ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניס זכארוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת עידית איצקוביץ – אב"ד
מר גבריאל נבו נציג ציבור עובדים
גב' צביה דגני נציגת ציבור מעסיקים

התובע
דניס זכארוב
ע"י ב"כ עו"ד שילת דהאן

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה לדמי פגיעה בגין תאונה מיום 29.4.13, שבה לגרסתו נפגע בצוואר.
התביעה נדחתה על ידי הנתבע.

2. הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה שיובא לידיעתו כל החומר הרפואי הנוגע לתובע ואשר יחווה דעתו בעניין הקשר הסיבתי.

3. העובדות הדרושות לקבלת חוות הדעת הן:

א. התובע יליד 1984.
ב. התובע היה במועד הרלבנטי שחקן כדור יד בקבוצת הפועל קריית אונו.
ג. ביום 29/4/13 במהלך משחק ליגה נגד קבוצת כדור היד של נס ציונה, נפגע התובע בצווארו כתוצאה מתנועה של שחקן יריב שגרמה לו לטלטול בצוואר ונפילה על הפרקט.
ד. התובע לא סיים את המשחק.
ה. התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי ביום 22/5/13.
ו. התובע יצא מהארץ ביום 16/5/13 לרוסיה.

בהחלטה מיום 25.10.17 מונה ד"ר אברהם ששון כמומחה מטע בית הדין.
ד"ר ששון הגיש חוות דעת ובה קבע:

"מסקנות:
1. החולה סבל מהליך ניווני צווארי עם דיסקופטיה, בעיקר 6- 5 C ולחץ על שורש ימין. אבחון זה בוצע לראשונה עקב MRI מ- 22/5/13 ואחרי ייעוץ ראשון עם מומחה נוירוכירורגי בחו"ל ב- 24/6/13 חודשיים לאחר המקרה.

2. אכן השינוי הניווני המתקדם והדיסקופטיה הצווארית שנתגלתה ב- MRI (חודש אחרי התאונה) הם ישנים מאוד. קיום אוסטאופיטים והיצרות פורמינות ובלט דיסק דיפוזי לא תואמים לממצא חריף שהופיע רק חודש קודם לגילוי זה. כמו כן, המלציה בקורד (אות היפרדנסי בחוט) אינה סבירה להיות חדשה ושהופיעה רק חודש ימים אחרי פריצת הדיסק 6 -5 C.

כפי שהסברתי קודם היה קיים רקע קונסטיטוציונלי שאינני מטיל ספק בו. אם הנזק הצווארי היה ברישומים ידוע או לא לחולה, זה תלוי בעיון בתיקו הרפואי שקדם לאירוע הנדון כאן. תיק זה לא הוצג בפניי.

3. תיאור הטראומה מ- 29/4/13 יכולה בוודאי להשפיע לרעה על הממצא "הקונסטיטוציונלי במידה והיה רדום". אולם, הופעת תסמין כה חריף של בקע דיסק 6 – 5 C אחרי אירוע תאונתי עד כדי גרימת תסמין שורשי ימני ומלציה בחוט (נזק ונמק במבנה החוט הצווארי), היה דורש תיאור תמונה נוירולוגית חריפה ומיידית לאחר הפגיעה ושהחולה כשל להוכיח לנו. לא ראינו הוכחות שכך היה, הפניה למומחה (בחו"ל) הייתה חודשיים אחרי התאונה הנידונה בתיק הזה.

סיכום והמלצות:
במידה והייתי רואה תיאור קליני חריף של תסמין שורשי רדיקולרי סמוך ועקב האירוע מ- 29/4/13 הייתי מקבל קשר סיבתי מלא בין התאונה לפגימה, וזה בתנאי שהפתולוגיה הניוונית בצוואר היתה מעין "מחלה רדומה" שלא נתנה סימפטומים או תלונות עובר ל- 29/4/13. מאחר ואין הוכחה לאמור לעיל, אני קובע שלא קיים קשר סיבתי מלא בין התאונה לבין הפתולוגיה שאובחנה באיחור.

תסמין קליני מיידי חייב להיות תוך ימים ספורים אחרי האירוע עצמו, כדי לקבל שהוא קשור לאותו אירוע. תנאי זה בעיני ולנסיוני הוא פרופורציונלי לחומרת המצב שתואר ב- MRI במקרה שלפנינו.
הנני רואה קשר אפשרי בין התאונה לתסמין הקליני שהתגלה באיחור, אך הסבירות של הקשר הוא פחות מ- 50%".

5. בעקבות בקשת התובע הופנו למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

א. האם נכון שקודם לתאונה לא נמצאה אצל התובע פגיעה בע"ש צווארי?
ב. האם ניתן לקבוע כי הפגיעה באירוע התאונתי החמירה את מצבו הרפואי של התובע ו/או החישה את הפגיעה כך שככל שלא היה נפגע באירוע התאונה לא הייתה נחשפת הפגיעה במועד זה והיה התובע מתחיל להתלונן על כאבים בע"ש צווארי והנזק הנוירולוגי הנלווה מאוחר יותר?

לכך השיב המומחה:
"א. קודם לאירוע מ- 29/4/13 לא זיהיתי תיעוד בתיק הרפואי שעמד לרשותי כל נזק, תלונה או ממצא בצווארו של החולה.
ב. בשיקול דעת חוזר מצידי אני כן יכול לקבל שהפגיעה מ 29/4/13 החישה את המצב הקונסטיטוציונלי הניווני "שהיה רדום" (ראה פסקה במסקנותיי הקודמות). מאחר וכבוד בית הדי הכיר ותיאר את האירוע התאונתי של 4/2013, קשה לי להתנער מהעובדה שכן הייתה האפשרות שחבלת הראש הזו היא שדרדרה את מצב החולה עד לגילוי ותיעוד ממצאים קליניים לראשונה בבדיקתו בסנט פטרסבורג ב- 6/2013.

הספרות הרפואית מאשרת שב 30% מפגיעות הראש יש גם פגיעות, בדרגות שונות, בעמ"ש צווארי.

המלצה:
לאור ההבהרות שנתבקשתי לענות עליהן, אני אכן מציע שבית המשפט יקבל את מצב ההחמרה בשליש של התסמין הצווארי כתוצאה מאותה פגיעה מיום 29/4/13.
מבהיר שאוכל לקבל להמליץ ששליש מהנזק ייזקף על חשבון אותה הפגיעה בעבודה נשוא הדיון מ- 29/4/13 ושהחמירה את מצבו של החולה ".

6. לאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב.

ב"כ התובע טען שמאחר המומחה הרפואי קבע כי האירוע התאונתי החמיר את מצבו של התובע, הי שיש להכיר בפגיעה בעמוד השדרה הצווארי כפגיעה בעבודה.

ברם, סברה ב"כ הנתבע כי המומחה הרפואי הגיע למסקנה החד -משמעית כי לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין הליקוי בצוואר בסבירות מעל 50%.

7. מסקנות

כבוד המומחה עשה שיקול דעת חוזר בעקבות שאלות ההבהרה וסבר כי התאונה, שאינה במחלוקת, החישה את המצב, וקיימת סבירות כי החבלה בראש דרדרה את מצב התובע למצב שהתגלה בבדיקתו בסנט פטרסבורג ביוני 2013. על כן הוא ממליץ לקבל את מצב ההחמרה בשליש של התסמין הצווארי כתוצאה מאותה פגיעה מ-29.4.13.

אין סיבה לסטות מחוות הדעת של המומחה, אשר סבר כי קיימת סבירות משמעותית ( כ-30%) לקשר בין החמרת מצבו של התובע בצוואר לבין התאונה. אין זה מתפקידו של המומחה לקבוע אחוזי נכות ( או אחוזי ההחמרה), אלא זה תפקידה של הוועדה הרפואית אשר תערוך חשבון " עובר ושב" במידת הצורך.

כפי שנקבע בעב"ל 196/05 מרדכי מזרחי נ' המל"ל (מיום 26.3.2006):
"... משהוכרה הפגיעה כתאונה בעבודה אף אם בדרך של החמרה, עצם האמירה, כי ההחמרה זמנית וחולפת, אינה מונעת מן המערערת לפנות לוועדה הרפואית שתקבע את דרגת הנכות שלו כתוצאה מן הפגיעה בעבודה שגרמה להחמרה, הועדה הרפואית הי שתעשה את "חשבון עובר ושב" בין ההחמרה כתוצאה מן הפגיעה בעבודה לבין מצבו הקונסטיטוציונלי".

8. על כן אנו סבורים כי יש להכיר בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה.

על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד .

9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏יום ראשון 14 מאי 2017 , ‏י"ח אייר תשע"ז, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר גבריאל נבו
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

גב' צביה דגני
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: דניס זכארוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: