ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אייל שפירא אגרונום ושמאי נגד ע.נ.ב. בקר לבשר בע"מ :


בפני: כבוד השופט אור אדם, סגן הנשיאה

המבקש (הנתבע):
אייל שפירא אגרונום ושמאי
ע"י עו"ד לאה רז שפילר

נגד

המשיבה (התובעת):
ע.נ.ב. בקר לבשר בע"מ
ע"י נציגה נעמן דג

החלטה

מדובר בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בתובענה, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן חוק החברות).
המשיבה /התובעת הגישה תובענה נגד ה מבקש/הנתבע, תביעה כספית לפיצוי בסך 1 ₪, כאשר עילת התביעה, לטענתה, נזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מפסק הדין שניתן בת"א (של' אשקלון) 505/07 , ב מסגרתו נתן המבקש, שמאי אגרונום מומחה, חוות דעת מטעם הנתבעים שם , חוות הדעת שהתקבלה ע"י בית המשפט , והיא מהווה את עילת התביעה כאן.
לטענת המבקש, שקילת השיקולים הרלוונטיים במקרה זה מחייבים את המסקנה שיש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.
נטען שמדובר בתביעה מופרכת, שדינה להמחק או להידחות על הסף, כאשר ניהול התביעה, אשר מירב הסיכויים שתדחה , יגרום לו להוצא ות ניכרות למבקש, שיש חשש כי התובעת לא תעמוד בתשלומן. המבקש ט ען, כי הצו חיוני ל נוכח סיכויי התביעה הקלושים, על מנת להבטיח את הוצאות המבקש ולאזן בין האינטרסים של המתדיינים באופן יעיל והוגן. נטען שאין כל יריבות בינו ובין המשיבה, שכן הועסק כשמאי ע"י הנתבעות בת.א 505/07 . גם המשיבה אינה מכחישה כי המבקש התמנה ע"י הנתבעות, ופעל כשלוח שלהן בלבד. היריבות בין המשיבה למי ששכר את שירותי המבקש -הסתיימה בפסק דין חלוט , ואין כל יריבות כלפי המבקש. יתרה מכך, התביעה גם נעדרת עילה של ממש, שכן המשיבה מפרטת באריכות ובטרחנות את השתלשלות האירועים, אולם אינה מפרטת את עילת התביעה, במה התרשל המבקש ומה הקשר הסיבתי לנזק הנטען.
לא זו אף זו – עיקרה של התביעה הוא נסיון לתקוף בעקיפין פסק דין חלוט שניתן בבית המשפט בתביעה הקודמת.
גם העובדה שהתביעה הוגשה בעתירה לפיצוי כספי של 1 ₪ בלבד , מלמדת כי מדובר בתביעה טרחנית וטורדנית, שכל מטרתה לבוא חשבון עם המבקש אשר ערך חוות דעת שנתקבלה ע"י בית המשפט.
על אף החלטת בית המשפט מ יום 3.4.17, בה הורה בית המשפט למשיבה התובעת להגיש תגובה עד ליום 4.5.17 – בחרה המשיבה שלא להגיש תגובה לבקשה .

ההכרעה
הסוגיה של חיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. לבית המשפט ניתנה הסמכות, לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, במקרה שהתביעה תידחה.
על דרך הכלל, אין להתנות את זכותו של תובע לברר תביעתו בפני ערכאות שיפוטיות, בהפקדת ערובה כספית, אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכן אין לחייב תובע להפקיד ערובה כאמור בשל עוניו בלבד. עקרון זה נובע מן החשיבות העליונה שראתה הפסיקה לזכות הגישה לערכאות שהינה זכות חוקתית.
עם זאת, האיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו, נקבע גם על פי סיכויי התביעה: כשסיכויי התביעה נמוכים, או כאשר מדובר בתביעת סרק - ניתן לחייב את התובע בכך שיפקיד ערובה, זאת אף אם מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית. העדר יכולת כלכלית לא יכול להוות שיקול מכריע אשר יצדיק התעלמות מהאינטרס של הנתבע (רע"א 1572/14 דוד עזר נ' אמריקה ישראל אמת אביב החדשה השקעות בע"מ (14.7.14) פסקאות 6-7 לפסה"ד).
בית המשפט העליון מנה ארבעה שיקולים שיש להביא בחשבון, בעת מתן הוראה על הפקדת ערובה להוצאות: תושבות חוץ, העדר מען עדכני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד (רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (13.11.14) פסקה 7 לפסה"ד).
כאמור לעיל, אין לחייב אדם בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד, ובית המשפט חייב להפעיל את סמכותו בהקשר זה בזהירות, במתינות ובשום שכל, ואולם: "... ככל שסיכויי התביעה להתקבל נמוכים יותר, ומצבו הכלכלי של התובע ירוד יותר, כי אז תגבר נטייתו של בית המשפט לצוות על מתן ערובה..." (רע"א 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ (17/07/2016) , פסקה 10 לפסה"ד).
בעניננו, אין מדובר בתובע רגיל, אלא בחברה בע"מ שהיא התובעת.
בעניין זה, בחוק החברות קיים הסדר ספציפי ביחס לאופן הטלת ערובה על תובעת שהיא תאגיד, וזאת בסעיף 353א בחוק החברות, תשנ"ט - 1999 הקובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
במסגרת רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.02.2009) קבע כבוד השופט מלצר, כי סעיף 353א לחוק החברות מגדיר מספר תנאים , בהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין : התנאים הם כדלקמן : ראשית, כי מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת ; שנית, כי הדבר ייעשה לבקשת הנתבע ; שלישית, הימנעות מחיוב בהפקדת ערובה תיעשה רק אם סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה ; רביעית, הימנעות מחיוב בהפקדת ערובה תיעשה רק אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.
נמצא אפוא, כי הכלל הוא חיוב בערובה. קיימות שתי חלופות שנטל הוכחתן על החברה התובעת, בהן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה: אם החברה הוכיחה כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין , או אם בית המשפט סבור, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.
במקרה שבפניי, המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה ולפיכך, לא עמדה בנטל להוכיח כי יש ביכולה לשאת בהוצאות היה ותחוייב בתום ההליך.
יתרה מכך, לעניין סיכויי התביעה, יש ממש בטענות המבקש.
מדובר בתובענה כספית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למשיבה לטענתה, כתוצאה מפסק הדין שניתן בת"א (של' אשקלון) 505/07 , שבמסגרתו נתן המבקש חוות דעת מטעם הנתבעים . חוות הדעת נתקבלה בפסק הדין, התיק נסתיים ומדובר בהכרעה חלוטה. התביעה כפי שהוגשה, אינה מפרטת עילת תביעה של ממש. גם אם עולה בין השורות טענה לרשלנות מצד ה מבקש - הרי ש מדובר במומחה מטעם הנתבעות שם, שבית המשפט קיבל את עמדתו, ומעבר לכך, המשיבה לא הצביעה על קשר סיבתי בין מעשיו של המבקש, שפעל כשליח של הנתבעות שם, לבין הנזק שנגרם לה לטענתה.
עיון בתביעה מעלה, כי המשיבה למעשה מלינה על פסק הדין, בו העדיף בית המשפט את חוות הדעת הנגדית . טענות מעין אלה, היה על המשיבה להעלות בערעור, ולא בתביעה חדשה המהווה תקיפה עקיפה של פסק דין חלוט. לפיכך, יש ממש בטענה כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד.
כמתואר לעיל, בהתאם למגמה הקבועה בסעיף 355א' לחוק החברות, הכלל הוא היענות לבקשות להטלת ערובה להוצאות על חברה. כאמור לעיל , המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה , ולא הביאה ולו בדל ראייה להוכחת סיכויי התביעה או מידת היכולת הכלכלית שלה לשאת בהוצאות המבקש בסיום ההליכים .
כאשר מביאים בחשבון את מכלול השיקולים: הכלל של חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה ; סיכויי התביעה הנמוכים מאד ; העדר תגובה והעדר הוכחה בדבר יכולת כלכלית – נראה כי בנסיבות העניין, יש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקש.
נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי המשך הטיפול בתובענה יותנה בהפקדת ערובה להוצאות המבקש בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.
התובעת המשיבה תפקיד את הסכום האמור בתוך 30 יו ם, היינו עד ליום 14.6.17, בקופת בית המ שפט.
לעיוני ביום 15.6.17.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אייל שפירא אגרונום ושמאי
נתבע: ע.נ.ב. בקר לבשר בע"מ
שופט :
עורכי דין: