ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עו"ד מ' דהן נגד ע"י ב"כ עו"ד מ' בירנבוים :


בפני כבוד ה שופט יהודה ליבליין

המבקשת
ע"י ב"כ עו"ד מ' דהן

קופ"ח מאוחדת

נגד

המשיבה
ע"י ב"כ עו"ד מ' בירנבוים

הועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד

החלטה

בפני בקשת המבקשים (הנאשמים) ליתן בידם ארכה נוספת- חמישית במספר - לביצוע צו ההריסה, שניתן במסגרת גזר הדין מיום 23/12/2015, וזאת בגין שימוש חורג ושימוש בעבודות שבוצעו ללא היתר במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 46 ( רישום קודם חלקה 434 מגרש 4) בגוש 472, שבמרחב התכנון אשדוד, ברחוב התנאים 6 רובע ז', באשדוד (להלן – "המקרקעין") שבבעלות המבקשים.

המבקשת מנמקת את בקשתה, בכך שהמשיבה ערכה לה גליון דרישות, שמילויי הדרישות שבו מהוות תנאי לקבלת היתר הבנייה, וכי עד מועד הגשת הבקשה היא עמדה בחלק ניכר מן הדרישות, ועל-כן נדרשת ארכה קצרה.

יוער, כי המבקשת הורשעה בעבירות המיוחסות לה כבר ביום 17/6/2012, ומאז ועוד למועד גזר הדין נדחו הטיעונים לעונש מעת לעת, וזאת כדי לאפשר למבקשת להכשיר את העבירות בהן הורשעה. לפיכך, הלכה למעשה אין מדובר בבקשת ארכה חמישית, אלא מדובר במספר גבוה בהרבה של ארכות, שנותנות חסותן להפרת חוק הנמשכת קרוב ל- 5 שנים.

דין הבקשה להידחות.

די לצורך כך בעובדה, ולפיה המבקשת הורשעה לפני למעלה מ- 5 שנים , ועד היום אין בידי המבקשת היתר ים כדין. כאמור, גם לאחר הרשעת המבקשת וגם לאחר מתן גזר הדין, נעתר בית המשפט לבקשות המבקשים ונתן ארכות רבות, זאת על מנת שהמבקשת תפעל להסדרת ההיתר ים, אך עד היום לא השלימה המבקשת את הליכי קבלת ההיתר, ואף לא ניתן לומר כי הוא ב"הישג יד".

ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון קובעת, כי אין מקום לדחות ביצוע צווי הריסה /התאמה/הפסקת שימוש, כאשר ההיתר איננו ב"הישג יד" (ראה רע"פ דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו" 24.11.2016)). זהו המצב בענייננו.
המבקשת איננה מצביעה על צפי קרוב לקבלת ההיתר, ובמצב עניינים זה קבע בית המשפט המחוזי ב עפ"א 18215-02-17 כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (19.3.2017), כי גם קשיים בירוקרטיים הנמשכים זמן כה רב יכולים להצדיק מתן ארכה, וזאת כאשר ההיתר איננו בהישג יד אותו יש למנות ב"שבועות".

להשקפתי, מקום בו ניתן צו שיפוטי להפסקת שימוש, הריסה, התאמה וכו', ניתן לתת ארכה מסוימת של כשנה על מנת לאפשר למי שפעל בניגוד לחוק להסדיר את שהיה חייב להסדיר מלכתחילה. בנסיבות חריגות ניתן ליתן ארכה קצרה נוספת. אך מצב שבו, ניתנת ארכה, פעם אחר פעם, תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב הקיים, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה כי שלטון החוק הוא הפקר (ראה עפ"א 18215-02-17 כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (19.3.2017).

למעשה הבקשה היא, כי בית המשפט יפרושׂ את חסותו על החריגות התכנוניות של המבקשים ויתן להן "הכשר" בדמות צו שיפוטי, וזאת בפעם החמישית (ולמעשה אף יותר מכך אם ניקח בחשבון את הארכות מאז הרשעת המבקשת) . אין לכך מקום להשקפתי, שכן בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה.

על הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע עבירות בנייה עמד בית המשפט העליון ברע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר "נבו", 22.5.2005):
"אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".

בע"פ (י-ם) 2713/08 גודי עסאם נ' מדינת ישראל, (פורסם באתר "נבו", 29.12.2008) נקבע:

"בבוא בית המשפט לקצוב את תקופת הארכה לביצועו של צו ההריסה השיפוטי, עליו להביא במניין שיקוליו, בין השאר, את האינטרסים הציבוריים, המשקפים מספר תכליות, ובינהן: שמירה על המדיניות התכנונית; הבטחת הבטיחות; מניעת הנאה מפרי העבירה; וקיום שלטון החוק אגב כיבוד הדין ויישומו... באשר למדיניות התכנונית, התופעה הפסולה של הקדמת ביצוע בניה לקבלת היתר, פוגעת במרקם התכנוני ובמדיניות התכנונית.. באשר לשמירת הבטיחות, למותר להכביר מילים על הסיכון הרב הנשקף ממבנה שהוקם ללא פיקוח...
התכלית השלישית, שעניינה קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, הרי שהנצחתם של מבנים שהוקמו בניגוד לתכנית, או ללא היתר, ובפרט לאורך זמן, חותרת תחת שלטון החוק ופוגעת בעקרון כיבוד הדין ויישומו. היא אף מכרסמת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בראותו את עבירות הבניה מונצחות לעיני כל...
התכלית הרביעית היא מניעת הנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב"שיקול מרכזי, אשר לבית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר" (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל; וכן רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל)..., שכן בביצוע עבירות בניה ללא היתר, טמון רווח כלכלי רב, בכך שהעבריין "חוסך" בין היתר הן את תשלומי החובה לרשויות בטרם קבלת ההיתר, והן את עלויות הבניה. זאת ועוד, עבריין בניה שפותח בהליכי תכנון ורישוי במקביל לבניה או אף לאחר השלמתה, אף משיג יתרון משמעותי וניכר בלוח הזמנים לקבלת ההיתר, על פני רעהו, שומר החוק שיתחיל לבצע עבודות בניה רק לאחר קבלת ההיתר. צמצום היתרון היחסי האמור של עבריין הבניה- הן בהיבט הכלכלי והן בלוח הזמנים לקבלת ההיתר- עשוי להוות מכשיר רב תועלת במאבק בתופעת הבניה הבלתי חוקית".

להשקפתי, הטעמים העיקריים שבגינם אין הצדקה למתן ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה מתמקדים בקיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, ומניעת הנאה מפרי העבירה. לנאשמת ניתנו מספר רב מאוד של ארכות, אך על אף שבית המשפט מצא מקום להיעתר לבקשות, ניצבת היום הנאשמ ת במצב שבו אין בידה היתר כדין, ויש לומר כי גם צפי קרוב לסיום ההליכים אין. קרוב ל- 5 שנים חלפו מאז שהודתה הנאשמת וטרם הוסדרו החריגות באופן חוקי. ב מצב דברים זה, נפגע עקרון כיבוד הדין ויישומו וחל כרסום באמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

המבקשת אמנם מפעילה במקום מרפאה המשרתת את הציבור, אך זהו איננו נימוק להתיר את המשך הפרת החוק. גם גוף שפועל לשרת את הציבור חייב, ויש לומר כי אף ביתר שאת, לפעול בד' אמות החוק. למבקשת אסור היה להפעיל את המרפאה ולו לשעה בודדת בטרם ניתן לה היתר כדין. למרות זאת נעתר בית המשפט למתן ארכות, אך עד היום לא הוסדר המצב החוקי.

בנסיבות אלה, ההלכה שפסק בית המשפט העליון ב בג"צ 9949/08 מרים חסן עבד אלקרים חמאד נ' שר הביטחון, קובעת כי אין עוד מקום למתן ארכות נוספות:
"בנסיבות המתוארות לעיל, אני רחוקה מלהשתכנע כי הארכת המועד המבוקשת תביא לסיום העניין בהסכמה. נראה שההיעתרות לבקשה תשמש רק כפתח להגשת בקשות ארכה נוספות, בנוסח "לא הספקנו". תוצאה כזו תשים לאל את פסק הדין ולא ניתן להשלים עמה. אף שאיננו מקלים ראש בשיקול ההסכמה והפינוי בדרכי שלום (ראו והשוו: עניין מגרון השני, פסקה 12; עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.3.2016); עע"מ 3142/15 אורנשטיין נ' ראש ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (29.2.2016)), שיקול זה אינו חזות הכל".

לאור כל האמור לעיל, משלא מצאתי כל נימוק אשר יצדיק מתן ארכה נוספת, ולהפך הוא הנכון- ישנם טעמים המצדיקים שלא להיעתר לבקשה, אזי אני דוחה את הבקשה למתן ארכה נוספת בכניסתו לתוקף של צו ההריסה שנקבע בגזר הדין מיום 23/12/2015.

ניתן בזאת צו ולפיו, המבקשת תתאים את המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 46 (רישום קודם חלקה 434 מגרש 4) בגוש 472, שבמרחב התכנון אשדוד, ברחוב התנאים 6 רובע ז', באשדוד (להלן – "המקרקעין") להיתר הבנייה הקיים בגין המקרקעין, ותהרוס את כל עבודות הבנייה שבוצעו ללא היתר, כמפורט בכתב האישום. צו זה ייכנס לתוקף ביום 1/5/2017.

ואם יטען על-ידי המבקשת, כי אין בידה להיערך בזמן כה קצר, הרי שעל כך יש להשיב, כי הבקשה הוגשה אך ביום 19/4/2014, וזאת בניגוד לתקנות התכנון והבנייה המחייבות הגשת בקשה מסוג זה 21 יום לפני מועד כניסתו לתוקף של הצו. לכאורה היה די בכך כדי לדחות את הבקשה, אך על אף האמור התבקשה עמדת המשיבה, וניתנה החלטה לגופה של בקשה.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ז, 29 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עו"ד מ' דהן
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד מ' בירנבוים
שופט :
עורכי דין: