ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם ברוך נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי -אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר

התובע
אברהם ברוך
ע"י ב"כ: עו"ד מ. שלום (ס.מ.)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ע. קמיור

פסק דין

1. בתביעתו לביה"ד עתר התובע כנגד החלטת הנתבע מ- 26.1.15 שדחתה תביעתו לפ"ע בברך בגין ארוע מ- 2.3.14 כפ"ע.

בכתב תביעה מתוקן (ולאחר שהגיש התובע ב-30.8.15 תביעה נוספת למיקרוטראומה) נטען גם כי עסקינן בפ"ע לפי תורת המיקרוטראומה, לאור עבודתו כסבל, לפגיעה בברך שמאל, רגלו הדומיננטית.

בדיון מוקדם שהתקיים ביום 14.7.16 בפני כבוד השופטת הבכירה מ.לויט נקבע כמוסכמה כי התובע, יליד 1960, מועסק בחברת קונספט ליין בע"מ ("המעסיק"), וכפלוגתא נקבע הארוע, פגיעה בברך שמאל ופגיעה כמיקרוטראומה בברכיו.

התובע הגיש תצהיר ע"ר בו תאר עבודתו היומיומית ואת הארוע.
כן הגיש תצהיר המנהל מר יפתח שמאי, מנכ"ל המעסיק ("יפתח") לו הודיע התובע על הארוע.

ביום 6.11.16 נשמעה בפנינו עדות יפתח והתובע.
התובע הגיש סיכומיו ביום 20.12.16 והנתבע ביום 28.2.17.

2. להכרעתנו –

ארוע
טוען התובע כי בכל יום שגרתי בתפקידו כנהג/סבל- פורק, ביום 2.3.14 יום א' שעה 10:00, פרק ציוד כבד וחש כאבים חזקים בברך שמאל, הברך הדומיננטית, שאינם מוכרים מהעבר, שהקשו על המשך תפקודו. למחרת בשעה 19:45 פנה לאורטופד. לא צויינו עדים ולא צויין כי הודיע על הפגיעה.
(תביעה למל"ל מ- 18.9.15; נ/1).

בהודעתו לחוקר הנתבע (29.12.14; נ/2) הבהיר כי היה צריך להגיע למכון דיאליזה בכרמיאל. הגיע, התחיל להוריד מ שטחים. העוזר ירון היה אתו. במשטח השני או השלישי הרגיש כאב חד בברך שמאל והמשיך לעבוד, באין ברירה. הרבה פעמים מקבל מכות פה ושם. עובד פיזית. לא קיבל מכה, הרגיש כמו מתיחה בברך. סיים את יום העבודה ולמחרת, הגיע רגיל לעבודה כי חשב שהכאבים יעברו. במהלך היום קבע תור לרופא ונגש אליו אחרי הצהרים. לא היה בחופשת מחלה. חזר לרופא אחרי שבוע כי סבל מהכאבים ונתן לו 4 ימי מחלה ואח"כ חזר לעבודה.
לאחר כמה ימים הודיע לבן של בעל הבית, טל ליבוביץ, על הכאבים. לפני כן לא הודיע לו כי לא ייחס חשיבות לפגיעה כי עובד פיזית כל הזמן וחשב שיעבור.
בעבר אף פעם לא סבל מהברכיים. רק מהמפרק.
העבודה באותו יום היתה שגרתית. הכניס את העגלה מתחת למשטח הרים מעט כדי שיהיה קצת באויר ותוך כדי המשיכה התאמץ כי המשטח נתקע במשטח אחר ואז הרגיש הכאב בברך, כי עשה קונטרה עם רגל שמאל. הוא שמאלי, זו הרגל שמשמשת אותו בעבודה, גם בנהיגה, נוהג על משאית הילוכים (לחיצה על המצמד).
הרופא ב- 3.3 לא ציין ארוע תאונתי, לא יודע למה, ניגש ואמר לו "שאני סובל מכאבים בברך שמאל. שאלתי האם זה יכול להיות קשור לעבודה.... שאני עובד פיזית וכל זה והוא אמר שיכול להיות". אמר לו שקרה לו בעבודה, אך הרופא לא ייחס לכך חשיבות.
האורטופד ב- 3.3.14 18:00 (נ/3) מציין : "יש רגישות ברך שמאל, כאב מדיאלי, מתאים ל -MM – כמו כן יש דרבן בעקב שמאל. גם בביקור מ- 10.3 אין תאור עובדתי כלשהו.

בתצהירו (משעולה כי הדגש בו הושם על מיקרוטראומה) טען כי בעת משיכה של משטח בארגז המשאית לכיוון דופן ההרמה , בשל מאמץ המשיכה ודחיפה עם רגל שמאל, חש כאב חד בברך. המשיך בעבודתו תוך המנעות מהרמת משא כבד והעוזר ביצע את פעולות הפריקה ומשיכת העגלה למחסנים. הודיע ליפתח על הארוע.

יפתח בתצהירו טען:" לפני שנתיים לערך הודיע לי אברהם במהלך העבודה תוך נשיאה של משטח באמצעות העגלה ההידראולית חש בכאב חד בברך".

בעדותו טען יפתח כי למיטב זכרונו התובע היה בכרמיאל, יום א', לפני שנתיים, התובע הודיע שהרגיש "כאב חד מאוד בברך. בלי ארוע תאונתי".

התובע בעדותו אישר חתימתו על נ/1 (בתו כנראה סייעה לו). לא הביא המסמך למעסיק, אלא רק בטלפון. התאונה ארעה ב-8:00 או 8:30 בבוקר יום ראשון. כשעומת עם נ/1 , שם ציין 10 :00 – זכר ככה ורשם ככה. יכול להיות שהיו פקקים והגיע מאוחר יותר, כל יום זה משתנה, כבר לא זוכר מלפני שנה וחצי הגיע לנפרומוד, כרמיאל. דיאליזות פרטיות, נוזלים, דברים כבדים, אינפוזיות, ג'ריקנים.
כשהתחיל להוריד, במשטח הראשון או השני, נתפסה לו הרגל, הרגיש כאב חד ברגל. הודיע בטלפון ליפתח. במשך היום, לא באותו רגע, לא זוכר שעה. כשהופנה לנ/2 – קשה לו לזכור אחרי שנתיים וחצי קצת קשה לו לזכור למי אמר. לא זוכר לפני שבוע מה עשה. הודיע למשרד. עבר קצת זמן. העוזר לא היה לידו, היה למעלה. היה מחוץ לאוטו. הוא קצת מוגבל. בטח שהעוזר המשיך ועזר לו לפרק הסחורה. העוזר ראה שקשה לו. ראה שצולע, שמע אותו ממלמל, לא סיפר לו. הוא ראה המצב, בקושי זז. הוא לא ראה את המקרה.
בקושי המשיך לעבוד רגיל באותו יום ולמחרת הלך לרופא. חושב שעבד רגיל, לכמה שעות. לא עובד עם שעון אלא גלובלי. לא תאר כלום לרופא כי היו לו כאבי תופת – חוץ מטיפול לא עניין אותו כלום. קשה לו לדעת עכשו אם אמר בעבודה באותו רגע או אחרי כמה ימים. היה 70 קרטונים במשטח סגור.

לא שוכנענו כי מסר ליפתח בו ביום, טלפונית, הודעה על הארוע (וגם לא על כאביו).
יפתח מאשר שב"יום מסויים לפני כשנתיים לערך" הודיע לו התובע על כאב, "בלי ארוע תאונתי". שוכנענו כי בהמשך, משהחל לסבול ונדרש אף להעדר מעבודתו, הודיע למנהלו.
מניחים אנו שסבל מכאבים, אלא, שחרף כך לא אמר לרופא, ב- 3.3.14 – דבר.
אין לדעת מתי הודיע כנטען ליפתח – לא מהתובע, לא מיפתח, לא מתדפיס שיחת טלפון ואף לא מהעוזר שנכח במקום, ואף לא למחרת, באנמנזה ראשונית. נציין כי בביקורים הסמוכים לא תואר ארוע עובדתי (ודאי לא תואר ארוע בעבודה, כתוצאה ממנו, לטענתו, החל לסבול מכאב).
נציין כי דווקא לאור טענתו כי בעבר לא סבל מכאבים – וכאן סבל, צלע וכו' כשכבר למחרת הזמין תור לרופא אורטופד ונבדק על ידו – משקל רב יותר יש ליתן , כך שוכנענו, להעדר גרסת עובדה "לארוע".
יש לציין עוד כי גם בפנייה לד"ר ציון עידו – 13.5.14 (אז כבר דובר על אפשרות לניתוח) – יש אזכור רק ל"כאב ברך שמאל כחודשיים וחצי ללא חבלה" – לא רק שאין ארוע , אלא אף אין תאריך (ואז, יש להניח, זכר מה שקרה לפני פרק זמן כה קצר).
בהקשר זה, ולמעלה מן הצורך, נזכיר כי ניתן היה בנסיבות להוכיח גם אספקה למכון הנדון בכרמיאל, היום והשעה – ודאי כך , כשניכר כי המעסיק שיתף פעולה ברצון (כשבפועל , לא הובהר לאיזה צורך נתן יפתח/המעסיק , את ת/3).

עיקר הדבר הוא שבתביעה לנתבע לא נזכר דיווח למעסיק ואף לא עד שנכח במקום! – כשאף לא הציג עדותו (הגם שעסקינן, באדם מוגבל כטענתו). ובהודעתו, סתר גרסתו שלו (וסותר טענתו בסיכומיו לאמינות גרסתו לפיה הודיע מיידית) וטען כי לא הודיע אלא לאחר מספר ימים כי היה בטוח כל הזמן שיעבור לו – ודאי כך מול הגרסה כי כבר למחרת הזמין תור לאורטופד... (עמ. 2 נ/2) –כשיפתח כלל לא נזכר אלא, לטענתו, הודיע לבעל העסק.... ואם טען יפתח כי באותו יום הודיעו מכרמיאל – הרי טען התובע כי כרמיאל היתה הנקודה הראשונה ורק בהמשך היום הודיעוׂ.
עוד נזכיר כי טען שהיה על דופן המשאית ומנגד, העוזר היה מחוץ לאוטו משמע, לא ראה פגיעה נטענת.

בשקלול מכלול העובדות, הראיות והגרסאות שבפנינו – לא הוצגה בפנינו תשתית ראייתית להוכחת ארוע תאונתי, ארוע שק רה בעבודתו במקום ובזמן מסויימים ומשכך, ומשלא שוכנענו ב בהארעות תאונה, בארוע שארע לתובע כנטען – אין לנו אלא לדחות התביעה בעילה זו.
[אגב כך (והדבר לא שימש להכרעתנו ברכיב ארוע), ראוי להזכיר לטענת "ארוע" – כי בת/3, המופנה לרופא ("עלום") מ-29. 8.14, עוד טרם נדחתה התביעה בגין ארוע – אין כל אזכור לארוע, שבפנינו נטען כי הו ּדע עליו כמה חודשים קודם...].

מיקרוטראומה
כאמור, התובע הגיש תביעתו לנתבע בעילה זו, יותר משנה אחרי הארוע הנטען, ויותר מחצי שנה לאחר שנדחתה ע"י הנתבע תביעתו לארוע.

בפנינו – לא הובאו ראיות (ממש) אלא לעבודתו אצל המעסיק.
ממילא, ובכל הכבוד, לא ניתן ערך ראייתי כלשהו ל"מיטב ידיעתו" של יפתח/המעסיק (נ/3) ל"היסטוריית" העבודה של התובע, טרם עבודתו אצל המעסיק.

בת/3 אין יפתח מתאר פעולותיו של התובע, סדר עבודתו, ימי ושעות העבודה, נקודות חלוקה, היקף ומשקל הסחורה שהוא מספק וכיוצ"ב.

יפתח בתצהירו טען כי התובע עובד כסבל -נהג במעסיק מ- 2001, 6 ימים בשבוע מ- 06:00 בבוקר ועד סיום קו החלוקה. מעמיס משטחים של ציוד רפואי ע"ג המשאית, באמצעות עגלה הידראולית עמה מושך את המשטח מהמחסן, על דופן ההרמה של המשאית וממנה לתוך המשאית. נוסע למרכזים ומחלק הסחורה, באמצעות עגלה הידראולית ולעתים, במקומות מסויימים צריך להשתמש בעגלה ידנית, חלוקת הציוד במרכזים הרפואיים וסידורי המדפים.
"ידוע לי כי מדובר בעבודה פיזית הכוללת מאמצי נשיאה והליכה תחת משקל רב".
יאמר מיד כי ציטטא זו מסיפא דבריו – לא ממש הובהרה, קרי: הכיצד " ידוע לי", האם משכך נאמר לו, או שכך ראה... ובל נשכח כי אין בפנינו אסמכתא אחת להיקף המשא שטיפל בו(ודאי ל"מאמצי נשיאה").

בהודעה (נ/2) – הסחורה למשאיתו מועמסת בדר"כ ע"י אחרים ואם צריך – עוזר להם. כשמג יע ללקוח, מניח הסחורה על הדופן ההידראולית של המשאית, מוריד בעגלה/במריצה למקום. קרטונים שוקלים 15 – 20 ק"ג (ל עתים שקי מלח ששוקלים 25 ק"ג כ"א) – יש בחור שעוזר לו לפרוק; מכשירים כבדים שצריך מהרצפה על שולחן – גם בזה עוזר לו העוזר.
עובד 6 ימים, 12 שעות ליום, לפעמים יותר – כשמתחיל יום עבודה במר כז החלוקה ומסיימו בביתו, ומוביל-נוהג בקו חלוקה צפוני.
במשטח מלא יש 70 ארגזים, מעמיס ביום 14 משטחים, כל יום.

בתצהירו טוען התובע,כי הוא עובד כנהג-סבל מזה 27 שנה קודם בחברת י.ט. ליבוביץ ומ-2001 במעסיקה – בשתיהן בחלוקת ציוד רפואי כבד. עובד בקו צפון: חיפה, כרמיאל, צפת, קריות וכו'.
עובד 5 ימים, 12 שעות ליום וביום ו' 8 שעות לערך. עבודתו פיזית מאומצת הרמת משאות; מוריד מהמשאית, בדופן הידראולית, עגלת משטחים הידראולית למחסן. מרים משטח ומושך אותו לארגז המשאית וכך נושא העגלה עם ובלי משטח עד להעמסת המשאית לחלוקה לאותו יום. הגם שעגלה הידראולית נישאת על גלגלים, משיכתה מצריכה כח במיוחד כשמונח עליה משטח (עם ציוד) במשקל טון – שתי ידיו בידית הנשיאה, הגב פונה אחורה אלכסונית, כאשר מלוא כח הנשיאה מופעל על הרגליים בהליכה לאחור.
העמסת המשאית אורכת כ- 45 דקות (10 – 12 משטחים).
נוסע לחלוקה משך שעתיים. בהגיעו למרכז הרפואי ("הלקוח") – מוריד דופן המשאית, מושך באמצעות העגלה ההידראולית משטח, מורידו לרצפה (בדופן), מושך העגלה עם המשטח למחסן, מניח המשטח ומתחיל לפרוק הארגזים מהמ שטח ומניחם על מדפים במחסן.
במרכזים בהם לא ניתן להכנס עם המשטח – פורקים הארגזים בעזרת עגלת 2 גלגלים קטנה (= עגלה ידנית) . לעגלה ידנית מניח ארגזים (מגובה 1-2 מטר מהמשטח), 10 – 12 ארגזים. מושך העגלה הידנית למחסן הלקוח ומשם מתכופף לארגז , מרימו, נושאו למדף , מניח על מדָף, כך עד פריקת העגלה. את ה עגלה מושך כשהוא משכיב את גב העגלה לכיוון גופו, תוך כדי אחיזה בידיות הנשיאה, דריכה על ציר העגלה ודחיפתה קדימה באמצעות רגל שמאל, רגלו הדומיננטית ואז דוחף העגלה בידיו קדימה – כך עד פריקת המשטח במלואו.
אצל כל לקוח פורק 3-4 משטחים בממוצע, וביום 3- 4 לקוחות. פריסת ציוד ללקוח אורכת כ- 1.5 -2 שעות. נסיעה מלקוח ללקוח כ- 45 דקות בממוצע, ומהלקוח האחרון לביתו – כשעתיים נסיעה.
ביצע במהלך יום תנועות חוזרות ונשנות של הליכה תחת משא כבד בנשיאת מש קלים, משיכה ודחיפה של משקלים כבדים תוך אימוץ רגליו, פרקי הרגליים והברכיים.

יצוין כבר עתה, כי מעיון בגרסתו עולה הרושם כי נושא הוא את משקל העגלה עליו – ולא היא: העגלה ההידראולית היא הנושאת את המשטח על משקלו והעגלה הידנית נושאת חלק ממשקל המשטח, כל פעם.

המעסיק בשאלון למיקרוטאומה בברכיים (= יפתח; 13.10.15; ת/3): התובע מחלק סחורה באמצעות עגלה חשמלית/ידנית/עגלת מר יצה, כ- 8 מקומות ביום: 5-6 שעות פריקה והשאר נהיגה. בעגלה ידנית מחלק אצל הלקוח, מרחק כ- 50 מ' במרכז החלוקה ועד 200 מ' (ממשאית ללקוח) – כל זאת, כ-6 שעות ביום.
בעדותו טען יפתח כי לתובע בדר"כ יש עוזר, שרלוונטי רק בחל וקה ללקוחות:
15-16 משטחים ליום/9-10 משטחים. במקרים בודדים מאוד/חריגים – יש 6-7 משטחים כשאצל הלקוח יש מעלית/מכון דיאליזה/קרמיקה – אז לא נכנס עם עגלה חשמלית אלא ידנית (עם ג'ק) או עגלת מריצה – ושם לפעמים צריך לסדר הסחורה על מדפים וזה עושה התובע עם העוזר. העוזר עוזר פיזית, לא מפעיל עגלה חשמלית, לפעמים מפעיל העגלה הידנית, אבל עוזר בהעברת הקרטונים. יש מצבים שהם מתפצלים, יש מצבים שצריך לה שאר ליד המשאית ויש מצבים שהולכים יחד.
העגלה הממונעת נוסעת כמעט מעצמה ולא צריך להפעיל בה כוח. בדר"כ מעבירים לעגלה ידנית (עם ג'ק) או אם לא ניתן להכנס – עוברים לעגלה מריצה ידנית. גובה משטח 1.6-1.7 מטר.
רוב הסחורה מסופקת בקרטונים קטנים יותר מהקרטון שבביהמ"ש (30x38x 25 ס"מ) קרטון שוקל 20-15 ק"ג . בשבוע עושה 15 לקוחות סה"כ.
מתוך 8-20 מקומות ביום מעריך שבערך ב- 4 יכול להכנס עם עגלה חשמלית. בממוצע/בהערכה ב- 4 מקומות. עגלה ידנית מושכים או דוחפים.
לא יודע אם התובע מסדר במדפים/העוזר/לא יודע בכמה מקומות מסדר מדפים.
התובע בעדותו הבהיר כי בעגלה הידראולית לא צריך התנגדות הרגל. רק בעגלה הידנית צריך התנגדות של הרגל – רגל שמאל, כשהוא מושך אליו העגלה.
יש משטחים של 50 קרטונים אבל ברובם 70 קרטונים. קרטון שוקל 15-22 ק"ג יש גם 10 ק"ג. משטח גובהו 1 מטר. יש משטחים קלים ואז הם יותר גבוהים.
ביום בסביבות 4 נקודות פורק סחורה – אם זה בי"ח ויש מחסן פור ק בעגלה חשמלית. זה חלק קטן מאוד. שלא בבתי חולים, מעביר מעגלה הידראולית לעגלה ידנית ומעלה למעלית ומסדר במדפים. הוא והעוזר עושים זאת יחד. כך ב- 3 מ- 4 נקודות.
זמן נסיעה מנקודה לנקודה לפעמים יותר מ- 45 דקות ולפעמים פחות.

לא הוכחו בפני נו פרקי הזמן ביום עבודה, לתובע המתגורר במודיעין . שהרי בבוקר אותו מתחיל הוא במרכז החלוקה אצל המעסיק בשעה 6 בבוקר (המעסיק) או 05:00 בבוקר (גרסתו), אחרי כ- 45 דקות יוצא הוא עם משאית 15 טון לדרך, נוסע שעתיים. [כבר מכך, יש בפנינו כ-3 שעות שאינן מיקרוטראומה] אז עובר אצל לקוח – פורק אצלו סחורה כשעה וחצי- שעתיים (3-4 משטחים), נוסע כ- 45 דקות ללקוח נוסף, פורק אצלו סחורה כשעה וחצי-שעתיים וכך ללקוח שלישי ולעיתים, רביעי.
מעניין לציין כי לא הוגשו לנו עותק מהזמנה ללקוח, ללקוחות, עפ"נ שבוע (לדוגמא) באופן שניתן יהיה לבחון במדויק משקלים, מספר משטחים, מספר ומשקל ארגזים, לקוחות, שימוש בעגלה הידראולית/עגלה ידנית/עגלת מריצה.
אין בפנינו עדות מי שעובד עמו מדי יום ביומו, לפחות כ- 5 שנים טרם התביעה לנתבע, הכיצד מתבצעת העבודה במדויק, מי עושה אלו פעולות ואיך.

ונבהיר – גם יפתח, מנהל המעסיק, משום מה לא הוגשו באמצעותו נתונים ברורים וראיות קיימות ולמצער , עדות של מי שביצע העבודה ממש ויודע איך בוצעה ולא "מעריך" כיפתח.

התובע אינו טוען לחבלות בברכיים, אלא, לכאורה, לרצף תנועות חוזרות ונשנות – אלא, שאין בפנינו סדרת פעולות חוזרות ונשנות, בתדירות ובמשכיות, בה אימץ התובע את ברכיו/ברך שמאל. בפועל, אין בפנינו ראייה כי כשעושה התובע שימוש בעגלה ידנית, יש מאמץ לברכיים דווקא, או פרק הזמן וחזרתיות (מסויימת)למאמץ כאמור, שהרי לפי עדותו כשהוא מתחיל בהנעת העגלה הידנית, הוא מתנגד עם רגל שמאל ואם ללקוח אחד נדרש הוא לפרוק משטח לעגלה ידנית – הרי עסקינן ב- 2-3 פעולות דווק א על הברכיים), כשלאחר "התנגדות", הולך הוא מהמשאית למחסן/חדר של הלקוח, בו לעיתים נדרש הוא לפרוק הקרטונים למדפים יחד עם העוזר או פשוט מוריד הסחורה על הרצפה. אח"כ חוזר למשאית עם העגלה הידנית, מניח עליה עוד סחורה, "מתנגד" ומושך העגלה הידנית, פורק הסחורה למדפים ובשלישית ואז למשאית נוסע ללקוח הבא...ואצל הלקוח הבא – או שמשתמש הוא בעגלה חשמלית, שאז לא נדרש לכל מאמץ או כח , או לעגלה ידנית ובה פועל כאמור לעיל.

ברור כי גם אצל כל לקוח, ודאי בין לקוח ללקוח, יש הפסקות "המנתקות" משך ורצף חזרתי של פעולה... כך, אין בפנינו מעדויות התובע גרסה סבירה, כהפניית הנתבע בסיכומיו: האם ביום עובר הוא בין 4-5 נקודות או 8-20 נקודות; משקל הקרטונים; 10 ק"ג או 15-25 ק"ג; האם מדי יום מעמיסים 6-15 משטחים או 10-12; האם משתמש הוא ב- 2 סוגים של עגלות או ב- 3 (הידראולית/חשמלית; ידני עם ג'ק; מריצה) וכו'.
כך ביום עבודה נוסע התובע במשך שעות רבות, יותר ממחצית יום העבודה וגם זאת לא ברצף, מה שבודאי אינו מאפשר הגרסה בדבר ביצוע הפעולות הנטענות במשך 6 שעות או יותר ביום עבודה..

[משלא הוגשה התביעה השניה שהגיש התובע לנתבע – נניח כי אף זו הוגשה בגין ברך שמאל (ראה גם ס' 1 לסיכומי הנתבע) – הגם שבפלוגתא נקבעה פגיעה בברכי ים].

ממכלול האמור – לא שוכנענו ברצף פעולות, במשך זמן מוגדר, חוזרות ונשנות, הפ ועלות על ברכיו, כך הוא בוודאי אם נבודד פעולות ההליכה ומשיכת (ואף לא פעם דחיפת?) העגלה עם משקל, מפעולת ה"התנגדות" בברך שמאל, לצורך "הנעת" העגלה וכשכאמור, לא הת ובע "נושא" המשקל הכבד ,אלא העגלה – הרי בוודאי אין בפנינו רצף תנועות חוזרות ונשנות עפ"נ משך זמן מהן נגרם הנזק הנטען.

נזכיר שוב כי עבודה מאומצת/פיזית – לכשעצמה – אין בה לבסס עילה כאמור.
הנה כי כן, התביעה נדחית גם בעילת הפגיעות הזעירות. .

לאור כל האמור – נדחית התביעה על עילותיה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז, (27 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.ע. גב' אורלי מלי

שרה מאירי,שופטת - אב"ד

נ.מ. מר רון שפיר

נחתם ע"י נ.צ. ביום27.4.17.
הוקלד ע"י אביבה/שרון


מעורבים
תובע: אברהם ברוך
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: