ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין החברה לפתוח עכו העתיקה בעמ נגד לוטפיה קבאני :

בפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון

התובעת
החברה לפתוח עכו העתיקה בעמ
ע"י ב"כ עוה"ד אורלי ספיר – סחייק

נגד

הנתבעים

  1. לוטפיה קבאני ת.ז. XXXXXX928
  2. מוחמד קבאני ת.ז. XXXXXX564
  3. מיסרא קבאני ת.ז. XXXXXX380
  4. ניזאר קבאני ת.ז. XXXXXX997

ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד בכר

פסק דין

לפני תביעה לסילוק יד ופינוי הנתבעים מהמקרקעין נשוא התביעה וכן להריסת מחוברים שלטענת התובעת נבנו על ידי הנתבעים במקרקעין.

התובעת - החברה לפיתוח עכו העתיקה ( להלן: "החל"פ") היא חברה ציבורית המשמשת ופועלת כסוכנת מוסמכת מטעם רשות הפיתוח, מנהל מקרקעי ישראל והאפוטרופוס על נכסי נפקדים בכל הנוגע לניהול נכסי גופים אלה. הנתבעים הם תושבי עכו העתיקה ולטענת התובעת שוהים בנכס נשוא התובענה שלא כדין. הנכס הפלוש הוא לטענת התובעת כל בניה או תפיסה שבצעו הנתבעים מעבר לקו הבניין בו ממוקמת הדירה בה הם מתגוררים - בניה מאולתרת של שתי קומות ומחסן, ג'קוזי וגדר בחפיר המהווה חלק מהמצודה והחומה הצפונית המקיפה את העיר העתיקה בעכו והמהווה מקרקעי ציבור/ייעוד שייעודם ע"פ תוכנית מתאר ג/10895 הינו ביצורים- שימוש מיוחד ואשר הוחכרו לתובעת לצורך פיתוחם ושיקומם לטובת כלל הציבור.
לטענת התובעת, הנתבעים פלשו אל החפיר המצוי במקרקעין הידועים כגוש 18009 חלקה 19 ( שהפך לגוש מוסדר 19968 חלקה 1 לאחר הליכי פרצלציה) ביולי 2012 ובנו שם ג'קוזי, גרם מדרגות ותוספות בניה נוספות. ביום 27.2.13 או בסמוך לכך המשיכו הנתבעים בביצוע עבודות בניה בלתי חוקיות לחפיר. נבנה חיפוי עץ חדש, נפתחו חלונות לכיוון החפיר, נסגר מפלס תחתון, נבנתה גדר והותקן מתלה כביסה.
עוד טוענת התובעת כי ביום 25.2.13 שיפרו הנתבעים את מפלס הקומה העליונה שנסגר בניגוד לחוק ואף פתחו שני חלונות לכיוון החפיר. לטענת התובעת, הנתבעים זורקים פסולת לתוך החפיר מקו הבניין בו הם מתגוררים צפונה לתוך החפיר.
התובעת טוענת כי לנתבעים אין כל זכויות מכל מין וסוג שהוא בחפיר אליו פלשו. לטענתה הפלישה אל תוך החפיר מהווה הסגת גבול המבוצעת על חשבון הציבור כולו ומכאן התביעה שלפני.

הנתבעים טוענים כי אין במסמכים אשר צורפו לתביעה על מנת ללמד על זכות כלשהי שיש לתובעת בחפיר בו ממוקמים המרפסת והחצר של דירתם, בהם הם עושים שימוש הם לטענתם מעל ל 40 שנה. לטענתם, מסמכי התביעה מתייחסים למקרקעין אחרים שלנתבעים אין כל קשר אליהם.
לטענת הנתבעים, עילת התביעה של התובעת בדבר פינויים וסילוק ידם מהחפיר, התיישנה בנסיבות בהן מדובר במקרקעין לא מוסדרים המוחזקים על ידם מזה 40 שנים. לחלופין, טוענים הנתבעים כי ככל שיתברר כי המדובר במקרקעין מוסדרים, אזי גם במקרה זה התביעה התיישנה בשים לב לכך שהנתבעים עושים שימוש במקרקעין עשרות שנים טרם הסתיימו הליכי ההסדר. לטענתם, השטח של החצר והמרפסת מוחזק על ידם מזה עשרות שנים בידיעתה של התובעת ובהסכמתה.
הנתבעים טוענים כי קמה להם זכות לחזקה ושימוש במקרקעין מכוח השנים הארוכות בהם הם עושים שימוש במקרקעין, ללא כל טרוניה מטעם התובעת או גוף אחר ולחלופין קמה להם הזכות לרכוש את הזכות במקרקעין בשל הקמת המחוברים בהם. לטענתם, לתובעת אין כל זכות לדרוש את פינויים ולחלופין וככל שייקבע כי עליהם לסלק ידם מהשטח, הם זכאים לתשלום פיצויי הולמים בגין שלילת זכות החזקה, ההשקעה הרבה שהשקיעו במקרקעין, ותחזוקת השטח ושמירה על מצבו וניקיונו. לפיכך, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה כנגדם.

דיון:
רקע הנדרש להבנת הדברים בקצרה :
בגין הנכס בו מתגוררים הנתבעים המצוי בעכו העתיקה בגוש 18010 חלק מחלקה 10, הוגשו בעבר שתי תביעות. בשנת 1996 הגישה מנהלת המקרקעין דאז, חב' עמידר, תביעה כנגד קבאני עדנאן ז"ל וקבאני לוטפיה ( הנתבעת 1 בתביעה שלפני) לפינוי הנכס ולתשלום דמי שימוש ראויים. במהלך ניהול התיק הלך מר קבאני לעולמו והתביעה המשיכה להתנהל כנגד לוטפיה קבאני.
במסגרת פרוטוקול דיון מיום 19.5.02 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התביעה תימחק והמצב במקרקעין יוותר על כנו עד לקביעת זכויות בהסדר שנעשה בעכו העתיקה על ידי אגף הסדר המקרקעין כאשר הזכויות יקבעו ע"פ החלטות סופיות של פקיד ההסדר. הליכי ההסדר ביחס למקרקעין בו מצוי ביתם של הנתבעים טרם הסתיימו עד היום.
בשנת 2002 הגיש עזבונו של המנוח מר קבאני עדנאן ז"ל תביעה לפקיד ההסדר בנוגע למקרקעין הנ"ל. בשנת 2007 הגישה החל"פ לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה כנד הגב' קבאני לוטפיה למתן פס"ד הצהרתי לפיו המקרקעין מצויים בבעלות האפוטרופוס לנכסי נפקדים, סילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים מהנתבעת 1. תביעה זו נדחתה בפסק דינו מיום 23.3.10 של כבוד השופט קיסרי תוך שנקבע כי אין בדחיית התביעה כדי למנוע מהאפוטרופוס על נכסי נפקדים או מי מטעמו להגיש בבוא העת תביעה נוספת נגד הנתבעת אם וכאשר תידחה התביעה אותה הגיש עזבונו של המנוח עדנאן, בגדר הליכי ההסדר.
התביעה שלפני הוגשה כאמור בגין המחוברים שבנו הנתבעים בשטח החפיר הממוקם בגוש 19968 חלקה 1 ( לשעבר גוש 18009 חלקה 19), דהיינו בניה מאולתרת של שתי קומות, מחסן, ג'קוזי וגדר ולפיכך אינה נוגעת למקרקעין בו ממוקם בית הנתבעים. יודגש, הדירה בה מתגוררים הנתבעים נשוא התובענות אשר תיארתי לעיל, סמוכה למקרקעין נשוא תובענה זו.

זכות התובעת לתבוע את סילוק ידם של הנתבעים מהחפיר והריסת המחוברים ס' 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, קובע כי בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. די בכך שהתובע סילוק יד ממקרקעין מכוח בעלות, יוכיח את בעלותו בהם ומכאן ואילך מוטל הנטל על הנתבע להוכיח זכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין. ראה בע"א 483/62 קוך נ' דוכן, פ"ד יז 1953; תא 16482/92 עיריית תל-אביב - יפו נ' שלמה גרינשטיין,(26.01.1994); עא 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי ו-3 אח', פד לא(3), 455; תאק ( תל אביב) 43042/08 מינהל מקרקעי ישראל תל אביב נ' מוחמד סכסכ (25/02/2016); ת.א 34456-08-14 רשות הפיתוח נ' מרדכי מורדוב (22/09/2016). הדרך להוכחת בעלות במקרקעין היא באמצעות הצגת נסח רישום המוכיח את הבעלות. ראה בע"א 509/64 חברת חלקה 38/1+38/5 בגוש 6667 בע"מ נ' ויקטוריה לוי ואח' פ"ד יט 169. דברים אלו עולים אף מהוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין.
החפיר נשוא התובענה, הסמוך לדירה בה מתגוררים הנתבעים, מהווה חלק מהמצודה והחומה הצפונית המקיפה את העיר עכו ומהווה מקרקעי ציבור שייעודם לפי תכנית מתאר ג/10895 הוא ביצורים- שימוש מיוחד. בייעוד האמור הותרו על פי תקנון התוכנית שימושים הכלולים באזור טיילת החומות קרי שטח המיועד לטיול, סיור ונופש סביב החומות ולא תותר בו כל בניה.
מראיות אשר הוצגו לבית המשפט עולה כי החפיר ממוקם בגוש 18009 חלקה 19 והפך לגוש 19968 חלקה 1 עקב הליכי פרצלציה. לעניין זה ראה אישור משרד הפנים- אגף רישום והסדר המקרקעין/לשכת הסדר המקרקעין בחיפה, מיום 21/9/14 לפיו חלקה 19 בגוש 18009 הוסדרה בשנת 2003 והיא זהה לחלקה סופית 1 בגוש 19968 ונרשמה ע"ש מדינת ישראל. ראה עותק מ"ספר הנכסים – דו"ח מקוצר" מיום 24/5/11 לאחר ביצוע ההליך הפרצלציה. תשריט המצורף להסכם בין החברה לפיתוח עכו למשרד הביטחון ( נספח ו' לכתב התביעה). תשריט לאחר ביצוע הליכי פרצלציה ( נספח ז' לכתב התביעה) וכן מפת מדידה מיום 21/9/14 של גוש 19968 חלקה 1 ( בעבר גוש 18009 חלקה 19) שהוכנה על ידי מר ש. שלום- מודד מוסמך ממנה עולה כי תוספות הבניה שביצעו הנתבעים חודרות אל תוך שטח החפיר ( נספח ח' לכתב התביעה).
כעולה מהסכם חכירה מיום 29/1/07 בין רמ"י לחברה לפיתוח עכו ( נספח ז לכתב התביעה המתוקן) מדינת ישראל/רשות הפיתוח היא בעליה של חלקה 1 ( בחלק) בגוש 19968, כאשר חלקה זו הוחכרה לחברה לפיתוח לתקופה בת 49 שנים החל מיום 19/5/05 ועד ליום 18/5/24 ומטרת החכירה היא " תפעול השטח כאתר תיירותי". על חלקים מחלקה 19 בגוש 18009 קיימת זיקת הנאה לציבור- זכות להולכי רגל. בחוזה החכירה צוין כי חלקים משטח זה כבר הוקצו למשרד הביטחון ואף קיים הסכם בין החל"פ למשרד הביטחון משנת 2002 לגבי חלוקת השטחים. משרד הביטחון מפעיל בשטח המצודה אתר הכולל את המוזיאון של ארגון אסירי עכו וחדר גרדום והחל"פ מפעילה את השטחים בהם עתיד לפעול אתר ומיזם תיירותי היסטורי.
בהסכם משנת 2002 הוסדרו היחסים בין החל"פ למשרד הביטחון ביחס לחפיר. קטע החפיר הפנימי הצפוני הוקצה על ידי ממ"י למשרד הביטחון בהקצאת קבע. משרד הביטחון מחכיר לחל"פ את החפיר בחכירת משנה מיום 1/1/94 עד ליום 31/12/04 עם אופציית הארכה לתקופה נוספת של 10 שנים, עד ליום 31/12/14, בכפוף להודעה מראש בכתב של החל"פ למשרד הביטחון עובר לתום תקופת חכירת המשנה המקורית ( ס' 2.4.3). חכירת המשנה נועדה לאפשר לחל"פ השלמה וסיום של עבודות הפיתוח והשיקום ( ס' 2.4.4). בין היתר התחייבה החל"פ לעשות את כל הנדרש למניעת כניסת פולשים לחפיר ( ס' 2.4.5). עם סיום העבודות התחייבה החל"פ לנקות את שטח החפיר מכל חומרי בניין וציוד בניה שיבוצעו חפיר, כך שהחפיר יוכל לשמש לייעודו כחלק מהאתר המוזיאוני. במהלך ביצוע העבודות תשמור החל"פ על החפיר תקינותו וניקיונו ותמנע כניסת פולשים ( ס' 2.4.16). בתום תקפות החכירה או האופציה יוחזר החפיר במצב תקין כשהוא פנוי ונקי מכל אדם וחפץ ( ס' 2.4.6).
וכך העידה לעניין זה העדה מטעם התובעת הגב' מירי סצ'י " ת. אנו חוכרים ממנהל מקרקעי ישראל. משרד הביטחון גם הוא יש לו חוזה חכירה עם ממ"י וכאשר התחלנו לחשוף את העתיקות, היינו זקוקים לשטחים לאחסן אבנים, אנו מעבדים את אבנים ויש מומחים לדבר, אחסנו בשטח הזה. משרד הביטחון הסכים לתת הרשאה להשתמש בחפיר ובתוך 20 שנה לצאת מהשטח. השטח הזה הוא מושאל לנו ומוחכר ע"י משרד הביטחון. התקופה היא 10 שנים +10 שנים. הם לא מוכנים לקבל את החפיר למרות שפג תוקפו של ההסכם עד שלא נחזיר את החפיר נקי מהגקוזי והבניה הלא חוקית. משרד הביטחון הוציא לנו מכתב מסודר בעניין.". (ראה עמ' 8 שורות 25-30 לפרוטוקול).
די בכך על מנת לבסס את זכות התובעת להגיש את התובענה שלפני. מאידך, הנתבעים מעבר להכחשה גורפת של " כל זכות נטענת מצד התובעת לחכירה או בעלות או חזקה במקרקעין", לא תמכו טענותיהם לעניין זה בכל אסמכתא שיש בה כדי לבסס טענתם בדבר העדר זכויות התובעת במקרקעין ולסתור עדות זו, פרט לניתוח לשון ההסכמים אשר לעיל בסיכומיהם, על כן דין טענתם לעניין זה להידחות. לפיכך אני קובעת כי לתובעת, החוכרת של שטח החפיר מבעלי השטח - מדינת ישראל - רשות הפיתוח, הזכות לתבוע את סילוק ידם של הנתבעים מהשטח והריסת המחוברים.
ככל שלנתבעים אי אילו טענות ביחס לרישום זכויות הבעלות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין היה עליהם לפעול בהתאם לאמור בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [ נוסח חדש], תשכ"ט-1969, המהווה חריג לסעיף 125 לחוק, ועניינו במתן אפשרות לשינוי ו/או תיקון רישום הזכויות. הסמכות לתיקון או שינוי שייכת לבית המשפט המחוזי ( תא 34456-08-14 רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' מרדכי מורדוב, אשר צוטט לעיל) וכזאת לא נעשה על ידם עד כה.

התיישנות התביעה :
אימתי החלה בניית המחוברים בשטח החפיר ?
התובעת טוענת כי תוספות הבניה בתוך שטח החפיר נבנו באופן מתמשך החל מחודש יולי 2012. הנתבעים מצדם טוענים כי הם מחזיקים בשטח הנדון מזה עשרות שנים. לטענתם המרפסת ממנה יוצאים אל החצר והגינה קיימים מזה עשרות שנים ומעולם לא באה טענה או תביעה מצד התובעת בעניין זה. לעניין הגדר טוענים הנתבעים כי תיחום השטח נעשה על ידי המדינה בשנות ה 60-70 וכי מנהלת המקרקעין דאז, חברת עמידר הייתה מתחזקת את הגדר באופן שוטף, כאשר בשלב מסוים, ככל הנראה כאשר השטח עבר לניהול של התובעת, עבודות התחזוקה בגדר בוצעו על ידה. לטענת הנתבעים, לפני כעשר שנים הגיע קבלן מטעם התובעת וביצע החלפה של הגדר הישנה בהתאם לתוואי של הגדר המקורית. לעניין הג'קוזי, טוענים הנתבעים כי המדובר בבריכת מים קטנה שהוצבה בשנת 2012 לשימוש ילדיהם להתרעננות בימי הקיץ החמים. לטענתם התביעה התיישנה בנסיבות בהן המדובר במקרקעין לא מוסדרים אשר ההתיישנות לגביהם היא 25 שנה, בעוד שהמחוברים בשטח החפיר קיימים מזה עשרות שנים.
עסקינן במחוברים אשר מצויים בשטח החפיר ויוצאים מתוך דירת הנתבעים. שטח החפיר עבר הסדר ואילו דירת הנתבעים מצויה בשטח אשר טרם עבר הסדר, על כך לא יכולה להיות מחלוקת לאור המפורט לעיל. ס. 125 לחוק המקרקעין קובע כי רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים הוא ראיה חותכת לתוכנו. ס. 159(ב) לחוק המקרקעין קובע כי חוק ההתיישנות התשי"ח 1958 לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים אולם אין בכך כדי למנוע טענת התיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה. הנה כי כן, במקרקעין מוסדרים , אין התיישנות לעילת תביעה, אלא בהתאם לכללי ההתיישנות בטרם כניסת חוק המקרקעין לתוקפו, ביום 1/1/1970.
סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות קובע כי מחזיק אשר הוגשה כנגדו תביעה במקרקעין בלתי מוסדרים בחלוף חמש עשרה שנה, נהנה מטענת התיישנות ואילו במקרקעין מוסדרים, תהא תקופת ההתיישנות עשרים וחמש שנה.
הפסיקה קובעת כי על מנת לבסס טענה זו ועל מנת שיהא המחזיק פטור מהצורך להוכיח זכויותיו מחמת התיישנות, עליו להוכיח ראשית את חלוף הזמן בהתאם לאמור לעיל ושנית כי החזיק במקרקעין " חזקה נוגדת" – חזקה אשר אינה על דעת הבעלים או בהסכמתו. ראה בת.א. 5886-07-13 רשות הפתוח נ. גרבוע ( ניתן ביום 27/12/15). לאחר שעיינתי עיין היטב בראיות שהוצגו לעיוני לעניין זה ובעדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה כנדרש כי פלישת הנתבעים לחפיר החלה משנת 2012 ואילך, ובאופן כזה שממילא תביעת התובעת לא התיישנה בין אם המדובר במקרקעין מוסדרים ובין אם לאו. זאת על בסיס הראיות המפורטות להלן.
בראש ובראשונה, חוו"ד מומחה מר יואב קלור- מודד מוסמך, מיום 17/5/15. המומחה אשר בדק תצלומי אויר של החפיר משנת 1980 ועד לשנת 2015, קבע כי המבנה לא היה קיים בתצלום משנת 1980 ולא בתצלום משנת 1990. המומחה ציין בחוות דעתו כי באורטופוטו משנת 1999 ומשנת 2005 ותצלומים מהשנים 2003 ו 2004 המבנה לא היה קיים וכי הבחין לראשונה במבנה בתצלום אויר משנת 2006. לסיכום קבע המומחה כי מעיון בתצלומים ניתן להבחין כי המבנה הוקם בין השנים 2005-2006, כי לפני שנת 2005 נראה בבירור כי המבנה לא קיים ובתצלום משנת 2006 נראה כי יש מבנה.
המומחה נחקר על חוות דעתו ומסקנותיו לא השתנו או נסתרו. "ש. מה נתבקשת לבדוק במסגרת חוות הדעת ? ת. סימנו לי מבנה והתבקשתי להביא תצלומי אוויר ולבדוק מאימתי התצורה הזו קיימת. .. ת. אני מראה לך את העתק הצילום משנות ה 80'. אני בתמונה מזהה ומראה לבית המשפט כי חוץ מעצים אין שם מבנה. ש. אני מפנה אותך לצילום משנת 90' , מה זה הבליטה הזו? ת. אין במבנה שלנו שום דבר, הבליטה היא בליטה מבניין אחר, אך לא משלנו ואני לא יודע מהי. ש. בשנת 99? ת. גם אז אין שם כלום. בשנת 2006 כבר מתחילים לראות תחילת הבניה בחפיר ואז לאורך השנים אני מזהה משהו מלבני ואני לא יודע מאיזה חומר. מאז 2006 אנחנו רואים איזה שהוא סוג של מבנה שלאורך השנים לא ראיתי אותו קודם. אין לי שליטה על קנה המידה זה ממרכז המיפוי, אני מהתצלום שהם מביאים לי אני מזהה פענוח שני תצלומים חופפים רק מ 2006 תחילת בניה. במיקום הזה אני רואה משהו שבולט משורת המבנים שיש כאן. ש. אם אני אומר לך שזה שחור? ת. אני לא מסתכל בפענוח התצלום רק על התצלום עצמו אלא במכשיר מיוחד שאני שם על העיניים כי אז יכול לראות בתלת מימד וזה עצים ולא מבנה. צבע זה רק מהשנים האחרונות והשנים המוקדמות היו בשחור לבן".
זאת ועוד, בסיכום דיון מיום 11/10/12 של מוזיאון אסירי המחתרות עכו, נרשם בס' 2 "..החברה התחייבה לטפל מידית בפנוי בריכת הג'קוזי שבנה הפולש בחודשים האחרונים..". גם במכתבו מיום 27/2/13 של מר ערן מוזס מנהל מוזיאון אסירי המחתרות עכו אל מר דוד הררי מנהל החל"פ עכו העתיקה: "הנדון: המשך הבניה של הפולש לחפיר.. בימים האחרונים נמשכות עבודות הבניה של הפולש לחפיר: נבנה חיפוי עץ חדש, נפתחו חלונות לכיוון החפיר, נסגר מפלס תחתון, ונבנתה גדר והותקן מתלה כביסה..". במכתבו מיום 25/2/13 של מר ערן מוזס מנהל המוזיאון אל מר צבי עדן מנהל מחלקת המוזיאונים וד"ר עפר בורד סגן המנהל וראש היחידה לאוצרות ותיעוד: "בשבת האחרונה חלה התפתחות נוספת בכל הקשור לבניה בחפיר. הפולש שיפר את מפלס הקומה העליונה בניגוד לחוק ואף פתח שני חלונות לכיוון החפיר. בנוסף, סגר מפלס נוסף בגובה החפיר ( תחת הקומה הנ"ל)". בהודעת דואר אלקטרוני מיום 4/3/13 מאת גב' צילה שנהב אל הגב' צילי גלעדי מפקחת מטעם רשות העתיקות ומר ציון וויצמן האחראי לרישוי ובניה בעיר עכו נאמר ".. לידיעתכם בניה בלתי חוקית מתבצעת בחפיר הפנימי, כל יום נוסף משהו חדש. החברה אמנם הגישה תביעה אבל זה ייקח הרבה זמן, ובינתיים הוא ממשיך בניה ולא עוצר...". כמו כן, קיים צילום שבוצע על ידי מר ערן מוזס משנת 2010 של החפיר עבור מצגת שערך המוזיאון ( נספח יג' לת/2), בו ניתן לראות כי בשנת 2010 לא הייתה בניה מחוץ לקו הבניין בו מתגוררים הנתבעים.
מאידך עדויות הנתבעים לעניין זה, אשר גם במקרה זה לא נתמכו בכל ראיה נוספת, לא היו אמינות בעיני ובמקרים מסוימים אף עמדו בסתירה להצהרותיהם. מר קבאני עיד הצהיר כי בשנת 2012 אחיו מיסרה הניח במקרקעין בריכה קטנה לשימושם של הילדים, אלא שבעדותו לפני הוא טען כי הבריכה נמצאת שם כבר מזה יותר מעשר שנים. "אין ג'קוזי, זה בריכה. אני לא זוכר ממתי היא שם, אני חושב יותר מעשר שנים היא שם"(עמ' 15 שורה 30 לפרוטוקול). ובהמשך כאשר עומת עם האמור בתצהירו הוא העיד: "אני לא זוכר בדיוק, זה היה סמוך לשנה הזו של 2012"( עמ' 16 שורה 13 לפרוטוקול). בתצהירו טען מר עיד כי המרפסת, המחסן, הגדר וכל שאר המחוברים למקרקעים נמצאים שם מזה עשרות שנים. בעדותו לפני העיד מר עיד בתחילה כי חיפוי העץ למרפסת בוצע בשנת 2011 ובהמשך כאשר נשאל " ש. אם אני אגיד ב 2013?" הוא השיב: "ת. אולי יכול להיות כן.". כך גם לגבי החלונות שנפתחו לכיוון החפיר " ש. חלונות בכיוון החפיר מתי נבנו? ת. אם סגרנו אז באותו המעמד עשינו גם את החלונות" (עמ' 16 שורות 18-23 לפרוטוקול).
לעניין הגדר טענו כאמור הנתבעים כי זו נבנתה על ידי נציגי המדינה במהלך שנות ה 60-70 . מר עיד הצהיר כי הוא זוכר את הגדר מאז היותו ילד, כי חברת עמידר הייתה מתחזקת את הגדר ולאחר מכן התובעת וכי זכור לו שלפני עשר שנים הגיע קבלן מטעם התובעת והחליף את הגדר על תוואי הגדר המקורית. בעדותו לפני העיד מר עיד: "ת. היה ידוע לי מילדותי שהיה שם גדר ממתכת מברזל , עמודים ורשת יותר מ 2.5 מטר וזה לכל אורך החצר מה שיש לנו שם עד לצד של הבאהיים. אנחנו לא בנינו את זה, סגרנו גדר מעץ. בחפיר יש מזבלה, אתם זורקים לשם זבל. בצד שלנו ניקיתי כמו שצריך ושמתי גדר מעץ שלא יכנסו עכברים ונחשים. יש לנו למטה ילדים ובית. החברה הייתה שמה ערימות של זבל ואבנים.". לשאלה מה בנו התובעים מעבר לקו הבניין השיב מר עיד: " ת. לא בנינו, סגרנו סידרנו, ככה. בנינו זה דבר שלא היה קיים ובנינו. אני תחזקתי. ש. יש בניה מחוץ לקו הבניין, מתי בניתם את התוספת? ת. מזמן הילדות שלי זה היה קיים ככה. סגירה זה לא בניה. אולי זה בניה..." (עמ' 16 שורה 30- עמ' 17 שורה 2 לפרוטוקול).
מר מיסרה קבאני הצהיר כי בשנת 2012 הוא שם את בריכת הילדים בשטח המקרקעין, כאשר כל יתר המחוברים קיימים מזה עשרות שנים. לשאלה אילו מהמחוברים לדעתו חורגים מקו הבניין השיב העד כי הוא לא יודע. לשאלה האם התוספות לא היו קיימות עד לשנת 2006 השיב מר מיסרה: "זה לא נכון. את צריכה להראות לי שזה נכון. את צריכה להגיש את הצילומים. אני אומר שזה היה קיים. חוץ ממה שאני אומר אין לי על מה לבסס את זה.. זה הכל היה, גם לפני 2012. זה מה שאני יודע, זה אדמה שלנו וזה התוספות שלנו. מאיפה אני אביא לך מסמך משפטי בעניין." (עמ' 18 שורות 26-30 לפרוטוקול). לשאלה מכוח מה הוא מכחיש את זכות החכירה של התובעת בשטח הוא השיב : " מיום שנולדתי ראיתי את אבא שלי עובד באדמה למטה. אנחנו לא מעבדים משהו שלא שלנו. הצד שני לא מעובד. אין לי בניירות הוכחה לזה" (ראה עמ' 19 שורות 1-2 לפרוטוקול).
עד נוסף מטעם הנתבעים מר פאעור עדנאן, הצהיר כי הוריו המנוחים התגוררו בדירת מגורים בשכנות לדירת התובעים, כי הוא נולד בדירה והתגורר בה ברציפות עד לשנת 82' אז נישא ועבר לגור בדירה אחרת בעיר עכו וגם אז הוא המשיך לבקר את הוריו בתדירות יום יומית עד לשנת 2002 אז הוחזרה הדירה לווקף. מר פאעור הצהיר כי חלונות דירת הוריו פנו לכיוון החפיר ומאז שהוא זוכר את עצמו, הייתה בחפיר גדר, המפרידה בין שטח החפיר לבין שטח נוסף שנתחם בין קירות המבנה בו נמצאת הדירה לבין אותה גדר. זכור לו כי המנוח קבאני עדנאן החזיק בשטח שהיה בין קיר המבנה לבין אותה גדר ונהג לגדל שם עופות וצאן, עיבד את הקרקע ושתל בה עצי פרי וירק. מר פאעור הצהיר שזכור לו היטב כי מדירתו של המנוח קבאני היו מדרגות שהובילו אל עבר אותו שטח אדמה ואלו היו מחוברות למרפסת שהייתה מחוברת לדירה. בהיותו ילד קרה לא אחת כי פריטי כביסה שהיו תלויים על חבלי הכביסה בבית הוריו המנוחים נפלו אל עבר המקרקעין והוריו היו מבקשים ממנו לרדת לשטח החפיר על מנת לאסוף אותם ולצורך כך הוא היה פונה לבית המנוח וזה היה מובילו דרך אותן המדרגות אל עבר השטח מתחת לחלונות דירת הוריו. עוד הצהיר מר פאעור כי המנוח נהג לגדל בשטח עופות וזכור לו היטב כי המנוח היה נותן לו ביצים אותן הטילו התרנגולות.
מר פאעור הצהיר כי בתחילת בשנות 90 הוא החל עבד בחל"פ מטעם רשות העתיקות בתור פועל ובמהלך עבודתו היה מבצע עבודות בחפיר ומשפחת קבאני נהגו לכבד אותם בקפה ומים קרים במהלך שעות העבודה, כאשר הם היו ניגשים אליהם דרך השטח בו החזיקו. לטענתו בסוף יום העבודה הוא היה מקצר את הדרך אל בית הוריו על ידי כך שהיה עולה אל עבר דירת משפחת קבאני תוך שימוש באותן המדרגות. בעדותו לפני העיד מר פאעור כי עבד ברשות העתיקות משנת 1992 עד שנת 2005. בהתאם לעדות הוא מצוי בקשר עם כמה מילדי המנוח קבאני. בעוד שהעד הצהיר כי כאשר נישא בשנת 82 הוא עזב את בית הוריו, בעדותו לפני הוא העיד כי לאחר נישואין הראשונים הוא גר שם עוד מספר שנים " גרתי עד שנות ה 80 אני חושב אצל ההורים. ש. כאשר נישאת גרת אצל ההורים? כן... ש. אתה גר ברח' קפלן בעכו? ת. כן. ש. כל ה 27 שנים אתה גר שם? ת. לא כאשר היינו בהתחלה הייתי אצל ההורים. פה אני משנת 2001-2002 בקפלן. כאשר קניתי את הבית בשנת 2001 עברנו לבית. יצאתי מההורים ושוב הלכתי לגור בבית... הבית הזה שאני גר בו קנינו אותו בשנת 2001 2002, לפני זה גרתי שוב בפעם השנייה אצל ההורים. .ש. כאשר קוראים את תצהירך אפשר להבין שעד לשנת 82 היית בדירה? אח"כ יצאתי וחזרתי." בהתאם מאז שיצא מבית הוריו בשנת 2002 למיטב זכרונו הייתה המרפסת פתוחה, היו מדרגות צמודות לקיר ולא הייתה סככה. "היה מרפסת ומדרגות וזהו. לא הייתה סככה ולא היה כלום.." ." הסככה הזו לא הייתה. המזגן לא היה. היו מדרגות ממש על האדמה"(עמ' 28 שורות 10-11 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר פאעור האם המדובר במדרגות בית הנתבעים, המופיעות בתמונה הוא השיב " מאז שיצאנו ב 2002. המדרגות שם אלה שהיו. ש. אתה לא מתכוון למדרגות האלה בתמונה? ת. (מעיין). זה לא המדרגות" (ראה עמ' 29 שורות 1-2 לפרוטוקול) .
הנה כי כן מעדויות אלו עולה כי סגירתה של המרפסת למבנה, המדרגות ממנה, בניית מחסן והצבת בריכה/גקוזי , כמו גם חידוש הגדר בחפיר, כל אלו הם בנייה חדשה יחסית שלא מימי הוריהם של הנתבעים 2-4. גם לו הייתי מקבלת את טענת הנתבעים לפיה הם עושים שימוש בחפיר מזה עשרות שנים, טענה אשר לא הוכחה כאמור, הרי שמשהפכו המקרקעין למוסדרים עקב השלמת הליכי הפרצלציה בשנת 2013, בטלות כל הזכויות הנוגדות של הנתבעים במקרקעין, ככל שקיימות, לרבות זכויות שרכשו כביכול מכוח ההתיישנות.
לעניין זה נקבע כי משנסתיים הליך הסדר והמדינה נרשמה כבעלת הזכויות בקרקע בטלות כל זכויותיו הנוגדות של המבקש בקרקע לרבות אלו שרכש ( ככל שרכש) מכוח התיישנות וכי החל ממועד כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, אין התיישנות במקרקעין מוסדרים ( סעיף 159( ב)לחוק המקרקעין, כאמור לעיל) וראה ברעא 6396/14 יוסף אמזלג נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 18/11/2014). " הרישום לאחר ההסדר מבטל כל זכות הסותרת אותו ויוצר בכך " לוח חלק" לגבי אותה זכות ... והמשמעות היא אפוא, שמאותו שלב נמחקות הזכויות שקדמו לו"(ראה בעא 7744/12 ( ניתן ביום 14/08/2014).
כאמור, בשלב ההסדר הייתה פתוחה לפני הנתבעים האפשרות לפנות בהליך המתאים אלא שהליך שכזה לא הוצג לפני והנתבעים אף לא טענו כי נקטו בהליך שכזה. משכך ולאחר הרישום הם מנועים מהעלאת טענות לעניין ההתיישנות. ראה תאק ( תל אביב) 43042/08 מינהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' מוחמד סכסכ, אשר צוטט לעיל.
תנאי נוסף להוכחת התיישנות הוא קיומה של " חזקה נוגדת". משמעותה של דרישת ה " חזקה הנוגדת" היא כי חזקתו של המחזיק בקרקע איננה נעשית מתוך הסכמתו ורשותו של הטוען לבעלות בקרקע, אלא על אף טענותיו כלפיה. יסודותיה הם: מנהג בעלים, ייחודיות, רציפות ואופיה הנוגד של ההחזקה. כדי שתתקבל טענת ההתיישנות על החזקה לקיים שני מבחנים. האחד, עליה להיות " חזקה נוגדת", כזו שאינה יונקת את כוחה מזכות הבעלים. השני, על המחזיק לטעון טענת בעלות ביחס למקרקעין. חזקה יוצרת התיישנות ומקנה זכויות רק אם היא נוגדת, בין השאר במובן זה, שמייחסים לבעלים ידיעה על דבר החזקה בלא שבאה מצדם תגובה, דבר המלמד על הסכמה בשתיקה. ככל והבעלים הרשום לא ידע על אודות הפלישה במקרקעין לא ניתן ללמוד מהתנהגותו על מחילה או ויתור. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעסקינן בקרקעות המדינה. כאשר לא מדובר בקרקע פרטית אלא במקרקעי ציבור אין המדינה מוחזקת כמודעת למצבם במשך שנים. להבדיל משתיקתו של אדם פרטי אין בשתיקת המנהל כדי ללמד על ויתור והשלמה עם החזקת אחרים במקרקעין. לכן על המחזיק להוכיח שהמדינה והמנהל ידעו על דבר החזקתו במקרקעים והתנגדו לה ( תאק ( תל אביב) 43042/08 מינהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' מוחמד סכסכ אשר צוטט לעיל.
טענת הנתבעים לפיה התובעת ידעה לאורך עשרות שנים אודות הפלישה במקרקעין לא הוכחה ולהיפך, הוכחשה בתוקף על ידי התובעת. עדותיהם של הנתבעים לעניין זה היו כלליות ולא נתמכו בכל אסמכתא. "יש חוו"ד של מודד שקובעת כי תוספות הבניה לא היו עד שנת 2006, אז זה לא 40 שנה כמו שאמרת? ת. מה שקובע זה מה שאני אמרתי כי אני חי שם" (ראה עדות מר קבאני עיד בעמ' 17 שורות 16-17 לפרוטוקול). "ת. מיום שנולדתי ראיתי את אבא שלי עובד באדמה למטה. זו האדמה שלנו. אנחנו לא מעבדים משהו שלא שלנו. הצד השני לא מעובד. אין לי בניירות הוכחה לזה.... ת. זה הכל היה , גם לפני 2012. זה מה שאני יודע, זה אדמה שלנו וזה התוספת שלנו. מאיפה אני אביא לך מסמך משפטי בעניין" (ראה עדות מר מיסרה קבאני בעמ' 19 שורות 1-9 לפרוטוקול).
לפיכך משלא הוכיחו הנתבעים את טענתם לפיה עובר לשנת 2012 ידעה התובעת על חזקתם הנוגדת של הנתבעים בחפיר והתנגדה לה ובשים לב לכך שהתביעה שלפני הוגשה ביום 24/1/13, אין בהתנהלות התובעת כדי ללמד על מחילה או ויתור מצידה על זכויותיה בקרקע והדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך כי המדובר במקרקעי ציבור. טענת הנתבעים בכל הנוגע להתיישנות תביעת התובעת, נדחית איפוא.

זכותם הנטענת של הנתבעים בקרקע והזכות לפיצויים:
הנתבעים טוענים כאמור כי קמה להם זכות לחזקה ושימוש במקרקעין מכוח השנים הארוכות בהם הם עושים שימוש במקרקעין ללא כל טרוניה מצד התובעת, לחלופין לטענתם קמה להם הזכות לרכוש את הזכות במקרקעין בשל הקמת המחוברים בהם. כן, לטענתם ככל שייקבע כי עליהם לסלק ידם מהשטח הם זכאים לתשלום פיצויי הולם בגין שלילת זכות החזקה, ההשקעה הרבה שהשקיעו במקרקעין, ותחזוקת השטח ושמירה על מצבו וניקיונו.
לעניין זה נקבע כי רשות יכולה להיות גם " רשות מכללא" הנלמדת מ"הסכמה שבשתיקה" של בעל המקרקעין להחזקה ולשימוש או לשימוש בלבד של פלוני במקרקעין שלו. רשות זו היא לעולם הדירה, בעל המקרקעין רשאי לבטלה לפי רצונו בכל עת ואין בכוחה להקנות למסיג-הגבול, גם אם פעל בתום לב, טענה לזכות כלשהי במקרקעין. נקבע כי חלוף הזמן כשלעצמו אין די בו כדי להביא למסקנה כי מסיג גבול הוא בר רשות אלא יש להתייחס למכלול הנסיבות. על מנת לזכות במעמד של " בר רשות מכללא" על המחזיק להוכיח שני יסודות: שהייה ממושכת במקרקעין וידיעת הבעלים על החזקה במקרקעין בלא לעשות דבר תקופה ארוכה. עם זאת בנסיבות מסוימות עשוי בית המשפט להתחשב בכך שפלוני השקיע מכספו בנכס בהסתמך על " הסכמה שבשתיקה" של בעל המקרקעין ולהתנות את הפינוי בתשלום הוצאותיו ולעיתים גם בתשלום פיצויים. ראה בתאק 43042/08 מינהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' מוחמד סכסכ ובתא 34456-08-14 רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' מרדכי מורדוב, אשר צוטטו לעיל.
בענייננו משקבעתי כי פלישת הנתבעים לשטח החפיר החלה בשנת 2012 ברי כי אין המדובר בשהייה ממושכת במקרקעין וכאמור לעיל אף לא הוכח לפני כי בעלי המקרקעין ידעו על השימוש שעושים הנתבעים במקרקעין עד לשנת 2012. בנסיבות אלו לא מתקיימים היסודות למעמד " בר רשות מכללא" וממילא עסקינן ברשות הדירה בלתי הדירה הניתנת לביטול.
גם בהנחה כי לנתבעים ניתנה הרשות לעשות במקרקעין הרי שבשים לכך שלאורך השנים הנתבעים לא שילמו למדינה מאום בעבור השימוש בחפיר, ברי כי המדובר לכל היותר במעמד של ברי רשות חינם מכללא במקרקעין. כאשר הרשות היא רשות חינם מכללא, זכאי המקנה לבטל את ההרשאה עם גילוי דעתו על כך שאינו מעוניין בהענקת הרישיון. "מסיג גבול שמחזיק בקרקע תקופה ממושכת בידיעת הבעלים ובלי שהבעלים יפעלו לסילוקו, עלול להיהפך לבר רשות ללא תמורה או בר רשות חינם ובעל המקרקעין רשאי לבטל רשות זו בכל עת". (עא 126/83 שיך סעד אלדין אלעלמי נ' הינד נג'ם אל-חטיב, פד מ(1), 397; עא 96/50 יעקב צינקי נ' ויקטור ע. כיאט, ה 474 ; עא 50/77 אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו, פד לא(3), 433; עא 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית-כנסת ובית-מדרש, פד לא(3), 210. רשות מכללא זו בטלה לכל המאוחר במועד הגשת התובענה ואין בשיהוי בפעולת הרשות כדי להוביל לתוצאה אחרת.
הזכות לפיצוי עבור ההשקעות במקרקעין:
טענת הנתבעים לעניין זה נטענה בכלליות ללא שהוצגו לעיוני כל אסמכתאות לביסוסה ומן הטעם זה בלבד יש לדחותה. כל שנטען על ידי הנתבעים היא כי זכאותם לפיצויים קמה מכוח שלילת זכות החזקה שלהם במקרקעין ובגין ההשקעה הרבה שהשקיעו לטענתם במקרקעין לאורך השנים ובכלל זאת תחזוקת השטח והשמירה על מצבו וניקיונו.
זכות הפינוי העומדת לבעלי הקרקע כלפי ברי הרשות עם סיום הרישיון אינה שלובה בזכות הפיצויים של ברי הרשות. זכותו של בר רשות לקבל פיצויים עבור השקעותיו בעת פינויו מהמקרקעין אינה זכות שבדין. הזכות, ככל שקיימת, מבוססת על הסכמה חוזית בין בעל המקרקעין לבין בר הרשות. בהעדר התחייבות מפורשת או משתמעת כאמור, אין להסיק חבות שכזאת ..." ( עא 7242/00 רשות הנמלים והרכבות נ' יוסף כדורי ו-8 אח'(25/11/2002); ע"א 160/62 עובדיה לוי, ו-2 אח' נ' ראש העיר, חברי המועצה ובני העיר תל-אביב-יפו, טז 1773 (1962); עם זאת נקבע כי במקרה בו לא הוכחה השבחת המקרקעין על ידי בר הרשות יש לבחון האם קיימים שיקולי צדק שאינם מן הדין המזכים בפיצויים. האם המדובר בחזקה אשר מקורה הוא בזכות חוזית או במתן רשות מפורשת או שמא מדובר ברשות מכללא. המועד בו ניתנה אותה רשות נטענת. האם קיימות נסיבות המלמדות על קיומה של הסתמכות לגיטימית מצדו של המחזיק כאשר בהקשר זה יש לייחס משקל לשאלת חוקיות הבניה במקרקעין כמו גם להליכים משפטיים קודמים ביחס למקרקעין. טיב הפיצוי ושיעורו, כאשר הכלל הוא שהפיצוי ניתן, אם בכלל, בגין ההשקעות ושוויין, ולא לצורך סידור חלוף. זכות הבעלים לדמי שימוש ראויים היא מעת ביטול הרשות. האם מדובר בנכס שבעליו אמורים ליהנות ממנו ומן הבנוי עליו או שמא אותה השבחה נטענת אינה בגדר השבחה לבעלים ותגרור הוצאות בגין הצורך בהריסת המחוברים. חוקיות הבניה בשים לב לכך שבנייה ללא היתר מהווה פגיעה בשלטון החוק ובסדר הציבור ובניה שכזו תזכה את בעליו בפיצויים בגינו או בפגיעה בערכו ( תאק 43042/08 מינהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' מוחמד סכסכ, אשר צוטט לעיל).
עם זאת נקבע כי במקרה בו לא הוכחה השבחת המקרקעין על ידי בר הרשות יש לבחון האם קיימים שיקולי צדק שאינם מן הדין המזכים בפיצויים. האם המדובר בחזקה אשר מקורה הוא בזכות חוזית או במתן רשות מפורשת או שמא מדובר ברשות מכללא. המועד בו ניתנה אותה רשות נטענת. האם קיימות נסיבות המלמדות על קיומה של הסתמכות לגיטימית מצדו של המחזיק כאשר בהקשר זה יש לייחס משקל לשאלת חוקיות הבניה במקרקעין כמו גם להליכים משפטיים קודמים ביחס למקרקעין. טיב הפיצוי ושיעורו, כאשר הכלל הוא שהפיצוי ניתן, אם בכלל, בגין ההשקעות ושוויין, ולא לצורך סידור חלוף. זכות הבעלים לדמי שימוש ראויים היא מעת ביטול הרשות. האם מדובר בנכס שבעליו אמורים ליהנות ממנו ומן הבנוי עליו או שמא אותה השבחה נטענת אינה בגדר השבחה לבעלים ותגרור הוצאות בגין הצורך בהריסת המחוברים.
חוקיות הבניה בשים לב לכך שבנייה ללא היתר מהווה פגיעה בשלטון החוק ובסדר הציבור ובניה שכזו תזכה את בעליו בפיצויים בגינו או בפגיעה בערכו ( תאק 43042/08 מינהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' מוחמד סכסכ, אשר צוטט לעיל).
הנתבעים לא הוכיחו הסכמה חוזית בינם לבין בעל המקרקעין ולא הוכחו שיקולי צדק המצדיקים התניית הפינוי וההריסה בתשלום פיצוי לנתבעים. המחוברים בחפיר נבנו ללא היתר בניה, לא שולמו בגינם מעולם דמי שימוש לבעלי המקרקעין הם הוקמו לשימושם האישי של הנתבעים ואינם מועילים לתובעת, אלא להיפך, מונעים ממנה את חיובה להשיב את המקרקעין למשרד הביטחון.
לכל זאת יש להוסיף את העובדה כי המחוברים נבנו שלא כדין במקרקעי ציבור. לעניין זה נקבע כי אין לתת יד לפלישה למקרקעי הציבור ויש להיאבק בהפקרות בתחום זה גם במקרה בו לא מילאו הרשויות את חובתן לאורך שנים רבות וגם אם התרשלו ( רעא 1004/05 שרלי חומרי בניין בעמ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (08/05/2005); רעא 6156/05 הרצל אדאדי נ' מדינת ישראל ואח' (20/07/2005); רעא 11527/05 עיריית תל אביב-יפו נ' שרון לוי (06/03/2006).
לפיכך, נוכח האמור לעיל, אין מקום לכרוך את הליכי ההריסה ופינוי בתשלום פיצוי לתובעים ודרישתם לעניין זה נדחית.
מכלל האמור לעיל עולה כי התובעת הוכיחה זכויותיה במקרקעין נשוא התובענה, דהיינו בחפיר. כן הוכיחה התובעת כי הנתבעים, החל משנת 2006 ואילך בנו שלא כדין ומבלי ליטול רשות מעם התובעת בשטח החפיר בניה מאולתרת של שתי קומות ומחסן, ג'קוזי/בריכה וגדר. טענת הנתבעים כי התובעת ידעה על כך עשרות בשנים נדחתה, כאמור ואף לא הוכח משכך, כי הסכינה לכך עשרות בשנים, בשתיקתה. לא מצאתי כי יש לפצות את הנתבעים בגין פינוי אותה בניה אשר ביצעו בשטח החפיר ואף לא מצאתי כי היא מקנה לנתבעים זכות כזו או אחרת במקרקעי התובעת. אשר על כן דין תביעת התובעת להתקבל במלואה ויש להורות על פינוי הבניה אשר ביצעו הנתבעים בחפיר.
סוף דבר,
התביעה מתקבלת.
אני מורה לנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין נשוא התביעה הידועים כגוש 19968 חלקה 1 (החפיר) וכן להרוס על חשבונם כל מבנה או מתקן המצויים במקרקעין ולהשיב את המקרקעין לידי התובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.
ככל שלא יעשו כן הנתבעים, תהא התובעת רשאית לעשות כן והוצאותיה יחולו על הנתבעים.
כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך 6,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד כולל בסך 10,000 ₪.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: החברה לפתוח עכו העתיקה בעמ
נתבע: לוטפיה קבאני
שופט :
עורכי דין: