ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף כהן נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד :

בפני כבוד ה שופט יהודה ליבליין

המבקשים

  1. יוסף כהן
  2. דליה כהן

נגד

המשיבה

הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד

החלטה

בפני בקשת המבקשים (הנאשמים) ליתן ב ידם ארכה נוספת - רביעית במספר - לביצוע צו ההריסה, שניתן במסגרת גזר הדין מיום 7/2/2013, וזאת בגין חריגות בניה הקיימות במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 246 (מגרש 2157/01) בגוש 2398, שבמרחב התכנון אשדוד, ברחוב הנביא יואל 1, רובע י', באשדוד (להלן – " המקרקעין") שבבעלות המבקשים.

כנימוק לבקשת הארכה, צירפו המבקשים מכתב של האדריכלית סבטלנה רייכלין, המגובה בתצהיר, ממנו עולמבקשים פועלים להשלמת כל הדרישות לתנאי הסף להגשת בקשה להיתר בניה, וכי נותר בידם רק לקבל פטור מבניית ממ"ד, מכיוון שקיים ממ"ד בבית. בנסיבות אלה עותרים המבקשים לייתן בידם ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה.

דין הבקשה להידחות.

די לצורך כך בעובדה, ולפיה צו ההריסה ניתן לפני למעלה מ- 4 שנים, ועד היום אין בידי הנאשמים היתר בנייה. לאחר מתן גזר הדין , נעתר בית המשפט לבקש ות המבקשים ונתן שלוש ארכות לביצוע הצו (בימי ם 28/2/2014, 29/10/2015 ו- 3/ 11/2016), זאת על מנת שהמבקשים יפעלו להסדרת ההיתר, אך עד היום לא השלימו המבקשים את הליכי קבל ת ההיתר, ואף לא ניתן לומר כי הוא ב"הישג יד".

הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם במסגרת הסדר הטיעון ב-12 עבירות בניה ללא היתר, בגין בניית 12 יחידות דיור . במסגרת גזר הדין, שניתן כאמור ביום 7/2/2013, הוטל על הנאשמים בין היתר קנס כספי בסך 25,000 ₪, ו ניתן צו הריסה/צו התאמה, אשר יי כנס לתוקף בתום 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, אלא אם כן יינתן היתר בנייה כדין, או שתינתן ארכה ע"י בית המשפט.

בשנת 2014, בבקשה הראשונה למתן ארכה, ציינו המבקשים כי חלקן הארי של חריגות הבניה בנכס הוסדרו והותאמו להיתר, לרבות פיצול המקרקעין ל-12 יחידו ת דיור, וכי נותרה יחידה אחת בלבד, אשר טרם הוכשרה, והיא מושכרת לנציגי משרד הרווחה לצרכי טיפול בנוער בסיכון. עוד ציינו המבקשים בבקשה הנדונה, כי הם הגישו תכנית מפורטת למשיבה, אשר אושרה בחלקה, ובמסגרת ההחלטה נקבע כי "לא ניתן לאשר תוספות המהוות סטייה ניכרת בשטחים, ומשכך יש לאטום כ-15 מטר במרתף הבית ולנייד שטח עיקרי זה, לקומה העליונה".

לטענת המבקשים, לא ניתן היה לנייד שטח זה ולאטום את חלקו , בשל אופיה הייחודי של השכירות, וכי תוגש תכנית חדשה במסגרתה יסומנו 15 מטר במרתף הבית, המיועדים לאטימה ו/או הריסה.
על אף התנגדות המאשימה למתן ארכה, נעתר בית המשפט לבקשה וביום 28/2 /2014 ניתנה ארכה בת 6 חודשים לביצוע צו ההריסה.

בקשת ארכה שניה משנת 2015 התקבלה ע"י בית המשפט נוכח עמדת המאשימה, המסתמכת בין היתר על עמדתו של סגן מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבניה בעיריית אשדוד, מר עמית גופר, לפיה נוקטים הנאשמים בהליכים תכנוניים להכשרת עבירות הבניה שבוצעו על-ידם.

בקשת ארכה שלישית הוגשה ע"י המבקשים יום לפני מועד ביצוע צו ההריסה, זאת בניגוד לסעיף 2(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008, שכן בהתאם לסעיף זה, הבקשה תוגש לא יאוחר מ-21 ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו של הצו. לבקשה, צירפו המבקשים מכתב האדריכלית סבטלנה רייכלין, אשר העלה כי פג תוקפה של הבקשה להיתר בנייה, וכי יש צורך בהגשת בקשה חדשה לתיק המידע, ומכיוון שקיימות הנחיות חדשות להגשת מפות טופוגרפיות במערכת רישוי וקבלת תיק המידע, נדרשת ארכה נוספת.

ביום 3/11/2016, בהסתמך על עמדת המאשימה, כפי שבאה לידי ביטוי בעמדה , שהוצגה על ידה במסגרת עפ"א 71154-09-16, כי ולפיה ניתן להאריך צווי הירסה מעת לעת אף שיש בהם משום זלזול בוטה בשלטון החוק, גם כאשר מוגשת בקשה תשיעית וההיתר איננו ב"הישג יד" , הרי שבית המשפט נעתר לבקשה מטעמי שוויון ונתן ארכה נוספת .

כעת, כאמור בבקשתם הרביעית, מציינים המבקשים, כי מאחר והגשת הבקשה להיתר בניה מצריכה תנאים מוקדמים המופיעים בתיק המידע, אשר התקבל לאחר המתנה ארוכה רק בדצמבר 2016, וכי תנאי הסף להגשת הבקשה כולן הושלמו למעט קבלת הפטור מבניית ממ" ד, הרי שנדרשת ארכה נוספת להשלמ ת הדרישה הזאת. לטענת המבקשים, ברגע שיתקבל הפטור להקמת הממ"ד הם יגישו מיד את הבקשה במערכת המקוונת ויעבדו במהירות על מנת להשלים את ההיתר.

לסיכום, על אף שניתנו שלוש ארכות וחלפו 4 שנים מאז מתן גזר הדין , לא עלה בידי המבקשים אף לא להגיש את הבקשה להיתר, שלא לדבר על קבלתו כדין. ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון קובעת , כי אין מקום לדחות ביצוע צווי הריסה, כאשר ההיתר איננו ב "הישג יד" (ראה רע"פ דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו" 24.11.2016)). זהו המצב בענייננו.

להשקפתי, מקום בו ניתן צו שיפוטי להפסקת שימוש, הריסה, התאמה וכו', ניתן לתת ארכה מסוי מת של כשנה על מנת לאפשר למי שפעל בניגוד לחוק להסדיר את שהיה חייב להסדיר מלכתחילה. בנסיבות חריגות ניתן ליתן ארכה קצרה נוספת. אך מצב שבו, ניתנת ארכה, פעם אחר פעם, תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב הקיים, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה כי שלטון החוק הוא הפקר (ראה עפ"א 18125-02-17 כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (19.3.2017).

למעשה הבקשה היא, כי בית המשפט יפרושׂ את חסותו על החריגות התכנוניות של המבקשים ויתן להן "הכשר" בדמות צו שיפוטי, וזאת בפעם הרביעית . אין לכך מקום להשקפתי, שכן בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה.

על הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע עבירות בנייה עמד בית המשפט העליון ברע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר "נבו", 22.5.2005):
"אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".

בע"פ (י-ם) 2713/08 גודי עסאם נ' מדינת ישראל, (פורסם באתר "נבו", 29 .12.2008) נקבע:

"בבוא בית המשפט לקצוב את תקופת הארכה לביצועו של צו ההריסה השיפוטי, עליו להביא במניין שיקוליו, בין השאר, את האינטרסים הציבוריים, המשקפים מספר תכליות, ובינהן: שמירה על המדיניות התכנונית; הבטחת הבטיחות; מניעת הנאה מפרי העבירה; וקיום שלטון החוק אגב כיבוד הדין ויישומו... באשר למדיניות התכנונית, התופעה הפסולה של הקדמת ביצוע בניה לקבלת היתר, פוגעת במרקם התכנוני ובמדיניות התכנונית.. באשר לשמירת הבטיחות, למותר להכביר מילים על הסיכון הרב הנשקף ממבנה שהוקם ללא פיקוח.. .
התכלית השלישית, שעניינה קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, הרי שהנצחתם של מבנים שהוקמו בניגוד לתכנית, או ללא היתר, ובפרט לאורך זמן, חותרת תחת שלטון החוק ופוגעת בעקרון כיבוד הדין ויישומו. היא אף מכרסמת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בראותו את עבירות הבניה מונצחות לעיני כל...
התכלית הרביעית היא מניעת הנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב"שיקול מרכזי, אשר לבית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר" (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל; וכן רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל)..., שכן בביצוע עבירות בניה ללא היתר, טמון רווח כלכלי רב, בכך שהעבריין "חוסך" בין היתר הן את תשלומי החובה לרשויות בטרם קבלת ההיתר, והן את עלויות הבניה. זאת ועוד, עבריין בניה שפותח בהליכי תכנון ורישוי במקביל לבניה או אף לאחר השלמתה, אף משיג יתרון משמעותי וניכר בלוח הזמנים לקבלת ההיתר, על פני רעהו, שומר החוק שיתחיל לבצע עבודות בניה רק לאחר קבלת ההיתר. צמצום היתרון היחסי האמור של עבריין הבניה- הן בהיבט הכלכלי והן בלוח הזמנים לקבלת ההיתר- עשוי להוות מכשיר רב תועלת במאבק בתופעת הבניה הבלתי חוקית".

להשקפתי, הטעמים העיקריים שבגינם אין הצדקה למתן ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה מתמקדים בקיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, ומניעת הנאה מפרי העבירה. לנאשמים ניתנו שלוש ארכות, אך על אף שבית המשפט מצא מקום להיעתר לבקשות, ניצב ים היום ה נאשמים במצב שבו אין בידיהם היתר כדין, ויש לומר כי גם צפי לסיום ההליכים אין , וניכר כי הם נוקטים בגרירת רגליים מכוונת מתוך תקווה שבית המשפט ייתן בידיהם ארכות נוספות. למעלה מ-4 שנים לאחר שהודו הנאשמים בביצוע העבירות האמורות ועל סמך הודאתם הורשעו ונגזר דינם, לא הוסדרו מלוא עבירות הבנייה, ואין בידי הנאשמים היתר בנייה כדין בגין המקרקעין כמצבם היום. יתרה מזאת, לנאשמים הנאה כלכלית מובהקת מפרי העבירה, שכן הם קיבלו במשך שנים דמי שכירות מהנכס הבלתי חוקי .
במצב דברים זה, נפגע עקרון כיבוד הדין ויישומו וחל כרסום באמון הציבור במערכת אכיפת החוק .

בנסיבות אלה, ההלכה שפסק בית המשפט העליון בבג"צ 9949/08 מרים חסן עבד אלקרים חמאד נ' שר הביטחון, קובעת כי אין עוד מקום למתן ארכות נוספות:
"בנסיבות המתוארות לעיל, אני רחוקה מלהשתכנע כי הארכת המועד המבוקשת תביא לסיום העניין בהסכמה. נראה שההיעתרות לבקשה תשמש רק כפתח להגשת בקשות ארכה נוספות, בנוסח "לא הספקנו". תוצאה כזו תשים לאל את פסק הדין ולא ניתן להשלים עמה. אף שאיננו מקלים ראש בשיקול ההסכמה והפינוי בדרכי שלום (ראו והשוו: עניין מגרון השני, פסקה 12; עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.3.2016); עע"מ 3142/15 אורנשטיין נ' ראש ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (29.2.2016)), שיקול זה אינו חזות הכל".

לאור כל האמור לעיל, משלא מצאתי כל נימוק אשר יצדיק מתן ארכה נוספת, ולהפך הוא הנכון- ישנם טעמים המצדיקים שלא להיעתר לבקשה, אזי אני דוחה את הבקשה למתן ארכה נוספת בכניסתו לתוקף של צו ההריסה שנקבע בגזר הדין מיום 7/2/2013.

ניתן בזאת צו ולפיו, הנאשמים (המבקש ים) יתאימו את המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 246 (מגרש 2157/01) בגוש 2398, שבמרחב התכנון אשדוד, ברחוב הנביא יואל 1, רובע י', באשדוד (להלן – "המקרקעין") להיתר הבנייה הקיים בגין המק רקעין, ויהרסו את כל עבודות הבנייה שבוצעו על-יד ם ללא היתר, כמפורט בכתב האישום. צו זה ייכנס לתוקף ביום 1/5/2017.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף כהן
נתבע: הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד
שופט :
עורכי דין: