ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף מדר נגד דמרי פרץ :

בפני כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

יוסף מדר

נגד

נתבעים

דמרי פרץ

פסק דין

תביעה קטנה ע"ס 7,000 ש"ח.
בכתב התביעה נטען כי בהסכם שנחתם בי הצדדים ב 1.1.2015 התחייב הנתבע לשלם לתובע דמי שכירות עבור שימוש בתחנת מוניות סך של 300 ש"ח בכל חודש .

לכתב התביעה צורפו חשבוניות, מכתב התראה וע ותק של החוזה.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו הכחיש את כל האמור בכתב התביעה . טען כי לא השתמש בתחנה בכלל ואינו חייב לתובע כל סכום , ההסכם המצורף לא נחתם על ידו ומדובר בזיוף חתימה . יתרה מזו , כך הנתבע, התובע הוא שחייב לו כספים בגין הסעות שביצע עבורו.

התובע חזר לפני על טענותיו ותיאר את מהות החוזה ואת השירות שניתן לנתבע:

"בן אדם נכנס לתחנה, עשיתי לו הסכם חוזה שב – 1.1.15 עד 31.12.15 שהוא משלם 300 ₪ כל חודש, 10 ₪ ליום. הוא יושב בתחנה, מקבל טלפונים, יש לו מזגן, חניה, קפה ומה שצריך. רוב הנהגים לא רוצים לשלם, אז או שהם עומדים בחניה של המוניות שלי. ומתי שהם שם הם גונבים לי נסיעות.
כל פעם הם נכנסים לי לתחנה ומתנקמים. הוא במקרה נכנס הפעם. השנה יש לי חוזה איתו. זה חניה לכל השנה, 450 ₪ ששילמתי בעבורו, זה בנוסף לחוזה. זה יוצא 4,050 ₪, החשבונית כולל מע"מ זה 4,212 ₪. הוא נתן לי חשבונית שהוא ביצע נסיעות, הורדתי לו מהסכום, נתתי לו נסיעות וקיזזתי לו 1,899 ₪. מפנה לחשבונית 121. 4,212 + 450 – 1,899 = 2,766 ₪. "

הנתבע טען כי " הכל שקרים, הוא עושה את זה כדי לא לשלם לי את החשבון שלי לפני שנה וחצי. הוא מדבר על זה שמסר לי עבודה, התחנה סגורה, אני עשיתי לו עבודה כיוון שהוא אדם דתי, עשיתי לו נסיעות של דיאליזה בשבת. אין בנינו שום חוזה. אני לא נכנסתי לתחנה, אפשר לראות במצלמות. אני מכיר אותו מילדות והוא מתנקם בי. יש לי מונית. שנה אחת הוא עשה לי מדבקה כדי שאני אוכל לחנות. ובפנים אין חתימות כלל. הייתי אמור לקבל העתק אצלי. זו לא חתימה שלי. אני לא ראיתי חוזה כזה בכלל. אני נכנסתי פעם אחת עם הבן שלו לתקן נזילה. אני נכנסתי פעם אחת עם הבן שלו לתקן נזילה בכיור כי הייתי אינסטלטור קודם לכן."

"התחנה שלו סגורה, איך אני אשכיר ממנו? אפשר ללכת לעירייה ולהביא הוכחות. רציתי להביא את הנהגים שיבואו להעיד. אבל הקדימו את הדיון אז לא יכולתי להביא אותם."

לאור טענות הצדדים נקבעה ישיבה נוספת על מנת לאפשר להם להביא עדים.

מטעם הנתבע העיד בנו כפיר מדר שהעיד כי הוא אישית נתן את המפתח לנתבע ואף העביר אליו נסיעות .

הנתבע הפנה לכך שבישיבה האשונה התובע אמר כי הוא יביא את החתן שלו שיעיד לגבי החתימה על החוזה . התובע נימק את אי הבאת החתן למתן עדות כדלקמן:

" הוא לא ה יה נוכח בחתימה אני הגעתי והחתן שלי יצא החוצה כנראה שיש קשר ביניהם הוא נשוי עם הבת שלי ויש להם שלשה ילדים והוא לא רצה לבוא להעיד היום".

הנתבע השיב כי " החתן לא רוצה לשקר".

הנתבע טען כי התחנה סגורה תוך שהצהיר כי אם הנתבע ימציא אישור לתשלום חשמל ומים כי אז הנתבע מוכן לשלם.

בסופו של דיון , ולאור אי הכחשת החתימה על החוזה, הצעתי לצדדים כי המחלוקת בתיק תוכרע על סמך בדיקת פולי גרף, כאשר השאלה שתעמוד לבדיקה היא אם הנתבע חתם או לא חתם על החוזה.
הנתבע הביע הסכמתו לכך. הת ובע הסכים אך מיד לאחר מכן חזר בו מהסכמתו. ( יוער כי ההסכמה של הצדדים מתועדת בפרוטוק ול אך חזרת התובע מהסכמתו לא נרשמה בפרוטוקול ).

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי עלי לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. ראש וראשון התובע תובע 7,000 ש"ח כאשר מכתב הדרישה שביסוד התביעה הסכום עומד על 2,7673 ש"ח.

ב. לעניין השאלה אם התובע חתם או לא חתם על החוזה המצורף לכתב התביעה , הנתבע לא הוכיח כי התובע חתם על החוזה. לא הביא עדים ולא הביא חוות דעת גרפולוגית. גם לאחר שהסכים כי התביעה תוכרע על סמך בדיקת פול יגרף שתתייחס לשאלה אחת הנתבע חתם או לא חתח וזה חזר בו התובע מהסכמתו מבלי שניתן על ידו הסבר להתנהגות זו. אוסיף עוד כי התובע לא הביא את חתנו למתן עדות לעניין זה אף כי נקבעה ישיבה במי וחד ל צורך כך וזאת מאחר שהחתן לא היה מוכן לבוא להעיד.

נקודה נוספת אותה ראיתי לציין הי א שבעדותו אמר התובע כי " עשיתי לא הסכם " ולא אמר " החתמתי אותו על הסכם" , או "חתמנו על הסכם ". המילה "עשיתי לו הסכם.." מתיישבת עם האפשרות כי הנתבע לא חתם על ההסכם.

ג. התובע כלל לא הוכיח כי התחנה הייתה פע ילה. הנתבע היה מוכן לשלם את מלוא סכום התביעה אם התובע ימציא ראיה לתשלום חשמל ומים מים . להלן תשובתו של התובע:

"זה לא קשור אני לא נכנס לתחנה אין לי זמן אני קשור לעבודות קבועות שלשרד הביטחון והכל העבודה כולה זה לספק את הח ניה הטלפונים זה עקוב אחרי בגלל שאני עובד עם משרד הביטחון ואין לי זמן לשבת בתחנה".

ד. במצב זב שבו התחנה סגורה, וכאשר החוזה לא הוכח, היה התובע צריך להוכיח כי העסק קיים כעסק של תחנת מוניות ולמצער כי יש לו בשטח החנ יה זכויות אשר מזכות אותו בהשכרתן לנהגי מוניות או בג ביית דמי שימוש ממי שעושה שימוש בשטח התחנה. לא הובאו ראיות כלשהן בעניין זה.

ה. העובדה שהתובע לא הוכיח את גרסתו לא אורמת כי מצאתי את הנתבע דובר אמת בכל אשר אמר . גם בגרסת הנתבע נגלו סימני שאלה. למשל, הנתבע ,טען כי ביצע הסעות עבור התובע וכי ויתר לו על הכסף. מד וע ויתר לו?

עוד טען כי קיבל מפתח של התחנה אך זאת לא במסגרת שכירות אלא על מנת לתקן אינסטלציה.

ו. מהתמונה שנפרשה לפני אינני יכול לקבוע ממצאים . משהחוזה לא הוכח , ונוכח הטענה של הנתבע כי ויתר על סכום כס ף שהגי ע לו עבור הסעות ניתן רק לשער כי הייתה הסמכה על תשלום סכום מסוים בעל פה אשר על פי טענת הנתבע נפרע באמצעות ביצוע הסעות שתמורתן לא שולמה לו , כלומר ניתן לשער כי המחולקת היא לגבי עלות דמי החניה. מיותר לומר כי בית המשפט אינו יכול להכריע על סמך השערות ומה גם שלאחר שהחוזה לא הוכח אין לפני כל ראיה לגבי שיעור דמי החניה שסוכם אם בכלל סוכם סכום מסוים ומוגדר .

המוציא מחברו עליו הראיה. התובע לא הוכיח את התביעה ועל כן דינה להידחות ואני דוחה אותה.

התובע ישלם לנתבע הו צאות משפט בסך של 300 ש"ח.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.


מעורבים
תובע: יוסף מדר
נתבע: דמרי פרץ
שופט :
עורכי דין: