ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה מקומית פרדס חנה נגד רינה ינקו :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מאשימה

מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

נגד

נאשמת

רינה ינקו, ת.ז. XXXXXX200

פסק דין

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, החלטתי לזכות את הנאשמת מביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

רקע
בתאריך 8.8.16 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק עזר פרדס חנה-כרכור (שימור רחובות) התשט"ו- 1955. על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.3.16 בשעה 12:00 נמצא רכבה של הנאשמת מסוג טויוטה מ.ר. 87-238-79 (להלן: "הרכב") כשהוא חונה ברח' העסיס 4 בפרדס חנה-כרכור, "בצורה שיש בה הפרעה לתנועת הציבור ותוך שהינו מהווה מכשול ברחוב".

כתב האישום הוגש לבית המשפט בעקבות בקשת הנאשמת להישפט בגין דו"ח מס' 5807-1-2.
בבקשתה להישפט טענה הנאשמת כי היא החנתה את רכבה במקום "לפי הנחיית מנהלת הספריה שקבלה הבטחה מראש המועצה מר חיים געש שלא יינתנו דו"חות לבאי הספריה". עוד טענה הנאשמת כי הרכב חנה במקום למשך כ- 10 דקות בלבד וכי היא נאלצה להחנותו בסמוך לאתר הבניה שממול לספריה ועשתה כן באופן שלא חסם או הפריע לתנועה.

טענות הצדדים
בתגובתה לכתב האישום מיום 19.12.16, חזרה הנאשמת על הטענות דלעיל והוסיפה:
"...הספרייה היתה בתחילה במתנ"ס והעתיקו אותה לרחוב העסיס ונסעתי לשם כל הזמן להחליף ספרים, יש שם מצוקת חנייה גדולה מאד, זאת שכונה ותיקה שלצידה זה מעין מנהטן הקטנה, בונים שם ללא הרף בניינים רבי קומות והמצוקה שם גדלה וביום שבאתי היו שני רדימקסים אשר המתינו ליציקות...".

אותם "רדימיקסים" – מערבלי בטון, עמדו – כך לגרסת הנאשמת, ברח' גינת אגוז שבו היא נהגה להחנות את רכבה כשהגיעה אל הספריה בדרך כלל ומאז ש ניתן לה הדו"ח היא חדלה מלהגיע אל המקום עד לפתיחת הספריה החדשה המשופעת במקומות חניה. לתמיכת הטענה בדבר פרויקט הבניה הגדול הנבנה במקום, הגישה הנאשמת את קטע העיתון – נ/1 ולשאלתי האם תוכל לתמוך את טענתה בדבר הנחיית מנהלת הספריה כאמור, השיבה כי זו "אינה משתפת עמה פעולה". בנוסף לכך הפנתה הנאשמת אל הוראת סעיף החוק שמכוחו הוגש כתב האישום וטענה כי זמן עמידת הרכב במקום היה קצר ולא עלה כדי "זמן ממושך יותר מהדרוש...".

לנוכח טענות אלה הוריתי לב"כ המאשימה להגיש לתיק בית המשפט מידע אודות אזורי החניה המותרים במקום , לרבות מפה שתמחיש את המצב.

בתאריך 1.3.17 הגישה המאשימה את תצהירו של מהנדס המועצה המקומית מר אר יה רפפורט (להלן: "מהנדס המועצה"), בצירוף תצלומי אוויר של האזור הרלבנטי . לבקשת הנאשמת הבהירה ב"כ המאשימה בהמשך כי מדובר בתצלומים משנת 2016.
בתצהיר הפנה מהנדס המועצה אל התצלומים וציין כי "קיימות חניות מרובות בסמטה מאחורי הספריה ולאורך רח' גינת אגוז".

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתצלומי רכבה של הנאשמת בעת ביצוע העבירה המיוחסת לה, שמעתי את טענותיה, נדרשתי לתצהיר מהנדס המועצה ולתצלומים שצורפו אליו ובחנתי את סעיף החיקוק שמכוחו הוגש כתב האישום, הגעתי למסקנה כי לא יהא זה נכון וצודק להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום. ואלה הם נימוקי:

בתצלומים שצורפו לדו"ח, נראה רכבה של הנאשמת כשהוא עומד עם שני גלגליו הימניים על אזור שנראה כמדרכה צרה שמימין לה נמצא אתר הבניה הנדון (המתוחם בגדרות פח) ואילו שני גלגליו השמאליים על הכביש, כך שקצת יותר ממחצית רחבו בולטת לתחומו , באזור שיש בו עיקול. על פניו נראה כי הנאשמת אכן החנתה את רכבה במקום באופן העלול להפריע לתנועה.

דא עקא, שהסעיף מכוחו נרשם הדו"ח והוגש כתב האישום הינו סעיף 2(א)(1) לחוק עזר לפרדס חנה-כרכור (שימור רחובות), תשט"ו – 1955 (להלן: "חוק העזר שימור רחובות"). זאת על אף קיומו של חוק עזר אחר שהינו מיוחד לעבירות חניה, הוא חוק העזר לפרדס חנה – כרכור ( העמדת רכב וחנייתו) תשי"ח – 1957 (להלן: "חוק העזר העמדת רכב וחנייתו").

סעיף 2 לחוק העזר שימור רחובות הנושא את הכותרת "מכשול ברחוב" קובע כי:
)א( )1( "לא יניח אדם, ולא ירשה לאחר להניח, ברחוב או להבליט מעל לרחוב כל דבר העלול לגרום נזק לרחוב או להפריע לניקויו או לתנועת הציבור בו לזמן ממושך יותר מהדרוש באופן מתקבל על הדעת לטעינתו או לפריקתו של אותו דבר"

בעוד שסעיף 5 לחוק העזר העמדת רכב וחנייתו קובע כי:
)א( לא יעמיד אדם ולא יחנה, ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב ברחוב במקום שהחניה נאסרה על ידי ראש המועצה לפי סעיף 2, והאיסור מסומן בהתאם להודעה בדבר קביעת סוגי תמרורים, צורתם ופירושם )להלן –
ההודעה ( על ידי תמרור, אלא לזמן הדרוש להעלאת נוסעים או להורדתם, או לטעינה או לפריקה מיידית ובלתי פוסקת.
)ב( לא יעמיד אדם ולא יחנה, ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב במקום חניה אלא -
)1( אם הרכב שייך לסוגים שחנייתם שם הותרה על ידי ראש המועצה;
)2( בתוך אחד מהשטחים המסומנים בקווי צבע או באופן אחר - אם יש שטחים מסומנים כאלה;
)3( בזמן ובמשך התקופה שבהם הותרה החניה במקום;
)4( כשאין מקום החניה תפוס על ידי רכב במספר שנקבע כמותר לחניה בבת אחת.

סעיף 2 לחוק העזר העמדת רכב וחנייתו המסמיך את ראש המועצה לקבוע מה הם המקומות האסורים לחניה קובע כי:
"בהסכמת המפקח על התעבורה, ולאחר התייעצות עם מפקד המשטרה, רשאי ראש המועצה לאסור, להגביל ולהסדיר את העמדתו של רכב או סוג מסויים של רכב, לקבוע רחוב או מקום אחר כמקום חניה שבו מותרת חניה לרכב או לסוג מסויים של רכב, וכן לקבוע את הימים והשעות והתקופות שבהם מותרת החניה ואת מספר כלי הרכב המותר בחניה בבת אחת באותו מקום".

אכן, בע"פ 3955/97 לובצקי נ' מדינת ישראל ובע"פ (ת"א) 334/80 מדינת ישראל נ' המבורגר, קבעו בתי המשפט כי ניתן לרשום דו"חות ולהגיש כתבי אישום בגין עבירת חניה מכוחו של חוק עזר שמטרתו המוצהרת שונה (כששם מדובר היה בהעמדת הנאשמים לדין בגין עבירה של חניה על מדרכה מכח חוק שמירת הנקיון וחוק העזר שימור רחובות), ואולם לצד קביעה זו ציין בית המשפט העליון (כבוד הנשיא דאז א' ברק) כי "ההימנעות מלקבוע איסור מפורש בחוק הסדר והנקיון ובחוק החניה... מעוררת תהיה. גם מטעמים של שמירת הסדר והנקיון החקיקתי – של חוק הסדר והנקיון ושל חוק החניה – ראוי שתהיה אמירה מפורשת בחוק החניה, לפיה אסור להחנות רכב על מדרכה, אלא אם כן הותר הדבר...". חוקי העזר הרלבנטיים בענייני חניה באותם מקרים היו חסרים הוראה מפורשת האוסרת חניה על מדרכה.

מאז חלפו שנים ובמהלכן, בבג"צ 4445/02 ורדה מור ואח' נ' ר' עירית הרצליה ואח' (לפני כ- 15 שנים) נדרש בית המשפט העליון לאותה שאלה שוב והפעם בשבתו כבג"צ. גם במקרה זה עמד בית המשפט על היחס שבין שני החוקים וקבע:
...בפרשה שלפנינו ענין לנו בשני חוקי עזר וביחס שביניהם. לכל אחד מהם תכלית שונה. חוק עזר חניה ענינו "העמדת רכב וחנייתו", כפי שמעידים עליו כותרתו וגם תוכנו. בסעיף 5 לחוק עזר זה שבו הוראה מיוחדת האוסרת חניה על מדרכה.
לעומתו, חוק עזר שמירת ניקיון ענינו "מניעת מפגעים ושמירה על הסדר והנקיון"
–כפי שמעידים עליו כותרתו ותוכנו – ואין בו הוראה מיוחדת ומפורשת האוסרת חניה על המדרכה. אין כאן נורמה ספציפית מול נורמה כללית ואין כאן נורמה מיוחדת מול נורמה רגילה. לפנינו הוראות שונות המצויות בשני חוקי עזר נפרדים ושונים - שלכל אחת מהן תכלית שונה - העומדות שתיהן על מישור אחד, זו ליד זו, ואינן משיגות האחת את גבולה של השניה. אכן, לפי הפרשנות שניתנה לחוק עזר שמירת ניקיון בתל-אביב בעניין לובצקי, רשאית הרשות, לכאורה, להוציא דו"חות ולהגיש כתבי אישום בגין חניה על מדרכה מכוחו של חוק עזר שמטרתו שמירת ניקיון. אולם, יש לזכור, כי בשעה שניתן פסק הדין בעניין לובצקי (ובעניין המבורגר לפניו) לא הותקנה עדין בתל-אביב הוראה מיוחדת האוסרת חניה על מדרכה.
לפיכך - ובדוחק - לא נפסל השימוש שעשתה העירייה בחוק עזר שמירת ניקיון כדי לאסור חניה על מדרכה... אולם, בפרשה שלפנינו שאני. כאמור לעיל, קיים בהרצליה חוק עזר לענין חניה ובו הוראה מיוחדת האוסרת חניה על מדרכה.
הוראה זאת היא ההוראה "הטבעית" לענין חניה על מדרכה והיא גוברת על ההוראה בחוק עזר שמירת ניקיון שניתן היה, אולי, לפרשה בדוחק כחלה גם על חניה על מדרכה, אלמלא היתה קיימת ההוראה המיוחדת. יתר על כן, כאמור לעיל, הקנס בגין חניה על מדרכה מכוח חוק עזר חניה עמד (עד שינויו ביום 1.10.02) על סך 70 ₪ בלבד;
לעומת זאת, עומד הקנס המוטל מכוח חוק עזר שמירת ניקיון על סך 490 ₪.
יש לפרש, אפוא, את הדין כך שתחול ההוראה שבחוק עזר חניה, שהיא ההוראה המקלה; קל וחומר כאשר זאת ההוראה המיוחדת לענין חניה על מדרכה. פרשנות זאת גם מתיישבת עם עקרון המידתיות שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב –
1992...".

בהמשך, הפנו שופטי בג"צ אל דברי כבוד השופט זמיר בע"פ 1160/99 איתי כהן נ' מדינת ישראל בכל הנוגע לקושי שבהגשת כתבי אישום בגין חניה במקום אסור מכוח חוק עזר שמירת ניקיון בתל-אביב, בשעה שחניה במקום אסור הוגדרה כעבירה בתקנה 72(א) לתקנות התעבורה ובסעיף 6 לחוק עזר לתל אביב יפו(העמדת רכב וחנייתו) שהן הוראות מפורשות וברורות לענין חניה.

בפסק דין זה כתב כבוד השופט זמיר כך:
"...מן הראוי היה שבאי-כח היועץ המשפטי לממשלה בעיריית תל-אביב-יפו יגישו אישומים בגין חניה במקום אסור... אם על פי תקנות התעבורה ואם על פי חוק העזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו)... ואם חוק עזר זה אינו עונה על כל הצרכים, בידי עיריית תל -אביב-יפו לתקן אותו, לפי הצורך...".

זאת ועוד, בבג"צ 4445/02 הנ"ל התייחסו השופטים אל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שיצאה בעקבות הערות השופטים בפסקי הדין שניתנו בעניין לובצקי, המבורגר וכהן וכתב:
"ביום ‎9.1.01 יצאה מלפני עו"ד י' קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה – הוא המשיב מס' ‎3 - הנחיה לרשויות המקומיות (להלן - "הנחיית היועץ המשפטי לממשלה") שלפיה "אין זה ראוי להוסיף ולהשתמש בחקיקת שמירת הסדר והנקיון לצורך אכיפת עבירות חניה. לכן, כאשר בחוק עזר בעניין העמדת רכב וחנייתו קיימת הוראה בדבר חניה על המדרכה, על העירייה להשתמש בהוראה זו בכדי לאכוף את העבירה. מערכת התביעה של המדינה לא תוכל להגן בעתיד בבית המשפט על אכיפה, המנוגדת להנחיה זו ולהערת בית המשפט...
בהנחיה ניתנה ארכה של ‎6 חדשים לצורך חקיקת הוראה האוסרת חניה על מדרכה בחוק עזר מתאים, באותן רשויות מקומיות שבהן אין חקיקה כזאת....".

לאור כל האמור לעיל, דעתי היא כי בחלוף כ- 15 שנים מאז נכתבו הדברים דלעיל, אין זה נכון ואין זה ראוי שהמאשימה תגיש כתבי אישום בגין עבירות חניה לפי חוק העזר שימור רחובות וכי הגיעה העת שתתקן את חוק העזר העמדת רכב וחנייתו בהתאם להנחיה הנ"ל כך שחוק זה יכלול את כלל עבירות החניה האסורות . מן הטעם הזה (כפי שעשיתי לאחרונה גם ב חע"ק 17644-09-16 מועצה צקומית פרדס חנה –כרכור נ' הור ובחע"ק 18139-09-16 מועצה מקומית פרדס חנה –כרכור נ' גושן קלעי ועל אף שבמקרה הנדון אין מדובר בעבירה של חניה על מדרכה אלא בחניה במקום אסור) החלטתי לזכות את הנאשמת מן העבירה המיוחסת לה בתיק זה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מועצה מקומית פרדס חנה
נתבע: רינה ינקו
שופט :
עורכי דין: