ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פר'ציק איגור נגד משרד הפנים :

החלטה בתיק עע"מ 641/17 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' עמית

המבקשים:
1. פר'ציק איגור

2. אולגה דמנטייב

נ ג ד

המשיב:
משרד הפנים , רשות מינהל האוכלוסין

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עתמ 050363-08-16 שניתן ביום 20.12.2016 על ידי כבוד השופט רון שפירא

בשם המבקשים:
עו"ד רומן כצמן

בשם המשיב:
עו"ד שרון אבירם

החלטה

בקשה למתן סעד זמני למניעת הרחקת המבקש 1 מהארץ עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) בעת"מ 50363-08-16 מיום 20.12.2016.

1. המבקש 1 (להלן: המבקש), אזרח רוסיה, הגיע לארץ ביום 3.6.2012 כתייר ומאז יום 3.9.2012 שוהה בה ללא רישיון תקף. לטענת המבקש הוא "ידוע בציבור" של המבקשת 2 (להלן: המבקשת), אשר הגיעה לארץ ביום 17.4.2012 באשרת תייר והסדירה מעמדה בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950. ביוני 2015, לאחר שניתנה החלטת המשיב בעניינה של המבקשת, פתחו המבקשים בהליך להסדרת מעמדו של המבקש. בקשתם הראשונה נסגרה עקב אי הגשת מסמכים חיוניים, ולאחר שהוגשה בקשה חדשה נערך למבקשים תשאול. ביום 26.6.2016 נמסר למבקשים שבקשתם נדחתה, לאחר שעלו ספקות לעניין הקשר הזוגי. ערר שהגישו נדחה, ונקבע כי על המבקש לעזוב את הארץ לאלתר.

2. כנגד החלטת המשיב עתרו המבקשים לבית משפט קמא, ועתירתם נדחתה ביום 20.12.2016. בית המשפט מצא כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב או כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה. צוין כי אם ברצונם של המבקשים לצרף ראיות שלא עמדו בפני המשיב, פתוחה דרכם להגשת בקשה חדשה ויציאתו של המבקש מהארץ לו תהיה לו למכשול. עוד צוין כי המבקש שוהה בארץ מזה מספר שנים ואף עוסק בעבודות מזדמנות ללא אישורים מתאימים, ובכך התנהלותו מהווה חוסר ניקיון כפיים המצדיקה דחיית העתירה על הסף, אף כי לא מטעם זה מצא לדחותה.

לאחר מתן פסק הדין המבקשים פנו לבית משפט קמא בבקשה לעכב את ביצועו ובבקשה למניעת הרחקת המבקש מהארץ עד למתן הכרעה בערעור. הבקשה נדחתה ביום 8.1.2017 מבלי שנתקבלה תגובת המשיב, בשים לב לאמור בפסק הדין ובפרט בשל עשיית דין עצמי ושהייה בארץ שלא כחוק לאורך זמן.

3. על פסק דין נסב ערעורם של המבקשים. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה הבקשה דכאן, במסגרתה חוזרים המבקשים על הסעד שהתבקש מבית משפט קמא. המבקשים הפנו להודעת הערעור וטענו כי בית המשפט שגה באמצו את החלטת המשיב מבלי לבחון אותה לגופה; כי לא ניתן משקל לראיות הרבות שהוצגו המעידות על קשר זוגי ברור וכנה; כי באופן עריכת התשאול נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין; וכי אין לזקוף את השהייה הבלתי חוקית בארץ לחובתו, שכן היה מנוע מלהסדיר את מעמדו עקב השתהות המשיב במתן החלטה בעניינה של המבקשת. המבקש הלין על סירוב המשיב לערוך למבקשים שימוע נוסף ולדון בראיות חדשות, וטען כי הדרישה שהמבקש יגיש בקשה חדשה לאחר יציאתו מהארץ אינה סבירה ואינה מידתית, ותערים קשיים על היכולת להסדיר את מעמדו. כן נטען כי הרחקת המבקש תפגע במצבה הרפואי הקשה של המבקשת, אשר תלויה בו מבחינה פיזית ונפשית.

4. המשיב סמך את ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא וגרס כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, בשים לב לאופי ההתערבות בהחלטות מעין אלה ובשל כך שהמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את אמיתות הקשר. נטען, בין היתר, כי על אף שלטענת המבקשים הם נמצאים בקשר מזה כ-4-3 שנים, לא הוצגו ראיות אובייקטיביות לקיומו של משק בית משותף ולקשר זוגי. בתשאול שנערך להם המשיב התרשם כי הקשר לא מבוסס על כנות ושקיפות, ולכל היותר מדובר בקשר בוסרי שאינו עולה לכדי קשר זוגי אמיתי. אשר למאזן הנוחות, נטען כי הטענות בדבר מצבה הרפואי של המבקשת לא נתמכות במסמכים הרפואיים שהוגשו וכי יציאתו של המבקש את הארץ אינה בבחינת צעד בלתי הפיך.

5. ראשית, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 19.1.2017, דומה כי הבקשה הוגשה שלא במסגרת הדיונית המתאימה. משהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור לבית המשפט המחוזי, והבקשה נדחתה, היה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור חלף בקשה זו (ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.2015); עע"מ 343/16 סקעת נ' עיריית רעננה, פסקה 3 (13.1.2016) (להלן: עניין עיריית רעננה)). אף כי ניתן היה להורות על הפניית המבקשים להליך המתאים תוך מחיקת הבקשה (ע"א 4858/16 שרותי בריאות כללית נ' פלונית (18.8.2016); עניין עיריית רעננה), משהובאו הדברים בפניי מצאתי לדון בבקשה אף לגופה, שכן ממילא אני סבור כי דינה להידחות.

6. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים נוכח כך שטענות המבקשים נסבות על קביעה עובדתית בדבר כנות הקשר הזוגי, כאשר כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעות עובדתיות או בממצאי מהימנות כגון דא. זאת, בהתחשב אף בכך שלטענת המבקשים מרבית הראיות החדשות עמדו בפני המשיב עת קיבל החלטתו בערר.

אשר למאזן הנוחות, הגם שאין להקל ראש בהרחקתו של אדם מן הארץ, נפסק בעבר כי אין בכך משום גרימת נזק בלתי הפיך המצדיק את הישארותו (עע"מ 8085/10 ג'נשוילי נ' משרד הפנים (8.11.2010); עע"מ 9317/12 ראדאם נ' משרד הפנים, פסקה 7 (26.12.2012); עע"מ 7094/12 דויטשוילי נ' מדינת ישראל, משרד הפנים, פסקה 7 (13.1.2013); עע"מ 4682/14 מהרג'ה נ' משרד הפנים, פסקה 13 (‏11.12.2014)). נוסף על כך, טענות המבקשים לגבי מצבה הרפואי של המבקשת ותלותה במבקש לא גובו באסמכתאות מתאימות. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. המבקש, שהינו מיוצג, יוכל להוסיף ולנהל את ההליכים להסדרת מעמדו בארץ מוצאו, ולבקש לשוב אליה כשנוכחותו תידרש.

7. סוף דבר, הבקשה נידחת.

צו הארעי שניתן ביום 19.1.2017 בטל.

ניתנה היום, ‏כ"א באייר התשע"ז (‏17.5.2017).


מעורבים
תובע: פר'ציק איגור
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: