ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אטרי קריחלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר

התובעת
אטרי קריחלי
ע"י ב"כ עו"ד גיל בן ארי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ע נבל קמיור

פסק דין

הרקע וההליך

1. התובעת טוענת בתביעתה (שהוגשה לביה"ד ב- 9.9.13), כנגד החלטת פקיד תביעות מ- 10.9.12 (כך עולה מהחלטת כבוד הרשמת מ. חבקין מ- 15.11.15, משההליך הוגש כ"הודעת ערעור"), שהוגש כנספח טו לתביעה לביה"ד, בו נדחתה תביעתה לקביעת דרגת נכות מעבודה, לפי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("התקנות"), משלא התייצבה פעמיים בפני הועדה הרפואית ולא שילמה את סכום ההוצאות שנדרשו ממנה.
כן הופנתה במכתב הנתבע, לאפשרות להגיש בעתיד תביעה חדשה (אם יוצג טעם סביר לאי הופעתה לועדה ולאחר שתשלם ההוצאות), תביעה עליה יחול סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 ("החוק").

2. ביום 21.3.16 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת הבכירה מ. לויט:
התובעת טענה כי חידשה תביעתה ב- 28.4.14 ונקבעו לה 33% נכות צמיתה, כשהתשלום הוא מחודש 10.13, כשהתובעת טוענת לזכאות רטרואקטיבית מאפריל 2013.
לטענתה, הגם שהטופס הוגש רק ב- 22.9.14 יש לזכותה לכל התקופה, החל ממועד הגשת התביעה הראשונה ולכל הפחות , רטרואקטיבית מאפריל 2013.

הנתבע בבקשתו מ- 6.9.16 למחיקה על הסף (חלף הגנה)הפנה לכך כי התובעת פנתה ב- 28.4.14 בבקשה לחידוש ההליכים בעניינה והנתבע הסכים לכך , לפנים משורת הדין.

3. כבוד השופטת מ. לויט בהחלטתה מ- 26.10.16 העבירה ההליך להוכחות "בשאלת סבירותה של דחיית התביעה לקצבת נכות (10.9.12) בשל אי שיתוף פעולה עם הוועדות הרפואיות. כפועל יוצא – שאלת הזכאות לתשלום רטרואקטיבי של קצבת נכות בדיעבד מעבר ל- 10/13 שהחל ממועד זה שולמה".

כן הורתה על הגשת עדויות התובעת.

4. משהועבר למותב זה ולאור ותק ההליך הורינו על הגשת עדויות התובעת מיידית, תוך שקבענו הדיון, דיון שנדחה לבקשת הנתבע ליום 12.2.17 – אז נחקרה התובעת.
בתום הדיון סיכמה התובעת טענותיה.
ביום 27.3.17 הגיש הנתבע סיכומיו.

5. טוענת התובעת כי "בחרה" שרופא של בימ"ש יקבע נכותה במסגרת חוק הפיצויים("פלת"ד") ולפיכך, ה ִפסיקה הליכי הועדה בנתבע, עפ"י עצת בא כוחה. כן חזרה על הסבר ב"כ, ולפיו לוּ התייצבה לועדה, עפ"י ס' 6ד' לחוק הפלת"ד היתה מקבלת פיצוי הרבה יותר נמוך וזהו לטע מו, "טעם סביר" לדחיית הבדיקות והועדה והיה על הנתבע לכבד את הוראות חוק הפלת"ד ואת זכותה למינוי מומחים בהליך האזרחי (כך בתמצית בתצהירה).

כעולה מהצהרת ב"כ התובעת ברישא הדיון ומתשובות התובעת – התובעת לא באמת יודעת וערה (גם בזמן אמת) למהלכים השונים בעניינה, שהוכתבו ונעשו כולם עפ"י המלצת ב"כ, ומנגד, עולה מתשובתה כי ידעה על כל פניותיו-מכתביו בטרם יצאו, עוה"ד מבין יותר טוב, היא לא מבינה. הוא יודע יותר טוב שתקבל כסף. אחרי שביקשה לבטל ההליך הפסיכיאטרי במל"ל (26.7.12) פנתה לראשונה למל"ל באפריל 2014 לחדש ההליכים.
טוענת התובעת כי השאלה להכרעה היא האם החלטת התובעת שלא להתייצב לועדה היא "טעם סביר" כאמור בתקנה 8, תקנה אותה יש לפרש על רקע הזכות המוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, לפיו אין לפגוע בקניינו של אדם.
לתובעת הזכות להגן על הפיצויים שהיא זכאית לקבל לפי חוק הפלת"ד והיא פעלה בהתאם וביקשה שלא תקבע לה נכות עפ"י החוק(חוק הבטל"א); מה גם שביקשה אך דחייה קצרה, בגין אותם 15 חודשים מ- 2.2012 (עת דחה התביעה) ועד 5.2013 (המועד שהיה עליו לשלם) – דחייה קצרה , שלא פוגעת במל"ל.

עוד נטען כי גם בשל טעם טכני משני יש לבטל קביעת הנתבע, משלא נשלחה לתובעת דרישה להוצאות.

6. הנתבע בסיכומיו טוען כי אין זה סביר לדרוש כי עניינה של התובעת יוקפא בהליכי הוועדות למשך שנים עד שתסיים ההליך המשפטי-אזרחי בעניינה, כך משהעדיפה להמתין לחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, וכדי שקביעת הועדה לא תשליך על תביעתה מול חברת הביטוח (הליך היכול לארוך מספר שנים, ובענייננו, שנתיים).
אין בסיס לטענת התובעת כאילו מגיעים לה פיצויים משמעותיים מהביטוח ואם תעמוד לועדה במל"ל – תפגע זכותה – טענה שאין לה בסיס ולא ברור על סמך מה טענה כך.

הנתבע הסכים לראות במועד 28.4.14 כמועד הגשת תביעה חדשה לנ"כ, בכפוף להגשת טופס תביעה חדש תוך 30 יום. אלא, שהתובעת הגישה תביעתה לנכות מעבודה רק ב- 22.9.14 (עמ. 3 שורה 23) ובהתאם, חושב התשלום מ- 9.2013 בהתאם לסעיף 296 (ב) לחוק, ואינה זכאית לתשלום מוקדם יותר.
התובעת מתעלמת מבחירותיה והתנהלותה בזמן אמת תוך שהיא טוענת כי מדובר ב"טעם סביר" לתקנה 8 (ב), אלא שדחיית התביעה נעשתה עפ"י תקנה 8 (ד) שאין בה כל שק"ד, אלא משלא התייצבה בועדות ולא קיימה הוראות הועדה (לא השלימה מבחן נוירופסיכולוגי).
החלטת הנתבע מ- 10.9.12 כדין ניתנה.
התובעת הגישה תביעה לנכות מעבודה ואז ביקשה להפסיק ההליך כדי לנהל התביעה האזרחית ולא התייצבה לועדות/לבדיקות שהורתה הוועדה.
אין מקום כי הנתבע ישלם מהקופה הציבורית שנתיים קצבת נכות לתקופה בה בחרה לבטל התנהלותה מול הנתבע.
לפס"ד טטרו (ע"א 1619/98) אליו הפנתה התובעת – שם נקבע כי מבוטח זכאי לא לפנות תחילה למל"ל אלא למצות קודם ההליכים בבימ"ש – דא עקא, התובעת בחרה קודם לפנות למל"ל ולאחר שנקבעה לה נכות זמנית בדרג ראשון ולאחר דיונים בתום זמניות , ביטלה ההליך בשיאו ופנתה לביהמ"ש.
לא רק שלא הוכיחה פגיעה בקניינה, אלא אין מקום לטענות בדבר פגיעה בקניינה, מה גם שהיא עצמה בחרה כך.
משתביעתה לא מבוססת ומנוגדת להוראות החוק ופעולות הנתבע כפי שהוכח נעשו כדין – יש להורות על דחיית התביעה.

ולהכרעה

א. המסד המשפטי
המסד המשפטי נקבע בסימן ו' לפרק ה' לחוק, שכותרתו "קביעת דרגת נכות" . כך מורה לנו סעיף 118 לחוק:

"(א) רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות –
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה;
(2) את דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.
(א1) קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תיעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104(א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות".

כך נקבעו בתקנות הוראות התומכות בכך כי מבוטח יממש זכותו לקביעת דרגת נכות, מעת שנסתיימה תקופת דמי הפגיעה וכי מעת שהגיש תביעה לגמלה – יפעלו הצדדים באופן המחוייב שבדין למימוש זכותו של המבוטח.
כך נקבע כי קביעת דרגת נכות כאמור (כמו גם בהוראות סעיפים 122-119 לחוק ) – היא תנאי מוקדם לכל תובענה עפ"י סימן זה והיא מחייבת את ביה"ד (ס' 124).
כך נקבע בחוק כי נפגע יהא זכאי להוצאות מחיה ולינה והפסד שכר/הכנסה – בשל התייצבותו בפני הועדה – והכל ע"מ שנפגע יממש (יקל עליו לממש) את זכותו.

בהתאם להתווייה מנדטורית זו של המחוקק קבעו התקנות הוראות שונות כמפורט להלן:
הועדה היא שתקבע דרגת נכות (תקנה 2), כי הועדה (בעצמה או באמצעות רופא מוסמך ), רשאית לדרוש מהנפגע לעמוד בפני בדיקה מסויימת או להמציא תוצאותיה/למנות יועצים רפואיים ש יבדקו הנפגע (תקנה 3) על (מזכיר) הועדה לזמן הנפגע למקום ולמועד בהם עליו להתייצב לבדיקה, פרק זמן נקוב מראש תוך שהנפגע חייב להתייצב בפני הועדה והוא רשאי אף להיות מיוצג בפניה ע"י עו"ד (תקנה 5). ב הסכמת הצדדים (הנפגע והמל"ל) רשאית הועדה לקבוע נכותו ע"ס מסמ כים רפואיים (תקנה 6), או לבודקו במקום המצאו (תקנה 7) – כשה חיוב לבדיקת הנפגע הוא מנדטורי אף הוא.
וכך, מורה לנו תקנה 8, מושא המחלוקת בין הצדדים:

"8. (א) לא התייצב הנפגע בפני הועדה במקום ובמועד הנקובים בהזמנה לפי תקנה 5, יקבע המזכיר מועד אחר לדיון בוועדה ויזמין את הנפגע לדיון במועד אחר.
(ב) לא התייצב הנפגע בפני הוועדה גם במועד האחר ולא נתן טעם סביר לכך, ישלם הנפגע למוסד את ההוצאות שנגרמו למוסד עקב ביטול הדיון; המוסד יעדכן מזמן לזמן את סכום ההוצאות.

(ג) שילם הנפגע את סכום ההוצאות, יקבע המזכיר מועד נוסף לדיון ויזמין את הנפגע; לא התייצב הנפגע בפני הוועדה במועד הנוסף, יחול האמור בתקנת משנה (ב).
(ד) לא שילם הנפגע את סכו ם ההוצאות שנדרש ממנו כאמור בתקנות משנה (ב) או (ג) או לא מילא אחרי הוראות הוועדה שניתנו לעניין קביעת דרגת הנכות כאמור בתקנה 3 בתוך 45 ימים מיום שנדרש לעשות כן, תידחה בקשתו לקביעת דרגת נכות; הנפגע רשאי להגיש בקשה חדשה אם נתן טעם סביר לכך ולאחר ששילם את סכום ההוצאות או מילא אחר הוראות הוועדה, לפי העניין".

בהתאם – מש חייב הנפגע להתייצב לקביעת נכותו ומשמורות התקנות על האופן בו ימומש חיוב הצדדים, ע"מ שתקבע דרגת נכות – אך ברי כי יש לבחון חריגה מהוראות אלה , ב "משקפיים" של מימוש הזכות עפ"י החוק ובהתאם לקריטריונים שבו, משעסקינן בזכות הנקבעת עפ"י החוק.

אין לשכוח עוד כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובהתאם לכך, החובות השונים המוטלים עליה, בצידם זכויות הנפגע למימוש וחובותיו לצורך מימו ש הזכויות הנדונות, ובכללן החובה להתייצב בפני הוועדה.

עוד יש להזכיר את הוראות תקנה 40 לתקנות, שכותרתה: שלילת זכות לגמלה, הפחתתה והשהייתה, המורה כדלקמן:

"נדרש נפגע לבדיקה רפואית על ידי הוועדה או על ידי הוועדה לערעורים ולא עשה כל הדרוש לעריכת הבדיקה, רשאי המוסד לשלול, להפחית או להשהות את הגמלה בעד הזמן שבין התאריך בו חוייב להיבדק ובין התאריך בו נבדק למעשה".

וכך מורה אף סעיף 296 לחוק שכותרתו "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה בעדה תשולם".

"(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.
(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור".
(כל ההדגשות בהוראות הדין – הוספו) .

ב. תכלית החוק (והתקנות עפ"יו) איננה "קופת חסכון" – אלא זכאות המגיעה למבוטח ומימושה , בהתקיים הנסיבות שנקבעו בחוק (כך בכל ענף. כך בענף נ"ע).
תכלית החקיקה אינה ניסיון של מבוטח "לשמור תור", כדי "ליצור" לעצמו מועד תחולה ואח"כ לדחות מימוש הזכות עד "שיעלה הרצון מל פניו...".
אין יכול נ"ע/מבוטח להגיש תביעה לגמלה ומש"רכש" לעצמו הזכות בכך, ביצירת "מועד תחולה" ו"מועד קובע" – לומר (במעשה, כבענייננו, או במחדל) – עתה לא אצה לי דרכי וכש יהיה הדבר נוח לי, משיקוליי – אשוב אליכם למימוש זכויותיי, ובכך "לעקוף" הוראות החוק ותכליתו וכעולה ברורות את כוונת המחוקק.
זה המקום להזכיר כי התכלית האמורה עולה ברורות בהוראות החוק, כשיש מקום להזכיר אף זכות נוספת והיא זכותו של הנתבע, זכות השיבוב.

אין חולק כי באופן האמור – איינה התובעת זכות השיבוב של המל"ל, ודאי פגעה בזכותו זו, למימושה.

בהקשר האמור ראוי להזכיר לתובעת אף את פרק יד לחוק ובכלל כך לסימן ד'.
כמדומה, אין הנתבע "מכוון" לכך – אך ראוי להזכיר לתובעת את הוראת סעיף 398(ב) לחוק.
כך, הגם לא בענף הנדון (אלא כהוראת דין כללית), ראוי להפנות להוראות סעיף 301 לחוק.
עוד נפנה להוראת סעיף 327 לחוק.
הנה כי כן – עפ"י הדין ועפ"י תכליתו – הגשת התביעה והשהיית / מניעת הטיפול בה , כפעולות התובעת , מנוגדים להוראות הדין ולתכליתו .

ג. טוענת עוד התובעת כי ביקשה לשמר "זכות קניינית" הנתונה לה.
התובעת אינה מפרטת (ממש) את "הזכות הקניינית" – להגנתה- מכוחה טוענת היא כי פעלה, כשהוברר שכוונתה לכך ש"השיגה" נכות גבוהה יותר ע"י מומחה שמינה ביהמ"ש (במסגרת חוק הפלת"ד), גבוהה מזו שיכלה לקבל בוועדה עפ"י החוק.

דא עקא, לתובעת 2 זכויות בנדון: להפרע מהמזיק ולגמלה מהנתבע מעת שהוכרה כנפגעת עבודה, וזכות "ערטילאית" לנכות מעבודה.
בענייננו, מומשה הזכות מעת שהגישה תביעה לקצבת נכות ומימושה יהא בקביעת וועדה.

כמו כל תביעה יכול מבוטח עפ"י החוק, שלא להגיש תביעה לנתבע שאז לא יממש זכותו. בענייננו, התובעת מבקשת מזה ואף מזה – הגישה התביעה, אך אינה מאפשרת/סירבה לאפשר "בדיקת" תביעתה – כמתחייב בתקנות. בהתאם – לא נפגעה זכותה, ודאי לא "זכות קניינית", שהרי הזכ ות עומדת לה, משניתנה לה האפשרות-הזכות שלא להגיש תביעה, מחד ומאידך, משלא קיימה הוראות התקנות ולא התייצבה לבדיקה אליה זומנה כדין – תביעתה נדחתה . בהתנהלות זו, לא הנתבע פגע בזכותה הקניינית. ודאי כך, עת כעולה מהטענות שבאו בפנינו (ולאחר הגשת התביעה) – התובעת מימשה "זכ ותה הקניינית" והגישה תביעה חדשה והנתבע, קיבל התביעה החדשה, בדק המערערת וקבע את נכותה כמתחייב, ועפ"י הוראות הדין.

משהגישה התביעה החדשה רק ב- 22.9.14, נקבעה זכותה, כהוראות הדין, רטרואקטיבית לשנה ממועד זה.

עולה איפוא כי הזכות נותרה ואכן, מעת שהתובעת הגישה תביעתה החדשה, זוכתה כדין, שנה רטרואקטיבית, כמתחייב, כשהנתבע כדין שלל "זכאותה" האפשרית, עם הגשת התביעה הראשונה, כמכתבו מ- 10.9.12, תוך שהפנה אותה במכתב הדחייה למשמעות המשפטית עפ"י החוק, אם וככל שתבחר בעתיד להגיש תביעה חדשה, כמתחייב הן מהוראת תקנה 40, קרי: שלילת הגמלה שעפ"י התביעה המקורית; במשמע, שלילתה/דחייתה – עד שנבדקה מחדש (ב- 2014, בתביעה החדשה) וכמתחייב אף מתקנה 8(ד) לתקנות וסעיף 296 לחוק.

בהקשר זה יש לומר כי הנתבע קיבל ה"טעם הסביר" בתביעה החדשה (ולא הובא בפנינו, אך לא נטען כי התובעת לא שילמה את ההוצאות כמתחייב).

בענייננו, אך ברי כי נוצרה "עילת תביעה" לנ"ע, אליבא ד'תובעת עם הגשת התביעה המקורית. משכך, משנדחתה זו – כדין כהוראות החוק והתקנות ומשהתביעה החדשה מתייחסת (כך נטען גם בפנינו), לזכאות רטרואקטיבית לשנה (שהרי בשנה אחורנית מהתביעה החדשה, הכי ר הנתבע) – אך ברי כי דין התביעה לה דחות.

אין חולק כי "הזכות הקניינית" נשמרה איפוא, משדחה ובדין הנתבע את התביעה המקורית, משאיפשר הגשתה של תביעה חדשה הן בדחיית הראשונה ועוד, תוך הפנייתה למשמעות המשפטית לכך והן בקבלת תביעה חדשה ב- 9/14 ובקביעת הנכות כמתחייב מהחוק והתקנות בהתאם – ממילא, לא הנתבע פגע ב"זכות הקניינית" שעפ"י החוק.

למעלה מן הצורך – נדמית התנהלותה של התובעת לניסיון לקבוע מיהו ה"רופא" שיבדוק אותה (כדרג ראשון / וועדה) או בניסיון לבחור "ש ופט" (שמא, נדמה הוא בעיניה כמחמיר פחות וכיוצ"ב).

לתובעת הזכות להיות מוכרת כנכה בעבודה, ומשפעלה למימוש זכותה בתביעתה הראשונה – ומשוויתרה על זכותה בסירובה להתייצב בפני הוועדה, עד כי נדחתה התביעה – מימשה את זכותה הבסיסית .

הנתבע קיבל תביעתה החדשה ומשנבדקה – מומשה זכותה, כדין במועד שבחוק (דברינו בהקשר לתביעה החדשה, במובן מה, למעלה מן הצורך הם, לאור עיתוי התביעה לביה"ד, מחד ומאידך – נאמ רו אף לגופא, לאור סיפא החלטתה של כבוד השופטת מ. לויט).

ד. לסיכום
משאין בסיס לטענות התובעת ומשבדין קבע הנתבע כאמור, ומשבפועל, פעל עפ"י הוראות החוק והתקנות וכתכלית החוק – נדחית התביעה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז, (14 מאי 2017), בהעדר הצדדים.

נ.ע. גב' א. מלי

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נ.מ. מר ר. שפיר

נ.צ. חתמו ביום 14.5.17.
ק/רוניתע/שרי


מעורבים
תובע: אטרי קריחלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: