורהאני ב יחס למצב ירוד של האופנוע בעת המכירה האמורה, הרי שברור ששווי העסקה שולל את הקביעה הנחרצת של המומחה בחוות דעתו.

63. נתון נוסף שמעיד על אי הרלבנטיות של חוות הדעת של המומחה הינו זיכרון הדברים מיום 13.06.2014 מוצג ת/1 המתייחס לאותו האופנוע שבפנינו ושם צוין כי שנת הייצור היא 1999 שנתון שקרוב לשנתון בענייננו) והאופנוע נמכר בסכום של 15,000 ₪.
התובעים לא הוכיחו כי עסקה זו לא נעשתה בתנאי שוק מקובלים ודומני כי עסקה זו משקפת, טוב יותר מכל דבר אחר, את מחיר השוק של האופנוע במועדים ה רלבנטיים.
ושוב אדגיש כי במוצג ת/1 צוין כי שנת הייצור הינה 1999.

64. סיכומו של דבר, טענתם של התובעים להפרש במחיר, הפרש שהוא לב לבה של התובענה, לא הוכחה והיא נדחית.

סיכומו של דבר

65. לנוכח כל האמור לעיל דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

66. משנדחתה התובענה אני מורה גם על דחיית ההודעה לצד השלישי.
אני פוטר את הנתבע מתשלום המחצית השנייה של האגרה בהודעה שהוגשה.

67. באשר להוצאות המשפט: חרף דחיית התובענה הרי שבהתחשב בנסיבות המיוחדות של תיק זה ועל פיהן הפרסום שביצע הנתבע, אמנם בתום לב, לא תאם את שנת הייצור בפועל, ולאחר שהבאתי בחשבון גם שיקולי צדק לא ראיתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאותיו של הנתבע.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ידידיה ממן ת.ז.
נתבע: פבל לפירב ת.ז.
שופט :
עורכי דין: