ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יראה-מן בראונר נגד זאפ גרופ בע"מ :

בפני כבוד ה רשם הבכיר יניב ירמיהו

התובעים

  1. יראה-מן בראונר
  2. אפרת בראונר

נגד

הנתבעת

זאפ גרופ בע"מ

פסק דין

מונחת לפניי תביעה כספית בגדרה עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בסך הכספי של 20,8 00 ₪ מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 (להלן – "החוק") וזאת, כנטען בכתב התביעה, בעטיים של דברי פרסומת שנשלחו על ידי הנתבעת לתיבת הדואר האלקטרוני המצויה בשימושם מבלי שניתנה הסמכתם לכך.

1. לטענת התובעים, התקבלו בתיבת הדואר האלקטרוני המשמשת אותם 67 דברי פרסומת בין התאריכים 02.12.14 ועד 02.06.15, כאשר מתוכם 41 הודעות לא נשאו את הכותרת "פרסומת" בכותרתן. דברי הפרסומות נשלחו לטענתם ללא קבלת אישורם, ואף לאחר שהתבקש להסירם ממאגר המדוורים נשלח דבר פרסום נוסף (ה- 67 במספר) . בני הזוג הגישו את כתב התביעה דכאן, בגדרו ביקשו כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בסך של 300 ₪ עבור כל הודעה שהתקבלה טרם הבקשה להסרתם מהמאגר, וכן סך נוסף של 1,000 ₪ בגין ההודעה שהתקבלה לאחר בקשת ההסרה כאמור.

2. הנתבעת שוללת את חובתה לפצות את התובע ים בסכום כלשהו. לטענתה, התובעת 2 נרשמה למועדון החברים של מסעדת אייר קפה – Air Caffe , המנוהל על ידי אתר המסעדות Zap rest. כמופיע בטופס ההרשמה, הרישום הינו לאתר המסעדות אשר מנהל את מועדון הלקוחות של מסעדת אייר קפה , ולפיכך משלוח ההודעות מאתר המסעדות היה על דעת התובעים. עוד מוסיפה הנתבעת, כי עמדה לרשות התובעים האפשרות לבקש הסרתם מהמאגר, אך הם לא עשו כן, ואף לא השיבו לפניות נציגת הנתבעת לאחר שזו ביקשה לקבל אישור על בקשת ההסרה מהמאגר.

התובעים מאשרים כי נרשמו למועדון הלקוחות של מסעדת אייר קפה, אולם מציינים כי הרישום לא נעשה על מנת לקבל דברי פרסום מהנתבעת, אלא מהמסעדה בלבד. לטענתם, בעת ההרשמה לא ניתן היה לדעת כי הפרטים נמסרו לנתבעת.

דיון
3. חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב - 1982 קובע בסעיף 30 א(ב) כהאי לישנא :
"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה."

בסעיף 30א(י) לחוק נקבע כי בית המשפט רשאי לפסוק, בשל הפרת הוראות הסעיף (30א) פיצויים שאינם תלויי בנזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ ב של כל דבר פרסומת.

הוראות סע' 30א לחוק התקשרות נדונו בבית משפט העליון ברע"א 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) (פורסם בנבו), שם נקבע:

"החוק קובע כלל ברירת מחדל שלפיו חל על "מפרסם" איסור לשלוח "דבר פרסומת" (כהגדרתם בסעיף 30א(א) לחוק) לנמען שלא נתן הסכמתו לכך קודם לכן, בכפוף לחריגים המפורטים בסעיף 30א(ג) לחוק. גם במצבים שבהם נתן הנמען את הסכמתו, החוק מקנה לו זכות להודיע בכל עת על ביטול ההסכמה שנתן, שאז האיסור לשלוח דברי פרסומת ישוב על כנו."
...
נקודת המוצא שבבסיס סעיף 30א(י) לחוק היא שנמען של דבר פרסומת שנשלח בהפרה של החוק לא יטרח להגיש תובענה לפיצוי בגינה משום שהנזק האישי שנגרם לו נמוך מן העלות הכרוכה בניהולה. בשל כך נקבע בחוק פיצוי בסך של עד 1,000 ש"ח להפרה ללא הוכחת נזק. סעיף זה קובע כי בקביעת שיעור הפיצוי אין להידרש לשיעור הנזק שנגרם לתובע בגין ההפרה. הסעיף מניח אפוא שאפשר שהנזק שנגרם לתובע בודד הוא זניח, ושאדם בר דעת לא היה בא בתביעה בגינו (סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), ואף על פי כן מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי בסכום לא מבוטל בגין כל הפרה. מטרת הפיצוי אינה להשיב את מצבו של התובע לקדמותו (שהרי אין להתחשב בשיעור הנזק שנגרם לו), כי אם לאכוף את החוק, להרתיע את הנתבע ולתמרץ הגשת תביעות יעילות. זהו אפוא פיצוי לדוגמה (ראו עניין גלסברג, בפסקאות ט'-י')."

ברע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (פורסם בנבו), נקבע:
"יודגש, כי לצורך שיגור דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען, והעובדה שהלה לא ביקש מן המפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות (להלן אתייחס לפיצוי). בכך אימץ המחוקק את המודל הנהוג באיחוד האירופי, מודל ה-opt in, לפיו חל איסור על משלוח הודעות פרסומת בשיווק ישיר אלא אם התקבלה מראש הסכמת הנמען, וזאת בניגוד למודל ה-opt out הנהוג בארצות הברית, לפיו ניתן לשלוח הודעות פרסומת בשיוור ישיר אלא אם הודיע הנמען כי הוא מסרב לקבלן (ראו הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), תשס"ה-2005 (הצעות חוק הממשלה 182 (תשס"א) 886, 886); על מודלים אלה ראו גם י' קרניאל "חוק המחשבים ודואר זבל – טיפול מקומי בתופעה גלובלית" שערי משפט ד 467 (תשס"ו) ".

4. עיון בטופס ההרשמה להצטרפות למועדון החברים של אייר קפה – Air Caffe , שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה, מעלה כי מילוי הפרטים שבטופס הנ"ל מהווה את אישורו והסכמתו של ממלא הטופס לקבל אליו, לדואר האלקטרוני או באמצעות מסרון, את ההטבות והמידע המיועד לו. בתחתית העמוד ובכתב צבעוני המוגדל יותר, מוטבע הלוגו של אתר המסעדות Zap rest אשר בבעלותה של הנתבעת.
התובעת הדגימה הכיצד נרשמה למועדון החברים של אייר קפה – Air Caffe והעידה כי לא ראתה את הלוגו של Zap rest (ראו פרוטוקול הדיון ע' 3 ש' 1-4): " כאשר נכנסים לאתר אמנם מופיע למטה כיתוב של זאפ רסט אבל יש מצב שבשנתיים האלה זה השתנה. לדעתי שינו את האתר. היה טופס בצד השמאלי, ולא ראיתי את הזאפ רסט".

התובעים ציינו כי לשיטתם אין לצפות כי הנרשם יגלול עד תחתית העמוד ויקרא את מלוא המידע, ואף הציגו סרטונים המדגימים את אופן הרישום.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים בכל הנוגע לסוגיית הרישום, שוכנעתי כי התובעים ידעו , ולמצער היה עליהם לדעת, על הקישור שבין המסעדה ומועדון Zap rest, ועל הרישום לשירותיה. התובעים הציגו סרטונים ערוכים חלקית, ללא החלק התחתון של העמוד הרלבנטי, לשיטתי מתוך ידיעה כי הדבר עלול לפגוע בטענתם. אי הבאת הראיה בשלמותה מחזקת את הסברה כי לו היתה מובאת הראיה בשלמותה, לא היה בידיה לסייע להם.
זאת ועוד, התובעת העידה כי ביקשה להירשם לצורך קבלת הטבה שסופקה על ידי מועדון הלקוחות (מנה ראשונה וקינוח במתנה). ה הטבה, כפי שניתן להבין, ניתנה על ידי אתר המסעדות המנהל את מועדון הלקוחות - Zap rest. לפיכך, כבר עם הרישום הראשוני וקבלת ההטבה ידעו התובעים על הרישום ל אתר המסעדות, ואף ניצלו את ההטבה שסופקה על ידיו.
מעבר לאמור, חזקה היא כי אדם קורא את מלוא המידע הרלבנטי טרם מתן הסכמתו לרישום לשירות כלשהו .

5. אף ההסרה מהמאגר לא הוכחה. התובעים הציגו, כאמור, צילומי מסך וסרטונים של כל המידע הרלבנטי, למעט צילום המסך המלמד על ההסרה ושל החלק התחתון של עמוד הרישום. לשיטתי, הדבר נעשה שלא בכדי.
לגופו של עניין, לא הוצג אישור ההסרה מהמאגר, צילום מסך או אישור משלוח ההודעה, הגם שקיימים אמצעים טכניים לעשות כן. אף פניות מצד נציגת הנתבעת לא נענו, כאשר מנגד – מיד לאחר בקשת ההסרה שללא מחלוקת התקבלה - הוסרו התובעים מרשימת הדיוור. לפיכך, אין בידי לקבוע כי התובעים ביקשו להסירם מהמאגר.

6. עם זאת, מצאתי להעיר 2 הערות הרלבנטיות למחלוקת.
האחת, היה על הנתבעת לציין בצורה מפורשת כי הרישום הינו לאתר המסעדות Zap rest, משניתן להתבלבל ולחשוב כי הרישום הינו למועדון הלקוחות של המסעדה בלבד. מוטב היה לו טופס הרישום היה מנוסח בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. במקרה קונקרטי זה, כאמור, שוכנעתי כי התובעים ידעו על הרישום לשירותי הנתבעת, אולם לא מן הנמנע כי להבא לא יהא כך.

השנייה – המצדיקה קבלת התביעה בחלקה – משלוח 41 הודעות ללא ציון "פרסומת" בכותרת ההודעה, בניגוד לדרישת סעיף 30א(ה)(1) לחוק התקשורת:
"30א (ה)(1) מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות:
(א) היותו דבר פרסומת; המילים "פרסומת, "בקשת תרומה" או "תעמולה", לפי העניין, יופיעו בתחילת דבר הפרסומת, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – בכותרת ההודעה;"

בת"צ (מרכז) 36086-07-11 עו׳׳ד אסף חרסט נ ידיעות אינטרנט (פורסם בנבו) , נסקרה תכליתה של הוראת החוק ומטרת המחוקק בציון המילה "פרסומת" בתחילת דבר הפרסומת:
"33. תכליתה של הוראה זו ברורה וגלויה – מטרת המחוקק הייתה לאפשר סיווג מהיר ופשוט של דברי פרסומת, בין אם באמצעות סריקה מהירה בעין הנמען ובין אם באמצעות כלי סינון טכנולוגיים פשוטים. בדרך זו ביקש המחוקק למזער את הפגיעה הכרוכה במסרים פרסומיים הנשלחים בהתאם להוראות החוק, אולם לנמען אין עניין בהם. ודוק, העובדה שדבר פרסומת נשלח כדין, ובכלל זה שנשלח בהתאם להסכמה שנתן הלקוח, אין בה כדי לאיין את הדרישה לאפיון דבר פרסומת במילה "פרסומת". לעניין זה בולט הן מנוסחה של הוראת סעיף 30א. (ה)(1) לחוק התקשורת, והן מתכלית החוק, שהרי לנמען עניין בסינון מהיר של פרסומות גם כשהן נשלחות ממקור שהוא מעוניין, ככלל, לקבל דברי פרסום מטעמו. כך, למשל, ללקוחה של בנק פלוני ול"נוסע מתמיד" בחברת תעופה אלמונית עשוי להיות עניין לאפשר לבנק או לחברת התעופה לשלוח אליהם, מעת לעת, דברי פרסום (לדוגמא הצעות למתן אשראי בתנאים נוחים או הודעות על מבצעי מכירות) ואולם, גם אם הסכימו לקבל דברי פרסום מהבנק או מחברת התעופה אין משמעות הדבר כי אין להם אינטרס לדעת באופן מיידי שהמדובר בדבר פרסום, ולא במסר מסוג אחר (כגון הודעות אישיות, דפי חשבון או כרטיסי טיסה אלקטרוניים).

34. ודוק, המחוקק מבהיר כי בהודעה אלקטרונית על המנוח "פרסומת" להופיע כבר בכותרת, ואין הוא מסתפק בכך שתופיע בתחילת דבר הפרסומת. מכאן שעל המילה "פרסומת" להופיע כחלק מ"נושא" הדוא"ל, ואין די בכך שתופיע בגוף ההודעה. דרישה זו תואמת את תכליתה של הוראת החוק, שכן כאשר המילה "פרסומת" מופיעה ב"נושא" יכול נמען הדוא"ל לממש את אפשרות הסינון באופן מהיר ויעיל מבלי לעיין בהודעה גופה.".

תכלית הוראה זו הינה לתת למקבל דבר הפרסום או לחברה המנהלת את תיבת הדואר האלקטרוני את האפשרות למיין את דברי הפרסומת, וזאת מבלי להטריח את הנמען בעיון בהודעה - העולה כדי "פרסומת" - לגופה. במקרה זה , הגם שלא הוכח האם ההודעות התקבלו בתיקיית הדואר הראשי או בתיקייה ייעודית, הרי שאפשרות זו נמנעה בחלק מההודעות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובהתחשב בתכלית החוק (הרתעה, עידוד תביעות), מצאתי לקבוע כי במקרה דנן על החיוב להתחשב בכך שלמרות שלא נכללה המילה "פרסומת" בכותרת ההודעה הרי שאלה נשלחו לבקשת התובעים ; בתקופה בה התקבלו ההודעות ובהעדר היכולת לדעת האם ממילא חלק מההודעות נשלחו בקשר למסעדת אייר קפה; כמות ההודעות שנשלחו, והצורך בעצירה בחיוב לאחר השגת תכלית החקיקה.

בנסיבות העניין, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 4,100 ₪ (100 ₪ עבור כל הודעה שלא כללה את המילה פרסומת), בתוספת הוצאות ההליך בסך של 300 ₪ .

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום. במידה והסכומים לא ישולמו במועד הנקוב לעיל, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי מרכז – לוד וזאת תוך 15 ימים.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יראה-מן בראונר
נתבע: זאפ גרופ בע"מ
שופט :
עורכי דין: