ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד אבי גולדבליט נגד מוטי אליאב :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער: עו"ד אבי גולדבליט

נגד

המשיבים: 1. מוטי אליאב
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

ערעור פסלות שופט על החלטת בית משפט השלום
בחיפה בע"א 5635/97, מיום 6.7.99, שניתנה
על ידי כבוד השופטת ח' הורביץ

בשם המערער: בעצמו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ח' הורביץ) שדחה (ביום 6.7.99) את בקשת המערער, כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בע"א 5635/97.

1. כנגד המערער, שהוא עו"ד, הוגשה תביעה שעניינה תשלום עבור עבודות שבוצעו בדירתו על ידי המשיב מס' 1. ביום 27.6.99 נערכה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק. בישיבה זו הוחלפו דברים קשים בין המשיב מס' 1 ובא כוחו לבין המערער. בפרוטוקול הדיון מתוארים הדברים כך:

"הערת בית המשפט
במהלך תשובת העד (המשיב מס' 1 - א' ב') העד העיר לעו"ד גולדבליט (המערער - א' ב') שיוריד את הכיפה מראשו כי הוא משקר. בשלב זה התלהטו הרוחות והתפתחו חילופי צעקות ביו עורכי הדין אלקלעי (בא כוחו של המשיב מס' 1 - א' ב') ועו"ד גולדבליט. בשלב שביהמ"ש ניסה להשקיט את צעקות הצדדים ואעיר כי קולו של בית המשפט לא יכול היה להגיע לטונים של צעקות הצדדים ואף לא התכוון לכך, צעק עו"ד גולדבליט כאילו ביהמ"ש נותן יד לאנטישמיות בביהמ"ש ויצא מן האולם."

המערער לא שב לאולם, אף שזומן על ידי בית המשפט ( באמצעות פקיד עזר). בנסיבות אלו נמשכה הישיבה בהיעדרו.

2. בבוקר יום 1.7.99, במועד שנקבע זה מכבר, הגיש המערער בקשה (בש"א 11726/99), כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק. לטענתו, במהלך הדיון שהתקיים ביום 27.6.99 התעמר בו בא כוח המשיב מס' 1, הפריע לחקירה שניהל, הטיח דברים בגנותו ואף המשיב מס' 1 לא חשך ממנו קללות ועלבונות. כל זאת כאשר בית המשפט אינו מונע בעדם מלנהוג כך. המערער הוסיף וטען, כי בהמשך הדיון אף החמירו הדברים והמשיב מס' 1 ובא כוחו הטיחו בו דברים קשים ופוגעים הנוגעים להיותו יהודי דתי, חובש כיפה. כתוצאה מדברים אלה, המשיך המערער וטען, לא מצא המערער ברירה אלא לעזוב את אולם בית המשפט. לטענת המערער, נהג בית המשפט אפס מעשה נוכח העלבונות והההתקפות להם נחשף המערער ומשכשל בהגנה על המערער וכבודו, אין מנוס מן המסקנה, כי בית המשפט שותף לדברים הקשים שהטיחו בו המשיב מס' 1 ובא כוחו. המערער אף הרחיק לכת וטען:

"לולא דמסתפינא, היינו מרחיקים לכת, וקושרים ספק בדבר כשירותה של השופטת הורוביץ לשמש כשופטת...משכך היא דרכה של השופטת הורוביץ, אין לו למבקש אלא ללמוד, שאף היא בזה לו ומתכבדת בקלונו."

בדיון שהתקיים בו ביום בבקשת הפסלות טען ב"כ המשיב מס' 1 כי המערער הוא שנהג שלא כהלכה וניצל לרעה את הליכי המשפט, ובית המשפט נהג בו מתינות ואורך רוח. ב"כ המשיב מס' 1 הוסיף וטען, כי הביטויים הקשים שייחס המערער לו ולשולחו (רובם כולם) לא נכללו בפרוטוקול בית המשפט. גם המשיב מס' 2 התנגד לבקשת הפסלות.

3. ביום 6.7.99 דחה בית משפט השלום את בקשת הפסלות, בקבעו, כי אינה מגלה עילה. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי זולת ההתבטאויות המאוזכרות בפרוטוקול הדיון וזולת אמירת בא כוח המשיב מס' 1, לפיה המערער מוציא אותו מדעתו, לא שמע את ההתבטאויות החריפות שלקיומן טוען המערער, וממילא אין לומר, כי הבליג נוכח שמיעתן.

4. המערער מערער איפוא על החלטה זו. מערעורו עולה, כי עיקר טרונייתו הוא כלפי בא כוחו של המשיב מס' 1, שעלב בו והתעמת עמו. אלא שלשיטת המערער היה על בית המשפט להחלץ לעזרתו ומשלא עשה כן יש לראותו (כאמור - לשיטת המערער) כמי שהעלים עין מן הפגיעה במערער ויתרה מזו - כמי שבז למערער. וכדברי המערער: "אף השופטת הורוביץ רואה עין בעין עם עו"ד אלקלעי ועם אליאב, וכלה היא מעימה - להיפרע מן המערער". מטעם זה , טוען המערער, אין הוא יכול לצפות למשפט הוגן ולשיפוט נייטראלי.

5. אין יסוד לערעור זה. המערער נקלע לריב קשה עם המשיב מס' 1 ובא כוחו. יש להצר על הביטויים הקשים שנשמעו באולם בית המשפט בהקשר זה. אולם אין בין ביטויים אלה לבין בקשת הפסלות וערעור הפסלות ולא כלום. כעולה מפרוטוקול בית המשפט, פעל בית המשפט כפי שמצא לנכון, על מנת להרגיע את הרוחות ( בא כוחו של המשיב מס' 1 אף התנצל לפרוטוקול על חלקו באירועים אלה - אמנם לאחר שהמערער יצא את אולם המשפט וסירב לשוב אליו). פעולה זו מצויה בגדרי שקול דעתו של בית המשפט בניהול ההליך שבפניו (וראו: ע"א 2011/97 בית עדה נ' בית עדה, לא פורסם, ע"א 266/896 וינברג-דורון נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ, לא פורסם, ע"א 3145/97 חמודה נ' מנהל מקרקעי ישראל, לא פורסם). בית המשפט אינו מחוייב לנהוג לפי ציפיותיו או אורחותיו של מי מן הצדדים שבפניו. הוא מופקד על ניהול ההליך שבפניו בדרך יעילה וראויה, לפי שיטתו ולפי סגנונו. אל לו לבית המשפט לעשות עצמו כעורכי הדיינין (אבות א' ח') ולצדד במי מן הצדדים שבפניו. העובדה שמקצת הצדדים שבפניו (ובעלי דינם) הגיעו לכלל התכתשות מילולית בוטה ולהרמת קול רבתי אינה יוצרת מודל ראוי לחיקוי. ודאי שאינה מחייבת את בית המשפט לעשות כן. ודאי וודאי שבחירת בית המשפט שלא לנהוג כך, אינה הופכת אותו למזוהה עם צד מן הצדדים או לבעל בריתו של צד כאמור. אפשר שלפי תחושתו הסובייקטיבית של המערער שומה היה על בית המשפט לנהוג אחרת. אפשר גם שלפי אותה תחושה סובייקטיבית, העובדה שלא נהג כך מעוררת חשש (סובייקטיבי) באשר להיותו של בית המשפט חסר פניות. אולם חשש זה אינו אלא חשש סובייקטיבי וככזה אין די בו כדי להצדיק את פסלותו של שופט מלדון בהליך. (וראו, לענייין זה: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247, 250). ודאי וודאי שאין בו כדי להצדיק את הדברים העולבים שהטיח המערער בשופטת.

6. הערעור נדחה. נוכח היותו של הערעור משולל בסיס ונוכח האופן בו נוסחו בקשת הפסלות והערעור ישלם המערער הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ל' בתשרי התש"ס (10.10.99).

א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99060000.A01/דז/


מעורבים
תובע: עו"ד אבי גולדבליט
נתבע: מוטי אליאב
שופט :
עורכי דין: