ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל זילבר נגד עיריית בני ברק :

לפני כבוד סגן הנשיא, השופט ד"ר קובי ורדי
המבקשת:

1. רחל זילבר
יורשת של המנוחים מנחם זילבר ז"ל וחנה זילבר ז"ל

נגד

המשיבים:

1. עיריית בני ברק
ע"י ב"כ עו"ד אריאל יונגר

2. אשר פור ת.ז XXXXX839
ע"י ב"כ עו"ד גלית אילן

3. יהודה נויהאוז ת.ז XXXXXXX340

4. דוד לבקוביץ ת.ז XXXXXX915

בבית המשפט המחוזי בתל אביב

החלטה

בקשה של המבקשת כיורשת של הוריה מנחם זילבר ז"ל וחנה זילבר ז"ל להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית כנגד המשיבים, עד לאחר מיצוי הדיון בוועדות ערר המקומית והמחוזית ( חודש ממתן החלטה שם) בהמשך להחלטת בית משפט השלום בתל- אביב בת.א ( ת"א) 9340-09-13 מיום 11/12/16 שמחק את התביעה שהגישה לאחר שהסביר למבקשת כי הסעד שהתבקש- צו עשה לביטול היתר בניה אינו בסמכותו של בית משפט השלום.

העתירה שמבוקש להאריך את המועד להגשתה הינה לביטול היתר בניה שניתן בשנת 2006 ע"י המשיבה 1 לבניה על הגג של הבנין ברחוב דקר 4 בני ברק למשיבים, שבנו בסמוך לכך על הגג בהתאם להיתר הבניה ( משיבים 3 ו-4 בהרחבה ומשיב 2 לא בהרחבה), בטענה שהיתר הבניה ניתן ללא ידיעת בעלי הזכויות בדירה- הורי המבקשת, למרות שלא היו 100% חתימות שכנים כנדרש בהיתר בניה לדירה שלא בהרחבה ( לגבי המשיב 2) כשקיים חשד לכאורה כי זויף כתב ידו של המנוח מנחם זילבר ז"ל כמי שנתן הסכמתו לבניה ומדובר בקנוניה לכאורה בין המשיבה 1 לבין משיבים 4-2 להצגת מצג שווא כאילו המנוח זילבר מנחם ז"ל חתם על הבקשה וזיוף חתימתו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה להארכת המועד.
החלטת בית המשפט בעניין בקשה להארכת מועד מונחית על פי דיני השיהוי הכלליים המתחשבים בהיבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי של השיהוי ובחשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי ( בר"מ 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון (12/5/14) בר"מ 3802/12 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום (12/9/16).
בעניינו, מדובר בהחלטה למתן היתר בניה, החלטה שהתקבלה בשנת 2006 לפני 11 שנים, כשהעותרת פנתה לראשונה במכתב לעירייה בשנת 2012 (17/5/12) כאשר גם ההליך האזרחי שננקט על ידי המבקשת נפתח רק בספטמבר 2013 ( כשנה לאחר קבלת תשובת העיריה למכתבה ב-11/12) כך שמדובר בשיהוי קיצוני וכבד הן מהפן הסובייקטיבי והן מהפן האובייקטיבי.
מדובר בהיתר בניה שניתן ב-11/9/06 כאשר הבניה מכוחו הושלמה והסתיימה כבר ב-2006, כך שמדובר גם במעשה עשוי של שנים רבות והסתמכות של צדדים שלישיים ( המשיבים 4-2) שבנו מכוחו של ההיתר עליו הסתמכו.
זאת ועוד, הוריה של המבקשת נפטרו בשנת 2008, כאשר לא ברור כלל שהעותרת יורשת של הזכויות בנכס ( המבקשת צירפה צו ירושה של אביה, שירש את הדירה מאמה, שהיא יורשת שליש ושצו הירושה מתייחס לעניין הכספים בלבד) והזכויות בנכס לא רשומות על שמה.
זאת, כאשר לכאורה גם העותרת לא מיצתה את ההליכים בדרך של פניה לועדת ערר, כאשר המבקשת עצמה מבקשת להאריך את המועד להגשת העתירה עד להחלטה בהתנגדות שתגיש בועדה המקומית או להחלטה של ועדת הערר.
לא ניתן להתעלם מכך כי המבקשת הגישה כבר מספר הליכים כנגד המשיבים, כולל תביעה בלשכת רישום המקרקעין ( בשנת 2013) , תביעה אזרחית בבית משפט השלום ( שנמחקה) ותביעה קטנה ב-2014 (שנמחקה).
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית ומחייב את המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבות 1 ו-2 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל זילבר
נתבע: עיריית בני ברק
שופט :
עורכי דין: