ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד נעים סולטאן :

מספר פל"א 505633/2016
לפני כבוד ה שופטת מרב גרינברג

המאשימה

מדינת ישראל

נ ג ד

הנאשם
נעים סולטאן (עציר) ת.ז. XXXXXX134


נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד מוטי חבה
ב"כ הנאשם עו"ד סיוון חיימוב
הנאשם הובא על ידי שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המאשימה לעונש:
הנאשם יליד 1959, הוגש נגדו כתב אישום מתוקן בכך שביום 22.11.16 שב אל ביתו בעודו תחת השפעת אלכוהול, דפק על דלת הבית בחוזקה תוך שצעק לעבר המתלוננת, אשתו, תפתחי את הדלת יא מגעילה, תצאי מהבית יא זבל וכאמור בכתב האישום. בהמשך פתח את דלת הבית, ובתגובה לדרישת המתלוננת כי יעזוב את המקום איים עליה באומרו תצאי את, אם את לא הולכת, תראי מה יקרה לך. בהמשך הוסיף ותקף אותה בכך שדחף אותה בפניה.
מדובר בנאשם שבעברו רק 5 הרשעות, למעט אחת שהיתה בעבירה שונה של הסעת שב"חים. כלומר 4 השעות קודמות היו בעבירות אלימות, איומים, הפרות הוראות חוקיות, בכולם בלי יוצא מן הכלל כלפי אותה המתלוננת – אשתו, שכל חייה עם הנאשם סובלת אלימות מצידו.
מדובר במי שהשתחרר ממאסר בן 5 שנים, לא כל ה- 5 שנים בעבירות כלפי המתלוננת אלא רק 27 חודשים, אבל הוא השתחרר באוקטובר 2015, מ- 5 שנות מאסר רצופות. לא חלפה שנה והוא לא למד לקח, לא הפנים כלום, חוזר הביתה שיכור, מאיים על אשתו ומרביץ לה.
לחובת הנאשם מע"ת בן 18 חודשים שהוטל עליו במסגרת ת"פ 7779-03-10 של בימ"ש זה שם הורשע בצבר עבירות כלפי אשתו. עינינו הרואות כי לא חלף זמן ושב וביצע עבירות כלפי המתלוננת.
מוגש גיליון הרשעות קודמות ומע"ת – מסומן תע/1, תע/2.
חברתי מסכימה כי הנאשם שוחרר ממאסר בסוף שנת 2015.
הערך החברתי המשמעותי בו פגע הנאשם במעשיו בו הרצון לשמור על תא משפחתי מוגן מפני אלימות פיסית ומילולית, עלינו להגן בכל דרך על נשים שמותקפות תדיר על ידי בני זוגן ויש להגן על שלומן מפני אלימות המופעלת כלפי גופן ושלוות נפשן. קל וחומר ממי שריצה מאסרים ממושכים בגין אותן עבירות כלפי אותה המתלוננת. ע"פ 6758/07 התייחסה השופטת פרוקצ'ה למהותן של עבירות האלימות במשפחה באומרה כי מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת. ביהמ"ש העליון הביע את דעתו לא אחת וקבע כי יש לעקור מן השורש את האלימות במשפחה ולגמול באופן הולם את מי שמבצע מעשים פסולים בשים לב שהעונש שיגזר ישקף את חומרת המעשים והסלידה החברתית מהם. מעשים אלה המבוצעים בשגרה ממש, כל עת שהנאשם משוחרר, כלפי אותה המתלוננת יש בהם כדי להוות נסיבה לחומרה שהרי מדובר בנאשם שהוכיח במעשיו עד כמה הוא מסוכן למתלוננת.
מפנה לרע"פ 7513/12 שם קראו להחמיר בענישה כלפי עבירות בתוך המשפחה וכן מפנה ל- 792/10.
בעניינו כאשר מדובר בעבירות שבוצעו בסמיכות לשחרורו ממאסר בגין עבירות חמורות.
מגיש פלט כליאות ממערכת רימון של שב"ס – מסומן תע/3.
מפנה לרע"פ 1293/08 שהתחיל בבימ"ש זה. אדם ללא עבר ונדון ל- 12 חודשים בפועל אשר אושר בבימ"ש עליון. בשונה מהנאשם שלפנינו.
לכן אנו סורים כי יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בתיק הנוכחי ואנו עותרים להפעלת המע"ת בן 18 חודשים במצטבר לכל עונש שיוטל, מע"ת, קנס ופיצוי למתלוננת. אם חברתי עותרת להארכת התנאי אני מפנה לסעיף 56 לפיו יש צורך בטעמים מיוחדים שירשמו.
אנו סבורים כי אין במקרה זה שום סיבה להאריך את המע"ת. אנו סבורים שלא יהיה צודק לעשות את זה. לא בכדי לא בחרו לערער על אורך המע"ת אלא רק על המאסר בפועל. ראו שזה מע"ת סביר ומתאים בנסיבות. הנאשם ידע מה עומד לפניו, הכל פתוח וגלוי.
סעיף 56 קובע כי כלל לעונש מאסר מותנה להפעלה, מאסר מותנה הוא שטר ששובר בצידו, משעבר הנאשם עבירה נוספת, על ביהמ"ש להפעילו. אני סבורים כי אם ביהמ"ש יאריך את המע"ת יהיה בכך כדי לרוקן מכל תוקף את החלטת כבוד השופט פרייז אשר אושרה בהרכב במחוזי.
אנו סבורים כי לאור מעשיו ועברו המכביד יש להפעיל את המע"ת.
לגבי עברו הפלילי של הנאשם – מדובר בשנת 2011, עתרנו להפעיל את המע"ת, נעשו לו 9 איבחונים, צווי פיקוח והוא שב ועשה עבירות. מפנה לטיעוני המאשימה מיום 6.3.12 שם מפורטישתלשלות תיקיו של הנאשם. הוא שב וביצע עבירות חרף צווי מבחן.
בנוגע למצבו הרפואי של הנאשם הגם שלא קיבלתי שום מסמך בענין זה, שב"ס ערוכים לטפל בכל מקרה, גם הקיצוני.
ב"כ הנאשם לעונש:
סעיף 56א לחוק העונשין קובע שבימ"ש רשאי על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המע"ת לצוות מטעמים שירשמו ולא מטעמים מיוחדים שירשמו, כפי שטען חברי, על הארכת תקופת התנאי או חידושה, אם שוכנע ביהמ"ש שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעלת את המע"ת.
על פסה"ד של כבוד השופט פרייז הוגש ערעור שהתקבל ז"א, בימ"ש מחוזי קבע שטעה בימ"ש קמא שעה שהפעיל שני מע"ת מותנים שניתנו באותו גז"ד במצטבר זה לזה בניגוד לסעיף 45. למעשה, אכן היתה התערבות בגזה"ד ותוקנה טעות שנפלה בגזה"ד המקורי אולם לצערי הסניגור שייצג בערעור, לא התייחס לשאלת המע"ת. חברי טען שלא בכדי, אני צנועה יותר מחברי ואני לא מתיימרת לנחש את הסיבות מדוע לא התייחס הסניגור שם לשאלת המע"ת. בתי משפט וביהמ"ש העליון בפרט כן התייחס למאסרים מותנים. כך שלמעשה שאלת המע"ת לא עמדה במבחן.
ביהמ"ש יודע יותר טוב מכולם כי היום קל לביהמ"ש להאריך מע"ת בעבירות שב"ח כי בעבירות שב"ח יש פס"ד של העליון שקובע קביעה מאוד קשיחה ובלתי ניתנת לסתירה של מתחם העונש הראוי. הלוואי והיה לנו את זה בכל עבירה. פס"ד אלהרוש קובע את זמן המע"ת וביהמ"ש מאריך את התנאי. עבירות אלימות במשפחה זה מסוג העבירות שאין להן מתחם ענישה. מתחם ענישה בעבירות אלימות במשפחה הוא הרחב היותר בספר החוקים. אי אפשר להשיג מתחם ענישה כי כל תיק הוא אחר, המערכת הזוגית היא שונה, העבירות הן שונות ולכן על ביהמ"ש לשאול את עצמו היום שאלה אחת, האם כתב האישום כפי שתוקן בנסיבות הללו, כפי שמצויינות בכתב האישום, האם התיק הזה מצדיק ענישה של 18 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח. אני סבורה שאין שום דרך לענות על שאלה זו בחיוב. גם קיימנו ישיבות גישור בפני מותב זה וביהמ"ש ידע שפנינו היו לכפירה והוכחות אפילו נקבע מועד הוכחות ואנו הקשבנו לביהמ"ש ופעלנו בעצתו. בסופו של יום, בשקלול כל השיקולים, הנאשם בחר להורות במיוחס לו בכתב האישום. ביהמ"ש מודע לכך כי היתה בעיה בראיות ועל כן כתב האישום תוקן לקולא. אין מחלוקת שהאירוע החל כפי שמתואר בסעיף 1 לכתב האישום, כאשר הנאשם מגיע באמצע הלילה לביתו כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול והעיר את המתלוננת משנתה תוך הקמת רעש תוך שהוא צועק לעבר המתלוננת שתפתח את הדלת. המתלוננת ככל הנראה לא פתחה לו את הדלת ולכן כתבה המאשימה בסעיף 2 לכתב האישום כי הנאשם הוא זה שפתח את הדלת ואז המתלוננת ביקשה ממנו שיצא מהבית ואז איים עליה הנאשם כאשר האיום המיוחס לנאשם בכתב האישום "אם את לא הולכת, תראי מה יהיה לך" והתקיפה באה לידי ביטוי בכך שהוא דחפה בפניה.
אני סבורה כי עקרון ההלימה לא מתקיים בתיק הזה במידה ובימ"ש יאמץ את עתירת המאשימה. העבירה והעונש שבצידה לאור המע"ת הם לחלוטין חסרי פרופורציה. אני גם סבורה שיש גבול למידת הפטרנליסטיות שגם המאשימה וגם ביהמ"ש יכול לדרוש, כאשר ביהמ"ש מודע לכך שהמתלוננת הגיעה לכל הדיונים, ביקשה לדבר עם ביהמ"ש ועם התובעת, בגזה"ד שהוגש היא למעשה טוענת להגנתו של הנאשם, מבקשת שישוב אליה, ולא ניתן לומר שמדובר באישה חלשה שכן היא יודעת לעמוד על שלה כאשר היא מתקשרת למשטרה, מדובר בבני זוג שנשואים 40 שנה, היא לא תלויה בו, הוא לא מממן אותה, הוא לא עבד לפני מעצרו, למתלוננת 6 ילדים בוגרים, ילדיה הגדולים תומכים בה ובנאשם. ביהמ"ש יודע שמערכת יחסים בין בני זוג בטח ובטח כאשר הם נשואים 40 שנה היא גדולה יותר ומורכבת יותר מכתב אישום שמתכנס ל- 5 שורות המתאר רקע ספציפי בו הנאשם חוזר בגילופין לביתו. חשוב להדגיש כי כל העבירות שהנאשם ביצע כלפי המתלוננת היו כאשר היה תחת השפעת אלכוהול ולכן היום כשהמדינה טוענת לשיקול וקבלת תסקיר, חבל מאוד שמדינה מדברת בשני קולות. ואם באמת המדינה ענינה העיקרי הוא הגנה על המתלוננת, על שלומה, שלוות נפשה וגופה היתה מאפשרת לנאשם לצאת לחלופת מעצר בדמות קהילה סגורה שמטפלת בבעיית אלכוהול, הנאשם מעולם לא עבר בקהילה טיפולית. אני הצגתי בביהמ"ש הדן במעצר הזמנה לראיון בקהילה טיפולית אלפיתאם וזה היה יכול לעקור את הבעיה המן השורש. נכון שיש לו 4 הרשעות קודמות בגין תקיפת אשתו מהשנים 1999, 2004, 2008, 2011.
המתלוננת גם הגיעה לבטל את התלונה ובסופו של יום הרצון של המתלוננת הוא שהנאשם יגמל.
גזה"ד של המע"ת ניתן בשנת 2012, העבירות בוצעו בשנת 2006, וקשה לומר שהנאשם ביצע את העבירות שעה שידע שמע"ת מרחף מעל ראשו. אני לא בטוחה שידע ולו בשל העובדה שנשפט בשנת 2012 נכנסו גם תיקי תעבורה שהאריכו לו את המאסר בשנתיים.
בשביל להפיס את דעתו של ביהמ"ש כמו גם של המאשימה לא טענו לעונש בפברואר והחלטנו לחכות עם הטיעונים לעונש על מנת שהנאשם יהיה עצור תקופה של כמעט 6 חודשים היום כך שהוא לא מגיע מבחוץ והולך הביתה. אני סבורה שמה שהוא ישב עד היום, ימי המעצר שהם כמעט 6 חודשים, בהחלט יכולים מהווים את הרף העליון במתחם הענישה המתאים בתיק זה בנסיבותיו.
הגשתי לביהמ"ש את תיקו הרפואי של הנאשם שהגיע משב"ס. מדובר באדם שהוא נכה 100%, לא צעיר עם בעיות בריאותיות רבות, שנים של שתיה ולא צריך להיות רופא כדי לדעת מביאות להרס הכבד.
ביחס לפסה"ד של כבוד השופט פרייז בעמ' 26 לפר', בימ"ש יוצא מתוך נקודת הנחה שבגלל שבמאסר הקודם נדון הנאשם ל- 12 חודשים ולא היה בכך כדי להרתיע אותו, יש צורך ליתן לו עונש מאסר בפועל גבוה יותר. ביהמ"ש רואה שערכאה מסוג זה לא פועלת במקרה הזה, זה לא מה שמרתיע. זה לא משנה. אם יגזר עליו 12 או 15 חודשים עדיין יש בעיית אלכוהול וביהמ"ש התרשם באופן בלתי אמצעי מהנאשם שאמר לו שאם הוא ממשיך לשתות הוא בסכנת חיים.
מגישה את פס"ד של בימ"ש מחוזי מרכז עפ"ג 1363-01-16. מדובר בשתי עבירות איומים של נאשם עם עבר פלילי, כאשר מתסקירים עולה תמונה שלילית יחד עם זאת ביהמ"ש המחוזי קובע כי במכלול הנסיבות התוצאה של הפעלת המע"ת תהיה לא מידתית ומחליט להאריך את המע"ת בן 8 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו. מגישה פס"ד בת"פ 41424-01-14 של בימ"ש השלום ברמלה מפברואר 2015 בעבירות של ה חזקת סם לצריכה עצמית, ביהמ"ש מאריך מע"ת חרף תסקיר שלילי וחוו"ד מצביעה על שרידי סם. פס"ד של בימ"ש שלום באר שבע בת"פ 2522/08 נאשם שחזר בו מכפירתו במהלך שמיעת הוכחות והודה בעבירה של תקיפת בן זוג ובעבירת איומים כאשר אחז בידיו המגואלות בדם בפניה של המתלוננת וביצע כלפיה תנועת איום תוך שהוא אוחז בשיפוד בידו. קובע ביהמ"ש שלא ניתן להקל ראש בנסיבות האירוע ואולם החומרה שבו אינה עומדת ברום הסולם. ביהמ"ש האריך את המע"ת בן 8 החודשים.
מפנה להלכת חמיס.
מפנה לת"פ 9561/08 בימ"ש שלום תל אביב בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין מפנה לת"פ 34259-03-14 ממרץ 2015, ביהמ"ש מאריך את המע"ת.
מפנה לת"פ 5117-11-14, מפנה לת"פ 9293-04-10.
יש גם פס"ד שניתן ב- 2012 של כבוד השופטת מרגולין 3639/09 שבו כבוד השופטת ממש מנתחת את התיבה בסעיף 56 לא יהא צודק להאריף את המע"ת. מוארך המע"ת חרף תסקיר שלילי ולאחר שמיעת ראיות וקבעת כי ניתן להאריך מע"ת משיקולי צדק כלליים.
אני חוזרת על האמור בפתח דבריי. תהיה פה חוסר הלימה בין העבירות שמיוחסות לנאשם שהן ברף הנמוך ביותר לבין הפעלת עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים. אני סבורה ש- 6 חודשים בנסיבות הללו, כולל עברו של הנאשם, זה הרף העליון שמתאים לעבירות מסוג זה. האיום של תראי מה יקרה לך והדחיפה בפנים כאשר הוא חוזר שיכור באישון לילה וככל הנראה התנהל שם דין ודברים כפי שעולה מכתב האישום.
אסופת מסמכים רפואיים מוגש ומסומן נ/1
תעודת נכה מוגשת ומסומנת נ/2.

ב"כ המאשימה משיב:
באף לא אחד מפסקי הדין שהגישה חברתי לא מדובר בנאשם שביצע 4 עבירות קודמות נגד אותה מתלוננת. ברוב התיקים אליהם הפנתה חברתי הוגשו תסקירים. בתיק אחד מדובר באדם שאיים דרך הטלפון, במקרה אחר עבירות סמים, במקרה אחר עבירות אלמ"ב כשאחז בידיו שיפוד. הפסיקה שהגישה חברתי לדעתי לא מתאימה. אף לא באחד מהם מדובר בנאשם שביצע 4 הרשעות קודמות שריצה מאסרים וכל העבירות כלפי אותה מתלוננת.

הנאשם לעונש:
אני מתחרט על כל דבר. אני נכה 100%.
בזמנו לא ידעתי שיש לי בעיות בכבד. אני יודע עכשיו שאם אני אשתה אני עלול למוד. אני חי היום בשביל הילדים שלי. אני סובל ברגליים מזיהומים קשים. אני רוצה לחיות כמו בן אדם, אני רוצה לתת לאשתי ולילדים שלי ולנכדים שלי את האושר. אני יודע שאני מתעורר מאוחר אבל אני רוצה את הזמן להקדיש להם, אני רוצה ללכת בדרך הישרה. הבן שלי הראשון קיבל דלקת קרום המוח ואז התחלתי לשתות והיו עוד בעיות. אני עם עצמי הולך לגמילה ולקבוצות. הילדים שלי מוכנים להקדיש לי ולעזור לי. יותר טוב בשבילי למות ולא לחזור שיכור הביתה ולעשות לילדים שלי בושות. אני התחלתי להתבייש בעצמי, על מה שאני עצור. אני אוהב את אשתי. אלוהים יודע כמה אני אוהב אותה רק הבעיה שהיא רואה אותי כשאני שיכור. אבל נגמר. אני יודע שאם אני שותה, אני הולך למות. אני מבקש את עזרת ביהמ"ש. תצילו אותי, תני לי לחיות את כמה השנים שנשאר לי לחיות עם הנכדים שלי.

בתו של הנאשם, גב' רולין קאסם:
הגעתי לאולם עם הילדים שלי. אני הולכת לבקר את אבא והיחסים שלנו עכשיו טובים. גם המתלוננת באה איתי.


גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן , המייחס לו עבירות של איומים ותקיפת בת זוגו.

2. כמפורט בכתב האישום, ביום 22.11.16 בשעת לילה , הגיע הנאשם לביתו כשהוא תחת השפעת אלכוהול, דפק בחוזקה על דלת הכניסה וצעק לעבר המתלוננת שתפתח לו את הדלת. בהמשך, פתח הנאשם את הדלת ובתגובה לבקשת המתלוננת שיצא מהבית, איים עליה בכך שאמר לה "צאי את, אם את לא הולכת תראי מה יקרה לך" וכן דחף אותה בפניה.

3. יצויין, כי בתיק זה התקיימו מספר דיוני גישור והוצג בפני חלק מחומר ראיות כשעל בסיסו הגיעו הצדדים להסדר דיוני ותוקן כתב האישום לקולא.

4. ב"כ המאשימה, עו"ד חבה, הדגיש את חומרת מעשיו של הנאשם, שמצטרפים לעבר פלילי הכולל 4 הרשעות נוספות בגין אלימות ומאסרים ממושכים. ב"כ המאשימה סבור, כי מדובר בנאשם המכור לטיפה המרה וכתוצאה מכך מתנהל באופן אלים כלפי המתלוננת ואינו נרתע ממאסרים ממושכים. על כן, מבקש לגזור עליו עונש מאסר בפועל ולהפעיל מע"ת בן 18 חודשים במצטבר לעונשו לצד מע"ת ופיצוי למתלוננת. עוד הוסיף ב"כ המאשימה, כי אין מקום בעניינו של הנאשם לבחון הארכת התנאי נוכח עברו הפלילי והיעדרם של טעמים המצדיקים מהלך זה.

5. מנגד, עתרה ב"כ הנאשם, עו"ד חיימוב, להארכת התנאי שתלוי כנגד הנאשם. ב"כ הנאשם לא התעלמה מעברו הפלילי של הנאשם וגם לא מבעיית האלכוהול ממנה סובל, אך סבורה כי נוכח נסיבות האירוע ומשמדובר בעבירת אלימות ברף נמוך יחסית ובתנאי ממושך לא מתקיימת הלימה בין טיב המעשה בגינו הורשע לאורכו של התנאי, באופן שמאפשר הארכתו. עוד הוסיפה, שמצבו הרפואי של הנאשם התדרדר בשנים האחרונות, בעיקר כפועל יוצא משימוש מוגבר באלכוהול והנאשם סובל מזיהומים קשים ומבעיות כבד. ב"כ הנאשם הגישה פסיקה אשר תומכת לשיטתה בעתירתה.

6. עוד שמעתי את הנאשם, אשר הבהיר בדבריו כי מצטער על מעשיו, מבין שאינו יכול לחזור לשתות גם בשל מצבו הרפואי הקשה וביקש להקל עימו.

7. מעשיו של הנאשם פגעו פגיעה מוחשית בשלומה ובטחונה של המתלוננת. מדובר בנאשם המכור לאלכוהול במשך שנים ארוכות וככל הנראה על רקע זה מתנהל באופן אלים כלפי המתלוננת, כך גם קרה במקרים קודמים הבאים לידי ביטוי בהרשעותיו הנוספות. על אף שהנאשם שילם מחירים כבדים, לא שינה מאורח חייו, אך בשנים האחרונות החל סובל מבעיות בריאות קשות ונראה כי כיום מגלה תובנה למצבו הקשה והמורכב.

8. לאחר תיקון כתב האישום לקולא, ניתן למקם את מעשיו של הנאשם ברף שאינו גבוה משמדובר בעבירת איומים ועבירת תקיפה שלא גרמה חבלה.

9. מתחם הענישה בעבירות אלימות במשפחה מגוון ותלוי נסיבות קונקרטיות של כל מקרה ומקרה. על אף זאת, ניתן לומר שבמקרים דומים לזה שבגינו הורשע הנאשם, נקבע בפסקי דין רבים מתחם ענישה שנע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל. אביא רק לשם הדוגמא את רע"פ 11/15 שם הורשע נאשם בשני כתבי אישום בעבירות אלימות קשות כלפי אשתו, כשבין היתר תקף אותה על ידי כך שמשך בשערותיה, ניער את ראשה וסטר בפניה והמתלוננת ניסתה לה ימלט כשהשתמשה בבתם התינוקת כמגן ואף נגרמו לה חבלות. בענין זה נקבע מתחם ענישה שנע בין 6 ל- 15 חודשי מאסר והנאשם נדון למאסר בפועל בן 7 חודשים כשביהמ"ש העליון אישרר החלטות ערכאות קודמות ודחה בקשה רשות ערעור. עוד ראה רע"פ 5431/15 שם הורשע נאשם בשני מקרים של עבירות אלימות קשות כלפי אשתו הכוללות גם הפרת הוראה חוקית. ביהמ"ש קבע מתווה ענישה שנע בין חודש מאסר ל- 10 חודשי מאסר בפועל ודן את הנאשם למאסר על תנאי בן 6 חודשים. בקשת רשות ערעור מטעם הנאשם אשר עתר לביטול הרשעתו נדחתה. ניתן להוסיף דוגמאות רבות המלמדות על מתווה ענישה דומה, כשמנעד הענישה בעבירות אלימות במשפחה, שהינן קשות יותר מהמקרה שבפני , נע עד לרף עליון של כ- 15 חודשים.

10. אשר על כן, אני קובעת כי מתחם הענישה הראוי במקרה שלפני נע בין חודש ל- 7 חודשי מאסר.

11. ב"כ הנאשם עתרה להארכת התנאי בין 18 חודשים שתלוי כנגד הנאשם כשהיא ביססה בעיקר טענותיה על אורכו הממושך של התנאי, שאינו מתיישב עם טיב המעשה שבו הורשע הנאשם. ב"כ המאשימה מתנגד לעתירה זו, כשסבור שעברו הפלילי המכביד של הנאשם מלמד כי אין כל טעם המצדיק התחשבות בו והארכת התנאי שהוטל עליו במסגרת תיק נוסף של עבירת אלימות כלפי אותה מתלוננת.

12. הווה ידוע, כי הכלל המפורט בסעיף 55 לחוק העונשין קובע, כי ביצוע עבירת תנאי מוביל להפעלת מאסר על תנאי וזאת על מנת להגדיל את כוחו המרתיע של המאסר על תנאי. החריג לכך מפורט בסעיף 56 לחוק העונשין ולפיו: "בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות מטעמים שירשמו על הארכת תקופת התנאי או חידושה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהא זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".

13. בהלכה הפסוקה פורשו ברגיל הטעמים המיוחדים המפורטים בסעיף 56 ושיקולי הצדק כמכוונים להליכי שיקום של הנאשם. עם זאת, ניתן לראות מגמה מרחיבה בענין זה שבאה לידי ביטוי ב הלכת רע"פ 1441/14 חמיס נ' מדינת ישראל, שם הוארך תנאי של תושב אזור שהורשע בעבירת שב"ח כשביהמ"ש העליון מבסס בין היתר, את הטעמים להארכת התנאי על "חוסר ההלימה בין האשם שמיוחס למבקש בגין העבירה הנוספת במקרה שלפנינו – עבירת השב"ח לבין עונש של 10 חודשי מאסר שמופעל בגינה ומעורר חוסר נוחות" . בית המשפט תולה את הארכת התנאי בהטלת תנאי כוללני על מספר עבירות קלות כחמורות ולאו דווקא על משך תקופת התנאי.

14. עיינתי גם בפסיקה שהוגשה על ידי ההגנה ובענין זה אציין את עפ"ג מחוזי מרכז 1363-01-16 דור נ' מדינת ישראל שהלך בדרכה של הלכת חמיס, בכך שהורה על הארכת תנאי בעבירות איומים חמורות לנאשם בעל עבר פלילי ונעדר המלצה טיפולית של שירות המבחן משהוטל על הנאשם תנאי כוללני מבלי שנעשתה אבחנה בין חומרת העבירות באופן שהביא לתוצאה שאין בה הלימה בין העונש המתקבל לבין העבירה הנוכחית. יובהר, כי במקרה זה הורשע הנאשם בשתי עבירות איומים והתנאי שהופעל היה בן 8 חודשים בגין עבירת איומים ועבירה של מעשה מגונה. בית המשפט מסביר כי "הקושי שנוצר נובע מכך שבעת הטלת המאסר על תנאי לא הבחין בית המשפט בין העבירות השונות בהן הורשע המערער והטיל את אותו התנאי הן בגין העבירה החמורה יותר של המעשה מגונה והן בשל עבירת איומים הקלה יותר" (שם, פסקה 22).

15. עניינו של הנאשם שבפני גבולי. מחד, צודק ב"כ המאשימה שמדובר בנאשם בעל עבר פלילי הכולל מספר הרשעות בגין עבירות אלימות כלפי המתלוננת שריצה מאסרים ממושכים, אך המשיך בדרכו הרעה ובהתמכרותו לטיפה המרה. מאידך, מצאתי שיש מקום ליתן משקל לכך שהנאשם הורשע בעבירת אלימות ברף נמוך, לכך שהנאשם עצור מזה 6 חודשים בגין תיק זה, לנטילת האחריות המלאה מצד הנאשם ולחסכון בהעדת המתלוננת.

16. עוד אוסיף כי מדובר בנאשם חולה, האוחז בתעודת נכה. ממסמכים רפואיים שהוצגו לי וסומנו נ/1 נראה כי הנאשם סובל מזיהומים מוגלתיים קשים אשר מקשים עליו ומחייבים טיפול אינטנסיבי, שלטענתו אינו מקבל כנדרש במסגרת שב"ס.

17. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, מצאתי עניינו של הנאשם נופל בגדר המקרים המאפשרים הארכת תנאי מכח סעיף 56 ולא יהא זה צודק להפעיל התנאי שהוטל על הנאשם. גם בענייננו, ניתן לומר שהוטל על הנאשם תנאי כוללני הכולל עבירות אלימות מסוג פשע ומסוג עוון. בענין זה אוסיף שבחנתי טענת ב"כ המאשימה, כי בערעור שהוגש על פסק הדין שבגינו מופעל התנאי כלל גם החלטה אופרטיבית בענין התנאים, אך לאחר עיון בפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי (עפ"ג 16460-04-12) ניתן לומר שהערעור התמקד בחומרת עונש המאסר בלבד וערכאת הערעור לא התבקשה לדון ברכיבי המאסר על תנאי.

18. כמו כן, משקבעתי כי מתווה הענישה אינו עולה גם בצידו העליון על תקופה של 7 חודשים, הפעלת תנאי של 18 חודשים מהווה חוסר הלימה של ממש בין המעשה שבגינו הורשע הנאשם בתיק זה לבין העונש הצפוי לו במידה ויופעל התנאי.

19. במצטבר לכך, מצאתי ליתן משקל למצבו הרפואי של הנאשם, שעיון בגזר דינו הקודם מלמד כי טיעונים אלה לא הובאו בפני ביהמ"ש וככל הנראה מאז התדרדר מצבו של הנאשם ולכך שהנאשם מצוי במעצר בתנאים קשים מזה 6 חודשים. אף דבריו הכנים של הנאשם בבית המשפט המלמדים על תובנה למצבו הבריאותי הקשה, שיכנעוני שהכף נוטה בעניינו לטובת הארכת התנאי התלוי כנגדו.

20. לאור כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי יש מקום, בנסיבות המיוחדות שנוצרו, להאריך את המאסר על תנאי ועל כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מחדשת מאסר על תנאי בן 18 חודשים הוטל על הנאשם בת"פ 7779-03-10 שלום כפ"ס ביום 6.3.12 על ידי כבוד השופט פרייז למשך 18 חודשים מהיום.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ שלא לעבור עבירה בה הורשע וזאת לתקופה של שנתיים מהיום.
אם לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים, ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.

כפועל יוצא מגזר דיני, תלוי ועומד כנגד הנאשם מאסר על תנאי חב הפעלה בן 18 חודשים בגין עבירות אלימות ואיומים ויידע הנאשם כי אם ישוב לסורו ויפעל באלימות, ולו קלה, כנגד המתלוננת או אדם אחר, לא יהיה מנוס מלהורות על מאסרו לתקופה ממושכת.

כפועל יוצא, הנאשם ישוחרר בהקדם האפשרי.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי מרכז.

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תשע"ז, 08/05/2017 במעמד הנוכחים.

מרב גרינברג , שופטת

ב"כ המאשימה:
מבקש עיכוב ביצוע גזה"ד. מפנה לסעיף 22א לחוק המעצרים.

ב"כ הנאשם:
אני מתנגדת לעיכוב הביצוע. בימ"ש יכול להטיל ערבויות שיבטיחו התייצבות הנאשם לדיון בערעור, אם יוגש. גם במידה ויוגש ערעור, הוא לא ישמע מחר ולא מחרתיים, במקרה הטוב זה יהיה לעוד חודשיים או לאחר הפגרה ואז בעצם זה מביא את הנאשם לשהות במאסר זמן רב יותר ממה שיש צורך כפי שנקבע כעת. בהלכת שוורץ המדברת על עיכוב ביצוע, זה כאשר ההגנה מבקשת את עיכוב הביצוע. אני מבקשת לא ליתן עיכוב ביצוע ובימ"ש יכול להטיל ערבויות.


החלטה

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים מצאתי בהתאם לסמכותי בסעיף 22 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו – 1996 לעכב ביצוע גזר הדין עד ליום 10.5.17 שעה 12:00.

ככל שלא תוגש הודעת ערעור עד למועד זה ישוחרר הנאשם.

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תשע"ז, 08/05/2017 במעמד הנוכחים.

מרב גרינברג , שופטת

הוקלד על ידי מירי שרפי


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: נעים סולטאן
שופט :
עורכי דין: