ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הדרי קטיף בע"מ נגד שמואל אברהם :

לפני: כבוד השופטת אורלי סלע – נשיאה
נציג ציבור (עובדים) – מר משה זיכרמן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל

המבקשת:
הדרי קטיף בע"מ, ( חברות-511838401)
ע"י ב"כ: עו"ד שי תקן ועו"ד נעמה משה

-
הנתבע:

  1. שמואל אברהם, ( ת.ז.-XXXXXX987)
  2. יגאל עידן, (ת.ז.-XXXXX553)

ע"י ב"כ: עו"ד דרור כהן מוגרבי

החלטה

1. לפנינו בקשה שהגישה הנתבעת, הדרי קטיף בע"מ (להלן – המבקשת) בכל אחד מהתיקים שבכותרת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר כימות.

2. התובעים, שמואל אברהם ויגאל עידן (להלן – המשיבים) מתנגדים לבקשה.

3. יצויין, כי מדובר בשתי בקשות לסילוק על הסף שהוגשו, בכל אחד מהתיקים שבכותרת , במסגרת כתבי ההגנה . ביום 26.3.2017 ניתנה החלטה על איחוד התיקים שבכותרת, ומשכך החלטה זו מתייחסת במאוחד לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה בכל אחד מהתיקים.

4. טענות המבקשת בתמצית –

א. התיישנות – בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות), חלה התיישנות על עילת תביעה שלא הוגשה בגינה תובענה בתוך 7 שנים מיום היווצרותה. בהתאם, עילת התביעה להפרשי שכר התיישנה ביחס לכל אחד מהמשיבים.
ב. באשר למשיב 1 – התביעה הוגשה ביום 21.11.2016 בגין התקופה שמיום תחילת העסקתו של המשיב 1 אצל הנתבעת, בתאריך 19.7.1992. לפיכך - יש לדחות על הסף את התביעה להפרשי שכר כ כל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה לתאריך 21.11.2009.
ג. באשר למשיב 2 – התביעה הוגשה ביום 15.11.2016 בגין התקופה שמיום תחילת העסקתו של המשיב 2 אצל הנתבעת, בתאריך 1.8.1995. לפיכך - יש לדחות על הסף את התביעה להפרשי שכר ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה לתאריך 15.11.2009.
ד. היעדר כימות ופירוט - הסעדים הנתבעים במסגרת הליך משפטי צריכים להיות מכומתים ומפורטים באופן מדויק.
ה. בכל אחת מתביעות המשיבים, לא כומתו ולא פורטו התביעות לתוספת ותק, להפרשי ימי חופשה ולדמי הבראה, ולפיכך יש לדחותן על הסף.

5. טענות המשיבים בתמצית –

א. המדובר בבקשה לסילוק על הסף אשר "השתרבבה" אל כתבי ההגנה שהוגשו בתיק, ומבלי שהוגש תצהיר לתמיכה בעובדות המנויות בה, ולו מטעם זה יש לדחותה.
ב. בנוגע לטענה להיעדר פירוט וכימות – בכתב התביעה לא נתבע רכיב תביעה בנוגע לימי חופשה, וממילא אין מקום לדחות את התביעה בגין רכיב זה על הסף.
ג. בתביעה לתוספת ותק צוין במפורש הרכיב שנתבע ואף הופיע החישוב המתמטי המדויק שהביא לסכום הנתבע.
ד. בנוגע לטענת ההתיישנות – משהמבקשת הגישה תביעה שכנגד המתייחסת לאותה תקופה אליה מתייחס כתב התביעה של כל אחד מהמשיבים ובנוגע לאותם נושאים, הרי שהיא מנועה מלטעון טענת התיישנות כלשהי.
ה. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע את הכלל לפיו הודעת הנתבע בכתב, בנוגע לקיומה של הזכות שלגביה הועלתה טענת התיישנות, מפסיקה את מירוץ ההתיישנות. במכתבים מטעם המבקשת (צורפו כנספח ים א' ו- ב ' לכתב התביעה) הודתה המבקשת בזכויות המשיבים לתשלום לפי צו ההרחבה בענף החקלאות . כך, במכתב שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, נכתב – " להסרת ספק, מרשך זכאי לשכר ולזכויות מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות". כמו כן, טענת ההתיישנות כלל לא עלתה במסגרת מכתבים אלה.
ו. העובדות המבססות את עילת התביעה נודעו למשיבים רק בשנת 2015, כאשר התגלו להם מעמדם והזכויות המגיעות להם, עת המבקשת פנתה למשיבים וביקשה מהם לחתום על הסכם עבודה מקפח, דראקוני, בלתי חוקי ואשר נוגד את זכויותיהם הסוציאליות.
ז. בחודש ינואר 2017, בסמוך לאחר הגשת התביעה כנגדה, החלה המבקשת להנפיק תלושי שכר פיקטיביים למשיבים, ובכך ממשיכה המבקשת לעשות דין לעצמה תוך התעמרות במשיבים.
ח. הלכה פסוקה היא כי סעד של מחיקה על הסף הוא סעד קיצוני שיש להשתמש בו אך במקרים חריגים ביותר.

דיון והכרעה -

6. ראשית יצויין, כי משהמשיבים הבהירו בתגובתם, וכעולה מכתב התביעה, כי במסגרת תביעותיהם לא נכלל רכיב תביעה הנוגע להפרשי ימי חופשה - הדיון בנוגע לרכיב זה מתייתר.

7. כלל הוא בכל ערכאות השיפוט כי סילוק תובענה על הסף בלא לדון בה לגופה אינה דרך המלך.
יחד עם זאת, יש לאזן בין האינטרס של תובע לקבל את יומו בבית המשפט אל מול האינטרס של נתבעים לוודאות ואי חשיפה לתביעות לאורך זמן. על זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות יסוד, עמד בית המשפט העליון בע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862, שם נקבע – "גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם עדיין אינה כתובה עלי חוק יסוד, ובית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות... תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל לדון ולהכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם".

באשר לזכות הנתבעים לוודאות, כמו זכות הציבור שבתי המשפט יטפלו בבעיות ההווה, אשר הביאו להתפתחות דיני ההתיישנות נקבע – "ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מועד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו להבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי, נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו. והרביעית, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק. אל מול טעמים אלו, עומדת זכותו המהותית של התובע, הדורשת סעד ומרפא, אף שיש טעם רב באינטרסים עליהם באה ההתיישנות להגן" (ע"א 1254/99 מאיר נ' הכשרת הישוב, פ"ד נד(2) 535).

לכל זאת נוסיף שיש לפרש את חוק ההתיישנות בהתאם לתכליתו, כל מקרה ונסיבותיו. יפים לעניינינו דבריו של הנשיא (בדימוס) ברק בעניין ע"א 8301/08 אנואר נ' ש.א.פ בע"מ, (פ"ד נו(3) 345) –
"חוק ההתיישנות אינו חסר תכלית. ככל חוק אחר, הוא בא להגשים תכלית חברתית. יש לפרשו באופן המגשים תכלית זו. לעתים הפירוש יביא לתוצאה המצמצמת את ההתיישנות. לעתים הפירוש יביא לתוצאה המרחיבה את ההתיישנות. כל מקרה ונסיבותיו; כל אירוע ותכליתו".

טענת ההתיישנות –

8. לא מצאנו ממש בטענות המשיבים בעניין הודאה לקיום זכות, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. עיון במסמכים אליהם הפנו המשיבים מעלה כי המבקשת כלל לא הודתה בעילות הנתבעות במסגרת כתבי התביעה. לא מ צאנו אף בציטוט שנכתב בתגובת המשיבים ואשר הובא ממ כתב ב"כ המבקשת מיום 24.11.2015 (נספח ג' לכתב התביעה של המשיב 1, ולא כנספח ב כפי שנטען) כדי להוות הודאה בקיום זכות. כל שנכתב במסגרת הסעיף האמור הוא כי המשיב 1 מקבל את שכרו ואת הזכויות. זאת ולא יותר. לכך נוסיף, כי מכתב זה נכתב רק ביחס למשיב 1 ולבטח שאין להסיק ממנו דבר בנוגע למשיב 2.

9. אין אף לקבל את הטענה בדבר התיישנות שלא מדעת, מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפיו – " נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
מתגובת המשיבים לא הובהר מדוע מעמדם וזכויותיהם נודעו למשיבים רק בשנת 2015 לאחר שפנו לייעוץ משפטי, וממילא ה יחשפות של תובע לטענות משפטיות במסגרת קבלת ייעוץ משפטי אינן מקימות טענת התיישנות שלא מדעת. לפי לשון סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תובע יכול להתגונן, מכח סעיף זה, מטענת התיישנות שהועלתה בעניינו, רק כאשר נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה. משהמשיבים לא הראו כי עובדות אלה נעלמו מהם, טענתם לעניין זה – דינה להידחות.

10. אין לקבל את הטענה כי המבקשת מושתקת מלהעלות טענת התיישנות נוכח טענותיה בתביעה שכנגד. התביעות שכנגד עוסקות בעילות שונות שעניינן השבת כספים שהמשיבים, כביכול, חייבים למבקשת מתקופת עבודתם אצלה , ולא מצאנו ב טענות המובאות במסגרת תביעות אלה, כטענות המשתיקות את המבקשת מלטעון טענותיה ביחס לעילות התביעה בכתבי התביעה העיקריים.

11. לאור האמור, נבחן את שאלת ההתיישנות העולה ביחס לכל אחד מרכיבי התביעה.

א. התביעה להפרשי שכר –
לפי סעיף 5 ל חוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים ולפי סעיף 6, תקופת ההתיישנות נמנית מיום בו נולדה עילת התביעה.
תביעה להפרשי שכר מאופיינת בכך שיש לראות בכל תביעה ותביעה לתשלום הפרשי שכר כתביעה מתחדשת ונפרדת – חודש בחודשו. בהתאם לכך, ניתן לתבוע תשלום הפרשי שכר בגין שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה.
ובעניינינו – המשיב 1 זכאי לתבוע הפרשי שכר מיום 22.11.2009, שבע שנים טרם מועד הגשת התביעה, והמשיב 2 זכאי לתבוע הפרשי שכר מיום 16.11.2009, שבע שנים טרם מועד הגשת התביעה.
לאור האמור, עילות התביעה המתייחסות לתשלום הפרשי שכר שהתגבשו לפני התארי כים האמורים בסעיף זה , ביחס לכל אחד מהמשיבים – התיישנו ודינן לה ידחות על הסף.

ב. התביעה לדמי הבראה –
המועד בו קמה הזכות לתשלום דמי הבראה הוא מועד סיום ההעסקה.
לאור תיקון סעיף 7 (א) ל צו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש, הבקשה באשר לדחיית התביעה לדמי הבראה מתקבלת, כך ש המשיב 1 זכאי לתבוע דמי הבראה מיום 22.11.2009, שבע שנים טרם מועד הגשת התביעה, והמשיב 2 זכאי לתבוע דמי הבראה מיום 16.11.2009, שבע שנים טרם מועד הגשת התביעה.

9. באשר לטענת היעדר כימות –

אכן, ההלכה הפסוקה עמדה, לא אחת, על החשיבות הרבה שבכימות רכיבי התביעה [ראו - בר"ע (ארצי) 722/08 מנחם יהב נ' מדינת ישראל ( 15.3.09), ע"ע 74/06 רשות השידור נ' משה

אסולין ( 20.9.2006)], תוך שקבעה כי על התובע לעשות ככל שביכולתו על מנת לאסוף נתונים לצורך ביסוס תביעתו עובר להגשת התביעה [ראו - דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כ"ז 3 ובג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו ואח', פ"ד מט(1) 573].

אולם, מעיון בכתבי התביעה עולה כי המשיבים פירטו, כל אחד בתביעתו הוא, את האופן בו חושבו רכיבי התביעה לתוספת ותק ו לדמי הבראה, ומשכך דין טענת המבקשת בדבר סילוק על הסף בשל היעדר כימות ופירוט – להידחות.

11. באשר לטענה להיעדר תצהיר – משהבקשה לסילוק על הסף, כפי שהיא נטענה בפרק ב' לכתבי ההגנה, תחת הכותרת "בקשה לסילוק על הסף", מושתתת על טענות משפטיות בלבד, לא נדרש היה לצרף לה תצהיר תומך.

12. לאור כל האמור, הננו מורים כלהלן –

א. המשיבים יגיש ו, עד ליום 28.5.2017, כתב תביעה מתוקן בו תילקח בחשבון תקופת ההתיישנות כמפורט בסעיפים 11א' ו - 11ב' לעיל. העתק יועבר ישירות לצד שכנגד.
ב. המבקשת רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 יום מקבלת כתב התביעה המתוקן.
ג. הדיון הקבוע ליום 30.4.2017– בטל.

13. המשיבים, ביחד ולחוד, יישא ו בהוצאות המבקשת בסך 400 ₪ וסך נוסף של 2,700 ₪ כשכ"ט עו"ד, שישולמו בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה. לא ישולמו הסכומים הנ"ל במועד, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל.

14. לעיון ביום 29.5.2017.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ז, (27 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר משה זיכרמן
נציג ציבור (עובדים)

אורלי סלע
נשיאה

מר אסי פידל
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: הדרי קטיף בע"מ
נתבע: שמואל אברהם
שופט :
עורכי דין: