ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נגד אבי פיקאלי :

לפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

התובעים:

1.איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
2.אייל סלבין
ע"י ב"כ עו"ד אלי הישראלי

נגד

הנתבע:

אבי פיקאלי
ע"י ב"כ עו"ד גיל אמיר

הצד השלישי: הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דביר דמנד

פסק דין

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעים בעקבות תאונה מיום 21.3.2014 בה מעורב רכב מ.ר. 27-424-72 (להלן: "רכב התובע") ורכב בו נהג הנתבע ( להלן: "רכב הנתבע"). בגדר התביעה נתבעים הכספים שהתובעת 1, מבטחת רכב התובע, שילמה בגין נזקי הרכב, שבהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוק קשות והוכרז " אובדן גמור" וכן הנזקים שנגרמו לתובע 2 בגין הפסד פרמיה ואובדן הנחת היעדר תביעות בשל הפעלת הפוליסה.
הנתבע שלח הודעת צד שלישי כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכב הנתבע במועד התאונה אשר מכחישה קיומו של כיסוי ביטוחי לרכב הנתבע בגין התאונה.
2. למחלוקת בתיק שני אדנים. האחד; בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה. השני, בשאלת הכיסוי הביטוחי, לאור טענת הצד השלישי להיעדר כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה מהטעם שנהג רכב הנתבע במועד התאונה היה מתחת לגיל המכוסה על פי תנאי הפוליסה וכן בטענה כי מבוטחה הכשיל את החבות הביטוחית ומסר עובדות כוזבות בכוונת מרמה.
טענות הצדדים
3. לעניין נסיבות התאונה, טוענים התובעים כי רכב התובע נסע בנתיבו כדין ונעצר עצירה מוחלטת משהבחין שכלי הרכב שלפניו מאטים, ורכב הנתבע, פגע ברכב התובע מאחור והדפו לרכב שלפניו.
מנגד טוען הנתבע כי בעת שנהג ברכב הנתבע נסע בנתיבו כדין ותוך שמירת מרחק. נהגת רכב התובע עצרה בפתאומיות, בניגוד לדין וללא סיבה נראית לעין, את הרכב בכביש מהיר והוא הופתע מעוצמת הבלימה הפתאומית של רכב התובע. הנתבע מכחיש הדיפת רכב התובע לרכב שלפניו.
4. במסגרת ההודעה לצד שלישי, טוען הנתבע כי הכשרה חברה לביטוח בע"מ ( להלן: "הכשרה") ביטחה במועד הרלבנטי לתאונה את רכב הנתבע וככל שיחויב כלפי התובעים, הוא זכאי לשיפוי מהכשרה בגין מלוא הסכומים שיידרש לשלם. לטענת הנתבע, מיד לאחר קרות התאונה, הוא דיווח לסוכן הביטוח על קרות התאונה. בעל הרכב תיקן את רכבו במוסך וכעבור מספר ימים הודיע סוכן הביטוח לבעל הרכב כי יש חריג הגבלת גיל בפוליסה שהונפקה לו. חריג זה, לטענת הנתבע, לא התבקש מעולם על ידי בעל הפוליסה והסוכן לא יידע את בעל הפוליסה לעניין קיומו של החריג.
עוד נטען כי חריג הגיל בפוליסה שהונפקה נרשם ללא הדגשה כנדרש על פי דין, והדבר פועל כנגד הכשרה וכנגד הסתמכותה על מגבלת הגיל בפוליסה.
מוסיף הנתבע וטוען כי בעל הפוליסה לא קיבל הודעת דחייה מהכשרה, בניגוד לדין.
5. הכשרה טוענת מנגד כי דין ההודעה נגדה להידחות על הסף מחמת היעדר כיסוי ביטוחי, מהטעם שבמועד התאונה נהג ברכב נהג ללא כיסוי ביטוחי. לטענת הכשרה בשני מיקומים בפוליסה, הן בתיאור הכיסוי בפוליסה והן באופן מפורש בעמ' 2 לפוליסה, מופיעה החרגת גיל הנהג לפיה גיל הנהג הצעיר המכוסה בפוליסה הוא גיל 30, בעוד שהנתבע שנהג ברכב היה בן 23 במועד התאונה. מתן כיסוי לנהג מגיל 30, לטענת הכשרה, נעשה לבקשת המבוטח שנהנה מפרמיה מופחתת בשל הגבלת הגיל. הכשרה מפנה להצעת הביטוח בה סומנה החרגת גיל וצוין גיל 30, וטוענת כי אם לנתבע או למי מטעמו יש טענות לסוכן הביטוח בשל אי יידועו באשר לחריג הקבוע בפוליסה, היה עליו לצרף את סוכן הביטוח להודעה.
לגבי מכתב הדחייה נטען כי עוד ביום 20.05.2015 נשלח מכתב דחייה למבוטח.
הכשרה מוסיפה וטוענת לקיומה של הקלטת שיחה בין עובדת סוכנות הביטוח לבין המבוטח, המשיב בחיוב כשנשאל האם נהג הרכב בזמן התאונה היה לפחות בן 30. בכך לטענתה, הכשיל המבוטח את בירור החבות וביצע מרמה בהפרת תגמולים, כמשמעותם בסעיפים 24 ו-25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 וגם מטעם זה פטורה היא מחבות.
6. בהתאם להחלטת בית המשפט הוגשו בתיק תצהירי עדות ראשית של נהגת רכב התובע. מטעם הנתבע הוגשו תצהיר עדות של הנתבע שנהג ברכב הנתבע במועד התאונה ותצהיר מבוטח הכשרה - הבעלים של רכב הנתבע שנסע ברכב הנתבע במועד התאונה. מטעם הכשרה הוגש תצהיר עדות של בעלת סוכנות הביטוח בה בוטח הרכב הנתבע ומי שערכה את הצעת הביטוח וכן תצהירה של עובדת סוכנות הביטוח.
בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 13. 3.2016, התובעת 1 הופטרה מהגשת תצהיר נציגת חברת הביטוח לעניין השיבוב.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם ובתם פרשת הראיות הגישו סיכומים בכתב. לסכומי התובעים, ועל פי הנטען בהסכמת הצדדים, צורפה חוות דעת שמאי מתוקנת המפרטת את חלוקת הנזק לרכב התובע בין שני מוקדיו. בשל ריבוי הצדדים וארכה שניתנה להגשת הסיכומים נדחה המועד להכרעה לעת הזו.
דיון והכרעה
7. שתיים הן השאלות שבמחלוקת, נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה ושאלת הכיסוי הביטוחי. אדון בשאלות אלה כסדרן;
נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה
8. אין מחלוקת כי רכב הנתבע פגע ברכב התובעת מאחור. כך גם אישר מר שמביקו, מבוטח הכשרה שנסע ברכב הנתבע בעת התאונה ( להלן: "מבוטח הכשרה"). לדברי מבוטח הכשרה: "היא נעצרה בפתאומיות והתנגשנו בה מאחור" (עמ' 12 שו' 25-26).
קיימת מחלוקת בשאלה האם רכב התובעת נעצר בפתאומיות, שלא כדין וללא כל סיבה הנראית לעין, בכביש מהיר ורכב הנתבע חרף שמירת מרחק פגע בו מאחור, כטענת הנתבע וכן בשאלת אחריות הנתבע לנזק במוקד הקדמי ברכב התובע, לאור הכחשת הנתבע את הטענה כי כתוצאה מהפגיעה מאחור, רכב התובע נהדף לעבר הרכב שלפניו וטענתו כי הצטרף לתאונה קיימת בין רכב התובע לרכב שלפניו.
במחלוקת זו, אקדים אחרית לראשית ואומר; לאחר שבחנתי את העדויות ואת הראיות והתרשמתי מעדותם של העדים, ראיתי להטיל את האחריות לתאונה ולנזק ברכב התובע, הן במוקד האחורי והן במוקד הקדמי, על הנתבע.
9. לגרסת נהגת רכב התובע בתצהיר העדות הראשית, רכב הנתבע פגע בעוצמה ברכב התובע מאחור והדף אותו לעבר הרכב שלפניה, וכתוצאה מכך ניזוק רכב התובע בחלקו האחורי ובחלקו הקדמי ( סעיף 3). בחקירתה הנגדית חזרה נהגת רכב התובע על גרסה זו והבהירה כי משאית קטנה שנסע לפני הרכב שנסע לפניה האטה, הרכב שלפניה החל לסטות ימינה, היא האטה וסטתה ימינה ורכב הנתבע פגע ברכב בו נסעה מאחור והדפו קדימה. עדותה של נהגת רכב התובע כי האטה את מהירות נסיעתה בשל האטת כלי הרכב שהוסעו לפניה, הייתה אחידה לגרסה שמסרה בטופס ההודעה מיום 23.3.2014, יומיים לאחר התאונה ( צורף כנספח לתצהיר עדות נהגת רכב התובע), לפיה רכב התובע נעצר " עקב האטה פתאומית של מכוניות לפניה".
בתצהיר העדות מטעם הנתבע, נהג הרכב, ומבוטח הכשרה, נוסע רכב הנתבע ובעליו, נטען כי רכב התובע עצר עצירת פתאום בכביש מהיר וללא סיבה הנראית לעין. אלא שבחקירתם אישרו הנתבע ומבוטח הכשרה שלא ראו מה התרחש לפני רכב התובע ומדוע נעצר ( ראו; עדות הנתבע עמ' 6 שו' 22-23 ועדותו של מבוטח הכשרה עמ' 12 שו' 24). מבוטח הכשרה אף תמך בחקירתו את עדותה של נהגת רכב התובע לכך שרכב התובע נעצר בשל האטת פתאום של כלי הרכב שלפניו וסטייתו ימינה ( עמ' 12 שו' 28) ולאחר התאונה כשיצא מהרכב ראה את כלי הרכב מנח אותו תיאר " אחד אחרי השני" (עמ' 12 שו' 31-32).
10. תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת: "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה". הנתבע העיד שנסע במהירות של 90 קמ"ש ושמר מרחק מרכב התובע, אולם לא ידע לומר בחקירתו מה היה המרחק ( עמ' 7 שו' 8). כשנשאל האם נכון שלא שמר מספיק מרחק מהרכב שלפניו למקרה של עצירת פתאום, אישר זאת, והשיב: "בדיעבד, כן" (עמ' 7 שו' 17-18).
משעדותה של נהגת רכב התובע כי רכב התובע נעצר בשל האטת כלי הרכב שלפניו לא נסתרה, וגרסת הנתבע ומבוטח הכשרה לכך שעצירת רכב התובע הייתה שלא כדין נמצאה תלויה על בלימה לאור אישורם שלא ראו את המתרחש לפני רכב התובע, והנתבע אישר שלא שמר על מרחק מרכב התובע במקרה של בלימת פתאום, האחריות לנזק במוקד האחורי ברכב התובע מוטלת על הנתבע.
11. אשר לנזק במוקד חזית ברכב התובע. בתצהיר העדות מטעמה טוענת נהגת רכב התובע כי רכב התובע נהדף לעבר הרכב שלפניו בעקבות פגיעת רכב הנתבע בעוצמה ברכב התובע מאחור. אותה גרסה נמסרה בטופס ההודעה, יומיים לאחר התאונה. בעדותה ובחקירתה הנגדית הכחישה נהגת רכב התובע כי קודם לפגיעת רכב הנתבע מאחור פגעה ברכב שלפיה ( עמ' 5 שו' 4-5) והבהירה: "אני עצרתי עם הברקסים עד הסוף שמעתי את הבום ונהדפתי קדימה (עמ' 5 שו' 5-6). כשנשאלה נהגת רכב התובע אם כשרכבה נפגע מאחור הייתה בעצירה או בהחלקה, השיבה: " לא יודעת להגיד בוודאות, אך הרגשתי בום גדול מאחור והוא העיף אותי כמה מטרים" (עמ' 5 שו' 30).
אלא שבהמשך דבריה, נהגת רכב התובע לא הייתה חד משמעית לגבי גרסתה שרכב התובע לא פגע ברכב שלפניו קודם שנפגע מאחור. לדברי נהגת רכב התובע: "בגלל שקרה הכול מה אני לא משוכנעת אבל אני יודעת שלא פגעתי. אני לא יכולה לחתום על זה שלא פגעתי קודם" (עמ' 5 שו' 7-8) (ההדגשות אינן במקור-א.ב).
בנוסף, התובעים לא הביאו לעדות את נהג הרכב שנסע לפני רכב התובע, אף שעדותו חיונית לאופן התרחשות התאונה. בטופס ההודעה של נהגת רכב התובע נרשם מס' הרישוי של הרכב, והיה בידי התובעים לאתר את נהגה. לדברי נהגת רכב התובע בחקירתה, במקום היה עובר אורח שלאחר התאונה התקשר לאמה ( עמ' 5 שו' 10-11). גם עד זה לא הובא על ידי התובעים למתן עדות. מחדלים אלה של התובעים באי הבאת עדים רלבנטיים יוצרת חזקה כנגדם לפיה עדות עדים אלה אילו הובאה היה בה לחזק את עמדת הצד שכנגד ( ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991).
12. אלא שעל אף מחדלים ראייתים אלה של התובעים ועדותה של נהגת רכב התובע "אני לא יכולה לחתום על זה שלא פגעתי קודם", המסקנה המסתברת, מעוצמת מוקדי הנזק ברכב התובע, בשילוב עדותה החד משמעית של נהגת רכב התובע (שלא נסתרה) שרכב התובע נהדף קדימה לאחר שנפגע מאחור וגרסתה האותנטית לאופן התרחשות התאונה סמוך לאחר התאונה, היא שרכב התובע לא פגע ברכב שלפניו קודם שרכב הנתבע פגע בו מאחור.
ראשית; בגרסת נהגת רכב התובע בטופס ההודעה, יומיים לאחר התאונה, נמסר כי רכב התובע נהדף לעבר הרכב שלפניו לאחר שנפגע בעוצמה מאחור. לגרסה בטופס ההודעה בהיותה קרובה בזמן למועד התאונה יש לייחס משקל רב יותר מעדות הנמסרת שלוש וחצי שנים לאחר התאונה, בהיותה הגרסה האותנטית, שניסיון החיים מלמד כי בהיותה קרובה בזמן הקרוב ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת יותר את אופן התרחשות הדברים ( ראו: ת.א. (מח-ת"א) 2283-05 שקירוב נ' אריה חברה לביטוח (25.10.2007)).
שנית; נהגת רכב התובע חזרה שוב ושוב בחקירתה על כך שרכב התובע נהדף קדימה לאחר שנפגע מאחור בעוצמה (עמ' 5 שו' 6-7 ו-30) וכשנשאלה לגבי אפשרות שרכבה פגע קודם ברכב שלפניו השיבה: " ממה שאני זוכרת 98% שאם הוא לא היה פוגע בי הייתי עוצרת. המכה הייתה חזקה, אם הייתי פוגעת ראשונה המכה הייתה קטנה" (עמ' 5 שו' 16-17).
שלישית; עוצמת והיקף הנזק במוקד האחורי של רכב התובע לעומת הנזק במוקד חזית, תומכים אף הוא במסקנה כי רכב התובע נהדף ופגע ברכב שלפניו לאחר שרכב הנתבע פגע בו מאחור.
בהתאם לחוות דעת השמאי שבדק את רכב התובע (שנוסחה המתוקן המפרט את החלוקה בין המוקדים צורף בהסכמה לסכומי התובעים), הנזק למוקד האחורי ברכב התובע הוערך בסך של 43,156 ₪ (מהם סך של 6,800 ₪ בגין עבודות פחחות) והנזק למוקד הקדמי הוערך בסך של 17,108 ₪ (מהם סך של 2,400 ₪ בגין עבודות פחחות). בתמונות הנזק ברכב התובע (ת/2) נראה נזק קשה יותר בחלק האחורי ברכב התובע. הבדלים אלה בעוצמת הנזק בין שני מוקדיו (פי שניים וחצי במוקד האחורי), בשילוב עדותו של הנתבע כי מהירות רכב הנתבע כשפגע ברכב התובע מאחור הייתה 90 קמ"ש ועדותה של נהגת רכב התובע כי הייתה בעצירה ונהדפה לפנים , מסתברים יותר עם הדיפת רכב התובע לרכב שלפניו בעקבות הפגיעה בעוצמה ברכב התובע מאחור, יותר מגרסת הנתבע ונוסע רכב הנתבע לכך שרכב התובע פגע ברכב שלפניו קודם שנפגע מאחור.
רביעית; את טענת הנתבע, ומבוטח הכשרה (נוסע רכב הנתבע) בתצהירם לכך שרכב התובע לא נהדף וכי הוא כנראה פגע ברכב שלפניו קודם שנפגע מאחור, יש קושי לקבל.
13. בתצהירי העדות לא נטען פוזיטיבית לכך שרכב התובע פגע ברכב שלפניו תחילה, אלא לאפשרות שכך אירע, וזאת על ידי עשיית שימוש בביטוי "כנראה" בשני התצהירים (ראו; סעיף 6 לתצהיר הנתבע וסעיף 19 לתצהיר מבוטח הכשרה). בנוסף, בפתח חקירתו הנגדית אישר הנתבע כי לא ראה את המתרחש לפני רכב התובע, אולם באותה נשימה טען שראה את רכב התובע פוגע ברכב שלפניו ( עמ' 6 שו' 22-23). כשהנתבע נשאל כיצד גרסתו שראה את רכב התובע פוגע ברכב שלפניו מתיישבת עם עדותו שלא ראה מה קרה לפני רכב התובע, העלה הנתבע גרסה חדשה לפיה: "אני ראיתי את האוטו שלה חוזר חזרה אליי, יש מכה והאוטו שלה חוזר אלי זה קרה לפני שקרתה התאונה" (עמ' 6 שו' 27-28). גרסה זו אינה נזכרת בתצהיר העדות הראשית של הנתבע ובכתב ההגנה והנתבע גם לא זכר אם סיפר גרסה זו לעורכי דינו ( עמ' 6 שו' 30 ועמ' 7 שו' 4). קיים קושי להסתמך על הגרסה החדשה הנמסרת בעדות מאוחרת של הנתבע, שלוש וחצי שנים לאחר התאונה, שכמוה כעדות כבושה שלא ניתן לקבוע על יסודה ממצאים. יתרה מזו, גרסה חדשה וכבושה זו של הנתבע לא נתמכה בעדותו של מבוטח הכשרה שנסע ברכב הנתבע בעת התאונה. מבוטח הכשרה לא חזר על כך שרכב התובע " חזר לאחור" לעבר רכב הנתבע, כגרסתו החדשה של הנתבע, והעיד: "היא נעצרה בפתאומיות והתנגשנו בה מאחור" ( עמ' 12 שו' 25-26).
מבוטח הכשרה טען בתצהיר העדות הראשית שרכב התובע " כנראה" פגע ברכב שלפניו לפני שנפגע מאחור, ובהתאם לתמלול הקלטת שיחתו עם נציגת סוכנות הביטוח לאחר התאונה ( הוגש לתיק ללא הסתייגות הנתבע למעט לעניין מועד השיחה- עמ' 16 שו' 3-4) מסר כי הגיע לתאונה קיימת ( עמ' 5 שו' 16 לתמליל). ואולם, בחקירתו כשנשאל האם ראה מה גרם לרכב התובע לעצור, השיב:" לא. אני לא יודע בדיוק למה עצרה. לא יכולתי לראות לפניה" (עמ' 12 שו' 24- ההדגשות אינן במקור-א.ב). לאור עדותו המפורשת של מבוטח הכשרה כי לא יכול היה לראות את שארע לפני רכב התובע, לא ניתן לקבל את גרסתו לכך שרכב הנתבע הצטרף לתאונה קיימת בין רכב התובע לרכב שלפניו. גרסה שאינה מבוססת על ידיעה ממשית שלו ולפי ניסוח תצהירו והשימוש במילה " כנראה", אינה אלא הנחה בלבד.
14. הכשרה טוענת בסיכומיה כי חוות דעת השמאי המתוקנת שצורפה לסיכומי התובעים ובה הופרדה הערכת הנזק ברכב התובע בין שני מוקדיו, היא חוות דעת משופצת שלא עברה בקרה. ואולם, על פי הודעת התובעים בפתח סיכומיהם חוות דעת זו הוגשה בהסכמת הצדדים במצורף לסיכומי התובעים. הכשרה אינה טוענת כי לא ניתנה הסכמתה להגשת חוות הדעת בשלב הסיכומים והצדדים לא ביקשו להסתייג מתוכנה. כן אציין שלא הוצגה תשתית ראייתית לתמיכת טענת הכשרה בסיכומיה כי אי ההפרדה בין מוקדי הנזק בחוות דעת השמאי המקורית שצורפה לכתב התביעה מלמדת כי מבחינת התובעת 1 תאונה זו סווגה כתאונה באשמת מבוטחת התובעים.
15. הנתבע טוען בסיכומיו לסתירה בגרסת נהגת רכב התובע לאור עדותה לסטיית הרכב שלפני רכב התובע ורכב התובע ימינה קודם לפגיעת רכב הנתבע ברכב התובע מאחור, ואי התאמת הנזק בחזית רכב התובע לגרסה זו. בחקירתה הנגדית העידה נהגת רכב התובע כי הרכב שלפניה החל לסטות ימינה בשל המשאית שהאטה לפניו והיא האטה וסטתה ימינה ( עמ' 5 שו' 2-3). גרסה זו אינה נזכרת בטופס ההודעה של נהגת רכב התובע ואינה עולה בקנה אחד עם שרטוט מהלך התאונה בטופס ההודעה, בו צוירו שלושה כלי הרכב אחד אחרי השני, ללא סטייה ימינה. ואולם מבוטח הכשרה ונוסע רכב הנתבע במענה לשאלה כיצד נראתה שיירת ארבעת כלי הרכב אחרי התאונה הדגים בעזרת מכוניות משחק והעיד: "הרכב הראשון היה טרנזיט. הרכב שאחריו סטה קצת ימינה ממנו, והיא הייתה מאחורה. אנחנו נכנסנו בה" ( עמ' 12 שו' 28-29) וחזר על תיאור מנח כלי הרכב אחד אחרי השני לאחר התאונה ( עמ' 12 שו' 30-31). עדות זו של מבוטח הכשרה תומכת בגרסת נהגת רכב התובע ולא מאפשרת להטיל בה ספק.
16. אשר לנזק ברכב התובע, בתמונות הרכב נראית פגיעה בעוצמה לאורך הפגוש האחורי ופגיעה נקודתית במרכז הפגוש הקדמי ברכב התובעת. מיקום הפגיעה בחזית רכב התובע ( מרכז הפגוש), מסתבר עם עדותה של נהגת רכב התובע לכך שהרכב שלפניה החל בסטייה ימינה ( וכפי שאישר מבוטח הכשרה, סטה קלות ימינה) ולפגיעת רכב הנתבע, לאחר שנפגע מאחור ונהדף קדימה, ברכב שלפניו שהיה בהטיה ימינה.
17. מכל האמור, מאזן ההסתברות נוטה לטובת המסקנה כי רכב התובע נהדף לעבר רכב שלפניו בעקבות פגיעתו מאחור, והטלת האחריות לנזקי רכב התובע הן במוקד האחורי והן במוקד הקדמי על הנתבע.
שאלת הכיסוי הביטוחי
18. פוליסת הביטוח שהנפיקה הצד השלישי ( צורפה כנספח ב' לתצהיר עדותו של מר שמביקו) כללה החרגה מפורשת בדבר מתן שימוש ברכב הנתבע על ידי נהג מעל גיל 30 ומתן כיסוי ביטוחי לנהג מעל גיל זה.
בהתאם לעמ' הראשון ברשימת פוליסת הביטוח שהונפקה לרכב הנתבע על ידי הכשרה רשאים לנהוג ברכב המבוטח ואדם הנוהג לפי הוראות המבוטח או ברשותו. השימוש המותר הוא למטרות חבריות ופרטיות ולמטרות עסקו של המבוטח. בשולי פרק זה בעמ' הראשון של רשימת הפוליסה צוין:
הרשאים לנהוג ברכב: כל נהג
_ _ _ _ _ _ _ _ _
הנהג הצעיר ביותר: 30

בעמ' השני לרשימת הפוליסה בפרק הגבלת גיל ( שסומן בקו תחתון מקווקו) צוין: "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג ע"י נהג שטרם מלאו לו 30 שנים".
19. בע"א ( מח-ת"א) 2490-07-11 קאלו נ' תרסיס חב' לכימיקלים בע"מ (20.5.2012) (להלן: "עניין קאלו") קובע בית המשפט כי מגבלת גיל הנהג בפוליסה לגבי ביטוח נזקי רכוש אין משמעותה החמרת הסיכון הביטוחי כמשמעותו בסעיפים 17-18 לחוק חוזה הביטוח אלא שלילת הכיסוי כסיכון שלא בוטח. זו גם גישתי. בעניין קאלו קובע בית המשפט כדלקמן:
"מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה, אין מקום לאפשר למבוטחים מחד להחריג מהפוליסה במודע כיסוי ביטוחי לנהג צעיר במטרה לחסוך בפרמיה, ומאידך בפועל להתעלם מהחריג ולאפשר לנהג הצעיר לנהוג, ולהמתין ולראות אם נגרם נזק, ורק אם וכאשר קרתה תאונה ונגרם נזק לדרוש קבלת פיצוי יחסי מכוח סעיף 18( ג) לחוק. דבר זה נוגד את כוונת המחוקק שכן השימוש בסעיף 18( ג) נועד למקרים מיוחדים" (פסקה 17).
לגישה הרואה בהגבלת גיל בפוליסה כשוללת כיסוי ביטוחי ראה גם ת.א. (י-ם) 20048/08 בדיר חיה נ' עבאדי (פורסם בנבו, 21.7.2009); תא"מ ( נצ') 16134-09-09 הפניקס חברה לבטוח בע"מ נ' מחמוד סעדיה (7.8.2012); ת.א ( י-ם) 13842/08 שירות 2000 בטיחות בתעבורה בע"מ נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ (28.6.2010) וקביעת בית המשפט שם כדלקמן:
"אכן פירוש הוראות החוק באופן שונה מן האמור, כמו זה המוצע על-ידי התובעים, חותר תחת כל עיקרון הביטוח, ועשוי לרוקן מתוכנן את כל פוליסות הביטוח בכל תחומי הביטוח. מבוטחים יבחרו בפוליסות הזולות ביותר, אשר קובעות את מירב המגבלות וממילא כיסוי ביטוחי מצומצם, ולאחר קרות מקרה הביטוח יטענו שניתן לשנות בדיעבד את הפוליסה, מהטעם ש"רק לא הודיעו" על "שינוי מהותי", וכי אילו רק הודיעו היו זכאים לתגמולי הביטוח עבור הנזק שנגרם, גם אם לא במלואם.
מעבר לכך שאין לקבל כי זו הייתה כוונת המחוקק, הרי שללא ספק, הדבר ייפול באחת על כתפיהם של כלל המבוטחים. אם חברות הביטוח יידעו שהסיכון שהן צפויות לו רחב יותר מזה שנקבע בפוליסות, כי אז בהכרח יוביל הדבר לייקור של כל פוליסות הביטוח. חברות הביטוח אינן גופים פילנתרופיים, אלא גופים הפועלים ממניעים של כדאיות כלכלית על-פי הערכת סיכונים וסיכויים, והן קובעות את תעריפי הביטוח על-פי חישובים אקטואריים המבטאים את אותן הערכות. אם הסיכונים יהיו ללא גבולות, מבלי שניתן יהיה להעריך אותם מראש, הדבר גם ישליך על דמי הביטוח שיאלצו מבוטחים לשלם" (פסקה 28).
20. קיימת גישה הרואה בנהיגה בניגוד למגבלת הגיל בפוליסה במקרים חריגים כהחמרת הסיכון לפי סעיף 18( ג) לחוק חוזה הביטוח ולא כסיכון שלא בוטח מקום בו המבוטח התכוון להודיע על החמרת הסיכון ( ראו; תא"מ 4588-09 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל נ' דאסט (20.5.2013)). נסיבות תיק זה אינן באות בגדר אותם מקרים חריגים ומיוחדים על פי העמדה המקלה משהוכח, כפי שיפורט להלן, כי מבוטח הכשרה קיבל לידיו את הפוליסה חמישה חודשים לפני התאונה, אישר בעדותו כי קרא את העמוד הראשון של הפוליסה בו צוין מגבלת גיל הנהג ולא הודיע על הסתייגות ממגבלת גיל הנהג בפוליסה.
21. לא ניתן לקבל את טענת הנתבע בכתב ההגנה לקיומה של סתירה למגבלת גיל הנהג בפוליסה לאור קביעת הפוליסה ברישא: "הרשאים לנהוג עפ"י האמור בפרק 3 בתנאי הפוליסה-1. המבוטח. 2. אדם הנוהג לפי הוראות המבוטח או ברשותו", או כי מדובר בניסוח שאינו ברור בחוזה אחיד שיש לפרשו כנגד נסח המסמך, חברת הביטוח . אינני רואה סתירה בין ציון הרשאים לנהוג ברכב בפוליסה (המבוטח או מי שהתיר את נהיגתו) לבין מגבלת גיל הנהג (30 שנה לפחות). פוליסת ביטוח היא חוזה שנערך בין שני צדדים שהסכימו ביניהם באשר לאופן חלוקת הסיכונים והסיכויים להתרחשות מקרה הביטוח, ובידי המבטח להוציא מכלל המורשים לנהוג ברשות המבוטח נהגים שגילם מתחת לגיל נהיגה מסוים או וותק נהיגה מסוים ו אין סתירה בכך. בנוסף, הפסיקה קובעת כי הגבלת הגיל בפוליסה מתיישבת עם הפוליסה התקנית, שבהתאם לסעיף 16 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח ( תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986, כוללת בין רשימת בני האדם הרשאים לנהוג את המבוטח והמורשים מטעמו ( סעיפים 16(2),16(3)) (ראו; בר"ע ( מחוזי- ב"ש) 36/95 פרומר נ' מנורה חברה לביטוח (15.3.1995) לעניין מגבלת החרגת גיל נהגים מתחת ל-24 שנים).
22. בכתב ההודעה לצד שלישי טוען הנתבע ( המודיע) כי אין הכשרה רשאית להסתמך על חריג גיל הנהג בפוליסה, שעה שחריג זה לא צוין בהדגשה ובהבלטה כדרישת החוק. לא ראיתי לקבל את הטענה.
סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע " תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". מדובר בהוראה קוגנטית הנותנת בידי המבטחת את הברירה לפרט את התנאים או הסייגים לחבותה " בסמוך לנושא שהם נוגעים לו" או להדגישם על-ידי " הבלטה מיוחדת". מדובר בדרישות חלופיות ולא מצטברות ( ראו; ע"א 5468/91 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פול שקית בע"מ, פסקה 13 (1993)). במקרה זה, מגבלת גיל הנהג המורשה לנהוג ברכב מצוינת בפוליסה בשני מקומות. בפרק " הרשאים לנהוג": בתחתית העמוד הראשון וכן בעמוד השני לפוליסה בפרק " הגבלת גיל" בו מצוין מפורשות כי לא יהיה כיסוי ביטוחי לנהג מתחת לגיל 30. לשון הפוליסה ברורה לעניין חריג הגיל. מגבלת גיל הנהוג מופיעה בשני מקומות המתייחסים לנושא הרלבנטי ( פרק הרשאים לנהוג ופרק הגבלת הגיל) כשכל פרק מסומן בקו תחתון מקווקו. לא מדובר בחריג החבוי ומובלע בין תנאים אחרים, ואני סבורה כי די באופן שבו צוין חריג הגיל, כדי שהמבטחת ( הכשרה) יוצאת כדי חובת ההבלטה וההדגשה הנדרשת בחוק ( ראו; תא"מ 50152-08-10 סעדיה נ' עזר (18.11.2013) אליו מפנה הכשרה בסכומים, לגבי החרגה דומה לגיל 24 שנים).
מבוטח הכשרה אישר בחקירתו כי בתחתית העמוד הראשון מופיעה החרגה לגבי גיל נהג, אולם טען כי כיתובה " בקטן" (עמ' 9 שו' 27-28). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם נוסח הפוליסה.
23. מבוטח הכשרה טוען בתצהירו שביקש ביטוח לכל נהג ( סעיף 6 לתצהיר) ולדבריו בחקירתו הנגדית לא ידע על קיומה של מגבלת גיל הנהג בפוליסה ( עמ' 9 שו' 3-4). לא השתכנעתי לקבל טענה זו.
הפסיקה קובעת כי על המבטח, החל מהשלב הטרום חוזי, חלה חובת גילוי אקטיבית להסב את תשומת ליבו של המבוטח לחריגים וסייגים הקבועים בפוליסה ולוודא כי המבוטח מודע לכך שתוקף הכיסוי מותנה בתנאים שונים העלולים להגביל את זכותו לפיצוי. מבטח שלא עשה כן, אין הוא יכול להתנער מחבותו על סמך סייגים אלה ( ראו; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מ"ט(2) 749, 774 (1995)). במקרה זה העדויות והראיות מטות את הכף למסקנה כי מבוטח הכשרה היה מודע לחריג גיל הנוהג ברכב בפוליסה שהייתה בידיו קודם לתאונה.
24. פוליסת הביטוח הונפקה על ידי הכשרה ביום 15.10.2013, חמישה חודשים לפני התאונה. בתצהיר עדותו, מאשר מבוטח הכשרה שקיבל לידיו את הפוליסה ( סעיף 13). אין טענה בתצהיר העדות הראשית של מבוטח הכשרה כי לא היה מודע לקיום הגבלת הגיל בפוליסה שקיבל. כל שטוען מבוטח הכשרה בתצהיר עדותו בעניין הוא שביקש שינהג ברכב כל נהג ( סעיף 6) ראה בעמוד הראשון כי מותרת נהיגת כל נהג לפי הוראתו או ברשותו וכי הנהיגה מותרת למטרות חברתיות או עסקו ( סעיפים 13,14) והוא התיר לנתבע לנהוג מתוך ידיעה שנהיגתו מותרת ( סעיף 16). לראשונה טוען מבוטח הכשרה שלא ידע על מגבלת גיל הנהג בחקירתו הנגדית ( עמ' 9 שו' 3-4), אלא שטענה זו מעוררת קושי.
מבוטח הכשרה מאשר בסעיף 13 לתצהירו שקיבל את הפוליסה וקרא את העמוד הראשון לפוליסה ( וכך גם בחקירתו הנגדית עמ' 9 שו' 26-27). בעמוד הראשון של הפוליסה בפרק " הרשאים לנהוג ברכב: כל נהג" מצוין " הנהג הצעיר ביותר: 30". לא ניתן כל הסבר על ידי מבוטח הכשרה כיצד לא ידע על חריג הגיל שצוין בעמוד הראשון של הפוליסה אותו קרא. זאת ועוד, בנוסף למגבלת גיל הנהג בפרק הרשאים לנהוג בעמ' הראשון של הפוליסה, בפרק " הגבלת גיל" בעמוד השני של הפוליסה בו מצוין באופן מפורש שלא יינתן כיסוי לנהג שטרם מלאו לו 30 שנה. מבוטח הכשרה לא זכר, כשנשאל בחקירתו הנגדית, אם קרא את הפוליסה על כל חמשת עמודיה ( עמ' 10 שו' 9) וכנשאל אם יכול לשלול שקרא את הפוליסה, השיב שאינו זוכר ( עמ' 10 שו' 11). אם מבוטח הכשרה אינו יכול לשלול שקרא את הפוליסה המצויה בידיו חמישה חודשים קודם לתאונה, לא ניתן להסתמך על עדותו שלא ידע על הגבלותיה.
25. פוליסת הביטוח הונפקה על יסוד על הצעת הביטוח בה סומן ב-X הגבלת גיל הנוהג, צוין גיל 30 ( עמ' 1 להצעת הביטוח) ושנת הלידה של הנהג הצעיר המבוטח - 1983 ( עמ' 2 להצעת הביטוח). מבוטח הכשרה אינו חתום על הצעת הביטוח, הנושאת חתימה ב' / ליאת, כשמה של בעלת סוכנות הביטוח, הגב' ליאת פורז ( להלן: "סוכנת הביטוח"), אולם כבר נפסק כי היעדר חתימה על מסמך אינה מלמדת על אי הסכמה לתוכן המסמך ( ראו; 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589 (1983); ע"א ( מח'-חיפה); 3733/06 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' חלבי (18.12.2007)).
מבוטח הכשרה מקבל לידיו פוליסה שעל פי העדויות בוצעה בחיתום טלפוני, חמישה חודשים לפני התאונה. למרות זאת ואף שלטענתו הוא לא שוחח עם סוכנת הביטוח לעריכת הצעת הביטוח אלא אדם אחר הוא אינו זוכר אם קרא את כל עמודי הפוליסה, אולם גם אינו יכול לשלול זאת. הוא זוכר שקרא את העמוד הראשון של הפוליסה המתייחס לרשאים לנהוג ברכב, אך טוען שלא ראה את מגבלת גיל הנהג המורשה המצוינת באותו עמוד הראשון של הפוליסה אותו קרא, אף שזה מצוין בפרק "הרשאים לנהוג ברכב" באופן גלוי וברור. קיים קושי ליתן בעדות זו אמון, ולקבוע על יסודה כי מבוטח הכשרה לא היה מודע למגבלת גיל המורשה בנהיגה ברכב. קושי זה מתעצם לאור סתירה שנמצאה בעדותו של מבוטח הכשרה בנוגע לשיחתו עם הבעלים של סוכנות הביטוח לאחר התאונה. המבוטח הכחיש בחקירתו הנגדית כי הוא מכיר את שחר פירוז הבעלים של סוכנות הביטוח ( עמ' 11 שו' 16-17). אולם כשנשאל האם לאחר התאונה נפגש עמו במשרדו וביקש את עזרתו, תשובתו: "אין לי מה לומר" ( עמ' 11 שו' 20-22) מדברת בעד עצמה ומצלה על עדותו .
26. יתרה מזו, בתמליל השיחה של מבוטח הכשרה עם נציגת סוכנות הביטוח בסמוך לאחר התאונה, כשנשאל מבוטח הכשרה האם נהג הרכב מעל גיל 30, השיב מבוטח הכשרה על כן בחיוב ( עמ' 2 שו' 3-4). אין בתמלול שהוגש הבעת תמיהה או הסתייגות משאלת נציגות סוכנות הביטוח לעצם קיומה של הגבלת גיל לנהג הרכב בפוליסה, כפי שסביר שהיה נוהג מבוטח הטוען כי לא ידע על מגבלת גיל הנהג או שהגבלה זו לא נעשתה בידיעתו. מבוטח הכשרה, על פי התמליל, משיב בחיוב לשאלת מגבלת גיל נהג הרכב, כשם שהוא משיב בחיוב לשאלת היות נהג הרכב בעל וותק נהיגה של יותר משנה ( עמ' 2 שו' 5-6). מגבלה הקיימת אף היא בפוליסה, בעמוד השני מתחת למגבלת הגיל.
27. בנוסף, לא הוצג מכתב הסתייגות של מבוטח הכשרה לאחר התאונה לגבי מגבלת הגיל בפוליסה, כפי שסביר היה שייעשה לאור טענתו כי לא היה מודע לסייג זה ואף שבעדותו אישר מבוטח הכשרה כי תיקן בעצמו את רכב הנתבע שבבעלותו לאחר דחיית הכיסוי ( עמ' 11 שו' 30 ועמ' 12 שו' 9-10) לא הוצגה תשתית ראייתית להגשת תביעה מצד מבוטח הכשרה כנגד מבטחיו בגין נזקיו. התנהגות זו אינה אופיינית למבוטח המעלה טענות כמבוטח הכשרה.
28. אין מחלוקת כי הצעת הביטוח, שעל יסודה הונפקה הפוליסה עם מגבלת גיל הנהג, נערכה טלפונית. קיימת מחלוקת בין מבוטח הכשרה לבין סוכנות הביטוח בשאלה האם הצעת הביטוח נערכה בשיחה טלפונית עם המבוטח ונמסרו לו תנאיה.
סוכן הביטוח הוא שלוחה של המבטחת לצורך כריתת חוזה הביטוח ועל המבטחת מוטלת אחריות למעשיו ומחדליו (סעיף 33( א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח")). הפסיקה מטילה על סוכן הביטוח אחריות מוגברת כלפי המבוטח בשלב המשא ומתן. על הסוכן לוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח למבוטח ראוי ומספיק לצרכיו של המבוטח ועליו להסביר למבוטח אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח וחריגיה (רע"א 5695/06 סייף נ' מרעי (21.9.2009)). מקום בו מבוצע שינוי פוליסה על-ידי חברת הביטוח לאחר שכבר נוצרה שגרה קבועה של נוסחי פוליסה, על המבטח וסוכן הביטוח להעמיד את המבוטח על השינוי ולא להסתמך על כך שהמבוטח יקרא את הפוליסה כל שנה מחדש (ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3) 589 (1983)) וכך כאשר הפוליסה שהונפקה שונה מהצעת הביטוח (ע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780 (1977)).
במקרה זה מדובר בפנייה ראשונה של מבוטח הכשרה לסוכנות הביטוח ובפוליסה ראשונה שנרכשה עבור הרכב, ותאמה בנוגע לחריג גיל הנהג את הצעת הביטוח (שלא בדומה לעניין עטייה) ו ראיתי להעדיף את עדותה של סוכנת הביטוח שערכה את ההצעה כי שוחחה עם מבוטח הכשרה, הדגישה בפניו את חריג גיל הנהג ומבוטח הכשרה אישר זאת.
29. בהתאם לתצהיר עדותה של סוכנת הביטוח, אשר ערכה את הצעת הביטוח שעל יסודה הונפקה הפוליסה עם מגבלת גיל הנהג ומי שחתמה על טופס הצעת הביטוח, הצעת הביטוח נערכה טלפונית, שכשהחרגת גיל הנהג הודגשה בפני המבוטח ואושרה על ידו ( סעיף 5 לתצהיר). סוכנת הביטוח חזרה בחקירתה הנגדית על כך ששוחחה עם המבוטח בעת עריכת הצעת הביטוח ( עמ' 14 שו' 23-24, 26-27 ועמ' 15 שו' 22-23). התרשמתי מכנות עדותה של סוכנת הביטוח שאיננה בעלת דין וכשמצאה בעייתיות בהתנהלות סוכנות הביטוח בנוגע למסירת טופס ההצעה לחתימת המבוטח, לא היססה לאשר זאת (עמ' 9 שו' 15).
מנגד, לא השתכנעתי לקבל את טענת מבוטח הכשרה בתצהירו כי הוא לא שוחח עם סוכנות הביטוח בעת עריכת הצעת הביטוח, אלא ביקש מנציג אלבר שהציע לו לבטח את הרכב כי ברכב ינהג כל נהג ונציג חברת אלבר הוא זה ששוחח עם סוכנות הביטוח ( סעיפים 5-7 לתצהיר ).
ראשית, הגם שבתצהירו טען מבוטח הכשרה שלא ראה מעולם את הצעת הביטוח ( סעיף 9) בהתאם לפוליסת הביטוח, הצעת הביטוח צורפה לפוליסה ( ראו; עמ' 5 בפרק " הרחבות ותוספות"- רצ"ב הצעת הביטוח"), ובחקירתו הנגדית לא זכר מבוטח הכשרה האם קיבל העתק של הצעת הביטוח ( עמ' 9 שו' 15-16).
שנית, הנתבע לא הביא לעדות את נציג אלבר לגביו טען מבוטח הכשרה כי הוא זה ששוחח עם נציגת סוכנות הביטוח לצורך עריכת הביטוח ומי שלדבריו " סגר" לו את הפוליסה ( עמ' 9 שו' 6-11). נציגת סוכנות הביטוח הבהירה בחקירתה הנגדית כי נציג אלבר מסר לה את פרטי המבוטח והרכב והעביר אליה את המבוטח עמו שוחחה ( עמ' 14 שו' 26-27). גם אז לא פעל הנתבע להפריך את דברי נציגת סוכנות הביטוח ולא הביא את נציג אלבר לעדות, ולו כעד הזמה, ולאור טענתו כי עריכת הביטוח נעשתה מול נציג אלבר ולא מולו. מדובר בעד חיוני מטעם הנתבע ומבוטח הכשרה שהעיד מטעמו לבחינת השאלה מול מי נערכה הצעת הביטוח. מחדל ראייתי, פועל כנגד הנתבע וכנגד טענות מבוטח הכשרה, כי הצעת הביטוח לא נערכה מולו, אלא מול נציג אלבר ( ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 )).
שלישית, מקרא הצעת הביטוח מלמד כי הייתה הקפדה במילוי פרטיה על ידי סוכנת הביטוח בכל הנוגע למגבלת גיל הנהג. בהצעה לביטוח מצוין בכתב יד בשני מקומות, בעמוד הראשון ובעמ' השני, מגבלת גיל הנהג (בעמוד הראשון גיל 30 ובעמ' השני שנת הלידה הרלוונטית). הקפדה זו תומכת במסקנה כי לא מדובר בהצעת ביטוח שנערכה כלאחר יד על ידי סוכנת הביטוח, ומחזק עדותה כי הדבר נעשה בעקבות שיחתה עם מבוטח הכשרה ובאישורו.
רביעית, לא הוכח כי לסוכנת הביטוח היה אינטרס כלכלי או אחר לכלול מגבלת גיל הנהג מיוזמתה בפוליסה. תוספת מגבלת הגיל, מן המפורסמות, מוזילה את הפרמיה למבוטח וכפועל יוצא יש בה להפחית את עמלתו של סוכן הביטוח ולא סביר בעיניי כי הדבר נעשה על דעת עצמם של סוכנת הביטוח ונציג אלבר שמכר למבוטח את הרכב ו לא על דעתו של מבוטח הכשרה.
חמישית, חוסר אחידות שנמצאה בעדותו של מבוטח הכשרה, מעמידה בספק את נכונות גרסתו בשאלה האם שיחת הצעת הביטוח נערכה עמו או עם נציג אלבר. בעוד שבתצהיר עדותו טען המבוטח כי מעולם לא קיבל את הצעת הביטוח, מבוטח הכשרה לא זכר בחקירתו הנגדית האם קיבל העתק של הצעת החיתום ( עמ' 9 שו' 15-16) ותשובתו בחקירה הנגדית לפיה אינו מכיר את הבעלים של סוכנות הביטוח נמצאה תלויה על בלימה לאור תשובת מבוטח הכשרה כשנשאל בחקירתו הנגדית האם לאחר התאונה נפגש עמו והתחנן לעזרתה, תשובתו: "אין לי מה לומר" (עמ' 11 שו' 20-22).
שישית, בסכומיו טוען הנתבע כי השיחה עם סוכנת הביטוח מועברת למבוטח אך לצורך תשלום. טענה זו לא נטענה על ידי מבוטח הכשרה ולא הוכחה, אולם יש בה אישור לכך שמבוטח הכשרה שוחח עם סוכנת הביטוח בעת עריכת הצעת הביטוח.
במכלול נסיבות אלה אני מעדיפה את עדותה של סוכנת הביטוח לכך שהצעת הביטוח הכוללת הגבלת גילו של הנהג נערכה על ידה בשיחה עם מבוטח הכשרה ובאישורו.
30. מעדותה של סוכנת הביטוח עולה כי שיחת הטלפון בה נערכה הצעת הביטוח לא הוקלטה. סוכנת הביטוח אישרה בעדותה כי היא מודעת לכך שיש להקליט שיחת רכישת פוליסה מקום בו המבוטח אינו חותם על הצעת הביטוח ( עמ' 14 שו' 1-2). לדבריה, במשרדה קיימת מערכת הקלטה המקליטה שיחות לטלפון הנייח, אלא שללקוחות אלבר ( מהם רכש מבוטח הכשרה את הרכב) היה טלפון נייד ייעודי, והשיחות לטלפון הנייד אינן מוקלטות. על כך ששיחות לטלפון הנייד אינן מוקלטות, חזרה גם עובדת סוכנת הביטוח בחקירתה ( עמ' 17 שו' 3-5).
לא הוצג עיגון לטענה לקיומה של חובה להקלטת שיחות טלפון במועד הרלבנטי להצעת הביטוח. בסכומיו מפנה הכשרה לחוזר ביטוח 4302-0-6 מיום 30.9.2014 של המפקח על הביטוח, המחייב את חברת הביטוח לתעד באמצעות הקלטה שיחה עם מבוטח בחידוש פוליסה. הנחיה זו ניתנה ביום 30.9.2014, לאחר מועד הנפקת הפוליסה ( ביום 15.10.2013). היעדר תיעוד שיחות טלפוניות בנוגע להצעת הביטוח במועד הרלבנטי לתביעה, עלול להקשות על חברת הביטוח להוכיח את הסכמת המבוטח להצעת הביטוח הנערכת בחיתום טלפוני ואשר על יסודה מונפקת הפוליסה. ואולם, במקרה זה, פוליסת הביטוח, המעגנת את החרגת מגבלת גיל הנהג, נמסרה לידי מבוטח הכשרה קודם לתאונה ומבוטח הכשרה אישר שקרא את העמוד הראשון לפוליסה, שם מצוין סעיף ההחרגה בפרק הרלבנטי ו לא נטען, וממילא לא הוכח, שביקש לשנות החרגה זו.
31. עדותה של סוכנת הביטוח מלמדת עוד, כי אף שנשלח למבוטח הכשרה בתום השיחה הטלפונית בה נערכה הצעת הביטוח ( וקודם לתאונה) טופס מיגון לחתימתו, הצעת הביטוח לא נשלחת למבוטח באופן שוטף ( עמ' 15 שו' 16-17). סוכנת הביטוח אישרה כי מדובר במחדל, וכדבריה: "כן, הייתה בעיה" (עמ' 15 שו' 19). ברם, מחדל זה, אינו גרע ממסקנתי כי מבוטח הכשרה היה מודע למגבלת גיל נהג הרכב קודם לתאונה. החובה המוטלת על מבטח למסירת מסמך חתום למבוטח המפרט את זכויות הצדדים וחובותיהם על פי סעיף 2( א) לחוק חוזה הביטוח חלה על פי לשון הסעיף על הפוליסה, ולא על הצעת הביטוח. פוליסת הביטוח נמסרה למבוטח הכשרה אשר אישר שקיבלה לידיו, קרא את העמוד הראשון לפוליסה ( בו מצוינת החרגת גיל הנהג- 30) ו לא יכול היה לשלול כי קרא את כל עמודי הפוליסה אשר בעמ' השני כוללת פרק " הגבלת גיל" בו צוין במפורש כי הפוליסה אינה מכסה נזק לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק, הרכב היה נהוג בידי נהג שטרם מלאו לו 30 שנים. בנוסף, בפוליסת הביטוח, אותה קיבל מבוטח הכשרה, צוין כי מצורפת הצעת הביטוח ( עמ' 5) ומבוטח הכשרה לא זכר בחקירתו האם קיבל את הצעת הביטוח או פעל ל קבלתה.
32. מכלול טעמים אלה תומכים במסקנה כי המבוטח היה מודע להגבלת הגיל בפוליסה ומשאין חולק כי במועד התאונה נהג ברכב הנתבע נהג מתחת לגיל 30, אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה אצל הכשרה.
33. לאור תוצאה זו, איני נדרשת לבחון את טענת הכשרה להחמרת הסיכון ולמרמת ביטוח, כמשמעותם בסעיפים 24 ו-25 לחוק חוזה הביטוח מצד המבוטח, בהסתמך על תמליל שיחה מוקלטת של מבוטח הכשרה עם נציגת סוכנות הביטוח בו משיב המבוטח בחיוב, כשנשאל האם נהג ברכב במועד התאונה אדם מעל גיל 30 ( עמ' 16 שו' 27-26). למעלה מן הצורך, לא הוכח שזהות נהג רכב נתבע הוסתרה מהכשרה. מתמליל השיחה שהתקיימה עם מבוטח הכשרה סמוך לאחר התאונה עולה כי מבוטח הכשרה מסר שחברו נהג ברכב ובחקירתו הבהיר כי מסר למשטרה בזירת התאונה את פרטיו ( עמ' 10 שו' 21-23).
34. בחקירתו הבהיר מבוטח הכשרה , כשנשאל לגבי תשובתו בשיחה עם עובדת סוכנות הביטוח בנוגע לגיל הנהג כי הוא סובל מבעיית קשב וריכוז ידועה מאובחנת המשליכה על החשיבה והדיבור שלו וטען שסבר שנשאל האם הוא מעל גיל 30, כיוון שידע שיש לו ביטוח לכל גיל ( עמ' 10 שו' 23-25). מבוטח הכשרה לא צרף לתצהירו מסמך רפואי לתמיכת טענתו לקיומה של בעיית קשב וריכוז "מוכחת" לה טען לראשונה בחקירתו, אף שלדבריו הוא יכול להביא אישור כזה ( עמ' 11 שו' 11-13) וקיים קושי להסתמך אך על עדותו בעניין. בנוסף, שנשאל מבוטח הכשרה במה ההפרעה באה לידי ביטוי תשובתו: "זה פוגע בתפקוד ברגליים, בדיבור בחשיבה. בהליכה ממש רואים שיש לי בעיה ברגל, אבל זה בעיה נירולוגית בעצבים" (עמ' 12 שו' 18-19) מעלה כאפשרות סבירה כי השלכות הבעיה הרפואית לה טוען מבוטח הכשרה בעלמא וללא תימוכין, הן בעיקרן ברגלים ובהעדר תשתית ראייתית, לא ניתן לקבוע ממצאים באשר למצבו הקוגניטיבי של מבוטח הכשרה.
35. אשר לטענה כי הכשרה לא רשאית להעלות טענות כנגד הכיסוי הביטוחי משלא מסרה מכתב דחייה.
הנחיית המפקח על הביטוח מיום 9 .12.1998 קובעת: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". בהנחיה מיום 29.5.2002 נקבע על ידי המפקח על הביטוח: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות ראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". הפסיקה הכירה בתוקפן של הנחיות המפקח על הביטוח, שרק בנסיבות מיוחדות ניתן לסטות מה. הנחיות אלה יסודן בהגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בין המבוטח לבין המבטחת והן עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית. חברת הביטוח תחויב לבדיקה יסודית של כל תביעה ולמבוטח תינתן אפשרות ראויה, כשנפרשת בפניו עמדתה הברורה והמנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט ולהיערך באופן ראוי לטענות ההגנה של חברת הביטוח ( ראו; רע"א 10641/05 פניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין (4.5.2006) ; לעניין טענה למרמה ראו ר"ע ( חיפה) 1636/04 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' ד.ס.א.ל מרחבים חב' לעב' עפר בע"מ ( פורסם בנבו, 13.10.2004)).
36. במקרה זה, לא הוצג מכתב דחייה שקדם להגשת כתב ההודעה לצד שלישי. מכתב הדחייה אליו מפנה הכשרה בכתב ההגנה הגישה בהודעה ובסכומיה הוא מכתב בא כוחה מיום 20.5.2015, שמועדו לאחר מועד הגשת התביעה ובטרם משלוח ההודעה לצד שלישי להכשרה. מבוטח הכשרה לא זכר בחקירתו אם קיבל מכתב זה, אולם באותה נשימה לא שלל זאת (עמ' 11 שו' 2-3). מתשובותיו של מבוטח הכשרה עולה כי הוא היה מודע לדחיית הכיסוי הביטוחי ולגבי נזקי רכבו בתאונה וכי נאמר לו שהוא לא מבוטח (עמ' 11 שו' 30), ובחינת הטענות בכתב ההודעה לצד שלישי מעלה כי טעמי דחיית הכיסוי הביטוחי מחמת החרגת גיל הנוהג ברכב היו בידיעתו. בכך, גם בהיעדר מסמך דחייה בכתב קודם למכתב בא כוח הכשרה מיום 20.5.2015, מתקיים הרציונל שנקבע בהנחיות המפקח על הביטוח לפרוט מבטחת את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה ולא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי אין בידי הכשרה לטעון להיעדר כיסוי ביטוחי.

הנזק
37. התובעת 1 סומכת את תביעתה לכספים ששילמה בגין נזקי רכב התובע בתאונה, על חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. הנתבע והצד השלישי לא הגישו חוות דעת נגדית ולא זימנו את השמאי מטעם התובעת לחקירה באופן הקבוע בתקנה 130 א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וקביעות חוות הדעת לא נסתרו.
בהתאם להוראת התשלום שצורפה לכתב התביעה, ולאור הכרזת השמאי את רכב התובע כ"אובדן גמור" שילמה התובעת 1 למבוטחה פיצוי בגובה ערך הרכב כפי שנקבע על ידי השמאי בניכוי שרידים ואני מקבלת תביעה זו במלואה.
אשר לשכר טרחת השמאי, בגין רכיב זה נתבע סך של 2,625 ₪. בהתאם לחוות דעת השמאי נערכה בדיקה אחת של רכב התובע, וסכום זה, אף שהוצגה קבלה על תשלומו, הוא גבוה משכר הטרחה המקובל בתחום לבדיקה אחת בשני מוקדים. לפיכך ומכוח עקרון הקטנת הנזק, אני מקבלת רכיב זה כדי מחציתו ( סך של 1,312 ₪).
אשר לתביעת התובע 2, אני מקבלת את התביעה בגין הפסד פרמיה ( בסך 2,086 ₪) הנתמכת באישור התובעת 1 שצורף לכתב התביעה. אינני מקבלת את התביעה בגין הפסד הנחת היעדר תביעות שלא הוצגה תשתית ראייתית להוכחתה.
סוף דבר
38. התוצאה אפוא, הנתבע ישלם לתובעת 1 סך של 75,094 ₪ ולתובע 2 סך של 2,086 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, שכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרת משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של כולל של 9,000 ₪.
ההודעה לצד שלישי נדחית. הנתבע יישא בשכר העדות מטעם הצד השלישי כפי שנפסק בדיון, ובשכר טרחת עורכי דין בסך של 3,000₪.
הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום.


מעורבים
תובע: איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אבי פיקאלי
שופט :
עורכי דין: