ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פייר דניאל נקימוביץ' נגד יעל הכהן :

בפני כבוד ה שופט אמיר דהאן

התובע
פייר דניאל נקימוביץ'
ע"י ב"כ עו"ד יונה שרקי (בהיתר ייצוג)

נגד

הנתבעת
יעל הכהן
ע"י ב"כ עו"ד סמדר גרוס (בהיתר ייצוג)

פסק דין

תביעה חוזית של התובע להשבת דמי שכירות ששילם עבור שכירות דירה שבבעלות הנתבעת, ו לצדה תביעה נזיקית לפיצויים בגין פגיעה בפרטיות.
התובע שכר מאת הנתבעת דירה ברח' הרב צבי יהודה בירושלים, והתגורר בה כשנתיים. בתחילת יולי 2015 חתמו הצדדים על חוזה להארכת תקופת השכירות למשך חודשיים (אוגוסט – ספטמבר 2015), אשר בגינם שילם התובע את דמי השכירות מראש, ולמחרת היום טס לחו"ל.
אירועי הפרת הפרטיות
אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר צאתו של התובע לחו"ל שהה בדירה ארוסהּ של בתהּ של הנתבעת. לפי גרסת התובע, הייתה זו המנקה שמצאה את האדם הזר בדירה, והיא נשלחה לשם במצוותו ביום 19/07/2015 על -מנת לנקות את הדירה ולפנות משם חפצים אישיים שלו לטובת אורחים שלו שאמורים היו להגיע ולשהות בה החל מיום 21/07/2017 . המנקה התקשרה לתובע, ששהה בחו"ל, לברר עמו האם הדבר נעשה על דעתו ובאישורו, וזה השיב לה כי לא אישר זאת.
למחרת היום שיגרה הנתבעת הודעת דוא"ל לתובע (נספח 8 לכתב התביעה), שבו התנצלה על כך שאפשרה לחתנהּ לעתיד להיכנס לדירה.
כמו כן, במהלך שהותו של התובע בחו"ל צילמה הנתבעת או מי מטעמה את הדירה, לצורך פרסומה להשכרה באתר "יד2". בתמונות ניתן לראות חפצים אישיים, אשר חלקם שייכים לתובע, לרבות תמונה, אשר לדברי התובע, היא בעלת ערך כספי וסנטימנטלי רב.
ההודעה על ביטול החוזה
ביום 22/07/2015, מס' ימים לאחר קרות האירוע, פנה ב"כ התובע לנתבעת והודיע לה על בקשת התובע לבטל את הארכת הסכם השכירות ולהשיב את דמי השכירות ששילם מראש, וזאת נוכח מה שהגדיר כ"הפרה מהותית חמורה" של הסכם השכירות. בהמשך ההתכתבות מסר ב"כ התובע כי חפציו של התובע יפונו והמפתחות יימסרו לנתבעת ביום 31/07/2015, מועד תום החוזה המקורי.
האירועים שלאחר הודעת הביטול
ביום 25/07/2015 פנו לנתבעת זוג האורחים אשר שהו בדירת התובע בבקשה כי תפתח עבורם את הדירה משום שאיבדו את המפתח. הנתבעת שיגרה הודעת דוא"ל לתובע (נספח 6 לכתב התביעה) שבה הלינה על כך שלא עדכן אותה מראש מי הם האורחים אשר ישהו בדירה כפי שביקשה, וכי כעת הם איבדו את המפתח לדירה ומבקשים את עזרתה.
בעדותו בבית-המשפט מסר התובע כי חזר מצרפת בחודש ספטמבר ועבר דירה באוקטובר. ב"כ התובע הוסיף שהוא היה זה שפינה את הדירה ב סוף חודש יולי.
דיון והכרעה
עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה האם הפרה הנתבעת את הסכם השכירות הפרה יסודית ו/או פגעה בפרטיותו בכך שאפשרה למי מטעמה להיכנס לדירה בעת היעדרו, ואם כן, מהן הנפקויות של הפרה זו.
מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים, ומהתרשמות בית-המשפט, עולה כי הן התובע והן הנתבעת הפרו את חוזה השכירות. הנתבעת, בכך שאפשרה לחתנה לעתיד להשתמש בדירה בעת שהותו של התובע בחו"ל, והתובע, בכך שאירח בדירה אנשים בלא אישורה המוקדם של הנתבעת מס' ימים לאחר מכן .
יצוין כי לא מקובלת על בית -המשפט עמדתו של התובע כאילו הסכימה הנתבעת ל אירוח בני-הזוג בדירה. כעולה מהודעת הדוא"ל שצירף התובע בעצמו כנספח 6 לכתב התביעה, הנתבעת אכן הייתה מודעת לכך שבדעתו לאפשר לאורחיו להשתמש בדירה, אך היא התנתה זאת באישור פרטני מראש, אשר לא ניתן. מודעות הנתבעת לרצונו של התובע לארח אחרים בדירה אינה מקימה לו זכות להתעלם מכול תנאי שהציבה הנתבעת לצורך כך, ממש כשם שהסכמתו של התובע (הנטענת על -ידי הנתבעת ומוכחשת על-ידו) להכניס לדירה בעלי מקצוע לצורך תיקונים אינה משמיעה הסכמה שלו גם להכנסת אדם אחר להתארח בדירה.
התביעה להשבת דמי השכירות
לעניין דמי השכירות של חודש יולי 2015 יצוין כי התובע בעצמו השתמש בדירה ואף העמיד אותה לשימושם של אחרים, שלא אושרו על-ידי הנתבעת, כדרישתה. אין בהפרה אשר כאמור התגלגלה להיות הפרה הדדית, כדי לזכות את התובע בהשמת מלוא תשלום דמי השכירות, בוודאי נוכח העובדה שאירח אנשים מטעמו בדירה במהלך אותו החודש, ובמישור החוזי אין לזכותו בפיצוי בשל הפרת החוזה, וזאת בשל ההפרה ההדדית. תביעת התובע להשבת דמי השכירות בגין חודש יולי – נדחית.
לעניין החודשים אוגוסט וספטמבר, משפונתה הדירה ונמסר המפתח בחזרה לנתבעת, הרי שיש לראות בתאריך הפינוי בפועל את תאריך ביטול החוזה. התובע היה זכאי לבטל את החוזה, וזאת משום כך שהכנסת זרים לביתו ללא רשותו מהווה הפרה יסודית של החוזה, גם כאשר הוא איננו נמצא בדירה ורק חפציו נמצאים במקום. כאמור, בית-המשפט בחן את טענותיה של הנתבעת שלפיהן התובע הסכים מכללא ובדרך של התנהגות כי זרים יכנסו לביתו, או כי "החוזה בעל-פה" שהתגבש בין התובע לנתבעת כלל הן הפרות מצדו בתחום זה והן הפרות מצדה. כפי שפורט לעיל, בית-המשפט מכיר הן בהפרות התובע והן בהפרות הנתבעת, וסעדיהם אינם מוציאים זה את זה.
משכך, מקבל בית-המשפט את הטענה שלפיה על הנתבעת להשיב את דמי השכירות בגין החודשים אוגוסט וספטמבר 2015, איננו מקבל את הטענה שלפיה על הנתבעת להשיב את דמי השכירות לחודש יולי 2015, ובשל הנסיבות של ההפרה ההדדית מחד גיסא, ושל העוולה הנזיקית מאידך גיסא (כפי שיפורט להלן), איננו מוצא לנכון לפסוק פיצויים בגין הפרת החוזה, ופיצוי זה ראוי שיינתן במסגרת העילה הנזיקית, שכן ספק רב בדבר הנזק החוזי שגרמה ההפרה בסופו של דבר.
התביעה הנזיקית מכוח חוק הגנת הפרטיות
כאמור, ציין התובע שני אירועים שיש בהם כדי להפר את פרטיותו עד כדי עוולה נזיקית. האירוע הראשון הוא שהותו של הארוס בדירתו של התובע ללא אישורו, לרבות חשיפה לכול המרחב הפרטי שלו וחפציו האישיים. האירוע השני הוא צילומים שפרסמה הנתבעת לצורך פרסום הדירה להשכרה, אשר כללו אף את חפציו האישיים של התובע, ופורסמו ללא אישורו.
שני המעשים לא הוכחשו על-ידי הנתבעת. על אחד מהם נאמר כי נעשה בטעות, שהייתה טעות של בתהּ, ועל השני נאמר כי התמונות צולמו ביום 19/07/2015, בלי ידיעתו של התובע. לדברי הנתבעת, כאשר התובע אמר שהוא רוצה לבטל את החודשיים שנותרו הרגישה שהיא צריכה לפרסם את הדירה להשכרה.
נראה מחקירות העדים כי הנתבעת הרגישה עצמה באמת ובתמים קרובה לתובע, וזאת בזכות יחסים טובים שהתפתחו בינו לבין משפחתה בתקופת השכירות. ברם, נראה כי הנתבעת הרחיקה לכת משהו בתחושתה זו. איני סבור כי יכולה להיות מחלוקת על כך שמדובר במעשים המהווים הפרה של החובות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות. חשיפת המרחב הפרטי של אדם לאדם אחר שישהה באותו מרחב ללא אישורו, ואף צילום המרחב הזה, מהווה פרסום של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או להתנהגותו ברשות היחיד, כאמור בסעיף 2(1ׂ1ׂׂ) לחוק הגנת הפרטיות, המקבל חיזוק נוסף מסעיף 7(ב) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו. כך נאמר בפסיקה רבה ומגוונת (ת.א. (מחוזי ת"א) 1222/09 ורדי נ' גוטסמן; ע"א 1697/11 גוסטמן נ' ורדי; ת.א. (שלום ת"א) 45927-02-15 ויינברג נ' פיצ'חזדה, אשר הוגש על-ידי ב"כ התובע).
מכאן, שבית-המשפט קובע כי נעשתה עוולה נזיקית של הפרת החובות החקוקות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, בדרך האמורה בסעיף 2(11) + 4 לחוק.
שאלת הפיצוי הינה השאלה הנתונה לאומדן בית-המשפט במקרה זה של פיצויים ללא הוכחת נזק, כאשר הגנתה של הנתבעת נסבה בעיקר על זווית הראייה שלה, ולפיה התובע נפגע פגיעה שאין בה ממש. סוג זה של פגיעה מהווה הגנה מפני תביעה נזיקית, כאמור בסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות.
הראיות אשר נשמעו בבית-המשפט מצביעות כי אכן כך סברה הנתבעת, ולא חיללה את פרטיותו של התובע במזיד ומתוך כוונה לפגוע בו, אלא שכיבוד פרטיותו של התובע לא תפס מקום משמעותי במארג היחסים ביניהם, עד אשר כלל לא חשה שהיא עושה דבר-מה בעייתי בצילום הדירה ללא רשות עם חפציו האישיים של התובע ובפרסום התמונות באינטרנט.
בחישוב הפיצויים הביא בית-המשפט בחשבון פיצויים שנגזרו בנסיבות דומות, ועם זאת חמורות יותר, בת.א. 45927-02-15 האמור, וכן את מארג היחסים בין הצדדים, ואת גילו המתקדם של התובע, אשר ראוי שבעתיים לכבוד ולפרטיות, וכול זאת אל מול התרשמות בית-המשפט מהקרבה שחשה הנתבעת לתובע ופעולותיה שנעשו בחוסר שימת לב ולא במזיד, בנקמנות או לשם השגת רווח לא הוגן. בעת חישוב הפיצויים יש להביא בחשבון גם את יסוד הרתעת הרבים, שכן פרטיותם של שוכרי דירות מופרת לעתים גם מחוסר ידיעה, ומתחושתו של בעל הבית כי המדובר בנכס שלו, גם אם העביר את הרשות להחזיק בו לאחר בתמורה.
העולה מן המקובץ הוא כי הנתבעת תשלם לתובע השבת דמי שכירות לחודשים אוגוסט – ספטמבר 2015, בסך כולל של 8,000 ש"ח, וכן פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 5,000 ש"ח בגין עילת הפגיעה בפרטיות , וזאת בתוך 90 ימים.
נוכח התוצאות, והנסיבות המיוחדות יישא כול צד בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך -דינו.
לצדדים זכות לבקש מבית המשפט המחוזי ירושלים רשות לערער על פסק הדין בתוך 15 יום מיום קבלתו.
המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין בדואר.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פייר דניאל נקימוביץ'
נתבע: יעל הכהן
שופט :
עורכי דין: