ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניר עדני נגד ועדה מקומית לתכנון קריית אתא :


בפני כבוד ה שופט יוסי טורס

מבקש

ניר עדני

נגד

משיבה

ועדה מקומית לתכנון קריית אתא

החלטה

הבקשה והעובדות הרלוונטיות

לפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, אשר הוצא ביום 30.4.17 על ידי יו"ר המשיבה, על פי סמכותו, כאמור בסעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – " החוק" וכן – " הצו"). עניינו של הצו ב"קונסטרוקציית עץ בשטח של כ- 12 מ"ר כולל גדר בגובה של כ- 1 מ' ובהיקף של כ-14 מ' בחזית הראשית של בניין קיים".

המבקש טוען כי הוא מנהל עסק לממכר מזון מהיר וביקש להחליף גדר "שנוצרה מרצף של אדניות" בגדר חדשה ונאה. לצורך כך בירר לטענתו אביו אם הדבר מצריך היתר בניה ולאחר בירור נמסר לו שאין הדבר מצריך היתר. עוד טוען המבקש כי טרם מתן הצו "לא היו כל פניות או הליכים" מצדה של המשיבה ומשכך הופתע שהוצא הצו. בנוסף, נטען כי עסקים נוספים "תחמו את המדרכה הסמוכה לעסק בצורה 'בעייתית' יותר" ועל כן אין כל סיבה, לטענת המבקש, שלא לאשר את העבודות שביצע. המבקש צירף תמונות לתמיכה בטענה זו.

לבקשה צורף תצהיר מטעם אבי המבקש, בו נטען כי טרם ביצוע העבודות בירר המצהיר באתר משרד הפנים אם סוג עבודות זה מצריך היתר בניה והתשובה שקיבל הייתה שאין צורך בהיתר או בדיווח. המצהיר ציין כי הגדר החדשה אך החליפה את גדר האדניות הקודמת וכי מדובר בשינוי "אסטטי" בלבד. בנוסף פירט המצהיר שורת בתי עסק בהם קיימת לטענתו "הפרעה גדולה יותר לעוברים ושבים" לתמיכה בטענה כי יש לאשר אף לו ביצוע עבודות דומות.

המשיבה הגישה תגובה בכתב. בתגובה נטען כי הבקשה אינה עומדת בדרישות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע – 2010 (להלן – "תקנות סדרי הדין") ומשכך אין לדון בה , מטעם זה בלבד. לגופו של עניין נטען כי אין מדובר בהחלפת גדר , אלא בבניית מבנה וגדר היקפית ברחובה הראשי של העיר ומשכך עבודות אלו טענות היתר בניה וכי לא מתקיימת כל עילה המאפשר ת לבית המשפט לבטל את הצו. כן נטען שהמבקש נמנע מלציין שביחס למבנה מושא בקשה זו הוצא צו הפסקה מנהלי, אשר לא כובד על ידו .

קיימתי דיון בבקשה במסגרתו שב המבקש על טענותיו. ב"כ המשיבה שב אף הוא על טענותיו והוסיף ביחס לטענה שעסקים אחרים ביצעו עבודות דומות, כי עסקים אלו מחזיקים בהיתר בניה ואלו שלא, ננקטים נגדם הליכים מתאימים. המשיבה הגישה מסמכים לתמיכה בטענה זו. משכך ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובתמונות שהוצגו לי, ראיתי לדחות את הבקשה.

המבקש טוען שתי טענות: האחת כי העבודות מושא הצו אינן טעונות היתר בניה והשנייה כי קיימים מבנים דומים בעסקים סמוכים ומשכך "אין סיבה" שהמבנה לא יאושר . אציין כי טענות אלו הן חלופיות. הראשונה עניינה בתקיפת הצו וטענה שהוצא בחוסר סמכות שכן המבנה אינו טעון היתר כלל (סעיף 238א' (א) ו- (ח) לחוק) . השנייה עניינה במצב בו נדרש היתר למבנה ובנפקות העובדה שעסקים אחרים ביצעו עבודות דומות על ענייננו.

אדון בטענות אלו על פי סדרן, אך ראשית אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבה לפיה הבקשה לא הוגשה על פי תקנות סדרי דין ולכן אין לדון בה לגופה . עיון באופן בו נוסחה הבקשה מגלה כי ככל שעניינה בעתירה לביטול הצו בהתאם לסעיף 238א(ח) לחוק, הרי שהיא תואמת במידה רבה את נוסחו של טופס 1 ואינני רואה לחסום את דרכו של המבקש רק בשל טענה זו. עם זאת, לנושא זה יהיה נפקות מסוימת ביחס לבחינת הטענה החלופית כפי שיובהר בהמשך.

כידוע, צו הריסה מנהלי הוא כלי דראסטי שניתן בידי הרשות המקומית על מנת להילחם בצורה אפקטיבית ומהירה בעבירות בניה טרם שהפכו עובדה מוגמרת. חריגותה של סמכות זו מתבטאת בכך שמתאפשרת פגיעה – לעיתים בלתי הפיכה – בקניינו של אדם, וכל זאת ללא שקדם לכך הליך משפטי כלשהו. בצד סמכות זו, מכיר הדין בביקורת שיפוטית של בית המשפט על שיקול הדעת של הרשות. עם זאת "התערבותו של בית המשפט מוגבלת לשני מצבים: אם הוכח שהבניה אשר בגללה ניתן הצו בוצעה כדין או כאשר ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת ( סעיף קטן (ח)). במרוצת השנים ניתנה פרשנות מרחיבה לכוחו של בית המשפט להתערב בהוצאתם של צווי הריסה מינהליים, במקרים שבהם נפלו פגמים פרוצדוראליים בהליך הוצאתם ... או במקרים שבהם נפלו פגמים בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, כדוגמת מטרה זרה, היעדר מידתיות, שיקולים זרים, חוסר סבירות והפליה ... יחד עם זאת הובהר בפסיקה כי היקף הביקורת הנתונה לבית המשפט היא צרה ומוגבלת לאותם פגמים חמורים העלולים להביא בסופו של ההליך להצהרה על בטלותו של צו ההריסה." (רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חאג' יחיא (14.6.15) (להלן – "פרשת חאג' יחיא").

האם העבודות מושא הבקשה טעונות היתר בניה – המבקש אינו טוען כי העבודות מושא בקשה זו לא נכנסות לגדרי סעיף 145 לחוק. טענתו היא שהן פטורות מהיתר בניה לאור תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד – 2014 (להלן – " תקנות הפטור"). אין בידי לקבל טענה זו. אכן גדר שגובהה אינו עולה על 1.5 מטר פטורה , בנסיבות מסוימות, מ הצורך מהיתר ובלבד שהיא "איננה בחזית המגרש הפונה לרחוב, או לשטח ציבורי פתוח" (תקנה 5(א)(2) לתקנות הפטור). בנסיבות העניין לא רק שמדובר בגדר המצויה בחזית המגרש והיא פונה לרחוב, אלא שהיא מצויה על המדרכה ברחובה הראשי של העיר. משכך, הקמתה טעונה היתר בניה.

אציין כי מהתמונות שהוצגו לי עולה שאין מדובר רק בגדר, אלא כפי שצוין בצו, גם בקונסטרוקציית עץ בשטח של כ- 12 מ"ר. הכוונה היא למעין במה (המכונה "דק") עליה הונחו שולחנות וכסאות והיא גודרה בגדר. המבקש טען כי מדובר בבמה בגובה 7 ס"מ בלבד, אך לא טען דבר בנושא זה בהקשר של היעדר צורך בהיתר (למשל לתחולת סעיף 31(א) לתקנות הפטור) ומשכך לא הוכח כי מבנה זה פטור מהיתר . עוד אציין כי לא שוכנעתי שמדובר בהחלפה של גדר ישנה בחדשה. מהתמונות עולה שאכן בעבר היו במקום אדניות אשר יצרו מעין תיחום של המקום ואולם בוודאי שאין מדובר בהחלפה פטורה מהיתר כאמור בסעיף 20 (א) לתקנות הפטור.

סיכומו של דבר. העבודות מושא הצו טעונות היתר בניה. המבקש לא טען לביטול הצו בשל כך שהוא אינו דרוש לקביעת עובדה מוגמרת ומשכך לא התקיים תנאי כלשהו המאפשר את ביטול הצו כאמור בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה.

העובדה שעסקים אחרים ביצעו עבודות דומות: המבקש טוען שעסקים הסמוכים אליו ביצעו עבודות דומות ומשכך "אין סיבה שלא יאשרו לי". המבקש לא הבהיר כוונתו ולא פירט אם עסקים אלו מחזיקים בהיתר כדין, שהרי לנתון זה משמעות ביחס לטיעון האפשרי. אם לא קיים היתר לעסקים אלו ולא נוהלו נגדם הליכים דומים לאלו שננקטים נגד המבקש , הטענה היא לאכיפה בררנית. ככל שקיימים היתרי בניה לעסקים אלו , הטענה היא (כך ניתן להבין) שיש להניח אפוא שגם בקשתו של המבקש להיתר בניה תאושר ומשכך תתכן טענה שההיתר הוא בהישג יד.

שתי טענות חלופיות אלו יש לדחות. ביחס לטענה בדבר אכיפה בררנית, המשיבה הציגה בעת הדיון ראיות בדבר היתרי בניה של חלק מהעסקים אותם הזכיר המבקש וכן הוצהר שביחס לעסקים אחרים ננקטים הליכים משפטיים. כידוע, לצורך הוכחת טענה לאכיפה בררנית וסתירת חזקת תקינות המנהל העומדת לזכות המשיבה, "על המבקשת להראות כי במקרים אחרים, התיר המשיב לבצע עבודות דומות מבלי שיידרש לכך היתר בניה" (רע"פ 4385/14 אילות השקעות בנכסים בע"מ נ' מהנדס עיריית כפר סבא (24.6.14)) . המבקש לא רק שלא הוכיח זאת ברמה הנדרשת, אלא שהמשיבה הוכיחה דווקא את ההיפך. משכך, דין טענה זו להידחות.

ביחס לטענה החלופית – לפיה יש בקיומם של היתרי בניה לעסקים הסמוכים ללמד שאף המבקש יוכל לקבל היתר במהרה – הרי שאין בה לסייע למבקש. בנושא זה אין למבקש טענה כלשהי נגד המשיבה, שהרי כלל לא הגיש בקשה להיתר עדיין. הטענה היא למעשה (למרות שלא נטענה) לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד הוצאת ההיתר. ואולם בעניין זה, ניצבת בפני המבקש משוכה גבוהה, שכן סעד זה לא התבקש כלל, ובכל מקרה בקשתו אינה מקיימת את דרישות התקנות בנושא ובמיוחד הדרישה המהותית לפיה "בקשה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין" (תקנה 2(ג) לתקנות סדרי הדין). די בכך כדי לדחות בקשה זו , שהרי בהתאם לתקנה 6 לתקנות סדרי הדין "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". לא מצאתי נימוקים מיוחדים המצדיקים דיון בבקשה חלופית זו, במצב הדברים העובדתי שהניח המבקש בפני. ודוק: למען הסר ספק אדגיש כי אינני רואה בעובדה שעסקים סמוכים קיבלו היתר בניה לסגירות כאלו או אחרות, כראיה לכך שהמבקש יוכל לקבל אף הוא היתר בניה בתוך זמן קצר. מדובר בטענה עובדתית שיש להוכיח באמצעות איש מקצוע וכאשר לא הוגשה כלל בקשה להיתר בניה, ברי שאין כל מקום לקבוע שעובדה זו הוכחה .

למעלה מהדרוש אציין כי נקודת המוצא היא שצו הריסה מנהלי יש לבצע בסמוך למועד הוצאתו. מסקנה זו עולה בין היתר מכך שהמחוקק התיר לבצעו בתוך 24 שעות ממועד הוצאתו (סעיף 238א(ו) לחוק התכנון והבניה) ואף קבע סד זמנים דחוק של 30 יום שלאחריו לא ניתן יהיה עוד לבצעו, אלא באישור בית המשפט (סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה). נקבע כי "המהירות הנדרשת בביצועו של צו ההריסה המינהלי נובעת בראש ובראשונה מהאינטרס הציבורי המצדיק מלכתחילה את הוצאת הצו – אכיפתם של דיני התכנון והבניה " בזמן אמת" באופן שלא יאפשר עבריינות בניה באמצעות קביעת עובדות בשטח, שאם לא כן ניתן היה להסתפק בהליכים משפטיים רגילים כנגד בניה בלתי חוקית" ( פרשת חאג' יחיא). אין חולק שלבית המשפט קיימת סמכות לעכב את ביצוע הצו לצורך השלמת ההליך התכנוני (ראו למשל רע"פ 1498/00 קוואסמה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (12.3.00) וכן תקנה 3 לתקנות סדרי הדין). ואולם, תנאי להפעלת סמכות זו היא כי "היתר הבנייה נמצא 'בהישג יד מיידי' של המבקש "(רע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל – הועדה המרחבית לתכנון ובניה " שרונים" (12.6.14)).

המבקש לא הוכיח שהיתר הבנייה נמצא בהישג יד ולמעשה לא הוגשה אף בקשה לקבלת היתר בניה. משלא הונחה כל תשתית עובדתית מקצועית בדבר היתכנות הוצאת היתר ופרק הזמן הדרוש לשם כך, לא ניתן לומר שהמבקש עומד בתנאים שהציבה הפסיקה לצורך עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי.

במסקנתי זו הבאתי גם בחשבון כי מדובר במבנה קטן יחסית שאינו מבנייה קשיחה. מבנה זה ניתן לפרק ללא גרימת נזק בלתי הפיך ולהרכיבו מחדש באם יתקבל היתר בניה. בכך, יישמר החוק ויסולק לאלתר המבנה הבלתי חוקי, מבלי שתגרם למבקש פגיעה קשה ובלתי הפיכה. נתון זה תומך בבירור בהריסת המבנה לאלתר. עוד הבאתי בחשבון כי מדובר במבנה החוסם מדרכה ברחובה הראשי של העיר. משכך קיים צורך ברור באכיפה מהירה ואפקטיבית של החוק.

התוצאה היא שדין הבקשה להידחות. אציין כי לאור תוצאה זו אינני נדרש להתייחס למשמעות הטענה שהמבקש הפר צו הפסקה מנהלי והמשיך בבניית המבנה . לנושא זה תתכן משמעות רבה ויש בה להשליך על תום לבו של המבקש ועל הנכונות להושיט לו סעד. ראו במקרה קרוב דברים שאמר בית המשפט המחוזי:

"בהגשת הבקשה לביטול צו ההפסקה המינהלי, כאשר המשיבה ממשיכה לנהל עסק ללא רישיון, יש משום חוסר ניקיון כפיים שדי בו כדי לדחות את הבקשה. למרות שההליך שבפני הינו הליך פלילי, מדובר בפועל בהליך שהוא בעל אופי מנהלי. על המבקש לבטל צו מנהלי חלות החובות הקבועות במשפט המנהלי, כגון החובה החלה על הפונה לביהמ"ש לפנות כשידיו נקיות. אין זה המקרה שבפני. כאמור, המשיבה מפעילה עסק טעון רישוי ללא רישיון. סבור אני כי בכך השמיטה המשיבה תחת רגליה את הבסיס לביטול הצו או עיכוב ביצועו. הכלל הוא כי חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מביהמ"ש או עושה דין לעצמו" (ע"פ (חי') 36385-11-09‏ ‏ עיריית חיפה נ' אנטואן שוקחה ובניו בע"מ (29.12.09)

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. עם זאת, על מנת לאפשר למבקש לבצע את פירוק המבנה בכוחות עצמו, אני מעכב את ביצוע הצו עד יום 28.5.17 ; ככל שעד מועד זה לא יפורק המבנה, תוכל המשיבה לעשות כן בתוך 30 יום מאותו מועד. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום.

להמציא לצדדים את ההחלטה בפקס לאלתר.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ניר עדני
נתבע: ועדה מקומית לתכנון קריית אתא
שופט :
עורכי דין: