ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.פ. עיצובים נגד עדי מנשה :

בפני כבוד ה שופט אברהים בולוס

מבקשת

א.פ. עיצובים - שותפות מוגבלת

נגד

משיבים

  1. עדי מנשה
  2. אוהד מנשה

החלטה

בקשת רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה מיום 15.2.17, אשר ניתן במסגרת ת"ק 41130-09-16 (להלן: פס"ד).

המשיבים הגישו לביהמ"ש קמא תביעה כספית על סך 13,440 ₪ כנגד המבקשת. בתביעתם המבקשים טענו, כי ביום 30.12.15 התקשרו בהסכם עם המבקשת להספקת שולחן העשוי מבטון והתמורה בגין כך שולמה במלואה. חלפו להם חודש יים והשולחן סופק, אלא שהתברר כי הפלטה שהינה המשטח העליון של השולחן סדוקה, נוסף לפגמים נוספים. לאור זאת, המשיבים פנו בטענות למבקשת אשר הביעה הסכמה לספק שולחן חלופי. וכך היה, השולחן החדש הגיע לביתם של המבקשים בחלוף כחודשיים, או אז המבקשים הבחינו בכתם שחור גדול בשולחן זה.

המבקשים טוענים, שהם סרבו לקבל את השולחן החלופי ואף עמדו על ביטול העסקה. המבקשים מודים בתביעתם כי עם ביצוע ההזמנה הוסבר להם, כי משום שעסקינן בשולחן היצוק מבטון אזי תתכן "עננות קלה ב בטון", אלא שאשר נמצא בשולחן זה, כך טענו המשיבים, הינו כתם שחור, גדול ובולט.

המבקשת הגישה כתב הגנה ובגדרו גוללה את טענותיה. נטען, כי עם ביצוע ההזמנה הוסבר למשיבים כי פלטת השולחן תגיע עם "עננות קלה", משום שעסקינן במשטח מבטון. הדבר היה ידוע למשיבים, קיבל ביטוי בהזמנה עליה אף חתמו. אכן השולחן הראשון שסופק היה פגום, ומשום כך המבקשת הביעה הסכמה להחלפתו. כפי הבטחתה, המבקשת הביאה לבית המשיבים שולחן חדש, אלא שהאחרונים בחוסר תום לב דחו א ותה, סרבו לקבל את השולחן החדש על אף ששולחן זה היה תקין לחלוטין.

למרות האמור, ועל אף העובדה שאין הצדקה לביטול העסקה בכל זאת המבקשת הציעה כי ההזמנה תבוטל כפוף לניכוי פיצוי בשיעור 25% ממחיר השולחן, הצעה אותה דחו המשיבים.

הסכסוך הגיע לפתחו של ביהמ"ש לתביעות קטנות אשר בפס"ד מנומק ומפורט התייחס לכל המחלוקות, הן העובדתיות וגם המשפטית, כן החליט לקבל את התובענה.

ביהמ"ש קמא סקר את העובדות, הרקע לסכסוך וגם את טענות הצדדים; כן עמד על המחלוקות העובדתיות בהן הכריע. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, ביהמ"ש קמא קיבל את גרסת המבקשת לעניין היעדר כתם בשולחן החדש , וקבע כי בשולחן זה לא נפל אף פגם והיה על המשיבים לקבלו. למרות זאת , ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה כי המבקשים היו רשאים לבטל את העסקה חרף התנגדות המבקשת זאת משמצא כי המבקשת לא הוכיחה כי עסקינן בהזמנה מיוחדת.

ביהמ"ש קמא פרש בפס"ד את המתווה הנורמטיבי הרלוונטי שעמד ביסוד מסקנתו . הוסבר בפס"ד כי עסקינן ב ביטול ל עסקה שלא מחמת פגם , מכאן יחסי הצדדים חוסים בצל ה הסדר שקיבל ביטוי בסע' 14ו לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: החוק) הקובע בזו הלשון:

"14ו. (א) בעסקה לרכישת טובין, סוגי טובין, שירותים או סוגי שירותים, שקבע השר, רשאי צרכן לבטל את הסכם הרכישה בתוך תקופה שקבע השר, ובלבד שאם העסקה היא לרכישת טובין והצרכן קיבל את הטובין שרכש –
(1) הוא יחזיר אותם לעוסק;
(2) הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש."

כן ביהמ"ש קמא עמד על אחד החריגים לכלל שמצא ביטוי בתקנה 6 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: התקנות):

"6.(א) זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי –
...
(2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות;"

במסקנתו הסופית ביהמ"ש קמא קבע כי המבקשת לא עמדה בהוכחת יסודות החריג משלא הניחה תשתית ראייתית משכנעת לפיה ההזמנה של השולחן הייתה לפי מידות ודרישות מיוחדות. ביהמ"ש קמא השתית מסקנתו זו על מספר אדנים; הראשון, אמנם נטען כי היחוד בהזמנה בא לידי ביטוי בגודל השולחן וצבע רגליו, השונה מזה הסטנדרטי אותו המבקשת משווקת, אלא שבעניין זה, כפי שנקבע, המבקשת לא הוכיחה כי בפועל שינויים אלה הופכים הזמנת שולחן זה בנתוניו לנדירה או כזו שאינה נפוצה; השני, עצ ם הרישום הכללי בטופס ההזמנה, כי כל הזמנה מיוחדת אינה ניתנת לביטול, לא פוטרת את המבקשת מחוב תה לגלות למשיבים כי השינויים שביקשו לבצע בשולחן הופכים את ההזמנה הספציפית למיוחדת; השלישי, הסתבר כי חלק מהשינויים ניתנים לתיקון או החלפה, דבר שבפני עצמו מוביל לדחיית גישת המבקשת.

אלה היו נימוקיו של ביהמ"ש קמא, שכאמור, הובילו לקבלת התביעה.

עם מסקנה ונימוקים אלה לא השלימה המבקשת ובבקשתה טענה כי בטופס ההזמנה עליו חתמו המבקשים נרשם בזו הלשון:" הנני מאשר/ת בחתימתי מטה, כי ידוע לי שהפריט/ים נשוא הזמנה זו הוזמנו ויוצרו במיוחד עבורי ". כן נטען, כי המשיבים שראו שולחן בתצוגה, הם אלה אשר ביקשו להזמין שולחן בדרישות ושינויים מיוחדים שאינם זניחים . הודגש, כי עסקינן בשינויים בצבע וגם במידות , שהינם משמעותיים והראיה, כך נטען, שמזה שנה אף לקוח לא הזמין שולחן דומה.

מנגד, המשיבים בתשובתם סמכו על פס"ד ונימוקי ביהמ"ש קמא, כן הוסיפו כי המבקשת כשלה משלא הרימה את הנטלים הרובצים לפתחה; אדרבא זו הייתה המבקשת אשר הודתה במהלך הדיון כי הדרישות בהן עסק ינן אינן נדירות כלל ועיקר. המשיבים גם עמדו על הגישה לפיה רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות תינתן רק במצב של טעות בולטת, ולגישתם אין זה המקרה.

לאחר עין בתיק ביהמ"ש קמא, בפס"ד, הבקשה המונחת בפניי והתשובה, אני סבור כי במקרה זה יש להורות על דחיית הבקשה, להלן אנמק.

חלק מהשגותיה של המבקשת מופנות כלפי ממצאיו העובדתיים של ביהמ"ש קמא, והכוונה להיקף השינויים שהוזמנו. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים; כאשר נפלה בקביעת הממצאים טעות בולטת היורדת לשורש העניין, או כשהמסקנות במישור העובדתי אינן מעוגנות בחומר הראיות או כאלה שלא מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר. זאת כמובן בשונה ממסקנות הנטועות בשיקולי הגיון, שאז אין לערכאה הדיונית כל יתרון על ערכאת הערעור, (ע"א 9070/04 עומר חסן נ' חוסין שאכר חסן, בפסק' 7 ; ראו גם ע"א 8837/05 מרשוד נ' אל שורטי, בפסק' כ"ד (פורסם במאגרים) ). במקרה זה מלאכתו של ביהמ"ש קמא נעשתה באופן יסודי; העדויות והראיות נבחנו לעומק ולא מצאתי כי נפלה טעות בממצאי העובדה שנקבעו, לא כל שכן כזו הבולטת שתצדיק התערבות.

לעניין הרשום בטופס ההזמנה, נראה כי עסקינן בתניות שקיבלו ביטוי בחוזה אחיד (טופס ההזמנה) , דבר שבפני עצמו, לגישתי, נוטל רבות מעמדת המבקשת. אין להלום מצב בו זכות או תרופה שנקבעו בגדרי חקיקה, ראשית או משנית, לטובת הצרכן ישללו או יוגבלו באופן גורף בעקבות חתימת הצרכן על חוזה התקשרות או הספקה אחיד עם העוסק, ועוד כאשר תניות אלו לא הובלטו ולא הוכח כי אודותיהן ניתן הסבר מקיף לפני החתימה. קבלת גישה זו תחתור תחת תכליתו של החוק עליה אעמוד להלן, תשמוט את הקרקע תחת הסדר מיוחד זה ואף תהפוך אותו לאות מתה.

לפני שאביא את מסקנתי לעניין הפרשנות לחריג חשוב לחדד, כי אף שעסקינן בחריג לכלל, אולם כפי שנקבע, הדבר לא מוביל אוטומטית לפרשנות מצמצמת אלא אם כך מורה לנו התכלית העומדת ביסוד ההסדר : "אין גם לקבל את העמדה, כי כל חריג צריך לקבל פרשנות מצמצמת. גישה זו היא בעלת אופי מכאני, ואינה מתחשבת במהות ההסדר ובאופיו. אכן, האופי המרחיב או המצמצם הוא תוצאה של הפרשנות הראויה. אין הוא אמת מידה להפעלתה. אמת המידה הפרשנית היא זו של תכלית החקיקה" (רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 532, 554) .

אמנם הוזמנו שינויים הן באשר למידות השולחן וגם צבע הרגליים, אלא שהמבקשת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה ולא הוכיחה כי מילוי אחר דרישות המשיבים מקים את החריג. הנטלים, גם הראיה וגם השכנוע, בהוכחת יסודות החריג הינם מנת חלקמבקשת, ולשם הוכחתם מחובתה להציג תשתית ראייתי ת שתשכנע כי אשר הוזמן הינו מיוחד באופן שסיכויי שיווקו לצרכן אחר הינם נמוכים. הפירוש הראוי בעיניי לחריג זה הינו קיומו של קושי ממשי בשיווק בעקבות הדרישות המיוחדות, פרשנות בעלת עוגן בלשון ואשר מגשימה את התכלית לפיה: "חוק הגנת הצרכן נועד לתקן את האסימטריה שבין העוסק לצרכן באמצעות הוראות, המגנות באופן מובהק על האינטרסים של האחרון..... עם זאת יש להדגיש, כי זכויות הצרכן אינן מוחלטות, והמחוקק ביקש ליצור מערכת איזונים שתגן על הצרכן מזה, אך אף על האינטרסים הכלכליים של העוסק מזה.." (פסקה מ"א בע"א 7187/12 עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל [פורסם במאגרים, 17.08.14 ]).

ושוב, אין להסתפק בטענה הכללית כי אף צרכן לא הזמין שולחן בנתונים המיוחדים, אלא יש להוכיח טיעון זה באמצעות ראיות משכנעות, כגון רישומים אותנטיים של המבקשת או עדים מטעמה המעורים בכל הפרטים ואשר ביכולת ם לזרות אור אודות טענה זו. כפי שקבע ביהמ"ש קמא, מהראיות שהובאו בפניו הסתבר כי טיעון זה אינו מדויק ובלשונו: " דומני כי משאין חולק כי לקוחות שונים של הנתבעת מזמינים מאת הנתבעת שולחנות מדגם השולחן האמור במידות שהוזמנו על ידי התובעים (ולשיטת הנתבעת עצמה אין מדובר בעניין חריג או נדיר)". לאור האמור לעיל, ומשלא מצאתי הצדקה להתערב בממצאים עובדתיים, הרי המסקנה המתבקשת דחיית בקשה זו משום שהמבקשת לא השכילה להוכיח קושי ממשי בשיווק ומכירת השולחן שהוזמן לצרכנים אחרים.

חיזוק למסקנתי אני גם מוצא באמת המידה למתן רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות שהינה מחמירה מזו הנהוגה בבקשות רשות ערעור רגילות, (רע"א 6480/13 דיאס נ' בזק לתקשורת, סע' 9) .

משום כל האמור, אני מורה בזאת על דחיית הבקשה.

בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ז, 14 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.פ. עיצובים
נתבע: עדי מנשה
שופט :
עורכי דין: